Pokemon GO
עמוד 2 מתוך 11 ראשוןראשון 1234 ... אחרוןאחרון
מציג תוצאות 16 עד 30 מתוך 155
  1. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #16
    חברים, קצת מעליב הייתי אומר! הפרק מפורסם כבר יותר משבוע ואין אפילו תגובה אחת....

  2. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 6,839
    #17
    רק עכשיו היה לי זמן לקרוא את הפרק (הייתי תקוע בבסיס מעל שבוע ולא היה לי אפשרות להגיב ולקרוא)

    בכל מקרה
    עד עכשיו הפרקים של העונה החדשה מדהימים! אני חייב לראות מה יקרה בהמשך...
    ואני מאוד מקווה שדמויות אחרות יופיעו שוב. גם אם זה דרך אבות-אבותיהם

  3. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #18
    חחחחח זה בסדר, תודה!
    אתה יכול להציץ בנושא של לקראת העונה, שם נתתי ספויילרים על הדמויות...
    וחוץ מזה, שאלה לי אליכם!
    אף אחד לא מכיר את עלילות המשחק של הריינג'ר ושל אלמיה?

  4. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Aug 2011
    הודעות: 617
    #19
    פעם הכרתי את העלילה ובנוגע לפרק רק עכשיו יצא לי לראות פרק טוב אבל פחות טוב מהראשון.
    [URL=http://xn--hebd1ah.ws/ink/][/URL

  5. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #20
    יכול להיות!
    מחר יפורסם הפרק השלישי כנראה, או בראשון :]

  6. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Aug 2011
    הודעות: 617
    #21
    מחכה בקוצר רוח...
    [URL=http://xn--hebd1ah.ws/ink/][/URL

  7. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #22


    הפוקימונים של השלושה נפלו על הרצפה, אחד אחד, הם לא הצליחו לעמוד בכוחה של קרסליה. פרוסלאס ריחפה מולם בשארית כוחותיה האחרונים.
    "רוח מבשרת רעות!" פקד טרי.
    קרסליה היתה מהירה יותר, היא טענה מתקפת קרן קרח היישר לעבר פרוסלאס.

    זמן קצר לפני כן...

    "מה היא חשבה לעצמה?" רתח קלין על חברתו.
    "היא נורא תמימה קייט, תהיה בטוח..." אמר לו דני.
    "אני יודע, אני מכיר אותה מעולה!" אמר קלין, "לא! היא פשוט קמה בבוקר, שיעמם לה והיא החליטה לצאת בכוחות עצמה למצוא את האבן שמוחבאת פה במקדש כשהיא יודעת שפוקימון חזק ביותר שומר עליו ושיש סיכויים שאחד משלישיית הרשע של צוות דים סאן מנסה להשיג אותו!" הוא זעם.
    "אין מה לעשות קלין, זה כבר קרה, אני בטוח שהיא תהיה בסדר..." עודד אותו דני. השלושה צעדו בתוך מקדש היפודון הגדול. מקדש היפודון ממוקם ליד העיירה הארובה, עיירה מדברית במחוז אלמיה, שם לפי התגליות האחרונות מוחבא הקריסטל הצהוב מבין שלושת "דמעות הנסיכים". המקדש נבנה בשביל הפוקימון היפודון, פוקימון דמוי היפופוטם גדול מסוג אדמה שחי במדברים ובחולות. המקדש כולו היה עשוי מחול קשיח שלא מתפורר בקלות.
    "מפוצץ פה בכאלה..." אמר טרי והצביע על פוקימון היפופוטם קטן, גופו חום עם חברבורות.
    "היפופוטאס הא? צא וויפינבל!" קרא דני ושחרר לחופשי את פוקימון הצמח.
    "עלי תער!" קרא דני. וויפינבל ירה מספר עלים ירוקים חדים כתער ופגע בהיפופוטאס האדיש.
    "תודה דני..." אמר קלין. הוא שיגר את סביבון הסטילר והשתלט על היפופוטאס.
    היפופוטאס עקב אחרי קלין ומאנצ'לאקס באדישות.
    "משעשע הפוקימון הזה..." צחק טרי. הם צעדו במסדרון עם קירות עשויים חול ועליהם תבליטים מסתוריים. המקדש היה גדול והם כבר הסתובבו בו במשך שעה. קלין ניסה כל כמה דקות להשיג את קייט, אך לא היה מענה ממנה.
    הם חלפו על פני כמה חדרים ומצאו עצמם באחד מהקומות העליונות של המקדש.
    "הנה דלת..." הצביע דני על דלת אבן בסוף המסדרון. דני פתח אותה לרווחה, הם הגיעו לחדר מדרגות מאבן. החדר הואר בלפידים בוערים. השלושה טיפסו בזהירות, וויפינבל מקפץ אחריהם ביחד עם הקקנייה של טרי שהוצא לקרב קודם לכן, מאנצ'לאקס וההיפופוטאס שאיתו התחבר קלין קודם בעזרת הסטילר.
    הם הגיעו לקצה החדר, טרי פתח דלת עליונה בתקרה והם נכנסו לחדר גדול. הם עלו מתוך דלת ברצפה. על קירות החדר נכתבו תבליטים.
    "היי!!" צעק קלין והבחין בבויזל של קייט שרוע על הרצפה, חלש. בויזל הבחין בהם וניסה להתקדם.
    "איפה קייט בויזל?" שאל קלין. עננות גז סגול החלו להתפשט בכל החדר.
    "אני מכיר אותם!" אמר דני. פוקימוני גסטלי החלו להופיע, כתריסר כאלה. גסטלי היה פוקימון מסוג רוח ורעל, כדור שחור עם פרצוף מרושע ומסביבו עננה של גז סגול.
    הגסטלים צחקקו ברשעות.
    "סלקו אותם מכאן! קקנייה, זרוע מחט!" פקד טרי. קקנייה פחד, הוא התחבא מאחורי טרי.
    "עלי תער!" פקד דני על וופינבל. פוקימון הצמח החל לירות עלי תער לעבר פוקימוני הרוח. שניים מהם נפגעו קליל, האחרים התחמקו.
    "מה יהיה קקנייה? הם פוקימונים בדיוק כמוך!" כעס טרי על הקקנייה שלו שהיה ידוע בתור פוקימון מפוחד, "צא גלייגר, פעימת אופל!" קרא טרי ושחרר לחופשי את העקרב המעופף.
    "גאסט-לי!" צחקו פוקימוני הרוח. גלייגר הוציא להם לשון ארוכה ומזלזלת, הוא ריחף באוויר, פתח את הצבט שלו וירה לעברם של הגאסטלים מתקפת פעימת אופל.
    הגאסטלים ברחו, חלקם נפגעו. הם פחדו ממתקפה מסוג אופל.
    "רוצו!" צעק קלין ורץ אל הדלת בחדר. הוא פתח אותה ואור יום חדר אל החדר, מה שסילק את הגאסטלים משם. הילדים הבחינו כי בויזל בורח לקומות התחתונות.
    "נמצא אותו אחר כך, קייט חשובה יותר..." אמר קלין. הילדים יצאו מהחדר ומצאו עצמם על לא אחר מאשר גג המקדש.
    "אמאל'ה!!!" נבהל דני. צורת הפתח של המקדש כשל ראשו של הפוקימון היפודון. הם הביטו סביב, באופק הם ראו את המדבר בו הם שהו, היפופוטאסים הסתובבו בין החולות, בין היפודונים גדולים, צורתם המפותחת.
    "בואו!" אמר קלין.
    "לאן?"
    "לא פספסנו משהו בדרך?"
    "תראו!" הצביע קלין על חור גדול ברצפה. הוא דחף את היפופוטאס ומאנצ'לאקס עימו. דני וטרי קפצו אחריו עם גלייגר, קקנייה ווויפינבל.
    יחד, גלשו כל החבורה אל בוך גדול מתחת לפני האדמה. חול טובעני ספג את נחיתתם.
    טרי תפס את קקנייה וגלייגר וסייע להם לצאת מהחול. הם גילו אולם חדש במקדש, אור יום חדר מלמעלה. הקירות היו מצופים חול זהוב. בריכות מים קטנות הוצבו בפנים, כמו בארות.
    "ואוו, מיוחד פה..." אמר דני.
    "הנה זה!" אמר קלין נלהב, והבחין מולם בקצה החדר בקריסטל הצהוב, מרחף באוויר ומפיץ אור. צורתו של הקריסטל כחצי סהר.
    "כשאתם מוכנים תגידו לי, אנחנו חייבים להביס את הפוקימון הזה..." אמר קלין.
    "אין בעיה, צא גלאייד!" קרא דני ושחרר לחופשי את הפוקימון הלוחם על חושי המפותח שלו. גאלייד נראה קשוח ומוכן לקרב.
    "נזדקק לעוד עזרה, צאי פרוסלאס!" קרא טרי ושחרר לחופשי את פוקימונית הקרח והרוח.
    "מוכנים?" שאל קלין את ההיפופוטאס והמאנצ'לאקס שלו.
    "גם אתם?" שאלו טרי ודני את גלייגר, קקנייה, פרוסלאס, וויפינבל וגאלייד.
    הפוקימונים הנהנו בהסכמה.
    "יצאנו לדרך!" אמר קלין, מעט רועד ומתרגש. ידו הושטה באוויר לעבר האבן. אור צהבהב בקע מהאבן והעיף את קלין בחלל החדר. הוא נפל על הרצפה, קם וניער מעצמו חול.
    האנרגיה הצהובה יצרה צורה של פוקימון. כשזוהר נעלם מהצורה, התגלה גוף גדול של פוקימונית גדולה, קרסליה, פוקימונית אגדית, גופה ורוד וצורתו כברבור. שלושה טבעות ורודות הקיפו את גופה, משני צדדיה ואחת על גבה. ראשה צהוב, מחודד, ושני ירחים ממוקמים במקום אוזניים.
    "וואוו!!!" התרגש דני, "היא מוכרת לי..."
    קרסליה ריחפה מול האבן, מגינה עליה בגופה.
    "בשביל לקבל את האבן הזאת, עליכם להוכיח שאתם ראויים לקבל אותה! תצטרכו להביס אותי קודם!" אמרה קרסליה בטלפתיה.
    "זה יהיה פשוט, אנחנו שמונה פוקימונים עלייך!" אמר טרי.
    "עוד נראה!" היא אמרה.
    "קקנייה, סופת חול!" פקד טרי. זוהר צבעוני עבר בגופו של פוקימון הקקטוס. הוא הדיף מתוכו סופה של חול.
    "גלייגר חסין, גם היפופוטאס..." חשב לעצמו טרי, "פרוסלאס, רוח מבשרת רעות!"
    עיניה של פרוסלאס בהקו בסגול, היא ירתה מתקפת רוח סגולה ומאיימת לעבר קרסליה. קרסליה יצרה בועת מגן שספגה את המתקפה. היא ריחפה לעבר פרוסלאס ותקפה בחיתוך על חושי, שלושה סכינים על חושיות סגולות, חדות כתער. פרוסלאס נפגעה מהמתקפה ונרתעה אחורנית.
    "חומצה!" פקד דני על וויפינבל.
    "עוקץ רעל!" פקד טרי על גלייגר.
    שני הפוקימונים ניסו להרעיל את קרסליה, אך היא היתה מהירה ויצרה בועת מגן שחסמה את החומצה הסגולה הרעילה ואת המחטים הסגולות שירה לעברה גלייגר.
    "גלגול מאנצ'לאקס!" פקד קלין. מאנצ'לאקס התקפל לכדור, הוא החל להסתובב סחור סחור, מקפיץ את עצמו לאוויר ומתאבק עם המגן שקרסליה יצרה מסביבה.
    "גאלייד, נצל זאת!" פקד דני.
    גאלייד נעלם בשיגור. הוא הופיע מאחורי קרסליה, משגר מהאוויר עלים קסומים. קרסליה נפגעה. מאנצ'לאקס פגע בה גם עם הגלגול לאחר שמתקפת העלים הקסומים הסיחה את דעתה מלהגן על עצמה.
    "יופי!!" שמח טרי. מתקפת סופת החול גרמה נזק לכל הפוקימונים.
    "קקנייה, זרוע מחט!" פקד טרי.
    זרועו של קקנייה זהרה באור ירוק וקוצים הזדקרו ממנה. הוא ניתר וניסה לחבוט בקרסליה. זו טענה קרן על ושלחה אותה כנגדו. קקנייה נפל על הקרקע, מותש לגמרי.
    "פרוסלאס, רוח מבשרת רעות!"
    "היפופוטאס, קבר חול!" פרוסלאס יצרה רוח נוספת שנשבה לעבר קרסליה. קרסליה נפגעה. עיניו של היפופוטאס זהרו באור חום, הוא יצר כדורי חול שפגעו בקרסליה, הפכו למערבולת חול והפילו אותה על הקרקע. קרסליה חזרה לעצמה, היא זהרה באנרגיה על חושית שהשמידה את שתי המתקפות.
    היא זהרה באור סגלגל, שעבר גם להיפופוטאס ופרוסלאס, מתקפת פסיכי, והפילה אותם על הרצפה. היפופוטאס איבד את הכרתו.
    "לא!!!" קרא קלין. היפופוטאס השתחרר משליטת הסטילר. הוא התאושש והחל לצעוד משם לפינת החדר.
    "גלייגר, סיבוב פרסה!" פקד טרי.
    "מאנצ'לאקס, אגרוף אש!"
    "וויפינבל, עלי תער!!"
    אגרופו של מאנצ'לאקס בער באש, הוא ניסה לחבוט בקרסליה, אך זו תקפה אותו עם ראשה החד במתקפת שסע. הוא נפל מעולף על הרצפה. וויפינבל ירה עלי תער ואילו גלייגר שזהר בירוק טס לעבר קרסליה. היא פעלה במהירות, מתחמקת בתעופה מהעלים ויורה חיתוך על חושי לעבר גלייגר. גלייגר נפל מעולף על הקרקע.
    קרסליה פלטה אנרגיה על חושית מסתורית. וויפינבל ניסה להתחמק, נפגע והתעלף. גלאייד וקקנייה נותרו עם פרוסלאס.
    "קקנייה, קשר דשא!" פקד טרי.
    "גאלייד, תשתמש בבלבול!" פקד דני.
    קרסליה נאבקה בבלבול עם מתקפה על חושית. גאלייד סבל מכאבים, הוא הותש. קקנייה יצר עשבים קטנים שהתארכו ותפסו בגופה של קרסליה. זו התנגדה להם עם שסע. היא טסה במהירות ועילפה את קקנייה עם שסע.
    "פרוסלאס, קשר עתידי!"
    "גאלייד, מאבק צמוד!"
    גאלייד שהיה מהיר ביותר ניתר לעברה של קרסליה. הגפיים שלו זהרו באור כתמתם והוא החל לבעוט ולאגרף במהירות ואגרסיביות את קרסליה. זו הגנה על עצמה ויצרה בועת מגן סביבה. פרוסלאס ריחפה מאחוריה, עיניה זהרו באור סגול. חוט סגול נוצר בין גופה ולבין קרסליה והתפוגג אחרי שנייה.
    "מה זה טרי?" שאל קלין.
    "חכו תראו, הניצחון המובטח שלנו!" אמר טרי, נלהב.
    "גאלייד, מתקפה על חושית!" פקד דני.
    קרסליה היתה מוכנה, היא ירתה לעברו קרן על. גאלייד נפל על הרצפה בשארית כוחות.
    "לעיסה!" פקד טרי. פרוסלאס פערה את פיה וחשפה ניבים, היא ריחפה לעבר קרסליה.
    קרסליה נכנסה לשיגעון והחלה לירות ללא הפסק כדורי צל. פרוסלאס ניסתה להתחמק, אך גאלייד נפגע והתעלף.
    הפוקימונים של השלושה נפלו על הרצפה, אחד אחד, הם לא הצליחו לעמוד בכוחה של קרסליה. פרוסלאס ריחפה מולה בשארית כוחותיה האחרונים.
    "רוח מבשרת רעות!" פקד טרי.
    קרסליה היתה מהירה יותר, היא ירתה קרן קרח היישר לעבר פרוסלאס.
    פוקימון הרוח קרח נפלה על הקרקע, מעולפת.
    "אני לא מאמין שהפסדנו!" התבאס קלין.
    "לא, עוד לא!" חייך טרי בנבזות.
    קרסליה איבדה את כוחותיה, חוט הקשר העתידי הסגול הופיעה שוב, מחבר בין קרסליה לפרוסלאס. קרסליה נפלה על הקרקע מעולפת, מתפרקת לאנרגיה צהובה.
    "כשהמתקפה הזאת מופעלת על פוקימון אחר, הפוקימון יתעלף אם יוצר המתקפה הפסיד בקרב..." הסביר טרי.
    "אתה תותח, איזה מהלך!" התרגש דני. קלין רץ ותפס את הקריסטל הצהוב.
    "שלושת דמעות הנסיכים בידינו, כל מה שנותר עכשיו זה למצוא את קייט!" אמר קלין.
    טרי ודני השיבו לכדורים שלהם את חמשת הפוקימונים המעולפים.
    רעש מנוע חזק החל להשמע.
    "מה זה?" תהה קלין.
    "זה מנוע..." אמר דני. הרעש החל להתחזק יותר ויותר מרגע לרגע. מסוק החל לרדת דרך הפתח הגדול בתקרה, דרכו הגיעו שלושת הילדים מגג המבנה. הוא החל לרדת לאורך קיר המערה, מפזר אחריו אבק. מסוק שחור עם פרופלור.
    "היי! באו לחלץ אותנו!" שמח דני. דלת המסוק נפתחה לרווחה, מתוכו הגיחה קייט, קשורה בחבלים, ללא יכולת ניע.
    "קייט!!!!" צרח קלין מאושר.
    "זאת מלכודת!" היא צעקה להם, קולה נבלע בין הרעש המנוע.
    "מה???" צעק קלין. קייט נדחפה, היא החלה ליפול מהאוויר.
    "קייט!" צעק דני. היא נתלתה באוויר, החבל אליו היתה קשורה נתפס במשהו מתוך המסוק כך ששלושת הבנים לא יכלו לראות מה.
    אדם גבוה, שמנמן עם שיער בלונדיני, לבוש בחליפה צהובה. בסמוך אליו עמד פוקימון חשמל על ארבע רגליים. פרווצו היתה קוצנית, ואוזניים ארוכות ומחודדות, דומה מאוד לפלריאון וופוריאון, שמו ג'ולטיאון.
    "שלום ריינג'רים יקרים!" צחק הבן אדם.
    "שחרר אותה!" ענה קלין.
    "איזה חוסר נימוס קלין! אני היט, הצלע השלישית של שלישיית הרשע!" הציג עצמו היט.
    "כן, כן, שמענו עליכם!" אמר דני, "איך שלוואנה פרשה מהקרב כי היא פחדה מהפוקימון הפרוותי שלה..."
    "ואייס האפס הזה שבסוף לקחנו לו את הופוריאון שלו" צחק טרי.
    "לוואנה היתה טיפשה, אני מסכים אתכם! היא זלזלה בכם, חשבה שלא תצליחו להביס את היטראן... אבל הצלחתם והשגתם את הקריסטל של בויל... אני הייתי חכם יותר, נתתי לכם לעשות את. העבודה השחורה!" צחק היט והצביע על הקריסטל הצהוב של מקדש היפודון.
    "אז כן, גם את קרסליה הבסנו..." אמר קלין בגאווה.
    "ואני יודע שהפוקימונים שלכם מחוסרי כוח עכשיו, ככה שאין לכם ברירה..." צחק היט ברשעות.
    "מה אתה רוצה?" שאל קלין.
    "לעשות אתכם עסקה, הקריסטל בתמורה לקייט!"
    "לא בא בחשבון!!!" צעקה קייט.
    קלין נראה קצת מבולבל.
    "אין אפס קלין, קייט חשובה יותר..." עודד אותו. טרי.
    "ברור..." אמר קלין, "עשינו עסק!" אמר קלין.
    "לא קלין!" צעקה קייט.
    עצם כתום החל ליפול מגג החדר הפתוח היישר אל דופן ההליקופטר.
    "בויזל!!!" צעקה קייט. בויזל החל לתקוף עם זנבו את גג ההליקופטר.
    "תפסיק!! פוקימון מטומטם!!!" צעק היט, "ג'ולטיאון, מתקפת ברק!"
    ג'ולטיאון טען אנרגיה חשמלית ופרק ברקים צהובים מעלה אל פוקימון לוטרת המים.
    בויזל נפגע, הוא החליק ונפל.
    "צא גאלייד, מתקפה על חושית!" פקד דני. גאלייד גרם לבויזל לרחף באמצעות כוחותיו העל חושיים. הוא הנחית אותו בבטחה על הקרקע.
    גאלייד היה עייף עוד מהקרב עם קרסליה, הוא התנשם והתנשף.
    "אני יודע שאתה עייף, תן לו את הקריסטל..." פקד דני. גאלייד גרם לקריסטל הצהוב לרחף, הוא שלח אותו היישר אל ידו של היט.
    "עשינו עסק!" הוא אמר, מאושר על כך שהוא היחידי ששם ידו על הקריסטל, בניגוד לשני חבריו, אייס ולוואנה.
    "קחו אותה!" אמר היט. הוא שחרר את החבל של קייט והיא החלה ליפול מטה.
    "גאלייד!!!" צעק דני. הפוקימון העל חושי עצר את נפילתה בעזרת מתקפת בלבול.
    "לא!!" נכנעה קייט. גלאייד שחרר אותה מהחבלים. קלין חיבק אותה חזק, אחריו דני.
    "טיפשים!" צחק היט. ג'ולטיאון החל לירות מתקפה חשמלית לעברם.
    "צא קקנייה, תשתמש במתקפת השרשה ותספוג את החשמל!" קרא טרי. קקנייה פרץ מהפוקדור, חלש ופצוע מהקרב עם קרסליה. הוא החל ליצור שורשים שבקעו מרגליו וחדרו לאדמה. הוא ספג את החשמל אליו, מעביר אותו דרך השורשים מטה לאדמה.
    "תודה חבר!" קקנייה ריפא את עצמו בעזרת השורשים, הוא ספג אנרגיה מהקרקע. הוא רתח מזעם, פער את פיו לרווחה, יוצר כדור אנרגיה ירוק ומסתורי ושולח אותו היישר לעבר ג'ולטיאון במהירות.
    "היי!!" צעק היט. ג'ולטיאון נפגע והועף אל פנים ההליקופטר.
    "אתם עוד תשלמו על זה!!" צעק היט. הוא נכנס פנימה וסגר את דלת ההליקופטר, ממריא מעלה משם.
    "קקנייה, כל הכבוד על מתקפת כדור האנרגיה!!!" שמח טרי וחיבק את הפוקימון שלו.

    בחזרה לאיחוד, שעת אחר הצהריים הגיעה. השמיים החליפו גווניהם מכחול לכתמתם. ארבעת הילדים סיפרו לאירמה, האסטינג, סוון, וונדי, ריטמי, לינדה ומארפ על מה שקרה במקדש.
    "לא נורא ילדים שלי, לא נורא בכלל!" עודד אותם האסטינג.
    "נוכל להסתדר רק עם שני קריסטלים!" אמרה אירמה.
    "חוץ מזה שהכי חשוב עכשיו זה שקייט איתנו והיא בסדר!" שמחה וונדי וליטפה את שיערה הג'ינג'י של הילדה הריינג'רית.
    "דני, טרי, רצינו להודות לכם מקרב לב!" הודתה אירמה, "אנחנו יודעים שחלק גדול מההצלחה שלנו עד עכשיו מגיעה בעיקר ממכם ומהפוקימונים החזקים שלכם!"
    "נכון מאוד" הסכים קלין שליווה אותם לאורך כל המשימות.
    "אני מבטיחה לכם שכשהכל יסתדר אנחנו נעזור לכם להגיע הביתה!" אמרה אירמה בנחישות.
    "תודה חברים, זה בסדר גמור!" הודה טרי.
    "הרי ברור לנו שזה כרגע יותר חשוב לסדר את העניינים עם צוות דים סאן, בינתיים גם ככה לא חסר לנו כלום, חוץ משלדר!!" אמר דני. טרי צחק.

    היה זה לילה אפור. אותו לילה, התרחשה סופה. רוחות חזקות נשבו, במיוחד בים. האוקיינוס געש, הגלים שצפו. טרי מצא עצמו שוחה, לבד. הוא איבד כוחות. המים הרטיבו אותו עד שד עצמותיו. "מה קורה כאן?" הוא שאל את עצמו. שיערו הבהיר היה רטוב לגמרי. הוא לא הצליח לזהות אפילו יבשה בסביבה.
    "היי!!" הוא נבהל כשראה משהו מתקרב לעברו, עצם גדול, אולי פוקימון, אולי משהו שיוכל להיות לו משענת כדי שיוכל לצוף, הרי המים גועשים והוא חלש, קר לו והוא רטוב, זה עניין של זמן עד שיאבד את כוחו ואז יטבע. הים לא מתאים כרגע לשחייה רגועה. "דני?!" נבהל טרי. הוא זיהה את העצם כשגופו של דני שצפה על פני המים ונשטפת עם הגלים. הוא לא ידע אם דני חי או מת', אבל כשהוא נגע בעורו הלבן, הוא הרגיש כמה קר הוא. טרי הצליח לזהות דופק, הוא הניח שכרגע דני עוד חי, אבל מה הם יעשו?
    "שמישהו יעזור לנו, בבקשה!" צעק טרי בכוחותיו האחרונים. הוא לא עמד יותר בקור הזה, רגליו התעייפו מהשחייה. הוא לא ישרוד עוד יותר מדקות ספורות.
    "טרי..." נשמע קול מסתורי. טרי ראה מלאך מול עיניו, בצורת כוכב, זוהר באור צהבהב.
    "זה מלאך?" שאל טרי.
    "ג'יראצ'י, נשארה רק עוד משאלה אחת שלא הוגשמה הלילה, אתה צריך אותה יותר מכולם..." אמר ג'יראצ'י.
    "כן..." הוא השתעל, "קח אותנו מפה למקום בטוח!"
    "משאלתך הוגשמה..." אמר ג'יראצ'י. טרי תמך בגופו של דני. נחשול גדול של מים הגיע מעליהם.

    "אהה!!!" צעק טרי והתעורר מתוך חלום.
    דני התעורר גם הוא מצעקתו של טרי.
    "מה קרה לך אידיוט?" שאל דני, עיניו חצי סגורות.
    "נזכרתי דני!! זה לא מיוטו!!" צעק טרי.
    "אל תצעק, אתה תעיר את כל האיחוד..." אמר דני, "ומה לא מיוטו?"
    "זה לא מיוטו הביא אותנו לכאן, זה אני הבאתי אותנו לכאן!" הסביר טרי.
    "מה זאת אומרת??" שאל דני, מבולבל, "בדרך כלל אתה לא מדבר מתוך שינה, נראה לי שאתה מתגעגע..."
    "לא דני! אני נשבע לך! אחרי הקרב מיוטו השתגע, הוא שלח אותנו לים, אותי ואותך, ג'יראצ'י נגלה אליי ונתן לי את האפשרות להגשים את המשאלה השלישית, וביקשתי להגיע למקום בטוח!!"
    "אז מה זה אומר?" שאל דני.
    "שביקשתי להגיע לפה בגלל ג'יראצ'י, ביקשתי מקום בטוח, רק שהמקום הזה לא כזה בטוח..."
    "וואוו..." התרגש דני.
    "אז כנראה שאנחנו צריכים לסייע לריינג'רים להפוך את המקום הזה לבטוח, וברגע שנסיים המשאלה של ג'יראצ'י תסתיים ונחזור הביתה!" אמר טרי, נרגש.
    "או שנתקע פה..." אמר דני.
    "אנחנו נחזור הביתה! אני בטוח בכך!" אמר טרי, בטוח בעצמו. הוא נרדם שוב.

    בוקר יום ההולדת השבעים לחברת אלטרו הגיע, "יש לי תחושה טובה לגבי היום!" שמח טרי.
    "למה??" שאל דני, מוכן, אחרי שאכל ארוחת בוקר.
    "לא יודע, אני חושב שהיום נגיע הביתה!" אמר טרי.
    "מקווה..." אמר דני. השניים חצו את המסדרון.
    "בוקר טוב ילדים, הפוקימונים שלכם בריאים ושלמים!" בירכה אותם אירמה והביאה להם שישה פוקדורים, נשענת על מקל ההליכה שלה.
    "תודה אירמה! המון תודה!" הודה לה דני.
    "אני לא יודעת מה יש בהוון הזאת, אבל הפוקדורים האלה זו המצאה מדהימה, נוחה ביותר!" היא התלהבה, רגילה לסטילר של הריינג'רים.
    "בוקר טוב חבר'ה!" בירך אותם האסטינג שהגיע גם הוא למסדרון.
    "בוקר טוב פרופסור!" ברכו אותו השניים.
    "אני אשמח אם תצטרפו אלינו לקומת הגג, יש לי כמה דברים לבשר לכם..."

    הארבעה טיילו במבנה האיחוד ועלו במדרגות לקומה העליונה. שני הקריסטלים, הכחול והאדום זהרו ליד חתיכות מהקריסטל האפל. הוא הפך לבן.
    "בוקר טוב!" אמר הפרופסור. קלין וקייט כבר היו שם עם מאנצ'לאקס ובויזל. סוון וונדי הצטרפו.
    "כמו שאתם יודעים, אפשר להגיד מזל טוב לחברת אלטרו!" צחק האסטינג.
    "כולי מאושרת על מציאת מקור האנרגיה החדש..." אמרה וונדי בציניות.
    "אני מניח שלא הבנתם יותר מדי..." אמרה אירמה בנימה רצינית.
    "הבנתי..." אמר סוון.
    "אתם יודעים מה מקור האנרגיה החדש, הוא נמצא כאן איתנו, בחדר!" אמר הפרופסור והצביע על חתיכות הקריסטל האפל שנשארו מהג'יגמארו והמינימארו ההרוסים.
    "אני לא מאמינה!!" אמרה וונדי.
    "אז חברת אלטרו וצוות דים סאן!" אמר קלין.
    "אכן, עובדים ביחד, עוד לא ברור איך ולמה..." הסביר האסטינג.
    "אנחנו חייבים להגיע לבניין ולעצור את זה... אני לא מאמין שהם משתמשים באבן למקור אנרגיה, הם משתמשים בה כדי לשלוט בפוקימונים דרך המינימארו.
    "שום דבר עוד לא ברור, יכול להיות שזה רק חלק מהחברה שמנצל אותם..." הסביר האסטינג.
    פיצוץ נשמע לפתע ורעד קליל של הבניין.
    "אמא!!" צעקה קייט. אזעקה החלה להשמע בבניין.
    "בואו!!" קרא קלין. דני, טרי וקייט רצו אחריו במדרגות. הם הגיעו ללובי הקומה השנייה, ליד מסדרון חדרי השינה. היה שם מן חדר מלחמה עם מסכים שהציגו מפות, מצלמות והיו שם גם מחשבים. גרם מדרגות נוסף הוביל לקומת הכניסה. ריטמי ולינדה ישבו על כסאות מול המסכים, אך הפעם הן ישבו מול הקיר הקדמי של הבניין, שהיה שבור, חור נפער בתוכו. מסוק שחור ועליו מוטבע הסמל של צוות דים סאן עמד בפתחו. שני אנשים הגיחו מתוכו, בליווי שני פוקימונים, היט וג'ולטיאון עם לוואנה ופלריאון.
    "שלום ריינג'רים יקרים!" צחקה לוואנה.
    "אתם!!!" רעד קלין.
    "אתה קלין נכון? שמעתי עליך!" צחקה לוואנה.
    "גם אני שמעתי על הפרישה שלך מהקרב..." צחק קלין.
    "חתיכת שמן!!" סיננה קייט לעבר היט.
    "אהה קייט, מעוניינת בטיול נוסף במסוק?" צחק היט.
    "אני מוכנה לנשק ארבוק לפני זה..." ענתה קייט.
    "איכס קייט..." אמר טרי, מביע את פחדו מפוקימוני נחש.
    "אנחנו בסך הכל מעוניינים בקריסטלים היפים שנגזלו מאיתנו!" אמרה לוואנה.
    "נגזלו ממכם פפחחחח..." צחק קלין בזלזול.
    "בטח ילד כמוך יניח את הידיים שלו על דמעות הנסיכים, אין לך זכות, מה עברת כבר בחיים?"
    "עברתי הרבה, ואני גם יעבור אחרי שאני והחברים שלי נסיים אתכם!!" ענה קלין.
    "אנחנו נראה..." ענה היט, "טילי סיכה!"
    ג'ולטיאון רכן קדימה, הוא החל לירות מחטים מפרוותו.
    "בויזל, פזר אותם עם פעימת מים!" פקדה קייט.
    דני וטרי שלפו פוקדורים.
    "היי חבר'ה, תודה על העזרה, אבל הפעם תורנו!" אמר קלין.
    בויזל יצר כדור כחלחל בין ידיו ושלח אותו לעבר הקוצים. הכדור הפך לגל מים ששטף את המחטים.
    "מאנצ'לאקס, צא במתקפת גלגול!" פקד קלין. הפוקימון דהר בגלגול וניסה לפגוע בפלריאון, זה העיף אותו עם זנב ברזל.
    "להביור!" "מתקפת ברק!"
    ברק ולהבה פגעו בבויזל ומאנצ'לאקס.
    "קרן טעינה!" פקד סוון שהגיח בחדר בליווי פוקימון אריה חשמלי, לוקסריי. קרן חשמלית חדה פגעה בפלריאון. סטראפטור הגיח אל החדר ותקף את ג'ולטיאון במתקפת כנף.
    "צא סטילר!" קראו יחדיו קלין וקייט. הסביבונים של הסטילרים שלהם נפלטו והסתובבו מסביב לפלריאון וג'ולטיאון.
    "עצרו אותם!" פקדה לוואנה. פליראון ניסה לתקוף את הסטילר של קייט. בויזל טס עם סילון אקווה ועצר את האש. לוקסריי תקף את ג'ולטיאון וחסם אותו.
    "לעזאזל אתכם..." צעק היט. שני הפוקימונים נכנסו לשליטה חדשה. המינימארויים של היט ולוואנה התפוצצו.
    "לא!!! פלריאון!!!" צרחה לוואנה כשראתה את פוקימון האש שלה בורח מהחדר עם ג'ולטיאון.
    "אנחנו עוד ננקום, מבטיח לכם!" אמר היט בעצבים.
    "ששש..." צחקה וונדי. סטראפטור טס לעברם ותפס אותם ברגליו. הוא זרק אותם אל תוך המסוק.
    "מתקפת רוח!" פקדה וונדי. סטראפטור הניף בחוזקה בכנפיו ויצר רוח חזקה לעבר המסוק. המסוק התעופף משם ללא שליטה.
    "זה היה קרוב..." אמר דני.
    "אין להם סיכוי עלינו כאן..." צחק סוון.
    "עכשיו צריך לתקן את הקיר..." אמר האסטינג והרים אבן מהרצפה.
    רעשי פיצוצים נוספים נשמעו מבחוץ.
    "לא שוב..." אמר טרי בעצב.
    "לא, תראו!!" קראה קייט לחבורה. הם הציצו בחלון המזרחי וראו זיקוקי דינור נורים לשמיים, צבעוניים ויפים מבניין חברת אלטרו. המנופים כבר לא היו, המגדל החדש והסגול עמד שם נישא, יפייפה.
    "אתם יודעים מה זה אומר..." אמר סוון.
    "יש לנו כמה משימות חברים!" אמר פרופסור האסטינג, "לחדור לחברה ולמצוא את הקשר האמיתי בינה לבין צוות דים סאן"
    "ללכוד את שלישיית הרשע וצוות דים סאן, כולל מנהיגה האנונימי" המשיכה אירמה.
    "להחזיר את הקריסטל הצהוב לידינו!" אמר סוון.
    "לחזור הביתה..." אמר טרי.

    אירועים מיוחדים:
    *הגאלייד של דני לומד את מתקפת "מאבק צמוד"
    *הפרוסלאס של טרי לומדת את מתקפת "קשר עתידי"
    *הקקנייה של טרי לומד את מתקפת "כדור אנרגיה"

    פוקימונים שהופיעו בפרק:

  8. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #23
    ספויילר לפרק הבא:


    "מייקל, אני אוהבת את הבידוף שלך..." צחקה קריס וחיבקה אותו.
    "תזכרי את היום הזה קריס, היום בו אני סיימתי את בית הספר לפוקימונים! בלי שתרגישי גם את תסיימי בית ספר ותהיי מאמנת, יהיה לך פוקימון משלך!" עודד אותה מייקל.
    קריס החלה לבכות על מיטת הילדה הקטנה, יולנדה, ביתו של קפטן הפיראטים. היא היתה יפה, תמימת מראה, אך חיוורת נורא וחלשה. קשה היה להבין איך לקפטן שהיה דיי מכוער, נולדה בת כל כך יפה וחמודה למראה.
    "אמא?" שאלה יולנדה שהתעוררה לקול בכיה של קריס.
    "קרן בועות!!" פקד מייקל.
    "אני לא אתן לך שוב להרוס את תוכניותיי!!" צעק ארצ'י הקפטן באימה. יולנדה התעוררה והחלה לצרוח בבכי. קרבי ירה מתוך צבטוטיו מטח של בועות תכולות בוהקות והרחיק את פירו.
    "פאנפי צא! כוח נסתר!"
    פאנפי הגיח מהפוקדור שלו. הוא יצר העתק של עצמו, שהפך לכדור בוהק, וירה אותו לעבר פירו.

  9. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #24
    מה יהיה?

  10. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Oct 2011
    שם: אייל
    הודעות: 7,334
    #25
    תראה,אני חושב שהפרקים הם טבים אבל מצאתי מקום אחר שפירסמת בו אז..
    תתרמו ותצילו חיים של מישהו,אפילו תרומה מעטה של 14 שקל http://www.uxv.co.il/neomi/


    גם אני מאמין בתגובות בונות

    תזכו בפרסים שווים עם נקודות תהילה!

    שינוי כינוי עכשיו בזכות צמ"ח!

    "There can be no ugly woman, there can only be not enough vodka"

  11. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #26
    תגובה אחת היום חברים ופרק 29 יפורסם!

  12. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 6,839
    #27
    פרק טוב מאוד! קראתי אותו ופשוט שכחתי להגיב... חח

  13. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #28
    זה הפרק החדש, הוא פרק מיוחד כי חצי ממנו פלאשבקים מדברים שקרו כבר בעונה הקודמת, וחלק מהדברים עוד לא ראו בכלל.... בחלק האחרון של הפרק נראה דברים שקוראים עכשיו, בהווה
    וכמו כן, בפרק תגלו שלא סתם ערכתי סקר לגבי הפוקימון הרביעי של קריס וויולט, סוף סוף תוכלו לראות תוצאות :]



    היה זה יום קיצי לפני מספר שנים בעיר ראסטבורו במחוז הוון. ילדה קטנה, שיערה חום ארוך, רצה אחרי פוקימון מסוג בונה בתוך חדרה. "חכה בידוף!" היא צעקה לו, משחקת איתו במשחקי תופסת.
    "קריס!!" קרא אחיה הגדול, בוגר ממנה במספר שנים ספורות, שיערו שחור משחור. הוא הרכיב משקפי ראייה.
    "מייקל, אני אוהבת את הבידוף שלך..." צחקה קריס וחיבקה אותו.
    "תזכרי את היום הזה קריס, היום בו אני סיימתי את בית הספר לפוקימונים! בלי שתרגישי גם את תסיימי בית ספר ותהיי מאמנת, יהיה לך פוקימון משלך!" עודד אותה מייקל.
    "עוד קצת, אני יודעת! בינתיים אני מגדלת לך את הפוקימונים שלך..."
    "הם אוהבים אותך, אין לי שום בעיה..." חייך אליה אחיה הגדול. הוא החזיק בידו תעודת הצטיינות על סיום לימודיו.
    "תראי את הפוקימון החדש שלכדתי בספארי עם הכיתה ורוקסאן!" אמר לה אחיה, הוא שלף פוקדור חדש, לוחץ על הכפתור הלבן במרכזו ומגדיל אותו לגודל הטבעי שלו. הוא הטיל אותו באוויר. הכדור נפתח ומתוכו פרץ פוקימון כוכב ים, צבעו חום ואבן עגולה אדומה הוצבה במרכז ליבו. לא היה לו פרצוף.
    "תכירי את סטאריו..." הציג מייקל את סטאריו בפניה של אחותו הצעירה קריס.
    "הוא מיוחד..." היא התרגשה וניגשה אליו. סטאריו לא הגיב, משהו בו היה מסתורי.
    "מסתוריים הסטאריו..." חייך מייקל בגאווה.
    "ילדים שלי!!!" נכנסה אימם של קריס אל החדר. היא הניחה את תיקה אחרי שחזרה מהעבודה.
    "אמא!!!" רצה אליה קריס וחיבקה אותה. אמם של קריס ומייקל היתה אישה שמנמנה, שיערה שחור גלי.
    "ומה זה?!" חטפה האישה את התעודה מידו של מייקל, "בני סיים בהצטיינות יתרה את בית הספר לפוקימונים ואפילו קיבל פוקימון חדש! חכו שאבא יחזור מהעבודה..." היא אמרה.
    "אבא ישמח..." הסכים מייקל.
    "שני ילדיי היחידים, שניהם מדהימים!" אמרה האם בגאווה.

    כעבור מספר שנים,
    קריס סגרה את המחברת שלה.
    "כבר סיימת?" שאלה קרול, אמא של קריס את ביתה.
    "כן אמא, סיימתי הכל כבר בבית ספר..." ענתה לה ביתה, תלמידת שנה שנייה בבית הספר לפוקימונים.
    "אם לא היית מביאה ציונים כל כך גבוהים, הייתי חושבת שאת מחפפת בשיעורי הבית..." אמרה קרול.
    "רואה?'" צחקה קריס, "נשארה לי רק עוד שנה ואני אצא סוף סוף למסע פוקימונים עם מת'!"
    "אני אוהבת את מת', בחור רציני..." חייכה קרול.
    "היי אמא! היי קריס!" אמר מייקל ונכנס לסלון ביתם מדלת הכניסה. הוא החזיק בידיו מסמכים ותעודות.
    "התקבלתי ללימודי הטכנולוגיה!" הוא אמר בגאווה.
    "אני לא מתרגשת, זה היה ברור..." חייכה קריס.
    "זה הבן שלי!!!" צחקה קרול ורצה לחבק את בנה.

    כעבור שנה, קריס, מת' ושני חבריהם ללימודים, ילידי העיר ראסטבורו, טרי וויולט יצאו למסע פוקימונים ברחבי מחוז הוון. בדרכם הם הכירו במתאם פוקימונים בשם דני שהחליט להצטרף אליהם. הם תפסו פוקימונים וניצחו במספר קרבות מכון ותחרויות פוקימונים וזכו בתגים וסרטים. הם נתקלו בצוות רוקט, כת בין לאומית שמקורה במחוז קנטו, שהביאה אותם לסיבוכם הראשוני עם צרות, וכמובן הם חונכיהם, דרו, לאנס וקאסי.

    "אוקיי הבנתי, הכל טוב ויפה, יש אגדה, אני מניח שהיא אמיתית למרות שזה נשמע הדבר הכי הזוי בעולם, אבל אני רוצה להבין משהו. איך שלושה אנשים וחמישה ילדים יצליחו לנצח צבא שלם של אנשים עם פוקימונים ופוקימון אגדי רב עוצמה שברשותם, או יותר נכון עומד מעליהם?" התחכם דני.
    "אף אחד לא אמר שאנחנו לבד! הם אמרו לך שהם הנציגים במחוז הוון חתיכת פוץ!" צעקה עליו קריס.
    "את צודקת קריס, וחוץ מחמישתינו, יש לנו בהוון גם את חברי האליט פור. לאנס שהוא מאמן דרקונים מדהים, לא שייך למחוז והוא במקור מג'וטו, אבל הוא מסייע לנו, כי ההתראה החמה יותר כרגע היא על הוון וסינו..." הוסיפה קאסי, "אגב קריס, יש לי הפתעה בשבילך!"
    "בשבילי?" שאלה קריס והיתה אובדת עצות.
    "בהחלט! אני רוצה לספר לכם שברגע שנתקלתם בחברי צוות רוקט בפעם הראשונה במערת הגרניט ודרו סיפר לנו עליכם, חקרתי עליכם קצת, אתם יודעים שיש לי גישה להרבה מקורות מידע. החלטתי לגייס אלינו אדם מיוחד שיוכל לסייע לנו בצד הטכני של המאבק!" הסבירה קאסי, "מייקל!"
    קריס נכנסה לקצת שוק, היא לא ציפתה לראות את אחיה מגיח מתוך המסדרון האפלולי, מגויס גם הוא למאבק.
    "אני לא מאמינה!" היה הדבר היחידי שהיא הצליחה להגיד. עכשיו היא ידעה שהם בידיים טובות מכיוון שסמכה על אחיה הגדול בידיים עצומות והיתה בטוחה שגם עכשיו ארבעת חבריה מרגישים כמוהה.
    "מה קורה אחותי? שמחה לראות אותי?!" שאל מייקל בחיוך רחב. קריס קפצה עליו וחיבקה אותו חזק. "נראה לך שלא טמבל?" היא צחקה.
    "נראה לי שלא..." הוא טפח על גבה.
    "ככה עזבת את חברת דבון?"
    "אף אחד לא אמר שעזבתי, ובכלל, אף אחד לא אמר שחברת דבון לא משתפת איתנו פעולה..." הוא קרץ. קאסי ודרו צחקו.

    מפלי המטאור שבמחוז הוון היו בעבר מקום מדהים. המקום היה מערה מסתורית ובתוכה מפלי מים מרהיבים, חולות זהובים ורכים, מכתשים שנוצרו ממטאורים שנפלו שם בעבר והמוני פוקימוני בר מיוחדים ומסתוריים, שמפלי המטאור שימשו להם כבית.
    אך לא עוד. באותו לילה שררה שם מלחמה, תוהו ובוהו. פיצוצים ורעשי נפץ. אבק של חול זהוב מפוזר בכל מקום.
    מיוטו יצר כדור צל, וירה אותו לכיוון סלבי. מייקל קפץ לעברו וקיבל את כדור הצל היישר לפניו. הוא התעלף ומיוטו צחק צחוק מרושע, קר.
    'יש לי עוד סיכוי...' חשב לעצמו מיו הקטן, פצוע מהקרב הקשה. מעליו רכן מיוטו, מראהו היה מאיים יותר, עיניו אדומות כדם, מזעם.

    מיו נחת בסלון החשוך של הבית על האי. האור בסלון נדלק וחשף חדר עגול צבוע בכחול שמיים. היתה שם הקרוסלה, המדפים, הפוף דמוי הסנורלאקס, מדרגות הפסנתר.
    קאסי התעוררה בפאניקה. בעלה נרצח, מיו שכח את לאנס המעולף במערה והוא נלקח בשבי. מייקל קיבל מתקפת כדור צל שגרמה לו לנזק קל ואילו הילדים שלא עמדו בלחץ התעלפו גם הם, והפעם זכרונם נפגע ופוקימוניהם פוזרו ברחבי הזמן.
    קאסי החזיקה את מיו וסלבי המעולפים בזרועותיה. דמעות קלות זלגו מעיניה. היא בהתה בילדים התמימים והמעולפים שזכרונם נמחק והם אינם יודעים מה קרה להם. היא הביטה במייקל הפצוע שמשקפיו נשברו על פניו. היא חיפשה נואשות את לאנס בחדר, אך הוא לא היה שם. השיא היה כשהיא פצחה בבכי תמרורים כשנפל לה האסימון שבעלה לא בחדר והיא סוף, סוף עיכלה שהוא איננו בחיים, באשמת הרוע של מיוטו.
    מיו וסלבי התאוששו מעט ובכו גם הם למראה חסר האונים של קאסי.
    "אל תדאגי, יש לי כוחות של טיול ברחבי הזמן, ההסטוריה עוד לא נחתמה!" התייפח סלבי.

    "גם אתה איבדת את הזיכרון?" שאל מת' את סניזל. סניזל הנהן בשלילה הפעם, ונראה כי הוא זוכר הכל, אך התקשה להסביר מה קרה.
    "טוב, אז אני מבינה שכולנו איבדנו את הזיכרון חוץ מהפוקימונים שלנו, נכון?" הצטרפה קריס לשיחה. קריס היא אחת מחמשת החברים שהיו בחדר. היא מאמנת מגניבה, מוכשרת וחזקה ביותר. יש לה המון אנרגיות. קריס הוציאה מתוך הפוקדור שלה את יאנמה, פוקימונית דמוית שפירית, בצבעי אדום וירוק.
    "טוב חברים, אז אני יוצא, אני אחכה לכם בחוץ אם תחליטו לקחת את הסיכון!" אמר מת' ועבר את המחסום הירוק.

    דני וקריס עמדו אובדי עצות ולא ידעו מה לעשות. קריס הראשונה שחשבה על משהו. השמש החזקה שחדרה לסיפון הספינה סנוורה אותה.
    "בסדר, אנחנו לא סתם הגענו לכאן! כנראה אנחנו צריכים לפתור משהו, או למצוא, אולי זה פוקימון נוסף ששייך לך. בוא נעשה את זה מהר וננצל את העובדה שכל הפיראטים על הסיפון עכשיו. צריך לחדור לבטן הספינה..." אמרה קריס בנחישות.
    לפני שקריס ודני הספיקו לשים ידיהם על הפוקדורים שלהם, התנפלו שני הפיראטים עליהם וקשרו אותם בחבלים גסים.
    "מי שלח אתכם לכאן?" שאל אחד הפיראטים.
    "אנחנו..." מלמל דני.
    "נו באמת ארצ'י, אתה לא רואה מה הם לובשים? הם הגיעו מרחוק רחוק מכאן, אני מניח שאין להם צורך ביולנדה! אם כך, ניפטר מהנער ירוק העיניים ואת הנקבה נשים לשמור על יולנדה, היא זקוקה לדמות אמהית!"
    הפיראט ששמו ארצ'י התיר את חבליה של קריס. הפיראט השני שלף פגיון. "בבקשה אל תפגעו בו!" צעקה קריס באימה.

    קריס החלה לבכות על מיטת הילדה הקטנה, יולנדה, ביתו של קפטן הפיראטים. היא היתה יפה, תמימת מראה, אך חיוורת נורא וחלשה. קשה היה להבין איך לקפטן שהיה דיי מכוער, נולדה בת כל כך יפה וחמודה למראה.
    "אמא?" שאלה יולנדה שהתעוררה לקול בכיה של קריס.
    "לא חמודה, אני לא אמא שלך, אני קריס!" ענתה קריס, מורחת את דמעותיה.
    "קריס..." חזרה יולנדה על השם, "רוצה לשחק איתי?"
    "כן חמודה, במה את רוצה לשחק?"
    יולנדה הצביעה על בובת המריל הכחולה שהיתה על המיטה שלה ואמרה "פוקימון, אמיתי!"
    קריס הבינה את משאלת ליבה, ושחררה מהפוקדור שלה את יאנמה. יאנמה ריחפה בחלל החדר. יולנדה החלה לצחוק. יאנמה נחתה לידה בהתנשאות. יולנדה תפסה בגופה הדקיק וחיבקה אותה. "תהיי רגישה יאנמה!" צחקה קריס.

    לאחר שפרץ את הדלת, נכנס מת' עם קבוטו וסניזל אל חדר קטן יותר. החדר היה צבוע בכחול שמיים. קשת צבעונית נצבעה לאורך הקיר ולידה שמש צהובה. הרצפה היתה עשויה דשא סינתטי. "מה לעזאזל?" שאל עצמו מת', שידע שהוא עדיין נמצא בתוך חדר. מולו הוא ראה מעבר קשתי שהיה סגור בעוד דלת בצבע כחול כמו הקירות. הוא סובב את הידית בהתרגשות, ומצא עצמו בתוך חדר שינה שנראה כי לא היו בו זמן רב. החדר היה גדול יחסית, היו שם מדפי עץ ועליהם ספרים, פוקדורים, וקלסרים. מהתקרה השתלשלה נברשת גדולה עם קריסטלים. החדר היה מפואר ברובו, שטיח מקיר לקיר, מיטת אפריון מכוסה בכילות כמו בחדרי השינה של הילדים. בעל הבית היה עשיר מאוד, לא היה לכך ספק. מת' ניגש לפוקדורים, שניים מאלה שהרים היו ריקים. ואז קרה משהו לא צפוי. סניזל בעל החושים החדים משך את תשומת ליבו של מת'. הוא הסתובב וראה אדם ישן על המיטה.
    הם לא לבד בבית.

    האישה ושמה קאסי, מלווה בפוקימון האגדי מיו, הלכה בדריכות במנהרות הבית. השניים הגיעו לחדר עם שלוש הדלתות ונכנסו דרך הדלת לחדר בו מת' ראה את האיש הישן.
    "הם חייבים לזכור אותו, הם פשוט לא חשבו עליו! הוא האח הגדול של קריס, הזיכרון שלהם נמחק רק עד היום בו הם יצאו רשמית למסע בהוון ונחשפו למיוטו ולאימפריה הגדולה שהוא מתכנן ליצור בעולם" הסביר מיו.
    "בזה אתה צודק מיו, אבל אני בטוחה שאם הם לא זוכרים שהם לקחו חלק גדול במאבק שלנו, הם גם לא זוכרים שמייקל אח של קריס היה שותף אליהם!" הסבירה קאסי, "ובכן, תשתמש בבקשה בכוח שלך ותעיר אותו מהתרדמת הקסומה שהטלנו עליו!" היא ביקשה.
    מיו התרכז במאמץ על חושי מיוחד. האיש ששמו מייקל, שהיה בעצם אחיה הגדול של קריס, קפץ בבהלה מהמיטה. הוא היה גבוה ושזוף, שיערו היה שחור קצר, ופניו מלאות זיפים.
    "בוקר טוב מייקל, לונג טיים נו סי!" אמרה קאסי בחיוך.
    למייקל לקח זמן להבין מה קורה, הוא גישש על מיטת האפריון ומצא את זוג משקפיו. לאחר שהוא הרכיב אותן ויצא מההלם, הוא זיהה מה קורה סביבו.
    "קאסי! מיו! מה זה איפה אנחנו?" הוא שאל.
    "ובכן, במקום שתמיד רצית לבקר בו, בבית המסתור של בעלי! על האי!" היא אמרה בחיוך, "מה אתה זוכר מפגישתינו האחרונה?"
    "אני עוד בשוק, כמה זמן ישנתי? אני רק זוכר קרב נגד מיוטו במפלי המטאור, שקיבלתי כדור צל לפנים! אז רגע ניצחנו?!"
    "יפה, אתה זוכר הכל למזלי הרב. לא, לא ניצחנו, זה היה הקרב האחרון לצערי, וקרו כל כך הרבה דברים מצערים..."
    "למה את מתכוונת קאסי? תספרי לי! כמה זמן בכלל ישנתי?!"
    "ישנת דיי הרבה זמן, משהו כמו שלושה וחצי חודשים..." מייקל דיי היה בשוק לשמוע כמה זמן היה בתרדמת, "הפסדנו בקרב, הילדים לא הצליחו להפגין את מלוא כוחם, הם לא היו מספיק מוכנים, לאנס נלקח בשבי, ודרו..." היא נעצרה.
    "מה קרה לו קאסי?!" השתגע מייקל מסקרנות וצער. "קרה לו משהו? איפה הוא אני רוצה לראות אותו!!"
    "הוא נהרג..." היא אמרה בקול חנוק. מייקל שתק, הוא התעשת על עצמו מהשינה לגמרי עכשיו, בטראומה.
    "ואחותי, איפה אחותי?!"
    "היא פה, בבית שלנו, בריאה ושלמה, ביחד עם חבריה!" הרגיעה אותו קאסי, ואף לא נתנה לו להמשיך לדבר. "ועכשיו אני לא רוצה עוד לבזבז זמן, ובלי שאלות! השעון מתקתק, הזמן ממשיך, מחוץ לאי הזה מיוטו כבר שולט במדינה, והוא ממשיך להתעצם. התפקיד שלך עכשיו זה להיכנס לתוך הבית, מאיפה שאני אוביל אותך. אתה פוגש את הילדים, הם לא זוכרים כלום, מיוטו פגע להם בזיכרון! הם יזכרו אותך רק כי אתה מכיר אותם עוד לפני שהם יצאו למסע בהוון, אבל מבחינתם מה שקרה מיום שאחרי הם לא זוכרים. כרגע הם שמורים פה בבטחה, אסור להם לצאת לאי, ואני שולחת אותם כל כמה ימים לאתר את הפוקימונים שלהם שמיוטו פיזר ברחבי הזמן. תשחק אותה לא יודע כלום, תגיד להם שמבחינתך אתה מצאת את עצמך ישן פה בחדר, בתוך המנהרות, התעוררת והגעת אליהם! הנוכחות שלך תזרז את החזרה של הזיכרון שלהם!"
    "ולמה שלא תתגלי אליהם ותספרי להם ישר על כל מה שקרה?"
    "אסור, זה יבלבל אותם. אני לא אדחוס יותר מדי מידע למוח שלהם כי הם עלולים לקבל את זה קשה. עדיף לתת לראש שלהם להסתדר בעצמו ולקבל על עצמו לאט ובהדרגה את המידע שהם שכחו, לא בבת אחת" היא סיכמה.

    קריס מיהרה לכיוון הדלת. היא נשמה עמוקות, הכריחה את עצמה להאמין שזה מיסטר מיים, אחזה בידית ופתחה אותה לרווחה. מול עיניה ראתה את לא אחר מאשר אחיה הגדול.
    "מייקל?!" היא נבהלה, תפסה אותו חזק ולא הפסיקה לחבק.
    ארבעת הילדים היו בשוק טוטאלי, הם זכרו את מייקל מפני שהכירו אותו גם לפני שיצאו למסע, אך משהו נוסף הזכיר להם אותו, לא היה ברור מה. רק מת', נשאר אדיש יחסית. הוא כבר ידע שהוא נמצא בבית, ובעצם הוא היה איתם כל הזמן שם, ישן בתוך חדר סגור עמוק במנהרות, מי יודע כמה זמן. האם יש לו את התשובות?
    "קריס, התגעגעתי!" הוא אמר.
    "תגיד שבאת לחלץ אותנו, תגיד שאתה יודע מה אנחנו עושים פה!" היא חשבה שאולי תהיה להם קצת תקווה.
    "אני לא יודע מה אני עושה פה גם, לא זוכר כלום, ישנתי המון זמן בתוך חדר בתוך המנהרות..."
    קריס החלה לבכות, היא התרגשה לראות את אחיה, היא התגעגעה למשפחה שלה. שאר הילדים הזדהו איתה ואפילו קצת קינאו. הם התגעגעו גם למשפחות שלהם.

    "אני חושבת שאנחנו חייבים לכם הסברים, הרבה, כדאי שתשבו!" אמרה קאסי, מתיישבת על הכורסא. הילדים התיישבו מולה, מול מייקל ומול מיו וסלבי, נרגשים, מבולבלים. פוקימוניהם הוחזרו לפוקדור.
    "אתה, אתה ידעת על זה כל הזמן! שיקרת לי!!" התעצבנה קריס והצביעה באשמה על אחיה הגדול.
    "הירגעי קריס, מייקל לא אשם בכלום, אני הכרחתי אותו לשקר לכם..." גוננה עליו קאסי. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה לספר את הסיפור.

    "ראית את ויולט במקרה?" שאלה קריס את אחיה.
    "לא, לא ראיתי אותה כל היום, גם לא את קאסי או לאנס..." אמר מייקל.
    במפתיע נפתחה הדלת של מיו, לאנס עבר בה.
    "בוקר טוב חברים! שמעתי אתכם מדברים! אני סתם ישנתי עד מאוחר" בירך אותם לאנס
    "בוקר טוב..." ענו השניים.
    "קאסי תגיע בדקות הקרובות, היו לה מספר סידורים..." הסביר לאנס והתיישב בסמוך אליהם. קריס מעט התרגשה.
    "אני צריכה התייעצות קלה אתכם" אמרה קריס וניסתה למשוך מעט תשומת לב.
    "כן יקירה..." חייך לאנס.
    בשלושה ימים הראשונים שלנו פה בבית, אני ודני חזרנו אחורה בזמן בכמעט מאה שנה, הגענו לספינת פיראטים שנמצאת ליד מחוז הוון. היו שם פיראטים זוועתיים, הם גם חדרו לנו לבית..."
    "כן, קאסי סיפרה שהיא לא התערבה בכוונה אבל שבסוף נפתרתם מהם..." הסכים מייקל.
    "לקפטן המכוער שלהם, היתה בת קטנה, מדהימה, יולנדה. הוא סיפר לי שאמא שלה מתה, אבל אני מזועזעת מהעובדה שהיא נשארה איתם וחיה ככה, אני חייבת לברר מה עלה בגורלה, היא לא היתה צריכה לגור שם בכלל!" הסבירה קריס.
    "קריס יקירה, זה מה שהגורל קבע לה, אסור לנו להתערב בדברים האלה..." הסביר לאנס, "אבל אני מבין למה את חותרת, אנחנו עוד נדבר על זה!" חייך אליה לאנס. מייקל חייך גם וחיבק את אחותו.

    סלבי נחת על סיפונה של ספינה, מאה שנה אחורנית באמצע הלילה. ריח המלח של הים הציף את אוויר הסיפון. הספינה עגנה על חופו של אי.
    "כל כך לא התגעגעתי..." אמרה קריס שהופיע לצידם של מייקל אחיה ולאנס.
    "אני לא מאמין שאנחנו נמצאים מאה שנה אחורה..." אמר לאנס.
    "כן הא?" צחק מייקל שלא היה רגיל לטיולי הזמן המסובכים הללו.
    "טוב, אני אלך להביא את יולנדה, בשקט ובזהירות, אתם איתי?"
    "אני עדיין חושב שזה קצת לא מוסרי, אבל אני מניח שלא סתם אני פה..." אמר לאנס.
    "יש בזה בהחלט משהו לא מוסרי..." אמר מייקל, "ובכל זאת..."
    "בכל זאת, הילדה הזאת מסכנה!" לחשה קאסי והתקדמה אל הדלת שהובילה לפנים הספינה. היא פתחה אותה בזהירות. היא מעט חרקה. העששיות שמילאו את הסיפון היו כבויים, אך אלו שבמסדרון הספינה עוד בערו.
    השלושה שמעו צעדים מתקרבים.
    "שיט!" קילל מייקל. הם התחבאו מאחורי אחד הקירות. פיראט, לבוש מדים שחורים, שיכור לגמרי הלך במסדרון וגישש בין הקירות. הוא נכנס באחת הדלתות. הם שמעו אותו מקיא.
    "איכס, גועל נפש!" אמרה קריס. היא הובילה אותם במסדרון. ריח הצחנה המוכר של הספינה,
    של עץ שנרקב והעלה עובש הציף את המסדרון.
    "מקום כל כך מגעיל..." לחשה קריס.
    "אני מתחיל להבין למה את רוצה להציל אותה..." אמר לאנס.
    קאסי צחקקה בשקט. הם ניצבו בפני דלת עץ.
    "הנה, זה פה! אחת מהדלתות האלה. פוקימון ציפור ריחף בסמוך אליהם, צ'אטוט, פוקימון התוכי. ראשו תו נגינה שחור, וגופו מכוסה בנוצות כחולות, ירוקות וצהובות.
    צ'אטוט הביט בהם לרגע, ואז התעופף משם.
    "זה היה קרוב..." אמר מייקל. קאסי הוקסמה מלאנס, הוא לא נראה מפוחד כלל, אלא להפך. היא פתחה את דלת החדר של יולנדה. החדר היה חשוך. נר משעווה לבנה אחד עוד נותר דולק. יולנדה שכבה במיטתה, ישנה שנת ישרים, מחובקת עם בובת המריל שלה. פוקימון עכבר מים כחול.
    "מתוקה שלי... מסכנה... הולכת להיות אחותי הקטנה!" התרגשה קריס.
    מייקל הרים אותה בעדינות מהמיטה. שיערה הבלונדיני בהק. קריס לקחה את בובת המריל, כי ידעה עד כמה היא חשובה לה. הם יצאו מהחדר וחצו את המסדרון.
    "בואו נצא חזרה לסיפון..." אמר לאנס. הם עלו במדרגות חזרה מבטן הספינה אל הסיפון.
    "לא כל כך מהר, שודדים!"
    חמישה פיראטים חיכו להם על הסיפון. הקפטן שלהם עמד מלפניהם, הוא נראה מפוחד.
    "הכל עד ליולנדה..." הוא אמר, מכוער.
    קריס הזדעזעה שוב מלראות אותו.
    צ'אטוט ישב על כתפו.
    "תודה על ההתרעה צ'אטוט..." הודה לו הקפטן. הוא לא צחק בזלזול כמו פעם קודמת, הוא גם זכר את מה שקריס עשתה להם.
    הוא הטיל פוקדור באוויר ושחרר לחופשי את פירו, פוקימון הציפור.
    פירו טס לעבר קריס בכוונה לתקוף אותה.
    "עד אחותי!" צעק מייקל ושחרר לחופשי את הקרבי שלו.
    "קרן בועות!!" פקד מייקל.
    "אני לא אתן לך שוב להרוס את תוכניותיי!!" צעק ארצ'י הקפטן באימה. יולנדה התעוררה והחלה לצרוח בבכי. קרבי ירה מתוך צבטוטיו מטח של בועות תכולות בוהקות והרחיק את פירו.
    "פאנפי צא! כוח נסתר!"
    פאנפי הגיח מהפוקדור שלו. הוא יצר העתק של עצמו, שהפך לכדור בוהק, וירה אותו לעבר פירו.
    "קדימה סלבי! הולכים!" צעק לאנס. סלבי העביר אותם בזמן. הספינה נעלמה, כך גם הפיראטים ופירו.

    לאנס, מייקל, קריס, יולנדה וסלבי הגיעו לזמן אחר, מחוץ לביתם של קריס, אך בזמן עבר, כשעוד קריס ומייקל היו ילדים קטנים יותר, לא רחוקים מהיותם תינוקות.
    יולנדה לא הפסיקה לבכות.
    "ששש, יולי, יהיה בסדר..." סלבי הרדים אותה בהיפנוזה. היא נרדמה שוב.
    הם הניחו אותה בתוך סל עם שמיכות בפתח דלת הבית. קריס הוציאה מכתב שכתבה מראש עוד בביתו של דרו.
    "אני בטוחה שהורינו יאמצו אותה ויגדלו אותה כאילו היתה הבת האמיתית שלהם..." אמרה קריס.
    "זה אומר שמהיום ההסטוריה שלנו תשתנה, כל מה שהכרנו יהיה אותו הדבר, רק עם אחות קטנה בבית...." אמר מייקל ודפק בחוזקה על הדלת. סלבי מיהר לקחת אותם משם, לפני שקרול אימם או שמא אביהם יראו את ילדיהם מהעתיד.

    היה זה יום קיצי לפני מספר שנים בעיר ראסטבורו במחוז הוון. ילדה קטנה, שיערה חום ארוך, רצה אחרי פוקימון מסוג בונה בתוך חדרה, אחותה הקטנה המאומצת, יולי, ששיערה בלונדיני גלי וארוך שיחקה איתם. "חכה בידוף!" היא צעקה לו, משחקת איתו במשחקי תופסת.
    "קריס!! יולי!!!" קרא אחיה הגדול, בוגר מהן במספר שנים ספורות, שיערו שחור משחור. הוא הרכיב משקפי ראייה.
    "מייקל, אני אוהבת את הבידוף שלך..." צחקה קריס וחיבקה אותו.
    "תזכרי את היום הזה קריס, היום בו אני סיימתי את בית הספר לפוקימונים! בלי שתרגישי גם את תסיימי בית ספר ותהיי מאמנת, יהיה לך פוקימון משלך!" עודד אותה קריס.
    "עוד קצת, אני יודעת! בינתיים אני מגדלת לך את הפוקימונים שלך..."
    "הם אוהבים אותך, אין לי שום בעיה..." חייך אליה אחיה הגדול. הוא החזיק בידו תעודת הצטיינות על סיום לימודיו.
    "תראי את הפוקימון החדש שלכדתי בספארי עם הכיתה ורוקסאן!" אמר לה אחיה, הוא שלף פוקדור חדש, לוחץ על הכפתור הלבן במרכזו ומגדיל אותו לגודל הטבעי שלו. הוא הטיל אותו באוויר. הכדור נפתח ומתוכו פרץ פוקימון כוכב ים, צבעו חום ואבן עגולה אדומה הוצבה במרכז ליבו. לא היה לו פרצוף.
    "תכירי את סטאריו..." הציג מייקל את סטאריו בפניה של אחותו הצעירה קריס.
    "הוא מיוחד..." היא התרגשה וניגשה אליו. סטאריו לא הגיב, משהו בו היה מסתורי.
    "מסתוריים הסטאריו..." חייך מייקל בגאווה.
    "ילדים שלי!!!" נכנסה אימם של קריס אל החדר. היא הניחה את תיקה אחרי שחזרה מהעבודה. יולי הראתה לה ציור שציירה בגן הילדים.
    "מדהים יולי!" שמחה האם.
    "אמא!!!" רצה אליה קריס וחיבקה אותה. אמם של יולנדה, קריס ומייקל היתה אישה שמנמנה, שיערה שחור גלי.
    "ומה זה?!" חטפה האישה את התעודה מידו של מייקל, "בני סיים בהצטיינות יתרה את בית הספר לפוקימונים ואפילו קיבל פוקימון חדש! חכו שאבא יחזור מהעבודה..." היא אמרה.
    "אבא ישמח..." הסכים מייקל.
    "שלושת ילדיי היחידים, שלושתיכם מדהימים!" אמרה האם בגאווה.

    קריס סגרה את המחברת שלה.
    "כבר סיימת?" שאלה קרול, אמא של קריס את ביתה.
    "כן אמא, סיימתי הכל כבר בבית ספר..." ענתה לה ביתה, תלמידת שנה שנייה בבית הספר לפוקימונים.
    "אם לא היית מביאה ציונים כל כך גבוהים, הייתי חושבת שאת מחפפת בשיעורי הבית..." אמרה קרול.
    "רואה?'" צחקה קריס, "נשארה לי רק עוד שנה ואני אצא סוף סוף למסע פוקימונים עם מת'!"
    יולי רצה מתוך חדרה אחרי הפוקימון שלה שקיבלה מתנה ליום הולדתה, אזוריל. פוקימון עכבר קטן בצבע כחול, שלגופו מחובר זנב דק שחור ואליו מחובר כדור כחול, עליו הוא נהג לשבת או לנתר בעזרתו.
    "היי אמא! היי קריס!" אמר מייקל ונכנס לסלון ביתם מדלת הכניסה. הוא החזיק בידיו מסמכים ותעודות.
    "התקבלתי ללימודי הטכנולוגיה!" הוא אמר בגאווה.
    "אני לא מתרגשת, זה היה ברור..." חייכה קריס.
    "זה הבן שלי!!!" צחקה קרול ורצה לחבק את בנה.


    היום

    קריס טיפלה בפוליווירל בחצר ביתה.
    "הוא נראה מקסים!!!" אמרה יולי, אחותה הצעירה של קריס, אותה הצילה מידי הפיראטים. לצידה של יולי עמד פוקימון עכבר המים, מריל, אותו קיבלה מתנה ליום הולדת לפני מספר שנים, ועוד הספיק להתפתח מאזוריל.
    "אתה מוכן להתפתח פוליווירל?" שאלה קריס.
    פוליווירל הנהן בהתרגשות.
    "אני פה!!! הצלחתי למצוא כזה!" קרא מייקל ורץ אל הגינה, מחזיק בידו חפץ שנראה כמו כתר, עשוי אבן זהובה.
    "סלע המלך!" התרגשה קריס. היא הניחה את הכתר על ראשו של פוליווירל.
    "הוא צריך קרב!" הסביר מייקל.
    "אין שום בעיה, אז נילחם..." חייכה קריס לפוקימון שלה.
    "מול איזה פוקימון את רוצה להלחם? סטארמי? סידרה?" שאל מייקל.
    "לא, זה בסדר..." אמרה קריס.
    "מה ביברל? קרבי?" זה בסדר מייקל. הרגיעה אותו קריס.
    "במריל שלי?" שאלה יולי.
    "לא, לא, אני רוצה להתאמן עם הפוקימון החדש שלי, מדיטייט!" אמרה קריס ושלפה פוקדור.
    "הוו, יהיה מעניין איתו!" הסכימה יולי.
    "צא מדיטייט!" קראה קריס והטילה פוקדור חדש באוויר. פוקימון דמוי אנוש הגיח ממנו, מסוג לוחם ועל חושי. ראשו אפור, כך גם בטנו התחתונה וכפות רגליו. ידיו, בטנו העליונה ורגליו תכולים. הוא ישב בתנוחת מדיטציה.
    "מדיטייט, מדיטציה!" פקדה קריס.
    כוחו של מדיטייט התחזק.
    "עכשיו תקוף!!" פקדה קריס. עיניו של מדיטייט זהרו באור כחלחל, מתקפת בלבול. הוא הרים את פוליווירל באוויר.
    טפטופים של גשם החלו לרדת.
    פוליווירל נפל על הקרקע. הוא החל לירות קרן בועות לעבר מדיטייט.
    "עצור אותו! מתקפת כוח זרוע!"
    מדיטייט דילג ממקומו לאחר שנפגע מהבועות ואחז בגופו העגול של פוליווירל. הוא הפיל אותו על הרצפה. כשאנרגיה בוהקת פורצת מידו.
    פוליווירל החל לתקוף בסטירה כפולה. מדיטייט נפל על הקרקע מעולף.
    פוליווירל חייך באושר. הוא הניף את אגרופיו. משהו קרה לו, הוא החל לזהור באור תכלכל. גופו התארך ורזה. הוא נהיה טיפה יותר מכופף על רגליו. כרבולת קטנה בקעה מראשו. הזוהר נעלם. פוקימון קרפד ירקרק עמד שם. הוא הוציא לשון ארוכה מפיו. הכרבולת על ראשו היתה שחורה. סימן הספירלה שהיה על בטנו כפוליווירל, שינה את צבעו לצהוב ירוק. שתי עיגולים ורודים הופיעו על לחיו, בצמוד לפיו הפעור. כבר לא היו לו כפפות על כפות הידיים.
    "פוליטוד!!" אמר הפוקימון החדש.
    "אני מתרגשת!!" אמרה קריס וחיבקה את הפוקימון החדש שלו, חיבוק מוחץ.
    "לחמת בעוז..." אמרה קריס והשיבה את מדיטייט לפוקדור שלו. פוליטוד תפס את ידיה של קריס והחל לרקוד איתה בגשם. השלושה צחקו.
    "הוא מדהים, הפוקימון מים החדש שלך!" אמר מייקל.
    "ילדים, כנסו פנימה מהגשם, הכנתי לכם שוקו!" קראה להם אמם קרול מחלון המטבח.
    השלושה נכנסו לביתם וישבו במטבח. אמם הגישה להם את הספלים ולמריל ופוליטוד נתנה אוכל לפוקימונים.
    "אני קופצת למשרד, אבא יבוא יותר מאוחר..." היא אמרה ויצאה מהבית.
    "ביי אמא!!" אמרה יולי.
    "איך הולך בבית הספר?" שאל מייקל את יולי.
    "בסדר גמור, אני מקווה כבר לסיים אותו!"
    "יש לך עוד שנתיים!" צחקה קריס.
    "בסדר, רוקסן אמרה שאני מאוד מוכשרת ושיש לי קשר מצוין עם מריל! זה לא ברור מאליו... לרב התלמידים אין עוד פוקימון!" הסבירה יולי.
    "אני יודעת... אני לכדתי את יאנמה רק בסוף הלימודים" אמרה קריס.
    "אצלי דווקא היה את בידוף והסטאריו עוד לפני, היום הם כבר ביברל וסטארמי..." הסביר מייקל.
    "אה רגע, מייקל, יש חדש בנוגע לטרי ודני?" שאלה קריס.
    "לא, עדיין לא מוצאים אותם, אני מקווה שהם בסדר!" אמר מייקל.
    יולי היתה שותפת סוד למה שקרה לאחיה הגדולים ולחבריהם.
    "מה עם מיוטו?" שאלה יולי.
    "אנחנו לא יודעים, הוא נעלם, אבל נראה כי צוות רוקט התפרק... גם לכדו את שאר האנשים שעבדו איתו..." הסביר מייקל.

    אירועים מיוחדים:
    *מתגלה כי קריס לכדה מדיטייט
    *הפוליווירל של קריס מתפתח לפוליטוד

    פוקימונים שהופיעו בפרק:

  14. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: May 2010
    שם: רז
    הודעות: 244
    #29


    "בואו..." לחש קלין. הוא, מאנצ'לאקס, טרי ודני נכנסו לדלת שהיתה קרובה בקומה החשוכה חלקית. הם מצאו עצמם בחדר השירותים.
    "לאן הם הלכו?" שאל איש דים סאן בחוץ.
    "הם הצליחו!" שמחה וונדי, רכובה על סטראפטור, כשהיא מרחפת מסביב למגדל בסמוך לקייט ובויזל שריחפו על סטראפטור משלהם.
    "לוקסריי, ניצוץ!" פקד סוון. לוקסריי התעטף מעטה חשמלי, הוא קפץ ישירות אל המתקפה והתפוצץ. הוא נפל כמעט מעולף על רצפת הגג.
    "הו לא!" נבהל סוון ושלף את הקריסטל הכחול.
    דארקאי יצר שוב ריק שחור מפחיד על הרצפה. קלין ניסה לברוח, אך החור גדל והחל לשאוב אותו. הוא צעק, כשהוא מתחיל לשקוע לאט כמו בחול טובעני.
    "ג'יראצ'יייייי!!!!!! ידעתי שזה אתה!!!!!!!!" צרח טרי. ג'יראצ'י צחקק, הוא קרץ להם.

  15. משתמש מנוסה
    תאריך הצטרפות: Jan 2009
    הודעות: 6,839
    #30
    מדיטייט, ידעתי!
    אבל אני לא זוכר מאיזה פרק היה עם הפיראטים...

עמוד 2 מתוך 11 ראשוןראשון 1234 ... אחרוןאחרון

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)

הרשאות

  • אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
  • אתה לא יכול לפרסם תגובות
  • אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
  • אתה לא יכול לערוך את הודעותיך
  •