פרק ח': יציאה מסוכנת בחצות הלילה!
הם התגנבו החוצה בדממה מכניסים את זנבם במהירות. הם יצאו לרחוב והחלו לרוץ לעבר ביתה של ג'סיקה. טומי ידע שהוא עלול להסתבך בצרות עם אימו עם היא תתפוס אותו הולך לגלאריה בלי רשות. זה מסוכן מדי.
"עלינו להזדרז ולקרוא לה!" קרא דיוויס כשלטומי לפתע עלה רעיון.
"ג'סיקה המכשפה שתמיד נמצאת לצידי ועוזרת לי, אני מצווה עליך בזכות השליטה שלי," קרא טומי באמצע הרחוב, כשזנבו השתחרר במהירות "השתגרי!"
אור כחול בהק לפתע וג'סיקה הופיעה מול עיניהם. כולה מפוייחת ושיערה היה מבולגן לחלוטין. היא הזדקפה וניערה מעליה את האבק. "אוף, סליחה חברים."
"הצלחתי!" קרא טומי בהתרגשות "שיגרתי אותך אלי!!"
"לא טומי אתה לא." ענתה ג'סיקה. "אבא שלי שלח אותי אליכם באמצעות שיגור בני אנוש, זה לא ממש עבד האמת, אולי כי אני לא ממש בת אנוש."
"אה אוקיי." ענה טומי. "אני צריך את עזרתך ג'סיקה."
"אני כבר מתארת לעצמי מה אתה צריך," ענתה ג'סיקה "אתה רוצה שאעזור לכם לעוף לגלאריה סאה."
"בבקשה תעזרי לי ג'סיקה," אמר דיוויס בתחנונים "אני ממש רוצה לבצע את הרכישה שלי."
"העניין שזה סיכון כל העסק הזה." ענתה ג'סיקה באיטיות. "ואני ממש אוהבת סיכונים!"
"מעולה!" קראו שניהם. ג'סיקה הביטה לעבר הבית שלה והושיטה את ידה קדימה. "עכבר מגחגך וסנאי משטה, מי ייתן ויבוא לפני המטאטא!"
וכך קרה. מול ג'סיקה מעין אור מנצנץ קטן בצבץ, כשהוא משנה את צורתו באיטיות למטאטא ארוך שמתאים לשלושה אנשים. הם קפצו על המטאטא לציוויה של ג'סיקה והמריאו אל תוך הלילה. הם עפו גבוה מעל לעננים והחלו לצבור מהירות, כשבסביבתם הם הבחינו בעוד מכשפות רבות שעפו על המטאטא במהירות מיומנת.
לאחר שעת תעופה, בדיוק כשישבנם החל להכאיב להם, הם כבר החלו להתקרב לעבר אותם מגדלים ענקיים שבישרו להם שהם הגיעו למיקום המדוייק של גלאריה סאה.
הם נכנסו אל הקניון במהירות וירדו במדרגות בריצה, כשהשומר השמן עצר בעדם.
"אני מצטער, אבל אני לא מכיר אתכם." אמר בקצרה. "הזדהו."
טומי הבין מה רצה השומר, הוא הוציא את זנבו הכסוף והמוארך ואוזניו התארכו באיטיות. דיוויס הביט בטומי וחיכה אותו, כשזנבו הזהוב הרשים במיוחד את השומר, שטומי הכירו כחובב זנבות.
"מה איתך?" שאל השומר את ג'סיקה. "הזדהי."
"אני מכשפה, זוהי צורתי המקורית." ענתה בכנות ג'סיקה. "אני מקווה שזה בסדר."
"זה לא בסדר, קוסמים ומכשפות לא נכנסים ליער הרכישה, אין לכם מה לחפש פה. מה, את מחפשת לאסוף לך דברי רקיחה לשיקויים שלך?" סנט בה השומר.
"היא חברה שלנו." ענה טומי, הוא השתדל להישמע מנומס ככל שיכל. "יש לנו רכישה לבצע בשביל זהוב הזנב פה, והיא תעזור לנו."
"מבצע הרכישה נכנס בכוחות עצמו." ענה השומר. "איש מעולם לא נכנס יחד מבצע הרכישה."
"רוג'ר נכנס." ענה טומי "רוג'ר ברייקסטון, אחי."
"זה שונה, רוג'ר הוא לוחם מיומן." ענה השומר, אך קולו כבר התרכך כשהבין כי רוג'ר עלול להגיד לו משהו על כך שלא הרשה להם להילחם. "אבל אני מוכן לתת לכם לנסות."
הוא פתח בפניהם את השער והם נכנסו פנימה, מביט בג'סיקה במבט עקום במיוחד. כשהדלת נסגרה אחריהם, טומי הבחין שהם נמצאים במקום אחר לחלוטין מהיכן שהם היו פעם שעברה. הם היו ביער צפוף עצים מואר מאוד, הם עמדו בתוך חול ים.
"אוקיי דיוויס שים לב," אמר טומי בקול בטוח. הוא הרגיש ממש טוב עם עצמו בעודו מסביר לדיוויס עצות רכישה. "אני הולך לזמן אלי את כספיון!"
"לך על זה גיבור!" קרא לעברו דיוויס, גומע בעיניו את כל המראה המרתק הזה. ג'סיקה התיישבה על המטאטא שלה בנוחות.
"כספיון, דרקון זעיר כסוף אשר נמצא תמיד ברשותי, בוא ותעזור לי לבצע רכישה," קרא טומי והניף את ידיו הימנית "השתגר!" אור כחול השתגר על הרצפה, כשכספיון נעמד טעון ונפנף בכנפיו.
'בוא ונראה לרוג'ר שאנחנו מסוגלים לייצר כדור אנרגיה.' אמר טומי לכספיון. 'בוא נחפש דימון.'
הם חיפשו סביב כדי לחשוב בכל תזוזה. טומי היה דרוך והמתין בשקט כשלפתע הוא שמע ציוץ חזק. ציפור כחולה עפה לעבר כספיון והעיפה אותו בעוצמה באמצעות אקדח מים חזק מאוד, טומי חש כאב חד בצלעותיו.
'כספיון, השתמש בזריזות שלך!' אמר טומי, אוחז בצלע הימנית שלו. 'תקוף אותו!'
'טומי, לא מדובר בדימון פשוט בכלל, זהו ציפור אקווה!' קרא כספיון בתוך ראשו של טומי 'עליך לייעץ לי מה לעשות!' הוא טס במהירות מתחת לציפור האקווה וחבט בו, מעיף אותו למעלה.
הציפור אקווה הזה לא היה מבסוט כלל, הוא שיגר אקדח מים מהיר שוב, שטומי ציווה על כספיון לחמוק. כספיון חמק וצלל שוב לחבוט בציפור אקווה. כספיון סובב את כיוונו חזרה לעבר ציפור האקווה וצרח בעוצמה, כשגלים כסופים בקעו מפיו ופגעו בציפור האקווה המעולף והכנוע.
"מעולה!" קרא טומי וכל גופו רעד מהתרגשות. "כח האנרגיה הטמון בציפור אקווה שהובס על ידי, אני מצווה עליך בזכות שליטתי, השתחרר!" צרח טומי, מעגל את אצבעות ידיו. ציפור אקווה נעלם כשאנרגיה כחולה וכסופה הפכה לכדור חלק ועפה במהירות אל תוך כף ידו של טומי הנרגש. הוא סגר את כף ידו והאנרגיה נעלמה, כשהוא פשוט ידע שהאנרגיה הזאת תעמוד לעזרתו מאוחר יותר.
"וכך, עושים את זה." אמר טומי בחיוך. "רכשתי את כדור האנרגיה הראשון שלי. אני מקווה ששמת לב לכל השלבים שעשיתי, דיוויס."
המשך יבוא...