נושא: ממ"ת - מיני משחק תפקידים שבועי

ברגע שנערה המסוכנת שאלה אותי על החרב לא היה לי ממש מה לענות.
למזלי הרב הבחור שהיה מיועד להוצאה להורג (מקווה שאני לא טועה) קם נישק את הנערה ניסה להנקש במושל והתאבד בנתיים שכולם בwtf שלהם, אני ישר התחלתי לרוץ כדי להתחמק מהנערה רצתי כאילו אין מחר כי באמת אילו לא הייתי רץ באמת אין מחר' אין סיכוי שאני נשאר עוד יום אחד בעיר' הזאת חשבתי לעצמי לכן מיהרתי אל שערי העיר שם עמד שומר הוא לא נתן לי לעבור בגלל המהומה ישר שלפתי את החרב שלי ונילחמתי נגדו הוא לא היה ממש חזק סך הכל שומר, למרות שאני לא אוהב להרוג אנשים נאלצתי להרוג אותו כדי להציל את עצמי המשכתי לרוץ לכיוון המחנה הצבאי, לא גיליתי הרבה מידע אבל לפחות יצאתי מזה בחיים..

מיקום: מחנה צבאי. (למרות שיש מקום לאיוונט רדיפה)

הוא לא היה מיועד להוצאה להורג סתם שחקן תמהוניd= (סליחה פיצהxd)
_____________________
'נראה אותך עליי' חשבתי במוחי ורצתי היישר מעבר לשערי העיר, השומר היה מת מוזר על נתמודד.
רצתי מהר ככל שיכולתי עד שמצאתי מחסה מתחת לבליטה בחומה, שלפתע עופפה מעליי יונה עם פתק מוצמד לרגלה.
חיילת
אני מצטער מאוד על מה שקרה, אני מנסה להרגיע את המושל אל תחזרי לבירה!
אני חוזר על תחזרי לבירה!
תחפשי עוד הוכחות לכך שגולד חפה מפשע לפחות לבינתים השתדלי להימנע ממפגשים עם גולדים!''
היה כתוב במכתב

טוב המשכתי לרוץ עד שנגמר לי כל הכוח הגעתי ליד המחנה הצבאי שלי, כבר ניצלתי מכל התופת הזאת נראה לי שאספתי קצת מידע על הסוכנים שלהם רצתי לדווח על 2 הסוכנים השלהם ועל המידע של ה15 דקות חסרות שמירה למפקד שלי.
"אתה לא מתבייש? זה מה שאתה מביא לי? שלחתי אותך לחפש מידע על הכתרים ואתה הבאת מידע לא רלוונטי בעליל לא גילת שום דבר חדש!" המפקד שלי צרח עליי. "אבל.." אמרתי בהיסוס "שום אבל לך לשם ותאסוף מידע!" "כן המפקד!" כמובן שאני לא ארצה שיזהו אותי יותר אז החלפתי את כל הבגדים שלי והתחלתי ללכת עם גלימה שמתירה את הראש שלי ככה שמאחור לא יוכלו לזהות אותי ודווקא חליפה נפוצה בגולד כמובן שאני לא אחזור לאותו העיר יכולים לגלות אותי על רצח השומר.. הפעם לקחתי גם סכין נשלפת (קיצר Altair Style ) כמובן שכל הנשקים מוחבאים וכמה שיותר קטנים זה היה מאוד שקוף פעם שעברה.. אחכה יום שהמצב ירגע.

לטל שלא יודעת מי זה אלטאיר:

ספוילר

החלטתי שצריך ללכת יותר ישר ולעניין
הבערתי חץ בכיסי ונכנסתי לארמון,אמרתי למלך שמצאתי את הכתר והוא ענה בצורה לא ממש מתענינת,מה שיותר מוכי שהם גנבו את הכתר "תראה אותו" הוא ענה בזלזול,הוצאתי מכיסי לא אחרת מאשר הקשת והחץ,יש לי רק נסיון אחד,הזכרתי לעצמי יריתי בקשת והחץ עף אל כיסאו של המלך,הצמרירי חיכתי,משום שצמר נשרף
"סילבראי אידיוט,המרגלים שלכם ממש בושה וחרפה לך תיש.."
"רף" השלמתי המלך נפל מכסאו,האש הגיעה אליו-אך זה לא נראה כאילו הוא מת,נראה כאילו הוא רק התעלף,אז חיפשתי ברחבי הארמון סימנים לכתר

התנשפתי בקוצר רוח.
''אין בררה'' מילמלתי לעצמי ''אצטרך לחדור לארמון המלוכה שבסילבר ולמצא את הכתב שלנו אני בטוחה שהם חטפו אותו'' חשבתי במוחי.
קמתי במידי ורצתי את עבר הגבול בין סילבר לגולד, הגבול היה מוצף שומרים עקב התקרית האחרונה בגולד והמון חיילים גולדיאים, אפילו כמה מחבריי הסתובבו עם איור בד שלי ושאלו עם נראתי באזור ''בוגדים'' מילמתי.
התחלתי להתגנב לאט לאט שמתי לב שהם הולכים בסדר מסויים-5 צעדים עם פנים לימים וחמש צעדים עם פנים לשמאל, הייתי בצד שמאל ברגע שהם הסתובבו לימין חציתי את הגבול ורצתי עד שהתרחקתי מספיק

לאחר כמה זמן של ריצה ראיתי שיש כמה חיילים מאחורי , "אין לי ברירה." אמרתי , "אני לא אצליח לנצח את כולם." אמרתי והעמדתי פנים שהתעלפתי (נרדמתי במקום ) .
כשהתעוררתי הייתי בצינור , רק שלא הייתי בטוח של איזה ממלכה , סילבר או גולד .
אחד החיילים נכנס .
הוא נתן לי פתק , "אני מנסה להרגיע את המושל , אל תנסה לצאת מהצינוק בשעה הקרובה.
מימני המפקד."
היה רשום בפתק .
"מה לעזאזל , חשבתי שיוציאו אותי להורג." אמרתי , 'אפילו שאני הבן של הגיבור הסילברי שהרג כל כך הרבה גולדיאנים , לא הוציאו אותי להורג.' חשבתי .
ניסיתי להשתחרר וראיתי שהאזיקים רופפים .
החלטתי לחכות שעה , וכעבור שעה המושל והמפקד הגיעו .
הייתי בשוק .
הם שחררו אותי , "אתה צודק , זה באמת לא הוגן להרוג ככה אנשים , אבל אתה על תנאי , פעם הבאה שתעשה טעות אתה תמות." המושל אמר , ראיתי שהוא מסתכל על הסמל של מצחי , "אתה יודע שאני הבן של הסילברי שהרג מאות ואולי אלפיי גולדיאנים , נכון." אמרתי , "כן." שניהם אמרו ביחד , "בכל זאת אתם לא מוציאים אותי להורג." אמרתי בפלא , "כן , החלטנו שאתה חייל טוב." המושל אמר ונתן לי את החרב שלי .
לאחר כמה זמן יצאתי מבית כלא , "טוב , אז לאן ללכת?" אמרתי לעצמי תוך כדי הליכה .
הבנתי שאני צריך להמשיך את המשימה שלי .
הלכתי לסילבר וכעבור כמה זמן ראיתי את הנערה (שאני אדע את שמך רק אחרי שתספרי לי , asuna) נכנסת לעיר .
בזכות הסמל נתנו לי להיכנס , 'פראיירים.' חשבתי והמשכתי בדרכי .

נכנסתי לעיר רגלי הייתה חבושה בכדי להסתיר את הסמל שעל רגלי בתקווה שיחשבו שזו סתם פציעה.
לפתע ראיתי את הנער ההוא שניסה להגן עליי אז, הוא בהה בי ואני בהיתי בו ידעתי שהוא סילברי אך לא היה עליי שום נשק-פיגיונותיי אבדו קיוויתי שזה לא נראה לעין בעיניי ושהוא עדיין יודע שאני יכולה לשלוף עליו פיגיונות מורעלים בכל רגע נתון.
התחלתי ללכת בחיפוש אחר חנות נשקים בתקווה שלא יעקוב אחריי במקרה שיתקוף אותי אוכל לגונן על עצמי רק בידיי

אני לא אמצא פה שום דבר,הם לא כ"כ טיפשים שהם יחביאו את זה במקום הכי גדול
אז לקחתי את המלך המעולף,גנבתי אופנים מאיזה גולדנאי וחזרתי לסילבר,לנסות להוציא ממנו כל מה שהוא יודע על הכתר
(אני יודע שזה קצר מצטער)

היא הלכה לחנות הנשקים , הבנתי מיד שהיא הולכת לנסות לתקוף אותי אחרי זה , כעבור כמה דקות היא חזקה עם כמה פגיונות , היא רצה לכיווני , 'זה היה די צפוי.' חשבתי לעצמי ותפסתי לה את הפגיון , והעפתי לה אותו מהיד , תוך שנייה בלי שראיתי היא פגע בי עם הפגיון השני .
"האמת שלא רציתי לפגוע בך." אמרתי לנערה והתעלפתי , כשהתעוררתי החרב עדיין הייתה אצלי , אבל לא יכולתי להזיז את הרגליים , "רעל שמשתק." אמרתי מתפעל , הרמתי את עצמי ולחשתי לנערה שאני לא סילברי .
"אולי אני הבן של גיבור סילבר , אבל נולדתי בגולד , ואני תמיד אשאר נאמן לגולד." אמרתי .
אף אחד לא היה באזורנו כך שלא שמעו את מה שאמרתי לה .

''אומ...איזה סיבה ישל י להאמין לך?'' שאלתי הרמתי שני פיגיונות זהים לגמרי ''בוא נשחק משחק קטן'' אמרתי בחיוך מעט מרושע ''אלה שני פיגיונות זהים-באחד תרופה שתרפא אותך מהשיתוק בשנייה-רעל שיקטול אותך באיזה תבחר?'' אומר.
הבטתי בנער המשותק ידעתי שזה לא בסדר שאני מוציאה עליו את כל הזעם שלי אבל כעסתי מידי

'נו באמת , משחק ניחושים , אני גורע באלה.' חשבתי , "יש לך עוד חמש שניות או שאני אקטול אותך." היא אמרה , כעבור כמה שניות היא באה לקטול אותי עם הפגיון המורעל של צד שמאל , "צד ימין." אמרתי ולקחתי את הפגיון של צד ימין , חתכתי את הפצע שהפגיון המשתק עשה ונכנס לי הנוזל שהיה בתוך הפגיון הימני לי גוף , זה צרב לי קצת , אבל יכולתי להתגבר על זה.

*תגידו היום יום שישי כבר כדאי לסכם את המ"ת כבר יאללה תקדמו את העלילה הראשית כבר! אתם מרחיבים יתר על המידה באירועים שכלל וכלל מקדמים את העלילה הראשית שצריך לסיים עד מחר!*

אחרי כמה ימים שהעניינים נרגעו החלטתי ללכת לעיר גולדסטון שבממלכת גולד ישנם שמועות רבות שכתר הכסף נמצא שם.

אז הלכתי לשם
... loading
הגעתי (כאילו RPG כזה :P) כשהגעתי לשם הייתה התכנסות אדירה בכיכר העיר היה שם בן אדם שסיפר את הסיפור הבא "היו היה מכשף גדול שלא אהב לא כסף ולא זהב הוא חי לפני שנים רבות והוא ידוע ביכולתו להפוך לכל יצור חי ולמה אני מספר לכם את זה? כי הוא גנב את הכתרים!"
כולם התחילו לצעוק לו בוז! וזרקו עליו ירקות רקובים..

חיכיתי קצת שזה ירגע והלכתי לדבר עם האיש המושפל
"הסיפור שלך מאודסיקרן אותי האם אתה יכול לספר לי עוד פרטים?" שאלתי אותו
"לפחות מישהו מאמין לי.. המכשף הגדול כן.. הוא חי בגבול שבין סילבר לגולד אני סבור שהוא גנב את 2 הכתרים כדי ליצור מלחמה, הוא הפך לחפרפת כדי לגנוב את הכתר של סילבר ולזבוב כדי לגנוב את זה של גולד זהירות הוא יכול להפוך לכל דבר!"
"תודה רבה!" עניתי לו

זזתי לחסל את המכשף אני אחכה יום כדי שגם אתם תגלו פרטים על המכשף ותלכו לשם (כי תכלס זה ימי הביניים איך אין מכשפים???

*טוויסט*
_______________________________
'אה!'' אומר לפתע שכאב יכה בראשי.
בעבר שהייתי ילדה קטנה ניסיתי להפווך למכשפה למרות שזה דבר אסור אך לא הצלחתי למרות זאת בגלל הניסיון נותר בי אפטר אפקט-אני רואה מידי פעם הבזקים של העתיד.
במוחי הבזיקו תמונות של מכשף מחזיק בשתי הכתרים צוחק ואז נהפך לזאב ושוב משנה את צורתו לעכבר ואז חזרה לצורה הרגילה זיהיתי את המכשף זה היה ארמלד הנצר האחרון לממלכת איירון שם הברזל נחשב להכל-ממלכת איירון הוחרבה לפני חמש שנים.
''סנויירה!'' אומר לנער וארוץ משם לכיוון הגבול בין סילבר וגולד ''זה חייב להיות הוא! מרלין הנה אני באה'' צעקתי

לפני שהספקתי להגיע לעיר,ראיתי אדם סילבראי אני מניח,מחפש דברים ואז,ראיתי דלת נסתרת,היא היתה תכולה עם ידית מחומר שלא הכרתי,פתחתי אותה וראיתי שלט- ברוכים הבאים לממלכת דיאמונד!
"מה? יש ממלכה חוץ מגולד וסילבר? אני חושב שהכתר פה!
העירה היתה מלאה אנשים עם גלימות ומטות,באמצע היה שם מגדל ענק בו היה כתוב הווגרטס חח סתם..
בכ"מ נראה שפה האנשים הם מכשפים,לכן בטוח כמעט שהם חטפו את הכתרים בלי שאף אחד ידע.

הנערה הלכה , וראשי הכל לכאוב , רציתי לצרוח .
לפתע התחלתי להיזכר בעברי , אימי הגיע מממלכת דיאמונד , ממלכה של מכשפים שתמיד קינאה בממלכות גולד וסילבר , אימי הייתה הבת של השגריר , סבי היה יושב ראש אגודה שקוראים לה חטיפת הכתרים וראיתי דברים בראש שסבי הפך לזבוב וגנב את הכתר של גולד , ולחפרפרת וגנב את הכתר של סילבר , 'סבא , הינה אני בא.' חשבתי לעצמי , ומצאתי דלת סתרים , 'בדיוק באותה מקום.' חשבתי לעצמי ונכנסתי לדיאמונד .
חיפשתי את רחוב גנבת הכתרים , אבל לא מצאתי .