נושא: Pokemon - The Stream of Time

תודה רבה, הנה פרק 20, הוא קצת יורד באקשן יחסית לארבעת הפרקים האחרונים, אבל הוא גם לא פחות מעניין, מבטיח לכם שתהנו... זהו חברים, אחריו נשארו רק עוד חמישה פרקים ושני פרקי ספיישל עד לסיום העונה!!!



החבורה ישבה בסלון הבית, על הספות קרם המנוקדות. טדיאורסה הקטן של ויולט רכב על קרוסלת הפוקימונים, על המושב דמוי הפוקימון טוגקיס. הם הזיזו את הספות כך שיהיו מול הספה הגדולה הצמודה לקיר, ליד דלת המטבח, עליה בובות של ילדות, שם עמדו לאנס, קאסי ומייקל.
"אז ככה חברים. את קאסי ומייקל כבר הספקתי לעדכן מקודם, עכשיו אני אספר לכם את הסיפור שלי!" אמר לאנס. הילדים שתקו, הם היו מרותקים ורצו לשמוע מה קרה כל הזמן הזה כשלאנס נעדר.
"ביום בו הגענו למפלי המטאור ונערך הקרב הגדול, דרו נרצח. אני לא זוכר מאז יותר מדי, אני רק זוכר שקפצו עליי אנשי רוקט ועילפו אותי. הם חטפו אותי. התעוררתי בתוך צינוק ישן, אני לא יודע איפה הוא נמצא, רק שהוא היה ממש עתיק והוא היה בסכנת קריסה. הייתי מאוד פצוע וחבול, שמרו עליי שם אנשי רוקט הבנתי שאני נמצא במנזר נטוש שצוות רוקט השתלטו עליו ושהוא נמצא במחוז קנטו, איפה שמיוטו יושב ומנהל את הכל. מריהאנה שמרה עליי, היא והקירליה שלה. היא החזיקה אותי כמו כלב על ארבע, עם רצועה מחוברת לצוואר"
"גם אותנו היא חטפה לשם!" צעק דני.
"כן רק שאותנו היא לקחה לשם רק בזמן קדום יותר!" אמר טרי.
"נכון..." אישרה קאסי.
"אז כן! יום אחד המקום החל לקרוס בגלל פיצוץ שהיה במקום, אני לא ראיתי מה הלך שם"
"מריהאנה דאגה לי, היא לקחה אותי משם! אבל היא רבה עם אנשים! במקום זה לקחו אותי למקום שהכי יכאיב לי, למאורת הדרקון, שם חשבתם שאני נמצא, עיירת מולדתי! כלאו אותי בכלוב זכוכית וזרקו למעמקי האגם. היה לי שם מעט חמצן, אבל השתדלתי לשרוד. מדי פעם היו מעלים אותי חזרה ומעבירים לי אוכל, ג'ינה ובריאן שהיו עושים ביניהם משמרות! אבל כל זה שרד רק שבוע, אחר כך הם כבר הפסיקו להאכיל אותי. הם רצו לתת לי כנראה להחנק ולמות שם, מתחת לפני המים, ולתת לי לצפות בחברי הדרקונים!" הוא עצר. קריס באה לשאול שאלה אבל עצרה עצמה ונתנה ללאנס להמשיך לדבר. "מה שהם לא ידעו זה שהדרקונים באמת חברים שלי... הרי גדלתי שם, שם הכרתי את חברי הטוב ביותר מלבד דרו, הדרגונייט שלי, שנלכד עוד כשהיה דרטיני צעיר. הדרטינים, הדרגוניירים וההורסים ששוכנים באגם שבמערה סייעו לי, הם זכרו אותי ושחו אל המערה התת קרקעית שהיתה מעבר בין מאורת הדרקון למרתף הנסתר של בת דודתי קלייר, מנהיגת מכון העיירה שלי, בלאקת'ורן. אני כבר הייתי על סף מוות, כמעט מתתי מפצעיי, מהרעב ומחנק! קלייר צללה מבלי שאף אחד ידע, על הקינגדרה שלה. היא שברה את כלוב הזכוכית ולקחה אותי אליה למרתף, שם היא טיפלה בי והצילה את חיי. לקח לי חודשיים עד שהרגשתי בריא ושלם. אני חושב שאתם בדיוק התעוררתם. רציתי לעזוב את קלייר ולחזור אליכם, דאגתי לשלומכם. לא ידעתי מה עלה בגורלכם, למרות שקסטו אמר לנו שזה מה שיקרה לנו בקרב. דיברו עליכם בכל עיתון שאתם נעדרים. ראיינו את ההורים שלכם, הם דואגים. קלייר רצתה שאני אשאר עד שארגיש בריא לגמרי. והנה היום, היא העירה אותי בבהילות אחרי שהיא זיהתה את שניכם מנסים להכנס למאורת הדרקון. ואז אחרי שבאנו לסייע לכם, החלטנו שאני צריך לחזור ולהמשיך לסייע לכם להתחזק כדי שנחזור אחורה וניצור היסטוריה חדשה, בה דרו לא נרצח, בה אני לא נחטפתי, בה מייקל לא מאבד את הכרתו, בה הזיכרון שלכם לא נמחק והפוקימונים שלכם נעלמים, בה הארגון שלנו שולח חברים נוספים שיסייעו לנו! יחד ניצור היסטוריה חדשה בה כולנו מאוחדים וצוות רוקט לא ישלוט!"
לאנס סיים את נאומו.
"טוב, אנחנו כמעט מאוחדים..." אמרה קריס.
"וגם זה רק זמני, אנחנו מאוד קרובים ובעלי האהוב מחכה לנו שנציל אותו!" חייכה קאסי ונשמה לרווחה. עוד צעד במה שהיא בנתה הושלם והם סוף סוף התאחדו עם לאנס, החבר הטוב ביותר של בעלה.
"אני רוצה לשמוע מה קרה אתכם בזמן הזה, קאסי לא הספיקה לעדכן אותי..." התעניין לאנס.
"אז התעוררנו יום אחד בבית הזה, לא זכרנו כלום. הכל היה נראה לנו הזוי, כל הבובות האלה, המדרגות... הקרוסלה, מיסטר מיים שחי פה לבד ומתחזק את הבית ומבשל ארוחות גורמה" אמר טרי.
"מצאנו חדר שהחזיר אותנו בזמן ויצאנו להחזיר את הפוקימונים שאבדו לנו, ככה גילינו בעצם עוד רמזים על מנת שיחזור לנו הזיכרון" אמר דני.
"יום אחד מת' מצא את מייקל בבית, הוא לא סיפר לנו שום דבר, אבל ממש אחרי, מייקל פתאום הופיע ושיקר לנו שהוא לא יודע כלום והוא איבד בעצמו את הזיכרון" הסבירה קריס וחייכה לעבר אחיה.
"ובעצם קרה טוויסט כשיצאתי למצוא את הטאורוס שלי ונתקלתי בג'ינה, לא ממש זכרתי אותה אבל היא היתה מוכרת לי מאוד. אחרי כל התקופה הזאת חזר לי הזיכרון..."
"ואז החלטתי סופית להופיע בפני הילדים מה שהשיב אותם למצבם המקורי!" אמרה קאסי.
"יצאנו להשיב את הפוקימונים האחרונים שלנו, כשאז מריהאנה חטפה אותנו! הפוקימונים סייעו לנו והצלחנו לברוח אחרי שנתקלנו שוב במיוטו..."
"וואוו, אז משעמם לא היה לכם אני מבין..." צחק לאנס.
"כמובן שיש עוד דברים קטנים, אני בכיף אספר לך עליהם אם תרצה לאנס..." חייכה קריס שהיתה מעט דלוקה על מאמן הדרקונים.
"כן כמו למשל היום בו פיראטים העיפו אותנו מהבית והיינו לכודים על האי, או מה שקרה לי בבניין חברת סילפ!" התלהבה ויולט.
"אני בטוח שלאנס ישמח לבלות אתכם קצת, אתם משוחררים לבינתיים, אני חייבת לזוז עכשיו..." אמרה קאסי ונעלמה בדלת הקטנה שבין המדפים.

טרי וקריס נכנסו לחדר הוירטואלי עם לאנס, "אני מת לראות את הפוקימונים של כולכם כבר!" התלהב לאנס.
קריס יצרה בעזרת המחשב הגדול של החדר הוירטואלי הדמיה של שטח פתוח מלא בסלעים גדולים. ערפל שרר באוויר.
"אני אתחיל, גלייגר, סוולו, קקנייה!" קרא טרי, הוא זרק שלושה פוקדורים באוויר. "גלייגר התקשחות, כנפי פלדה, זרוע מחט!"
פוקימון העקרב המעופף התרכז, גופו נצץ לכמה שניות. "מתקפת עילפון!"
גלייגר נעלם באוויר בהבזק מהיר, הוא הופיע בהפתעה מאחורי סלע וחבט בו עם זנבו, מנפץ אותו.
כנפיו של סוולו פוקימון הסנונית התעטפו במעטפת מפלדה נוצצת, הוא טס במהירות בזק והטיח את כנפיו בסלע, מנפץ אותו לרסיסים. קקנייה, פוקימון הקקטוס, ניתר והטיח את זרועו שזהרה בצבע ירוק וממנה הזדקרו קוצים חדים בסלע וניפץ אותו גם כן.
"גלייגר, פעימת אופל! סוולו, שסע אווירי! קקנייה, קשר דשא!"
גלייגר פתח את הצבט הימנית שבידו וירה מתוכה טבעות אפלות בצבעי שחור וסגול, הוא ניפץ שני סלעים בקלות. לאנס חייך חיוך מרוצה ושבע רצון.
סוולו התעופף למעלה באווויר, כנפיו זהרו בצבע לבן ומתוכם פרצו תערים דמויי דיסק לבנים העשויים אוויר. הם התנגשו עם סלעים ופוצצו אותם.
עיניו של קקנייה זהרו באור ירוק וגפנים פרצו מהאדמה וריסקו את הסלעים הנותרים.
"מעולה טרי, הפוקימונים שלך התחזקו מאוד ואני מאוד מרוצה ממתקפת פעימת האופל של גלייגר שהתחזקה בצורה מדהימה! מה עם עוד פוקימונים?" שאל לאנס. הוא שלף מזון פוקימונים והאכיל את גלייגר, סוולו וקקנייה.
"מיד תראה גם אותם! אלקיד, טאורוס, סנוראנט!" הכריז טרי ושחרר החוצה אל הזירה את אלקיד פוקימון הילד החשמלי, טאורוס פוקימון השור ואת סנוראנט, פוקימונית הקרח דמוית כובע השלג. טאורוס הסתער על לאנס וליקק את פניו.
"אלקיד בעיטה נמוכה! טאורוס נגיחת זן, סנוראנט, תשתמשי בניב קרח!"
אלקיד טען מתקפת חשמל וירה מתקפת ברק אל עבר הסלעים, אך לא הותיר להם שום נזק.
"בעיטה נמוכה אמרתי!" התעצבן טרי. ראשו של טאורוס ועיניו זהרו באור תכול בוהק, הוא רץ ונגח בסלעים וניפץ אותם. סנוראנט פערה את פיה ושלפה ניבי קרח העשויים אנרגיה בצבע תכלת, היא קפצה באוויר וניפצה את הסלעים, מקפיאה אותם. אלקיד התעשט, רץ לעבר הסלעים ובעט בסלעים כשרגלו זוהרת בלבן. הסלע בו בעט קרס.
"חכה לאנס, זה עוד לא נגמר!" אמר טרי. הוא שלף שלט שחור זעיר ולחץ על אחד הכפתורים. סנוראנט החלה לזהור באור ירוק, גופה החל לגדול והיא הפכה לגלאליי.
"וואוו, ההתפתחות הרב פעמית הזו מדהימה!" נדהם לאנס.
"קדימה, להביור! בזק! קרן קרח!" פקד טרי.
טאורוס נשף מטח של להבות ארוכות לעבר סלע גדול. הסלע התחמם מאוד. אלקיד חיבר את שתי ידיו יחדיו וירה מתוכן מתקפת בזק, כוכבים צהובים שהתמזגו עם הלהביור של טאורוס ועם מתקפת קרן קרח שנוצרה בין שתי קרניה השחורות של גלאליי ונורו גם כן. הסלע התפוצץ משילוב שלושת המתקפות.
"בהחלט מרשים טרי, גלייגר, סוולו, קקנייה, אלקיד, טאורוס וסנוראנט שכרגע היא גלאליי... חשבת על לפתח את אלקיד וקקנייה? הם יהיו מוד שימושיים!"
"אני יודע לאנס, אבל אני לא מזרז את ההתפתחות של הפוקימונים שלי, ברגע שיגיע הרגע שלהם, אז אני אשמח מאוד!" הסביר טרי וטפח על גופם של פוקימון החשמל ופוקימון הקקטוס.
"מה איתך קריס?" שאל לאנס.
"מיד יתחיל הקרב המשולש!" חייכה קריס והקלידה משהו במחשב של החדר הוירטואלי. הזירה הפכה לנמל. השלושה עמדו על מזח לצידם של ששת הפוקימונים של טרי.
"קדימה, יאנמה, פאנפי, פוליווירל!" צעקה קריס והטילה שלושה פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו פוקימונית השפירית, יאנמה, פאנפי, הפילון הקטן ופוליווירל, פוקימון הקרפד.
לפתע פתאום הגיעו מהשמיים שני ציפורים, הם ריחפו מעל המים וצווחו. היו אלה ספירו, פוקימון הדרור וווינגאל פוקימון השחף. גופו של ספירו לבן, כנפיו אדומות וזנבו וראשו חומים מכוסים נוצות.
ווינגאל דמוי השחף לעומתו היה לבן לגמרי, מלבד פס תכול בכל כנף ובקצה זנבו. מקורו היה חום וקצהו שחור.
מתוך המים הגיח פוקימון בונה, בידוף. הוא היה מאוד דומה לביברל של מייקל, מכיוון שהיה התת התפתחות שלו. הוא היה קטן יותר ושיניו וזנבו קטנים יותר.
"למרות ששניהם באוויר אני הולכת להביס אותם מאוד בקלות! ועכשיו פוליווירל, התפתחות!" קראה קריס.

ויולט היתה עייפה ומעט מוטרדת. היא החזיקה את טדיאורסה בין זרועותיה ובחום וצעדה במנהרות הבית, מקווה לא להיתקל בזובאטים החיים שם מהיום הראשון בו הם התעוררו בבית. אמנם היא הצליחה לשחרר את לאנס באותו היום, אבל היא לא שכחה את מה שנאמר לה כמה ימים לפני כשביקרה בחברת סילפ' ונתקלה בהומלס.
"מיוטו, שמעתי עליו, מבטיחה לך שזה זמני אדוני!" היא אמרה לו בביטחון.
"שנים שאנחנו מחכים ליום הזה..." הוא אמר ביאוש, "עכשיו שאני חושב על זה, את מאוד מוכרת לי! אני חושב שראיתי תמונה שלך ושל עוד ארבעה ילדים בעיתון, דווחו שאתם נעדרים, קישרו אתכם לגיבורים שנפלו במאבק נגד מיוטו ותומכיו, אמרו גם שאחרי זמן מסוים של כמה חודשים, בדיוק באמצע הסתיו, הוא מצא אתכם ומאז לא היה ידוע מה עלה בגורלכם, אז זה אומר שאתם חיים?"
"אלוהים ישמור מצא אותנו?" אמרה ויולט. היא נזכרה במשימה שהוטלה עליה, למצוא חפצים חשובים בבניין חברת' סילפ. היא החלה לרוץ אל מרכז העיר וצעקה לעבר הקבצן, "אל תדאג אדוני, אנחנו בריאים ושלמים ובקרוב תראה את האור בקצה המנהרה!"
ויולט הגיעה פנתה בעיקול והגיעה אל דלת כבדה, היא פתחה אותה והגיעה אל אולם גדול. היו שם מדרגות והיא טיפסה אל החדר. קאסי הבחינה בה ופתחה לה את הדלת.
"היי ויולט, באמת שהייתי צריכה אותך, עמדתי לשלוח את מייקל לקרוא לך..." אמרה לה קאסי. מייקל יצא מן החדר וחייך אל ויולט.
"אני גם צריכה לדבר איתך, אני מעט מוטרדת..." הסבירה ויולט.
"אני יודעת, אני מצטערת, שלחתי אותך לשתי משימות שאמנם עברת אותן בהצלחה אבל אני מבינה אם את קצת מפחדת..." אמרה לה קאסי.
"אהה, דווקא זה לא זה... זה קשור, אבל זה משהו אחר..." הסבירה ויולט. היא התיישבה על מיטת החדר.
"תראי, כשהייתי בחברת סילפ', זה היה בעתיד הלא רחוק נכון?" שאלה ויולט.
"נכון, לא הרבה שנים מההווה בו אנחנו נמצאים..."
"וובכן, יצא לי להיתקל בהומלס מסכן ברחוב, הכל היה אפור, הם שלטו בהכל. הוא זיהה אותי ואמר שהופעתי בעיתונים, הוא ידע שפעם הובסנו בקרב והיינו נעדרים, ואחרי כמה חודשים מיוטו מצא אותנו שוב והרג את כולנו!" היא הסבירה.
"אם אני מבינה למה את חותרת ויולט, אז את חושבת שמיוטו עלול להגיע פתאום ולהרוג את כולנו בעת הנוכחית הזאת?" שאלה קאסי, חיוך רחב התפשט על פניה.
"בדיוק! אני מפחדת שהוא יפרוץ לבית ויהרוג אותנו, הרי זה לא סתם מה שההומלס אמר לי, הוא אמר שמצאו אותנו שוב, זה עוד לא קרה, אבל זה כנראה יקרה. עכשיו בכלל שמריהאנה יודעת סופית שאנחנו נמצאים פה בתוך המצוק הזה, אז לכי תדעי..."
"אני מבינה..." חייכה קאסי, "אל תדאגי, באמת שאל תדאגי לזה! אנחנו מוגנים מאוד, סלבי ומיו אחראים על האבטחה ועם כל הכבוד, לכולנו יש פוקימונים חזקים ולאנס איתנו. אם מישהו יבוא עכשיו, אני בשנייה מרימה טלפון וסוכנים מכל רחבי המחוזות שחברים בסוכנות שלנו מגיעים ומסייעים לנו, לא כמו שקרה פעם קודמת בקרב במפלי המטאור!"
"אממ, טוב... אני סומכת עלייך קאסי, אבל אני בכל זאת אהיה בכוננות, לא סומכת על צוות רוקט ומיוטו..." נשמה ויולט.
"כמו שצריך ויולט, לא לסמוך עליהם לרגע! לפני שאת הולכת, אני צריכה אותך למשהו חשוב מחר, משימה קטנה ולא מסוכנת בכלל! הפעם אני ומייקל נהיה איתך, אז תתכונני, אני צריכה שתחממי את הגרון שלך טוב! אנחנו נצא מוקדם בבוקר..." הסבירה קאסי.
"בסדר, אני אלך לישון עכשיו! תודה קאסי, לילה טוב... בוא טדי..." חייכה ויולט ולקחה עימה את טדיאורסה. היא ירדה במדרגות חזרה לאולם, עברה בדלת הכבדה ויצאה אל המנהרות. כעבור עשר דקות היא יצאה בדלת הקרם עם הציור של מיו ויצאה אל הסלון.
"סלבי..." קראה קאסי. פוקימון הפיה הקטן חדל להיות בלתי נראה והופיע בחלל החדר.
"שמעת את ויולט?"
"בהחלט..." ענה לה סלבי.
"אני רוצה שתצא לרחרח קצת, אם ההומלס הזה צודק אנחנו נצטרך לדעת איך להתגונן בהתאם!"
סלבי הצדיע לה ונעלם.

"תני את המכות הסופיות קריס, את קורעת אותם!!!" צעק לאנס, "שפוליראת' יביס את ספירו!"
"אני יודעת! פאנפי תשתמש בכוח עתיק! יאנמה מתקפת כנף! פוליראת' קרן בועות!" פקדה קריס.
"פוליראת' ירה מתוך הספירלה שבבטנו מטחים של בועות תכולות וזוהרות. הן הוטחו בספירו והפילו אותו על הרצפה. פוקימון הדרור ניסה לקום ולתקוף, אך עדיין לא הצליח להתאושש.
פאנפי יצר כדור אור לבן ונוצץ כמו קריסטל והשליך אותו לעבר בידוף. פוקימון הבונה נפגע והתעלף. הוא נפל אל הים חזרה, ממנו הוא יצא קודם.
יאנמה תקפה במתקפת כנף, כששתי כנפיה זוהרות בלבן והטיחה אותן בגופו של פוקימון השחף. זה נפל והתעלף גם הוא.
"פוליראת', סיים את זה בסטירה כפולה!" פקדה קריס. פוקימון הקרפד המפותח הסתער על ספירו המפרפר וסטר לו ברציפות, מה שגרם לעילפון שלו. ההדמיה נכבתה והחדר הוירטואלי חזר לעצמו.
"היית מעולה קריס, באמת! ואני חושב שאם יאנמה ופאנפי יתפתחו אז תהיי כמעט בלתי מנוצחת!" שיבח לאנס.
"תודה לאנס..." חייכה קאסי.
מת' וטרי ששהו בחדר מחאו לה גם כפיים.
"מת' אני רוצה לעבוד איתך גם, נעשה את זה בבוקר... אני חושב שאני צריך לנוח" אמר לאנס, "לילה טוב חברים..."

הבוקר למחרת היה מאוד רגוע בבית. לאנס ישן עד מאוחר בחדרו הישן של דרו. מייקל יצא מן המטבח אל הסלון. "צא הורסי!" הוא קרא. מתוך הפוקדור שזרק לאוויר הגיח סטארמי, פוקימון כוכב הים. הוא הסתובב באוויר ונחת על הרצפה. "אופס, התבלבלתי בפוקדור כנראה..." הוא צחק.
קריס גלשה במגלשה, פאנפי איתה.
"היי מייקל!" היא עצרה, "אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר..."
"כן, בהחלט, לא ממש יצא לנו לדבר לאחרונה..." הוא אמר ושחרר לחופשי את הורסי, פוקימון סוסון הים הקטן.
"תתחדש, הוא מקסים, וגם סטארמי נראה טוב..." היא חייכה.
"תודה אחות, אז מה שלומך?"
"אני בסדר, מתרגשת מהמצב הנוכחי. ואת האמת, שעם כמה שטוב לנו בבית הזה ויש לנו תנאים, אני מתה שזה כבר יגמר! אני מתגעגעת לאמא ואבא, אני מתגעגעת לבית, אני רוצה להמשיך את המסע שלי ולאסוף את שאר התגים בהוון!" היא הסבירה והתיישבה על הכורסא המנוקדת. מייקל התיישב לידה והחזיק בזרועותיו את הורסי. פאנפי וסטארמי שיחקו.
"אני מבין אותך, אני גם רוצה לחזור לעבודה..." הוא ענה. "אני מקווה שאמא ואבא בסדר, אני מפחד אפילו לברר את זה, ובינינו אני יכול לברר את זה בקלות..."
"כן הא? לפחות כשנחזור לאותו יום הכל ישתנה..."
"כן..."
"ואם זה לא ישתנה לטובה? ואם הכל יקרה מחדש?!" תהתה קריס.
"אני מקווה מאוד שלא, לא סתם אנחנו עובדים אתכם שתתחזקו! קאסי עושה את מלוא המאמצים בשביל שזה לא יקרה. היא אמרה לי אתמול שיש לה תוכנית ממש טובה שתיתן לנו תשעים אחוז הצלחה, אבל היא לא רצתה לספר לי מה..."

טרי שכב במיטתו כבר שעה, הוא היה ער אבל לא רצה לקום, הוא פחד להשתעמם מדי.
גלייגר, אלקיד וסנוראנט שכבו בסמוך אליו על המיטה. סוולו נח על החלון המדומה וקקנייה נמנם על השטיח שעל הרצפה. דפיקות נשמעו בדלת.
"מי זה?" שאל טרי בקול והתעצל לפתוח.
"סוולו!!!" קרא פוקימון הסנונית. הוא התעופף אל הדלת ופתח אותה.
"אפשר להכנס טרי?" שאל דני. הוא היה לבוש בפיג'מה, כנראה הוא קם גם לא מזמן.
"כן, כנס..." ענה טרי בקרירות, כנראה לא יכל כבר לסבול את דני.
"מצטער שאני מפריע לך, אני מרגיש באמת לא נעים..." מלמל דני. הוא נכנס באיטיות והתקרב אל מיטתו של טרי.
"אין לך מה..." מלמל טרי.
"לא באמת, אני לא מפסיק לחשוב על מה שאמרת לי לפני כמה ימים!"
"אה זה, טוב..." חייך טרי, "זה בסדר..."
"אתה בטוח?" תהה דני, הוא נראה נבוך.
"ממש לא!" התעצבן טרי וזרק עליו כרית. דני קיבל אותה בפרצוף.
"מצטער..." צחק טרי, "חשבתי שאולי המילים שלי לא עזרו מספיק, אולי הכרית הזאת בפרצוף שלך גם תעזור!"
דני לא יכל שלא לצחוק, אבל הוא גם מעט נעלב.
"טוב אני מצטער, אולי קצת הגזמתי..." אמר טרי והתיישב, "אבל שלא תחשוב שאני לא חושב אחרת, אתה מתנהג לפעמים על הפנים, זה לא יפה!"
דני היה נבוך, הוא נזכר בדיוק במה שקרה אותו יום בו הוא ברח מהבית תחת מתקפת הבלבול, מה שגרם כמעט ללכידתם על ידי מריהאנה.
"אני פה..." הוא אמר, "מצטער חברים, נפל לי האסימון רק מהנפילה על הקרקע, זה היה תחת השפעת קרן הבלבול!" הוא הסביר. מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן.
"יופי טיפש, הגיע הזמן שתתחיל לחשוב קצת על טובת הכלל לא רק על עצמך!"
"טרי, זה לא הזמן..." אמרה ויולט.
"לא, זה כן הזמן ויולט, תפסיק כבר עם ההתנהגות הזאת, אתה עסוק כל היום בלמשוך את תשומת הלב של ויולט, מתנהג בדרמטיות, והשיא זה מה שעשית עכשיו, אנחנו פאקינג תקועים עכשיו מחוץ לבית, קאסי הזהירה אותנו לא לעשות את זה כי עוקבים אחרינו! אתה קולט?!" יצא עליו טרי. דני לא אמר כלום, הוא השפיל את מבטו אל החול. יצור קטנטן רץ אליהם מרחוק, חתלתול ורדרד. הוא קפץ אל זרועותיה של ויולט והחליף את מקומו של טדיאורסה שנשאר בבית.

"אני באמת מצטער טרי, לא חשבתי שאני ככה... אני כנראה רגיל לקבל יותר מדי תשומת לב וזה דפק לי את המוח..."
"יכול להיות, אני לא כזה מעודכן, אבל אתה שחקן מפורסם לא?" שאל טרי.
"האמת שכן, אולי התהילה עלתה לי קצת לראש..."
"יופי, אז תחזור לעצמך! זה לא המצב! בחרת להצטרף אלינו, אז תהיה חבר של כולנו, לא רק של ויולט. אנחנו כרגע תקועים בבית הזה ואנחנו בסכנה, גם המשפחות שלנו! אנחנו צריכים לשתף פעולה ולא לריב. מצטער שאני אומר לך את האמת, אבל אתה מעצבן אותי! אתה בלתי נסבל וכולם חושבים ככה..."
"אתה מאוד פוגע אתה יודע טרי?" צחק דני, "אבל אני אוהב אותך, אתה לא מפחד להגיד את מה שאתה חושב, ואתה צודק!"
טרי צחק, הוא היה מעט נבוך כמו דני. "הכי חשוב להיות אמיתי. שלא תחשוב דני, תמיד רציתי להתקרב אליך, תשאל את ויולט! אתה לא נתת לאף אחד להתקרב אליך, רק התעלקת על ויולט..."
"אני מצטער, לא שמתי לב לכלום, באמת! סולח לי?"
"אממ, אני אשתדל!"
השניים לחצו יד.

"ראית את ויולט במקרה?" שאלה קריס את אחיה.
"לא, לא ראיתי אותה כל היום, גם לא את קאסי או לאנס..." אמר מייקל.
במפתיע נפתחה הדלת של מיו, לאנס עבר בה.
"בוקר טוב חברים! שמעתי אתכם מדברים! אני סתם ישנתי עד מאוחר" בירך אותם לאנס
"בוקר טוב..." ענו השניים.
"קאסי תגיע בדקות הקרובות, היו לה מספר סידורים..." הסביר לאנס והתיישב בסמוך אליהם. קריס מעט התרגשה.
"אני צריכה התייעצות קלה אתכם" אמרה קריס וניסתה למשוך מעט תשומת לב.
"כן יקירה..." חייך לאנס.
בשלושה ימים הראשונים שלנו פה בבית, אני ודני חזרנו אחורה בזמן בכמעט מאה שנה, הגענו לספינת פיראטים שנמצאת ליד מחוז הוון. היו שם פיראטים זוועתיים, הם גם חדרו לנו לבית..."
"כן, קאסי סיפרה שהיא לא התערבה בכוונה אבל שבסוף נפתרתם מהם..." הסכים מייקל.
"לקפטן המכוער שלהם, היתה בת קטנה, מדהימה, יולנדה. הוא סיפר לי שאמא שלה מתה, אבל אני מזועזעת מהעובדה שהיא נשארה איתם וחיה ככה, אני חייבת לברר מה עלה בגורלה, היא לא היתה צריכה לגור שם בכלל!" הסבירה קריס.
"קריס יקירה, זה מה שהגורל קבע לה, אסור לנו להתערב בדברים האלה..." הסביר לאנס, "אבל אני מבין למה את חותרת, אנחנו עוד נדבר על זה!" חייך אליה לאנס. מייקל חייך גם וחיבק את אחותו.
רעש הצלפה נשמע. מיו וויולט נחתו בסלון בהפתעה. ויולט נראתה עייפה ביותר.
"ויולט!" נבהלה קריס. היא רצה אליה וחיבקה אותה.
"אני בסדר, אני בסדר, רק קצת עייפה..." היא אמרה בקול מעט צרוד.
"מה קרה לקול שלך?" שאל מייקל.
"להתייצב בסלון חברים!" נשמע קולה של קאסי ברחבי הבית.
"קאסי מיד תסביר לכם, שבו..." ענה לאנס. ויולט התיישבה בסמוך לקריס ומייקל על הספה המנוקדת. טרי, דני ומת' ירדו במדרגות הפסנתר והתיישבו על הספות.
"אוקיי כולם פה נכון?" שאל לאנס.
קאסי הגיחה מתוך דלתו של מיו, סלבי מרחף לצידה ואיתם חבר חדש.
"וואי!" נדהם מייקל.
"הוא אמיתי?" תהה מת' וחייך חיוך מסתורי.
לצידם של מיו וסלבי ריחף פוקימון אגדי קטן. גופו היה דמוי יצור אנושי, לבן, עם גוף, ידיים ורגליים. עיניו קטנות ושחורות. הוא היה מעט ביישן ולא הוציא מילה מפיו. שני סרטים צהובים יצאו מתוך גבו, ועל ראשו היה מונח "כובע" דמוי כוכב בצבע צהוב, ובשלושת קצוותיו, סרטים בצבע טורקיז.
"חברים, תכירו את ג'יראצ'י, פוקימון המשאלה!" אמרה קאסי והציגה את הפוקימון לכולם.
"ג'יראצ'י לא סתם כאן, הוא אחת מהתוכניות הכי קטלניות שהיו לי עם מיו וסלבי! הוא ילווה אותנו למסע שלנו, בכוחו להגשים שלוש משאלות למען מי שזקוק לו, כשבסופן הוא יחזור לשנתו..."
"כדאי שתקבלו אותו יפה, כי התאמצתי מאוד בשביל שהוא התעורר!" אמרה ויולט בציניות.
"מה זאת אומרת?" שאל דני.
"ויולט ואני השכמנו קום הבוקר, אל מקום נסתר בהרים של הוון, שם ג'יראצ'י ישן עמוק בתוך מטאור ממנו הוא הגיע מן החלל. על מנת להעיר אותו, הוא היה צריך לשמוע שירה עם קול טהור ונדיר, כמו זה של חברתכן ויולט"
"זה בסדר, לא התאמצתי יותר מדי..." אמרה ויולט בציניות, כשקולה נשמע טרוד ועייף מהרגיל.
יושבי הסלון התפוצצו מצחוק.
"תותחית!" אמר טרי.
"ג'יראצ'י, תודה שהסכמת להצטרף אלינו, אתה יודע שזה למטרה טובה!"
ג'יראצ'י חייך, הוא לא הוסיף מילה, אבל קד קידה.
"תודה ג'יראצ'י!" אמרו כולם.

פוקימונים שהופיעו:

אדיר!
טוב הבנתי את זה שג'יראצ'י הצתרף אליהם מהספויילר אבל עדיין אדיר
ואתה צודק להפרק הזה אין הרבה אקשן והוא עדיין מותח ומעניין
מחכה, בקוצר רוח, לפרק הבא

שמח שנהנת לקרוא, הנה ספויילר לפרק הבא:


"גלייגר!" קראו ויולט וטרי. גלייגר וטדיאורסה פרצו החוצה גם הם והצטרפו אל הקהל.
"בהצלחה דני!" צחק מייקל.
"בהצלחה מייקל..." נישק דני את הפוקדור שלו, "צא שלדר!"
"סטארמי!" קראו השניים.
ענני הגשם נמוגו עם סיומה של מתקפת ריקוד הגשם. טאורוס בטש ברצפת הדשא ויצר רעידה חזקה. פוליווירל נפל על הקרקע מותש ביותר. "נסה לתקוף אותו עם סטירה כפולה!"
קראה קריס. פוליווירל קיפץ לעבר טאורוס.
"התגוננות!" פקד מת'. מגבי הושיט את ידיו לפנים כמו חומה. בועת מגן ירוקה החלה להקיף אותו. המים פגעו במתקפת ההתגוננות והתנפצו לכל עבר. מגבי נותר עומד על דשא הזירה ללא כל פגע.
"זו לא חוכמה..." אמרה ויולט.

פרק חדש לא יפורסם עד שלא יהיו עוד שלוש תגובות נוספות של אנשים שלא הגיבו, מבאס אותי לפרסם פרקים בשביל תגובה מבן אדם אחד, אני משקיע המון מזמני הפנוי בשביל הנושא בפורום הזה

סיפור יפה מאוד יש לך כישרון בכתיבה

חבל על הזמן של סיפור!יש לך אוצר ביד!זה ממכר ברמות!!!
פעם אחת אפילו הוצאתי את הטלפון בזמן שיעור תנ"ך וקראתי את הפרק{פרק 16 אם אני זוכר נכון}...

תודה על התגובות החמות, ניתן לכם עוד הזדמנות עם פרק חדש ומיוחד! :]



"המתמודדים אשר יתחרו זה בזה בסיבוב השני הם!" הכריז לאנס. על המסך הגדול החל להופיע תרשים ולהציג את פרצופיהם של המתמודדים השונים שעלו לשלב השני ומול מי הם ילחמו.

לילה קודם לכן

מייקל, לאנס וקאסי ישבו מול מרקע המחשב בחדרה של קאסי.
ג'יראצ'י, מיו וסלבי ריחפו באוויר ושיחקו אחד עם השני.
קאסי היתה זאת שדיברה. "ויולט היתה מדהימה, המבצע הצליח כמו שאתם רואים. ג'יראצ'י ישאר איתנו עד למשאלה האחרונה שנבקש ממנו! אני חושבת שיש רק שני דברים עיקריים שאני חושבת שצריך לבקש ממנו, זה הצלחה בקרב והבסת מיוטו. הדבר השני הוא שישנה את ההסטוריה וימנע את המוות של דרו בכל דרך אפשרית, הרי אי אפשר לדעת באמת מה הגורל טומן לנו בפח, ואם נמנע את זה שמיוטו ירצח אותו, יכול להיות שמלכודת מוות אחרת תפיל את בעלי!" הסבירה קאסי.
"את צודקת, אני חושב שאלה הדברים העיקריים שאנחנו צריכים להשתמש בהם. אם יהיה לכם רעיון למשאלה שלישית, תציעו!" השלים אותה לאנס.
"יפה לאנס, עכשיו תורך, יש לך משהו להוסיף?"
"האמת שכן! עבדתי אתמול עם טרי וקריס בחדר הוירטואלי והיום אחר הצהריים גם עם מת'! הם מדהימים והם השתפרו מאוד. כואב לי עליהם שהם נעולים כאן..." הסביר לאנס.
"קריס בעצמה סיפרה לי שהיא מתה לחזור למסע שלה כבר..." הוסיף מייקל.
"אין ספק, אני מבינה אותם!" הסכימה קאסי.
"חשבתי על רעיון מעניין, אני רוצה ליצור טורניר קרבות בחדר הוירטואלי, בו כל אחד ילחם עם הפוקימון שלו, כשלבסוף המנצח יזכה בפרס אישי ממני ואפילו בהזדמנות להלחם איתי! אני זקוק לשיתוף הפעולה שלכם על מנת שמספר המשתתפים יהיה שווה!" הציע לאנס.
"זה מעולה! רעיון פנטסטי, מבחינתי תתחיל מחר בבוקר כבר!" צהלה קאסי.

בוקר הטורניר הגיע, חמשת הילדים נכנסו אל החדר הוירטואלי, שהיה שונה מכפי שהיה רגיל להיות. הילדים מצאו עצמם באיצטדיון שנראה כמו ליגת פוקימונים. הקהל היה הומה אדם, כמובן שוירטואלי. שני מסכים ענקיים ניצבו בשני צידי האיצטדיון. במת השופטים ניצבה על המגרש, קרוב לזירת הדשא שהיתה שם. לאנס, קאסי, מיו, סלבי וג'יראצ'י היו על הבמה.
"מתמודדים, אנא שבו!" קרא לאנס במיקרופון. ספסלים לבנים הופיעו על המגרש וחמשת הילדים הנרגשים ומייקל התיישבו עליהם.
"אני מכריז על פתיחת טורניר ניב הדרקון!" קרא לאנס.
פסלי אבן דמויי ראש דרקון ענקיים ניצבו בארבעת קצוות המגרש וירקו אש.
"איזה כיף!" התרגש טרי.
"רעיון מדהים, אני הכי ברבאק עכשיו מאז שאני זוכרת את עצמי!" התלהבה קריס.
"הטורניר יערך ביום וחצי הקרובים, כשבו יהיו ארבעה סיבובים. בסיבוב הראשון יתקיימו שלושת קרבות הפתיחה, אשר מהם, שלושת המאמנים שינצחו יעלו לסיבוב השני, חצי הגמר, שם קאסי תצטרף!" הסביר לאנס.
"למה זה ככה?" שאל דני.
"כי מבחינה של שווה בשווה, חסר מתמודד ואני חושב שזה דיי הוגן שקאסי תצטרף אלינו לסיבוב השני, יש לה הרבה יותר ניסיון והיא גם ככה היתה מנצחת בסיבוב הראשון" הסביר מת'.
"אם אתה אומר..." נאנחה ויולט.
"בסיבוב השלישי, קרב הגמר, יתמודדו שני המאמנים ששרדו את התחרות אחד מול השני, כשהמנצח מביניהם יזכה בשני פרסים אדירים באופן אישי ממני, האחד, פוקימון דרקון נדיר שיהווה תוספת מדהימה לשישיות שלכם, וגם העונג להלחם נגדי בקרב של שישה על שישה, או תלוי כמה פוקימונים אתם מחזיקים בידיכם. תאמינו לי שזה לא קורה לאף אחד שלא מגיע אל הליגה ומביס את ארבעת חברי האליט פור!"
"וואוו, נשמע מדהים, רק חבל שרק לטרי יש שישה פוקימונים!" אמרה קריס.
"בסדר, גם ככה אין לאף אחד מאיתנו סיכוי לנצח מאמן כמו לאנס..." אמר דני.
"עזבו אתכם שטויות, הפוקימון דרקון הזה שווה הרבה יותר!" התרגש טרי.
"חוק נוסף, אין להשתמש בצ'יפים של ההתפתחות הרב פעמית!"
נשמעו לחשושים מאוכזבים מהמתמודדים.
"מיד תוכלו לראות מי יתמודד מול מי בסיבוב הראשון!" נאם לאנס. על המסך הופיע תרשים שהציג ריבועים עם תמונות של ששת המתמודדים, טרי, ויולט, דני, קריס, מת ומייקל. הריבועים התערבבו והציגו סופית את מערך הקרבות.



"היי דני, אני נגדך בסיבוב הראשון!" חייך מייקל ולחץ את ידו.
"יהיה לי העונג, מעניין מי ילחם נגדי בסיבוב השני!" צחק דני.
"עפת על עצמך נראה לי..." צחקה קריס כששמעה אותו.
"היי קריס, אני נגדך!" אמר טרי.
"אני אפסיד, בדוק!" התאכזבה ויולט כשראתה שהיא מתמודדת מול מת'.
"פשוט תאמיני בעצמך..." חייך אליה מת'.
לאנס פנה אל המיקרופון, "הקרב בין דני למייקל יתחיל מיד!"



דני ומייקל ניגשו אל זירת הדשא. המתמודדים התיישבו בין הקהל הוירטואלי בפינה עם זווית קרובה. סלבי, מיו וג'יראצ'י התעופפו לעברם כדי לעודד איתם בקרב.
"היי, למה שלא תצטרפו אליהם?" תהתה קאסי. היא זרקה שלושה פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו מיסטר מיים, סקיטי ודיטו.
"אני עוד לא יודעת במי מכם אני אשתמש, אבל בינתיים תוכלו לעודד בקרב עם השאר..." אמרה להם קאסי בחיוך. מיו הפעיל כוח על חושי ושיגר את שלושת הפוקימונים שיגיעו כדי לעודד בספסלי המתחרים.
"טדיאורסה, צא החוצה!"
"גלייגר!" קראו ויולט וטרי. גלייגר וטדיאורסה פרצו החוצה גם הם והצטרפו אל הקהל.
"בהצלחה דני!" צחק מייקל.
"בהצלחה מייקל..." נישק דני את הפוקדור שלו, "צא שלדר!"
"סטארמי!" קראו השניים.
שלדר, פוקימון הקונכיה פרץ החוצה מהפוקדור שלו אל זירת הדשא הירוקה. סטארמי כוכב הים הסגול הגיח גם הוא.
"קרב אחד על אחד, צאו!" קרא לאנס.



"סטארמי, צא במתקפת כדור ג'ירו!" פקד מייקל. סטארמי שהיה פוקימון מאוד מהיר החל להסתובב במהירות כשהוא מרחף באוויר, וקצוותיו זוהרות באור כסוף-כחלחל.
"נסה להתחמק במתקפת סיבוב מהיר שלדר!" פקד דני. שלדר החל להסתובב במקומו ועף באוויר בניסיון להתחמק. סטארמי שהיה מהיר הרבה יותר ממנו הצליח לגבור על שלדר והתנגש בו. שלדר נפל על הקרקע לאחר שספג נזק רב.
"שלדר, קרן זוהר קוטבית!" פקד דני במהירות. שלדר ירה משתי הקרניים המזדקרות מהכונכיה שלו, קרן בשלל צבעי הקשת. "כדור ג'ירו!" פקד שוב מייקל. סטארמי הסתובב שוב במהירות. קרן הזוהר הקוטבית התנגשה בו והתפרצה לצדדים, מתפוצצת כמו זיקוקים. סטארמי פגע שוב בשלדר עם כדור הג'ירו.
"לעזאזל, שלדר, נסה מערבולת!" פקד דני.
סטארמי נחת על הזירה והמתין להתקפה. מכיוון שלא היו לסטארמי פנים, לא היה ברור מה ההבעה שלו ומה הוא מרגיש.
שלדר יצר מערבולת של מים. הוא זרק אותה לכיוון סטארמי.
"מתקפת הסוואה!" פקד מייקל בחיוך. סטארמי הפך לירוק ונעלם בין הדשא שבזירה.
"מדהים מייקל!" אמר לאנס במיקרופון, "סטארמי השתמש במתקפת ההסוואה ועכשיו הוא גם שינה את סוגו ממים ועל חושי לדשא!"
"נכון מאוד, ככה שגם מתקפות המים של שלדר מאבדות כמעט כל יתרון שיש להם על סטארמי, לא שכבר היה..." חייך מייקל. דני חייך אליו בחזרה.
"עשית טעות גדולה מייקל, אל תשכח ששלדר הוא פוקימון מסוג קרח מלבד מים, עכשיו סטארמי איבד את היתרון שהיה לו על מתקפות קרח כשהיה פוקימון מסוג מים..." צחק דני, "שלדר, תקוף בשברי קרח את הזירה ונסה לפגוע בסטארמי..."
שלדר ירה מתוך פיו חתיכות של קרח, בגודל של אבנים קטנות. הוא ירה אותם אל כל חלקי הזירה, עד אשר פגע במשהו מוצק. סטארמי נפגע והועף באוויר. גופו הסגול היה כעת ירוק כמו הדשא, אך האבן האדומה שבמרכז גופו הסגירה אותו.
"קרן זוהר קוטבית!" צעק דני.
"מתקפת פסיכי!" פקד מייקל בתגובה. שלדר ירה קרן צבעונית נוספת מתוך הקרניים המזדקרות מהכונכיה. סטארמי זהר באור סגלגל. הוא הסיט את הקרן בעזרת הכוח העל חושי של מתקפת הפסיכי חזרה אל שלדר.
"סיבוב מהיר!" פקד דני. שלדר הסתובב במהירות במקומו ופיזר את הקרן לכל כיוון. הוא נחת חזרה על הקרקע.
"מתקפת גלישה!" פקד מייקל. סטארמי זהר באוורה בצבע תכלת. הוא יצר גל של מים עליו הוא גלש וניסה לשטוף את שלדר.
"תתחמק משם עם סיבוב מהיר!" פקד דני. שלדר ריחף באוויר כשהוא מסתובב במהירות והתחמק מהמים השוטפים את הקרקע.
"כדור ג'ירו!"
שלדר ניסה להתנגש בסטארמי ולהפתיע אותו, אך סטארמי טס באוויר במהירות כשקצוותיו זוהרות שוב באור תכלת אפור. שני הפוקימונים התנגשו חזיתית ונחתו על הקרקע, מתנשפים ורועדים קלות.
"סיים את זה עם כדור ג'ירו נוסף!" פקד מייקל. סטארמי הסתובב שוב במהירות וניסה להתנגש בשלדר.
"קרן זוהר קוטבית מטווח אפס!" פקד דני. שלדר טען קרן צבעונית נוספת. ברגע שסטארמי היה קרוב אליו בטווח אפסי הוא שלח את הקרן והיא התפוצצה, מעיפה את שני הפוקימונים לרחוק. סטארמי ספג נזק קשה. הוא ניסה להתרומם חזרה. לאט, לאט הוא הצליח ועמד שוב על ארבע קצוותיו. שלדר לעומתו ניסה להפעיל כוח, אך הוא קרס והתעלף.
"שלדר אינו יכול להלחם, המנצחים בקרב הם מייקל וסטארמי!" הכריז לאנס. החברים בקהל והפוקימונים שאגו בשמחה.
"כל הכבוד דני..." חייך מייקל, "נתת פאייט רציני וגם הוכחתי לך שלמרות שסטארמי הפך לפוקימון מסוג דשא הוא עדיין ניצח את שלדר ואת מתקפות הקרח"
השניים לחצו ידיים. דני התבאס מעט על ההפסד אבל הוא לקח בחשבון שהיעוד שלו לנצח בתחרויות פוקימונים ולא בקרבות. הוא ירד מהזירה בכבוד וחזר להתיישב בספסלים עם מייקל והשאר.
"אנחנו מיד נתחיל את הקרב השני בסיבוב הראשון של התחרות! מת' וויולט מתבקשים להגיע אל זירת הקרב!" קרא לאנס.



"בהצלחה לכם, במיוחד לך ויו..." צחק טרי.
"תודה חבר, קריס תשמרי על טדי?" שאלה ויולט.
"בוודאי!" חייכה קריס וחיבקה את הטדיאורסה של ויולט.
השניים עלו אל הזירה.
"אל תדאגי ויולט, תילחמי בשביל הכיף, לא בשביל הניצחון!" עודד אותה מת'. הוא שלף פוקדור בידו.
"אתה צודק, תודה!" חייכה ויולט והתלבטה במי לבחור, אייפום או סלוופוק.
מת' הטיל פוקדור ושחרר לזירה את מגבי, פוקימון ילד האש.
"קדימה אייפום!" הכריזה ויולט ושחררה לזירה את הפוקימונית האהובה עליה. הקופיפה הסגולה שחררה את גומיית השיער שאספה קצוות השיער שעל ראשה, אלה שויולט שמה לה, ואגרפה את זנבה.
"הקרב השני, מגבי נגד אייפום! צאו!" הכריז לאנס.



'מזל שאייפום יודעת מתקפת מים!' חשבה לעצמה ויולט, "קדימה אייפום, פעימת מים!"
אייפום יצרה כדור כחול בתוך זנבה, היא זרקה אותו אל כיוון מגבי. בזמן התנופה שצבר הכדור הוא הפך לגל שוצף של מים.
"התגוננות!" פקד מת'. מגבי הושיט את ידיו לפנים כמו חומה. בועת מגן ירוקה החלה להקיף אותו. המים פגעו במתקפת ההתגוננות והתנפצו לכל עבר. מגבי נותר עומד על דשא הזירה ללא כל פגע.
"זו לא חוכמה..." אמרה ויולט.
"זה חוקי לכל דבר, אני לא רואה מה לא בסדר בזה..." ענה לה מת'.
"אויש נו, קדימה אייפום...!"
"מגבי, אגרוף דינאמי!" קטע מת' את ויולט. זרועו הקטנה של מגבי זהרה באור אדמדם. הוא רץ בספיד והפתיע את אייפום, פגע בה והיא נפלה על הקרקע.
"אייפום!" נבהלה ויולט. אייפום התאוששה במהירות. למזלה של ויולט, ההתקפה לא גרמה לה לבלבול, כמו בדרך כלל.
"פעימת מים אייפום!"
"זנב ברזל!"
אייפום השליכה כדור מים נוסף. לפני שהכדור הספיק להפוך לגל של מים, מגבי הצליף בו חזרה לאחור בעזרת זנבו שהתעטף במעטפת ברזל כסופה. הכדור חזר אל אייפום ושטף אותה במים.
'אם אני רק אצליח לפגוע בו פעם אחת עם פעימת מים, יש לי סיכוי להביס אותו. נהמה לא תועיל כאן כי זה לא יעזור להוריד לו את ההגנה, והתזת בוץ פחות קריטית כשהיא מורידה לו את הדיוק...'
"פעימת..." נקטעה שוב ויולט.
"מסך עשן!" מגבי שחרר מפיו צרור של עשן שחור וסמיך שכיסה את הזירה.
"אייפום, נסי לירות פעימת מים בתקווה שהיא תפזר את העשן!" פקדה ויולט במהירות.
להביור נורה מפיו של מגבי ושרף את זירת הדשא. אייפום צווחה מבין הלהבות והעשן הכבד.
"אני יודעת, ניתור!"
אייפום השתמשה בזנבה כקפיץ, ניתרה גבוה באוויר וירתה פעימת מים ששטפה את הזירה וכיבתה את הלהבות. ויולט קיוותה בכל ליבה שמגבי נפגע מהמים שהגיעו מלמעלה, אך האכזבה הופיעה כאשר מגבי עמד זקוף בתוך בועת ההתגוננות הירוקה שהגנה עליו מהנזק. אייפום התכוננה לבצע נחיתה ולפגוע חזיתית במגבי, אך זה הצליף בה עם זנב ברזל, העיף אותה על הדשא השרוף והיא התעלפה.
"אייפום לא יכולה להלחם, המנצחים בקרב השני עם מת' ומגבי!" קרא לאנס. צווחות נשמעו מהקהל הוירטואלי. ויולט השיבה את אייפום אל הפוקדור שלה וחזרה אל חבריה שבספסלי העידוד.
"אל תתייחסי להפסד, היית מדהימה, גם אייפום!" עודד אותה טרי. דני, קריס ומייקל הסכימו איתו.
"תודה חברים! מת' היית נהדר!" שיבחה ויולט את מת' שהצטרף אליהם.
"תודה" הוא אמר בביישנות, מחזיק את הפוקדור של מגבי.
"חברים, אנחנו נצא להפסקה קצרה של חצי שעה ונמשיך לקרב האחרון להיום, הקרב בין טרי לקריס! אל תישארו אדישים, כי רק אחד מכם יזכה בפרסים הנחשקים של הטורניר!" הכריז לאנס.
הקהל הוירטואלי שמילא את המושבים נעלם כלא היה. הדשא השרוף הפך לדשא חדש, צעיר רענן וירוק כמו מקודם.

החבורה ישבה במטבח ואכלה ארוחת צהריים מהירה שאלתר מיסטר מיים. "אוף אבל למה זה הקרב האחרון להיום?" התלונן טרי.
"נתחיל מזה שהטורניר נועד לאמן אתכם ולהעביר לכם את הזמן בכיף, שוב דבר לא יועיל אם נסיים את זה ביום אחד, תאמינו לי שהמתח יעשה את שלו..." הסביר לאנס.
"מעבר לזה שיש עוד משהו שאני לא יכולה לספר לכם כרגע, שבגללו אנחנו נמשוך קצת את הטורניר" הסבירה קאסי. הילדים שתקו.
"לאנס, תוכל לבוא איתי רגע לסלון? אני צריכה להתייעץ איתך לגבי משהו..." שאלה קאסי.
"בטח..." חייך לאנס ונטש את הארוחה שלו. הוא וקאסי יצאו אל סלון הבית.
"לפני כמה ימים ויולט סיפרה לי שהיא פגשה הומלס בעתיד. הוא זיהה אותה מהעיתון וסיפר לה שהוא שמע שמיוטו מצא אותנו ונהרגנו" סיפרה קאסי.
"אוקיי, מה זה אומר?"
"זה אומר שאם בעתיד ניהרג, זה יקרה פה כשנהיה בבית, בימים הקרובים, הרי אנחנו אמורים לעזוב את הבית בימים הקרובים!" היא הסבירה.
"איך את סומכת על זה?"
"שלחתי את סלבי, ומסתבר שההומלס צדק. הוא סיפר לי שמיוטו יהיה פה מחרתיים!"
"מחרתיים?"
"כן!"
"זה אומר שנצטרך להתכונן להגנה חזקה ואפילו לתקיפה!" חשב לאנס.
"לא, לא, אתה טועה לאנס, ההסטוריה קבעה שנהרג ביום הזה, אז זה יקרה גם אם ננסה להתגונן!"
"זאת אומרת שהפתרון היחיד שלנו הוא לנצל את ההזדמנות הזאת ולחזור אל העבר, למתי שתכננו כבר לחזור! כמה חודשים אחורה..."

קריס סיימה את ארוחתה, "אז מייקל ומת' בטוח עלו לסיבוב הבא..."
"וזה אומר קריס שאו אני או את נעלה גם!" חייך טרי.
"עכשיו הבנתי! ובגלל שחסר מישהו אז קאסי אוטומטית עולה לסיבוב הבא והיא תלחם באחד מאיתנו..." נפל לקריס האסימון.
"בדיוק אחות!" חייך מייקל. הצלחת שלו ריחפה אל תוך המטבח בעזרת הכוח העל חושי של מיסטר מיים.
לאנס וקאסי נכנסו חזרה אל המטבח. "קדימה חברים, אנחנו רוצים להמשיך ולקיים את הקרב בין טרי לקריס!" הודיעה קאסי. החבורה סיימה לאכול ועזבה את המטבח, חזרה לחדר הוירטואלי להמשך הטורניר.
לאנס עצר את קריס במסדרון, לפני המדרגות לקומה השלישית. היא הופתעה והיתה מעט נבוכה ונרגשת.
"קריס, חשבתי על מה שביקשת!"
"בקשר ל...? אה נזכרתי!" היא התאפסה על עצמה. לאנס צחק.
"אני אגלה לך סוד קטן, הזמן שלנו פה קצוב. לא תהיה עוד הזדמנות! היום בלילה, בחצות, תפגשי אותי כאן, אני אבוא עם סלבי. אם את רוצה את יכולה לבוא עם מייקל. אבל שזה ישאר ביניכם, רצוי שלא ידעו על זה!"
"לאנס, תודה רבה!" התרגשה קריס. היא רצה במעלה המדרגות.



"טרי קריס, שיהיה המון בהצלחה!" הכריז לאנס בכריזה באצטדיון. שני המאמנים עמדו בזירת הדשא והחזיקו פוקדור אחד, כל אחד מהם. החיוך עוד לא ירד מפניה של קריס.
"פוליווירל, בוא ננצח את הקרב הזה!" קראה קריס ושחררה אל הזירה את פוקימון הצפרדע הכחול. פוליווירל חבט בשתי אגרופים המכוסים בכפפות לבנות.
"צא טאורוס!" חייך טרי. פוקימון השור פרץ אל הזירה ובטש באדמה.
"אוי לא..." נבהל דני. טאורוס קלט אותנו והחל לרוץ לכיוונו על מנת ללקק אותו.
"היי טאורוס, חזור לכאן!" צעק טרי. טאורוס התאפס על עצמו וחזר על הזירה לאחר שהתנפל על דני ולאחר שהחבורה התאפסה על עצמה מהצחוקים המתגלגלים שנגרמו להם מהסיטואציה המשעשעת.
"פוליווירל נגד טאורוס, צאו!" הכריז לאנס.



"טאורוס, מתקפת משיכה!" פתח טרי. טאורוס קרץ בעינו הימנית. מטח של לבבות זוהרים נוצרו מסביבו וריחפו לעבר פוליווירל. קריס צחקה ולא נתנה פקודה לפוליווירל. הלבבות הקיפו את פוליווירל אבל כלום לא קרה.
"מה? בסך הכל וידאתי שהוא באמת זכר..." הגן על עצמו טרי.
"אויש נו..." אמרה קריס וגלגלה עיניים, "פוליווירל תתחיל עם ריקוד גשם!"
פוליווירל הושיט את זרועותיו לאוויר ויצר כדור כחלחל, אותו הוא ירה אל תקרת השמיים. עננים אפורים החלו לכסות את הזירה וגשם החל לטפטף לאט ולהתחזק.
"אז מתקפות המים שלך יהיו חזקות יותר? אז? טאורוס צא במתקפת נגיחת זן!"
ראשו של טאורוס החל לזהור בכחול. הוא החל לדהור לכיוון פוליווירל.
"עצור אותו עם קרן בועות!" צעקה קריס. פוליווירל החל לירות מטחים של בועות תכולות לעבר טאורוס ולמנוע את התקפתו.

קירליה נחתה על החול הזהוב בסמוך לצוק הגדול בו התגוררו הילדים. היא הביטה סביבה, מלבד רחש גלי הים לא היה משהו חשוד באיזור. היא השתמשה בחושיה החדים ולא זיהתה שום דבר חריג. מיד אחרי היא השתמשה בטלפורט ונעלמה. שתי דקות אחרי היא הופיעה שוב, הפעם לצידה מריהאנה המאמנת שלה ודמות מוכרת, אותו צייד פוקימונים שניסה ללכוד את זאפדוס בעיר סרוליין, דרייק.
"את בטוחה שאין כאן כלום קירליה?" שאלה מריהאנה. קירליה הנידה בראשה בחיוב.
"יש להם בטוח מערכת מעקב..." אמר דרייק.
"ונראה לך באמת שאני מפחדת?" צחקה מריהאנה. דרייק לא ענה. קירליה החלה לירות קרניים על חושיות על הבית. הקרניים פגעו בבועה בלתי נראית שספגה אותן והתחזקה.
"אני אעזור גם! צאו סידוט!" קרא דרייק והטיל שני פוקדורים באוויר, מתוכם נפלטו שני פוקימונים זהים, סידוט, דמויי בלוט.
"סידוט, קליע זרעים!"
אחד מהסידוט החל לירות מפיו מטחים של זרעים קטנים, מוקפים בהילה ירוקה, בליווי מתקפתה של קירליה. הזרעים והקרן העל חושית נספגו במגן הבית.
"סידוט, פיצוץ!"
סידוט ניתר והתקרב אל בועת המגן. הוא החל להתרכז ולהתאמץ, אנרגיה כתומה התמקדה במרכז גופו. הוא לפתע זהר באור לבן והכל סביבו התפוצץ. חול ואבק עפו לכל כיוון. חריץ קל נפער במגן, אך נסגר אוטומטית. דרייק קלט זאת וניסה להסתער עליו, אך כשנגע במגן הוא התחשמל ונפל.
"כמעט!!!" הוא צרח וזרק פוקדור נוסף באוויר. טנגלה, תת ההתפתחות של טאנגרואת' הגיח מהפוקדור. הוא היה קטן, עומד על שתי רגליים אדומות. גופו השחור הוסתר על ידי גפנים מסובכים בצבע כחול.
"תשתמש בגפנים שלך כדי לעזור לי למעלה!" קרא דרייק. טנגלה שלח שני גפנים ארוכים שניסו לטפס מעלה את פסגת המצוק, אך אורכם היה קצר מדי.
"עזוב אותך, עשינו את שלנו, ניתן את הדין והחשבון למיוטו!" אמרה מריהאנה. דרייק הניד בראשו בחיוב, הוא השיב את שלושת הפוקימונים שלו את הפוקדורים וקירליה שיגרה אותו ואת מריהאנה משם.
באותה העת, המסכים בחדרה של קאסי הציגו את המתרחש בחוץ, אך היא נכחה בחדר הוירטואלי.

ענני הגשם נמוגו עם סיומה של מתקפת ריקוד הגשם. טאורוס בטש ברצפת הדשא ויצר רעידה חזקה. פוליווירל נפל על הקרקע מותש ביותר. "נסה לתקוף אותו עם סטירה כפולה!"
קראה קריס. פוליווירל קיפץ לעבר טאורוס.
"להביור!"
פוקימון השור נשף להבות צורמות ישירות לעבר הקרפד. פוליווירל נפגע ונפל מעולף על הקרקע.
"פוליווירל לא יכול להלחם! המנצחים בסיבוב השלישי הם טרי וטאורוס!"
צווחות רמות נשמעו מסביב, מהקהל הוירטואלי וגם משאר המתחרים, קאסי מייקל ולאנס.
"זה בסדר, פוליווירל היית מדהים, גם אתה טרי! שיהיה לכם בהצלחה!" חייכה קריס, היא ירדה מהבמה.
"סיימנו יום מדהים וסיבוב מדליק של קרבות, מחר אנחנו נמשיך לחצי הגמר!" כרז לאנס.
"אני מזכיר, הזוכה הגדול שיביס את כל המתחרים בתחרות ניב הדרקון יזכה בפוקימון דרקון ובהזדמנות להלחם מולי, אלוף ליגת קנטו וג'וטו!" התפאר לאנס מה שגרם לחבורה לצחוק.
"המתמודדים אשר יתחרו זה בזה בסיבוב השני הם!" הכריז לאנס. על המסך הגדול החל להופיע תרשים ולהציג את פרצופיהם של המתמודדים השונים שעלו לשלב השני ומול מי הם ילחמו. הכל קרה כל כך מהר.
"טרי נגד מייקל והקרב השני יהיה מת' מול קאסי! בהצלחה לכם מתמודדים!"



אותו לילה בחצות התייצב מייקל עם ביברל מחוץ לחדר של קאסי. קאסי יצאה החוצה מן החדר ובירכה את אחיה בברכת לילה טוב.
"מוכנה?" שאל מייקל.
"בהחלט!" היא חייכה.
"נראה לי שהיא יותר מתרגשת..." צחק לאנס שהגיעה מהקומה למעלה בליווי סלבי. קריס חייכה.
"אני מוכרח להדגיש זאת שוב, אף אחד לא אמור לדעת שיצאנו מהבית ועוד למטרה שלא קשורה למאבק שלנו, זה ברור?"
"כן לאנס!" ענו מייקל וקריס כאחד, אז קדימה, לחדר הזמן..."

למחרת בבוקר נפתחו קרבות חצי הגמר בחדר הוירטואלי.
"בוקר טוב לכם מתמודדים, מיד נתחיל בקרב הראשון. הפעם הקרבות יתקיימו על זירת המים!" כרז לאנס. הזירה שעליה צמח דשא פראי נמוגה, במקומה הופיעה בריכת שחייה גדולה.



המתמודדים בקרב הראשון הם טרי נגד מייקל! אתם יכולים להתחיל!" קרא לאנס.
"קדימה הורסי, צא!" קרא מייקל ושחרר אל האוויר את פוקימון סוסון הים התכול.
"סוולו בוא ונראה להם מי חזק יותר!" קרא טרי והטיל כדור באוויר. סוולו יצא מהפוקדור והחל לרחף סביב הזירה.
"בוא נתחיל! שסע אווירי!"

פוקימונים שהופיעו:

ספויילר לפרק הבא:



"סוולו אתה ציפור, הוא בסך הכל דג ואתה תביס אותו בקלות!" צחק טרי, "שסע אוויר!"
סוולו ירה לעבר סידרה סכיני אוויר נוספים.
"הוא לא סתם דג טרי, הוא דרקון! צלול, פעימת דרקון!" קרא מייקל.
סידרה צלל אל תוך המים. סכיני האוויר התנגשו בבריכה והתיזו מים לכל עבר.
"מתקפת עילפון!" צעק מת'. ברגע שאלקיד התקרב על מנת לבעוט בסניזל, הסמור נעלם במקום. הוא הופיע מאחורי אלקיד שחיפש אותו, והותקל על ידי בעיטה מצד סניזל. פוקימון החשמל נפל על הקרקע החולית.

מה נסגר?!?!!?

כהרגלך,חתיכת פרק שחבל על הזמן....
אתה צריך להבין שאם אנשים לא מגיבים הסבירות הכי גבוהה שהפרקים שלך כל כך מדהימים שלאף אחד אין מילים...

חחחח תודה, אני מבין, אבל תבינו שבלי תגובות אני לא יודע אם מישהו בכלל קרא את זה ואם יש לי צורך לפרסם פרק נוסף.
וכנראה שהוא יתפתח, כן :]

היי, מצטער שלא הגבתי קודם
אני בטיול לתאילנד אז אני לא אגיב הרבה
לפרק-
אתה כותב נהדר כרגיל
באמת התרגשתי במהלך הקרבות, מזמן לא היה קרב אחד על אחד בסיפור שלך

וואי תודה, וזה בסדר גמור, העיקר שתהנה!!
ובהחלט אתה צודק ואני חושב שאתה יכול לראות שיפור עצום מהקרב האחרון שהיה אחד על אחד ואם אני לא טועה זה היה בפרק 6, של דני נגד טרי. גם בשני הפרקים הבאים יהיו קרבות אחד על אחד.
צפו לפרק הבא ביום שני הקרוב, בשעות הערב :]