-
[QUOTE=NivX10;1508922]תאמין לי אתה ושלומי... האכזבה של חיי, עד שהיו פה 2 משחקים ששיפצתי ברמת הפסיק. כל המחשב שלי ספרייטים עד היום בגלל שניכם.
את שלו אפילו עזרתי מ-0 לכתוב!!!
ואתם פשוט פורשים מחוסר עניין... איכססס טפו.
משחקים שאני עוזר להכין זו יצירת אומנות[/QUOTE]
זה לא חוסר עניין חיים שלי.. פשוט כבר אין זמן...
ולא הבנתי חחח והמשחקים שלי לא היו מושקעים בטירוף??
אתה ואני יודעים שלנהל ולשחק זה הכי כיף.. אבל באסה שכבר אין אנשים ועוד יותר שגם זה לא אותו דבר כמו פעם
-
-
זה לא זה, זאת הכמיהה להיות בן 15 שוב. יש לי חבר שכל הזמן חופר שהוא מתגעגע ל-"מייפל הישן". לאחרונה הוא נרשם לשרת פרטי, הוא טוען שזה נחמד אבל זה עדיין "לא זה", והוא מתרץ את זה בכך שיש שם x3 exp. אבל לא, הסיבה האמיתית שזה "לא זה" זה כי הוא לא בן 12 יותר! אותו דבר בנוגע למשחקי התפקידים. הגעגוע אליהם הוא הגעגוע לתקופה שלהם, לאו דווקא ל"משחק תפקידים אחד טוב שיהיה כמו פעם". כן, זה יהיה נחמד לשחק שוב במשחק תפקידים, אבל זה עדיין "לא יהיה זה", כי אנחנו כבר לא בני 15. זאת לפחות הדרך שלי לראות את הדברים.
-
[quote=ritsuka kun;1508924]זה לא חוסר עניין חיים שלי.. פשוט כבר אין זמן...
ולא הבנתי חחח והמשחקים שלי לא היו מושקעים בטירוף??
אתה ואני יודעים שלנהל ולשחק זה הכי כיף.. אבל באסה שכבר אין אנשים ועוד יותר שגם זה לא אותו דבר כמו פעם[/quote]
חחחח ברור, ודיברתי על המשחקים שעיצבתי לכם. איזה קשה זה היה... :32_18:
אני יודע שזה מת ושאין מה לעשות זה כבר לא יחזור. אבל מרגיש לי שלסיים פה משחק בחתם זה v שמישהו בעולם הזה צריך לסמן חחחחח
-
אם כך, חדשות טובות! היה מישהו שסיים כאן פעם משחק (לא של פוקימון כמובן). למשחק קראו זוקאדו (איזשהו פועל שאני לא זוכר) את ג'רוד. ייתכן והמילה זוקאדו נכתבה באנגלית, Zukado, או משהו. מוזמן לחפש את זה. אין לי מושג למה אני זוכר את הפרטים האלה.
אבל בכל מקרה, כן, היה משחק תפקידים בפורום הזה שהושלם בהצלחה.
הנה לינק:
[URL]http://www.myforum.co.il/showthread.php/17041-Zukado-להביס-את-ג'רוד?highlight=Zukado[/URL]
אגב יתרון של המשחק שכל הזמן מסתובב לי בראש ואני בחיים כבר לא אפתח אותו (על ניהול קריירה של מאמן פוקימונים מקצועי) זה שבהגדרה זה משחק שאין לו סוף. אין מטרה, אין צוות רע, אין ליגה, אין שום דבר (טוב, יש ליגה אבל זה לא שניצחון בה מקנה תהילת עולם). זה פשוט משחק sandbox. המשחק של שחקן נגמר ברגע שהוא פורש מאימון פוקימונים = פורש מהמשחק. אין מטרה, אי אפשר לנצח.
ובעצם, בואו נפתח את זה לרגע. עוד מעט יהיו חגים, לי, בינתיים, יש אינסוף זמן. נניח אני כותב את המשחק הזה, משחק שונה על פוקימון על ניהול קריירה של מאמן פוקימונים מקצועי. זה הקונספט. תחשבו על זה בתור יותר שילוב של שחקן טניס מקצועי ומנג'ר של קבוצת כדורגל. משחק יותר אסטרטגי ופחות role play. נניח אני כותב אותו בשבוע הקרוב. האם אני יכול למצוא שלושה אנשים שמתחייבים לי לתגובה-שתיים ביום עד תחילת שנת הלימודים האקדמית הבאה (דהיינו אחרי החגים)(אני מעריך שתגובה ביום זה עדיין קצב שבממוצע יעבוד לי, אבל לרובכם כנראה לא)?
-
היה גם את המשחק של steve ממזמן שסיים את המשחק לגמרי
-
מישהו אמר סטיב?
[url]https://www.youtube.com/watch?v=xaPepCVepCg[/url]
-
[QUOTE=Ritsuka kun;1508929]היה גם את המשחק של steve ממזמן שסיים את המשחק לגמרי[/QUOTE]
dude אני ליטרלי שמתי לינק למשחק שלו בתגובה שלי...
-
[QUOTE=LordAbizi;1508928]אם כך, חדשות טובות! היה מישהו שסיים כאן פעם משחק (לא של פוקימון כמובן). למשחק קראו זוקאדו (איזשהו פועל שאני לא זוכר) את ג'רוד. ייתכן והמילה זוקאדו נכתבה באנגלית, Zukado, או משהו. מוזמן לחפש את זה. אין לי מושג למה אני זוכר את הפרטים האלה.
אבל בכל מקרה, כן, היה משחק תפקידים בפורום הזה שהושלם בהצלחה.
הנה לינק:
[URL]http://www.myforum.co.il/showthread.php/17041-Zukado-להביס-את-ג'רוד?highlight=Zukado[/URL]
אגב יתרון של המשחק שכל הזמן מסתובב לי בראש ואני בחיים כבר לא אפתח אותו (על ניהול קריירה של מאמן פוקימונים מקצועי) זה שבהגדרה זה משחק שאין לו סוף. אין מטרה, אין צוות רע, אין ליגה, אין שום דבר (טוב, יש ליגה אבל זה לא שניצחון בה מקנה תהילת עולם). זה פשוט משחק sandbox. המשחק של שחקן נגמר ברגע שהוא פורש מאימון פוקימונים = פורש מהמשחק. אין מטרה, אי אפשר לנצח.
ובעצם, בואו נפתח את זה לרגע. עוד מעט יהיו חגים, לי, בינתיים, יש אינסוף זמן. נניח אני כותב את המשחק הזה, משחק שונה על פוקימון על ניהול קריירה של מאמן פוקימונים מקצועי. זה הקונספט. תחשבו על זה בתור יותר שילוב של שחקן טניס מקצועי ומנג'ר של קבוצת כדורגל. משחק יותר אסטרטגי ופחות role play. נניח אני כותב אותו בשבוע הקרוב. האם אני יכול למצוא שלושה אנשים שמתחייבים לי לתגובה-שתיים ביום עד תחילת שנת הלימודים האקדמית הבאה (דהיינו אחרי החגים)(אני מעריך שתגובה ביום זה עדיין קצב שבממוצע יעבוד לי, אבל לרובכם כנראה לא)?[/QUOTE]
nahh... לא בשבילי. אני מעדיף את התהילת עולם וכל העניין.
במיוחד במשחקים של עומר או שלומי, שהגעתי אצל אומר עד אחרי מכון שלישי. ואצל שלומי סיימתי את מכון חמישי שזה "וואוו.." בפני עצמו
שני אלו הם הסיבה אולי היחידה שאני אהיה מוכן לחזור, או אם מישהו שיחיה את המשחק שלהם ויתן לי להמשיך מהנקודה בה נעצרתי.
-
[QUOTE=NivX10;1508932]nahh... לא בשבילי. אני מעדיף את התהילת עולם וכל העניין.
במיוחד במשחקים של עומר או שלומי, שהגעתי אצל אומר עד אחרי מכון שלישי. ואצל שלומי סיימתי את מכון חמישי שזה "וואוו.." בפני עצמו
שני אלו הם הסיבה אולי היחידה שאני אהיה מוכן לחזור, או אם מישהו שיחיה את המשחק שלהם ויתן לי להמשיך מהנקודה בה נעצרתי.[/QUOTE]
בשבילך ברור
-
אין זמן לזה פשוט. תמיד היה כיף.. אבל זה פשוט לא אותו דבר. המצחיק הוא שיש לכולנו סמארטפון בכיס! בזמנו היינו כמהים להגיע הביתה לתגובה והמתיישבים על דסקטופ.
אגב אני מוכן לנסות. לא מבטיח דבר עם החיים העמודים שלי אבל זה בהחלט יהיה כיף למצוא מישהו שיהיה מוכן להרים את הכפפה.
-
אז אני אקבל את זה כלא, אבל אני אשאיר את ההצעה על השולחן. בעיקר מתוך סקרנות שלי, זה לא שמאוד דחוף לי לפתוח את המשחק הזה, כמובן.
אה וגם כל שיטת הקרבות תהיה במשחק הזה שונה לגמרי, אז אם מישהו עדיין בטראומה מקרבות שלוקחים חודש אצלי, התקווה היא שבפורמט החדש זה יהיה קצר יותר... אבל כל זה דיון מאוד היפותטי כי המשחק לא כתוב ולעולם לא יהיו בו שחקנים שיוכלו לבחון את התאוריה הזאת.
-
חחח חייבים לעשות עוד פעם אחת משחק חתמ בשביל הזיכרונות
-
אם יש משהו שהכתיבה שלי השתפרה בו במרטין סטורי ב-12 השנים שאני כותב את זה, זה שהבנתי את התועלת בלהחזיק דמויות משניות עם איזשהו תוכן ואיזשהו נפח לקיום שלהם. למשל, הסיפור על התקופה של מרטין בבית הספר נהיה לפתע הרבה יותר הגיוני ברגע שהחלטתי שגם להדרלס ולפים יש אחים ואחיות... פתאום יש לי שלל דמויות שיהיו בבית הספר שיכולות להיות ביניהן אינטרקציות.
אבל זה גם נכון לחלקים נוספים בסיפור. ברגע שאני נותן נפח לדמויות אז פתאום קטעים מסויימים כותבים את עצמם. מסתבר שיש מגבלות לגישת החשיבה הסופר פונקציונלית שלי של "הם לא דמויות ראשיות ולא נפגוש אותן שוב ולכן אין טעם להמציא להן רקע", כי בעצם מה שקורה זה "אם אני אמציא לדמויות האלו רקע אני בעצם אגלה שכן יש לי דרך לפגוש אותן שוב, אז הסיפור נהיה מעט שלם יותר".
אם תרצו, יש בכך כמעט הכרה מצידי בכך שבני אדם אחרים קיימים. וביום שבו אני אכיר בכך שבני אדם אחרים באמת קיימים, זה יהיה צעד מאוד גדול להתפתחות האישית שלי.
מעניין מאוד.
-
אפשר משהו קצר, כמו העיירה, רק כדי לנסות.