נושא: Pokemon - The New Way

מאוד אהבתי,חששתי שלא תחזיר את הסיפור לעולם!
מצפה כבר לפרק הבא

פרק 41 - חבר וותיק

"כל הנוסעים מתבקשים לרדת מהספינה, הגענו לעיר סקאל" אמר הכרוז של הספינה.
"את קולטת איימי? הגענו לעיר סקאל, המכון של ניב נמצא כאן!" דיברתי אל איימי, אך היא הסתכלה על מישהו במרחק.
"על מה את מסתכלת?" שאלתי אותה והבטתי אל השמיים בכיוון שאליו הסתכלה.
"תראה שם" היא פנתה אליי והצביעה על נחש מעופף בשמיים.
הוצאתי את הפוקדע. דרגוניר, פוקימון הדרקון, נראה כמו נחש מעופף, הרבה אנשים חושבים שדרגוניר הוא פוקימון קרח, אך למעשה הוא יודע מתקפות קרח רק מהסיבה שבמקור הדרגונירים חיו במערות קרח, משם קיבלו את צבעם הכחול.
"הוא כאילו פוקימון נדיר או משהו?" שאלתי את איימי שהסתכלה עליו בהתרגשות.
"לא! תסתכל מי רוכב עליו!" היא השיבה.
הסתכלתי טוב יותר, רוכב על דרגוניר ישב חברי הוותיק קודי מנופף אלינו לשלום.

לאחר שאני ואיימי ירדנו מהספינה עם שאר הנוסעים וקודי הנחית את הדרגוניר שלו לידנו יכולנו לשבת על אחד משולחנות הפיקניק באיזור ולדבר בצורה נורמאלית.
היינו בפארק כלשהו ליד הכניסה לעיר סקאל, הפארק היה ירוק למדי מה שהתנגד לנוף שהשתקף מהעיר שנראה כמו עיר רוחות נטושה וקודרת.
"זו רק הכנה למה שהולך להיות בעיר, המקום היחיד במקום הזה שלא נראה כמו בית רוחות" אמרה איימי.
"אז מה קודי? דרגוניר?" פניתי אל קודי בהתרגשות לפגוש אותו שוב.
"בהחלט!" הוא ענה. "ומריאנה הביאה לי דיינו, זה הפוקימון של מחוז נאבר שסיפרתי לך עליו!"
"פוקימון ממחוז נאבר?" קפצה איימי. "אפשר לראות?"
"בטח!" ענה קודי. "דיינו, צא!" הוא אמר בעודו זורק פוקדור באוויר. פוקימון כחלחל וחמוד יצא מתוכו. הוא הלך על ארבע והיה לו צוואר ארוך מעט, שיער שחור כיסה את צווארו ואת ראשו, עם קרן קטנה מבצבצת מאחורי ראשו.
"וואו!" התלהבה איימי. אייפום קפץ מכתפי ורץ אל דיינו, מאושר מההזדמנות לשחק עם פוקימון נוסף.
"אז מה הולך אתכם?" שאל קודי.
שתינו הסתכלנו אחד על השני וחייכנו. "אנחנו קצת-" אמרתי.
"ביחד" קטעה אותי איימי.
"באמת? אני שמח בשבילכם". ענה קודי. חייכתי.
"נו? תפסת עוד פוקימונים?" שיניתי את הנושא במבוכה.
"לא ממש, סוואבלו עדיין לא התפתח לי... חשבתי שלפני שאני אלחם במכון כאן אני אוכל ללכת לחוף לתפוס הורסי או סידרה" ענה קודי.
"פוקימוני מים? חשבתי שאתה רוצה לפתוח מכון דרקונים, לא?" אמרה איימי.
"הם מתפתחים לקינגדרה שהוא פוקימון דרקון" הסברתי לאיימי בקצרה. "אולי נבוא איתך? חוף יהיה מקום מצוין לאמן את האלקיד שלי!"
"למה ללכת לחוף? אפשר ללכת לאגם הובימייף! אין שם הרבה אנשים בצד הזה של האגם." אמרה איימי.
"אנחנו ליד העיר הובימייף?" שאלתי בבלבול.
"לא, אנחנו בדיוק מהצד השני של האגם!" אמרה איימי. הבטתי במפה שלי, היא צדקה.
"יש לנו מעט הליכה" אמר קודי.
"אז כדאי שנתחיל לזוז!" אמרתי ושמתי את התיק על גבי.

"אלקיד צא!" קראתי כשהגענו לאגם.
"אלק-אלק" אמר אלקיד כשיצא והביט בי.
"אני אקים מחנה" אמר קודי. "איימי תנסי לפתות פוקימוני מים לצאת עם האוכל של אזומריל שיש לך".
איימי הביאה לי מעט מהפאפינים לפוקימוני מים וניגשה לאגם. פיזרתי מעט קרוב לשפת האגם וגם כמה על המים.
ראיתי כמה מג'יקארפים עולים מהמים וגם כמה גולדינים.
מהצד של איימי עלו כמה קרבים ולוטאדים.
"יש הורסים בכלל באגם הזה?" שאלתי את איימי וקודי.
"מארק היה יודע, הוא היה כאן כל כך הרבה פעמים" אמר קודי.
"גם אני הייתי כאן כמה פעמים" אמרה איימי. "יש כאן לא מעט הורסים".
"מה זה?" אמר קודי לפתע והצביע על בועות מתקרבות לכיווננו. צללית התחילה להתקרב אלינו.
"אני לא זוכרת שהיו פוקימונים גדולים באגם" אמרה איימי בבלבול כשראתה גם היא את הצללית הגדולה.
לפתע קפץ הפוקימון המסתורי מתוך המים והבהיל את כל שאר פוקימוני המים עד כדי כך שהם ברחו בחזרה לאגם למרות האוכל.
"אל-אלק" מלמל אלקיד בפחד.
"איי-אייפו" אמר גם אייפום בפחד ורץ להתחבא מאחורי.
"עכשיו כבר בטוח לא יגיעו הורסים!" רטן קודי.
"אני לא חושב שזו תהיה בעיה..." לחשתי בפחד.
קודי הביט אל הפוקימון. הוא הבין.
מולנו עמד קינגדרה בגודל מלא.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: פחד ועצב

אני יודע שהפרק הזה לא משהו אבל אני צריך טיפה להוריד את החלודה... מקווה שהפרקים הבאים יעלו ברמה לאט לאט!

וואו! אהבתי את הפרק!
אבל זה נכון שהוא היה קצת פחות טוב ויותר קצר מהשאר,אבל עדיין טוב מאוד
מצפה לפרק הבא!

תודה רבה
לי הוא הרגיש לי טיפה כמו פרק מעבר כזה...

אני בטוח שהפרק הבא יהיה יותר טוב
אני רק רוצה לומר לך תודה רבה שהמשכת לפרסם,הסיפור שלך באמת מדהים!

פרק 42 - פחד ועצב

"אייפום!" ניסיתי לעודד אותו לצאת להילחם מול קינגדרה.
"איי" הוא הביט בי בפחד ורץ להתחבא מאחורי עץ.
"מהר! בייליף לא תצליח לעכב אותו הרבה זמן!" צעה אליי איימי.
הסתכלתי לכיוון האגם. בייליף עמדה על החוף יורה עלי תער אל עבר קינגדרה האימתני, אך הוא התחמק מכולם.
"קינגד!" הוא צעק בקול עמוק וירה זרם מים חזק מתוך פיו שפגע בבייליף והעיף אותה כמה מטרים לאחור.
לפי הפוקדע היכולת של קינגדרה להמם מפחד את הפוקימונים שמולו אמורה לפוג תוך זמן קצר, אך אלקיד לא הראה שום סימני התאוששות, וכך גם אייפום.
"שלגון צא!" צעקתי.
"דיינו צא!" אמר קודי.
שלגון נראה מפוחד מעט בתחילה אך התגבר על כך כעבור כמה שניות, בעוד דיינו נבח בחוזקה אל קינגדרה.
"בייליף קליע זרעים!" אמרה איימי אל הבייליף שלה.
בייליף ניפחה את פיה כאילו משהו גודל שם, אך לפני שהיא הספיקה לשחרר את הזרעים קינגדרה העיף אותה לאחור עם נשימת דרקון מרטיטה. בייליף שמטה את הזרעים שצמחו בפיה ונשמטה על הקרקע בכאב.
"דיינו תשתמש בטפרי אופל!" אמר קודי.
דיינו שעט קדימה עם טפרים זוהרים באור סגול-שחור אך לפני שהספיק לשרוט את קינגדרה הוא העיף אותו במכת זנב חזקה במיוחד ישר על בייליף.
"שלגון! נשימת דרקון!" צעקתי אני.
שלגון נשף כמה נשיפות רועשות ואז התחיל לשאוף את האוויר שסביבו. קינגדרה שם לב לכך והתחיל לירות עליו נשימת דרקון משלו, אך לפני שהספיק לשחרר אותה התנפל עליו אייפום עם אגרופים מהירים בזנבו.
"שמח שחזרת לקרב" חייכתי אל אייפום, הסתכלתי על אלקיד אך הוא לא הראה שום סימן להתאוששות.
"שלגון!" צעק שלגון ושיחרר את נשימת הדרקון שלו, אייפום קפץ אחורה בדיוק בזמן כדי שערפל הכחלחל שיצא מפיו של שלגון יפגע בדיוק בפרצוף של קינגדרה.
"קינגד!" התעצבן קינדרה והחזיר בתגובה פעימת מים שפגעה בשלגון בחוזקה.
"אייפ!" זעם איימון ורץ במהירות עם אגרוף מאך מתבשל בזנבו.
"קינגדרה!" אמר קינגדרה בכעס והעיף את אייפום עם אקדח מים פשוט.
"בייל!" ניסתה בייליף את מזלה מחדש לאחר שהתאוששה מעט. עלי תער עפו לעברה של קינגדרה אך הוא התחמק מהם בטעות בצלילה מהירה מתחת למים, הוא קפץ מהמים בפאר אך לא היה מוכן לדיינו שקפץ עליו עם נשיכה חזקה.
"קינג!" הוא זעק בכאב וניסה לנער מעליו את דיינו.
"בייל!" צעקה בייליף והתחילה לטעון קליע זרעים. באותו זמן התחיל לטעון שלגון את נשימת הדרקון שלו.
"איי" צרח אייפום והצטרף למהומה בקפיצה על קינגדרה. הוא נתן לו אגרופים מהירים על זנבו וחמק מניסיונותיו של קינגדרה להצליף בו עם זנבו.
קינגדרה לפתע ניסה טקטיקה אחרת וצלל במהירות אל תוך המים. אייפום ודיינו קפצו במהירות לאחור כדי לא להיכנס עם דיינו לקרב תת ימי.
המקום נהיה שקט.
"הוא... ברח?" דיבר קודי בשקט.
"אני חושבת..." ענתה איימי בלחש גם היא.
ואז קינגדרה קפץ בזעם מהמים והבהיל את כולנו.
שלגון נבהל נורא וקפץ לאחור אך לבייליף הייתה תגובה מהירה והיא שיחררה על קינגדרה את קליע הזרעים שלה.
"קינגד" התנשם קינגדרה בתשישות.
"דיינ!" צקע דיינו, קפץ על קינגרה והתחיל לשרוט אותו במרץ.
"קי-קנ" התחיל קינדרה להגיד אך נפל בקול על המים הרדודים של האגם.
"עכשיו!" צעקה איימי לקודי.
פוקדור נזרק על קינגדרה, שהפך לאור אדמדם ונשאב לתוך הפוקדור שנסגר ונבלע תחת המים הרדודים, היה ניתן לראות רק את האור האדמדם המהבהב במעומעם דרך המים.
"נו..." אמרה איימי במתח. היא לא שמה לב לקודי המבולבל שהביט אל האור בבלבול, עדיין מחזיק את הפוקדור שלו ביד.
לקח לי מעט זמן לקלוט, הבטתי לאחור.
"ברנדון" לחשתי בשנאה.
הוא עמד שם, בדיוק כמו בפעם הקודמת עם השיער שלו מסורק לצד ועם המבט הרוטן בעיניים.
"מה? מי אתה?" אמר קודי, עדיין מבובל.
"יש! קודי תפסת אותו-" צרחה איימי בשמחה והביטה אל קודי בהתלהבות. "אהה" היא פלטה לאחר שקלטה מה קרה.
ברנדון התקדם קדימה ולקח את הפוקדור מתוך המים.
"תודה שהחלשתם את קינגדרה בשבילי, באמת שלא הייתם צריכים". הא אמר עם חיוך מרוח לו על הפנים.
"הפוקדור הזה מגיע לי!" זעם קודי.
"מה נראה לך שאתה עושה חתיכת חלאה!" צעקה איימי בכעס.
גם אני הצטרפתי לריב הקולני.
"לא מגיע לך להחזיק פוקדורים!" שמעתי את קודי צועק.
"תילחם בשביל הפוקימונים שלך! אתה חתיכת בן אדם חוצפן!" צעקתי אני.
"מה נראה לך שאתה עושה?! הלוואי שיעשו לך בדיוק את אותו הדבר!" צעקה איימי.
ברנדון ישר את מבטו קדימה והתחיל להתרחק מהאגם.
אני, איימי וקודי נשארנו שם מאחור בדרך 13 והמשכנו לצעוק עליו מרחוק. אבל כלום לא עזר.
"אז מה עכשיו?" שאל קודי בעצב.
"נלך לעיר..." אמרה איימי שכבר התחילה להירגע, אני לעומת זאת עוד הייתי שרוי בהלם. "אנחנו נתנקם בו בפעם אחרת..."
קודי הביט אל הכיוון שאליו ברנדון הלך בעצב גדול. ואז הוא נאנח. "דיינו, חזור, עשית עבודה מצוינת!"
"גם את בייליף" אמרה איימי והחזירה את בייליף לפוקדור.
גם אני החזרתי את אלקיד ושלגון ורק אייפום קפץ על כתפי והביט בקודי בעצבות.
"אייפו" הוא התמרמר.
"בואו לא נתעכב, הלילה ירד בקרוב" אמרה איימי. ושלושתנו התחלנו להתקדם לכיוון הכניסה לעיר סקאל.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: צרה כפולה


*מצטער שלקח לי זמן להעלות עוד פרק אבל בגלל החג + רציתי להכין פרקים מראש אז זה לקח טיפה זמן, מקווה שעדיין תהנו מהפרק

אחי,אני מבין שעבר משהו כמו שנתיים+,אבל אתה חייסב להחזיר את הסיפור לרמה המקורית שלו,דבר שלפי דעתי גרם לסיפור לעלות מתחלחילה...

קדימה! מתי הפרק הבא?
עריכה: הסיפור הזה הוא אחת הסיבות שבגללם אני בפורום. אני בכיתי כשהיה עצוב, צחקתי כשהיה מצחיק, ושמחתי בכל קטע שמח.
כששמעתי שהסיפור חוזר, התפוצצתי משמחה, אבל עכשין, הוא דועך.
אתה יכול לפרסם רק עוד פרק אחד, בבקשה?

מצטער... רציתי לפרסם פרק השבוע אבל בדיוק בתחילת השבוע התקלקל לי האינטרנט ורק עכשיו תוקן...
מחר בצהריים אני אפרסם פרק חדש!

פרק 43 - צרה כפולה

אחרי הליכה מרובה אני איימי וקודי הגענו סוף סוף לעיר סקאל, המראה האפל והמפחיד של העיר התאים לאווירה המדוכדכת ששררה ביננו, כמעט ולא דיברנו כל הדרך, קודי לקח את מה שברנדון עשה בצורה קשה מאוד.
הסתכלתי על העיר הגדולה שאליה התקדמנו. שער סורגים מעלה חלודה היה הכניסה לעיר, מעליו בשלט עץ מתפורר היה רשום "העיר סקאל" בצבע שחור.
העיר עצמה שידרה תחושה רעה, היא הייתה חשוכה ומלוכלכת, שקטה ומצמררת.
"אני לא מבין מי היה רוצה לגור כאן!" שברה לבסוף איימי את השתיקה, אך אף אחד לא ענה לה, השתיקה המשיכה עד שנכנסו לעיר, ואז קודי סוף סוף דיבר.
"תקשיבו... אני צריך לסדר את המחשבות שלי... אכפת לכם אם אני אפרוש לישון כבר עכשיו?" הוא אמר.
הסתכלתי על השעון שלי, השעה הייתה שבע וחצי בערב.
התכוונתי לענות לו אבל איימי הגיבה לפני. "בוודאי, אל תדאג קודי, אנחנו לצדך!"
"תודה" הוא מלמל והתרחק מאתנו ברחובות החשוכים.
"אני דואגת לגביו" אמרה איימי לאחר שכבר הייתה בטוחה שקודי רחוק.
"הוא באמת מסכן, מתחשק לי להרוג עכשיו את ברנדון!" עניתי לה בדכדוך משולב עם טיפה זעם.
"אתה מכיר אותו, נכון?" שאלה אותי איימי בהיסוס.
"לא הייתי אומר מכיר..." התחלתי להסביר. "פגשתי אותו כבר פעם אחת".
"מתי?" הסתקרנה איימי.
"ממש לא מזמן... כשהייתי באי מוואי לפני קרב המכון השלישי שלי אז רציתי לתפוס עוד פוקימון ופגשתי אותו" עניתי.
"והוא עשה לך משהו דומה?"
"לא ממש... כלומר לא לי, לגוביטו".
"גוביטו?"
"הוא פוקימון של מחוז נאבר"
"אה... כלומר זה לא משהו חד-פעמי..."
"כנראה שלא, ובפעם הבאה שנראה אותו הוא יעשה משהו דומה עוד פעם" אמרתי, ואז הוספתי "אני ממש מרחם על קודי, מה שהוא עשה לו הוא פשוט בלתי נסבל!"
"ג'ון" שברה איימי את הרצף.
"מה?" שאלתי בבלבול.
"אני יודעת בדיוק מה יעודד את קודי!"
"מה?"
"תסתכל לשם!" היא אמרה בחיוך והצביעה על פוסטר שהיה תלוי על קיר לבנים מלא בציורי גרפיטי לידנו.
"מה זה?" שאלתי אותה והתקרבתי להסתכל על הדף.
איימי תלשה אותו במהירות ודחפה אותו מול הפנים שלי.
"דרוש מנהיג מכון לעיר סקאל!" היא הקריאה בהתלהבות.
עיכלתי לרגע את מה שהיא אמרה.
"נו... זה דבר טוב לא?" היא אמרה בשמחה והחלה לרוץ אל מרכז הפוקימונים כדי להגיד לקודי.
"חכי רגע..." אמרתי בשקט, מנסה לחבר את התמונה הגדולה.
"מה?" היא עצרה והביטה לעברי.
"אם דרוש מנהיג מכון לעיר הזאת... אז איפה ניב?"

"ג'ון! אני כל כך שמח שבאת!" קרא לעברי ניב. לא ציפיתי למצוא אותו במכון, אבל מסתבר שהוא עדיין היה שם. הוא בדיוק יצא לביתו כך שנפגשנו בכניסה למכון הרוח, על שביל אפרפר שמוביל למכון – מבנה שנראה כמו בית רוחות, בצידי השביל היו כמה פרחים נבולים, עץ אחד קודר חסר עלים ומתחתיו מצבה מלוכלכת מאבק.
"ניב!" קראתי לעברו בשמחה, הכל בסדר איתו. "ניב, אתה לא המנהיג מכון?" שאלתי אותו, להוט לקבל מידע.
"טוב... למען האמת... כן... בינתיים..." הוא אמר בפנים קודרות.
"למה אתה מתכוון?" שאלה אותו איימי.
"היי! אני זוכר אותך, את ניצחת בתחרות העיר ריבון לא?" ניסה ניב לשנות את נושא השיחה כשראה את איימי.
-"ניב, אתה מוכן להסביר למה יש שלטים שדרוש מנהיג מכון חדש?" קטעתי אותו.
"העניין הוא כזה... הסטטיסטיקות שלי לא יצאו טובות בזמן האחרון... כבר הרבה זמן שמועצת נאבר שלחה לי על זה מכתבים והייתי בקו האדום, אבל... חשבתי שאולי..."
-"מעיפים אותך!?" הבינה איימי.
"כן..." מלמל ניב בעצב.
"סטטיסטיקות?" שאלתי בבלבול.
"אתה יודע, מעל שישים אחוז ניצחונות", הסביר ניב. "כרגע אני עומד בדיוק על שישים אחוז".
"אז הקרב הבא שלך יקבע אם תהיה מנהיג מכון או לא?" הסיקה איימי.
"בדיוק" אמר ניב.
"רגע! אז אני יכול לקבוע עכשיו תור ואני אפסיד בכוונה, אולי אפילו כמה פעמים, וגם איימי, זה לא יעלה לך את הסטטיסטיקות?" נחלצתי לעזרתו של ניב.
"זה היה יכול להיות טוב אם לא היה לי כבר מישהו שנלחם בי מחר... אלא אם כן אני מנצח אין שום דבר שאני יכול לעשות..."
"אז אתה פשוט תצטרך לנצח!" קבעה איימי כאילו זה לא ברור.
"זה לא כזה פשוט... אני כבר לא בכושר כמו שהייתי פעם" ענה ניב, כאילו כבר וויתר על הקרב מלכתחילה.
"חייב להיות משהו שאנחנו יכולים לעשות!" אמרתי בעצבנות.
"תקשיבו, ג'ון ואיימי, באמת שאני מעריך את מה שאתם מנסים לעשות אבל פשוט תעזבו את זה... כבר השלמתי עם זה שאני לא יהיה מנהיג מכון, בבקשה אל תתנו לי תקוות שווא" הוא אמר, ואז התקדם קדימה בשביל והתחיל ללכת לביתו.
"אה ועוד משהו אחד..." נזכר לפתע ניב והסתובב לעברנו. "הייתי ממליץ לכם לעזוב את העיר ולחזור אליה בהמשך המסע, כי לוקח לפחות חודש עד שהמנהיג החדש נכנס לתפקיד. שלא לדבר על הזמן שלוקחות הבחירות..." ולאחר שאמר את דברים אלה המשיך ניב ללכת ונעלם מעינינו בחשכה.
הבטתי באיימי. "נלך לספר לקודי?" שאלתי אותה.
"כן" היא ענתה ברגשות מעורבים.

"ג'ון! איימי!" קרא קודי בהתלהבות יתרה כשנכנסו לחדר שלו.
איימי הביטה בי בבלבול.
"מה? התגברת על הכל כבר?" שאלתי בהיסוס.
"עזוב את זה! אתם לא תאמינו מה ראיתי בדרך לכאן!"
"מה?" שאלתי אותו בבלבול.
הוא הראה לנו פוסטר כמו שאני ואיימי מצאנו – "דרוש מנהיג מכון".
"זה לא נהדר?" הוא אמר בשמחה.
"אממ...כן... זה בדיוק מה שבאנו להגיד לך..." אמרתי מנסה לעכל את מה שקרה.
"אז מחר בבוקר נלך לרשום אותך מיד!" אמרה איימי, מצטרפת לשמחה של קודי.
"דווקא חשבתי על בצהריים, אני לא ממש יכול בבוקר."
"למה?" שאלתי אותו. "חשבתי שתרצה אפילו לעשות את זה עכשיו!"
"כן, אבל יש בעיה קטנה... מנהיג המכון העכשווי עדיין לא לגמרי יצא מתפקידו, נשאר לו עוד קרב אחד להפסיד בו" ענה קודי. "ומחר על הבוקר אני הולך לנצח את הקרב הזה!"
"רגע... אז הקרב שיש לניב מחר הוא שלך?" שאלתי אותו בדאגה.
"כן? למה זה כל כך משנה?" אמר קודי שהבחין בפרצוף המדוכא שהתפשט על פני ועל פני איימי.
"קודי" אמרה איימי.
"מה?" הוא שאל, עדיין לא מבין את גודל המצב.
"אתה חייב להפסיד בקרב הזה!"

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: קרב אבוד