צריך לסיים עמוד אחד
Printable View
צריך לסיים עמוד אחד
[QUOTE=Pakuki;1511963]למה?[/QUOTE]
יש לי חברים במקומות גבוהים
אני מתכוון לעכב את סיומו עד כמה שניתן. יש לי כמה כותרות שאני רוצה לנסות :)
באמת שיכול להיות מצחיק לדפוק עכשיו עשרה עמודים. מצחיק, גם נוסטלגי
הודעה ראשונה בנו"ד :)
המקום הזה עוד קיים?
Always.
nv bgav
היום שמעתי את השיר הבא וחשבתי לפתוח משחק תפקידים בעקבותו. מה דעתיכם?
[url]https://www.youtube.com/watch?v=DABbtSF4vII[/url]
אתמול מצאתי את עצמי משוטט ב writing stack exchange. ואז משם הגעתי לתובנה הבאה: אני לא אמור לדאוג כל כך בנוגע לדברים שאני צריך לתקן במרטין סטורי - כי אני מנסה להגיה ולערוך [B]את הטיוטה הראשונית[/B]. אין שום סיבה לעשות את זה. קודם אני צריך לסיים לכתוב את הטיוטה הראשונית. אחרי שהיא תהיה קיימת, אפשר לתקן אותה. ועכשיו ספרתי קצת ונראה שאני יכול לסיים את הסיפור בכ-20 פרקים. זה המינימום שאני צריך. אולי ב-20 פרקים האלו הסיום יהיה קצת נמהר ומזורז. אבל אני לא צריך להטריד את עצמי בשאלה הזאת! קודם אני אסיים את הטיוטה הראשונית, ואחרי זה אני אוכל לערוך את זה כמה שאני רק רוצה! זאת תובנה כל כך משחררת.
אם כך, התכנית כרגע היא להשקיע את המאמצים שלי בלקדם את הסיפור הראשי ולסיים אותו. אחרי זה, אני יכול להתחיל לשכתב, לכתוב סיפורים משניים, ולסגור פינות. אבל קודם אני צריך שהעיקר יהיה כתוב.
אני לא מאמין
אזרתי אומץ והתחלתי לצפות השנה בסדרה קוד גיאס בשנית. פעם אחרונה היתה לפני 5 שנים לדעתי.
העונה הראשונה מדהימה. לולוש מפתיע בכל פעם, וממש עושה חשק ללמוד שח-מט. נהניתי ממש.
העונה השניה (אפילו שהיא לכאורה המרגשת יותר, שבה העלילה נחשפת) פשוט גרועה בהרבה. הדמויות נעשות פתטיות. לולוש, שמתחילה לא פעל משכל צרוף, שהרי רצה לנקום את מות אימו ואת נכות אחותו, ושם את אותה הנקמה בראשית סיבותיו לניצחון בריטניה (לא אשים את זה בתוך תבנית ספויילר, זה התקציר בגב הכריכה של הסדרה ^^) נעשה הרבה יותר רגשי. פעל הרבה יותר מאגו עלוב, עשה מהלכים חלשים ודי מביכים ושקופים. הוא עדיין מצליח להישאר BADASS ופתאום להביא את ה'מט' הלא צפוי, אבל ככלל הוא נעשה הרבה יותר פתטי, אימפולסיבי וקהה.
[COLOR="#FFFF00"]למרות שזכור לי (עוד לא הגעתי לשם) שכשהוא נלחם באופן ישיר מול אחיו, הנסיך שנייזל - הוא עשה שם מהלך מטורף בקטע די דפוק, כשהקליט מראש שיחה שלמה אותה שידר מול שנייזל בקרב ביניהם.[/COLOR]
sigh.
הו. אולי כדאי שאני אצפה בקוד גיאס שוב? עבורי זה היה לפני 7 שנים. החמישה/עשרה פרקים אחרונים הם מדהימים. R2 פרק 21 הוא המועדף עליי. ואתה זוכר נכון את מה שבספוילר. אני לא כל כך בטוח מה אני חושב על ללוש עונה ראשונה לעומת ללוש עונה שנייה. אבל מצד שני, זה די טבעי שהוא יתמוטט, זה הופך אותו לאנושי קצת. אבל אולי אני אראה. מצד שני, 50 פרקים של קוד גיאס (יצאו לזה עוד סדרות? אני זוכר שהיה משהו כזה, אני אצטרך לבדוק), זה ~17 שעות שבהן אני יכול לכתוב מרטין סטורי, אז...
אה, ו... אתה ממש לא צריך לראות את השחמט בסדרה כמייצג את המציאות, אלא לראות בזה רק את הסימבוליזם חחח. #שנייזלמצמידמלכיםוללושבורחממנוכאילוזהלאהפסדטכנישלשנייזלאומסעלאחוקישלשנייזללכלהפחות....
גם בעונה הראשונה היו לללוש כמה רגעי שבירה רגשית רצינית, כמו כש[COLOR="#FFFF00"]הוא מגלה שהפעולה של מסדר האבירים השחורים בהתערבות בקרב בין קבוצת המרד היפני לבריטניה על ההר ההוא - גרמה למותו של אביה של שארלי. הוא מתפרק שם במקלחת כשהוא מבין שהוא מכתים את ידיו בעל כורחו, או כפי שאמר לו המנהיג של קבוצת המרד היפני, הוא בחר 'לצעוד בשביל הדמים'. הוא בוכה שם ונכנס לסטרס רציני. [/COLOR]
אבל שם, בניגוד לעונה השניה, זה מרגיש אמיתי. הקונפליקט עומד בבהירות, הכאב והבלבול מורגשים וכו'. הקטע הוא ששם הוא עומד בין שתי הדמויות של חייו. [COLOR="#FFFF00"]דמותו של זרו, האסטרטג הכריזמט המחוש נטול הפחד מחד, וללוש לאמפרוג' הקטן והנבגד.[/COLOR]
בעונה השניה הדברים מתערבבים. מעניין, אולי זה קשור לעניין שחוזר על עצמו בתחילת העונה השניה, כש[COLOR="#FFFF00"]קארן, שגילתה בסוף העונה הראשונה את זהותו של זרו - כלולוש, מתחבטת בכל מפגש עם לולוש האם היחס שלה אל האמירה והפקודה שלו היא כלפי זרו הנערץ או לולוש ההפכפך. אולי בעונה השניה שני התפקידים שלולוש מגלם מתאחדים, והאסטרטג המחושב והילד הנבגד והרגשי מתמזגים. אולי.[/COLOR]
בכל אופן, מה שקשה לי בעונה השניה זה שכל הדמויות וכל האקטים הבינ-אישיים רוויים בכל כך הרבה רגשנות ואגו. אולי זה מה שגרם לי לסיים את פרק 14 בעונה השניה בדחיית הכיסא מהמחשב ותחושת מאיסה כזו. משהו נעשה דביק מדי, לעומת קור הרוח שכל כך מרגש לצפות בו בדמותו של לולוש.
מחשבות.
לגבי השח-מט - מעבר לזה שבקרב בין לולוש לשנייזל לולוש הפסיד בגלל האגו המטופש שלו (דבר מבאס, שכן הדבר הנערץ בדמות שלו הוא קור הרוח והראיה האסטרטגית), שמתי לב לכך שאי אפשר להיכנס למט באופן בחירי.
לא זו הסיבה שאני נדלקתי על שח-מט, אלא הקשר בין שחקן השח-מט הבלתי מנוצח לבין המצביא האגדי. יש משהו מושך בפיתוח היכולת המרחבית של האדם. להצליח לראות תמונה רחבה, לקרוא מהלכים, לחשוב קדימה ולזכור מה שקרה. לאחוז. זה מושך.
הו כן, אני מסכים שאף מדיום לא הציג שחמט כמדהים כמו קוד גיאס. אעז לטעון שקוד גיאס עשה עבודה טובה מדי בזה p:
ושוב, אני לא זוכר יותר מדי איך חשבתי על דברים. אבל לדעתי זה נחמד כשדמויות מאבדות את זה לגמרי. כשזה קשור ומבוצע היטב. אחד הקטעים שאני הכי אוהב במרטין סטורי הוא הבא: (תתעלם אם חסרים סימני רווח - זה הבעית שעושה עורך הטקסט בפורום..)
[spoiler]
[FONT=times new roman][SIZE=3][COLOR=#000000]לנמלי המדבריש אורח חיים מרתק. בכל יום, הן הולכות בשבילים שלהן, מבצעות את המשימות שלהן. זהמדהים. מאיפה להן הכוח להתמיד בשגרה הזאת? מרטין לא הצליח להבין זאת. הוא שיבש להןאת המסלול, הרג הרבה מהן. זה תסכל אותו איך שהן מצליחות לחיות את החיים שלהןבשלווה כזאת. הוא קיווה שההפרעה שלו תהרוס את שגרת יומן, תגרום לבלבול. זה אכן היהכך לזמן קצר, אך מהר מאוד הנמלים הסתדרו וחזרו ללכת בשבילים שלהן. מדוע הן אינןשבורות כמוהו? מדוע הן מסוגלות להמשיך ולבצע את המשימות שלהן? מאיפה להן הכוחלשרוד? מרטין גם לא הבין כיצד הוא שורד. לא היה לו יותר מדי מזון מסביבו, ועד כמהשזכר, לא חשב שנרדם פעם אחת מאז הגיע לגבעה הזאת. איכשהו הזמן זרם לו, והתקדםהלאה, והוא נותר במקומו, שוכב על גבו, ערום, על גבעה באמצע המדבר. זה לא היה נוראכל כך. הוא לא ראה אנשים מאז שהגיע. בזמנים מסויימים, הוא שכח שבני אדם באמתקיימים. הכוח שהוביל לטילקיס נראו כמו אשליה רחוקה, בעולם מקביל, שבו בני אדם היוקיימים. אך בעולמו האמיתי, רק החרקים אירחו לו חברה. אבל הם עצבנו אותו. לא משנהכמה ניסה להרוס להם ולהפריע לו, הם פשוט המשיכו להתקיים, לשרוד. היו רגעים שבהםניסה לרגע לשבת ולהתרכז, ולהבין את החרקים, ולנסות ללמוד מהם על עצמו. אך ברגעשהיה מנסה לשקוע במחשבות האלו, לפתע היה מגלה שכבר השמש שקעה, וכעת שלל חרקיםאחרים מסתובבים לידו, והוא היה צריך גם לבחון אותם. הזמן זרם באופן מאוד מוזר.לשום דבר לא הייתה משמעות. זה כמעט היה נעים. ביום הזה, מרטין חש צינה קלה בגופוהערום. השמים היו מעוננים מהבוקר, והרוח הייתה קרירה. מרטין התכווץ במקומו באינוחות, אך הנמלים המשיכו בשלהם, ועבדו. ויחד איתן, שאר החרקים. בני האדם הםכישלון, הוא הסיק. הם כישלון חרוץ. הם נשברים מהר מדי. החרקים... הם אלו שהיוצריכים לקבל את מתת האלים, ולשלוט. השמים היו ממש מעוננים. לא היו ימים רבים כאלו.טיפה נחתה על אפו. תחושת המים הייתה מוזרה. הוא ניגב את הטיפה עם אצבעו, ומיד מצץאת המים מאצבעו. התחושה הייתה מוכרת, זו פעולה שהוא נהג לעשות יותר פעם, בתקופהשהיו בני אדם בעולם. החלו ליפול עוד טיפות. לתופעה הזו היה שם... היא נקראה...גשם. זה דבר ממש מוזר, אך החרקים התמודדו גם עם זה. ומרטין שוב חש תסכול מכך שגופוהגדול והערום רק סובל מהטפטוף הבלתי פוסק, בעוד הנמלים ממשיכות לחיות כסדרן. באיזהעולם זה הגיוני? הוא התכווץ בחוסר נוחות, עושה כמיטב יכולתו לגונן על גופו, ובכלחוסר הנוחות הזאת, לפתע נרדם.[/COLOR][/SIZE][/FONT]
[/spoiler]
ובנוגע לקוד גיאס, אני זוכר את:
[spoiler]
ללוש עומד ליד מכתש שנוצר כתוצאה מראש נפץ גרעיני של fleija שהשמיד חצי מהעולם, עומד שם ופשוט צוחק יום שלם.
[/spoiler]
אולי אני זוכר את זה כי היה סרטון ביוטיוב שבו זה חוזר על עצמו טריליון פעם. אבל כן, לדעתי לפעמים זה מועיל לראות דמויות במכתשי הייאוש. אבל כאמור, אני לא זוכר איך קוד גיאס מבצע את כל זה, ויש לי רק את הזיכרון מלפני שבע שנים. אם אני באמת אצפה בזה שוב, אחזור אליך עם זה.