נושא: Pokemon The Stream of Time 2

היה זה לילה אפור. אותו לילה, התרחשה סופה. רוחות חזקות נשבו, במיוחד בים. האוקיינוס געש, הגלים שצפו. טרי מצא עצמו שוחה, לבד. הוא איבד כוחות. המים הרטיבו אותו עד שד עצמותיו. "מה קורה כאן?" הוא שאל את עצמו. שיערו הבהיר היה רטוב לגמרי. הוא לא הצליח לזהות אפילו יבשה בסביבה.
"היי!!" הוא נבהל כשראה משהו מתקרב לעברו, עצם גדול, אולי פוקימון, אולי משהו שיוכל להיות לו משענת כדי שיוכל לצוף, הרי המים גועשים והוא חלש, קר לו והוא רטוב, זה עניין של זמן עד שיאבד את כוחו ואז יטבע. הים לא מתאים כרגע לשחייה רגועה. "דני?!" נבהל טרי. הוא זיהה את העצם כשגופו של דני שצפה על פני המים ונשטפת עם הגלים. הוא לא ידע אם דני חי או מת', אבל כשהוא נגע בעורו הלבן, הוא הרגיש כמה קר הוא. טרי הצליח לזהות דופק, הוא הניח שכרגע דני עוד חי, אבל מה הם יעשו?
"שמישהו יעזור לנו, בבקשה!" צעק טרי בכוחותיו האחרונים. הוא לא עמד יותר בקור הזה, רגליו התעייפו מהשחייה. הוא לא ישרוד עוד יותר מדקות ספורות.
"טרי..." נשמע קול מסתורי. טרי ראה מלאך מול עיניו, בצורת כוכב, זוהר באור צהבהב.
"זה מלאך?" שאל טרי.
"ג'יראצ'י, נשארה רק עוד משאלה אחת שלא הוגשמה הלילה, אתה צריך אותה יותר מכולם..." אמר ג'יראצ'י.
"כן..." הוא השתעל, "קח אותנו מפה למקום בטוח!"
"משאלתך הוגשמה..." אמר ג'יראצ'י. טרי תמך בגופו של דני. נחשול גדול של מים הגיעה מעליהם, הוא שטף את השניים והתנפץ על פני הים. טרי ודני כבר לא היו מעל פני המים.

"אתה מחזיק חזק?!"
"אני איתך, אין סיבה שלא נצליח!"
"זו הגישה! בשלוש אנחנו קופצים... אחת, שתיים, שלוש!"
"וואווו!!!!"
"זה הוא, אני לא מאמין!!"
"תיזהר!!!"
"היי אתה בסדר?"
"אני... אההה!!!!!!!!!!"
"אני בא לקחת אותך!!"
צחוק קר ומרושע נשמע.




"הוא פותח עיניים!" נשמע קול נשי. טרי פקח את עיניו הכחולות, הכל היה נראה לו מטושטש. כל מה שהוא ראה היה רק דמות נשית, אך פניה לא היו מוכרות ושיערה הירקרק והגולש לא הזכיר לו כלום. הוא העביר את ידו בשיערו הבלונדיני, גופו היה חם מתחת לשמיכה.
"היי..." הוא מלמל. החדר התבהר לו יותר, חדר קטן, מואר באור קלוש, ללא חלונות. הקירות נצבעו צבע אפור קודר. טרי הבין שהוא ישן בתוך מיטה, מכוסה בסדינים ושמיכה לבנים.
"ויולט, איפה אנחנו?" שאל טרי.
הבחורה צחקה. "אני לא יודעת מי זו ויולט, אבל שמי וונדי..." היא אמרה ברכות.
"ויולט לא כאן?! איפה קריס, מת', דני?!" צעק טרי.
"הירגע יקירי, יש פה חבר נוסף שלך..." אמרה וונדי, "קלין, לך קרא לאירמה ולסוון..."
דמות נוספת שהיתה בחדר יצאה משם בלי לומר מילה נוספת. טרי הביט סביבו, במיטה לצידו שכב דני.
"דני!! קום!! צריך לחזור למערת מפלי המטאור..." צעק טרי. דני נע בתוך מיטתו.
"מי זה? טרי?" שאל דני.
וונדי חשבה מעט, היא לא שמעה על מערת מפלי המטאור.
"טרי שמך, נכון?" היא שאלה.
"נכון..." אמר טרי.
"מערת מפלי המטאור, היא נמצאת כאן באלמיה?"
"אלמיה? לא, היא נמצאת בהוון... איפה זה אלמיה?"
"זה גם מה שאני שואלת את עצמי, מה זה הוון?"
"מחוז..." התערב דני.
"כנראה שהוא ממש רחוק מכאן, כי לא שמעתי עליו כלל..." אמרה וונדי, "שניכם הגעתם משם?" היא שאלה.
"נכון, זאת אומרת שאנחנו רחוקים מהבית..." התייאש טרי.
"כנראה..." אמרה וונדי.
"אני שמעתי על הוון!" אמרה אישה מבוגרת שעמדה בפתח החדר. היא נכנסה, בעקבותיה עוד ילד בן גילם של דני וטרי ובחור בן גילה של וונדי. טרי התיישב במיטתו, בדומה לדני שהקשיב בדריכות לשיחה.
"נעים מאוד, אני אירמה..." הציגה עצמה האישה המבוגרת. אירמה היתה מעט מכופפת ונשענה על מקל הליכה. שיערה היה אפור אסוף בשתי קוקיות והיא לבשה שמלה אדמדמה.
"אני עובדת כאן, באיחוד ריינג'ר וגם גרה כאן... שמעתי על הוון, אבל זו רק אגדה..."
"מה זאת אומרת?!" נבהל טרי.
"פעם היא הוזכרה בספר שקראתי, אבל לא מצאתי הוכחה קיימת לכך שהמקום הזה קיים..." היא הסבירה.
"אבל הגענו משם! מה זה בכלל המקום הזה? מה זה איחוד הריינג'ר?!"
"איחוד הריינג'ר, הבניין הזה הוקם על ידי אירמה ואנשים נוספים..." אמר הבחור הנוסף שנכח בחדר, "שמי סוון אגב..." הוא אמר. הוא לבש חליפה אדומה וכובע אדום, שיערו היה חום וארוך.
"אתם לא יודעים מה זה פוקימון ריינג'ר? אתם באמת מוזרים..." אמר הילד בן גילם, שיערו חום ועיניו כחולות. הוא לבש ג'ינס וסוויטשירט תכלת.
"אצלנו בהוון זה לא קיים... אנחנו מאמני פוקימונים..." הסביר טרי.
"מאמנים? אנחנו שומרי טבע ופוקימונים! אין לכם סטילר?" שאל קלין.
"מה זה סטילר?" שאל דני.
תשומת ליבם של דני וטרי נכבשה על ידי פוקימון נמוך שעמד באדישות לצידו של הנער קלין. הפוקימון נראה כמו דובון, גופו שמנמן, כחלחל. עיניו העגולות פקוחות לרווחה.
"זה המאנצ'לאקס שלי..." הוא הוסיף.
"דני, מאנצ'לאקס הוא התת התפתחות של סנורלאקס, כמו הפוף הגדול בסלון של דרו וקאסי" אמר טרי.
"כן אני מכיר..." חייך דני בעצב, הוא היה מבולבל לגמרי מהסיטואציה, מהחדר הלא מוכר והאנשים הלא מוכרים. אין אותות או כל סימן אחר לחבריו המוכרים, אלה שליוו אותם מתחילת מסעם בהוון ועד לתקופה בו שהו בבית הנסתר בצוק על האי בו חיו דרו וקאסי בעבר. הם עברו כל כך הרבה מאז, וסוף סוף הגיעו לרגע המיוחל, בו הם שינו את ההסטוריה. אך בעקבות מקרה לא צפוי שאותו דני בקושי זוכר, כנראה איבד את הכרתו, עבר דני תלאות עם טרי והגיע אל החדר הלא מוכר הזה בו הוא ישן כמה ימים.
"בואו, אני אראה לכם את הסטילר שלי, אני אחכה לכם מחוץ לחדר..." אמר קלין ויצא מהחדר. טרי ודני יצאו באיטיות מהמיטה.
"לכו איתו, אל תפריעו לעצמכם..." אמרה אירמה וגררה איתה את סוון ווונדי החוצה.
הדלת נטרקה אחריהם.
"אני באמת שלא מבין מה הולך פה, זה מפחיד מדי!" אמר דני.
"יש לי תחושה חזקה שזה באשמת מיוטו, שהוא שלח אותנו לכאן כמו שהוא עשה לפוקימונים שלנו בפעם הקודמת...."
"יכול להיות, יכול להיות שזאת אותה סיטואציה..." מלמל דני וחיפש את הפוקדורים שלו במכנסיו, אך קלט שהוא לובש פיג'מה לבנה, "אבל אני לא מצפה שוולפיקס יעבור עכשיו דרך איזה דלת זמן ויבוא להציל אותי..." אמר דני במרמור.
טרי התפוצץ מצחוק.
"אהבתי דני!!! הלוואי שהייתי רואה פתאום את גלייגר מגיע אליי בתעופה מהשמיים, וכשהוא פוגש אותי מופיע פוקדור באוויר ודלת מופיעה באמצע שום מקום..." צחק טרי.
דני צחקק גם הוא. הם הבחינו שהבגדים שלהם מונחים על כיסא בפינת החדר.
"הוו, זו כבר הקלה!" אמר דני וחיטט בג'ינס שלו, ומצא שם את הפוקדורים.
"הם כאן, איתנו, לפחות זה..." אמר טרי, אבן כבדה מאוד ירדה מדאגות ליבו בזמן שהוא החליף את בגדיו.
דני ענד את השעון שקיבל מדרו, הוא לחץ על הכפתור שאמור להתריע על מיקומו, אך כלום לא קרה. הוא שמע דיבורים מאחורי דלת החדר.
"טרי, בוא..." אמר דני וסימן לטרי להתקרב אליו ולהקשיב בדלת. הם שמעו את אירמה מדברת על המצב הקשה אליו הם נכנסו במחוז אלמיה, ושהם עצמם, טרי ודני, הם בעיה בפני עצמה כי אין להם זמן לעזור להם.
טרי פרץ את הדלת ויצא אל מסדרון הלבנים האפורות של המבנה. אירמה ווונדי הביטו בו בתדהמה.
"זה בסדר אירמה, אנחנו לא נהווה לכם מטרד אם מצבכם לא מאפשר זאת, אפילו נשמח לעזור!" אמר טרי.
לקח לאירמה כמה שניות לענות, אבל אז היא החלה לצחקק.
"שמעתם אותי מדברת אני מניחה, שלא תבינו אותי לא נכון, מצאנו אתכם על חוף הים מעולפים וברור שהחלטנו לקחת אתכם ולטפל בכם עד שתתעוררו, וגם נעזור לכם להגיע הביתה, אבל זה לא יהיה מאה אחוז המטרה שלנו, עם כמה שקשה לי להודות בכך...." היא אמרה מעט בעצב.
"זה בסדר אירמה...." אמר דני.
"איך מגיעים לקלין?" שאל טרי.
"אני אקח אתכם" אמרה וונדי והובילה את השניים במסדרון הקצר, ממש אל סופו. היה זה מבוי סתום, אך עם דלת מתכת בסופה.
"זו יציאת החירום, קלין כבר יעשה לכם סיור מיד אחרי בכל הבניין..." חייכה וונדי והוציאה כרטיס לבן ריק מכיסה. היא הניחה אותו על מכשיר שחור שנתלה ליד הדלת, ובצפצוף פשוט הדלת נפתחה לרווחה.
"תהנו!" היא אמרה וחזרה אחורנית. דני וטרי יצאו באיטיות מהדלת. אור השמש סנוורה את עיניהם שהיו רגילות לחשיכה ולהרבה זמן של שינה. הם מצאו את עצמם על מדרגות חירום עשויות מתכת התלויות מדלת הבניין עד חצר תחתונה הנמצאת מתחת למבנה הגדול.
"וואוו!!!" התלהב טרי. הבניין נראה כמו טירה עגולה, קירותיו עשויים לבנים אפורות ועתיקות. מהגג צמח עץ ענקי שהזכיר לטרי ודני את הצוק שבו גרו אצל דרו וקאסי, גם על הגג שלהם צמחו עצים שהסתירו כניסה נסתרת לבית. המבנה היה ממוקם על גבעה נישאת, באמצע קרחת יער. מסביב למבנה צמחו עצים ירוקים רבים.
"תראה!" הצביע דני ומשך את תשומת ליבו של טרי לעבר בניין עצום הנבנה לא רחוק מהם. בעצם, בניין מצופה חלונות זכוכית גבוה שמהגג שלו נבנה מגדל בצבע סגול.
"מעניין מה בונים שם..." תהה טרי וראה מנופים כתומים צמודים לבניין.
המזג אוויר היה קליל ונעים, השמיים היו נטולי עננים ונצבעו טורקיז.
"אני אחכה עוד הרבה?" צעק אליהם קלין מהגינה שמאחורי הבניין. טרי ודני דילגו על המדרגות כלפי מטה.
טרי צחק. הם הגיעו אל קומת הקרקע ודרכו על האדמה. קלין התקדם אליהם עם מאנצ'לאקס.
"אז מה זה הסטילר הזה?!" שאל דני.
"תראו..." הוא הושיט את ידו. הם הבחינו בשעון גדול בצבע אדום על ידו. אך זה לא היה שעון, זה היה מכשיר מיוחד, בתוכו מותקן סביבון קטן.
"אוקיי, וזה התחליף שלכם לפוקדורים?" שאל טרי.
"פוקה מה?" התבלבל קלין, הוא הבחין בפוקימון על אחד העצים, פוקימון תולעת.
"מעולה, זה קאטרפי, יהיה קל לשלוט עליו לצורך הדגמה..." מלמל קלין. פוקימון תולעת המשי היה ירוק, בעל פה צהבהב. עיניו גדולות ושחורות ועל ראשו שתי אנטנות קטנות אדומות. רגליו של קאטרפי צהובות.
"קדימה סטילר!" קרא קלין, הוא הושיט את ידו ובתנועה חדה הסביבון שבידו נפלט, ביצע מספר סיבובים והקיף את גזע העץ עליו זחל קאטרפי. קאטרפי זהר באור לבן לשניה. הוא נתפס.
"וואו, שיטה קצת מיותרת לתפיסה קבועה של פוקימון, אם הוא לא נכנס לשום מקום..." אמר דני.
"מה זאת אומרת?! התפיסה היא לא קבועה, בשביל זה יש לי את השותף שלי מאנצ'לאקס, קאטרפי איתי רק למטרה ספציפית שאני צריך ממנו, בואו נילחם!" אמר קלין.
"זו המומחיות שלי..." אמר טרי ודחף את דני הצידה, "צא מי שלא תהיה!" אמר טרי בהתרגשות ושלף פוקדור אקראי מכיסו. כשהוא לחץ במרכז הפוקדור, הפוקדור גדל למימדו המקורי והוא הטיל אותו בהתרגשות. הפוקדור נפתח לרווחה, ופרץ של אור הגיח מתוכו, מגבש צורה מוצקה והופך ללא אחרת מאשר הסנוראנט היקרה שלו.
"סנוראנט יקירה שלי, אני יותר מנרגש לראות שאת פה איתי!" אמר טרי וחיבק אותה.
"וואווו!" התלהב קלין ולא מסנוראנט, אלא מהפוקדור שמשום מה הוא לא הכיר.
"קרב כפול?" שאל טרי ושלף פוקדור נוסף.
"בהחלט, אני אצטרף אליך טרי!" חייך דני והטיל גם הוא פוקדור באוויר. קירליה יצא מתוך הפוקדור בריקוד.
"היי קירליה, איזה יופי שאתה פה!" התרגש טרי. קירליה קד קידה.
"בסדר גמור! קדימה קאטרפי, מאנצ'לאקס..." אמר קלין. קאטרפי ירד מהעץ באורך פלא.
"איך?!" נדהמו טרי ודני. היה מוזר להם שקאטרפי לא נלכד בתוך פוקדור.
"לא והפוקדרורים האלה יותר טוב?!" ענה קלין. טרי צחק.
"קירליה, מתקפת עלים קסומים!" פקד דני. קירליה החל להסתובב במקום בריקוד בלרינה, הוא צבר תאוצה ושלח מטח של עלים חדים כתער, עטופים באנרגיה צבעונית וקסומה. מאנצ'לאקס וקאטרפי נפגעו שניהם מהמתקפות. קאטרפי ספג את מלוא הנזק. "אוי לא!!" נבהל קלין. קאטרפי התעלף מהמתקפה ומאנצ'לאקס נותר לבדו בקרב מול סנוראנט וקירליה. טרי ודני צחקו.
"מטרונום!" פקד קלין.
"לעיסה!" פקד טרי על סנוראנט. מאנצ'לאקס החל לנענע את אצבעותיו, במקביל סנוראנט פערה את פיה ושלפה ניבים חדים. מאנצ'לאקס התעטף בזוהר לבן וגופו הפך צחור כולו. הוא צבר תאוצה והתנגש בעוצמה בסנוראנט. קירליה התחמק מהמתקפה בשיגור והופיע בסמוך, כדי לצאת מכלל סכנה. סנוראנט שכבה מעולפת לחלוטין. "כל כך לא פייר! מתקפת פריקת ג'יגה!" בכה טרי והשיב את סנוראנט לפוקדור.
"מדהים איך שעשית את זה..." התלהב קלין מסנוראנט שנשאבה חזרה לפוקדור. "קירליה, ראיית עתיד!" פקד דני.
"עצרו הכל!" נשמעה קריאה. השלושה הסיטו מבטיהם למעלה, לדלת החירום דרכה ירדו טרי ודני כמה דקות לפני כן. וונדי עמדה בסמוך לדלת, היא החלה לדלג במדרגות לעברם. "קרה משהו?" שאל קלין.
"כן, פרצה שריפה גדולה ביער ווין, כולנו עסוקים, אתה חייב לצאת לשם קלין! זו משימתך הראשונה בתור ריינג'ר על!" היא הסבירה בלחץ.
"אני כבר יוצא לשם, איך נגיע לשם מהר?" שאל קלין. "הקירליה שלי יודע להשתמש בשיגור, אבל אני חושש שהוא לא ידע להגיע למקום שהוא אף פעם לא ראה..." הסביר דני ביאוש.
"בוא ננסה משהו אחר..." אמר טרי, הוא שלף שלושה פוקדורים מכיסו, "לעזאזל איפה עוד שלושה?!" נבהל טרי.
"גם לי יש רק שלושה טרי!" נדהם דני כששלף מכיסו שני פוקדורים נוספים מלבד הפוקדור של קירליה שכבר היה בחוץ עם סנוראנט.
"יש לכם יותר משותף אחד?" נדהם קלין לגלות, לאחר שהקטארפי שאליו התחבר בעזרת הסטילר שוחרר לחופשי לאחר שהפסיד בקרב. טרי ודני הטילו כל אחד את שני הפוקדורים הנוספים שהיו להם, מהם הגיחו הגלייגר של טרי והקקנייה שלו, לצידם וולפיקס ווויפינבל של דני. גלייגר היה הפוקימון הראשון של טרי, פוקימון עקרב מעופף בצבע סגול בעל כנפיים כחולות עם עיניים גדולות פקוחות לרווחה, לשון שמבצבצת כמעט תמיד החוצה ושני ניבים חדים. על קצה זנבו של גלייגר בצבץ עוקץ חד. גלייגר היה פוקימון מסוג אדמה ומעופף. הוולפיקס של דני היה הפוקימון הראשון שלו. הוא היה פוקימון מסוג אש, דמוי שועל בעל פרווה כתומה חלקה ומבריקה. לוולפיקס היו שישה זנבות מסולסלים. לצידם עמדו קקנייה, פוקימון ירוק דמוי קקטוס מסוג דשא ווויפינבל, פוקימון מסוג דשא גם הוא, פוקימון דמוי צמח טורף בצורת פעמון. גופו היה גלילי וצהוב, פיו האדום פתוח לרווחה ללא אופציה לסגירה, משני צדדיו מזדקר עלה ירוק גדול. "היי חברים!" התלהבו השניים למראה פוקימוניהם. טרי לא הבין היכן נעלם האלקטבאז שלו, הטאורוס והסוולו שלו. לדני היה חסר השלדר שלו. "מה שלא יהיה דני, אני עוד בטוח שנמצא אותם!" עודד אותו טרי. "מרתק..." התלהבה וונדי מהפוקימונים והפוקדורים, "קדימה, אנחנו ניקח אתכם לשם בדרך המהירה ביותר, המחוז שלנו דיי קטן..."

להבות צורמות התפשטו לכל עבר. צמחייה ירוקה בערה בכל מקום. יער ווין שהיה ביתם של פוקימונים רבים נשרף לאט, לאט.
"איך זה הגיע למצב הזה?" הוטרד דני, מפלס את דרכו בין הלהבות, כשקלין, טרי ומאנצ'לאקס לצידו. קבוצת פוקימוני פרפר, באטרפרי, כמו הבאטרפרי של ג'ינה, עפו בחרדה ובנסיון לברוח מהאש. הם החזיקו פוקימוני גולם ירוקים בידיהם, מטאפוד, ההתפתחות של קאטרפי שמהם יבקע באטרפרי בעתיד.
"חייבים לעזור להם ולכבות את האש!" אמר קלין בביטחון. "קדימה קירליה!" קרא טרי ושחרר את הפוקימון העל חושי, "אני לא יודע כמה זה יעזור אבל תנסה להשתמש במתקפת בלבול על האש!" קירליה זהר באור סגלגל, כך גם אחד מהעצים לידו שבער. האש השתוללה, אך לא נעלמה בעזרת הכוח העל חושי.
"ננסה לאלתר משהו, צאו שניכם!" קרא טרי. קקנייה וגלייגר פרצו החוצה מהכדורים. קקנייה נבהל מהלהבות, הוא נזכר בפוקימוני האש באחוזת הפוקימונים על האי סיניבר. ענף עץ בוער החל לקרוס ולצנוח מטה, במקביל לקבוצת באטרפרי.
"גלייגר, פעימת אופל!" פקד טרי. גלייגר פתח לרווחה את הצבט שלו ושחרר מתוכה אנרגיה קודרת עשויה מטבעות שחורות וסגולות ממוזגות. המתקפה פגעה בול בענף הבוער וניפצה אותו.
"קקנייה נסה לעזור עם האש!" ביקש טרי. קקנייה התעשט והחל להסתובב במקום, מפזר עננת חול.
"וואו, למדת את מתקפת הסופת חול!" התלהב טרי. החול חנק מעט את האש שבערה על העצים בסמוך אליהם, אבל השריפה כבר התפשטה לאורך שטח גדול מהיער.
"בעיה, החול לא יועיל לנו! חייבים פוקימון מים!" אמר דני. קלין חשב מעט, הוא נזכר במאגר מים שנמצא ביער.
"בואו!" הוא קרא והחל לרוץ, אחריו מאנצ'לאקס, דני, טרי, קירליה, קקנייה וגלייגר. מדי פעם נתקלו השלושה בנתיב חסום על ידי האש. קירליה דאג להסיט את האש בעזרת מתקפת הבלבול ובמידה והאש היתה חזקה מדי קקנייה חנק אותה עם סופת חול. אחרי דקות ספורות מצאו עצמם השלושה בליווי הפוקימונים בשטח יער מדולל יותר, אליו האש עוד לא הגיעה.
"קקנייה, תעצור את האש מלהגיע גם לכאן עם סופת חול! גלייגר, אבנים מתגנבות!" פקד טרי. גלייגר זימן סלעים גדולים שיצרו חומה. קקנייה פזר חול לכל עבר וניסה למנוע מהלהבות להתפשט. קירליה שיחק עם האש בעזרת מתקפת בלבול.
"הגענו..." מלמל קלין, עומד מול נהר זורם של מים תכולים, כשדני וטרי עם הגב אליו מנסים לתפעל את חסימת התפשטות האש.
קלין חייך, מרוצה, למראה הדבר אותו חיפש. יצור ענקי שחה בתוך המים. קלין ראה רק את השריון שלו מבצבץ מעל פני המים, כששני תותחים מזדקרים מהם.
"את הבלסטויז הזה אני צריך!" הוא אמר, מרוצה, ומתח את זרועו השמאלית, עליה מונח הסטילר שלו.
"מאנצ'לאקס, מטרונום!" פקד קלין. הפוקימון נענע את אצבעותיו לשני הצדדים, בזמן שהן זוהרות בלבן. משהו מוזר קרה לו, הוא זהר באור בוהק וגדל, התעצם, לובש את צורתו של בלסטויז, הפוקימון דמוי הצב ששחה בנהר.
"מדהים!" התלהבו השלושה, "זה גם יעזור עוד יותר..." אמר קלין, "תקוף אותו מאנצ'לאקס!"
הפוקימון שלבש את צורתו של בלסטויז ירה מתקפת אקדח מים מתוך התותחים על גבו. הם פגעו בבלסטויז המקורי ודחפו אותו, מה שגרם לו לקום על שתי רגליו ולתקוף את מאנצ'לאקס באקדח מים גם הוא.
"קדימה סטילר!" קרא קלין, הוא שחרר את הסביבון על ידו, וזה החל לחוג באוויר מסביב הבלסטויז המקורי, מספר סיבובים מלאים. בלסטויז ניסה לתקוף את הסביבון, ללא הצלחה. שובל של אור שנפלט מהסביבון שלט בבלסטויז. "הצלחנו!" קרא טרי, כששני בלסטויזים לצידו.
"בלסטויז, כבה את השריפה!" פקד קלין. בלסטויז החל לירות זרמים של מים לעבר הלהבות, בנוסף לקקנייה וסופת החול. מאנצ'לאקס חיקה אותו.
"אין מצב שככה נכבה את כל היער..." התייאש טרי, שלמרות שראה את האש מסביבם מצטמצמת, ראה כמה שטח היה ליער הזה ויקח להם שעות.
"יש משהו יותר שימושי בלסטויז?" שאל קלין.
בלסטויז הניע את ראשו בחיוב. אנרגיה נטענה בתוך התותחים שלו, הוא ירה שני כדורים תכולים מעלה לשמיים. הם התמזגו והתפוצצו. מאנצ'לאקס חיקה אותו וירה גם הוא שני כדורים כאלה.
השמיים מעליהם התחילו להאפיר, שתי טיפות נפלו על אפו של טרי.
"הבנתי..." אמר טרי. גשם שוטף החל לרדת, נאבק באש.
"מדהים!!! הצלחנו!!" צהלו כולם. קלין חיבק את הפוקימון שלו. זה נשא אותו באוויר בחיבוק מוחץ, ואז בהבזק של כמה שניות הבלסטויז הגדול הפך שוב למאנצ'לאקס. הבלסטויז המקורי קד לקלין, ואחרי שקיבל תודות רבות מכולם הוא חזר לשחות בנהר. הגשם עוד טפטף, אך הלהבות בשאר היער כמעט כבו לגמרי.
"העיקר הצלחנו..." אמר דני. קקנייה המשיך בסופת חול כדי לעזור לגשם.
קלין נראה קצת מבואס, הוא מכיר את יער ווין, היער הזה קרוב לביתו, והוא היה ירוק והכיל בית להרבה פוקימוני בר. עכשיו הוא שרוף כמעט לגמרי, העצים רובם מתו, שחורים כמו פחם, האדמה חרוכה. פוקימונים לא נראו בסביבה בה עמדו כעת שלושת הילדים. אותם באטרפרים ומטאפודים שעפו מקודם כבר מזמן עזבו את ביתם, שבער.
"זה לא המקום בו שיחקתי בילדות..." התבאס קלין. טרי ודני טפחו על גבו בחיבה.
"איך נגרמה השריפה הזאת?" תהה טרי.
"אולי לעולם לא נדע..." פיהק דני.
"סיימנו פה?" שאל טרי.
"אני מניח שכן, לצערי.... יקח שנים עד שהיער ישחזר את עצמו! אולי רק הפוקימונים יצליחו להחזיר אותו למוטב" הצטער קלין. צפצוף נשמע לפתע. קלין הושיט את ידו ופתח את הסטילר שלו, מסך קטן עם מצלמה היה שם, ועל המסך הופיעה דמות של בחורה בלונדינית.
"היי ריטמי!" קרא קלין.
"היי קלין, קיבלתי את העדכון שהשריפה ביער כבתה, אני מוסיפה לך שדרוג לסטילר, חסינות מול פוקימוני אש מספר שתיים!" היא אמרה בחיוך, "מלבד זאת, אל תלכו, מידע מודיעיני שקיבלנו אומר שתמצאו ביער עדיין את הגורמים לשריפה!" היא אמרה וניתקה את השיחה.
"רות..." אמר קלין.
"מי זאת היתה?" שאל טרי.
"זו ריטמי, היא הטלפונאית של איגוד הריינג'ר, בחורה מוכשרת, סיימה איתי בבית הספר לריינג'רים!" הוא אמר, "קיבלתם מה שהיא אמרה?"
"כן, אם הבנתי נכון אנחנו נמצא את הגורמים לשריפה...." אמר דני.
"בואו!" הנהיג קלין.
במשך כמה דקות הם צעדו בין העצים השרופים, היער היה גדול. הם היו כעת במרכזו, איפה שהשריפה היכתה הכי הרבה את הצמחייה, כנראה משם היא פרצה.
"אתם מטומטמים! זו לא היתה המטרה!" נשמעה צעקת אישה. השלושה הבחינו בבחורה בלונדינית לבושה מדים שחורים, צועקת על שני בחורים בלונדינים נוספים, לבושים גם הם מדים שחורים.
"היינו אמורים להפעיל את הג'יגמארו כדי לשלוט בפוקימונים של היער, לא ליצור תאונה עם הדלק שתגרום לשריפה בכל עבר!!!" היא צרחה. המדים השחורים שלהם הזכירו את מדיהם של צוות רוקט, אך טרי ודני הבינו שהם לא צוות רוקט, מכיוון שעל מדיהם השחורים הצמודים הוטבע סמל אחר, סמל סגול, שנראה כמו האות "V" ובמרכזה מעין פוני מסולסל.
"מי אלה קלין?"
"צוות דים סאן, לאחרונה הם מנסים להשתלט על כל הפוקימונים של מחוז אלמיה בעזרת מכונות מוזרות, כמו זאת שלידם עכשיו..." הוא אמר והצביע על מכונה שבורה לצידם של האנשים, היא היתה אדומה, שבורה לחתיכות, שלוליות של דלק נשפכו צידה, כאלה שעוד לא נדלקו בשריפה.
"אתם..." פרץ קלין.
"ריינג'ר!" נבהלה האישה, היא הביטה בהם. דני וטרי קיבלו הלם, היא היתה מוכרת להם, השיער הבלונדיני, העיניים הבהירות החודרות.
"ויולט!!!!!!" צרח טרי.
"איך הוא יודע את השם שלי?!" היא שאלה, לחוצה ביותר.
"מה יש לך? מה את עושה פה? עם האנשים האלה? מה קרה למיוטו?" שאל דני.
"אני לא מאמין שאתם קשורים לאנשים האלה!" נבהל קלין.
"אני לא יודעת על מה אתם מדברים..." היא אמרה בבלבול.
"נו ויולט תפסיקי עם ההצגות האלה! בטח הגעת לפה איתנו ואיבדת את הזיכרון! אני טרי, חבר ילדות שלך, וזה דני!"
"השם שלי ויולטה, אני לא מכירה אתכם, נולדתי על האי בויל והתחייבתי לצוות דים סאן מלפני שנתיים, אל תנסו להפעיל עליי משחקים פסיכולוגים!" היא התעצבנה וצרחה את מלוא גרונה.
"זו לא התנהגות שאופיינית לה טרי... זו לא ויולט שלנו, הגעגועים הביתה משגעים אותך! היא לא דומה לה באמת, זה רק מקרי שהן דומות, שיש להן אותו שם!"
"זו היא, אני נשבע לך!" התעצבן טרי.
קלין, ויולטה ושני אנשי הדים סאן הנוספים נראו מבולבלים לגמרי.
"מספיק עם זה!" היא התעצבנה ופתחה מכשיר שנראה כמו מחשב נייד. שני האנשים חיקו אותה ופתחו גם הם שניים.
"תקפו אותם!" קראה ויולטה.
מבין העצים השרופים קפץ פוקימון. הוא נחת על הקרקע מולם, מוכר מאוד לטרי ודני, פוקימון קוף בעל פרווה סגולה, בעל אוזניים גדולות ועגולות ובטן בצבע קרם.
"אייפום?" תהה טרי.
הפוקימון הזה היה גדול יותר בגודלו מאייפום, הצורה המפותחת שלו, אמביפאם. במקום זנב אחד, הזדקרו מתוכו שני זנבות שנגמרים בשני כפות ידיים גדולות, עם שלוש אצבעות אדומות.
"זה אמביפאם, הצורה המפותחת של אייפום! זה כבר לא נראה לי מקרי דני!" התעצבן טרי.
מבין השיחים הגיחו שני פוקימונים נוספים, פוקימון כלב שחור, בעל פה ובטן כתומים. על ראשו כיסוי שנראה כמו גולגולת וגם על גבו, עצמות לבנות בולטות החוצה.
"האנדאוור..." מלמל קלין. עיניהם של שלושת הפוקימונים היו אדומות, כנראה מהשליטה בהם בעזרת המחשבים המוזרים.
"צא וולפיקס!" קרא דני ושחרר החוצה את השועל מתוך הפוקדור.
"איך אתם מתכוונים לתקוף אותה? היא חברה שלנו! היא מבולבלת!" צעק טרי.
"מתי תבין שאני לא מכירה אותך?!" צרחה ויולט, "אמביפאם, תקוף אותו בריסוק אבנים!"
פוקימון הקוף ניתר באוויר, כפות ידיו זהרו באור כתום.
"וולפיקס, מערבולת אש!" פקד דני. וולפיקס החל להסתובב על ששת זנבותיו, כולא את אמביפאם בתוך מערבולת של אש.
"תפסיק להיות אדיש ותתחיל להלחם!" סטר דני לטרי על פניו.
"קקנייה, זרוע מחט!" קרא טרי, "על האנדוור!"
זרועו של קקנייה זהרה באור ירוק, קוצים הזדקרו ממנה, הוא קפץ והטיח את המתקפה על גבו של אחד ההאנדוורים והסב לו נזק קליל.
"מאנצ'לאקס, מהלומת גוף!" פקד קלין.
מאנצ'לאקס קפץ וניסה לחבוט בכל גופו בהאנדוור השני, אך זה תפס אותו בין ניביו עם מתקפת נשיכה.
"אמביפאם, תשרוט את הוולפיקס הזה!" קראה ויולטה. אמביפאם, שהשתחרר מסיבוב האש, שלף ציפורניים חדות והטיח אותם בוולפיקס.
"האנדוור, להביור!" קראו שני האנשים, שולטים בהם דרך המחשבים שלהם.
שני הכלבים פערו את פיהם ונשפו אש צורמת, כמו זו שהדליקה את היער.
"וולפיקס, חפירה!"
"קקנייה, תשתלט על עצמך!"
"מאנצ'לאקס, גלגול!"
פוקימון השועל נכנס עמוק לאדמה, מתחמק ממתקפת האש. קקנייה שפחד מאוד מהאש החל לרוץ לכל עבר, מה שגרם לצחוק מהצד של אנשי הדים סאן. מאנצ'לאקס קיפל עצמו לכדור והחל להתגלגל בכל הזירה, מתנגש בהאנדוור ובאש כמו כדור באולינג שמפיל פין.
"אמביפאם, אגרוף ממוקד!" קראה ויולטה.
"וולפיקס פרץ מהאדמה והעיף את אחד ההאנדוור באוויר.
"הקדם את אמביפאם, קשר דשא!" קרא טרי. עיניו של קקנייה זהרו בירוק, עלה דשא גמיש וארוך פרץ מהקרקע ואחז ברגלו של אמביפאם, מפיל אותו על הרצפה ומונע ממנו לתקוף באגרוף ממוקד.
"עכשיו תורי!" קרא קלין, "צא סטילר!" הוא אמר. סביבון המתכת שלו פרץ והחל להסתובב מסביב להאנדוור אחד. הוא נתפס בקלות לאחר ארבעה סיבובים מהירים.
"עצור אותו אמביפאם!"
"תעזרו לי, אל תתנו לה לתקוף את הסטילר!" צעק קלין, כשהוא מכוון את הסביבון שלו לעבר ההאנדוור השני.
"וולפיקס, קרן בלבול!"
"קקנייה, זרוע מחט!"
אמביפאם ניתר באוויר, הוא ניסה לתקוף את סביבון הסטילר בזמן שהוא שועט לעבר האנדוור. וולפיקס ניתר מולו ועיניו זהרו באור סגול. שישה כדורי אור נוצרו מסביבו, שועטים לעבר אמביפאם, מקיפים אותו וגורמים לו לבלבול.
הסטילר השלים שלושה סיבובים מסביב להאנדוור.
"הצלחתי!" חייך קלין.
שני המחשבים הניידים של אנשי הדים סאן הזכרים התפוצצו. ההאנדוורים חזרו לעצמם, וזה בא לידי ביטוי בעיניהם שחזרו לצבעם המקורי, כשהשליטה מהם השתחררה. הם ברחו עמוק לתוך היער.
"אני מבטיחה לכם שאני אנקום!" אמרה ויולטה, כשקקנייה הטיח את זרועו באמביפאם ועילף אותו.
הסטילר של קלין השלים חמישה סיבובים מסביב לאמביפאם ושחרר גם אותו מהאחיזה.
השלושה ברחו משם, משאירים מאחוריהם הרס ובלגן.
"בואו נחזור לאיחוד, ניקח איתנו את כל מה שהם השאירו..." אמר קלין, עצבני.
"צא קירליה!" קרא דני.

למחרת בבוקר קמו טרי ודני לאחר שיום לפני סייעו לקלין לכבות את השריפה ביער ווין ולהביס את צוות דים סאן שבגללו פרצה השריפה מלכתחילה. קירליה של דני הביאה אותם בעזרת מתקפת שיגור חזרה לאיחוד הריינג'רים, עם אותן מכונות שהשאירו דים סאן מאחור. קלין קרא להם לבוא איתו כדי לקבל תוצאות מהסריקה של האסטינג.
"מי זה פרופסור האסטינג?" שאל טרי.
"הפרופסור של מחוז אלמיה שמתגרר כאן באיחוד, הוא אחד משלושת המקימים, ביחד עם אירמה וביחד עם מנהל בית הספר לריינג'ר, שם למדתי לפני זמן מה..." הסביר קלין.
השלושה טיפסו במדרגות לקומה העליונה של המבנה.
"אני אומר לכם, זאת היתה ויולט!" התעקש טרי.
"טרי, אני חושב שעצם זה שהיא תקפה אותך אתמול הוכיח מספיק שזו לא היא, לא דיי בכך שהאמביפאם שהיה לה זכר, לא כמו האייפום הנקבה שלה" קטל אותו דני.
טרי שתק מהאכזבה לכמה שניות, עד אשר עלתה עוד שאלה לראשו.
"אה וקלין, אתמול ראינו מגדל עצום שנמצא לא רחוק מכאן, ראינו שהוא עוד בבניה..."
"נכון טרי, זה בניין חברת אלטרו, חברה שולטת במחוז אלמיה, מנהל אותה אדם בשם בלייק הול. הם מתכוננים ליום הולדת של החברה בימים הקרובים! משום מה בונים על הגג מגדל חדש..."
"הבנתי, של מה החברה?"
"חברה ליצור אנרגיה, משהו כזה... אף פעם זה לא באמת העסיק אותי"
"הבנתי... אה ו..." נקטע טרי.
"אולי תשתוק, כמה שאלות?" התעצבן דני.
טרי צחקק.
"בדרך כלל אומרים שאני המציק, פתאום אתה לא מפסיק לשאול שאלות על הבוקר!" אמר דני, הפעם הוא צחק.
"נו אני חייב להבין מה קורה, אני לא רגיל למצב הזה..." אמר טרי, "בדרך כלל אני אנטיפאת על הבוקר"
"יש בזה משהו... אני אנטיפאת תמיד..." השניים צחקו. הם נכנסו בעקבות טרי לחדר עגול, על גג המבנה. בלב החדר צמח עץ ענקי שיצא החוצה אל הגג, אותו ניתן לראות גם מבחוץ.
אירמה עמדה שם, לצידם של סוון, וונדי, אדם נוסף שטרי ודני לא ראו קודם ושמו מארפ, ריטמי הבלונדינית, אותה הם ראו דרך הסטילר של קלין, ובחורה נוספת שלבשה מדים זהים לשל ריטמי, טלפונאית נוספת, שמה לינדה.
"היי..." היא אמרה ביחד עם ריטמי לטרי, דני וקלין. הנוכחים בחדר בהו בפרופסור נמוך קומה שלבש חלוק לבן ושיערו היה לבן ארוך. הוא התרכז ושלף בעזרת פינצטה אבן שחורה מהמכשיר דמוי המחשב הנייד ההרוס.
"כמו שתיארתי לעצמי..." הוא מלמל.
"יש מסקנות האסטינג?" שאלה אירמה.
"בהחלט..." הוא אמר והצביע על מכשיר הג'יגמארו האדום ההרוס, לצד מכשיר זהה בצבע כחול, "כמו שהצגתי לכם את מכשיר הג'יגמארו בו השתמשו דים סאן בעיירה פואל, גם כאן השתמשו באותו מכשיר, שהופעל על ידי דלק וגרם לשריפה ביער. המכשירים החדשים אליהם נחשפתם ילדים, הם המינימארו, גרסא משופרת של הג'יגמארו ונוחה יותר..." הסביר האסטינג. שוהי החדר הקשיבו לו בדריכות.
"חתיכות הגבישים השחורות האלה, הן הבלגן האמיתי... הן הגורמות האמיתיות לצרות, הן שולחות אותות קוסמיים שמשגעים את הפוקימונים ושולטים בהם..."
"אני מכירה את הגבישים האלה..." אמרה אירמה.
"גם אני..." אמר סוון, "נתקלתי בהם בפסגות כרומה, בהריסות..."
"בהחלט!" הסכימה אירמה, "מי הולך לשם?"
"אני אלך, אני כבר מכיר את המקום..." אמר סוון, "קלין?"
"אנחנו נצטרף גם!" אמר טרי.
"מעולה..." אמר סוון.

פסגות כרומה, שטח פתוח על חופה הצפון מזרחי של אלמיה. סוון, קלין, דני וטרי הגיעו לאיזור רכובים על גבו, כל אחד על אחר, של פוקימון הציפור העתיקה, דודו. פוקימון ציפור עם נוצות כתומות ושני ראשים זהים שהזכיר גם קצת יען.
"תודה לכם, דודו..." אמר סוון. ארבעת הדודויים החלו לרוץ בשטח הפתוח, נעלמים באופק.
"טוב זה כאן, קצת יותר גבוה..." אמר סוון. המקום היה שטח פתוח, בעל אדמה כהה, וצמחים ירוקים כהים שצמחו מסביב. סלעים אפורים היו מפוזרים בכל מקום. במקום שרר ערפל שכיסה את כל השטח והקשה על ראייה מרחבית.
"מקום קודר..." אמר טרי.
"לא ביקרתי פה אף פעם" אמר קלין.
סוון הוביל את הארבעה צפונה, כשהם מדלגים מעל רכסי הגבעות הקטנות.
ההליכה היתה קצרה. פוקימונים דמויי דבורים ריחפו מסביב. היו להם עוקצים חדים בקצות ידיהם, בידריל.
הנה הכניסה!" הכריז סוון. הם טיפסו על מדרגות אבן אפורות שהובילה אותם לתל גבוהה, שגובהה התגבר עם המדרון של האדמה.
"אני רואה שאין פה אף אחד, צוות דים סאן לא כאן והבידרילים רגועים, זה כבר טוב" התנחם קלין.
"אני מקווה שהם לא יחכו לנו בפנים..." אמר דני, מעט חושש, כשהם הגיעו לפסגה וניצבו על צוק, כשבמרכזו מונח לוח אבן גדול ושטוח שכיסה את המדרגות שהובילו מטה, לחורבות כרומה.
"עכשיו אני שם לב, איפה הלוקסריי שלך?" שאל קלין את סוון לגבי הפוקימון השותף שלו.
"הוא לא חש בטוב, אירמה מטפלת בו... אני סומך עליכם!" אמר סוון.
"פעם אחרונה שביקרתי כאן, המדרגות היו גם חסומות, כנראה אחרי שפתחתי אותן הגיעו לפה צוות דים סאן כדי לקחת את שברי הגבישים האפלים שמפעילים את המינימארו והג'יגמארו..." הסביר סוון.
"אז איך נזיז את האבן?" שאת קלין. טרי ניסה לדחוף את האבן, אך היא היתה כבדה ביותר.
"איך הצלחת פעם קודמת סוון?" שאל טרי.
"נעזרתי בסטראפטור שתפסתי אז, הוא דחף מעט את האבן כך שהזדחלתי ממש בקושי דרך הסלעים..." הסביר סוון.
"מעולה, אז נעזר בפוקימונים!" אמר דני ושחרר החוצה את קירליה ווויפינבל.
"גלייגר צא!" קרא טרי ושחרר לחופשי את הפוקימון המעופף, "עוקץ רעל!"
"עלי תער וויפינבל!" פקד דני.
גלייגר פתח את צבטו הימנית. מטחים של מחטים סגולים פרצו מתוכה לעבר האבן. וויפינבל ירה מתקפת עלי תער בנוסף למחטים, לוח האבן החל לרעוד ולנוע מעט.
"קירליה, מתקפת בלבול!" הוסיף דני. קירליה זהר באורה סגולה. הזוהר הקיף גם את לוח האבן, הלוח החל להחליק יותר בקלות, אך בקושי.
"תתאמצו בבקשה, אתם יכולים!" עודדו אותם טרי ודני.
"מאנצ'לאקס עזור להם, מתקפת כוח!" ציווה קלין. פוקימון הדב זהר באור כתמתם, הוא הניח את זרועותיו ותפס בקצה של הלוח. הלוח החל לזוז יתר בקלות. כוחו סייע לאנרגיה העל חושית ולעלי התער ומחטי הרעל שסייעו לדחוף את הלוח.
"עוד קצת!" עודד אותם סוון.
פתח מספיק נרחב הותיר דרך לארבעה לרדת במדרגות אל תוך ההריסות.
"הייתם מעולים! תודה לכם!" הודו להם המאמנים, בעוד דני משיב את וויפינבל לפוקדור שלו.
"מדהים מה שאתם עושים עם הפוקדורים האלה!" התלהב סוון.
הארבעה החלו לרדת במדרגות אל תוך ההריסות, כשקירליה, מאנצ'לאקס וגלייגר לצידם.
המערה היתה חשוכה לחלוטין, גם האור הקטן שחדר מבעד לפתח המדרגות מעליהם, נבלע בחושך ששרר במערה.
"איך אנחנו אמורים לראות כאן משהו?" שאל דני.
"ככה זה בהתחלה, נצטרך למצוא לעצמנו דרך להאיר, עד שכבר לא נצטרך, אתם תראו! יש לאחד מכם פוקימון אש?" שאל סוון.
"ברור! צא וולפיקס!" קרא טרי ושחרר לחופשי את פוקימון השועל.
"יש כאן איזה לפיד מאולתר שנוכל להדליק?" שאל קלין.
"בכלל לא..." אמר טרי וגישש ברצפה אחרי שכמעט נפל כשחשב שהוא עוד על מדרגות.
"לא טרי, אתה כבר על אדמה..." צחק קלין.
"אני יודע..." אמר לפתע דני, "וולפיקס, קירליה, אש מכושפת!"
שני הפוקימונים הנהנו. וולפיקס פתח את פיו לרווחה. הוא נשען על שש זנבותיו והחל להסתובב, כשמערבולת מסתובבת של אש פורצת אל האוויר ומאירה את קירותיה האפורים של המערה. קירליה השתמש במתקפת בלבול ויצר שליטה על חושית על האש הכתומה כשהקיפה אותה אנרגיה תכולה. האש נותרה באוויר בשליטת קירליה והפכה לכדור אש ענקי. הם הבינו שהם בתוך חדר לא גדול במערה, ומסביבם לא יותר מדי מלבד סלעים קטנים בולטים מהאדמה.
"חשבתי המערה תהיה משהו קצת יותר מיוחד..." מלמל דני.
"אתם עוד לא ראיתם כלום, יש כאן גם פוקימונים..." הסביר סוון והוביל אותם בחדר.
הם גיששו עצמם במערה כשקירליה מאיר להם בעזרת כדור האש.
המנהרה לא לקחה יותר משתי דקות, והם הגיעו לסופה, כשמדרגות חדשות הובילו אותם מטה.
הם ירדו במדרגות כשאווירה מסתורית שררה במקום.
"היי תראו!" צעק קלין. קבוצה של עיניים נוצצות הביטו בהם, נוצצות כמו יהלומים. ככל שהעיניים התקרבו אליהם, כך יכלו להבחין הילדים בסבלאיי, פוקימוני הרוח האפלים, שעיניים עשויות יהלומים וגופם הלא גדול במיוחד סגול. היה להם מבט מרושע והם תכננו לתקוף, שולפים ציפורניים חדות.
"גלייגר, עוקץ רעל!" פקד טרי. פוקימון העקרב ירה מחטי רעל סגולים מתוך הצבט שלו לעבר ששת הסבלאיי. השישה התחמקו, מלבד אחד שנפגע. ציפורניהם הוטחו בגלייגר.
"הזהר גלייגר!" נבהל טרי.
"מאנצ'לאקס, מטרונום!" פקד קלין. מאנצ'לאקס נענע את אצבעותיו מצד לצד.
לפתע זרועו התעטפה במעטפת מתכתית מבריקה, הוא הטיח אותה באחד הסבלאיי.
"טופר מתכת, להיט!" התלהב קלין.
"מתקפות על חושיות לא ישפיעו על סבלאיי, קירליה, עלים קסומים!" אמר דני.
קירליה זהר באור ירקרק, הוא יצר באוויר עלים חדים כתער, מוקפים באורה צבעונית כקשת, ושלח אותם לעבר הסבלאיי. שניים נוספים נפגעו, ואחד מהשישה שנפגע קודם לכן ממתקפת עוקצי הרעל.
סבלאיי אחד יצר מתקפת כדור צל ופגע ישירות בקירליה.
"אידיוט, אני אהרוג אותך!" התעצבן דני על סבלאיי.
"סייע לו גלייגר, תשתמש במתקפת עילפון!" פקד טרי. גלייגר נעלם במקום, הוא הופיע מחדש מאחורי הסבלאיי ששלח את כדור הצל ותקף אותו בחוזקה. סבלאיי אחר שרט אותו בעזרת מתקפת טופר צל.
"אני אעזור לכם..." אמר סוון, הוא שלף את הסטילר שלו לחופשי ושחרר את הסביבון. הסביבון הסתובב והקיף עצמו סיבוב מלא סביב אחד מהסבלאיי המופתעים.
"מעולה, הוא שלי! סבלאיי, תקוף!" פקד סוון.
הסבלאיי של סוון תקף במתקפת עילפון סבלאיי אחר.
"גלייגר, עוקץ רעל!" פקד טרי. מחטים רעילים נשלחו לכל כיוון, אחד מהסבלאיי אף נותר מורעל מהמתקפה.
"צא סטילר!" קרא סוון, כשהוא שולט בסבלאיי נוסף.
"קירליה, הרחק אותם עם האש!" פקד דני.
קירליה הפך את כדור האש לרוח להבות והחל להטיס אותו בחדר, לכל כיוון, מה שהבריח את ארבעת הסבלאיי שנותרו ללא שליטה של סוון. הם נעלמו במקומם או נכנסו לאדמה.
"ימח שמם, שיגעו אותנו..." התעצבן קלין.
"בואו נלך..." אמר סוון והוביל אותם דרך מעבר צר בקיר המערה, ובו גרם מדרגות שהוביל עמוק יותר אל מתחת לאדמה. הם צעדו בעקבות כדור האש, כשהפעם שני סבלאיי איתם, בשליטת הסטילר של סוון.
החדר החדש היה קטן ממש. בתקרה היה חור מספיק רחב שהוביל לקומה עליונה במערה. בעזרת האש אותה החזיק קירליה, הם יכלו לראות תבליטים עתיקים על קירות המערה.
"מישהו מבין מה כתוב?" צחק קלין.
"אהה נו, כתוב שהמערה הזאת משעממת..." אמר טרי בציניות משעשעת.
"בלי שטויות, קלין, הבמה שלך!" אמר סוון. הם הבחינו בפוקימון מרחף באיטיות בחלל החדר.
"זה דריפבלים, פוקימון הבלון! הוא פוקימון מסוג רוח ומעופף..." הסביר סוון, "הוא אמור לעזור לנו לטפס למעלה.
"אני אעזר בגלייגר!" אמר טרי ותפס את רגליו של פוקימון העקרב המעופף, שהחל לרחף לתקרה, חודר דרך הפתח.
"צא סטילר!" קרא קלין ושחרר את הסביבון, על מנת שיבצע עיקוף שלם סביב דריבלים. זה הבחין בסביבון ויצר מערבולת רוח, מתקפת סופה, שהעיפה את הסביבון על קיר המערה.
"לעזאזל, אני מקווה שלא נגרם לו נזק..." הוא אמר ורץ לעבר הסביבון, שנותר שלם.
"מאנצ'לאקס, אגרוף אש!" פקד קלין.
פוקימון הדובון תקף את דריפבלים כשאגרופו בוער ולוהט.
"צא סטילר!"
הסביבון טס באוויר וביצע סיבוב מלא מסביב לפוקימון הבלון. זה זהר באור לבן שסימן את לכידתו.
"מעולה!" דריפבלים, קח אותי למעלה ואחר כך חזור לקחת את האחרים..." אמר קלין ותפס ברגליו של פוקימון הרוח. זה ריחף והעביר אותו דרך החור בתקרה. קירליה אחז בגופו ראשון אחרי קלין וריחף איתו מעל גם הוא.
"חזור קירליה, שיגור!" צעק דני.
"מה זה עזר לך?" שאל סוון.
"רציתי שקירליה יוכל לראות איך נראה החדר למעלה... קח אותנו..." הסביר דני.
קירליה נעלם ממקומו ולקח עימו את סוון, מאנצ'לאקס, שני הסבלאיי, דני ואת כדור האש כמו שהוא.
כל אלה הופיעו כמו שהם בחדר העליון לצידם של קלין, טרי, גלייגר ודריפבלים.
החדר העליון במערה היה גם הוא, כרגיל, קירות אבן פשוטים אפורים ואדמה קשה.
"נראה כי אין פה כלום..." אמר דני.
"לא מדויק בכלל..." מלמל סוון והתקדם מעט בחדר, שהיה לא גדול כלל, וכדור האש שלאט לאט גודלו כבר החל לדעוך האיר את רובו.
"אני רואה את הבור!" אמר קלין והבחין בבור נוסף.
"יפה, עלינו קומה אבל עכשיו אנחנו צריכים לרדת שוב דרך בור סמוך" הסביר סוון. שלושת הילדים והפוקימונים שאיתם הלכו אחריהם. דני חשש מעט, אבל קלין וגלייגר היו הראשונים שקפצו.
"בואו, זה כמו מגלשה!!!" הוא צעק. לקח לו עשרים שניות, ואז הוא הרגיש איך הוא נוחת, היישר אל קרקע חולית.
"וואוו, אפילו יש כאן אור!" הוא צעק להם. תוך חצי דקה הגיעו כל השאר. הם התלהבו מאוד ממה שהם ראו, חלל ענקי, ריק כמעט לגמרי, אך את קירות המערה כיסו אבנים סגולות זוהרות שהאירו את האולם. דריפבלים השתחרר ונעלם חזרה לחדר למטה. קירליה החל לזהור לפתע באורה מסתורית וסגולה.
"מה קורה לך קירליה?" תהה דני. קירליה הרגיש אנרגטי לחלוטין. הוא לרגע ריחף באוויר ונחת שוב על הקרקע.
"הכל יכול ללכת חלק ביותר, האבן אמורה להיות פה, רק אל תדרכו על האבנים החומות שיש עליהן פרצוף..." אמר סוון מעט בלחץ.
"אתה מתכוון לזו?" שאל דני והחזיק בידו אבן בצורה ריבועית בצבע חום, עליה מצויר פרצוף פשוט שכלל שתי נקודות לעיניים וקו שסימן פה.
"הו לא..." התרגש סוון.
האבן בידו של דני החלה לרעוש, הוא נבהל והטיל אותה באוויר. פוקימון רוח מאיים החל לצאת מתוך האבן. הוא היה עגול, סגול ובתוכו עיגולים ירוקים. פרצופו היה אפל, מאיים, והוא צחק ברוע טהור.
"הזהרתי אתכם, זה ספיריטומב, מלכודת שהוצבה כאן! ספיריטומפ הוא פוקימון רוח ואופל כמו הסבלאיי שבכוונה לכדתי" הסביר סוון.
ספיריטומפ צחק, הוא התאמץ ומשב של רוח סגלגלה ומדכאת החל לנשוב בחדר ולהזיק לפוקימונים שנכחו בחוץ.
"מתקפת רוח מבשרת רעות..." אמר סוון, חש ברע.
"קירליה, היפנוזה!" צעק דני. עיניו של קירליה זהרו באור כחלחל, הוא שלח גלים היפנוזים לעבר פוקימון הרוח האפל. ספיריטומפ נכנס אל תוך האבן ממנו הוא בוקע והתחמק מהמתקפה. הוא יצא שוב, הפעם מתוך אבן אחרת, יורה פעימת אופל הישר לעבר קירליה, פוגע בו בגבו.
"קירליה!!" צעק דני. ההילה הסגולה המסתורית שעטפה אותו הבהבה בהדרגה.
"אגרוף אש מאנצ'לאקס!"
"מתקפת עילפון סבלאיי!" פקדו קלין וסוון.
אגרופו של מאנצ'לאקס החל לבעור, הוא ניסה להטיחו בספיריטומפ, אך ספיריטומב ירה לעברו פעימת אופל וברח במהירות לתוך אבן אחרת. סבלאיי נעלמו ממקומם והופיעו מאחורי ספיריטומב, אחד הספיק לתקוף אותו, השני לא הספיק מכיוון שהוא ברח.
"הוא גם עוצמתי והוא גם מהיר וזריז..." התעצבן טרי, "אני יודע מה לעשות! גלייגר התגנבות סלעים!"
גלייגר פתח לרווחה את הצבט שבידו וירה מספר זרעים אפורים. הזרעים הפכו לסלעים גדולים אפורים.
"הבנתי אותך טרי, גאוני!" צחק דני.
ספיריטומב הגיח מתוך אחד האבנים שלו, הוא
ירה מטח ארוך של עשרה כדורי צל. הסלעים הגדולים מחצו אותו, אך גלייגר נפגע מרב הכדורים, בצרורות. הוא נפל על האדמה, חלש ומעלה עשן כמו בשר שרוף.
"גלייגר!" קפץ אליו טרי, מחבק אותו חזק.
גלייגר פקח את עיניו והוציא לשון. הוא פער את הצבט שלו וירה פעימת אופל עוצמתית לעבר ספיריטומב. פוקימון הרוח נעלם ממקומו, אבל כשהמתקפה פגעה באבן העתיקה שלו, היא התפוצצה לרסיסים.
"העלת לי רעיון טרי!" התרגש סוון, "נוכל לגבור עליו אם האבנים העתיקות שלו לא יהיו כאן, משמע נפוצץ אותן! קדימה סבלאיי, תקפו"
סבלאיי אחד תקף בכדור צל, השני תקף בטופר את האבנים. הם פוצצו אותם.
ספיריטומב הבין שהם הורסים לו את דרכי המילוט. הוא תקף שוב ברוח מבשרת רעות את יושבי החדר, מתחמק שוב מהאבנים המתגנבות.
גלייגר וקירליה היו גמורים מהמתקפות של ספיריטומב. גלייגר ניסה להאבק ברוח הקודרת, אך הוא הרגיש שנתן את כולו.
"תן לו מתקפה אחרונה, סיבוב פרסה!" פקד טרי. גלייגר זהר באור ירוק, בעוד הוא נאבק ברוח, הוא טס באוויר וניסה לתקוף את ספיריטומב, זה התחמק וברח לאבן אחרת. גלייגר נפל על האדמה, הוא התעלף.
"חזור חבר!" צעק טרי והשיב את גלייגר לפוקדור שלו.
מאנצ'לאקס ניסה לתקוף באגרוף אש, ספיריטומב ירה לעברו פעימת אופל וכמעט עילף אותו. שני הסבלאיי גם הרגישו מותשים. אחד מהם התעלף ממתקפת הרוח, הוא השתחרר משליטתו וברח.
"לעזאזל, הוא חזק!" זעם סוון, "נסה כוח קמע סבלאיי!" פקד סוון. עיניו של סבלאיי זהרו, הוא ירה מהן קרן חזקה ומסנוורת. ספיריטומב התחמק ממנה ויצא דרך אבן אחרת. הפעם הוא נפגע מהאבנים המתגנבות. הוא ירה פעימת אופל לעבר קירליה וסבלאיי, מעיף את שניהם. סבלאיי ברח, הוא השתחרר משליטת הסטילר.
"איך זה יתכן שהוא גובר על חמישה פוקימונים שלנו?!" תהה קלין.
"טוב, הם עוד עייפים מהקרב נגד הסבלאיי ודריפבלים...." ענה לו טרי.
"קירליה... אתה בסדר?" שאל דני, הוא החזיק את הפוקימון העל חושי שלו, שאיבד את רב כוחו, בזמן שמאנצ'לאקס פעל במאמצים אחרונים לשבור עוד אבן עם אגרוף אש.
"מאנצ'לאקס!" צעק לפתע קלין ותפס את פוקימון הדוב שנפגע מפעימת אופל.
"קירליה, אתה חייב להתאושש!" אמר דני.
"קירלי..." מלמל הפוקימון. הזוהר הסגול שהקיף אותו התחזק, וכך גם האבנים הסגולות על הקירות ועל הרצפה. גופו של קירליה הפך כולו סגול.
"אם רק היה לי את השלט כדי לגרום לו להפוך לגארדיובר! מה הולך פה?" נקטע דני ואיבד את אחיזתו בקירליה. קירליה נעמד על שתי רגליו. הוא גבה, שתי ה"קרניים" האדומות שבקעו מראשו הפכו לקרן מעוגלת אחת. צורת גופו כ"חצאית" נעלמה. זרועותיו התארכו. הזוהר הסגול נעלם ממנו, הוא הפך לפוקימון חדש, שונה לגמרי מגארדיובר.
"מה זה?!" נדהם דני, הוא היה מופתע לגמרי.
"נעים להכיר, הגאלייד החדש שלך!" חייך סוון.
"אבל, איך זה הגיוני?! הוא צריך חפץ מיוחד בשביל זה, אבן פיתוח..." אמר טרי.
"מה זו אבן פיתוח?" שאל קלין.
"טוב שמע טרי, אני לא יודע למה, הדברים הרי עובדים פה אחרת לגמרי מהמקום שבאנו ממנו, אם שמת לב, לאבנים הסגולות האלה היה קשר להתפתחות של קירליה!" אמר דני, "וגאלייד, אני גאה בך! תקוף את הפוקימון המעצבן הזה!" קרא דני.
עיניו של גאלייד זהרו באור כחול, הוא השתמש בבלבול על כדור האש אותו החזיק כבר זמן מה. הוא שלח את הכדור היישר לספיריטומב, משנה את צורת הכדור לגל של להבות. ספיריטומב לא הצליח להתחמק, הוא נפגע מהלהבות, אך הוא עדיין היה אנרגטי. האור היחידי שהיה עכשיו היה מהאבנים הסגולות.
"גאלייד, היפנוזה!" פקד דני. גאלייד שלח גלים היפנוטיים. נתיבי הבריחה של ספיריטומב היו כעת מצומצמים, הוא התחמק ממתקפת ההיפנוזה.
"עלים קסומים!"
עלים צבעוניים פגעו בפוקימון הרוח.
"היפנוזה, שוב!" צעק דני.
"הוא פוקימון אופל, זה לא ישפיע עליו..." אמר טרי.
"נכון, עלים קסומים!" צעק שוב דני. ספיריטומב נפגע בשנית מהמתקפה. הוא נפל מעולף על הקרקע.
"הצלחנו!!!!" צעק דני, נרגש. טרי לא ראה אותו כך הרבה זמן נרגש, אם בכלל. גאלייד קפץ עליו בחיבוק. הארבעה צחקו.
"בואו נעוף מכאן!" אמר סוון. הוא הוביל את החבורה קדימה להמשך החדר. הם הבחינו במעבר לחדר נוסף במערה, המעבר בו היה קשתי, כמו במסדרון הקומה הראשונה בביתם על הצוק, של דרו.
בחדר שאחרי, הם נראו רגועים, הם הגיעו לסוף. החדר היה עגול, כמו הקודם. רק שהיה בקע ענקי בקיר מולם, בצורת סלע גדול.
"אני לא מאמין!" אמר סוון, הגביש האפל היה כאן, אני זוכר אותו, ענקי! צוות דים סאן לקחו את כולו!"
"מה?!?! כל זה בשביל כלום?" זעם קלין.
"מנוולים! יש להם אספקה ענקית של אבנים כאלה..." אמר טרי.
"אל תתבאסו, לפחות גילינו משהו חשוב, האבן נמצאת אצלם..." עודד אותם סוון. אור יום חלש בקע מהחור בו הונח בעבר הקריסטל.
"אני לא מאמין, זה לא סוף המערה, יש שם עוד חדר..." אמר סוון. בפעם הראשונה שהייתי פה לא יכלתי לראות את זה כי הקריסטל חסם את המעבר" הוא אמר ועבר בקיר, מגיע לגומחה צרה, סולם ארוך הוביל מעלה אל יציאה מהמערה שכנראה צוות דים סאן חפרו.
הארבעה טיפסו במעלה הסולם, עייפים לגמרי.
הם יצאו חזרה ומצאו עצמם שוב, על פסגות כרומה, אבל בתוך חצר.
"מה זה המקום הזה?" תהה סוון. הוא קרא בשלט שהוצב שם "מתקן חפירות אלטרו"
"המקום הזה קשור לחברת אלטרו?!" שאל קלין.
"כנראה..." ענה לו סוון, "החברה חוגגת עוד כמה ימים 70 שנה. הם עמדו בתוך חצר מגודרת בגדר מתכת מחלידה. היתה שם בקתת עץ ישנה, מתקלפת, ובחצר היו זרוקים כלים מתכתיים וחלודים, ישנים. החור ממנו יצאו מהמערה היה כמו באר.
"אנחנו נמצאים בהריסות ישנות של חברת אלטרו, מעניין..." אמר לעצמו סוון. סקרנותו של טרי הובילה אותו אל הבקתה.
"חכה!!" צעק לו דני ורץ אחריו. סוון וקלין הצטרפו בליווי מאנצ'לאקס וגאלייד.
טרי עמד בפתח הבקתה. היא היתה חשוכה יחסית, כי אור מאוד דל חדר מהחלונות השבורים. היתה שם דלת עץ. סוון פתח אותה וראה רק שירותים ישנים. היו שם כמה מיטות וספות מאובקות, מדפים עם כלים ומטבחון ישן. שולחן גדול, מעלה עובש, הונח במרכז הבקתה.
"מעניין מה זה..." אמר קלין ולקח ספר שהיה מונח במרכז השולחן הוא פתח אותו ונשף כדי להעיף את האבק שהצטבר בין הדפים.
"סוון בוא תראה!" צעק קלין. סוון ניגש אל היומן. המילים בו דהו, רק מילים אחדות נראו ברורות.
"חברת אלטרו היתה בפריחתה, חיפשנו מקורות חדשים לאנרגיה כי האנרגיה אזלה. XXXXXXXXXXXXXXXX איזור XXXXXXXXX בכל אלמיה. XXXXXXXX פסגות כרומה XXXXXXX חפרנו באותו יום XXXXXXXXXX בין המנהרות XXXXXXX גביש אפל" קרא סוון.
"זה הספיק, ניקח את זה מיד לאיחוד הריינג'ר!" אמר סוון.
"העיקר לא יצאנו מפה בידיים ריקות..."

גלים חלשים ותכולים של האוקיינוס ליד מחוז הוון הטרופי התנפצו על חוף של אי קטן, כמעט ומבודד לגמרי. היה זה לילה יחסית מעונן, החורף התקרב, אך הגשם עוד לא החל לרדת. את הירח לא היה ניתן לראות מבעד לעננים, והאי לא הואר אותו לילה. דמות מסתורית עמדה על החוף, לצידה פוקימון דמוי לטאת עצים, בצבע ירוק כהה. על ראשו עלה ירוק מוארך. בטנו עד צווארו אדומים. שלושה עלים מזדקרים מתוך כל אחת משתי זרועותיו.
"גרובייל..." אמר האדם המסתורי והביט על מצוק גדול לא רחוק מהחוף, על פסגתו של המצוק צמחו עצים סבכים ירקרקים.
"נראה לי שמצאנו אותו, אחרי חיפושים רבים..." אמר האדם ומבטו לא נע מהמצוק הגדול בו נבנה ביתם של קאסי ודרו.

אירועים מיוחדים:
*דני וטרי מגיעים למחוז חדש ולא מוכר, לא יודעים איפה חבריהם.
*הקירליה של דני מתפתח לגאלייד.
*הקקנייה של טרי לומד את מתקפת "סופת חול"

פוקימונים שהופיעו בפרק:

ספויילר לפרק הבא:



"אם צוות דים סאן ישימו את ידיהם על דמעות הנסיכים, הם ימנעו מאיתנו כל הגנה אפשרית כנגד הג'יגמארו והמינימארו, או יותר גרוע מזה, נגד הקריסטל האפל הענקי שבידיהם!" הסבירה אירמה.
"סילון אקווה!" פקדה קייט. הבויזל שלה התעטף במעטה של מים זורמים, הוא טס באוויר במהירות כמו טיל ופגע בעוד דריפלון.
"פלריאון, בזק!"
פלריאון ירה כוכבים צהובים חדים לעבר מתקפת סילון האקווה. בויזל נרתע אחורית והמתקפה נעצרה.
וולפיקס בקע מהאדמה והעיף את פלריאון באוויר.
"סנוראנט היזהרי!!!" צעק טרי. לוקאריו פגע בה עם מתקפת חנית אורה, כדור כחול אנרגטי וחזק.
סנוראנט ניתרה לאוויר בקלילות מזרועותיו של טרי.
גופה המשולש החל להתארך, נהיה עגול בצורת גליל. מראשה הזדקרו שתי אוזניים, ושתי ידיים ארוכות מלוות בשובל כמו שרוול.

מצד אחד עם היא עם הרעים אפשר ליצור משהו מאוד מעניין מזה ולשחק ברגשות של דני ככה.
כל פעם היא תיזכר בקטע ממה שקרה בעונה הראשונה....ובסוף העונה כשהיא תיזכר לגמרי אפשר לעשות משהו מרגש מאוד...ואם תעשה שהצוות הרע לא ידע שהיא מודעת עכשיו היא תוכל בפרק אחד לרגל שם נגיד...
מצד שני,דני גם ככה שבור מזה שכולם נעלמו,אז אולי במחשבה שנייה,לשחק איתו ככה יהיה אכזרי מדי...
לא יודע,החלטה שלך בסופו של דבר...
ככה או ככה זה יהיה טוב...

אהבתי חשיבה יצירתית שגרמה להתפתחות מעניינת בעלילה,מחכה לפרק הבא.

תודה רבה לכם חברים, ההשערות וההצעות שלכם מעניינות, מי יודע, אולי כל מה שאמרתם יקרה ואולי בכלל לא! פרק חדש יתפרסם ביום שני הקרוב.
וכן, יש פה מעט השפעה מהרבה הרבה דברים, מהמשחקים הנוספים של פוקימון, מהארי פוטר, מהאי, מהשמינייה ועוד המון! :]

רק עכשיו התפנה לי זמן לקרא את הנושא של העונה השנייה
אני חייבת לומר כל הכבוד! אני ממש אוהבת את הסיפור שלך והרעיון, ובכלל את העובדה שגם גמרת את הסיפור וגם פתחת סיפור המשך שכרגע נראה שמצליח לא פחות.
רק שתדע שבתור מנהלת ספרות החדשה עשיתי תחקיר קטן וסרקתי את כל העמודים בפורום, העונה הראשונה שכתבת היא הסיפור הכי נצפה בכל תולדות הפורום. אם אני זוכרת נכון היו לו מעל ל17 אלף צפיות (:

טל תודה רבה! עשה לי טוב לשמוע ונתן לי עוד מוטיבציה להמשיך.
באמת דגש ששמתי עליו זה לא לפרוש באמצע, ואני עומד בזה יפה...
את בטוחה? יש נושאים עם הרבה יותר צפיות....
והיום חברים, הפרק השני!

דני וטרי נכנסו לחדרם, עייפים וטרודים. יומיים קשים, מבלבלים ומעוררי מחשבה עברו עליהם, בנוסף למצבי הלחץ וההרפתקאות שעברו. הם לא הספיקו להבין האם נצחו במאבק מול מיוטו, אנשיו הבכירים וצוות רוקט, והם מצאו עצמם מעולפים, בתוך מיטות חמות בחדר אפור, בתוך מבנה של איחוד ריינג'רים, דבר עליו שמעו פעם ראשונה, במחוז מרוחק בשם אלמיה, שם איש לא שמע על ביתם, מחוז הוון. הם מנותקים מחבריהם, ממשפחותיהם ומהאנשים ששומרים עליהם, דרו קאסי ולאנס.
טרי החליף את בגדיו לפיג'מה והניח את שלושת הפוקדורים שלו על הכוננית ליד המיטה.
"אירמה הבטיחה שגלייגר וגאלייד יהיו בסדר, אני מקווה שזה נכון..." אמר טרי לדני שנראה מוטרד ועייף לא פחות ממנו. דני נכנס למיטה אחרי טרי.
"אני יודע שממש כעסתי עליך, אני לא יודע אם זה נכון, אבל יש משהו במה שאמרת, האשת דים סאן הזאת באמת נראית אחד לאחד כמו ויולט שלנו... אני מקווה שזו לא בדיחה" התנצל דני.
"אתה לא מבין בכלל כמה היא חסרה לי! אין ספק שגם קריס ומת'" פיהק טרי.
"שלא לדבר על שלדר..." אמר דני ובהה בקיר החדר.
"וסוולו, טאורוס, אלקטבאז..." מלמל טרי, "אני אגיד לך מה, האמת שהם נחמדים והכל האנשים פה, הם כמעט כמונו, אני יודע שיש להם הרבה צרות עם הדים סאן האלה, אבל אני מרגיש ממש רע, ממש קשה לי מבפנים. הסביבה הכל כך לא מוכרת הזאת. אני מאוד רוצה לעזור להם, אבל אנחנו לא צריכים לשכוח שגם מחכים לנו! בטח הם מחפשים אותנו בכל מקום! זה מיוטו בטח..."
"אתה צודק, אני מסכים איתך... אבל אני חושב שאם לא נצליח למצוא רמז למיקומה של הוון, אולי יהיה כדאי לנו לוותר... אולי הגורל הביאו אותנו לכאן כי ככה זה צריך להיות..." אמר דני.
"ממש לא! יש לי משפחה, אתה אף פעם לא הזכרת את שלך, כנראה שלך זה לא חסר!" התעצבן טרי.
"אין לי משפחה טרי... אני לא יודע מי המשפחה שלי..." חשף דני.
טרי לא ענה, הוא נהיה מדוכא. הוא הסתובב עם גבו אל הצד וחיכה, עד שנרדם.

"בוקר..." אמר טרי בעצבים לדני וקלין שהעירו אותו וקראו לו להגיע לגג הבניין איפה שאתמול פרופסור האסטינג חקר את מכונות הג'יגמארו והמינימארו. הוא התלבש במהירות לאחר שהעירו אותו. לילה קודם לכן הוא לא ישן טוב, גם בחלומות ויולט וחבריו הטרידו אותו.
השלושה נכנסו לחדר העליון עם העץ הגדול.
"הו, אני שמח שאתם פה..." בירך אותם פרופסור האסטינג. אירמה עמדה שם לצידם של סוון, וונדי, מארפ, ריטמי, לינדה והמאנצ'לאקס של קלין.
"ישבתי אתמול שעות עם היומן שמצאתם בחורבות אלטרו בפסגות כרומה" אמר האסטינג, "הצלחתי לפענח ממש חלק מהיומן, ניסיתי את החלקים הקריטיים ביותר"
"אוקיי..." מלמלה וונדי בהקשבה דרוכה.
"סליחה שאני קוטעת!" התפרצה ילדה לחדר, "אני גם רוצה לשמוע!"
"קייט!!!!" התרגש קלין. הוא רץ לחברתו הותיקה, ילדה בת גילו, ריינג'רית גם היא, שיערה ג'ינג'י קצר. לצידה של קייט עמד פוקימון לוטרה, צבעו כתום. סביב צווארו היה מצוף צהוב.
"בוא בויזל..." אמרה קייט לפוקימון שלה.
"טרי, דני, תכירו את קייט, ריינג'רית שסיימה איתי את בית הספר לריינג'רית בזמנו, היא חזרה ממשימה במחוז פיור, לא רחוק מכאן!"
"נעים מאוד קייט!" חייך דני.
"זה בסדר, אני יודעת מי אתם, קלין הספיק לעדכן אותי בטלפון על הכל!" היא חייכה בחזרה.
"ברוכה השבה קייט, שמחים שחזרת!" אמרה אירמה.
"היי קייט, ברשותך אני אמשיך" אמר האסטינג.
"אוקיי, אני גם מתה לשמוע מה נסגר עם היומן" אמרה קייט והקשיבה.
"כמו שסיפרת לי סוון שכבר פענחתם, אני אקריא לך את הסיפור המלא שמתקשר לקריסטל האפל..." החל לקרוא הפרופסור, "חברת אלטרו היתה בפריחתה, חיפשנו מקורות חדשים לאנרגיה כי האנרגיה אזלה. התחלנו לחפש במקומות שונים ברחבי אלמיה, בין היתר, בפסגות כרומה. מצאנו הרבה נפט באדמה שלה, באיזור הנמוך, שם היה המקום הכי עשיר שהיה ידוע לנו אז בכל אלמיה. עובדי החברה חיפשו בפסגות כרומה, חפרנו באותו יום באיזור הגבוה, שם החלו פועלים לבנות את המשכן שלנו שם. החפירה היתה קשה, אך לבסוף בין המנהרות מצאנו מקום אחד שכבר היה חלול, היתה שם אבן ענקית, גביש אפל, הוא חסם את הדרך, אבל משהו בכוח שלו משך אותי. היה פוקימון אפל שגם שמר עליו"
"אוקיי" אמרה אירמה, "אז אנחנו מבינים שהיומן היה שייך לבעל חברת אלטרו הקודם, אביו של המנהל הנוכחי, ברייטון הול...."
"בהחלט!" הסכים האסטינג.
"וברייטון בתור המנהל חיפש מקור חדש באלמיה להפיק ממנו אנרגיה, וכשהוא חיפש בפסגות כרוה, הוא מצא את הגביש האפל" סיכם סוון.
"בהחלט, להיום, הגביש האפל מפיק אנרגיה שלילית ששולטת בפוקימונים..."
"איך הקריסטל הגיע לצוות דים סאן?" שאלה לינדה.
"את זה גם אנחנו שואלים..." אמר האסטינג, "מפה לא הצלחתי עוד להבין יותר מה קרה, אבל תקשיבו לזה..." הוא המשיך "בתאריך Xxxxxx שקעתי באפלה, הכל בגלל אותו פוקימון. שיניתי את שמו של בני. אשתי התנגדה לחלוטין, שמו שונה מוויט לבלייק... כשהבנתי את זה כבר היה מאוחר מדי, אבל לפחות הצלחתי להשתחרר מהצללים הללו! המטרה שלי היתה Xxxxxxxxxxx אלמיה Xxxxxxxx דמעות הנסיכים Xxxxxxx לחדול את כוחו של הקריסטל האפל"
האסטינג סיים לקרוא את מספר השורות המצומצמות הנ''ל.
"מישהו הבין?" שאל האסטינג.
"אני הבנתי..." אמרה אירמה.
"למה הם התכוונו בדמעות הנסיכים?" שאלה קייט.
"מוכר לי השם הזה" אמר מארפ.
"אני לא שמעתי על זה כלום" אמר קלין.
"אין ספק שאנחנו בוודאות לא יודעים..." צחק טרי עם דני.
"דמעות הנסיכים הוא פולקלור עתיק של מחוז אלמיה...." החלה לספר אירמה, "על פי הסיפור, לפני מאות שנים, כשהכל היה קפוא, בטירה עתיקה במחוז חי מלך ולו שלושה בנים צעירים ששלטו באלמיה. המלך רצה שלום באיזור, אך בניו שינו את תוכניותיו. הם גורשו, הצהוב למדבר, האדום לוולקאנו, ואילו הצעיר הכחול, הורשה להישאר בטירה. עם השנים, המלך המדוכא החל לחלות. אפלה תקפה את ליבו, וכך נוצר הקריסטל האפל... שלושת ילדיו יצרו את הקריסטל הכחול, האדום והצהוב, או בשמם האפי, דמעות הנסיכים. שלושת הקריסטלים אמורים להפוך את הקריסטל האפל לקריסטל הזוהר" סיימה אירמה, "אך כל זאת רק אגדה ואין מספיק הוכחות שזה אמיתי..."
האנשים בחדר התעניינו מאוד בסיפור.
"הסיפור אמיתי אירמה! אמיתי ביותר!" התפרץ סוון והצביע על ריטמי ולינדה.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה.
"אני הבנתי אותך, הבנתי את זה...." צחק האסטינג.
"לא הבנתי..." אמרה לינדה.
סוון ניגש אל הג'יגמארו ההרוס בפינת החדר, הוא לקח את השבר מהקריסטל האפל והתקרב לשתי הבנות. משהו בצווארן החל לזהור.
"הבנתי!!!" צרחה ריטמי. השתיים שלפו תליון שהונח על צווארן. לינדה ענדה תליון עם שבר של אבן צהובה, ואילו ריטמי, אבן אדומה.
"את התליונים האלה אתה הבאת לנו סוון, את שלי הבאת ממדבר הארובה ואת של ריטמי מהוולקאנו במערה על האי בויל!" הסבירה לינדה.
"בדיוק..." צחק האסטינג. האבן השחורה זהרה מעט באור בוהק. מארפ ניגש גם הוא אל האבן, התקרב לשתי הבנות. גם על צווארו זהר משהו, הוא שלף תליון עם שבר מקריסטל כחול. כאשר הוא התקרב לתליונים של לינדה וריטמי, חתיכת הקריסטל האפל הפכה לבנה לגמרי ובהקה באור מסנוור.
"את התליון שלי קיבלתי מאבא שלי, הוא חי במחנה שיבר הקפוא, ליד טירת אלמיה הקפואה והעתיקה"
"וואווו" התרגש קלין. אירמה התרגשה גם היא.
"אז מתי יוצאים פרופסור?" שאלה קייט בהתרגשות.
"מתי שתהיו מוכנים, אני מציע שזה יהיה כמה שיותר מהר לפני שצוות דים סאן יגלה את זה ויקדים אותנו!" אמר האסטינג.
"אם צוות דים סאן ישימו את ידיהם על דמעות הנסיכים, הם ימנעו מאיתנו כל הגנה אפשרית כנגד הג'יגמארו והמינימארו, או יותר גרוע מזה, נגד הקריסטל האפל הענקי שבידיהם!" הסבירה אירמה.
"אני עדיין לא מבינה איך חברת אלטרו נתנה להם לשים יד על הקריסטל..." אמרה לינדה.
"יהיה בסדר, הגענו למסקנות חשובות! אני מציע שתתפצלו ילדים. טרי ודני, אתם לא חייבים, אבל נשמח לקבל את עזרתכם..." אמר האסטינג.
"אנחנו נעזור לכם, בוודאי!" אמר דני באסרטיביות.
"מי בא איתי? אני מעדיפה את האי בויל, חם שם, אני לא אוהבת קור..." אמרה קייט.
"אני יבוא איתך..." אמר דני.
"בוא איתי טרי..." חייך קלין.
"בשמחה!" אמר טרי בחצי חיוך. הוא פחד להיתקל שוב בצוות דים סאן, לפגוש שוב את ויולטה, שדומה כל כך באופן מטריד לויולט.

"מכיוון שהמקומות אליהם אנחנו רוצים להגיע רחוקים יותר, נצטרך להגיע לשם בתעופה, דודו לא יוכל לחצות את הים..." אמר קלין, "זה לא כמו יער ווין או פסגות כרומה" הוא הסביר לטרי וקלין.
"אנחנו זורמים" אמר טרי.
"מצוין, אנחנו נתפוס סטראפטורים ונעוף איתם, הם נפוצים מאוד כאן..." אמרה קייט.
הם עמדו מחוץ למבנה האיחוד והחליטו להכנס מעט ליער שמסביב למבנה. פוקימוני טיילו, כמו זה שהיה לטרי לפני שהתפתח לסוולו התעופפו מעץ לעץ. טיילו היה ציפור סנונית קטנה בצבע כחול עם צוואר ופנים אדומים, מקור צהוב ובטן לבנה. הם התעופפו בלהקות.
שלושה סטראפטורים גיששו על אדמת היער, שניים אחרים נחו על ענפי העצים.
סטראפטור היה פוקימון ציפור מפותח, ציפור זרזיר גדול. רב נוצותיו היו שחורות-אפורות, אך פניו לבנות. מראשו הזדקרה פלומת כרבולת עם קצה אדום שנועדה לגרום לו להראות גדול יותר בפני אויביו. הוא היה מספיק גדול בשביל להרכיב עליו שני אנשים.
"סטראפטור, נזדקק לעזרתכם!" אמרה קייט בחיבה. הציפורים הנהנו בתמיכה.
"הם חביבים ביותר אמרה קייט, "צא סטילר!"
הסביבון מהסטילר שלה נשלח באוויר. הוא הסתובב מסביב לאחד הסטראפטורים שעל הקרקע. קלין שלח את הסטילר שלו ולכד עוד סטראפטור שהיה על העץ.
"עוד שניים..." אמרה קייט, כשהשניים לוכדים שני ציפורים זרזיר גדולים נוספים.
"תראו..." אמר קלין וטיפס על הסטראפטור שלו. הציפור פרשה כנפיים. השלושה חיקו אותו ועלו גם הם על גבה של הציפור.
"מקווה שנתראה כמה שיותר מהר, בהצלחה לכם, סטראפטור בוא אחריי!" אמר קלין לסטראפטור של טרי. הארבעה החלו לצבור תאוצה ולעוף.

חצי שעה לקח לכל קבוצה בדרכה, קייט ודני טסו מזרחה, עפים מעל הים הכחול. הסטראפטורים שלהם נחתו על אי אדמדם.
בניגוד אליהם, נחתו קלין וטרי על אי קפוא. הסטראפטורים שלהם החלו לעוף לאחר שהשניים ירדו מהם.
"תודה לכם חברים!" הודה להם טרי. טירה גדולה ניצבה מולם, עתיקה ביותר, אך היא עמדה שלמה כמו שהיא. קירותיה עשויים כמו בניין הריינג'רים, מלבנים אפורות. הרצפה עליה דרכו היתה אדמה מכוסה שלג צחור לגמרי. הם עמדו על אי, כי מצידם ראו חוף של אגם קפוא. המים שם היו כהים, שמש לא הגיע יותר מדי לאיזור הזה.
"הייתם צריכים להגיד להצטייד בבגדים חמים, אני קופא!!!" אמר טרי, "צאי סנוראנט!"
פוקימונית כובע השלג פרצה מהפוקדור שלה. היא התרגשה ביותר מהמזג אוויר.
"למה לא? תיהני לך..." צחק טרי למראה הפוקימונית שלו.
"מאנצ'לאקס לא נהנה יותר מדי אני מבין..." צחק קלין. הפוקימון שלו נצמד אליו על מנת להרגיש את חום גופו.
"בואו נכנס..." אמר קלין, מתרגש.
הם ניסו לפתוח את הדלת הסגולה הכבדה של הטירה. רק בכוחות משותפים של ארבעתם הם הצליחו להזיז אותה על מנת שיוכלו לעבור.
"וואוו" התפעל קלין. הם נכנסו לאולם כניסה ענקי, רצפות העשויות משבצות קרמיקה, שחור לבן כמו דמקה. קירותיה של הטירה היו עשויים אבן קרה אפורה, מעוטרת בעמודי אבן. מהתקרה השתלשלו קרחונים, שנוצרו מהקור הרב במקום. בין כל עמוד שהיה על הקיר נתלה לפיד שבתוכו עוד בערה אש. משני צידי החדר היו דלתות, וגם מולם דלת אלון כפולה. משני צידי הדלת היו גרמי מדרגות שהובילו לקומה למעלה. "המקום הזה קסום, הוא נשמר מאוד יפה יחסית למאות שנים..." אמר קלין.
"כן הא? אנחנו צריכים לחפש עכשיו בכל הטירה כדי למצוא את הקריסטל..." אמר טרי. סנוראנט רקדה משמחה מהקור ששרר בחדר. מאנצ'לאקס המשיך להצמד לקלין, היה לו קשה להתמודד עם הקור.
קלין פנה לחדר השמאלי ופתח אותו. טרי וסנוראנט נכנסו בדלת שמולם, הכפולה. הם נכנסו לחדר אוכל גדול ובו שולחן עץ מוארך שנח על שטיח רצפה כחול. נברשות השתלשלו מהתקרה. על השולחן הונחו פמוטים וכלי אוכל מזהב טהור מבריק. "לא נראה כאילו יש כאן משהו, בואי סנוראנט..." הוביל אותה טרי חזרה משם. הם יצאו חזרה לאולם הכניסה.
"אין כלום בחדר האוכל..." אמר טרי לקלין שיצא מהחדר השמאלי.
"גם לא במטבח ובמרתף..." אמר קלין.
השניים טיפסו מעלה, במעלה המדרגות. הם הגיעו לדלת ופתחו אותה בקלילות.

קייט ודני נכנסו לתוך מערה גדולה על האי בויל, היה שם חם מאוד, לוהט. אור כתמתם הופק מהמגמה שזרמה במערה כמו נחל.
"וואוו" התרגשה קייט.
"איך אנחנו אמורים למצוא פה את הקריסטל?" שאל דני.
"אני חוששת שזו הדרך היחידה..." היא הצביעה על פתח במערה מולם, שהדרך היחידה לעבור אותו היא בשחייה על הלבה..." אמרה קייט.
"מה זה אמיתי?" התלונן דני.
"חייב להיות פה איזה קאטץ'.." תהתה קייט, "כמובן!" היא התלהבה, מבחינה במספר פוקימונים מרחפים בסמוך לתקרת המערה.
"דריפלון, אנחנו נרחף עליהם!" אמרה קייט ושלפה את הסטילר שלה. דריפלון היו פוקימוני רוח מעופפים, התת התפתחות של דריפבלים. הם היו דמויי בלון הליום, בצבע סגול, מגופם יוצאים שתי רגליים דקות ארוכות כמו חוטים.
"בויזל, אקדח מים!" פקדה קייט. פוקימון הסמור פער את פיו והחל לירות זרם מים דק של מים צלולים, לעבר הדריפלונים שריחפו מעליהם. שניים מהדריפלונים נפגעו ישירות, השניים האחרים נרתעו והתעופפו היישר לעבר בויזל. עיניהם זהרו באור סגלגל ורוח נשבה מפיהם, מתקפת סופה.
"צא וולפיקס!" קרא דני ושחרר לחופשי את פוקימון השועל, "מערבולת אש!"
וולפיקס יצר מערבולת של אש מסתובבת ודקה, הוא שלח אותה לעבר הדריפלונים שתקפו במתקפת סופה.
"סילון אקווה!" פקדה קייט. הבויזל שלה התעטף במעטה של מים זורמים, הוא טס באוויר במהירות כמו טיל ופגע בעוד דריפלון.
"צא סטילר!" צעקה קייט ושחררה את הסביבון מהסטילר שלה, שריחף באוויר. סביבון אחד יצר סיבוב מלא מסביב לשני דריפלונים בבת אחת, הם הפכו להיות בשליטתה של קייט. הסטילר נפל על הרצפה אחרי שנפגע ממתקפת סופה.
"אלומת בלבול!" פקד דני. וולפיקס יצר שישה כדורי אור מסתוריים, הם עפו מסביב לדריפלון התוקף ובלבלו אותו.
"תודה דני, צא סטילר!" הודתה קייט וירתה שוב את הסביבון שלה. שני הדריפלונים הנותרים נלכדו.
"קחו אותנו מעל הלבה!" ביקשה קייט ותפסה את בויזל. בידה השנייה היא החזיקה ברגליהם של שני דריפלונים. דני תפס גם הוא בוולפיקס והחל לרחף מעל הלבה בסמוך לקייט. הדריפלונים היו מהירים. השניים הרגישו את גלי החום שבקעו מבריכת הלבה.
"אני לא רוצה ליפול לשם בחיים..." רעד דני.
הם חלפו על פני המעבר שבמערה והגיעו לחדר חדש. דריפלון הנחיתו אותם על האדמה ועפו משם.

"גם לא כאן..." סרק טרי חדר שינה מפואר עם מיטת אפיריון, כמו זו שבחדרם בביתו של דרו. הוא סגר את דלת העץ ויצא אל מסדרון מפואר לא פחות, עם עיצוב דומה לאולם הכניסה. חליפות מתכת של אבירים הוצבו לאורך קיר המסדרון.
"גם לא כאן..." אמר קלין וסגר אחריו דלת עץ של חדר שינה נוסף.
"סרקנו את רב הטירה, אבל משהו פה הזוי לי, רב המקומות, המסדרונות והחדרים שסרקנו לא מתאימים בגודלם לגודל הטירה כמו שהיא נראית מבחוץ, אתה חושב שאנחנו פספסנו משהו?" שאל טרי.
"בדוק..." הסכים קלין. השניים חזרו על עקבותיהם, אל הצד המזרחי של הטירה, לאורך המסדרון ממנו הגיעו. הם הגיעו לגרם מדרגות לולייני שהוביל למטה ולמעלה מהקומה הנוכחית בה הם היו.
"טוב, מלמטה באנו וסרקנו את האיזור, למעלה הייתי, אבל אין שם כלום חוץ מגומחא קטנה עם ארונות מפוצצים מדפי ספרים..." אמר קלין.
"בוא נבדוק את זה שוב..." החליט טרי. הם דילגו מעלה לסוף המדרגות. כל מה שהיה מסביבם היה רק ארבעה קירות מפוצצים במדפי ספרים. המדרגות התעקלו וכאילו נבלעו בקיר המערבי.
"חזק!!" התלהב טרי, "איך לא שמת לב לזה לפני?"
"למדרגות? שמתי לב, לא יחסתי לזה חשיבות..." אמר קלין.
"בדוק יש פה משהו, הנה תראה..." הוא ניגש לספר שהיה בולט קצת החוצה משאר המדפים, בניגוד לספרים האחרים שנכנסו ושמרו על עובי אחיד. ספר כחול במרכז המדפים בלט מעט החוצה.
"כנראה מישהו כבר היה פה..." נלחץ טרי. הוא הניח ידו על הספר, זה סירב לצאת החוצה.
"הבנתי..." הוא אמר, וגרר את ארון הספרים ששימש כדלת סודית, מסיט אותו ימינה וחושף המשך למסדרון נוסף.
קלין נשאר ללא מילים, הוא, מאנצ'לאקס, טרי וסנוראנט נכנסו אל החדר הקטן שהכיל כלום מלבד קירות אבן אפורים ודלת בצד המערבי, דלת מתכת כבדה. קלין פתח אותה בקלות והרגיש איך קור חודר עצמות נכנס אליהם מבחוץ.
"הבנתי..." התלהב קלין. הם יצאו החוצה אל גשר מחוץ לטירה, שהוביל מעבר מהצריח המזרחי היישר לצריח המערבי. הם רצו על רצפת האבן הקפואה, פתיתי שלג יורדים מהשמיים. סנוראנט רקדה בהתלהבות, היא הרבה זמן לא נהנתה מקור כזה.
דלת מתכת נוספת חיכתה להם בסוף הגשר.
"זה היה נוראי..." אמר קלין ואטם אחריו את הדלת לאחר שכולם נכנסו. הם מצאו עצמם בחדר גדול ומפואר, דומה לשאר עיצוב הטירה. היו שם שתי דלתות, אחת בצד המערבי ואחת בצד הצפוני. קלין פתח את הדלת המערבית, היה שם מחסן. הוא החל לחטט בין הפסלים לכלי המתכת המפוארים. הרצפה היתה קפואה, שכבות של קרח נוצרו עליה. שלושה ספילים החליקו על הרצפה בשעשוע.
"ספיל, פוקימוני אריה הים הצעירים..." מלמל קלין למראה גורי אריות הים התכולים והעגולים, הלא מזיקים.
"שום דבר..." הוא מלמל ויצא משם. טרי קרא לו להכנס אל החדר הצפוני.
היה שם חדר שינה בעיצוב כחלחל. נברשת גדולה עשויה קריסטלים תכולים השתלשלה מהתקרה. קלין החליט שזה רמז, חדר השינה של הנסיך הצעיר, הכחול, היחידי שלא סולק מהטירה משני אחיו הנוספים, על פי הפולקלור של דמעות הנסיכים.
היתה שם מראה גדולה תלויה על הקיר. טרי ראה את השתקפותו, זורחת באור כחול.
"מוזר, אני לא רואה שום השתקפות כחולה שלך..." אמר קלין שהציץ מאחורי טרי.
"אולי זה טריק של המראה..." חשב טרי. הוא הניח את כף ידו על ההשתקפות של כף ידו במראה. הזוהר הכחול התחזק. טרי הרגיש כיצד הזכוכית ממנה עשויה המראה הופכת חדירה, עם תחושה כמו של גז, או מים קפואים. ידו חדרה את המראה ועברה לצד שני.
"בוא..." אמר טרי וחצה את המראה. סנוראנט מיהרה אחריו, כך גם קלין ומאנצ'לאקס.
"היי!!" נשמעה בהלה. טרי זיהה לפניו אדם, הם לא לבד.

קייט ודני עמדו על האדמה. הם היו באולם ענקי, מוצף במגמה לוהטת. סלעים גדולים צפו על המגמה, והם הובילו למפל מגמה גדול.
"אנחנו אמורים פשוט לדלג למפל? ומה אז? להתרחץ?"
"שמע דני, אני מניחה שהמפל הזה הוא משהו מיוחד, לא סתם הוא שם..." ענתה קייט בצחקוק. היא ניתרה לעבר הסלע הקרוב ביותר, בויזל אחריה.
"פשוט..." היא אמרה.
"אוקיי..." מלמל דני, הוא חשש. עשרות פוקימוני צבי אש החלו לעלות מעל פני המגמה.
"טורקול!!" חששה קייט.
ראשם ורגליהם הכתומים של הטורקולים בקעו מתוך השריון השחור שלהם שנוצר מסלעים שהתקשו מלבה.
"הם מסוכנים לנו?" שאל דני.
"בדרך כלל הם ידידותיים, אבל אני חוששת שעכשיו לא!" נבהלה קייט, כאשר שני טורקולים החלו לירות להביור לעברם של הילדים.
"משאבת הידרו בויזל!"
"סחרור אש בויזל!"
פקדו שני המאמנים. מערבולת האש התנגשה עם הלהביור, כוחם היה שווה. משאבת ההידרו של בויזל לעומת זו היתה עוצמתית והביסה בקלות את הלהביור. חלק מהמים פגעו בשלושה טורקולים והשמידו אותם.
"מה לעזאזל??" נבהל דני.
"מתוחכם, מתקפת צוות כפול!" התרגשה קייט.
"זאת אומרת שרק שני הטורקולים שתקפו הם האמיתיים..." אמר דני, "וולפיקס, קרן בלבול!"
שישה כדורי אור נוצרו מעל וולפיקס, הוא שלח אותם לעבר אחד הטורקולים שירה להביור שנייה קודם לכן וטיפס על אחד הסלעים. הכדורים הקיפו את טורקול וגרמו לו לבלבול. חצי מהטורקולים ששחו בבריכת הלבה דהו באוויר, הושמדו כמו השלושה הקודמים.
"תותח דני!" התלהבה קייט, כאשר שאר ההעתקים הושמדו. דני תקף גם את הטורקול השני שירה להביור בקרן בלבול.
"עכשיו בויזל, סילון אקווה!" פקדה קייט. בויזל התעטף בגל של מים, הוא טס באוויר, מתנגש באחד הטורקולים ומפיל אותו לבריכה, כשלאחריו מפיל גם את הטורקול השני.
"זהו, בוא נמשיך..." אמרה קייט וקפצה לעבר אבן אחרת ביחד עם בויזל.
שני הטורקולים הגיחו שוב מעל פני הלבה.
"לא הספיק לכם??" צעק דני. עיניהם של הטורקולים נהפכו אדומות. הם זעקו, מניפים את ראשיהם מעלה. מפל הלבה שמולם החל לזוז, הוא התפצל לשניים וחשף מעבר בקיר האבן.
"בואו!!!" התלהבה קייט והחלה לדלג בין הסלעים על מנת להגיע לחדר הבא.

"פוקימון ריינג'ר!" נדהם האיש שעמד בחדר גדול המעוצב כמו שאר החדרים בטירה. האיש עמד ותפעל מכשיר מינימארו ובסמוך אליו תקף פוקימון חתולי-שועלי עם זנב של דג וגוף כחול עם אוזניים גדולות צהובות במתקפת מהירות שני פוקימוני קרח.
היה זה ופוריאון, ושני פוקימוני הקרח היו סיליו, פוקימונים דמויי אריות ים תכולים גדולים ועגולים, הצורה המפותחת של ספיל. שניהם שכבו מעולפים על הרצפה. האדם היה גבוה, בין שנות העשרים לחייו. הוא לבש חליפה תכולה וגלימה כחולה ושיערו ועיניו כחולים גם הם.
"מה אתה כל כך מופתע לראות אותנו? אתה הנסיך?" שאל קלין.
האדם צחק, צחוקו היה קר ולא סימפטי.
"אני יודע מי אתם, אתם כאן בשביל לסכל את תוכניותיי..." אמר האיש, "אני אייס משלישיית הזדון של צוות דים סאן!"
"אייס, לא אכפת לי מי אתה!" אמר טרי.
"כבר הבסנו אתכם לא פעם ולא פעמיים ולא נוותר על הקריסטל הכחול!" הצטרף קלין.
"הרשו לי לגחך..." צחק אייס, "הופוריאון שלי הביס כרגע שני סיליו בקלות, חבל שהוא ינצח גם שני ילדים..."
"ילדים???" זעם טרי, "הראי לו מה זה סנוראנט!"
"מאנצ'לאקס..." לחש קלין.
"ופוריאון, קרן בועות!" פקד אייס. ופוריאון פתח את פיו הקטן, אור תכול בקע ממנו ומטח של בועות תכולות בוהקות נורה ממנו במהירות לעבר שני המאמנים והפוקימונים.
"קרן קרח סנוראנט!" פקד טרי.
סנוראנט החלה לירות קרניים תכולות מפוצלות וקפואות שהתנגשו עם הבועות והקפיאו אותן לכדורי קרח.
"הצלפת זנב!" פקד אייס. ופוריאון ניתר במהירות באוויר והצליף בבועות הקרח. אלה הוטחו במאנצ'לאקס.
"מאנצ'י, מטרונום!" פקד קלין. אצבעותיו של מאנצ'לאקס החלו לזהור, הוא נדנד אותן באיטיות. כנפיים גדולות לבנות בקעו מזנבו. הוא ריחף באוויר, ואז התקדם לעבר ופוריאון במתקפת כנף.
"עצור אותו, משאבת הידרו!"
ופוריאון ירה זרם מים עצום לעבר מאנצ'לאקס, הוא הדף אותו אחורה ומנע ממנו לתקוף.
"סנוראנט, לעיסה!"
"קלף מנצח!" קרא אייס. ופוריאון יצר שישה לוחות אדומים זוהרים ושילח אותם לעבר סנוראנט עם מלתעותיה הבולטות. הלוחות פגעו בה והפילו אותה על הרצפה.
"מאנצ'לאקס, מטרונום!" פקד קלין. הוא שלח את הסטילר שלו בניסיון להשתלט על ופוריאון.
מאנצ'לאקס ירה אבקת שיתוק באוויר, אבקה כתומה.
"סנוראנט לא!!!" צרח טרי. סנוראנט שאפה את האבקה ולקתה בשיתוק קל. גלים צהובים של זרמים סטטיים זרמו בגופה.
"אתם טיפשים יותר מה שחשבתי, ופוריאון, סיים איתם! קרן זוהר קוטבית!"
"מטרונום מאנצ'לאקס!" פקד קלין. הסטילר שלו הסתובב סביב ופוריאון סיבוב מלא.
ופוריאון ירה מפיו קרן בשלל צבעי הקשת לעבר סנוראנט. המטרונום של מאנצ'לאקס הופעל, הוא טען אנרגיה סולרית בוהקת וירה מתקפת קרן סולרית לעבר קרן הזוהר הקוטבית. הקרן הסולרית גברה על מתקפתו של ופוריאון והגנה על סנוראנט. ופוריאון נפגע גם הוא קשות מהקרן.
"זה לא משנה שום דבר ריינג'רים..." אמר אייס באדישות.
הסטילר הספיק לעשות סיבוב נוסף מסביב לופוריאון, עד שזה תקף את הסטילר בקרן בועות והעיף אותו חזרה לקלין.
"למה לבזבז את זמנינו?" תהה טרי, "סנוראנט, קרן קרח, על המינימארו!" פקד טרי.
סנוראנט יצרה מתקפת קרן קרח, אך השיתוק שלה מנע ממנה לתקוף.
אייס צחק, צחק ללא הפסק, "סיים עם סנוראנט ופוריאון, קלף ניצחון!"
טרי נראה מפוחד, סנוראנט לא זזה ממקומה. ופוריאון יצר שישה לוחות נוספים באוויר. אך לפתע קרתה תפנית. הלוחות התנדפו באוויר. עיניו של ופוריאון חזרו לצבען המקורי. מאנצ'לאקס עמד ליד המינימארו המרוסק כשאגרופו בוער.
"צר לי אייס!" צחק קלין.
"איך לא הבחנתי???" צעק אייס.
"צא סטילר!" קרא קלין. הסביבון שלו השלים סיבוב מושלם מסביב לופוריאון ושלט עליו.
"ופוריאון, קרן זוהר קוטבית!" פקד קלין. אייס זרק רימון עשן לבן. כשהעשן נעלם הוא כבר לא היה שם.
"אידיוט..." מחא טרי. הוא הרים את סנוראנט בשתי זרועותיו.
"את בסדר?" הוא שאל. סנוראנט הנהנה בחיוב. הם עברו בדלת אבן שמולם, מגיעים לחדר קטן וקפוא מוקף בקרחונים. אווירה מסתורית שררה בחדר. סנוראנט החלה לזהור באורה תכולה.
"הקור בחדר עושה לך טוב הא?" שאל טרי. סנוראנט רקדה משמחה.
החדר היה עגול וקטן.
"הנה זה טרי..." הצביע קלין. מולם, ריחף באוויר קריסטל כחלחל בצורת טיפה. אנרגיה כחולה נדפה מהקריסטל.
קלין התקדם כמה צעדים, מושיט את ידו לקחת את הקריסטל. אך אורה כחולה ומסתורית העיפה את ידו והוא הועף על דלת החדר.
"אתה בסדר קלין?" שאל טרי.
"נראה לי..."
האנרגיה הכחולה התמזגה באוויר ויצרה צורה של גוף. עיניים אדומות בהקו מהגוף. לאט לאט הזוהר נעלם, עמד מולם פוקימון.
הוא היה נראה כמו הכלאה בין כלב מצרי לתן עומד על שתי רגליים, גפיו שחורים, גופו וראשו כחולים ובטנו צהובה.
"לוקאריו, הוא כנראה שומר על הקריסטל..." אמר קלין.
"וואו, הוא נראה קשוח..." אמר טרי בפחד.
לוקאריו קימץ את שני ידיו, הוא טען כדור אנרגיה כחול בידו, מתקפת חנית אורה.

דני וקייט נכנסו לחדר נוסף במערה, קירות המערה גם שם הוארו על ידי נחל לבה שזרם בצד החדר. שלושה טורקולים שכבו מעולפים על הרצפה. עמדה שם אישה גבוהה עם שיער ארוך, שיער אדמדם וחליפה ורודה.
"שלום..." אמרה קייט בחיוך.
"שלום..." ענתה האישה באדישות.
"מי את אם אפשר לשאול?" שאלה קייט. דני היה מעט המום.
האישה הזעיפה פנים, היא זיהתה את מדיה של קייט.
"אני לוואנה..." היא אמרה.
"נעים מאוד לוואנה!" חייכה קייט, "חם פה נכון? וואו איזה חמוד!" התלהבה קייט מפוקימון מסוג אש שעמד בסמוך לטורקולים המעולפים.
היה זה פלריאון, פוקימון שועלי חתולי כמו ופוריאון, צבעו אדום ועליו פרווה בצבע קרם.
עיניו של פלריאון בהקו באור אדום, בהשפעת המינימארו שהונח בחדר.
"טוב, אנחנו נמשיך מכאן, היה נעים להכיר לוואנה..." אמרה קייט.
"ריינג'רית יקרה, את לא הולכת לשום מקום!" אמרה לוואנה.
"מה זאת אומרת?" שאלה קייט.
"את כזאת תמימה קייט, את לא מזהה מינימארו?" שאל דני.
"אוי נכון!!!" נבהלה קייט, "איפה המדי דים סאן שלך?"
"אני כאן שואלת את השאלות!!"
"מי את שתשאלי אותנו שאלות?? אנחנו לא חיילים שלך ולא רוצים להיות, עכשיו כדאי שתעופי כדי שניקח את הקריסטל של המערה"
"אני לוואנה משלישיית הרשע של דים סאן, אני שואלת את כולם שאלות! פלריאון, פיצוץ אש!" פקדה לוואנה.
"וולפיקס, חפירה!" פקד דני. וולפיקס חפר באדמת המערה והתחמק משלהבת להבות צורמות וגדולות שעפו לעברו. דני גם הוא נאלץ להתחמק.
"בויזל, סילון אקווה!" פקדה קייט. פוקימון הלוטרה התעטף בגל של מים וטס באוויר על מנת לפגוע בפלריאון.
"פלריאון, בזק!"
פלריאון ירה כוכבים צהובים חדים לעבר מתקפת סילון האקווה. בויזל נרתע אחורית והמתקפה נעצרה.
וולפיקס בקע מהאדמה והעיף את פלריאון באוויר.
"לא!!" צעקה לוואנה. אקדח מים נורה מפיו של בויזל לעבר פוקימון האש.
"התחמק, פיצוץ אש!"
"וולפיקס, קרן בלבול!"
כדורי האור המבלבלים התמוגגו ממתקפת האש. וולפיקס נפגע.
"בויזל, סילון אקווה!"
פלריאון נפגע ישירות מהמתקפה.
"לאא!!!" צעקה לוואנה. היא הגנה בגופה על המינימארו אותו ניסה לתקוף וולפיקס בחשאי.
"את בסדר??" שאלה קייט.
"מה אכפת לך??" התעצבן דני.
"כן, אני בסדר..." היא אמרה, "יש לכם מזל גדול שאני צריכה את פלריאון..." היא אמרה, "בוא!"
השניים עצרו את הקרב וצעדו החוצה מהחדר.
"אני בשוק..." אמר דני, "היא פשוט ויתרה על האבן כי פלריאון יותר מעניין אותה..."

לוואנה דילגה בין סלע לסלע על המגמה הלוהטת בחזרה ליציאה מהמערה.
"טיפשים, גם ככה לא באתי מוכנה ואין סיכוי שהם ינצחו את היטראן..." היא אמרה לעצמה, מחזיקה בידה את המינימארו ופלריאון קופץ אחריה בין הסלעים.

"סנוראנט היזהרי!!!" צעק טרי. לוקאריו פגע בה עם מתקפת חנית אורה, כדור כחול אנרגטי וחזק. סנוראנט שהיתה פוקימונית מסוג קרח ומאנצ'לאקס שהיה פוקימון מסוג נורמלי, היו חלשים מאוד ומחוסרי יתרון כנגד פוקימון לוחם וחזק כמו לוקאריו.
"מאנצ'לאקס, אגרוף אש!" צעק קלין.

קייט ודני המופתעים הלכו בעקבות נחל הלבה וחלפו על פני שלושת הטורקולים אותם עילפה קודם לכן לוואנה. הם הגיעו למעבר נמוך בקיר האבן, מזדחלים דרכו עם וולפיקס ובויזל.
"אני חושבת שהגענו..." אמרה קייט. הם הגיעו סוף סוף לחדר עגול ולא גדול במיוחד. הוא הואר על ידי קריסטלים אדומים שהגיחו מהקירות. וולפיקס הרגיש איך אנרגיה חוזרת אליו, הוא זהר באור כתמתם.
"מעולה..." חייך דני לשועל שלו. מולם בקצה החדר ריחף באוויר גביש אדום בצורת להבה. אוורה אדומה בקעה ממנו.
"הנה הגביש..." חייך דני. הוא צעד מספר צעדים במטרה לתפוס את הגביש, אך אנרגיה חזקה הדפה אותו אחורנית. הוא נפל על הרצפה. לבה עלתה מהאדמה, היא החלה להתגבש לצורה. הלבה הלוהטת נדפה והפכה לפוקימון גדול העומד על ארבע, גופו שמן, עומד על ארבע רגליים. היה לגופו מרקם של מגמה. ראשו עשוי מתכת אפורה, דמוי גולגולת.
"היטראן! הוא כנראה כאן כדי לשמור על האבן..." אמרה קייט מעט בדאגה.
"פוקימון מסוג אש ומתכת, אם רק שלדר היה פה איתי, היה לנו יתרון כפול!" חשב לעצמו דני, "וולפיקס, סחרור אש!" פקד דני.
וולפיקס ירה מערבולת של אש לעבר היטראן. המערבולת היתה חזקה יותר בזכות הקריסטלים בחדר שחיזקו אותה.

לוקאריו ניתר באוויר, הוא היה אנרגטי ביותר. הוא החל לרוץ במהירות אקטסרים והתנגש במאנצ'לאקס.
"הוא מטורף..." אמר קלין, "לא הצלחנו לפגוע בו בכלל!"
"בוא ננסה שילוב של סנוראנט וופוריאון!" אמר טרי, "סנוראנט, קרני קרח לכל עבר!"
"קרן זוהר קוטבית ופוריאון!" פקד קלין. קרחי קרח תכולות נשלחו לכל עבר והקפיאו הכל. לוקאריו החליק על הרצפה ונפל, בזמן שניסה לתקוף שוב במהירות אקסטרים. קרן זוהר קוטבי קפואה פגעה בלוקאריו ישירות.
"סוף סוף!" התרגש קלין, "מאנצ'לאקס, מתקפת גלגול!"
מאנצ'לאקס קיפל עצמו לכדור והחל להתגלגל ברחבי החדר. לוקאריו שהיה עוד בעל כוחות רבים קפץ והתחמק. הוא קימץ את ידיו וירה חנית אוורה ישירות לעבר מאנצ'לאקס, שנפגע ולא יכל להמשיך להלחם.
"סנוראנט, ניב קרח!"

בויזל פגע בהיטראן האיטי עם סילון אקווה.
"יש לנו מזל שהוא איטי..." אמר דני. היטראן שאג בזעם, הוא נהיה אדום וטען אנרגיה, יורה אש לוהטת עם מתקפת התפרצות שפוגעת בכל הפוקימונים באיזור. בויזל ווולפיקס נפלו על הקרקע, חלשים ביותר.
"בויזל, סילון אקווה נוסף!" פקדה קייט. בויזל טס באוויר. היטראן התנגש בו עם ראשו הקשיח במתקפת ראש ברזל.
"וולפיקס, נצל זאת, בלבל אותו!" צעק דני. וולפיקס יצר שישה כדורי אור, הם ריחפו מסביב לראשו של היטראן וגרמו לו להתבלבל.
"תיזהרו!!" צעקה קייט. היא ודני נפלו על הרצפה. היטראן תקף במתקפת כוח אדמה. האדמה רעדה בכוח.
"בויזל, סילון אקווה!!" צעקה קייט, מנסה להתרומם. בויזל טס באוויר ונמנע מלהפגע מתזוזת הקרקע. הוא פגע בהיטראן במכה קריטית.
"הוא חזק!" אמר דני, "תקוף במתקפת חפירה..." פקד דני. וולפיקס נכנס אל מתחת לאדמה.
"זו היתה טעות דני!" צעקה לו קייט. וולפיקס נפלט ממקום אחר באדמה, מסוחרר לגמרי.
"לעזאזל..." סינן דני.
וולפיקס נפל מעולף.
"אתה לא יכול ליפול עכשיו!" אמר דני. הוא רץ לעבר וולפיקס והרים אותו בשתי ידיו.
"אנחנו חייבים את האבן הקריסטל הזה!" אמר לו דני. וולפיקס החל לזהור באור כתמתם, הוא נרפא וקפץ אל הקרקע, חזק הרבה יותר.
"כל הכבוד וולפיקס, צא במתקפת סחרור אש!"
וולפיקס ניתר על ששת זנבותיו, הוא יצר סחרור אש ענקי ונכנס אליו, שועט לעבר היטראן ומתנגש בו חזיתית.
"כל הכבוד לכם!" התלהבה קייט, "בויזל הזהר!"
בויזל שתקף שוב בסילון אקווה, התנגש בראש הברזל של היטראן. הוא נפל על הקרקע מעולף מעוצמת המתקפה.
"עכשיו זה רק אתה! חפירת אש!" פקד דני, מאלתר מהלך מיוחד. וולפיקס חפר וחדר שוב אל האדמה. היטראן תקף שוב בהתפרצות. קייט ודני התכופפו על מנת להתחמק ואף אחד לא נפגע.
הם הבחינו שהאדמה מתחת לרגליו של היטראן מתחילה להיות מוארת באור אדום, בוערת. לפתע וולפיקס פרץ מהאדמה, בוער כולו בתוך מתקפת סחרור האש הקטלנית שלו. היטראן הועף באוויר.
"סיים את זה, סחרור אש!" פקד דני. וולפיקס שלח לעברו סחרור אש נוסף.
היטראן בער כולו, הוא נפל על האדמה, מעולף.
"הבסתם אותי, שומר הקריסטל האדום, כנראה שהינכם מספיק ראויים לקחת אותו..." אמר היטראן בטלפתיה. הוא התפוצץ לנוזלי מגמה ונספג באדמה.
"קח אותו, מגיע לך הקרדיט!" אמרה קייט.
"הכל בזכות וולפיקס..." חייך דני לעבר פוקימון השועל שלו. הוא דילג בין שברי הקרקע שנוצרו בקרב ועמד מול הקריסטל האדום, חוטף אותו. הקריסטל כבר לא זהר בידיו של דני.
"עשינו זאת!" שמחה קייט.

סנוראנט נתלתה על זרועו של לוקאריו עם ניבים ארוכים וקפואים.
לוקאריו שחרר אותו מהאחיזה. הוא זהר באור כתמתם והחל לתקוף במתקפת מהלך צמוד, מתאגרף ובועט בסנוראנט הקטנה ללא רחמים. היא נפלה על הקרקע, מעולפת לחלוטין.
"סנוראנט!!!!!!" צרח טרי. הוא רץ והרים אותה.
"ופוריאון, משאבת הידרו!" פקד קלין. לוקאריו ניתר והתחמק בקלות ממתקפתו של ופוריאון.
"אוחחח איתו!" התעצבן קלין. זרועו של לוקאריו התעטפה במעטפת מתכתית, הוא תפס את ופוריאון וצבט אותו עם מתקפת טופר מתכת.
"ופוריאון, נצל את הקרבה שלכם, קרן בועות!" קרא קלין. ופוריאון פתח את פיו שזהר בתכלת, כשצרור של בועות נורו ממנו לעבר לוקאריו. לוקאריו נפגע, ובעוד הוא באוויר, הוא יצר כדור של אורה והטיס אותו לעבר ופוריאון. נוצר פיצוץ וופוריאון התעלף. הוא התרומם על רגליו, משוחרר מאחיזת הסטילר וברח מהחדר.
"אין לי ברירה, הוא הביס את שלושתם..." אמר טרי ושלף את הפוקדור של גלייגר.
"סנוו..." יללה סנוראנט.
"תנוחי, נתת מספיק מעצמך, הוא חזק מדי בשביל פוקימון קרח..." ענה לה טרי.
הזוהר התכול שהקיף את גופה קודם לכן הופיע שוב. האור החל לעמעם. סנוראנט ניתרה לאוויר בקלילות מזרועותיו של טרי.
גופה המשולש החל להתארך, נהיה עגול בצורת גליל. מראשה הזדקרו שתי אוזניים, ושתי ידיים ארוכות מלוות בשובל כמו שרוול. הזוהר התכול נעלם ממנה, היא התפתחה.
"אני לא מאמין!" התרגש טרי. מולו ריחפה פרוסלאס, פוקימון הרוח הקפואה. גופה היה צחור, אותם אוזניים היו שני קרחונים קטנטנים. זרועותיה קושטו בתכלת ואדום. פניה היו סגולים.
"מי את, סנוראנט?" שאל טרי.
"פרוס-לאס!" אמרה פרוסלאס, שהתפתחה מסנוראנט.
"וואוו פרוסלאס, תתחדשי!" שמח טרי.
"מזל טוב לשניכם!" בירך קלין.
"תודה קלין! היי פרוסלאס!!!!" נבהל טרי. חנית אוורה עוצמתי נשלח לעברה של פרוסלאס. הכדור הכחול עבר דרך גופה של פרוסלאס ופגע בקיר החדר.
"אבל איך??" נדהם טרי.
"פרוסלאס היא פוקימונית מסוג קרח ולאחר שהתפתחה היא גם מסוג רוח, חנית האורה הוא מסוג לוחם, זה לא משפיע על רוחות! לפרוסלאס יש יתרון עצום עכשיו!" הסביר קלין.
"וואו, מדהים! קרן קרח פרוסלאס!" פקד טרי. פרוסלאס יצרה כדור תכול, מתוכו פרצו שלושה קרניים תכולות בוהקות מקפיאות. לוקאריו המבולבל ניתר וחמק מהמתקפה בקלות. הוא תקף בטופר מתכת את פרוסלאס והמתקפה השפיעה עליה קלות.
"עדיף שפרוסלאס תשתמש במתקפת רוח..." אמר קלין.
"באילו מתקפות רוח את יודעת להשתמש?" שאל טרי. פרוסלאס ריחפה למרכז החדר. היא לא ענתה לטרי במילים, אך עיניה זהרו באור סגלגל. רוח סגלגלה ומאיימת החלה לנשוב ברחבי החדר. לוקאריו ניסה להתחמק אך הוא לא יכל. הוא נפגע קשות.
"רוח מבשרת רעות, מצוין!" התלהב טרי.
לוקאריו ספג נזק קשה, הוא ניסה להאבק ברוח, אך ידע שמתקפת האוורה שלו לא תעזור לו נגד פרוסלאס. פוקימונית הקרח-רוח החדשה של טרי לא ויתרה, היא המשיכה לתקוף. לוקאריו הרגיש שזה כבד עליו והוא נצח מעולף על הרצפה.
"ניצחנו!!!!" צרח טרי מאושר, הוא חיבק את פרוסלאס.
"אתם בהחלט ראויים לקבל את הקריסטל..." אמר לוקאריו בטלפתיה. טרי וקלין היו מופתעים לגמרי. לוקאריו התמוגג לאנרגיה כחולה, ממנה הוא נוצר קודם לכן. טרי ופרוסלאס מיהרו לקחת את הקריסטל המרחף באוויר, הפעם שום כוח לא התנגד לכך. הקריסטל היה בגודל כף יד, כחול ובצורת טיפה.

דני וקייט טסו באוויר על שני סטראפטורים חזרה לעבר איחוד הריינג'ר. דני שמר טוב טוב בכיסו על הקריסטל האדום.
"היי יש לי שיחה!" אמרה קייט והפעילה את הסטילר שלה. על הצד הופיעו וונדי וסוון.
"היי לכם!" אמרה וונדי.
"הצלחנו וונדי!! הצלחנו!!! הצלחנו!!! הצלחנו!!!"
"כל הכבוד קייט!" חייכו השניים.

"הרגע דיברנו עם קייט ודני, הם הצליחו כמוכם..." הסביר סוון לקלין דרך הסטילר.
"שפיצים, איזה יופי!" אמר קלין וטיפס על הסטראפטור שלו שלכד מחוץ לטירת אלמיה.
"אנחנו רוצים שבדרך תעברו בפארק אלטרו, הנשיא שלהם, בלייק הול, עומד לשאת דברים..." אמרה וונדי.
"אין שום בעיה, חצי שעה אנחנו שם..." אמר קלין. הסטראפטור של טרי החל לפרוש כנפיים ולצבור גובה, קלין אחריו גם כן, והשמיים החלו לעוף דרומה ולעזוב את המזג אוויר הקפוא בצפון מערב אלמיה.

ארבעת הסטראפטורים נחתו על מדשאה בפארק מודרני במרכז אלמיה. קייט, קלין, טרי ודני התאחדו לאחר משימתם המשותפת והמוצלחת. מולם, נישא בניין חברת אלטרו הגבוה, בניין גבוה עם חלונות שחורים ועליו נבנה מגדל סגול, אותו ראו טרי ודני עוד ממבנה האיחוד באותו יום בו הכירו את קלין.
"דני תראה!" אמר טרי ושחרר מתוך הפוקדור שלו את פרוסלאס.
"וואו!!! פרוסלאס?? איזה הזוי, תתחדש!" התלהב דני ובחן את הפוקימונית החדשה שהתפתחה מסנוראנט.
"היא בדיוק כמו הקירליה שלי שבדומה לסנוראנט, אמורה להתפתח עם אבן שחר, אך משום מה כאן, איפה שאנחנו נמצאים, זה קרה בעזרת משהו אחר!" הסביר דני.
"בדיוק, כמו שבהריסות כרומה קירליה חוזק בעזרת אנרגיה מסתורית, כך גם הסנוראנט שלי..." אמר טרי.
"אלמיה מסתורית, בזה אין ספק..." חיזק קלין.
"בואו..." אמרה קייט והובילה אותם בין הספסלים והמדשאות בפארק.
"היי חבר'ה!" קראה וונדי מבין המולת אנשים שהתכנסה מסביב לבמה במרכז הפארק, הילדים הצטרפו אליה וזיהו את סוון ביחד איתה.
"איך היה לכם חברים?" שאל סוון.
"היה מגניב, יש לנו הרבה לעדכן אתכם..." אמר קלין.
"מצוין!" חייכה וונדי.
"ששש, הוא מגיע!" אמר סוון. על שביל הכורכר שהתחיל מכניסת מבנה חברת אלטרו, אל הבמה, צעד אדם גבוה, לבוש חליפה שחורה מכובדת, מרכיב משקפי שמש שחורות ושיערו הארוך שחור אסוף בקוקו. לצידו צעדו שני אנשים נוספים לבושים שחור.
"זה בלייק הול, נשיא חברת אלטרו, זה שהיומן של אביו מספר עליו..." הסביר סוון. בלייק טיפס על המדרגות ועלה על הבמה. הוא ניגש אל הסטנד שהוצב שם, והחל לדבר אל המקרופון.
"תושבי אלמיה היקרים, צהריים טובים!" אמר בלייק בקול עמוק ורגוע, "התכנסנו כאן ביום זה על מנת לבשר לכם על מהפך, מהפך בכל מה שהכרתם עד עכשיו, מהפך בחברה שלנו, חברת אלטרו, החברה העשירה והמצליחה ביותר באלמיה, האחראית על תגלית חדשה בנוגע למקורות האנרגיה במחוזינו..." אמר בלייק.
"הוא נראה קשוח..." אמר טרי.
"החברה שלנו, שחוגגת בעוד יומיים יום הולדת שיבעים לייסודה, מצאה מקור אנרגיה חדש לכלל המחוז, מקור אנרגיה טבעי וידידותי לסביבה, לנו בני האנוש ולפוקימונים שחיים בינינו ומוסיפים הרבה צבע לעולם..." בלייק המשיך לנאום, "במשך החודשים האחרונים, הבניין השקיע סכום לא פעוט בבניית מגדל חדש שהוצב על גג בניין החברה, מגדל שיסמל את אלמיה, בניין בו יופעלו מקורות האנרגיה החדשים במחוז!"
הקהל מחא כפיים, בלייק כבש את ליבם שקולם כאשר דיבר על הידידותיות לסביבה ולפוקימונים במקור האנרגיה.
"יחד עם זאת חברים, ברצוני לאחל לכם המשך שנה טובה, תמשיכו להנות מהפארק המקסים בו אתם נמצאים, נשמח לראותכם מחייכים ונהנים לחיות עם הפוקימונים! וכמובן, תודה לפוקימונים שמשרתים אותנו נאמנה..." אמר בלייק והרים את משקפי השמש שלו. קייט נבהלה.
"הוא הביט בי, אני בטוחה!" היא אמרה.

"טרי! דני!!" נשמעה צעקה בבוקר למחרת אירועי מערת בויל וטירת אלמיה. טרי ודני רק סיימו להתלבש.
"בואו לגג!!" קרא קלין, מאנצ'לאקס נגרר אחריו. דני וטרי המבולבלים, עייפים עוד ומטושטשים מיהרו במסדרון, היכן שמוקם חדרם. הם הגיעו למסדרון הראשי וטיפסו במדרגות אל החדר. אירמה ופרופסור האסטינג חיכו להם שם עם סוון, וונדי וקלין. על שולחן עץ ליד העץ הגדול שלא היה שם יום קודם לכן, הונחו שני הקריסטלים, האדום והכחול.
"קייט השאירה מכתב, היא יצאה הבוקר למקדש היפודון למצוא את הקריסטל האחרון, אך היא לא עונה..." אמרה אירמה.

אירועים מיוחדים:
*הסנוראנט של טרי מתפתחת לפרוסלאס ולומדת את מתקפת "רוח מבשרת רעות"

פוקימונים שהופיעו בפרק:

ספויילר לפרק הבא:



"קקנייה, סופת חול!" פקד טרי. זוהר צבעוני עבר בגופו של פוקימון הקקטוס. הוא הדיף מתוכו סופה של חול.
"גלייגר חסין, גם היפופוטאס..." חשב לעצמו טרי, "פרוסלאס, רוח מבשרת רעות!"
עיניה של פרוסלאס בהקו בסגול, היא ירתה מתקפת רוח סגולה ומאיימת לעבר קרסליה.
עצם כתום החל ליפול מגג החדר הפתוח היישר אל דופן ההליקופטר.
"בויזל!!!" צעקה קייט. בויזל החל לתקוף עם זנבו את גג ההליקופטר.
"קחו אותה!" אמר היט. הוא שחרר את החבל של קייט והיא החלה ליפול מטה.
"נזכרתי דני!! זה לא מיוטו!!" צעק טרי.