נושא: Glaria Soa

פרק כ"ד: משחקי רגשות!


"אני ממש האמנתי לך. אתה ממש דיברת בכנות. פעלת בדיוק כמו שהסברתי לך. ובכל זאת, התנהגת כמו פחדן. עשית תרגיל מלוכלך." אמר רוג'ר. הוא כבר נטש את העמידה היהירה והמלכותית שלו. פניו השלווים עטו זיעה קרה ועיניו רשפו אש. הוא זעם מכעס. "איך אתה לא מתבייש להגיד שאני הגעתי לכאן כדי לקבל כבוד מהמשגיחים או מהמורים! איך אתה לא מתבייש להגיד לי שכל הסיבה שרצית להילחם מולי זה כדי להוכיח שאתה יותר טוב?!"
גלום נעמד באיטיות. עינו השמאלית הייתה עצומה וגופו רעד. ניכר שמאמציו להזדקף היו עצומים.
"מתי תלמד שמשפחה זה דבר מאוחד?" צרח רוג'ר. "אני הולך לסיים את הקרב הזה."
"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה משתפן?!" קרא טומי וניקה את מכנסיו מאבק. הוא המשיך להסתיר את רגשותיו האמתיות. הוא היה משוכנע שהכל משחק מלוכלך כדי לתקוף אותו בחזרה. "אני ממש לא מפחד ממך ואני לא לוקח את דבריי בחזרה. אתה תמיד מדבר בגדול. מה אתה כבר מסוגל לעשות כדי לנצח אותי, אני כבר מספיק חזק כדי לנצח קוסם. אתה תמיד מנסה להסביר לי מה לעשות, אבל נראה שכבר אין לך מה להציע."
'טומי למה אתה מדבר אליו בצורה כזאת?!' צרח כספיון בראשו של טומי. 'זה רוג'ר!'
"אני ממש לא משתפן. אני לעולם לא נוטש קרב." לחש רוג'ר. גלום זינק לעבר גרונו של כספיון במהירות ובמכה אחת חזקה היישר לתוך גרונו עילף אותו. טומי אחז את גרונו הכואב ועיניו נפערו בהלם. הוא הפסיד.
"אתה באמת חשבת שתוכל להביס אותי? נראה לך שבאתי כדי להשוויץ?" לחש רוג'ר והפנה לטומי את גבו בזמן שגלום חזר לצורתו המקורית. "באתי כדי ללמד אותך טכניקות חדשות. באתי כי אכפת לי ממך. באתי כי אין לך אבא שיעשה את זה בשבילך, בדיוק כמו שלי לא היה אבא שיעשה את זה בשבילי. באתי לתת לך מה שלי מעולם לא היה או יהיה. תמיכה." הוא החל לצעוד לעבר השער הגדול. "אני הולך. אני לא חושב שאחזור לבקר. אכזבת אותי אח קטן. אני מניח שאני כבר לא צריך להסביר לך למה רבת עם כספיון ודיוויס."
טומי קרס על ברכיו בכבדות. כספיון עדיין שכב לצדו מעולף. הוא לא חלם שהקרב יסתיים בצורה שכזאת. לפתע הכל היכה בו. מה לעזאזל הוא חשב לעצמו כשהוא דיבר לאחיו הגדול בצורה שכזו. למה הוא תמיד חשב שאחיו מעוניין לאתגר אותו או שבכלל השווה אותו לכוחותיו?
טומי ישב שם שעות. ג'ייד כבר מזמן עזב בעודו פולט משהו על זה שהוא שמח שאחיו עדיין לא התפקח להיות אלף. הוא ממש שגה. הוא תפס את מצחו ומשך את הפוני הבלונדיני שלו בכל הכוח. איך נתן לרגשותיו דרור בצורה שכזו. הוא מעולם לא התבטא בצורה כזאת בפני איש. אף פעם לא הביע את הרגשות האמיתיים שנטמנו היטב בליבו. הוא נזכר בכל האנשים שהיו סביבו ותמיד רצה להגיד להם דבר מה ומעולם לא ביטא את זה. מעולם לא אמר שלדעתו פרופסור קירווי הוא אדם עצלן שמתעצל להגיע ללמד או שדוד וולהוט הוא שרלטן זקן שצריך כבר מזמן לסגור את הביתן שלו בשוק. ובכלל כל שיכון פאלצוויט בעיניו היה מקום עני ומלוכלך.
טומי היכה על מצחו פעם נוספת. אגרופו הוטח בקרקע בכל הכוח והוא צעק, מנסה להתנער. מה קורה לו? למה כל המחשבות הללו צפות מעלה?
יד קרירה הונחה על כתפו. היה זה פרופסור כרוסאובר. טומי הזדקף מיד ומחה את דמעותיו. "טומי מה אתה עושה מחוץ למעונות?"
"אח שלי הגיע לבקר." ענה טומי מבלי לפרט.
"אני רואה שהוא העניק לך ולדמון שלך מסג' איכותי." התלוצץ פרופ' כרוסאובר. מעיף מבט לעבר כספיון המעולף, שעדיין היה תחת ההשפעה של הכדור של הניב המנוקד. "אני גם רואה שאתה נשארת עם הדרקון הזעיר."
"אני הצלחתי להשתלט על הרגשות שלי." ענה טומי. "אני כבר לא צריך להתפטר ממנו."
"האומנם? שולט על הרגשות שלך?" שאל פרופ' כרוסאובר בגבה מורמת. טומי ידע שפרופ' כרוסאובר שמע את השיחה בינו לבין רוג'ר.
"פרופסור, אין לזה שום קשר לכספיון, הוא עצמו אמר לי שאסור לי לדבר לרוג'ר בצורה כזאת." אמר טומי וניסה לנקות את כספיון, שהחל לחזור לצורה המקורית שלו באיטיות. "כספיון נאמן לי ומעשיו הוכיחו לי תמיד שהוא לא ינסה לגבור עליי."
"אני מבין." אמר פרופ' כרוסאובר. "האמת היא שתמיד ידעתי זאת."
"תמיד ידעת זאת?!" שאל טומי בפליאה. "מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שתמיד ידעתי שלא כספיון הוא שגורם לך לאבד שליטה על רגשותיך." ענה פרופ' כרוסאובר בחיוך. "עם זאת, היה עליי לתת לך להבין זאת לבד. הקשר שלכם מתבסס בעיקר על רגשות. אתה תלמד עוד המון על היכולות שלך ושל כספיון. עם זאת, עליך להיזהר. היכולת שלך לשחק עם רגשותיך עלולה לפגוע בקרובים לך ובעיקר עלולה לפגוע בך, טומי."
"אני בכלל לא מבין למה רוג'ר נפגע כל כך. הוא אמר לי שכל הדרכים כשרות כל עוד הן לא נאסרו בחוקי הקרב." אמר טומי. "כספיון נלחם היטב ועם זאת רוג'ר הוריד אותו במכה אחת בלבד!"
"כספיון אומנם פעל היטב, אך רוג'ר הינו אלף בוגר ומיומן. הוא מכיר טכניקות מורכבות שיידרשו ממך לסיים את כל שש שנות הלימוד בבית הספר כדי להכיר אותן. אתה בקושי לומד פה חודשיים בעוד הוא סיים את לימודיו לפני שש שנים. למה כבר ציפית?" שאל פרופ' כרוסאובר והחל להתרחק לכיוון הבניין השמאלי. טומי עדיין לא ביקר בבניין השמאלי בבית הספר. הוא השיב את מבטו לעבר הקרקע והדמעות צפו שוב. פרופ' כרוסאובר בחר להתעלם מהשאלה הראשונה. סביל להניח שהוא ציפה מטומי לגלות את התשובה בכוחות עצמו.
השעות הבאות עברו בעצלתיים. השמש הפציעה בעדינות בשמיי גלאריה סאה, וממש במרכז חצר בית הספר, נער בן שלוש עשרה ודרקון כסוף זעיר היו מכורבלים. מחפשים מקלט מהקור.
טומי לקח נשימה עמוקה והזדקף. מנקה את בגדיו מהאבק. כספיון המריא לעבר הקומה העליונה בבניין האמצעי של בית הספר. שם נמצאת האכסניה של הדמונים. הוא יקבל מקלחת טובה וטיפול בפצעיו. טומי לקח נשימה נוספת אל ריאותיו ונשף אותה באיטיות. נותן לה למלא אותו באנרגיות חיוביות.
משהו חייב להשתנות בהתנהגות שלו. משהו שגוי מתרחש שם בתוך הראש שלו. מה גורם לו לחצות גבולות אדומים או לפגוע בנקודות רגישות?
טומי היה מוטרד במשך רוב שעות הבוקר. גם בארוחת הבוקר הוא פשוט ישב מבלי לשוחח עם אף אחד. למזלו דיוויס לא ירד לארוחת הבוקר, כך שאין לו מה להיות מוטרד מלפגוע בו. תלמידים אחריו שוחחו איתו והוא ענה להם בקצרה. משתדל מאוד שלא לפגוע בהם גם.
טומי הביט לימינו. מספר כסאות ממנו ישב אנג'ל. תלמיד בן כיתתו שהרבה להתאמן ולאתגר כל תלמיד לקרב. עד כה לא יצא לטומי להילחם איתו, עם זאת, הוא ממש לא היה במצב רוח להילחם עם אף אחד כרגע. עד כה תמיד חשב שהוא יכול לנצח כל תלמיד בשנה ראשונה. כעת הכל נראה כל כך שונה.
הם נכנסו לשיעור הראשון שלהם להיום. טומי הציץ במערכת שלו וגילה שהשיעור הראשון היום הוא "מידע מקיף על כדורי האנרגיה". הוא הזדרז לעבר חדרו וחיפש את הספר "מידע מקיף על כדורי אנרגיה לשנה ראשונה" כשמצא אותו הוא עזב את החדר ורץ במהירות לעבר הכיתה שלו. הוא הרגיש כאילו כל היום שלו מתקדם בהילוך איטי. הוא היה עייף מאוד וגופו כאב. גב' שטינברגר חיכתה בכיתה ולגמה מהספל תה שלידה. היא נראתה עסוקה. היא כתבה על דף בכתב צפוף ושרטטה כל מיני ציורים לא ברורים.
הוא החליט להישאר בכיתה ולחכות לכולם. לא התחשק לו לשוחח עם אף אחד במיוחד. הוא התיישב במקומו בכתה ופלט ציוץ קל של כאב. הוא הרגיש חלש וכאוב.
"אדון ברייקסטון?" נשמע קולה של גב' שטינברגר. "מה שלום התלמיד שלי?"
"אני בסדר גב' שטינברגר. פשוט עייף מאוד." ענה טומי בכנות. הוא הוציא מחברת ריקה והחל לקשקש על העמוד הראשון של המחברת בעפרון. הוא צייר כדורי אנרגיה וניסה לצייר את כספיון. הוא תמיד היה גרוע בציור. מעולם לא היה הצד החזק שלו. כשהבין שכספיון נראה יותר כמו כבשה מאשר דרקון הוא סגר את המחברת והרכין ראש. גב' שטינברגר שה לעבודתה והכתה הייתה שקטה.
לאחר כמה דקות הכיתה החלה להתמלא בתלמידי שנה ראשונה. כולם מפטפטים בקול ומספרים בדיחות. הוא לא ראה סיבה להתלוצץ. הוא הביט לעבר אנג'ל שכהרגלו שלח לו מבט בוחן. לפתע אנג'ל התקרב לעברו ולחש לו. "תתכונן. אנחנו הולכים להילחם בהפסקה."
הוא היה נשמע נחוש למדי. כזה היה אנג'ל. מההיכרות של טומי איתו, הוא מחליט על קרב ומקבל אותו. אין יותר מדי דיונים. יודעי דבר מספרים שהוא עבר אימונים רציניים ואף נשלח למשימות מסוכנות ממש לפני שהגיע לבית הספר. אולי לא ניתן יהיה לסרב להזמנה שכזו.


המשך יבוא...

לא יודע מי זה האנג'ל הזה אבל הוא נשמע חתיך.

[YOUTUBE]-vlIxxHQsmw[/YOUTUBE]

פרק נהדר!
אתה לא חושב שזה מוזר שאני המגיב העיקרי בסיפור שלך ואני בכלל לא נמצא כמעט בפורום הזה.
בכל מקרה, זה כבר לא דומה בקווים הכללים להארי פוטר והסיפור עצמו מעולה.

פרק כ"ה: קרב נטול שנאה!


"אז כמו שהסברנו בתחילת השיעור, כדורי שדה תמיד יהיו יעילים יותר כשהם נשלחים היישר לעבר הזירה, מוסיפים אנרגיה מסוימת שיכולה להועיל לדמון שלך או להכביד לדמון היריב. תמיד זכרו שהעיתוי הנכון להשתמש בכדורי שדה הוא בתחילת הקרב. חבל להתעכב עליהם... טומי!"
טומי נבהל ופקח את עיניו. הוא הביט סביב בלחץ, עטוף זיעה קרה וכאבים בכל גופו. הוא היה בכיתתו ובידו עדיין אחז עיפרון מול מחברת שעמודה הראשון היה משורבט ומקושקש. "כן גב' שטינברגר!" מלמל בעייפות.
"תוכל בבקשה להגיד לי איזה כדורי שדה יתאימו לדמון שמשתמש במתקפות אש?" שאלה גב' שטינברגר על מנת לבחון אותו ולהעמיד אותו במקומו.
"אני מניח ששום כדור שדה לא יועיל לדמון שמשתמש באש כי שדה חלש לאש. לא תהיה תועלת, זה פשוט יישרף." ענה טומי בערפול. כל הכתה החלה לצחוק. זה העיר את טומי לגמרי.
"טומי אתה בכלל יודע מה זה כדור שדה?" שאלה גב' שטינברגר.
"זה כדור שעוזר בקרב, טומי!" לחש דיוויס אל תוך אוזנו של טומי. גב' שטינברגר ראתה זאת אך לא נראה שזה מפריע לה בכלל. טומי אכן לא הבין מה דיוויס רצה ממנו ולכן בחר לשתוק.
"אני נרדמתי המורה." ענה טומי בראש שמוט. הוא הצטער. הוא ידע שהחמיץ חומר חשוב. הכתה התפקעה מצחוק פעם נוספת.
"שקט כולם." אמרה גב' שטינברגר ובכך הכתה השתתקה מיד. הכל למדו שלא כדאי להתעסק איתה. העבריין בהחלט ייענש. "אני מודה לך על הכנות שלך. עם זאת, לא ארשה שתלמידים בכיתתי יצנחו לעולם החלומות. אני מזהירה אותך כעת שפעם הבאה שזה יקרה אתה תיאלץ להשלים את השיעור בזמנך החופשי."
טומי אכן התנצל והתנער. הוא המשיך להקשיב לשיעור ולמד שכדורי שדה שיתאימו לדמון שמשתמש בקרבות אש הינם כדורים שמעכבים את הדמון היריב ומאטים אותו. לא יעיל לשלב קרח ואש שכן הקרח לא עמיד באש. היתרון בשימוש התקפות אש הוא המהירות של ההתקפה והעוצמה. עם זאת לא ניתן לדייק וכן התוקף עלול להינזק מהמתקפה. על כן הדיוק וההגנה נמוכים מאוד. ישנם כדורים נלווים שמחזקים את הדיוק.
טומי נהנה מאוד ללמוד על מתקפות האש ומצא בהם עניין רב. בעיקר משום שהטבעת שלו מפעילה התקפות אש. הוא החל לכתוב במחברת שלו נקודות חשובות שהבין במהלך השיעור והשתדל שלא לחשוב על אנג'ל. בסופו של דבר לא אכפת לו לנסות להילחם מולו לאחר השיעור.
הצלצול נשמע ברקע וגב' שטינברגר חייכה לעבר תלמידיה. "השיעור הסתיים תלמידים. צאו להפסקה בת חצי שעה. לאחר מכן גב' לנגר תיקח אתכם. שמעתי שהיום תלמדו לעלות מהקרקע ולרחף. לא מרגש?"
התלמידים הנהנו ומלמלו בהסכמה ומיהרו להתפנות מהכיתה. טומי נזכר שאכן גב' לנגר דרשה מכולם לדעת לנתח את מזג האוויר בצורה נכונה. למעשה טומי היה מבין הבודדים שעדיין לא למדו כיצד לעשות זאת. הוא פשוט לא הצליח להרגיש שום דבר באצבע שלו. טומי הביט לאחור וראה את אנג'ל יושב במקומו ומחייך.
"טומי, מוכן לקרב?" שאל אנג'ל בשקט. "אתה מבין הבודדים שעדיין לא אותגרו לקרב. שמעתי שגם אתה כסוף זנב, זה אומר שיש לנו משהו במשותף."
טומי הסתובב במהירות והביט לעבר זנבו של אנג'ל. הוא אכן היה כסוף בדיוק כמו הזנב שלו. עד כה טומי חשב שמדובר בזנב נדיר במיוחד. "אנג'ל אני רוצה לדבר איתך לפני שנילחם." אמר טומי.
אנג'ל התרומם מהכיסא והתמתח. הוא צעד לעבר טומי באיטיות וסובב את הכיסא של השולחן שלפני טומי והתיישב מולו. "כן, טומי. על מה אתה רוצה לדבר?"
"אני רוצה לשאול אותך. למה אתה מאתגר את כל השכבה לקרבות? מה אתה מנסה להשיג בזה?" שאל טומי בלחש. "אתה חושב שאתה הכי חזק?"
"אני לא חושב שאני הכי חזק." ענה אנג'ל. "אני פשוט אוסף נקודות קרב כדי להיכנס לתחרות. זה חשוב לי. עד כה יש לי עשר נקודות קרב יותר ממך, שזה אומר שיש לי שלוש עשרה נקודות קרב."
טומי הספיק להילחם נגד דיוויס והלן וגם נגד תלמיד שנה שנייה בשם גרגורי ריין שהשוויץ שהוא הכי חזק בשכבה שלו. טומי אתגר אותו והשפיל אותו מול כל השכבה שלו. הוא לא חלם שיש תלמיד בבית הספר שיש לו כבר כל כך הרבה נקודות קרב. טומי תהה היכן היה במשך כל הזמן הזה.
"אני אלחם איתך בתנאי." אמר טומי. רוח קרב נשבה בו. הוא אומנם היה מותש מעייפות, אך הוא היה חייב להיכנס לתחרות הזו אף הוא. להוכיח שהוא עומד בבית הספר בזכות עצמו ולא בזכות אביו או אחיו. "אני רוצה שתזכור שאני לא נלחם בך כי אני שונא אותך או משהו כזה, אני לא רוצה לגרום לך להבין שאנחנו אויבים. פגעתי בכל כך הרבה אנשים סביבי ואני לא מעוניין לעשות זאת שוב. אני רואה בך כחבר ולכן אני מבקש שנלחם בצורה ידידותית בלבד."
"טומי, אני לא נלחם נגד אנשים שאני שונא. אני נלחם נגד אנשים שאני מעריך. צפיתי בקרב שלך עם אחיך אתמול בלילה מחדרי. הוא אומנם כיסח לך את הצורה, אבל אתה עמדת מולו ולא פחדת. על אף שידעת שהוא חזק ממך." אמר אנג'ל ושילב את ידיו. "אני חושב שאתה משוויץ יותר מדי וחושב שהשמש זורחת לך מהתחת, עם זאת, אני משוכנע שאתה יריב ראוי. לכן, אני רוצה להילחם בך."
"אתה חושב שהחצי שעה הזאת תספיק לנו?" שאל טומי בחיוך. הוא כבר התרגש לקראת הקרב. למעשה, אנג'ל גרם לו להרגיש כל כך טוב עם עצמו, שהוא העריך אותו יותר ויותר.
"תספיק לנו?" צחק אנג'ל. "אני לרוב מנצח את היריבים שלי בחמש דקות. אותך אני אביס בעשר."
טומי צחק בקול. הוא אהב את ההומור של אנג'ל. הם עזבו את הכיתה ורצו בזריזות לקומה הראשונה, שם, בפרוזדור ליד האולם הגדול, היה קיים אולם של קרבות. טומי כבר נלחם באולם הזה נגד הלן ברנדפילד. האולם היה מלא זירות קרב עמוסים באלפים וקוסמים שנלחמו אחד בשני בזמן ההפסקה.
תלמיד שנה שישית עבר לידם במקרה וזיהה שהם מחפשים זירה ריקה. "בואו איתי, יש לי זירה מושלמת לשני אלפים!" קרא המדריך. "אני אשפוט!"
הם עקבו אחריו וגילו שזירה צדדית הייתה פנויה. טומי טיפס קדימה וחייך לעבר אנג'ל. היה בו משהו נחוש ואמיץ. גופו היה אתלטי ונראה שהוא מכיר קרבות הרבה לפני שגילה שהוא אלף.
"הקרב יהיה בין הדמונים בלבד, שכן אסור להתערב בקרב בשנה ראשונה!" קרא המשגיח במבטא ספרדי עגלגל. "שמי חואן ממרסס ואני אשפוט אתכם היום. יש לכם עשרים דקות לסיים את הקרב הזה. כדור אנרגיה אחד מורשה להתערב בקרב!"
לטומי לא היה שום כדור אנרגיה. אך הוא ידע שהוא כבר די שולט בטבעת שלו. כדור האנרגיה של האישיות שלו תתאים בהחלט בקרב. על אף שאסור לו להתערב בקרב, כספיון יחוזק מאוד אם יוכל להשתמש בכדור האנרגיה הזה.
"כספיון, דרקון זעיר כסוף אשר תמיד יעשה כבקשתי, בוא ותעזור לי לנצח בקרב!" קרא טומי בקול רם. "השתגר!" אור כחול התרסק בזירה. ברגע שכספיון הגיח, כיפה כחלחלה שקופה למחצה כיסתה את הזירה. טומי הביט במהירות לעבר המשגיח וראה שהוא זה שיצר אותה. ככל הנראה למנוע מכספיון לחמוק יותר מדי מההתקפות.
"פאנג, אראן צחור מגניב ומהיר שתמיד מנצח, עלה לזירה להילחם!" קרא אנג'ל והושיט את ידו הימנית לאוויר. "השתגר!"
אור כחול התרסק על הזירה ועיניו של טומי התרחבו. זאב צחור פרווה. כפשוטו. הביט בטומי במבט זועם. צמרמורת עברה בגופו של טומי. הפסים הכחולים המרהיבים שעל גופו של פאנג בהקו מרוב שפרוותו של פאנג הייתה מטופחת. 'טומי, אל תפחד! אנחנו ננצח!' שיגר כספיון אל תוך מוחו של טומי ועורר את מחשבתו של טומי. פאנג היה נראה כמו דמון משולב בכדור אנרגיה לכשעצמו. הוא היה נראה חזק בהרבה מכל דמון שטומי הכיר. העוצמה פשוט נדפה ממנו.
'כספיון, אין לאן לברוח!' קרא טומי בתוך הראש. יותר משכנע את עצמו מאשר את כספיון. 'אנחנו נצטרך להילחם בבחור.'
'חזק וברור!' קרא כספיון בתוך ראשו של טומי. כספיון היה חסר כל פחד. נראה כאילו כל היום חיכה לקרב הזה ולא נשמעה טיפת אנחה לאחר שנלחם נגד רוג'ר. 'אני מלא אנרגיות טומי, אל תדאג לגביי. תן לי רק להזכיר לך מספר עובדות. פאנג הזה הוא דמון שמשתמש בהתקפות קרח רבות עוצמה עד שנוצר מכל ההתקפה חשמל. הוא מהיר מאוד בזכות ארבעת רגליו החזקות ובזכות התקפות הקרח החזקות שלו. אני יכול לגבור עליו בעזרת אש. קרח נמס מאש והתקפותיו כמעט חסרות השפעה על דמונים ששולטים באש, הבעיה היא...'
'שאתה עדיין לא שולט באש.' השלים טומי. 'זה בסדר, אנחנו נגיע לזה. כרגע, עלינו להשתלט על המהירות שלו בעזרת תעופה.'
ואז זה פשוט קרה. פאנג היה כה מהיר, שכספיון בכלל לא הספיק לפרוס כנף שלפתע הוטח בכל הכוח לאחור. כספיון לא ויתר וברגע שפאנג עמד לתקוף פעם נוספת הוא זינק מעלה וחמק. קרן קרח רבת עוצמה שיספה את האוויר לעבר כספיון שחמק במהירות. כשזה מגיע לאוויר, ידע טומי, כספיון אכן הפגין מהירות מסחררת.
טומי ניתח את המצב. פאנג הוכיח שהוא מסוגל להשתמש בהתקפות קרח רבות עוצמה. עד כה בכל שילוב של התקפות בקרב רק מגביר את המהירות של פאנג. הוא החל להדביק את מהירותו של כספיון בכל קרן קרח שירה באופן רנדומלי באזור. נראה שפאנג בכלל לא מעוניין לפגוע בכספיון כי אם רק לירות את קרני הקרח לכל עבר. מה היה הסוד של אנג'ל, את זה הוא עוד לא פענח.
הזירה החלה להיות קרירה למדי וזה הכביד על טומי לחשוב. לפתע זה היכה בו. הוא הבין בדיוק מה אנג'ל מתכנן. ככל שקרני הקרח יתגברו מהירותו של פאנג תעלה משום מה.
"זה חסר תועלת." אמר אנג'ל לטומי. "ככל שפאנג ימשיך לתקוף בקרן קרח, מהירותו תגבר. בסופו של דבר, משחק התופסת הזה יסתיים."
טומי היה משוכנע שיש דרך לפענח את הקרב הזה. יש פה איזשהו תכסיס. כספיון כמעט פגע בכיפה הכחלחלה שברגע האחרון שינה כיוון לעבר הרצפה וצנח במהירות. פאנג כבר חיכה לו למטה וזינק קדימה עם שיניים חשופות.
'כספיון צווחה!' פקד טומי בזמן. כספיון צווח בכל הכח היישר אל תוך פיו של פאנג פעור העיניים. פאנג לא בזבז זמן ומיד תפס בצווארו של כספיון וסובב במהירות את כספיון על צירו. הכאב אפף את צווארו של טומי והוא צרח. כשטומי ראה את כספיון מושלך לעבר הרצפה הוא כבר הניח שהקרב הסתיים.
טומי פער את עיניו בהלם מוחלט כשהבחין בכספיון שוכב שם בנחת. מביט בחיוך בפאנג. כאילו לא נחלץ משיניו של פאנג רק לפני רגע. כאילו לא עבר קרב מתיש לפני כמה שעות נגד גלום.
'חיפשת את נקודת התורפה של פאנג, לא?' שאל כספיון. 'זה אומנם עלה לי בגפי, אבל נדמה לי שמצאתי בשבילך את הטריק שחיפשת טומי. אני יודע איך להביס את פאנג.'

המשך יבוא...

הוא מהיר וחזק והוא זאב והוא גם מהיר ):

פרק טוב. רק שזה נראה כאילו איבדת אוריאנטציה בסיפור.

עבר מעל חודש ):

פרק כ"ו: יריב ראוי.

טומי הביט בכספיון. הוא פשוט לא האמין למראה עיניו. הוא נעמד על שתי רגליו האחוריות וניתר בקלילות לאוויר. הוא ריחף מספר שניות לפני שהמשיך לדבר.
'אני הבנתי מה גורם לפאנג להשיג אותי עם כל קרן קרח שהוא יורה.' אמר כספיון בקול רגוע. 'טומי, פאנג לא הופך להיות מהיר יותר כלל וכלל! כל קרן קרח שפאנג יורה גורמת לי להיות איטי יותר. כשתקפתי את פאנג בצרחה עליתי גבוה לאוויר מהר ככל שיכולתי ולקחתי איתי אבן קטנה. ממש לפני שטסתי לכיוונו זרקתי את האבן. מעולם לא קרה מצב שאבן נופלת הייתה מהירה ממני. הפעם האבן נפלה על פאנג לפני שהגעתי ותקפתי. עשיתי זאת רק כדי לגלות את הפרט הזה.'
'כספיון, זה נשמע חכם והכל, אבל איך לעזאזל זה יעזור לנו עכשיו?!' קרא טומי בראשו של כספיון. 'יש לנו חמש דקות לסיים את הקרב הזה, את הזמן הוא לא מסוגל להאט!'
'טומי, תחשוב על זה! הוא חושב שהוא מהיר יותר בכל קרן קרח שהוא מייצר!' אמר כספיון. 'אני לא חושב שהוא עצמו יודע שזה לא קשור למהירות שלו בכלל! אם רק נצליח לגרום לו לעשות צעד שיכשיל אותו מבלי שאתעכב בגלל ההתקפה שלו.'
'אתה חושב שאם הוא יעוף אחריך הוא ייכשל?' שאל טומי. הוא הניח שאם יגרום לפאנג לעוף אחריו בדרך כלשהי הוא יוכל לעכב אותו ולהחליש אותו. 'מה גורם לך לחשוב שאתה תהיה מסוגל לעוף יותר מהר ממנו, אחרי הכל האפקט שלו מעכב אותך מלשלוט על מהירות התעופה שלך!'
'אולי,' אמר כספיון. הוא היה נשמע בטוח ביותר. 'אבל דבר אחד הוא לא יכול לקחת ממני, את השליטה שלי בתעופה שלי. אני יכול לחמוק מהקרקע בכל זמן. התאמנתי על זה בזמן האחרון מיד לאחר שנפלתי במלכודת של ג'ימבו.'
טומי נזכר בקרב של כספיון נגד ג'ימבו של דיוויס. כספיון דלק אחרי ג'ימבו וצלל במהירות לקרקע. ג'ימבו חמק ברגע האחרון וגרם לכספיון להתרסק.
'לא זכור לי שהיה נזק יותר מדי רציני שם, כספיון.' אמר טומי. 'מה גורם לך לחשוב שבעזרת זה החמש דקות הללו יגרמו למהפך?'
'העניין הוא שהפעם, אני ממש לא מתכוון לברוח.' אמר כספיון. 'אני הולך להתרסק ביחד איתו!'
'על מה לכל הרוחות אתה מדבר?!' קרא טומי בבהלה. כספיון לא יעמוד במכה כזאת פעם נוספת. 'אתה תפסיד!'
'צפה ולמד!' קרא כספיון בקול נחוש. 'אל תדאג לי טומי, התאמנתי על התכסיס הזה כבר המון זמן, אני כבר מת לנסות אותו בקרב!'
כספיון הגביה עוף, מקפיד ששום התקפה מצד פאנג לא תפגע בו. פאנג מצדו ירה קרני קרח לכל עבר, ממשיך לנסות ולדכא את המהירות של כספיון, אומנם כספיון היה נחוש לגרום לפאנג לעלות על פני הקרקע. כספיון החליט לעשות צעד פזיז למדי וצנח במהירות ממש סמוך לניביו של פאנג.
פאנג עצר לרגע. טומי חשש לרגע שאנג'ל כבר עלה על התכסיס אך בו ברגע שפאנג זינק במהירות לגובה על מנת לשטח את כספיון הוא כבר ידע שזה בידיים שלו. כספיון המשיך לצלול במהירות לעבר הקרקע, הוא פשוט נפל, מה שלמעשה ביטל את האפקט של פאנג. פאנג צלל מיד אחריו, משוכנע שבזכות מהירותו הוא ישיג את כספיון שנייה לפני שיתרסק על הקרקע. פאנג כבר לא היה נמצא בתנוחה שיוכל למנוע את ההתרסקות באמצעות גפיו. באותו שבריר שנייה כספיון פקח את עיניו והביט בטומי, הוא ידע שהתרגיל הולך לעבוד. כספיון פרס כנפיים לצדדים וחמק במהירות מהקרקע על ידי שאחז בפאנג והפך אותו לעבר הקרקע. הרצפה רעדה תחת רגליו של אנג'ל והוא הרגיש את הדופק שלו בכפות ידיו, קצות רגליו עקצצו בעצבנות.
כספיון לא בזבז זמן ושיגר צרחה רבת עוצמה במטווח אפס לעבר פאנג ששכב בפיסוק עברים על הקרקע. כספיון הזדרז לתפוס מרחק מפאנג ולעמוד מספר מטרים ממנו.
טומי הביט לעבר אנג'ל. נראה היה כי אנג'ל הבין את משמעות המהלך האחרון כך שאם פאנג לא יוצא מהמרוץ ברגעים אלו פירושו של דבר שכספיון פשוט הפסיד בקרב.
מספר שניות שבהן פאנג שהה מעולף על הרצפה הוכיחו לטומי כי מדובר בניצחון. טומי לא האמין שהוא באמת ניצח את הקרב הזה. השופט אכן אימת את העובדה הזאת בכך שהכריז על נקודת הקרב שזכה. אנג'ל ניגש לעבר טומי ולחץ את ידו בחום, הוא בהחלט לא נראה פגוע או כעוס בגלל שהפסיד בקרב. טומי ממש התרשם מהתנהגותו.
הם הזדרזו לעבר הכתה לאחר שטומי ביקש מכספיון לחזור לחדר. הם רצו במהירות חזרה לכתה כשגב' לנגר כבר הייתה באמצע נאום חוצב להבות על זהירות בזמן התעופה. טומי הסתדר בשורה שחיכתה לצאת לעבר חצר בית הספר.
"איחרתם, טומי ואנג'ל." אמרה גב' לנגר בכעס, קוטעת את רצף דבריה. "היום כל מי שהכין את שיעורי הבית שלו יעלה לאויר, אני לא מוכנה לקחת תלמידים שמתנהגים בטיפשות. תגידו לי עכשיו אם אתם מתכוונים להתנהג בחוסר אחריות ואני כבר אדאג שלא תמריאו בשנה הקרובה!"
טומי ואנג'ל הביטו בקרקע. גב' לנגר הייתה אישה טובה, אך כשהיא כעסה היא יכלה להגיע לטונים גבוהים מאוד, והשן במרכז בוללת השיניים שלה רטטה באופן מעורר גיחוך כל פעם שהרימה את קולה. טומי התאפק נורא שלא לצחוק, החברות החדשה שלו עם אנג'ל מצאה חן בעיניו, הוא היה מצחיק וחכם ותמיד הרבה להראות לטומי כי הוא אכן יריב ראוי לו.

המשך יבוא...

בתכלס אם הוא היה נופל הייתי תוקף אותו בעוד קרן קרח.

ראשית, תודה על המחמאה. הסיפור הזה יקר לליבי שכן הוא המצאה מקורית. העולם, היכולות והאנשים כולם לי הם. אני השתפרתי המון בכתיבה שלי מפרק לפרק. היתי הרבה יותר צעיר בפרקים הראשונים וכתיבה היתה זרה לי.

אני מחכה לשמוע את דעתך על יתר הפרקים. ברוך הבא לפורום, אתה מוצא חן בעיני.

מה עם המשך?

באמת שאני לוקח אותו במכות.