נושא: Pokemon - The Stream of Time

טרי שעוד היה מעט נסער מהחלומות שהיו לו לילה קודם, מצא עצמו באותו בוקר נשאב דרך דלת הזמן בליווי שלושה חברים נוספים. הוא יודע שהפעם הוא הולך למצוא את אלקיד, אותו תפס במסע במחוז הוון, והרגיש שהתעלומה עומדת להיפתר. אתמול בחלום הוא היה קרוב כל כך. לא ברור לו מה הקשר למיוטו ומי הוא המאמן שתקף את סלבי, אבל הוא מרגיש שזכרונו ישוב בקרוב. עצבן אותו מעט שויולט שהבינה אותו הכי טוב בד''כ, לא הצליחה להזדהות איתו הפעם וזיכרונה לא שב אליה כלל. אולי זה משום שעדיין לא חוותה מה זה למצוא פוקימון שהיה שייך לה ונאבד ברחבי הזמן, בניגוד לשאר חבריה שהצליחו למצוא רמזים קלים ממסעם בהוון כשמצאו פוקימונים שהיו שייכים להם.
מייקל שהתעדכן במסעות הזמן שלהם, ועבר לישון עם קריס בחדר, החליט להצטרף גם הוא.
ויולט ומת' הצטרפו גם הם. אולי זאת משום שויולט רצתה לגלות דברים כמו טרי, ואילו מת' ששמע על גילויו של טרי בחלומו אמש, נמשך אליו מכיוון שגם הוא קיבל רמזים רבים בזכרונות וחזיונות. ואולי זאת משום שהרגיש צורך להיצמד למייקל ולהוציא ממנו פרטים, למרות שמייקל שיקר לכולם וסיפר להם בשיחה שהדבר האחרון שהוא זוכר היה כמוהם, מהיום בו הם יצאו למסע והוא יצא לכיוון העיר ראסטבורו, העיר בה נמצאת חברת דבון, חברה גדולה שמתעסקת בטכנולוגיה ופוקימונים, שם הוא עובד.
מייקל נמשך מאוד לטכנולוגיה ומדע. הוא גם אוהב פוקימונים, בעיקר פוקימוני מים, והתלהב לגלות שהוא ושלושת הנערים נמצאים כעת במרכז העיר סרוליין, בירת המים הידועה, שם אפילו מכון הקרבות משתמש בפוקימונים מסוג מים.
"תמיד רציתי להיות פה, תמיד!" התלהב מייקל.
"הנה, התגשם חלומך! משהו פה מוזר..." מלמלה ויולט, כאשר אורות רבים ברחבי העיר החלו להכבות. היתה זו שעת בוקר מוקדמת, השמש עוד לא יצאה, מה שהשאיר את העיר בחשיכה מוחלטת כשכל החשמל כבה.
"אני בטוח שההפסקת חשמל הזאת קשורה לאלקיד!" אמר טרי בנחישות.
"אתה בטוח טרי שאנחנו מחפשים אלקיד?" שאל מת'.
"אני בטוח, החלום שלי היה אמיתי לגמרי, ואני עכשיו גם זוכר אותו טוב מאוד, הוא תמיד נמשך לחשמל, זה מסביר את ההפסקת חשמל הגדולה הזאת, הוא אהב לעשות צרות..." הסביר טרי. ויולט, מייקל ומת' קינאו בו על כך שהוא זוכר כל כך טוב את הפוקימון שלו, למרות שבעצם גם מייקל יודע הכל ורק מעמיד פנים שלא.
אופנוע גדול, עליו רוכבת שוטרת בעלת שיער כחלחל, התקרבה אליהם. אורות פנסי האופנוע היו מקור האור הכמעט יחידים שהיו ברחוב היפה של העיר.
"היי אתם שם, ילדים, ראיתם את האלקיד עושה הצרות?" שאלה השוטרת את הארבעה.
"לא, אנחנו גם מחפשים אותו!" ענה מייקל. השוטרת צחקקה.
"אני שמחה לשמוע שאתם משתתפים בחיפוש, אבל אני חייבת לעדכן אתכם, שכל מאמן שניסה עד עכשיו לתפוס אותו לא הצליח, אפילו חבר ותיק שלי שהוא מאמן פוקימונים מוכשר מאוד היה כל כך קרוב, אבל לא הצליח ללכוד אותו בפוקדור!" היא הסבירה.
"זה כי יש לו כבר פוקדור, הוא הפוקימון שלי!" אמר טרי. ויולט התעצבנה על פליטת הפה שלו.
"הבנתי... אז ככה, אני השוטרת ג'ני של העיר סרוליין ואני עוצרת אותך באשמת התרשלות בעת אימון פוקימון!" אמרה השוטרת בטון רציני ומלחיץ. טרי נכנס ללחץ, ויולט ומייקל שתקו. מת' חייך חיוך לא ברור ואף גיחך.
"זה באמת היה מצחיק ג'ני!" אמר מאמן שהגיח מסמטה ברחוב, לצידו עומד רוזליה, פוקימון הורד. הוא היה בעל שיער חום, עיניים בהירות ולבש כובע קסקט וחולצת טי ירוקות.
"רק תפסתי אותו לא מזמן, הוא ברח לי, ניסיתי לחנך אותו!" שיקר טרי.
"אני צחקתי, אני לא באמת יכולה לעצור אותך על זה! ומי אתם? אתם לא מקומיים..." היא שאלה והתבוננה בויולט, מייקל, טרי ומת'. הארבעה הציגו עצמם ואמרו שהם באו מהעיר ספרון, שנמצאת דרומית לסרוליין. המאמן שהכיר את השוטרת, הציג עצמו כדריק, מאמן פוקימונים שמנסה לעזור לשוטרת למנוע מאלקיד להמשיך לפגוע בחשמל.
"אם כך המצב, אני בטוחה שאני יכולה לסמוך עליכם שתעשו את העבודה בעצמכם ואני לא צריכה להיות מוטרדת, נכון?" שאלה ג'ני.
"כן, תשאירי את זה לנו!" אמר מייקל.
"לפני שאתם הולכים, אני רק אעדכן אתכם בפרטים האחרונים! אלקיד שלך טרי שואב את החשמל לא סתם, הוא מספק אותו בשביל הפוקימון זאפדוס! גם פלאסל ומינון מעורבים בסיפור" אמר דריק.
"מה? מה זאת אומרת?" שאל טרי.
"עקבתי אחריו, הם מתחבאים במערת סרוליין, היא צמודה לעיר מהצד הצפוני. זאפדוס היא ציפור הברק האגדית והנדירה, היא כנראה זקוקה לחשמל ואלקיד שואב את כל האנרגיה החשמלית בשביל זאפדוס, וזה מה שגורם לקצרים בעיר. שבוע שעבר עשרות פוקימוני חשמל מהעיר ורמיליון הגיעו למרכז הפוקימונים מרוקנים מאנרגיה בגלל אלקיד!"
"למה הוא עושה את זה בשביל זאפדוס לעזאזל?" שאל טרי.
"ומה הקשר לפלאסל ומינון?" שאל מת'.
"אני מניח שגם הם משרתים את זאפדוס, אין לי מושג למה זה ככה ולמה זאפדוס צריכה את כל האנרגיה הזאת!"
"בלי להיות מגעיל, זה לא מעניין אותי יותר מדי מה זאפדוס רוצה, העיקר שאני אחזיר את אלקיד אליי והוא יפסיק לעשות בעיות!"
"אני חושב בדיוק כמוך, שיהיה... בהצלחה לכם!" אמר דריק. השוטרת ג'ני נסעה משם, ודריק נעלם כאילו לא היה.
"טוב, זה מוזר, אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאלה ויולט.
"בואו נלך לכיוון המערה, נמצא את אלקיד ונברח משם!" הציע מייקל. החבורה החליטה שזה הדבר הכי טוב שנשאר לעשות.
"היי חבר'ה, חכו שניה!" נשמע קול קורא אליהם מפינה חשוכה בסמטה.
"כן?"
נערה בת גילם הגיחה. שיערה ג'ינג'י אסוף בקוקו לצד. היא לבשה ג'ינס כחול קצר וגופיה צהובה.
"אני מיסטי, נעים מאוד! מנהיגת מכון העיר סרוליין..." היא הציגה עצמה, "הקשבתי לשיחה שלכם, ואני חייבת להתערב!" היא התנצלה.
מייקל נכנס לטירוף לא מוסבר ותפס את ידיה של מיסטי, אחיזה עדינה ורומנטית.
"מיסטי, אני מייקל, מעריץ גדול שלך ושל פוקימוני מים! תמיד רציתי לפגוש אותך או את אחת האחיות שלך!" הוא התלהב.
"באמת? אני שמחה לשמוע!" אמרה מיסטי, נבוכה. מתוך הכיס של מייקל פרצה קרן לבנה שהפכה לקרבי, פוקימון הסרטן. קרבי קפץ ותפס בצבת שלו את אפו של מייקל.
"היי קרבי!!" התעצבן מייקל ושחרר את האחיזה שלו. כל החבורה צחקה, כולל מיסטי. מייקל השיב את קרבי לפוקדור שלו.
"בקיצור, מה שרציתי להגיד לכם, זה שאין אף אחד שבא לבקר במכון שלי, ומשעמם לי, אז אני רוצה להצטרף אליכם ולעזור לעיר שלי, וחוץ מזה שהבחור הזה דריק, מחשיד אותי קצת!"
"כן!! את מוזמנת להצטרף אלינו!" התלהב מייקל.
"כולנו מסכימים!" אמרה ויולט בשם כולם.
החמישה החלו לצעוד בעיר, חולפים על פני הבתים הקטנים עם הגגות הכחולים. השמש כבר יצאה והבוקר הגיעה. הם היו קרובים מאוד למערה, כשסערת ברקים החלה להשתולל באיזור. "זו זאפדוס!" צעקה מיסטי. מפסגת המערה המריאה זאפדוס. ציפור ענקית וצהובה, גופה מכוסה נוצות שנראו כמו ברקים. הם הבחינו באלקיד, שרוכב על גבה.
"אלקיד!" קרא טרי. הפוקדור של אלקיד הופיע באוויר ונחת על הקרקע. טרי הרים אותו מבלי שמיסטי תשים לב. הוא סימן לשאר שהפוקדור בידו.
מיסטי הבחינה כי הם טסים הישר אל תחנת הכוח שנמצאת בסמוך לעיר. "אוי לא! אנחנו חייבים להגיע לתחנת הכוח, הם יגרמו לכל החשמל במחוז ליפול!" היא נבהלה.
זעקת פוקימון הבהילה אותם. הם רצו לכיוון הקול, טיפסו מעל פתח המערה והגיעו אל הפסגה, משם הגיעה זאפדוס.
פלוסל, העכבר החשמלי שכב שם, חשמל סטטי מכסה את גופו. מינון, אחיו, זעק וניסה לעזור לו. שני העכברים נראו זהים, בצבע שמנת, אך הדבר שהבדיל ביניהם היה אוזניים אדומות לפלוסל ואוזניים כחולות למינון. על הלחיים של פלוסל סימן פלוס ועל של מינון מינוס. "אוי לא!" נלחצה ויולט. מיסטי לקחה את השניים בידה. "ניקח אותם למרכז הפוקימונים, נראה לי שזאפדוס שאבה מפלוסל יותר מדי חשמל" הסבירה מיסטי. הם רצו חזרה אל העיר.
"טוב, תלכו מזרחה, תחנת הכוח לא רחוקה מכאן, אני אמסור אותם במרכז ואבוא אחריכם!"
אמרה מיסטי, נפרדה מהם ורצה משם.
"שוב לבד..." מלמל טרי, שלא היה רגיל להיות עם כל כך הרבה אנשים כבר הרבה זמן. הם צעדו במשך עשרים דקות, כשיצאו מגבולות העיר והגיעו לשביל חסום ע''י גדר חשמלית.
"היום יום חופש ונעול פה, אין עובדים בתחנה..." התעצבן מייקל. הגישה היחידה שהיתה להם היא דרך נהר כחול ויפיפה.
"קדימה גלייגר!" קרא טרי והוציא את הפוקימון שלו. "תנסה לעוף ולסחוב אותי איתך!" ניסה טרי. הרעיון היה טיפשי, גלייגר וטרי נפלו שניהם מפאת הכובד של טרי. בתגובה לכאב דקר גלייגר את טרי עם העוקץ בזנבו.
"מצטער גלייגר, חשבתי שזה יעבוד!" צעק טרי בכאב.
"אם לא בתעופה, נוכל לשחות לשם, או יותר נכון, לגלוש לשם! מוכנים?" שאל מייקל, "תוציאו את כל פוקימוני המים שלכם!"
ויולט וטרי לא החזיקו פוקימוני מים איתם, לכן הם לא הגיבו. מת' הוציא את קבוטו. "ניפגש שם הוא אמר, אחז בקבוטו, וטס איתו משם בעזרת מתקפת סילון מים, מותיר אחריו הדף של רוח שהדף את המים כמו גל.
"טוב, אז יש לי בדיוק שלושה פוקימוני מים שיוכלו לעזור לנו! קדימה, קרבי, סטארמי, ביברל!" צעק מייקל וזרק שלושה פוקדורים לאוויר, מהם יצאו סטארמי, פוקימון כוכב הים. הוא היה סגול, במרכזו אבן חן בצבע אדום בוהק. הפוקימון השני היה קרבי, הסרטן הכתום, והשלישי ביברל, פוקימון דמוי בונה בעל שיניים קדמיות חזקות ובולטות.
"טרי, ויולט, תפסו פוקימון ונגלוש איתם לשם!" אמר מייקל. הוא אחז בגופו הקטן של קרבי, וזה החל לגלוש לאורך הנהר. אחריו, ויולט שאחזה בגופו הגדול של ביברל וטרי שאחז בסטארמי, שהסתובב במהירות הבזק וגלש לכיוון תחנת הכוח.
לאחר חמש דקות מהנות ורטובות, בהן ויולט נכנסה לפאניקה, הם הגיעו לקצה הנהר. מולם הם ראו את מת' נלחם עם סניזל בפידג'י פראי שהגיע לאיזור, עם סניזל.
"חח מה?! הגעתי עם קבוטו תוך דקה ולא היה מה לעשות!" צחק מת', כאשר סניזל סיים את הקרב עם רוח קרירה.
הם ראו מולם מבנה ענק שנראה כמו מפעל. עשן נפלט מתוך הארובות הגדולות של תחנת הכוח.
"אלקיד!!" צעק טרי, אך אלקיד לא הגיב. צווחה חזקה של ציפור הסגירה את זה שזאפדוס אכן נמצאת שם, מאחורי הבניין. משהו קרה בפתאומיות. מיסטי הגיעה, רכובה על גייראדוס. היא השיבה אותו במהירות אל הפוקדור, כשצווחות נוספות הגיעו מזאפדוס ואז נשמע הפיצוץ. עשן ולהבות פרצו מאחורי הבניין. החבורה ומיסטי רצו אל הצד האחורי של תחנת הכוח וראו את זאפדוס, שואבת כמות חשמל עצומה מגנרטור ראשי של המפעל, מה שגרם לפיצוץ. שריפה פרצה. אלקיד הבחין בטרי ורץ אליו.
"ילד רע!" מלמל טרי מבלי שאיש ישמע והחזיר את אלקיד לפוקדור שלו עוד לפני שהוא הספיק להגיע אליו.
"קדימה כולם!" צעקה מיסטי, היא זרקה שלושה פוקדורים ושחררה את הסטארמי שלה, גייראדוס ופוליטוד, אליהם הצטרפו סטארמי, קרבי והביברל של מייקל. יחדיו, בשילוב של מתקפות מים הם נלחמו באש.
זאפדוס החלה לתקוף במתקפת ברק ולהשתגע, בצווחות והנפות כנף. הברקים פגעו בקרקע, והחבורה נאלצה להתחמק בניתורים פן יתחשמלו.
"היי תראו!" צעק מת' שהבחין בעוקץ סגול וארוך, תקוע מתחת לכנף השמאלית של זאפדוס.
"זה מסביר הכל!" אמרה מיסטי בתדהמה. ויולט וטרי נראו מבולבלים.
"לפי דעתי זאפדוס מורעלת, פוקימון מסוים תקף אותה בעוקץ רעל, ולכן היא מאבדת כוחות, אז היא משתמשת באלקיד, פלוסל ומינון ואולי פוקימוני חשמל נוספים כדי לחדש כוחות בעזרת החשמל, אבל אין קשר בין הדברים!" הסביר מייקל. אלקיד יצא על דעת עצמו מתוך הפוקדור שלו, נרגש לראות את אלקיד.
"זה בסדר..." הרים אותו טרי בהתרגשות, "המטרה שלך היתה טובה למרות שגרמת להרבה בלגן! זאפדוס מורעלת, וצריך להוציא לה את עוקץ הרעל שתקוע לה מתחת לזנב, תעזור לנו אלקיד?" שאל טרי. אלקיד הניד בחיוב. הוא השתמש במתקפת בזק וירה כוכבים צהובים וחדים לעבר זאפדוס. בתגובה היא יצרה קיר אור ענקי וחסמה את המתקפה. מתקפת חשמל חזקה פרצה ממנה ונפלטה לעבר אלקיד וטרי. "אלקיד!" צעק טרי ואלקיד יצר גם הוא מתקפת קיר אור, מה שהחליש את מתקפת החשמל ועזר לאלקיד לספוג את כמות החשמל הזאת לטובתו.
"גייראדוס, קרן קרח!" פקדה מיסטי. דרקון המים הענקי ירה קרן דקיקה בצבע תכלת אל עבר זאפדוס. הקרן פגעה בה ישירות וכלאה אותה בתוך קרחון ענקי.
"זאת ההזדמנות שלנו!" צעק מייקל.
"פוליטוד, תשתמש באגרוף מגה והיפנוזה!" פקדה מיסטי, בעוד מייקל מביט בה בהערצה. פוקימון הקרפד ניתר באוויר בהתרגשות, והטיח אגרוף מגה בקרח, באיזור הראש של זאפדוס, מה שיצר סדק. הוא המשיך פעם נוספת, ושבר שם את הקרח לגמרי, מה שאפשר לו להשתמש בהיפנוזה. הוא יצר עם זאפדוס הצווחת קשר עין ובהיפנוזה חזקה הרדים אותה.
"עשינו זאת! גם החלשנו אותה וגם הרדמנו אותה, רק נותר לשחרר אותה מהקרח, להוציא לה את העוקץ ולדאוג שהיא תרופא..." שמח טרי.
"אמאל'ה!" נבהלה ויולט. על אף שנתה העמוקה של זאפדוס, גלים חשמליים פרצו מגופה ושברו את הקרח העוטף אותה לרסיסים.
באופן מסתורי, מתוך הקרקע פרצו עלים של דשא שתפסו את רגליהם של טרי, ויולט, מת', מייקל ומיסטי וקשרו אותם לקרקע.
"הדרן! באמת, עשיתם עבודה נפלאה!" נשמע קול. כולם הסתובבו וראו את דריק, המאמן שפגשו מקודם, ועימו הפוקימון ברלום, פוקימון הפטרייה מסוג דשא ולוחם.
"שחרר אותי דריק!" צעקה מיסטי.
"מה קרה מיסטוש? מתקפת קשר הדשא של הברלום שלי מכאיבה לך ברגל? לא נורא! העיקר עשית עבודה מצוינת, החלשת את זאפדוס בשבילי ועכשיו אוכל לתפוס אותה! סוף סוף!" הוא שמח, ושלף מתוך כיסו כדור אולטרה, אותו הוא כיוון וזרק אל זאפדוס.
"לא היום!" הגיחה השוטרת ג'ני מתוך תחנת הכוח. גרואלייט, פוקימון גור הכלבים שליווה אותו פצח במתקפת להביור ושרף את כדור האולטרא עד כדי עפר.
"ג'ני? עקבת אחרי עד לפה?!" שאל דריק, מופתע, כמו שאר החבורה.
"אני יודעת מי אתה, וגם שאי אפשר לסמוך עליך! צייד פוקימונים עלוב! שיתפתי איתך פעולה עד לרגע המתאים!
אני גם יודעת טוב מאוד שהרוזליה שלך אחראית לכך שזאפדוס פצועה עם מתקפת עוקץ הרעל!" ענתה ג'ני בדרמטיות.
"כן?! את חושבת?" ענה דריק בפרצוף ציני, "ובכל זאת זה לא יעזור, ברלום, זרוק עליה מתקפת עלוקה!" הוא פקד.
זאפדוס התעוררה משנתה. היא ראתה את התקהלות האנשים, ואז באופן שלא ציפו לו, היא השתמשה במתקפת יריית מחטים מתוך נוצותיה, ובכך גרמה לעוקץ הרעל להשחרר מגופה. הוא נפל על הקרקע, חם מחום גופה של זאפדוס. המחטים נזרקו לכל עבר ופגעו בכולם. זאפדוס שהרגישה טוב יותר, פרצה במתקפת חשמל לעבר דריק וברלום.
"זה הזמן להסתלק!" הוא אמר והשתגר משם באורח פלא ביחד עם ברלום.

השעה כבר היתה כמעט צהריים, כשהחבורה ישבה במרכז הפוקימונים וסעדה סעודת מלכים. כולם נחשבו לגיבורים שהצילו את העיר מפני הנזקים החשמליים שנגרמו עקב זאפדוס, או יותר נכון בגלל אלקיד. האחות ג'וי טיפלה בפלוסל ומינון וגם בזאפדוס, גופה היה נקי מהרעל. דריק נחשב לפושע נמלט וקלסטרונים שלו נתלו כל מקום.
כבר מאותו יום תחנת החשמל החלה לעבור שיפוצים לאחר הנזק והשריפה שנגרמו לה. גנרטור זמני סיפק חשמל לעיר סרוליין שמחוברת לתחנה.
אלקיד חזר לעצמו ונרגע קצת, טרי שמח מאוד לקבל אותו חזרה אל הצוות, במיוחד לאחר שזכר אותו מהחזיון ביער, שם הוא ירה מתקפה חשמלית ביחד עם פעימת האופל החלשה של גלייגר. כשהגיעה השעה לעזוב, נפרדו הילדים מג'ני וג'וי, ולצערם ממיסטי. מייקל לקח את הפרידה קשה אך ידע באיזשהו מקום שהן עוד יפגשו בעתיד הלא רחוק. בטיפוס אחרון לעבר פסגת מערת סרוליין, שוב, מצאו הילדים את דלת חדר הזמן, שזימנה אותם חזרה בין נבכי ופיתולי הזמן חזרה אל ההווה, שם הם תקועים בבית שעל החוף. הפתק שיצא מתוך הדלת בישר להם שהם חזרו בסך הכל שנה אחת אחורה.

אירועים מיוחדים:
*טרי מוצא את האלקיד שלו

פוקימונים שהופיעו בפרק:

בעקבות הפרק האחרון, מדריך הדמויות עודכן עם פוקימונים חדשים, דמויות חדשות, פוסטר ראשי ומידע עדכני יותר!

ספויילר לפרק הבא:



"מעניין מה טרי מחביא שם" מלמל אלקיד לעצמו ופסע בזהירות אל תוך הדלת.
"לא אלקיד!" צעק גלייגר שהתעורר והביט בו, אך היה מאוחר מדי, ואלקיד נפל החוצה במגלשה אל מחוץ לבית.
"מה קרה?" שאל קקנייה שהתעורר גם הוא.
"בטח נראה להם גם שאנחנו איזה קאטרפי שיהיה להם לטרף! אנחנו נשיב מלחמה ואז נברח!" התעצבנה אייפום ויצרה כדור כחלחל בוהק מתוך זנבה. "פעימת מים!" היא צעקה ושלחה את הכדור לעבר פוצ'יאנה ומייטיאנה, מה שהפך לגל של מים שהרטיב אותם עד לשד עצמותיהם. הכלבים החלו לנבוח וששת הפוקימונים החלו לרוץ משם.
"הם רודפים אחרינו!" נלחץ פאנפי, מתנשף כולו.
"זה הג'ונגל שלי, אני הכי חזק פה!" ענה ויקטריבל.
"אתה לא, זה רק נדמה לך! אתה חלש, תמיד העבדים שלך נמצאים כאן כדי לחפות עליך! היום זה לא יקרה, החברים שלי הגיעו והם יסיימו את תקופת שליטתך!" ענה לוקסריי בגבורה. הוא וויקטריבל נאבקו במתקפות דחיפה.
"פה הטעות שלך!" צחק ווינפמבל חכם אחד, שאייפום ניסתה לתקוף אותו בניתור ונחתה הישר בתוך פיו. הוא הפתיע אותה עם מתקפת אבקת שינה שפלט וכאשר היא נשמה את האבקה היא נרדמה מיד.

כמובן, יגיע ביום ראשון!

היה זה לילה שקט וחמים. הילדים והפוקימונים ישנו בחדרים שלהם, שינה ערבה. רק לפני שעתיים הם שיחקו מחבואים בכל רחבי הבית הגדול. גלייגר התהפך על בטנו והצליף עם זנבו במזרון של המיטה. כולם שנאו לשחק איתו מחבואים מכיוון שכשכל פעם שהיו מוצאים אותו במחבוא שלו הוא היה נבהל ובתגובה דוקר עם זנבו. אלקיד שכב לצידו. הוא היה ער, היחיד בבית. רק לפני יום הוא הגיע לבית והיה קצת מבולבל מהמצב החדש. הרבה זמן הוא לא ראה את חבריו הפוקימונים ואת המגבי של מת' שהיה החבר הכי טוב שלו. שלא לדבר על יחסו עם טרי מאמנו, גלייגר וקקנייה שותפיו, או אייפום שהידידות והנאמנות ביניהם חזקה בגלל שהיא שייכת לויולט, חברתו הטובה ביותר של טרי. הכי מוזר מבחינתו היה לישון תחת קורת גג על מיטה נוחה ולקבל חום ואהבה. הוא כבר התרגל שוב לחיות בטבע, ביחד עם פוקימוני בר, ולעזור לזאפדוס הציפור האגדית.
כבר הרבה זמן שהוא ער ולא מצליח להרדם. הוא החליט לצאת מהמיטה ולטייל קצת בבית עד שיתעייף. הוא חקר מעט את החדר. את וילונות הקטיפה הכחולים שנתלו על מיטת האפריון ועל החלונות המדומים שהציגו נוף שקרי והררי למרות שהבית בכלל היה על חוף ים באי. הוא חלף על פני המקרר הקטן והגיע לדלת החירום האטומה שסקרנה אותו מאוד. הוא ניתר וניסה לפתוח אותה עם הידית. זה לא עזר. מתקפת חשמל אחת הצליחה לשבש משהו במערכת, והיא נפתחה לרווחה.
"מעניין מה טרי מחביא שם" הוא מלמל לעצמו ופסע בזהירות אל תוך הדלת.
"לא אלקיד!" צעק גלייגר שהתעורר והביט בו, אך היה מאוחר מדי, ואלקיד נפל החוצה במגלשה אל מחוץ לבית.
"מה קרה?" שאל קקנייה שהתעורר גם הוא. הוא הבחין בדלת החירום הפתוחה וקישר בינה לבין חסרונו של אלקיד במיטה.
"אתה יודע מה זה אומר?" שאל אותו גלייגר והמשיך בלי לחכות לתשובה, "חייבים לצאת בעקבותיו, אסור לנו לחכות! ורצוי להזדרז לפני שטרי ירגיש בחסרונו ולפני שיגיע הבוקר. יש לנו זמן"
"אבל..." קקנייה החל לחשוש.
"אין לך מה לפחד בחוץ, אנחנו נקרא לעוד פוקימונים לעזרה! בתור קבוצה נהיה יותר יעילים ויהיה לנו יתרון!" עודד אותו גלייגר. הוא ריחף מהמיטה אל דלת הכניסה לחדר ופתח אותה לרווחה. "צא תקרא להם! אני שומר עליה פתוחה" ביקש גלייגר כי ידע שבלי מאמנו הוא לא יוכל לפתוח את הדלת מבחוץ.
"חברים! קומו בבקשה, משימת הצלה!" צעק קקנייה במסדרון הקומה הראשונה, איפה שממוקמים כל חדרי השינה של הילדים. חלפה דקה של שקט, ואז התחילה תנועה מבין החדרים. ראשונה יצאה אייפום מחדרה של ויולט. אחרי אייפום יצאו יאנמה, פאנפי וביברל של מייקל שישן עם קריס בחדרה ולאחר מכן, מגבי של מת' שהיה ידיד נאמן של אלקיד וגם הוולפיקס של דני שהתעורר גם הוא, שומר על דלת החדר פתוחה, כשהוא מעוניין לשמוע מה הסיבה להשכמה.
"לילה טוב חברים..." פתח גלייגר.
"מה הוא עשה הפעם?" צחקה אייפום שכבר ידעה לקשר לבד את מה שצעק קקנייה, "משימת הצלה" לכך שאלקיד הסתבך בצרות. הפוקימונים של החבורה היו רגילים לסקרנותו של אלקיד וכבר לא פעם ולא פעמיים בעבר יצאו להציל אותו מתסבוכות.
"אני לא יודע איך זה קרה, אבל הוא נפל מדלת החירום בחדר שלנו" הסביר גלייגר והפגין מנהיגות. גלייגר היה מן מנהיג לא רשמי של הפוקימונים.
"טוב, אז למה מחכים? יוצאים כבר למצוא אותו?" שאלה יאנמה שגם ציפתה להרפתקה שלא היתה לה מזמן, וגם זה היה לה ברור מאליו שהיא לוקחת חלק בסיוע למציאתו של אלקיד והחזרתו לבית.
"אני לא מכריח אתכם, רק אם אתם רוצים! אנחנו בטוח הולכים להחזיר אותו, כן קקנייה תתגבר על הפחדים שלך כבר אתה בא איתנו!" אמר גלייגר.
"איזו שאלה בכלל..." אמרה אייפום. מגבי הנהן בראשו. פאנפי הלך עם יאנמה וביברל שהיה כמו אבא של כולם ולקח אחריות על קקנייה הפחדן ופאנפי הילדותי, והסכים ללא כל ספק.
"וולפיקס?" שאלה יאנמה.
"אל תכעסו, אני מעדיף להישאר בבית! דני לא יאהב את זה שיצאתי ככה ללא ידיעתו מהבית ואני מעדיף לא להסתבך בצרות, וחוץ מזה שאני לא הכי מרגיש בנוח להסתובב באי בלילה, גם אם אני אתכם"
"זה בסדר, אני מכבד את ההחלטה שלך..." אמר גלייגר בחיוך מעודד. השאר הסכימו איתו ולא שפטו פוקימונים אחרים שלא יצאו מראש מהחדר. או שהם היו בתוך הפוקדורים כמו סניזל או שהעדיפו להמשיך לישון כמו קבוטו וקרבי, או שאפיונם וגופם לא אפשר להם להסתובב בטבעיות על האדמה כמו שלדר וסטארמי.
וולפיקס חזר לחדרו והשאר נכנסו לחדרו של טרי. בלי להסס הם עברו בדלת החירום הפתוחה ונפלו במגלשה.

גלייגר, קקנייה, אייפום, יאנמה, פאנפי, ביברל ומגבי נפלטו מתוך חור בצוק שהכיל את הבית שכוסה בצמחייה, ונחתו על החול של חוף הים שהבית עומד פיזית סמוך אליו.
"אלקיד!" צעק גלייגר. לא היתה שום תגובה, מלבד יללה דקה שהגיעה מתוך הג'ונגל וצמררה את כולם. הג'ונגל שעל האי צמח ממש במרכזו, לא רחוק מהחוף.
"טוב כנראה שהוא לא כאן..." אמר מגבי, "כדאי שנצא לחפש אותו"
"תראו!" הצביעה יאנמה בעזרת ידה הדקיקה. היא משכה את תשומת ליבם של כולם לעקבות שהשאיר אלקיד על החול, שהובילו לתוך הג'ונגל.
"טוב, אז נכנסים!" הכריזו אייפום ומגבי בלי לחכות להסכמה כללית. גלייגר התרגש מחבריו הטובים על נאמנותם.
"אבל..." נקטע קקנייה על ידי יללות נוספות ונביחות. הוא כל כך נבהל שהוא ופאנפי שהיה עוד ילד וחשש גם הוא, נצמדו לביברל.
"דיי! אין לכם מה לחשוש, אלה רק פוקימונים, ואתם איתנו!" עודד אותם ביברל והפגין הורות.
לאחר מסע שכנועים, שבעת הפוקימונים נכנסו אל תוך סבך הג'ונגל, עוקבים אחר טביעות כף הרגל של אלקיד שפנו עמוק פנימה. "בלי לחץ קקנייה!" צחקה אייפום למראה פוקימון הקקטוס הרועד מפחד.
יללה חרישית נוספת נשמעה, כמו זו שהם שמעו קודם, רק הפעם מקרוב יותר.
"לא טוב חברים!" אמר מגבי והצביע אל קבוצה של זוגות עיניים אדומות שהביטו אליהם מתוך השיחים הקרובים. יללות נוספות נשמעו.
"אמרתי לכם!" רעד קולו של קקנייה, כאשר שישה פוצ'יאנה התקרבו אליהם בזהירות. פוקימונים אלה היו דמויי כלבי זאב בצבע אפור. "האם יש פה טרף?" נשמע קול עבה יותר ומאיים, כאשר הצורה המפותחת של פוצ'יאנה, מייטיאנה, התקדם לעברם גם הוא.
"כן אבא, יש פה שישה, והקקנייה נראה הכי טוב!" התלהב אחד הפוצ'יאנות. מייטיאנה חייך חיוך ערמומי וחשף שיניים חדות. הוא היה דומה לפוצ'יאנה, רק גדול יותר ומרשים. פרוותו שחורה ואפורה בהירה והוא היה דמוי החיה צבוע.
"לא!!!" נבהל קקנייה ובתגובה לדבריו של פוצ'יאנה תקף במתקפת יום שמשי. הוא יצר כדור אש שנראה כמו שמש ושלח אותו לאוויר, כמו שעשה באחוזת הפוקימונים על האי סיניבר, שם פחד מפוקימוני האש ולשם הגיע אחרי שנעלם ברחבי הזמן. האיזור הואר כולו וגרם לעיוורון זמני של הכלבים.
"בואו נרוץ!" הכריז פאנפי.
"לא פאנפי!" צחקה יאנמה.
"בטח נראה להם גם שאנחנו איזה קאטרפי שיהיה להם לטרף! אנחנו נשיב מלחמה ואז נברח!" התעצבנה אייפום ויצרה כדור כחלחל בוהק מתוך זנבה. "פעימת מים!" היא צעקה ושלחה את הכדור לעבר פוצ'יאנה ומייטיאנה, מה שהפך לגל של מים שהרטיב אותם עד לשד עצמותיהם. הכלבים החלו לנבוח וששת הפוקימונים החלו לרוץ משם.
"הם רודפים אחרינו!" נלחץ פאנפי, מתנשף כולו.
"לשם!" הכריז גלייגר והתעופף ימינה, כשכולם אחריו. "עצרו!" הוא צעק. הם ניסו לבלום את עצמם והחלו להדרדר במדרון.
"לעזאזל, כולם בסדר?" דאג ביברל. באופן מהיר ומפתיע נפלו כולם אל תוך שיח עבה ונחתו על דשא ירוק וגבוה.
גלייגר סרק את פנים השיח וראה שכולם שם והם בסדר. "הם כבר לא איתנו!" אמר מגבי ונאנח.
"לפחות יצא משהו טוב מהנפילה הזאת..." אמרה אייפום בשקט, מסדרת את הצעיף האדום שקריס כרכה לצווארה של יאנמה כמה ימים קודם לכן.
"מה שלא טוב הוא שאיבדנו את העקבות!" אמרה יאנמה.
"היי תראו, זה אלקיד?" תהה פאנפי שהבחין באורות שנראו כמו הבזקים חשמליים. החבורה יצאה בזהירות מהשיח והבחינה במראה מרהיב. הם עמדו בתוך דשא גבוה, באמצע עמק ירוק ומרהיב מוקף בגבעות, מהם הם נפלו. היו שם שיחים פרחוניים כחלחלים. מקור האורות שראה פאנפי היו עשרות וולביט ואיילומיז, פוקימוני גחלילית שקצה זנבם בהק באור יפייפה. הם ריחפו באוויר. הוולביט חיזרו אחר האיילומיז.
"היי! מישהו פה ראה פוקימון חשמלי אובססיבי לאורות וזרמים אלקטרוניים? אלקיד...." פנה אליהם מגבי. פוקימוני הגחלילית התעלמו מהם.
"היי!" צעקה להם אייפום.
"היה פה אחד כזה, התלהב מהאורות שלנו!" זעף אחד מהוולביטים, "ניסה לתפוס איילומיז, מטורף!"
ביברל, אייפום, יאנמה, גלייגר, קקנייה ופאנפי התגלגלו מצחוק.
"ראיתי אותו..." אמר קול אפל. פוקימון האריה, לוקסריי, הופיע מבין הצללים. הוא צעד לקראתם באיטיות ובאדישות. קקנייה נראה מעט לחוץ. מגבי חייך חיוך רחב ושבע רצון.
"לוקסריי, התגעגעתי..." הוא אמר ולחץ את ידו, "תכירו חבר'ה, זה לוקסריי, הוא לימד אותי כל מה שאפשר לדעת על הג'ונגל באי הזה!"
"נעים מאוד!" הוא אמר בעייפות.
"הכל בסדר לוקסריי?" שאל ביברל, "איפה אלקיד?"
"זה ויקטריבל..." לחש לוקסריי למגבי.
"אתה לא רציני!" נבהל מגבי.
"מה זה אומר?" שאל גלייגר בבלבול.
"ויקטריבל, פוקימון הדשא. הוא נמצא פה שנים, עוד מהיותו בלספראוט ועוד מהיותי שינקס צעיר! מאז שהוא התפתח הוא החליט שהוא חזק מהרבה פוקימונים אחרים על האי, והוא באמת כזה. אז הוא הכתיר עצמו למלך הג'ונגל הזה והוא ופוקימוני הדשא שלו מתנכלים לכל פוקימון לא מוכר שחודר לשטחם..."
"בעצם, לוקסריי הציל אותי באותו יום שהגעתי לפה מהם. הייתי בשוק מהפרידה שלי מכם. הם תפסו אותי הבלספראוטים שלו, ולפני שהצלחתי לנטרל אותם הגיעו שני לומברים ועילפו אותי במתקפות מים. מזלי שלוקסריי הגיע ולקח אותי מהם!" הסביר מגבי בעצב, "אנחנו חייבים לנקום בהם ולמצוא את אלקיד חברי הטוב, חייבים!" הוא הכריז.
"בושה לפוקימוני דשא..." מלמל קקנייה.
"אני חושב שויקטריבל הוא הרקוב פה, כל אלה שעובדים איתו מפחדים ממנו!" ענה לו מגבי.
"תוכל לקחת אותנו אליהם לוקסריי?" שאל גלייגר.
"בטח! השאלה אם נוכל עליהם... אני פוקימון מסוג חשמל, לפוקימוני דשא יש יתרון עליי! כנ''ל גם לגבי אלקיד עצמו, פאנפי, ביברל וגלייגר!" הוא הסביר, "גלייגר אמנם גם מעופף, אך אני מאמין שאין לו סיכוי מולם, הם המונים. מגבי אפסי מול הלומברים ויש את... יאנמה! את פוקימון מסוג חרק, יש לך יתרון עצום עליהם!" אמר לוקסריי ולראשונה נראה נלהב בכל השיחה הזאת.
"אנחנו נביס את הפוקימונים הרעים האלה ונחזיר את הסדר לג'ונגל הזה! לא עוד!" הכריז גלייגר.
"והכי חשוב, נחזיר את אלקיד לטרי..." אמר קקנייה.
"תגיד לוקסריי, איך זה שעד עכשיו אף אחד לא מרד בהם? אני בטוחה שיש פה עוד הרבה פוקימונים חזקים שיכולים לנצח אותם, וגם הרבה פוקימוני חרק..." שאלה אייפום.
"כולם מפחדים, אין להם אומץ לפגוע בויקטריבל, הפוקימונים שלו מתנהגים כמו כנופיה ויודעת לתקוף כל מי שמורד בהם!"
לוקסריי חדל לדבר. משום מקום הגיע כדור אש. הוא התגלגל לעברם וזעק לעזרה. הוא המשיך להתקרב, וכולם מעט נלחצו. כאשר הוא עצר הלהבות התכבו, הם זיהו שזה הפוקימון צ'ימצ'אר, פוקימון השימפנז. הוא נראה תשוש. "אתם חייבים להזהר, טיפסתי בין העצים לתומי כששני לומברים תקפו אותי!" הוא מלמל והתעלף.
"זה האות שלנו!" הכריזה יאנמה.

ביברל החליט להישאר בעמק ולטפל בצ'ימצ'אר עם פאנפי. קקנייה רצה להישאר גם הוא אך גלייגר לא הסכים לו. חמשת הפוקימונים בליווי לוקסריי טיפסו על אחת הגבהות, אל תוך קרחת יער שהיתה בג'ונגל, בדיוק מהכיוון דרכו הגיע צ'ימצ'אר.
נראה כי קקנייה פחות לחוץ, אולי לוקסריי הביא לו מעט ביטחון. בניגוד אליו, גלייגר, יאנמה ואייפום נראו מאוד נחושים כבר להגיע אל משכנם של כנופיית פוקימוני הדשא.
"הכל בסדר מגבי?" שאל אותו גלייגר.
"אני קצת מפחד, אני מודה, יש לי טראומה מהם! אבל אני אעשה הכל למען אלקיד!"
"הגענו..." אמר לוקסריי בלחישה. רשרוש נשמע מבין השיחים. קקנייה נבהל ונצמד אל גלייגר. "תירגע!" צעק עליו גלייגר ודקר אותו עם קצה זנבו.
"פולשים!" צעקו שני לומברים שפרצו מתוך השיחים. הם נראו כמו הכלאה של קופים בצבע ירוק עם שפם אדום וצמח מים על ראשם.
"בטח נראה לכם גם!" צעקה עליהם אייפום ותקפה ביריית בוץ. גושים של בוץ פרצו מזנבה כמו יריות אקדח. הלומברים השיבו באקדחי מים ונטרלו את מתקפתה של אייפום.
"באמת מה נראה לכם?" התעצבן גלייגר וירה לעברם מתקפת עוקץ רעל. הלומברים נטרלו גם את מתקפת העוקץ רעל וגם הצליחו להעיף את גלייגר ואייפום על הרצפה במתקפת אקדחי המים.
"אתם אורחים לא רצויים והמלך שלנו צריך להעניש אתכם!" אמר אחד הלומברים.
יאנמה התפוצצה מצחוק. "מי שצריכים להיענש אלה אתם!" היא אמרה להם והקיפה את עצמה בבועה ירוקה כאשר מתקפת קליע זרעים הופנתה אליה מפיהם של שני הלומברים.
"מתקפת הגנה מדהימה!" החמיא לוקסריי, "תשתמשי במתקפת חרק עליהם!"
"אין בעיה! זמזום חרק!" הכריזה יאנמה. כנפיה זהרו באור אדום והיא ירתה גלים דמויי טבעות בצבע אדום. הם פגעו בלומברים והפילו אותם על הקרקע.
"עכשיו אני!" התלהב קקנייה. זרועו התבהרה והוא הטיח אגרוף מחט באחד הלומברים ועילף אותו לגמרי.
"כל הכבוד קקנייה!" שמח גלייגר, ותקף את הלומבר השני במתקפת עילפון.
"תנו לי לוודא שהם מעולפים!" אמר לוקסריי והביס אותם סופית במתקפת פריקה.
"איזה שיתוף פעולה!" שמחה יאנמה.

הם צעדו באיטיות ובדריכות, מצפים לפוקימוני דשא נוספים שעלולים להופיע.
"כולם בסדר?" שאל גלייגר אחרי שתי דקות. כולם השיבו בחיוב.
"איפה קקנייה?" שאל מגבי.
"קקנייה!" קראה אייפום, אך הוא לא הגיב. לוקסריי הביט בסביבה בחשדנות. עיניו בהקו באור אדום. הוא הפעיל את יכולתו המיוחדת, העיניים החדות שלו שרואות למרחקים ויכולות לחדור גם קיר אבן כמו קרני רנטגן.
"אני רואה את קקנייה, הוא נמצא מאחורינו, עמוק על ענפי העצים. בלספראוט אוחז בו וסותם את פיו עם מתקפת גפן. והנה טאנגרואת' אוחז בו. אתם לא תאמינו! הוא נאבק, הוא תוקף במתקפת יום שמשי!"
שאר הפוקימונים זיהו את כדור האש מרחוק.
"הם עילפו אותו, ועכשיו הם לוקחים אותו, רוצו אחריי!"
הם רצו בין סבך העצים, חולפים על פני בארמים שתלויים על העצים ומנסים לתקוף אותם במתקפות עלי תער.
לפתע הגיחו עשרות בלספראוטים ווינפמבלים. ושלחו גפנים מצליפים לכיוונם. יאנמה נתפסה לוקסריי נתפס גם הוא. הוא תקף במתקפת פריקה וחשמל את הבלספראוט, ברח ונתפס שוב על ידי שני ווינפמבלים שהרדימו אותו עם אבקת שינה וגם את יאנמה.
"תרגעו!" צעק מגבי והחל לירות מתקפות להביור לכל עבר. פוקימוני הדשא נפגעו, אך מעטים. רובם התחמקו. שני הלומברים הגיחו מהשיחים ושלחו סילוני מים אל עבר הלהביור. מגבי נפגע מאקדחי המים ישירות ונפל ללא כל יכולת להלחם.
אייפום וגלייגר היחידים שנותרו בהכרה ונאבקו בפוקימוני הדשא עד טיפת כוחם האחרונה. מתקפת הניתור של אייפום היתה מאוד שימושית. היא ניתרה בעזרת זנבה גבוה ואז נחתה תוך כדי הסתערות על בלספראוט ווינפמבל.
"פה הטעות שלך!" צחק ווינפמבל חכם אחד, שאייפום ניסתה לתקוף אותו בניתור ונחתה הישר בתוך פיו. הוא הפתיע אותה עם מתקפת אבקת שינה שפלט וכאשר היא נשמה את האבקה היא נרדמה מיד.
גלייגר החל להתעייף, קארניביין אחד שהיה שם, פוקימון הצמח הטורף, אחז בו עם מתקפת גפנים ועילף אותו סופית עם מתקפת קליע זרעים. הזרעים שירה מפיו כמו קליעי אקדח פגעו בגלייגר, התפוצצו ועילפו אותו.

כמעט שעה עברה מהרגע בו הובסו כל הפוקימונים של החבורה. הם התעוררו ומצאו עצמם קשורים לקרקע מתחת לעץ גדול ועתיק, בעזרת מתקפת קשר דשא שיצרו טאנגרואת' וקארניביין. הפעם באופן מפתיע, גם קקנייה ואלקיד היו קשורים איתם.
"חברים!" לחש אלקיד.
"ששש, תעשו את עצמכם מעולפים..." לחש להם גלייגר.
"ומה עכשיו גלייגר?" שאל לוקסריי בשקט, מבלי שטאנגרואת' וקארניביין שהיו שם ישמעו.
"מגבי, תשתמש במסך העשן, לוקסריי, יכולת העיניים שלך תוכל לעזור לנו לברוח בתוך כל העשן למקום מבטחים, תוביל אותנו ומשם נזרום!"
וכך התרחש. מגבי פיזר מסך עשן שחנק את שומריו של ויקטריבל וגרמו להם לעיוורון. לוקסריי מיקד את עיניו ורץ משם. כל הפוקימונים רצו אחריו לתוך גזע עץ חלול וגדול.
"חברים, תודה שבאתם לעזור לי!" הודה אלקיד לכולם ודמעות עלו בעיניו, "אני מבטיח שאני לא אעשה יותר שטויות!"
"זה בסדר אלקיד, נתחשבן על זה אחר כך! העיקר שכולנו פה..." חייכה אייפום.
"טכנית, רק ביברל ופאנפי חסרים" אמר גלייגר ברצינות וחשב, "אנחנו יכולים לחזור חזרה לחוף, אבל אנחנו חייבים לך לוקסריי ואנחנו חייבים לפתור את בעיית פוקימוני הדשא הזאת! אי אפשר לתת להם להמשיך להתנכל לכולם"
"מה אפשר לעשות לוקסריי?" שאל מגבי.
"אני צריך להביס אותו בקרב!" הוא אמר בנחישות, "משהו שאני והוא צריכים לסיים כבר מימים עברו"
"יאנמה, בואי נעוף אני ואת ונחפש אותו, אף אחד לא יראה אותנו מהאוויר וכשנמצא, נמצא דרך להביא את כולם הנה" אמר גלייגר וכך קרה.
גלייגר ויאנמה יצאו מתוך השיח בתעופה כלפי מעלה וחזרו אל המקום בו נקשרו קודם. היה שם בלגן, כל פוקימוני הדשא עמדו והקשיבו בדריכות לויקטריבל. הוא היה גדול ושמן. צמח טורף צהוב עם שפתיים עבות ואדומות שאותן כיסה עלה ירוק וגדול.
"זה המלך שלהם? אני יכולה להביס אותו בשנייה..." זלזלה יאנמה.
"כן, רק אם לא היו פה עשרות שפוטים אלימים שיקרעו אותך אם רק תעזי לפגוע בו!" ענה לה גלייגר, "בכל מקרה, אני חושב שצריך לפגוע בכולם במכה או שניים, להסיח את דעתם ולקרוא לכולם. חייבים להלחם איתם ראש בראש כדי לסיים את זה"
"אני אתקוף אותם בזמזום חרק, זה יחרפן אותם, כי הם חלשים לזה!" חייכה יאנמה. כנפיה זהרו באור אדמדם והיא החלה לשלוח גלים אדומים אל קבוצת הבלספראוט, ווינפמבל, קארניביין, טאנגרואת', בארמי, לומבר, לוטד ונאזליף שהיו שם. זה חרפן אותם, החלשים מהם גם כמעט התעלפו. יאנמה לא הפסיקה, היא התאמצה מאוד כדי להמשיך ולפגוע בהם. ויקטריבל לא נותר אדיש והבחין ביאנמה. הוא יצר כדור אנרגיה עוצמתי ושלח אותו אל השפירית הקטנה.
"לא היום!" צווח גלייגר ותקף באופן כמעט מושלם עם פעימת אופל. קרן הטבעות השחורות והסגולות פרצה מתוך הצבט שלו ופגעה בכדור האנרגיה, מה שגרם לפיצוץ עוצמתי.
"תודה חבר!" חייכה יאנמה. הפיצוץ היה האות. לוקסריי קפץ מתוך השיחים בריצה ותקף את ויקטריבל בנשיכה עוצמתית של ניב ברק. "זה על כל השנים!" זעם לוקסריי.
"זה הג'ונגל שלי, אני הכי חזק פה!" ענה ויקטריבל.
"אתה לא, זה רק נדמה לך! אתה חלש, תמיד העבדים שלך נמצאים כאן כדי לחפות עליך! היום זה לא יקרה, החברים שלי הגיעו והם יסיימו את תקופת שליטתך!" ענה לוקסריי בגבורה. הוא וויקטריבל נאבקו במתקפות דחיפה.
יאנמה וגלייגר נחתו על הקרקע והחלו להלחם מול קארניביין וטאנגרואת'.
"מה אתם עומדים שם? תגבו אותם!" צווח ויקטריבל תוך כדי המאבק בלוקסריי. כל השאר הצטרפו למאבק וסגרו על יאנמה וגלייגר.
"רמאים!" נשמעה צעקה. גל של מים גדול שטף את הקבוצה שהסתערה על גלייגר הנאבק בקארניביין. אייפום הופיעה והחלה להלחם. מגבי גיבה אותה במתקפות להביור, ביחד עם קקנייה ואלקיד.
זה היה קרב קשה, נראה כי לוקסריי מתקשה לגבור על ויקטריבל בשל יתרון הסוגים של ויקטריבל עליו.
"אתם מעט מדי, לא תוכלו להביס אותנו! כדאי שתפרשו..." צחק קארניביין על גלייגר.
לפתע מרחוק הגיע גלגל אש במהירות הבזק ופגע בקארניביין. היה זה צ'ימצ'אר.
"אתם לא לבד!" הוא אמר במבט נוקם. ביברל ופאנפי הגיעו עם עשרות האיילומיז והוולביט והקרב התאזן. הרבה פוקימונים החלו להתעלף. הפוקימונים של החבורה שרדו.
"הנה לך!" התעצבנה יאנמה והביסה את טאנגרואת' בזמזום חרק.
"וזה כי מגיע לך!" התעצבן גלייגר והביס את קארניביין במתקפת עילפון.
לוקסריי תקף בזנב ברזל והפיל את ויקטריבל לרצפה. "זה נגמר ויקטריבל, אנחנו המנצחים עכשיו!"
"חוששני שלא..." הוא זלזל, שלח כדור אנרגיה אל לוקסריי מפיו שהתפוצץ עליו והעיף את לוקסריי על הרצפה בכאבים.
"זה עוד לא נגמר, זה עוד לא!" הוא זעק. עיניו זהרו באדום, הוא התרומם על רגליו, פער את פיו מלא השיניים לרווחה וטען אנרגיה עוצמתית. הוא כיוון אותה אל ויקטריבל ופרץ בקרן על קטלנית. צבעה של קרן העל היה ורוד אדמדם. היא טסה אל גופו של פוקימון הצמח הטורף, הוטחה בו והביסה אותו סופית.
"יש!" קראו כולם בשמחה כשויקטריבל הפסיד בקרב, אפילו נתיניו שלא היו כאלה נאמנים כמו שזה נראה עד כה.
"עזרתם לנו, הבסתם את הרודן הזה!" קרא ווינפמבל.
בלספראוט צעיר אף לחץ את ידו של קקנייה והודה לו על קרב מהנה. הוא אפילו הודה בזה שכשיום אחד והוא יתפתח לויקטריבל הוא יהיה שונה לגמרי.
"יחי לוקסריי! המלך החדש של הג'ונגל!" צעק מגבי בעידוד. לוקסריי התרומם מהרצפה, לאחר מאמץ רב שהשקיע בקרב ובעיקר לאחר מתקפת קרן העל שביצע.
כולם צעקו בשמחה. לוקסריי התרומם בגאווה. "תודה לכם חברים, לולא אתם המקום הזה היה ממשיך להיות אפל ונוראי.
"הלוואי וככה היה נפתר כל הסיפור שלנו..." לחשה אייפום לגלייגר. הוא הנהן בהסכמה כאשר הזכירה לו אייפום שמה שקרה עכשיו הוא יחסית משחק ילדים למאבק האמיתי שלהם במיוטו. השמש החלה לזרוח לאט, לאט.
"קדימה חברים, אנחנו חייבים להגיע עכשיו אל הבית לפני שהמאמנים שלנו יתעורר" אסף אותם ביברל.
"איך נגיע כל כך מהר? יש לנו עוד דרך ארוכה, וגם צריך למצוא דרך להכנס חזרה אל הבית" שאל פאנפי ביאוש.
בתגובה לשאלתו, זרח באוויר כדור אור ירוק, דומה למתקפת כדור האנרגיה שביצע ויקטריבל. הכדור שינה צורתו והפך לסלבי.
"סלבי!" צעקה יאנמה.
"מה אתה עושה פה?!" שאל קקנייה.
"אני פה כל הזמן, שומר עליכם ועל הג'ונגל הזה..." הוא אמר בחיוך. היה זה אותו סלבי שהופיע בחזיון של טרי, בו הוא הותקף על ידי אדם עם ראמפרדוס.
"אתה אחראי על המסעות בזמן?" שאל גלייגר.
"כן, חדר הזמן מופעל בעזרתי. אני עדיין עובד בשיתוף פעולה עם קאסי ומיו! הם חיים אתכם בבית, אתם לא יודעים את זה! אבל בקרוב הכל יגמר! המאמנים שלכם קרובים לפיצוח התעלומה יותר ממה שאתם חושבים..." הסביר סלבי. פוקימוני הג'ונגל הפראיים היו מבולבלים. לוקסריי הבין קצת ממה שהולך, מכיוון שמגבי סיפר לו את המתרחש.
"מה עם שאר החברים שלנו? איפה טאורוס? סלוופוק? גלום?" שאלה יאנמה וחשפה שמות נוספים של פוקימונים ששייכים לחבורה ונעלמו ברחבי הזמן.
"המאמנים שלכם ימצאו את כולם! אל תדאגו... קדימה, אני אחזיר אתכם אל הבית!" ענה לה סלבי.
"להתראות לוקסריי, בהצלחה! שמחנו לעזור" נפרדו כולם. לוקסריי הודה להם. ויקטריבל ברח משם.
סלבי זהר שוב בירוק, וכך גם שאר החבורה. הם השתגרו לשם היישר אל תוך החדרים שלהם, כל אחד לחדר שלו. הפעם, אלקיד למד על בשרו שהגיע הזמן להפסיק לחפש צרות. הוא נכנס למיטה של טרי ונרדם.

פוקימונים שהופיעו בפרק:

.

תודה רבה חברים! תגובה נוספת ופרק נוסף יגיע :]

וואו כל הכבוד! מחכה לפרק הבא :-)

ווא אתה כותב מדהים!!!!
פרקים ארוכים אבל שווים קריאה.
אני אשתדל ולקרוא להגיב על כל פרק

איזה כיף לשמוע, תודה לכם! :] אני רוצה לפרסם את הפרק הבא אבל אני בבסיס אז זה טיפה טיפה בעייתי, מבטיח שממש בקרוב!

עמוק בתוך המנהרות, ישבו קאסי ומיו בחדרה של קאסי, מול המסכים, שהראו את כל חדרי הבית דרך מצלמות נסתרות. הם צפו בכל אחד מהילדים ישן בחדרו. סלבי הגיח בתוך החדר. "עבודה טובה סלבי, אני שמחה ששמרת על הפוקימונים" חייכה קאסי והקלידה משהו במחשב שלה.
"את נראית טרודה..." אמר לה מיו בטלפתיה.
"כן, אמנם הם הצליחו יפה להסתדר ללא המאמנים שלהם, אבל אני חוששת שהם לא יצליחו גם הפעם להביס את מיוטו וצבא הפוקימונים שלו. הם לא מפותחים כלל והמתקפות שלהם לא כזה להיט" היא אמרה בצער.
"בסדר, יש להם עוד פוקימונים שהם לא מצאו, ואל תשכחי שאת מחזיקה את הסוולו של טרי כאן בתוך פוקדור ואת הווינפמבל של דני.
"וויולט השיגה ביצה, חוץ מאייפום וסלוופוק יהיה לה עוד פוקימון" הוסיף סלבי שנהג לעקוב אחרי הילדים במסעות הזמן שלהם והיה עד לקבלת הביצה בתחרות העיר הארת'ום במחוז סינו.
"ועדיין, הוא יצא משם תינוק" היא אמרה, "אבל יש לי תוכנית, אני חושבת ששמעתי פעם על איזה משהו שיכול לעזור לנו! תוכל לקפוץ לבניין חברת דבון בהוון ואחר כך לבניין חברת סילפ' בקנטו ולרחרח?" היא שאלה ולא הרימה את עיניה מהמסך.
סלבי הצדיע לה ונעלם בטלפורט כאילו לא היה שם שנייה לפני, משאיר אחריו ניצוצות של אור.
"לעזאזל!" היא התעצבנה. אורות אדומים נדלקו בחדר וצפצוף של אזעקה. המסכים הופנו כולם אל מצלמה שהציגה את החוף של האי, בדיוק בזוויות שהציגו את הצוק הגדול שהכיל את הבית.
"פולש! יש כאן מישהו שלא אמור להיות כאן מיו!" היא התעצבנה.
"אני רואה..." הוא אמר והביט דרך עיניו במרקע. דמות נמוכה התהלכה שם מסביב ובחנה את הצוק, אחר כך את טביעות הרגל שהשאירו הפוקימונים השונים של הילדים המובילות של תוך הג'ונגל. האיש מיצה את חיפושו ונעלם בטלפורט.
קאסי לחצה על כפתורים במקלדת. בתגובה לכך דלתות החירום נאטמו בצורה חזקה יותר. הפתח שהיה על גג הבית נאטם גם הוא.
"מיו, אני רוצה שתשתמש במתקפות העל חושיות שלך וביכולות המיוחדות שלך ותיצור מגן לבית הזה, כמה שיותר חזק, שאיש לא יוכל לחדור, ושהכניסה והיציאה מהבית תהיה רק דרך דלת הזמן!"
מיו חיקה את סלבי, הצדיע לה ונעלם גם הוא בשיגור.
"מאסקיוריין, צא!" היא קראה וזרקה פוקדור באוויר. הפוקדור נפתח ומתוכו, בצרור של אור לבן פרץ פוקימון חרק מעופף שנראה כמו פרפר. הוא היה כחלחל.
"אני רוצה שתפטרל מחוץ לבית, תתעופף באיזור ותודיע לי אם אתה רואה אנשים לא רצויים שאני לא זיהיתי במצלמה או שהחיישנים על החוף לא גילו. סקיטי יעזור לך!" היא אמרה וזרקה פוקדור נוסף. פוקימון חתלתול קטן פרץ מתוך הפוקדור השני. פרוותו ורודה, עיניו מלוכסנות וסגורות. על מצחו ירח לבן. מקצה זנבו העבה הזדקרו שלושה מחטים עם פונפונים כתומים-לבנים עליהם. היא ניגשה לקצה החדר, חלפה על פני מיטתה, ארון הבגדים שלה, חדר למקלחת וארון סודי שהוביל אוכל ישירות מן המטבח על ידי מיסטר מיים. היא הגיעה לדלת חירום, כמו זאת שהיתה בחדרים המפוארים של הילדים. פתחה אותה ללא כל קושי למרות האבטחה שיצרה, ושלחה את סקיטי ומאסקיוריין משם אל החוף.
היא ניגשה אל המחשב, פתחה תוכנה שנקראת "זרם הזמן". על המרקע הופיעה רשימה עם שמות של הילדים. היא לחצה על זו של ויולט. "הגיע הזמן שתצרפי חבר לאייפום!"
הודעת שגיאה הופיעה. קאסי קיללה. היא פיהקה. 'אני אסדר את זה אחר כך, אני אשלח את טרי שיביא פוקימון חזק יותר' היא חשבה לעצמה. על המסך הופיעה תמונה של טאורוס פוקימון השור על רקע מפה וכתובית "היעד- העיירה מהגוני בג'וטו".
סלבי הופיע בחדר בהפתעה, למרות שקאסי ציפתה לזה.
"חבל שלא אמרת קודם..."
"כבר אין לי סבלנות, אתה רואה שאני לא מחכה! אין זמן... מיוטו בחוץ כבר שולט על מחוז הוון, קנטו וסינו. ג'וטו לא רחוקה מלהיכבש"
"אני מבין, את עצבנית קצת? למה?"
"סלבי חמוד, זה סתם, משהו שקורה לבנות פעם בחודש. לא משהו שפוקימונים אמורים להבין!"

במסדרון הקומה השנייה, דלת חדר הזמן החלה לזהור באור כחול. טרי עוד ישן במיטה שלו ולא ידע שהוא עומד לצאת למצוא עוד פוקימון שלו, למרות שרק יומיים לפני הוא כבר יצא למצוא את האלקיד שלו. הוא נמתח, והתעורר ביקיצה טבעית. "בוקר טוב לי..." הוא מלמל. גלייגר, קקנייה ואלקיד ישנו שינה חזקה. טרי לא היה יכול לנחש בחיים שהם הספיקו לעבור הרפתקה דיי מעניינת באותו לילה וכלל לא ישנו. הוא השיב אותם לפוקדורים שלהם כל עוד הם ישנים, התלבש ויצא מן החדר. כולם עוד ישנו בחדרים. הוא ירד במגלשה, כדי שלא ירעיש עם מדרגות הפסנתר ויעיר את כל הבית. הסלון היה ריק. הוא נשכב על הפוף הגדול בצורת הסנורלאקס. בטנו עשתה קולות של רעב.
הוא קם ונכנס אל המטבח. מיסטר מיים ניקה את התקרה בעזרת מתקפה על חושית שסייעה לו להרים מברשת לאבק גבוה למעלה. מייקל ישב ואכל ארוחת בוקר. סטארמי, ביברל וקרבי אכלו ממזון פוקימונים שהגיש להם מיסטר מיים.
"אה בוקר טוב טרי, אני רואה שאתה הראשון לקום אחרי ערב מטורף של משחקי מחבואים בכל הבית...." חייך אליו מייקל.
"כן, אתה יודע, מתיש..." צחק טרי. מיסטר מים עזב את הנקיון ומיהר להגיש לטרי ארוחת בוקר טרייה, אותה הוא זלל במהירות.
"אתה לא משתגע כאן?" שאל טרי, "לא רק שאתה לא יודע מה קורה כאן בדיוק כמונו, אתה גם לא נשלח אפילו למצוא פוקימון ששייך לך!"
"נכון, אבל סמוך עליי שאני לא משתעמם כאן כל כך מהר, אני בטוח שנגלה את כל האמת בקרוב, וחוץ מזה, אני תמיד יכול להצטרף אליכם למסעות בזמן, כמו שבאתי איתך ועם ויולט ומת' למצוא את אלקיד..."
"צודק..." אמר טרי בסתמיות ושתה מהמיץ שלו. מיו הופיע מאחוריו, כך שהוא לא יוכל להבחין בו. הוא ריחף באוויר, עיניו התכולות בוהקות מאור המנורות של המטבח. "קאסי צריכה אותך!" הוא אמר למייקל בטלפתיה, מבלי שטרי יוכל לשמוע. מייקל הנהן ומיו נעלם כאילו לא היה שם בכלל.
"טוב טרי, שיהיה לך יום טוב! אני הלכתי להתקלח..." מיהר מייקל ותוך כדי השיב את סטארמי, קרבי וביברל אל הפוקדורים שלהם. הוא יצא במהירות מהמטבח אל הסלון הגדול, חלף על פני המדפים עם בובות הפוקימונים ונכנס בדלת הקטנה עם הציור של מיו אל תוך המנהרות.
טרי יצא בשעמום מן המטבח. הבית עוד היה ריק, כולם עוד ישנו. טרי טיפס במדרגות הפסנתר, באיטיות ואדישות. הוא החליט ללכת להתאמן בחדר הוירטואלי. כל עוד הוא מטייל במסדרון חדרי השינה, עיניו הבחינו בדלת חדר הזמן, כשאור כחול בוקע ממנה.
"אין מצב! עוד פוקימון שלי?" הוא תהה, אחרי שרק יומיים קודם לכן הוא יצא להביא את האלקיד שלו, וויולט למשל עוד לא יצאה בכלל לחיפוש פוקימון ששייך לה.
"טוב, כולם ישנים, מקווה שזה ילך חלק..." הוא אמר, דחף את הדלת ונבלע בתוך האורות.

טרי מצא עצמו על גג רעפים אדום של בית פרטי, לא גדול במיוחד. הוא החליק וכמעט נפל. עד שהוא הבין מה הולך מסביבו, הוא הבחין שהוא נמצא על גג של בית בעיירה, לא גדולה במיוחד, ובה בתים כמעט זהים לבית עליו הוא עומד. היתה זו שעת בוקר מוקדמת ואנשים עוד לא שהו מחוץ לבתיהם. הדלת של חדר הזמן מאחוריו נסגרה והתפוגגה. טרי נבהל ושוב מעד. הוא מצא עצמו חצי באוויר כשרק זרועותיו ופלג גופו העליון תופס את הרעפים.
"גלייגר, עזור לי!" הוא פקד וזרק את הפוקדור של גלייגר באוויר.
פוקימון העקרב המעופף הגיח החוצה מתוך הפוקדור. טרי אחז בגופו וגלייגר ריחף משם לכיוון הקרקע. טרי היה כבד לו מדי, והשניים החלו להתרסק אל הרצפה. "איי!" צווח טרי כשנפל על האדמה כשגלייגר מתחתיו, דוקר אותו עם העוקץ בזנבו.
"מצטער מה אני אעשה..." התנצל טרי וקם על רגליו. הוא החל לסרוק את העיירה השלווה שהיתה בשעות הבוקר המוקדמות שלה. שלט עץ גדול בישר לטרי וגלייגר שהם נמצאים בעיירה מהגוני שבג'וטו.
"אני אוהב את מחוז ג'וטו..." אמר טרי לגלייגר.
נערה בסביבות גילו של טרי עברה לידו, שיערה אדמדם וארוך. היא לא היתה גבוהה במיוחד. לבושה נראה לא אופנתי במיוחד, שמלה ירוקה ומרופטת .
"הכל בסדר? אתה נראה מבולבל..." היא שאלה אותו.
"כן, הכל בסדר, תודה" ענה לה טרי. משהו בקול שלה היה לו מוכר, גם בתווי פניה. כנראה שהיא דומה למישהי שטרי הכיר בעבר שלו.
"אמממ, סלחי לי, מה התאריך היום?"
"השביעי בדצמבר אלף תשע מאות שמונים ותשע" היא ענתה לו, "אתה בטוח שהכל בסדר?"
טרי חשב לעצמו על תשובתה. הוא הגיע ליותר מעשרים שנה אחורה, כנראה שהיא סתם דומה למישהי שהכיר.
"כן, כן תודה... רק תוכלי להגיד לי משהו?"
"אממ, כן, מה השאלה?"
"את יודעת במקרה על איזה פוקימון שמסתובב כאן? שהוא קצת חריג לסביבה הזאת? או שהוא סתם מעניין, או שידוע לך שהוא ננטש?" הסס טרי.
"אממ, לא משהו שעולה לי לראש עכשיו! אני לא נמצאת פה יותר מדי..." אמרה הנערה. גלייגר הזעיף את פניו. הוא מתח את זרועו, פתח את הצבט שלו ויצר מתקפת פעימת אופל. היא התפוצצה בתוך ידו והוא נפל על הרצפה מעולף.
"מה יש גלייגר?" שאל טרי והשיב את גלייגר אל הפוקדור שלו, "מצטער..."
"האמת שיש טאורוס פה, תקוע במנהרת הקרח..." התעלמה הנערה מגלייגר.
"טאורוס..." חשב לעצמו טרי. הוא נזכר ללא כל קושי בפוקימון שור גדול בעל שני קרניים ושלושה זנבות מפוצלים. אכן כן, זה הטאורוס שלו, שהיה לו לפני שאיבד את כל הפוקימונים שלו.
"תודה לך! תוכלי להראות לי את הכיוון של המנהרה?" שאל טרי בנימוס.
"בטח! זה ממש פה, ממזרח לעיירה, כמה דקות הליכה! בוא!" היא הסכימה בחיוך. אלקיד הגיח במפתיע מתוך הפוקדור שלו. הוא נראה זועם. "מה יש אלקיד?" תהה טרי. אלקיד טען מתקפה חשמלית ושילח אותה אל הנערה. היא קפצה בבהלה והתחמקה ממנה.
"מה יש לכם היום?!" זעם טרי והשיב אותו במהירות אל הפוקדור שלו.
"הפוקימונים שלך כנראה לא אוהבים אותי במיוחד, אני אלך"
"באמת שאני מצטער..." הצטער טרי ולא ניסה להתווכח איתה יותר מדי. הוא המשיך בדרכו לבדו כי הנערה הלכה משם.

העיירה היתה כל כך קטנה, כך שטרי כבר תוך עשר דקות מצא את עצמו על שביל ירוק ויפיפייה וראה את המנהרה הגדולה ממש קרוב אליו. הוא חלף על פני להקת חיפושיות, לדיבה, מרחפים באוויר בחיפוש אחר צוף מהפרחים האדומים היפים שצמחו סמוך לשבילים.
הנה, הוא הגיע ממש לפתח המנהרה.
טאורוס, הוא לא זכר הרבה ממנו, רק שהוא אהב להשתולל ולרוץ שעות בשטחים הפתוחים. הוא גם זוכר שהוא היה מאוד חזק בשונה מהפוקימונים האחרים שלו.
טרי נשם את הנשימה האחרונה המרעננת של האיזור ונכנס אל תוך המנהרה.
"הוא לא נורמלי הטאורוס הזה!" צעק אדם מבין קירות המנהרה הקפואים, שהיו מכוסים בקרח. הרצפה היתה מעט מחליקה.
"הכל בסדר שם?!" התרגש טרי למשמע השם טאורוס.
אדם נמוך בסביבות גיל השלושים, עם שיער שחור קוצני ומעיל כחלחל הגיח, אחריו פוקימון החזיר, סווינאב.
"נעים מאוד, פרייס, מנהיג מכון מהגוני החדש. הטאורוס הזה, ניסיתי לתפוס אותו אבל הוא משוגע" הוא אמר ויצא משם.
טרי צחק והתקדם במהירות על רצפת הקרח. הוא זיהה את נהמתו של טאורוס לא רחוק משם לאורך המנהרה, ומצא אותו. פוקימון דמוי פינגווין קטן עמד שם מולו, דליבירד. הוא החזיק שק לבן ושלף משם חבילה, אותה הוא השליך אל טאורוס.
טאורוס רחרח את החבילה.
"טאורוס, תשלח עליה להביור!" יצא לטרי בטבעיות. טאורוס התרגש לשמוע את טרי, פער את פיו ושלח צרור של להבות שפגעו בחבילה והיא התפוצצה.
"זאת ההתקפה המיוחדת של דליבירד! חוץ מזה שהתגעגעתי אליך יצור!" חייך טרי. טאורוס שהיה מכוסה בשבבי קרח, הסתער על טרי, רכן מעליו וליקק את פניו.
"טאורוס, תפסיק!" צחק טרי מהדגדוגים שנגרמו לו מלשונו של טאורוס.
הפוקדור של טאורוס הופיע באוויר ונפל על הקרקע.
"קדימה טאורוס, תרחיק מפה את דליבירד עם להביור נוסף!" פקד טרי. טאורוס שחרר מטח נוסף של להבות לכיוון דליבירד. זה ברח משם.
"כל הכבוד! באתי לקחת אותך!" חייך טרי. דלת חדר הזמן הופיעה בסמוך אליהם, כשהיא פתוחה לרווחה. טרי השיב את טאורוס אל הפוקדור שלו ועבר בדלת של חדר הזמן. מישהו רץ אליו ואחז בו, יותר נכון מישהי. היתה זו אותה נערה שפגש במהגוני. היא דחפה אותו ונכנסה גם היא בדלת.
משהו מפחיד קרה. האורות כבו, הכל היה חשוך. הוא יכל לראות רק את הנערה בלבד. "ג'ינה, זוכר אותי?" חייכה הנערה בחיוך שטני. לטרי נפל האסימון, כאב לו הראש. תמונות רצו לו בראש כמו בסרט נע. הוא ראה אותו ואת ויולט עם מת' וקריס, צעירים יותר, בבית הספר הבסיסי לפוקימונים. והנה הם מקבלים פוקדור ריק כל אחד. טרי לוכד את הגלייגר שלו בספארי ליד העיר ליליקוב. הארבעה יוצאים למסע שלהם בהוון מולדתם. דני מצטרף אליהם ונדבק לויולט מה שמעורר את קנאתו של טרי. טרי זוכה בשני התגים הראשונים שלו בהוון. והנה דרו ולאנס, מצילים אותם מאותה נערה אדומת שיער ג'ינה. קאסי מטפלת בפוקימונים בפצועים שלהם. מייקל מסייע להם. קבוצה של אנשים בעלי מדים שחורים משתלטים על עיירה קטנה. הילדים נלחמים נגדם. טרי רואה תמונה גדולה של פוקימון הציפור העל חושית קסטו. מיו ומיוטו נלחמים.
"אההה!!!! ג'ינה!!!" צועק טרי בעצבים.
סוף סוף זה קרה, הזיכרון חזר אליו.
"מנוולת, בגלל זה היית מוכרת לי, את לא תצליחי להכנס אל הבית ולפגוע בחברים שלי!" הוא צעק עליה ושלף ארבעה פוקדורים.
"גם אם הייתי רוצה להלחם איתך עכשיו, הייתי מנצחת!" היא חייכה באדישות ושלפה שישה פוקדורים. החושך שהיה שם התחלף באור כחול, ואז אדום, ואז ירוק, ואז שוב שחור כמו הלילה.
"מה את רוצה?!" התעצבן טרי.
"אותך!" היא חייכה, "אני רוצה אותך איתנו, החברים שלך אפסים אתה לא צריך לבזבז את זמנך עליהם! תצטרף למיוטו!"
"בחיים לא..." אמר טרי בשעמום.
"אין בעיה!" היא אמרה בנחישות וזרקה שני פוקדורים לאוויר. שני פרפרים יצאו מתוך הפוקדורים, באטרפרי וביוטיפליי.
טרי שאג מזעם, הוא נתן תאוצה ורץ לעברה של ג'ינה עם אגרוף מוכן באוויר.
אור ורדרד ואור ירקרק קטנים הופיעו וחסמו אותו. היו אלה סלבי ומיו.
"קדימה טרי!" אמר לו מיו בטלפתיה. השלושה נעלמו משם.

טרי נחת במסדרון סמוך לדלת הזמן. מיו וסלבי לצידו.
"מיו, סלבי!" התרגש טרי, "צריך לתפוס אותה היא ניסתה להכנס לבית!"
"אל תדאג טרי, את שלי עשיתי, היא תקועה במימד בין הזמנים על זה שהיא ניסתה לחדור לכאן..." הסביר סלבי בחיוך.
"אני מבין שאתה יודע הכל?" תהה מיו.
"כן, בזכות ג'ינה, נזכרתי בהכל!" אמר טרי.
"יפה, אל תספר לחברים שלך עוד כלום! תבין, היה ניסיון פריצה לבית הכי מוגן שקיים אולי!" הסביר מיו, "רד לסלון וחכה! אגב טאורוס בסדר? כל הכבוד לך, שברת שיא במציאת פוקימון ברחבי הזמן בזמן הקצר ביותר!"

טרי ירד אל הסלון, חבריו המתינו שם בדריכות ובציפייה שישוב.
"טרי!" צעקה קריס בשמחה.
"אמרתי לך מייקל שהוא לא יצא אל האי! הלכת להביא פוקימון חדש?" שאלה ויולט.
"כן!" אמר טרי ברצינות. הוא עוד לא עיכל את כל המידע שחזר למוחו. טאורוס פרץ מהפוקדור שלו והתנפל על דני בליקוקים.
"דיי טאורוס עזוב אותי משוגע!" הוא צעק.
כולם צחקו, אפילו טרי.
הדלת האדומה בסלון נפתחה לרווחה. קאסי יצאה מתוכה, כשסלבי ומיו מרחפים בסמוך אליה. ויולט, דני, קריס וטרי היו בשוק. היא חייכה אל מייקל, ואחר כך היא קרצה למת'.
מת' חייך אליה חזרה.

מת' סובב את הידית בהתרגשות, ומצא עצמו בתוך חדר שינה שנראה כי לא היו בו זמן רב. החדר היה גדול יחסית, היו שם מדפי עץ ועליהם ספרים, פוקדורים, וקלסרים. מהתקרה השתלשלה נברשת גדולה עם קריסטלים. החדר היה מפואר ברובו, שטיח מקיר לקיר, מיטת אפריון מכוסה בכילות כמו בחדרי השינה של הילדים. בעל הבית היה עשיר מאוד, לא היה לכך ספק. מת' ניגש לפוקדורים, שניים מאלה שהרים היו ריקים. ואז קרה משהו לא צפוי. סניזל בעל החושים החדים משך את תשומת ליבו של מת'. הוא הסתובב וראה אדם ישן על המיטה. הם לא לבד בבית. מת' זיהה את מייקל, אחיה של קריס. הוא חשד מאוד.
הדלת של החדר נפתחה אחריו וקאסי נכנסה. מת' לא נבהל כלל.
"היי קאסי" הוא חייך אליה.
"אני עוקבת אחריך עוד מאז שהתעוררתם, גם באחוזת הפוקימונים כשגילית פרטים על מיוטו..."
"אז מה הסקת מזה?"
"אני מבינה שאתה כבר מזמן יודע דברים יותר ממה שהחברים שלך זוכרים..."
"נכון" הסכים מת', "והיום החשדות שלי נגמרו, אני זוכר הכל!" הוא אמר בבטחון, "אז מה בעצם יקרה עכשיו?"
"פשוט תעמיד פנים כאילו אתה לא יודע כלום, החברים שלך חייבים להזכר בהכל בעצמם, בלי גורם מפריע"

פוקימונים שהופיעו בפרק: