נושא: Glaria Soa

פרק ד': אלף לוחם


טומי הביט סביבו, דלת עליית הגג נעלמה כלא הייתה כשהם נותרו על צוק מדברי כשמתחתיו יש תהום עמוק.
"יש לך אומץ?" שאל רוג'ר בחיוך "תתכונן לאקסטרים."
"בטח שיש לי אומץ." אמר טומי, מחכה בציפייה שמשהו מדהים יקרה "אני מוכן לעוף באוויר!"
"לעוף בכוחות עצמך זה משהו שתצטרך ללמוד, אבל כרגע אני יכולה לעזור לך." אמרה גב' ברייקסטון "פרוס את זרועות ידיך לצדדים."
"ככה?" שאל טומי ופרס ידיו, לפתע הוא הרגיש איך רוח חזקה נושאת אותו גבוה לשמיים "וואו!"
"קדימה, לעיר הראשית!" קרא רוג'ר, מרחף בקלילות לצד טומי הנרגש. גב' ברייקסטון הקפידה לעוף צמוד לטומי. הנוף שנגלה מעבר להר המדברי היה מדהים, בניינים גבוהים ומודרניים טיפסו גבוה מאוד ואלפים עפו סביב, כל אחד ממהר למקומו. כל מיני בעלי חיים מוזרים שטומי מעולם לא ראה עפו לצד אלפים. אלפים צעירים נראו נלחמים אחד בשני, בעודם משגרים כוחות אנרגיה מעניינים בשלל צבעים אחד בשני, מנסים לפגוע.
"אמא, מה הם עושים?" שאל טומי מצביע לעבר שני אלפים בני גילו שנלחמו אחד בשני. "למה הם רבים?"
"הם מתאמנים לקראת הטורניר הגדול, או שהם מנסים להשיג תגי מכון כדי להגיע לליגה. אלפים נוהגים להילחם אחד בשני ובמקרים נדירים הם גם נלחמים נגד קוסמים. טומי תראה!" קראה גב' ברייקסטון והצביעה לעבר ציפור ענקית בצבע לבן נוצץ שחלפה במהירות מעליהם.
"וואו!" קרא טומי "מה זה?!" הציפור המריאה גבוה מאוד וצווחה בקול חד, היא נראתה די נמהרת.
"זהו פניקס צחור." ענה רוג'ר "בר מזל מי שרכש אותו."
"רכש?" שאל טומי "מה הכוונה?"
"חכה ותראה." ענו גב' ברייקסטון ורוג'ר ביחד. הם נחתו ליד בניין גבוה ועגול, מזכיר בצורה מצחיקה מעט את מגדל פיזה שברומא. גב' ברייקסטון צעדה במהירות לעבר דלתות זכוכית שנפתחו לקראתה. רוג'ר וטומי צעדו בשקט אחריה. טומי הקפיד לחכות כל צעד שרוג'ר עשה.
הבניין הגדול והממוזג היה מרוצף שיש וקריר מאוד, חנויות רבות נראו סביב והכל די הזכיר לטומי קניון גדול במיוחד. טומי הבחין בכל בעלי החיים שטיילו סביב ונזכר שבקניון הקניות הגדול שבאיזור מגוריו אסור להכניס בעלי חיים. גב' ברייקסטון נעמדה בתוך מעגל ירוק בוהק בפינה הסמוכה אליהם, מושיטה ידיים קדימה ולפתע שטרות מוזרות של כסף נגלו בידיה.
"כספומט." אמר רוג'ר בקצרה "אמא משכה כסף מהכספת שלנו, על ידי שהעבירה את המולקולות של הכסף."
"מאיפה יש לאמא כסף?" שאל טומי "זכור לי שפירור לא היה לנו בבית."
"אמרתי לך, בעולם בני האדם הכל רק סיפור כיסוי. למעשה, אנו מבוססים היטב, הודות למשכורת של רוג'ר." אמרה גב' ברייקסטון בקול נעים "רוג'ר הינו אלף לוחם והוא זכה בתעודות רבות ובפרסים שווי ערך."
"מה זה אלף לוחם רוג'ר?" שאל טומי "גם אני יכול להיות אלף לוחם?"
"כל אחד יכול להיות אלף לוחם, אתה פשוט תלמד הכל בגלאריה סקול." ענה רוג'ר "זה תחום מעניין מאוד."
"ומה התחום שלך אמא?" שאל טומי "גם את עושה משהו מגניב כזה?"
"אני השקעתי את חיי בגידול ילדים. אך לפני כן נהגתי לגשר בין קוסמים ואלפים." ענתה גב' ברייקסטון.
טומי הביט סביבו, החנויות היו מרשימות במיוחד, הכל היה כה מסודר ונקי, עד כי שהיה חשק ללקק את הרצפה. הם החלו בקניות, ראשית הם רכשו את בגדי בית הספר המסורתיים, חולצה כחולה מכופתרת עם האות "ג" רקומה בצבע זהב, ומכנס אלגנט שחור. בחרנו גם תיק רגיל יחסית רק שגודלו שנראה לעין היה קטן בהרבה ממה שיכולת לדחוף בפנים, רוג'ר אף התלוצץ והתחבא בפנים. גם משקלו של התיק היה קל לעומת משקלו המלא של רוג'ר.
קנינו ספרי לימוד שהתאימו לשנת הלימודים הראשונה. שמות הספרים היו מעניינים במיוחד כגון "הרחפה בסיסית" או "חישוב משקל למתחילים" אך הספר שהכי משך את תשומת ליבו של טומי היה "הכנה לקראת קרבות אלפים".
הקניות החלו להיות מוזרות במיוחד, הם נכנסו לחנות מסוימת ורכשו קרשים בהירים וכלוב, בחנות אחרת הם רכשו חבל וקולר שבהקו בצבע סגול בוהק. רוג'ר נכנס לעוד מספר חנויות ושב ולא היה מוכן לספר לאן הוא הלך ומה רכש. אימו של טומי נכנסה לרגע לחנות נשים וקנתה לעצמה איפור ועוד תכשירים מוזרים. אחר כך הם גם קנו דברי מאכל פשוטים ורגילים למשך השבוע ורוג'ר קנה לטומי "חטיף נטיף" חטיף בוטנים שנראה תמים למדי. כשטומי הכניס לפיו בוטן הבוטן נדבק בלשונו והיה קשיח מדי לשיניו, לאחר שצרח על רוג'ר הוא שיחרר אותו מהבוטן הטורדני.
לבסוף הם ירדו לתחתית הקניון ונכנסו דרך שערי מתכת חלודים. האיזור היה חשוך יותר משאר הקניון ולא נראו שם אנשים אחרים.
"טומי, המקום הזה זה המקום הכי מגניב שיש בבניין הזה, אני מקווה שאתה מוכן לקראתו." אמר רוג'ר בקול מסתורי "כל לוחם מתחיל רוכש את הרכישה הראשונה שלו פה."
"אבל מה זה רכישה?" שאל טומי בכעס "אתם כל הזמן מדברים על המושג הזה אבל אתם לא מסבירים לי מה הכוונה! תפסיק לנצל את התמימות שלי!"
"וואו אח קטן, מה הכעס?" שאל רוג'ר בקול מפייס "רק צחקתי איתך, אני מעוניין לקנות לך את הרכישה הראשונה שלך כי אמרת שאתה רוצה להיות לוחם!"
"שלום לכם." אלף שמן נעמד מולם בשילוב ידיים, היו לו אוזניים שמנמנות מאורכות וזנב אדום, תואם לשערו הג'ינג'י. "באתם לרכוש רכישה ראשונית?"
"בשביל טומי כאן." אמר רוג'ר "אני אשלם לך מיד לאחר ביצוע הרכישה."
"רוג'ר ברייקסטון, הא?" שאל הרוכל השמן "אז אחיך באמת כסוף זנב, מה?"
"תשתוק." אמר רוג'ר וסומק עלה על לחייו "קדימה, תתחיל לעבוד."
רוג'ר הפך קצר רוח, משהו ממש הרגיז אותו בכך שהרוכל ציין כי טומי הינו כסוף זנב. הרוכל ביקש מטומי לעקוב אחריו והם נכנסו פנימה, עמוק אל תוך החנות ונעמדו מול דלת מתכת עבה.
"אתה נכנס לשם לבד ומבצע את הרכישה שלך, כשתסיים לרכוש תדפוק על הדלת שלוש פעמים, היא תיפתח." אמר הרוכל. "אתה יכול לרכוש כל חיה שתרצה."
"אני נכנס איתו." אמר רוג'ר "הוא לא יודע מה זה רכישה."
"בסדר." אמר הרוכל בכעס "אתה יודע שהתקנון הוא שונה, אבל בסדר."
"אני יודע, אבל אחי הוא אחי ואני לא אקנא." אמר רוג'ר "למעשה, אני אדגים לו איך לרכוש."

המשך יבוא...

פרק מצוין! אתה אף פעם לא מאכזב! נורא מעניין!

בא לי כבר לדעת איך רוכשים...

פרק ה': הרכישה הראשונה.


דלת המתכת העבה החלה להיפתח בקול חורק ורוג'ר וטומי נכנסו אל תוך הזירה כשהדלת נסגרה מאחוריהם במהירות.
"גלום, נמייה חסרת פחדים אשר תמיד נמצא איתי, בוא ותעזור לי לבצע רכישה!" צרח רוג'ר לפתע פסק רגליו והרים יד אחת מעלה. "השתגר!"
אור כחול התרסק ברצפה בכוח כשגלום הנמייה קפץ קדימה.
"כוחות האנרגיה אשר ברשותי, בואו הישר אל כף ידי!" קרא רוג'ר בשנית, מושיט את ידו הימנית קדימה כף ידו גרבה כפפה שחורה מעור ולפתע חמישה כדורי אנרגיה נוצצים בצבעים שונים נחו על קצות אצבעותיו של רוג'ר. "כדור אנרגית האש אשר נרכש על ידי, אני בוחר בך!" כדור אנרגיה אדום בוהק שהסתובב במהירות מעל אגודלו של רוג'ר טפח לגודל כף ידו, כששאר הכדורים נעלמו במהירות. רוג'ר שלח את כדור האנרגיה הישר לעבר גלום, אשר בהק באור אדום כמה דקות ולפתע מגבו פרצה להבת אש חזקה.
"טומי הקשב, גלום החמוד שלנו הינו המפלצת הראשונה שרכשתי והוא יעזור לי לרכוש אנרגיה מול העיניים שלך, רק כדי להדגיש ולהסביר לך כיצד לבצע רכישה. כעת בוא אחרינו, נחפש לך דוגמא.
הם טיילו באזור וחיפשו מפלצות מעניינות, היום שם שלל מפלצות שטיילו להנאתם. בסופו של דבר הם נעצרו ליד חזיר בר חום שעשה חורים באדמה הרכה, החזיר היה בעל עיניים ירוקות וצורתו הייתה עגלגלה.
"מצוין!" קרא רוג'ר "נברן כפייתי, דוגמא מצוינת." הנברן הכפייתי הביט בו בכעס, הוא החל לרוץ לעברו כשניבים מעוקלים בוהקים צצו לפתע מבין שפתיו. גלום שעט לעברו וירה לעברו להביור חם. הנברן החל לחפור בור ונעלם אל תוך המחילה שהוא יצר. גלום ירה להביור אל תוך המחילה והנברן עף למעלה, יוצא מפתח חדר שנוצר מעוצמת ההדף של הלהביור.
"כח האנרגיה הטמון בנברן כפייתי שהובס על ידי, אני מצווה עליך בזכות שליטתי!" קרא רוג'ר והושיט את שתי זרועותיו לפנים, מעצב את אצבעותיו לכדי צורת כדור "השתחרר!"
הנברן המעולף הפך בין רגע לאנרגיה מרחפת בצבע חום כהה, מתגלגלת לכדי כדור אנרגיה טרי שהוכן כרגע על ידי רוג'ר. הכדור עף לעבר אצבעותיו של רוג'ר שהביע שביעות רצון. "עכשיו שים לב, אני לא מעוניין בנברן הכפייתי, אז אני פשוט אשתמש באנרגיה, אך אתה כשתרכוש את האנרגיה של המפלצת שתרצה, צווה עליה לחזור לצורה המקורית שלה, תחת פקודה שהיא שייכת לך."
"זה מדהים!" צרח טומי בהתרגשות "אני כבר מת לרכוש את המפלצת הראשונה שלי!"
"כדור אנרגית הנבירה אשר נרכש על ידי, אני בוחר בך!" קרא רוג'ר, הוא הצמיד את כדור האנרגיה אל חזהו וזה נעלם פנימה. "שים לב לזה טומי!" רוג'ר קפץ אל תוך האדמה וחפר במהירות, כשהילה לבנה נצנצה סביבו. הוא עלה חזרה אחרי כמה מטרים טובים ונעמד על הקרקע, מסלק את ההילה שסביבו.
פרץ האש מגבו של גלום נעלם כלא היה, גלום קפץ וטיפס על כתפו של רוג'ר. טומי ידע שכעת הגיע תורו.
"עכשיו שים לב טומי, תוכל גם ליצור כדורי אנרגיה מחפצים שנמצאים סביבך, זו המומחיות שלנו. כעת, קצת יהיה לך יותר קשה לייצר כדורי אנרגיה אבל ללא ספק תוכל לגייס אנרגיה שתבוא לעזרתך."
לפתע נשמע פיצוץ, דרקון כסוף פיצץ את אחד הסלעים בכעס, הוא היה קטן אומנם ומהיר, אך מעוצמת הפיצוץ ניכר כי הוא גם חזק מאוד. כנראה שמע שמסתובבים פה שוכני אנרגיה. רוג'ר נדרך והושיט יד קדימה.
"רוג'ר," קרא טומי בהתרגשות "אני חושב שאני יודע איזה מפלצת אני מעוניין לרכוש."
"קדימה אח קטן, מדובר בדרקון זעיר כסוף, הם לא קלים לתפיסה כלל, תשתמש בכל פיסת מידע שרכשת מהקרב הקודם." קרא רוג'ר וצעד אחורה, מותיר את טומי לבדו, מנסה לגייס אסטרטגיה.
הדרקון זעיר כסוף טס במהירות לעבר טומי ודחף אותו, מעיף אותו אחורה, מוטח בעוצמה באחד העצים. טומי הביט סביבו וראה זחלים קטנים בצבע סגול מעוכים בצל, טומי גיבש רעיון.
"כח האנרגיה הטמון בזחלים הסגולים שהובסו על ידי, אני מצווה עליך בזכות שליטתי," קרא טומי, מחכה את רוג'ר במדויק. הוא הושיט את ידיו קדימה ועיגל את אצבעותיו לכדי כדור. "השתחרר!"
הזחלים הסגולים הפכו לאנרגיה סגולה נוצצת שלא התגבשה לכדי כדור, אך עפה היישר לידי כפות ידיו של טומי. הוא ידע שיש בידיו כוח כלשהו, אך לא היה לו מושג מה הוא עושה. הוא שיחרר את האנרגיה ישירות לעבר הדרקון זעיר כסוף בתקווה שהאנרגיה תהיה אפקטיבית. חוטי משי סגולים עפו לעבר הדרקון ועטפו אותו בחנק. טומי שלח לעברו עוד ועוד חוטים סגולים לעברו, מכוון את החוטים לעבר כנפיו.
"רוג'ר, תפסתי אותו, יש לי אותו!" צרח טומי "מה אני עושה עכשיו?!"
"אסור לי לעזור לך, האנרגיה לא תהיה שייכת לך!" קרא רוג'ר לעברו, הוא היה נראה מתוח במיוחד מהקרב הזה. "תחשוב!"
טומי הביט לעבר הדרקון שניסה להשתחרר בפראות, בינתיים האנרגיה הדלה שטומי רכש מהזחלים כבר נעלמה ולא היה לטומי הרבה ברירות. הוא הביט סביב, הוא לא ראה שום אנרגיה סביב שהוא יוכל לגייס לעצמו והוא הבין שהדבר היחיד שהוא יכול לנסות זה לגייס את האנרגיה של הדרקון בעצמו.
"רוג'ר, אני רוכש אותו." קרא טומי והושיט את ידיו קדימה.
"טומי, עוד לא הכנעת אותו!" קרא רוג'ר "זה לא יהיה קל!"
"כח האנרגיה הטמון בדרקון זעיר כסוף שהובס על ידי, אני מצווה עליך בזכות שליטתי, השתחרר!" צרח טומי כשהדרקון נעלם אט אט והפך לאנרגיה כסופה שעפה במהירות לעבר טומי והעיפה אותו באוויר, הוא הושיט את ידיו לפנים וריכז את כל מחשבתו כדי ללכוד את האנרגיה בכף ידו, כשנחת על כפות רגליו והושיט את ידיו קדימה בפעם השנייה האנרגיה השתוללה במהירות אך נלכדה בין אצבעותיו, עד שהפכה כמעט לכדור.

"כדור האנרגיה אשר נרכש על ידי בזכות שליטתי, אני מצווה עליך לחזור לצורה האמיתית שלך!" קרא טומי כשהכדור הכסוף עוד רעד באי נוחות "השתחרר!" כדור האנרגיה הוטח באדמה בעוצמה, סודק אותה מעט, והפך לצורתו המקורית. הדרקון הכסוף רבץ ברוגע והביט בטומי בעיניו גדולות.
'שלום לך.' נשמע קול בראשו של טומי. 'איך קוראים לך אדוני?'
"מעולה!" צרח רוג'ר "רכשת דרקון זעיר כסוף! עכשיו הוא בטח משוחח איתך ואתה בהלם."
"איך אני עונה לו?" ענה טומי ולא ניתק קשר עין עם הדרקון שהמשיך להביט בו במבט נבון.
"פשוט הרהר לעצמך וכוון שזה יגיע גם אליו." חייך רוג'ר, בוחן את הדרקון מקרוב. "וואו, חתיך לאללה."
'אתה שומע אותי?' שאל טומי 'קוראים לי טומי.'
'נעים מאוד טומי,' ענה הדרקון 'ואיך קוראים לי?'
'אני מחליט מה שמך?' צחק טומי 'אני חושב שהכי מתאים לך, כספיון.'
'אני אוהב את השם כספיון.' אמר כספיון 'אני גם אשמח לעמוד לצדך ולשרת אותך נאמנה.'
"רוג'ר הוא ממש חמוד!" קרא טומי "שמעת מה הוא אמר?"
"לא." צחק רוג'ר "רק אתה יכול לשוחח עם הדימון שלך."
"קראתי לו כספיון." אמר טומי "אני מקווה שנשאר תמיד יחד."
"אין שום סיבה שלא. גלום הוא הדימון שלי מאז שגיליתי שאני אלף, ולא נפרדנו." צחק רוג'ר "חוץ מזה שיש לך דימון חזק מאוד."
הם מצאו את דלת היציאה ונקשו בה שלוש פעמים, הדלת נפתחה והרוכל השמן המתין להם. רוג'ר שילם לו בעבור הרכישה והם עלו חזרה אל הקניון ומצאו את אימם משוחחת עם מוכרת אחת בשם גב' סאנסט, מסתבר שביתה מתחילה את שנת הלימודים הבאה ביחד עם טומי בגלאריה סקול. גב' ברייקסטון התלהבה מאוד מכספיון וציינה שיש אומרים שרכישת דרקונים מתבצעת רק על ידי אנשים שנועדו לגדולות. היא גם סיפרה כי ספארק החתול הינו הדימון שלה ובלאק הינו הדימון של אביו של טומי. לאחר שטיילו עוד קצת ברחבי הקניון גב' ברייקסטון החליטה שזה הזמן לחזור הביתה, הם עפו חזרה לעבר אותו צלע הר שממנו נכנסו לגלאריה סאה, ולפני שעברו דרך הדלת אמם ביקשה מטומי להחביא את כספיון, דרקון בבית עלול לעורר תהיות מסוכנות לטוד וסדריק.
"לא תהיה שום בעיה עם זה," אמר רוג'ר כשהבחין במבטו הדואג של טומי והוציא מאחד השקיות את החבל הסגול בוהק שרכשו מוקדם יותר "קנינו את הקולר הקסום הזה, כספיון יהיה בלתי נראה. כמובן שתוכל לשחרר אותו בחדר שלך או בגלאריה כמה שתרצה."
'אל דאגה טומי, אני אהיה בסדר.' נשמע קולו של כספיון 'אני מכיר את החבל הזה וזה לא מפריע לי בכלל.'
טומי כרך סביבו את החבל והוא נעלם לגמרי, אך הוא עדיין יכל להרגיש שהוא נמצא איתו. שלושת הכניסו את זנבותיהם וייצבו את אוזניהם לצורתם הרגילה. הם נכנסו דרך הדלת ומצאו את עצמם שוב בבית, שנראה בעיני טומי, חסר חשיבות ובזבוז זמן, לא היה לו כוח לחכות עד לשנת הלימודים הבאה והוא כבר רצה לחזור לגלאריה סאה.


המשך יבוא...

פרק נהדר!!!
אתה פשוט מפתיע אותי כל פעם מחדש
אני כבר מחכה בקוצר רוח לפרק הבא

ווואו איזה פרק...
מחכה לפרק הבא =]

קודם כל יש לך שגיאות כתיב פה ושמה:

מחכה=מחקה מהמילה לחקות מישהו...חיקוי...

נמייה נמצאת ולא נמצא...

קראתי הכל אתמול בשעה 2 כשחשתי בשיעמום, פרקים ממש יפים!
אולי אני אעקוב

כל הפרקים שלך מדהימים והרעיון מאוד מקורי, הקטע של הדרקון היה מקורי ומגניב, תיארת אותו בצורת מומנטום מדהימה וקשה למצוא ת"ב למנהל ספרות לשעבר לשעבר. אני אעקוב בטוח

פרק ו': אלף ומכשפה.



"אני מצטערת טומי, אני חייבת להתחיל לבשל לקראת ארוחת הערב." אמרה גב' ברייקסטון כשביקש לחזור לגלאריה סאה יחד איתה. "אתה יכול ללכת לבקר את דיוויס אם אתה רוצה, אני בטוחה שתמצא מה לעשות שם. אגב, רוג'ר הלך לסדר כמה דברים בשבילי בבנק מתוקי, כך שהוא גם לא יכול לבוא איתך."
טומי כעס, אימו לא הבינה את התשוקה שלו לטייל יחד איתה בגלאריה סאה. הוא רוצה להכיר עוד דברים ולהתנסות בקרבות, לראות תחרויות ולקנות לעצמו ממתקים מעניינים. הוא הבין שאין כל דרך ללכת לגלאריה דרך הוריו ולפתע הבריק בראשו רעיון, ג'סיקה.
"טוב אמא, אני הולך לדיוויס." שיקר טומי "אני אחזור מאוחר יותר."
"טוב מתוקי, אני שמחה שאתה מבין אותי." אמרה אימו בחיוך "אני פשוט נורא עסוקה, גלאריה עלולה להיות מסוכנת בגלל שאתה עוד לא שולט בכוחותיך."
"זה בסדר, אני אצל דיוויס." ענה טומי בקול חד-גווני ויצא לעבר ביתה של ג'סיקה במהירות, רכוב על הרולר'ס שלו. הוא ידע היטב היכן היא גרה, שיכון רוז לא היה כל כך רחוק משיכון פאלצוויט כלל. הוא מצא את ביתה בקלות, היה זה בית גבוה בנוי לבנים אדומות, חצר ביתם הייתה מלאה נרקיסים וגלדיולות. טומי טיפס במדרגות הכניסה ונקש בדלת, כשאביה של ג'סיקה עמד בפתח הדלת בחיוך.
"שלום לך אדון דיישיץ'." אמר טומי בביישנות "האם ג'סיקה נמצאת?"
"בוודאי, טומי!" אמר אדון דיישיץ' ענה בחיוך "אגב, אתה יכול להרגיש חופשי פה בבית, אצלנו מותר לדבר על גלאריה בחופשיות, איש לא יכול לשמוע."
"תודה אדוני." אמר טומי, כשאוזניו וזנבו מתארכים באיטיות. "אני מניח שאתה כבר יודע הכל לגבי."
"בוודאי," ענה אדון דיישיץ' "אני גם חבר טוב של לורטה, אמא שלך. אני גם חבר בארגון ההסברה בין קוסמים ולאלפים בדיוק כמוה. פה תוכל להרגיש חופשי."
טומי זכר היטב שאימו ציינה שהיא התעסקה המון בגישור בין קוסמים לאלפים, מסתבר ככל הנראה שיש סכסוך כלשהו בין קוסמים לאלפים. עם זאת, מסתבר שיש להם הרבה במשותף.
"שלום לך טומי!" נשמע קולה של ג'סיקה מאחורי גבו של אביה. היא לבשה מעין גלימה שחורה ולרגליה היו מעין נעלי בית עשויים קש צהבהב "אני ממש שמחה שבאת!"
"שלום ג'סיקה." אמר טומי בבושה "באתי להודות לך קודם כל על המתנה הנפלאה שהבאת לי."
"אוי זה שטויות," אמרה ג'סיקה "אמא שלי רוקחת שיקויים להנאתה."
"טוב מתוקים, אני זז לגלאריה." אמר אדון דיישיץ' "שיהיה לכם המשך יום נפלא!"
"גם לך!" ענו שניהם יחדיו והוא פשוט נעלם במקום.
"וואו, ראית איך הוא עשה את זה?" שאל טומי בהתלהבות "הוא פשוט השתגר!"
"כן, זה ממש מגניב." צחקה ג'סיקה "וואו אתה נראה ממש מגניב עם הזנב הזה. ראיתי שלא באת לבית הספר היום."
"אני מתחיל ללמוד בגלאריה סקול ממש בקרוב!" אמר טומי "זה יהיה בגלאריה סאה, כך שאין לי צורך בבית הספר הרגיל יותר."
"גם אני מתחילה ללמוד בגלאריה סקול בקרוב, אנחנו נהיה כנראה באותה כתה."
"זה יהיה מגניב, אגב את רוצה לראות את הרכישה הראשונה שלי?"
"אני לא יודעת למה אתה מתכוון במילה רכישה." ענתה ג'סיקה והתיישבה בספה שסלון "אני רואה שכבר התחלת להבין בעולם האלפים."
טומי עקב אחריה והתיישב אף הוא "רכישה זה בעצם מה שאנחנו עושים, אנחנו רוכשים אנרגיות ומגייסים דמונים שיהיו אתנו כל הזמן, אני כבר רכשתי דימון מגניב ביותר!"
"למה שלא תראה לי אותו?" שאלה ג'סיקה בחיוך, כשטומי מיד זינק להראות לה "אבל קודם המתן רגע."
"אוקיי." אמר טומי בסקרנות.
"לחש נחש וקפצוץ קרפדות, מי ייתן ויהיה פה מים קרים לשתות!" קראה ג'סיקה בקול. לפתע כוסות מים צצו יש מאין והונחו בעדינות על שולחן הסלון.
"יפה מאוד!" קרא טומי בהתלהבות "איך עשית את זה?"
"קסם." חייכה ג'סיקה "אבל המים היו כבר מוכנים במטבח, אני עדיין לא יודעת לייצר דברים."
"זה עדיין מגניב," ענה טומי בכנות "עכשיו תורי!"
"קדימה!" קראה ג'סיקה במחיאות כפיים.
"כספיון, דרקון זעיר כסוף אשר נמצא תמיד ברשותי, בוא ותעזור לי לבצע רכישה," לחש טומי ספק לעצמו ספק לג'סיקה "השתגר!" אור כחול השתגר על הרצפה, כשכספיון נעמד טעון מול ג'סיקה.
'שלום טומי!' נשמע קולו של כספיון בתוך ראשו של טומי. 'איפה הדמון?'
"איזה חמוד!" צרחה ג'סיקה ורצה לעברו של כספיון והחלה ללטף אותו ולחבק אותו.
'רק רציתי שתכיר את ג'סיקה, חברה מאוד טובה שלי.' טומי ענה 'אין פה דימון.'
'אז למה ביקשת שאבצע רכישה?' שאל כספיון בקול משועשע 'יכולת פשוט לבקש ממני לבוא.'
'אויש, לא ידעתי את זה, כך רוג'ר עשה עם גלום ופשוט חיקיתי אותו.' צחק טומי.
"מה?" שאל ג'סיקה בבלבול "מה מצחיק אותך?"
"כספיון פשוט נורא מצחיק." צחק טומי "קראתי לו לבצע רכישה והוא פשוט הגיע כולו מוכן לתקוף, כשבכלל רק רציתי להראות לך אותו והייתי צריך רק לבקש ממני לבוא."
"אז אתה גם יכול לשוחח איתו?" קראה ג'סיקה בהתרגשות "איזה כיף לך!"
"הוא באמת חמוד מאוד." ענה טומי. "תגידי, את רוצה ללכת איתי לגלאריה סאה עכשיו?"
"מה יש לך לעשות שם עכשיו?" קראה ג'סיקה "כבר החשיך!"
"אויש נכון מאוד." ענה טומי באכזבה. "רציתי נורא ללכת."
"אבל כבר היית שם היום!" אמרה ג'סיקה וליטפה את ראשו של כספיון, ששתה מים מהכוס של טומי. "אני מציעה לך להקשיב להוריך ולהמתין קצת. אני מבינה את ההתרגשות, אבל כדאי לך לחכות קצת, סך הכל נותרו רק שבועיים עד תחילת שנת הלימודים הבאה."
"את כנראה צודקת." ענה טומי "אני אזוז הביתה."
"רוצה טרמפ?" שאלה ג'סיקה בחיוך "המטאטא שלי עדיין כאן."
"אני אסע ברולר'ס שלי." ענה טומי והעלים את כספיון "אני רוצה לעבור דרך דיוויס."
"אוקיי בסדר," אמרה ג'סיקה "אתה יודע שיום ההולדת שלו בעוד יומיים."
"נו בטח, איך אפשר לשכוח. אנו שלושה ימים הפרש!" ענה טומי "אני זז!"
"להתראות!" אמרה ג'סיקה וליוותה אותו לפתח הדלת. הוא יצא ורכב במהירות לעבר ביתו, טומי לא רצה לפגוע ברגשותיה של ג'סיקה, אך הוא פחד שטוד או סדריק יראו אותם מרחפים להם על מטאטא. הוא הגיע לשיכון פאלצוויט ועד מהרה היה שוב בביתו. הם סעדו את ארוחת הערב והוא נכנס לישון במהרה, הוא כבר היה מותש מיום ארוך. אף כספיון נכנס לישון מתחת למיטתו של טומי, לאחר שסעד את ליבו בארוחת הערב של בלאק, מזון יבש לכלבים.


המשך יבוא...

פרק מושלם כהרגלך והכותרת כל כך צפויה בסופו של דבר...

שני הפרקים האחרונים כתוב נהדר.
כיף לקרוא.

פרק ז': הקייס של דיוויס, הסיפור המלא!


לאחר שהשמש עברה את מסלולה כבר פעמיים בשמיים יום שלישי כבר הפציע. בעיני תושבי העיר היה זה עוד יום משעמם למדי וחסר חשיבות בעליל. טומי זינק ממיטתו בידיעה שזה יום הולדתו של דיוויס, הוא איחל לכספיון בוקר טוב וירד למטה במהירות, משגר "בוקר טוב!" באוויר וישב לאכול את נקניקיות הבייקון שחיכו לו על השולחן, הוא אף שמר נקניקיה לכספיון וגם קערת מים צוננים. מסתבר שכספיון לא דרש יותר מדי טיפול והיה די נוח עם כל דבר שטומי הביא לו לאכול.
טומי יצא במהירות לעבר בית הספר, היה זה יום הלימודים האחרון לפני חופשת הקיץ ועל כן לא היה כל צורך בילקוט. הוא עבר דרך השוק כהרגלו וחייך לכולם בהתרגשות. הוא הגיע אל בית הספר ונכנס לכתה. תלמידים בודדים היו בכתה ופטפטו בשקט, ככל הנראה על מסיבת יום ההולדת שמתוכננת בחצר בית הספר ישר לאחר יום הלימודים. פרופסור קירווי חילק את המבחנים המסכמים ואת התעודות, מסר דברי פרידה, והוציא משחקי קופסא, כדי שתלמידים יתפנו לשחק. הוא גם סיפר שהוא עוזב את בית הספר השנה והוא עובר לגור במדינה רחוקה. טומי ידע שגם הוא עוזב את בית הספר ולא יראה יותר את חבריו לספסל הלימודים.
שנת הלימודים הסתיימה, טומי עזב את כיתת הלימוד ויצא לעבר החצר, שם מסיבת יום ההולדת של דיוויס התחילה. היו שם בלונים ומתנות, חטיפים וקינוחים. הוריו של דיוויס, אדון וגב' שארגל, ניגשו לטומי וביקשו לדבר איתו בפרטיות. טומי נדהם ולא היה לו מושג מה הם רוצים ממנו, הוא פחד שאולי יבקשו ממנו את הכסף שדיוויס הלווה לו.
"טומי הקשב, ג'סיקה דיישיץ' סיפרה לנו שאתה שוכן אנרגיה ואנו רוצים לבקש ממך טובה." אמרה גב' שארגל, טומי פער עיניים בתדהמה, לא היה לו מושג שהוריו של דיוויס ידעו מה זה שוכני אנרגיה. "דיוויס הולך להפוך לאלפא בעוד מספר דקות, ואז האמת תצא לאור."
"מה הכוונה?" שאל טומי "אני לא מבין מה הכוונה האמת תצא לאור?"
"אתה מבין טומי," ענה אדון שארגל "רעייתי ואני לא שוכני אנרגיה כלל וכלל ואילו דיוויס הוא כן. כשדיוויס יבין את זה, הוא ידע שאנו לא הוריו האמיתיים."
"אבל, הוא לא יודע בכלל שאתם לא הוריו?!" נדהם טומי "מי הם הוריו האמיתיים?!"
"הם נפטרו ממזמן, חלו במחלה קשה וביקשו מאיתנו לאמץ את דיוויס. משום שהיה אסור לו לדעת את זהותו האמיתית אנו גם מנענו ממנו לדעת לגבי הוריו האמיתיים." ענתה גב' שארגל "אני מקווה שעשינו את הדבר הנכון. עכשיו, אין לנו הרבה זמן, בעוד עשר דקות בדיוק דיוויס יגיע לגיל המתאים שבו הכוח יתפרץ. אנא קח אותו מכאן והסתלקו! תיקח אותו לבית שלך!"
"בסדר." ענה טומי והבין את המצב הרגיש. הוריו לא רצו שהוא ייחשף לעיני כל אלו שאולי יכולים להיות אלפים, אבל מצד שני לא רצו להיות בזמן ההכרה "אני אסדר את זה."
טומי ניגש לעבר דיוויס ולחש באוזנו לבוא אחריו, הוא הציץ בשעונו, יודע שיש לו רק שמונה דקות. הוא החל לרוץ יחד עם דיוויס לעבר ביתו.
"מה קרה?!" שאל דיוויס "מה יש? למה עזבנו את מסיבת יום ההולדת?"
הם הגיעו לחצר ביתו של טומי ונכנסו אל תוך הבית, מטפסים בריצה במדרגות אל תוך החדר. נותרה דקה אחת בלבד.
"דיוויס, הכל יהיה בסדר, אל תדאג." קרא טומי בקול, כספיון המופתע נבהל והתחבא במהירות מתחת למיטה, כשהבחין שבן אנוש נכנס אל תוך החדר. כצפוי, דיוויס המופתע התעלף, כשאוזניו התארכו באיטיות. טומי ידע שאותו הדבר קרה גם לו לפני שלושה ימים, במסיבת יום ההולדת שלו בפארק המרכזי, לפני השיט.
דיוויס החל להתעורר, הוא לא יכל להזדקף, ככל הנראה משום שזנבו היה חבוי במכנסיו.
"מה קרה לי טומי?" שאל דיוויס, ממשיך בנסיונותיו להזדקף ולעמוד על רגליו, אך ללא הועיל. "למה הגענו אליך הביתה?"
"תקשיב אלי," ענה טומי בעדינות "אתה תהיה מופתע לגלות שאתה לא בן אדם רגיל כי אם אלפא."
"מה?" שאל דיוויס בתדהמה, נראה שהוא פשוט מסרב להאמין. טומי חשב רק על דבר אחד שיכול לעזור לו. הוא שיחרר את אוזניו וזנבו הכסוף ונעמד מול דיוויס שכמעט והתעלף שוב.
טומי הוציא מהמגירה שלו מספריים וגזר לדיוויס את המכנס, משחרר זנב זהוב רפוי למדי.
"מה זה הזנב הזה, טומי?" שאל דיוויס מבולבל, "מה הסיפור?"
טומי הסביר לו הכל, חוזר בפירוט על כל מה שאמו הסבירה לו לפני פחות משבוע. עיניו של דיוויס התרחבו בהפתעה והוא החל לחייך.
"איזה מגניב!" קרא דיוויס "אז אם ככה גם המשפחה שלי כולם אלפים!"
"אז זהו," אמר טומי, מתיישב על מיטתו בכבדות. "אדון וגב' שארגל אינם אלפים כלל."
"טומי מה אתה מנסה להגיד לי?" אמר דיוויס הנבון. הוא התיישב על מיטתו של טומי ועיניו התמלאו דמעות. "אתה מנסה להגיד לי שהם לא הוריי?"
"הם ביקשו ממני לקחת אותך למקום שקט כדי להסביר לך את זה כי אין להם את היכולת לעשות זאת." ענה טומי, הוא שם את ידו על כתפיו של דיוויס ושתק.
"תמיד ידעתי את זה." אמר דיוויס "תמיד הייתה לי הרגשה ברורה מאוד שאילו הם אינם הוריי."
הם חזרו למסיבה בדממה, לאחר שטומי הדריך את דיוויס כיצד להעלים את הזנב ולקצר את אורך האוזניים. אדון וגב' שארגל ניגשו בחשש לעבר דיוויס ודיוויס הביא להם חיבוק. הוא בכה בכי משחרר לכמה דקות, כשאורחי המסיבה מניחים שזה מהתרגשות. הוריו בכו אף הם.
"תמיד תישארו הוריי," לחש להם. טומי יכל לשמוע את זה בבירור אל עף שהיה במרחק חמישה מטרים משם. "אני אוהב אתכם בכל ליבי ותודה שגידלתם אותי. טומי הסביר לי הכל ואני ללא ספק אגרום לכם להיות גאים בי. אני נשאר אתכם ללא כל ספק."
"אתה יודע דיוויס," אמר אדון שארגל "אביך היה נראה בדיוק כמוך, הוא היה שוכן אנרגיה. והוא היה רופא בכיר מאוד שם בגלאריה סאה. הסיבה שנפטרו שניהם משום שהם ניסו לטפל במחלה מסוכנת שבני מנכם יכולים לדבוק בה, אביך נראה בדיוק כמוך."

הערב ירד וכולם כבר התפזרו לביתם, טומי כבר כמעט התארגן לישון כשלפתע נשמעו דפיקות רמות בדלת ביתו. היה זה דיוויס הוא היה לבוש בג'מפר שחור עם כוכב זהוב במרכזו. הוא נכנס לחדרו של טומי ושינה את צורתו מיד.
"איזו הפתעה מדהימה!" קרא רוג'ר, ששמע שמישהו נכנס לחדרו של טומי, הוא לבש מכנסי פיג'מה בלבד, מגבת הייתה תלויה על כתפו ומברשת שיניים תחובה בפיו. "דיוויס, אתה שוכן אנרגיה?"
"כך גיליתי היום." ענה דיוויס, הוא התיישב לצד כספיון והחל ללטף אותו. רוג'ר הביט בזנבו הזהוב של דיוויס והחמיץ את פניו. "טוב אני עף לישון, יום ארוך היה לי."
"טומי, אני מתחנן אליך!" קרא דיוויס "בוא נלך עכשיו לגלאריה סאה, סיפרת לי שיש לכם דרך להגיע לשם!"
"אבל הסברתי לך, אין לנו איך לעוף לשם. כשמגיעים למדבר ההוא פשוט יש תהום עמוקה וצריך לעוף לעיר!" הסביר טומי "אין מצב שרוג'ר יבוא איתנו כי הוא מעצבן ואמא שלי כבר הלכה לישון."
"אבל אני חייב לבצע רכישה, יש לי כסף והכל ואין לי סבלנות עד מחר!" יילל דיוויס "קדימה חייבים לחשוב על דרך לעוף! אני אפילו הצלחתי לעוף היום!"
"זה כי קל לך לשלוט בכוחות היום, כי זה היום הראשון שזה קרה." ענה טומי בביטול. "ג'סיקה הסבירה לי שזה קורה ביום הראשון, אמרתי לך את זה כבר."
לפתע זה היכה בו, טומי ודיוויס הביטו אחד בשני במהירות ואמרו בקול אחיד "ג'סיקה!"

המשך יבוא...

פרק נהדר כהרגלך רק כמה הערות:

תנסה להכין לוגו
תעדכן רשימת פרקים ותיתן קישורים בטקסט\בסוגריים לפרק
כדאי להוסיף מדריך דמויות כי כבר שכחתי איך טומי ודיוויס וכל הדמויות נראות נראים, ולאף אחד אין כוח לבדוק בפרקים הקודמים כל הזמן.
מה שיש לי לומר עכשו זה שזה נראה לי לרגע כאילו הוא הפך לסופר סאייה..

פרק מושלם, כהרגלך =]

אני בשעה הזאת קראתי את כל הסיפור.
מדהים! אשמח שתודיע לי בה"פ על כל פרק חדש שיוצא.
לא רק הכתיבה שלך, גם הדמיון הוא זה שמפתיע אותי.
תמשיך כך, אני עוקב.