נושא: Glaria Soa

פורסם במקור על ידי the charmander

[color=darkorange][b]אנג'ל ~
אתה מביט באוזניך ולא מאמין, חושב שמדובר בהזיה.
"לא מדובר פה בשום הזיה אנג'ל. זו האמת, אלו אכן האוזניים שלך." פנה אליך אביך עדיין באותו מבט. "תבין, פשוט שכחתי שזה יום ההולדת שלך היום. הייתי צריך למנוע ממך להתחרות. אבל מכיון שכבר ניסית, אין כבר דרך חזרה. איך אני אסביר את זה בצורה פשוטה... אתה אלף. שליט אנרגיה. אתה למעשה לא בן אדם רגיל כמו שחשבת שאתה. אתה הרבה יותר עוצמתי מכל המתחרים שלך, עד שסה פשוט רמאות לתת לך להתחרות בהם..."

"אבא אתה לא צריך ללכת כך רחוק סך הכל הפסדתי קרב אחד"אומר ואנשום עמוק.
"בתחרות הבאה אני אחזיר את הכבוד" אוסיף עם חיוך.

אנייה ~
את ניגשת לעבר המראה וממשת את אוזנייך המאורכות אשר מתבררות כאמיתיות! אמא שלך מתחרפנת לגמרי ומתחילה להתייפח. לאחר כמה שניות אביך מצטרף אליכם ומחבק אותך, ממלמל משהו על שהוא לא מאמין שזה יום ההולדת שלך החמש עשרה. "רופוס! מה קרה לבת שלי? מה זה הזנב המכוער הזה?! מה אלו האוזניים הארוכות האלה?!"
"תרגעי!" אביך מחייך לאמך ובשבריר שניה גם הוא שולף לו אוזניים דומות לשלך. לרגע חשבת שדמיינת את זה, אבל לא. אביך אכן עמד שם מולך. ואז, אמך התעלפה גם היא.

אנג'ל ~
אביך התיישב על המיטה שלך וליטף את פניך לרגע. אתה מביט בו לפתע בהלם, כשאוזניו שלו התארכו בדיוק כפי שאוזנך ארוכות. "שמע. אני אסביר את זה בקצרה. אתה לא ילד טיפש, אתה בהחלט מסוגל להבין את זה. אתה לא בן אדם רגיל כי אם אלף. שליט אנרגיה. אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. בגיל חמש עשרה, כוחותיו של האלף פורצים החוצה. היום אתה בן חמש עשרה, מבין? השיקוי התבטל והסכנה חלפה, כעת אתה יכול להרגיש חופשי שוב, להשתמש בכוחות שלך! מבין אותי?" כשסיים, הוא נעמד והחל לרחף בחדר לכאורה בטבעיות.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנג'ל ~
אביך התיישב על המיטה שלך וליטף את פניך לרגע. אתה מביט בו לפתע בהלם, כשאוזניו שלו התארכו בדיוק כפי שאוזנך ארוכות. "שמע. אני אסביר את זה בקצרה. אתה לא ילד טיפש, אתה בהחלט מסוגל להבין את זה. אתה לא בן אדם רגיל כי אם אלף. שליט אנרגיה. אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. בגיל חמש עשרה, כוחותיו של האלף פורצים החוצה. היום אתה בן חמש עשרה, מבין? השיקוי התבטל והסכנה חלפה, כעת אתה יכול להרגיש חופשי שוב, להשתמש בכוחות שלך! מבין אותי?" כשסיים, הוא נעמד והחל לרחף בחדר לכאורה בטבעיות.

"תן לי להבין, אתה רוצה לומר לי שאני מסוגל לעוף, ולשלוט על אנרגיה ? מה זה בכלל אנרגיה ומה זה דמון" אומר בבלבול.

אנג'ל ~
אביך נחת על רגליו ברכות וחייך חיוך גדול. "אני רואה שאתה מתחיל סופסוף להאמין לי. הדמונים הנם שדים, אשר מספקים כמרבית מקורות האנרגיה של האלפים. לכל סוג דמון יש כדור אנרגיה מסוים שהוא מספק. לכשעצמם הם אינם ידידותיים בכלל, משום שהם חיים בפחד ובשנאה בשל היכולת של האלפים לרכוש את האנרגיה שלהם ובכך להשמיד אותם.
עם זאת, יכולת נוספת של האלף היא גם לרכוש דמון אחד שיעמוד לצדו. השד יתקשר עם האלף בצורה מסתורית, על ידי הסכם לשיתוף השד עם נשמת האלף. הקשר הופך צמוד, והדרך היחידה להרוג את הדמון היא על ידי הריגת האלף. האלף מרוויח מזה גם הוא, משום שהדרך היחידה להרוג אלף שיש בבעלותו דמון, היא על ידי שאיבת האנרגיה האישית שלו. האנרגיה נמצאת בכל דבר בעצם, יש לך אפשרות לשלוט באנרגיה שבכל אלמנט שקיים." אביך הושיט יש אחת קדימה ומשקע החשמל זרמי חשמל נשלחו לעברו. הם נעצרו בכף ידו ונהפכו לכדי כדור בגודל כדור טניס.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנג'ל ~
אביך נחת על רגליו ברכות וחייך חיוך גדול. "אני רואה שאתה מתחיל סופסוף להאמין לי. הדמונים הנם שדים, אשר מספקים כמרבית מקורות האנרגיה של האלפים. לכל סוג דמון יש כדור אנרגיה מסוים שהוא מספק. לכשעצמם הם אינם ידידותיים בכלל, משום שהם חיים בפחד ובשנאה בשל היכולת של האלפים לרכוש את האנרגיה שלהם ובכך להשמיד אותם.
עם זאת, יכולת נוספת של האלף היא גם לרכוש דמון אחד שיעמוד לצדו. השד יתקשר עם האלף בצורה מסתורית, על ידי הסכם לשיתוף השד עם נשמת האלף. הקשר הופך צמוד, והדרך היחידה להרוג את הדמון היא על ידי הריגת האלף. האלף מרוויח מזה גם הוא, משום שהדרך היחידה להרוג אלף שיש בבעלותו דמון, היא על ידי שאיבת האנרגיה האישית שלו. האנרגיה נמצאת בכל דבר בעצם, יש לך אפשרות לשלוט באנרגיה שבכל אלמנט שקיים." אביך הושיט יש אחת קדימה ומשקע החשמל זרמי חשמל נשלחו לעברו. הם נעצרו בכף ידו ונהפכו לכדי כדור בגודל כדור טניס.

אל תשתמש במילה שדים זה לא בדיוק מובן למישהו שחיי 15 שנה בעולם רגיל.
---------
"אז לכל אלף יש דמון ?איפה שלך ?"אשאל.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~
את ניגשת לעבר המראה וממשת את אוזנייך המאורכות אשר מתבררות כאמיתיות! אמא שלך מתחרפנת לגמרי ומתחילה להתייפח. לאחר כמה שניות אביך מצטרף אליכם ומחבק אותך, ממלמל משהו על שהוא לא מאמין שזה יום ההולדת שלך החמש עשרה. "רופוס! מה קרה לבת שלי? מה זה הזנב המכוער הזה?! מה אלו האוזניים הארוכות האלה?!"
"תרגעי!" אביך מחייך לאמך ובשבריר שניה גם הוא שולף לו אוזניים דומות לשלך. לרגע חשבת שדמיינת את זה, אבל לא. אביך אכן עמד שם מולך. ואז, אמך התעלפה גם היא.
[/color][/b]

"דאדי! מה קורה פה?" איילל בקול ואסתכל המומה במראה ואאחוז בחוזקה באוזניים

מתנצל שלא הגבתי, אני בתקופת מבחנים עמוסה ביותר...

מייקי ~
אתה מתעורר ורואה את כל הכתה שלך בוהה בך מהחלון הקטן במרפאה שבבית הספר. האחות רכנה לכיונך ומרחה עוד קרם קר למדי על הפנים והכריחה אותך לשתות מים. אתה רואה לפתע את אחיך מחייך לעברך במבט מסתורי. "שלום אח קטן. אני כל כך שמח לראות אותך... מושלם." הוא אמר בקול מוזר.

"מה כבר אכפת לך?" אביט אליו במבט חצי אדיש חצי מתגעגע , ואז אפנה את ראשי לעבר כיתתי כי להראות להם שאני בסדר. " זה לא כאילו שאתה התעניינת בי בזמן האחרון..." אפנה שוב לאחי הגדול במבט מאוכזב.

שם אמיתי + כינוי בפורום: אשמח אם תעשו את הכינוי לחיץ, כך שישר אראה את דף הפרופיל שלכם ... אלמוג הנפש המתמטית
שם הדמות במשחק: מייקל ‏
תמונה (ספרייט ורק ספרייט):
אופי הדמות: ביישן , רגיש
גיל: 17
רקע: קוראים לי מייקל ואני בן 17 עוד מעט. אני ממוצע , גם מבחינת הציונים וגם מבחנת הידידים והחברים שלי. אני חובב אומנות. החברים הכי טובים שלי נמצאים בנבחרת הכדורגל. מגיל צעיר למדתי לנגן בגיטרה ואחרי מה שקרה לי (תגלו בהמשך) כתבתי שירים. וכך אני מוצא את עצמי שר ומנגן.

אמא שלי, ליסה היא ציירת . הם מציירת בכל מיני סגנונות בעיקר דייקנות. ליסה אוהבת להשתמש בחומרים מגוונים ובעיקר בחומרים מוזרים שאיש כמעט לא מכיר. אני אוהב להכנס לחדר העבודה שלה , לראות כל פעם יצירות חדשות ולהנות מיופיים.

אבא שלי ג'ונתן , עובד במקצוע (לא יודע בדיוק במה) כל חודש נוסע לחו"ל למדינות שונות. ואחרי חודש הוא חוזר הביתה, לבלות עם המשפחה. ג'ונתן אוהב לחקור מקומות , לראות נופים חדשים ולטעום מאכלים חדשים ולהכיר אנשים. למרות שהוא גר רחוק אני מדבר איתו כמעט כל יום. ג'ונתן וליסה לא התגרשו למרות המצב המוזר , הם אוהבים אחד את השני. הם פרודים ויש מצב שהתגרשו.

האמת שהכל היה טוב ויפה , היו חברים , הורים והייתי בסדר עם הציונים. עד שהתאהבתי באלן . היא הייתה בלונדית , רזה עם עיינים תכולות. הייתי חבר שלה שבועיים, אבל יום אחד היא שלחה לי מכתב שנאמר בו : "מייקל , אני נורא מצטערת , אבל זה לא אתה" אחרי שקראתי את השורה הזאת לא הצלחתי להמשיך לקרוא. היה מדוכא , התחלתי לכתוב שירי אהבה אבל לא היה אומץ לשלוח אותם אליה. לאט לאט התחלתי לכתוב שירים עם נושאים אחרים.

לאחר שבוע , קמתי מהמיטה , הלכתי לבקר את אבי שחזר לארץ מיפן , הייתה לי סחרחורת , וכאבי בטן עזים. ואז התעלפתי . משם אני כבר לא זוכר מה קרה לי.

רמה: (לא לגעת)
רכישות: (לא לגעת)
חפצים: (לא לגעת)
כסף: (לא לגעת)
בקשות:

אם עדין אפשר להצטרף אני אשמח.
שם אמיתי + כינוי בפורום: אורן בשניהם.
שם הדמות במשחק: אורן.
תמונה:http://imagizer.imageshack.us/v2/280...0/833/a91a.jpg
אופי הדמות: רגיש ומצחיק.
גיל: 15.
רקע: אורן הוא ילד יחסית רגיל. הוא גר בכפר סבא, הולך לחוגים, סובל את הלימודים בכיתה ט', וכדומה. הוא רגיל לגמרי חוץ מסיבה אחת מרכזית: הוא "מחונן על" (זה לא אומר הוא נהנה מלימודים). זה אומר שהוא מקבל תמיד את המאיות, הוא חביב המורים, ועושה דברים שנחשבים של חנונים, כלומר הוא רוקד, מקשיב לאופרה ומשחק ברידג'. יום אחד עשו בכיתה שלו מבחן במתמטיקה ויום לפני זה הכל היה רגיל. אבל כשהוא קם בבוקר הוא סבל מכאבי ראש חזקים. הוא חשב שזה שום דבר, לקח כדור נגד כאב ראש והלך לכיתה. אבל עד המבחן הכאב ראש התגבר עד לרמת כאבי תופת. הוא הלך למזכירות, קיבל משם עוד כדור וחזר לכיתה. המבחן התחיל ועבר די חלק. בכמה שאלות האחרונות הראש של אורן "התפוצץ" מכאבים והוא התעלף.
רמה:
רכישות:
חפצים:
כסף:
בקשות: להצטרף

אנג'ל ~
"ביסקט התוכי, הוא לא באמת תוכי. הוא הדמון שלי. הדמון של אמא שלך היא מוון החתולה. את הדמון של סטף מעולם לא פגשת. הוא היה מסגיר את העולם שלנו בקלות." אמר אביך והתקדם לעבר הדלת. הוא פתח אותה וסימן לך לצאת. "עכשיו, אתה בריא לגמרי, אז כדאי להתחיל ללכת. יש המון לעשות וצריך כמובן להשיג לך דמון משלך. אתה בא?"


אנייה ~
"הו מתוקה שלי!" אביך קורא ברגשנות מחשידה וממהר לחבק אותך. "אל תדאגי יפה שלי, דברים טובים קורים כאן! אני כל כך שמח לדעת שאת באמת אלפית בסופו של דבר! את מבינה? אני לא בן אנוש רגיש אך אמך היא דווקא כן ולא כל ילד של זוג מעורב נולד אלף! את הולכת להנות מהחיים החדשים שלך, דולי!"

מייקי ~
"יש המון דברים שאתה לא יודע אח קטן. אל תשפוט אותי!" קרא אחיך במבט נעלב ופתח את דלת המרפאה, האחות הודיעה לך שאתה משוחרר ויכול לעזוב את המרפאה. "בוא, יש לנו לאן ללכת. אני אסביר לך הכל בדרך... באופן כללי, הסיבה שלא היינו בקשר היא בעיה קטנה שיש לי. אתה מבין, אני לא בן אדם. אני אלף. האמת שאני לא עושה עבודה כל כך טובה בלהיות אלף בעיקר כי אני לא מצליח לשלוט בכוחות שלי. זה סיכן אותך ולכן לא יכולתי לגור בבית של ההורים שלנו. אני גר בפנימיה של בית הספר בעיקר. גם בחופשים. עכשיו, אין שום סיכוי שנוכל להלך במסדרונות בית הספר שלך עם הזנב והאוזניים האלה... מוטב שתכניס אותם פנימה לצורתם המקורית אם אתה רוצה להשמר מצרות..." הוסיף אחיך והצביע לעבר הזנב האפור שהשתרך מבעד לג'ינס שלך.

מייקל ~
אתה פוקח את עיניך בבילבול ומביט באביך ואמך עומדים יחד מעליך במבט מחוייך. אמך פשקה ידיים ומחאה אותם מספר פעמים. "הוא כבר בוגר ג'וני, אפשר לספר לו הכל! אני כל כך מאושרת!" אתה מסיט את עיניך לרגע ואז ממהר להביט בהם שוב. לשניהם היו אוזניים מאורכות כמו של הוגו, דמות ממשחק המחשב האהוב עליך.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנג'ל ~
"ביסקט התוכי, הוא לא באמת תוכי. הוא הדמון שלי. הדמון של אמא שלך היא מוון החתולה. את הדמון של סטף מעולם לא פגשת. הוא היה מסגיר את העולם שלנו בקלות." אמר אביך והתקדם לעבר הדלת. הוא פתח אותה וסימן לך לצאת. "עכשיו, אתה בריא לגמרי, אז כדאי להתחיל ללכת. יש המון לעשות וצריך כמובן להשיג לך דמון משלך. אתה בא?"

אעצום את עיניי לכמה שניות על מנת לעבד את המידע, אקח נשימה עמוקה ואסתכל מחוץ לחלון לעבר הנוף.
לאט לאט אפתח את העיניים בחושניות ואומר:"כן"
------
"כן"אומר.


מבסוט ?

אנג'ל ~
אביך מראה לך כיצד להסתיר את הזנב והאוזניים. הליך לא ממש קשה, כל מה שצריך לעשות זה להתרכז ממש חזק הם פשוט חוזרים למה שהם היו. אתה מתאכזב לרגע, שכן אתה מרגיש ממש מוגבל ללא כל החושים החדשים שנחשפת אליהם. אתה ממהר להיכנס לאוטו של אביך ואתם נוסעים לעבר הבית שלך. לאחר כמה דקות אתה כבר שומע את סטף מפטפטת בקולי קולות עם אמא שלך ונראה שהיא ממש קצרת רוח. "ממש מעניין לי ת'ביצים שיש לו עכשיו זנב ואוזניים! אני לא מבינה למה אני חייבת להיות זאת שעוזרת לו לרכוש את הדמון? יש לי מספיק מה לעשות!"
היא מתיישבת לידך, יורה "זוז" קצר. גבוהה ממך בכמעט ראש. מבנה גופה היה פשוט מושלם. שיערה היה שחור ופרוע וחסר כל הגיון, בדיוק כמו הבגדים שלבשה. שחורים, קרועים וגדולים עליה בכמה מידות. מכנסי הג'ינס שלבשה היו גבריים יותר משלך. "תגיד, אנג'י, היית חייב לשחרר את הנחש שלך היום?! יש לי מלא דברים לעשות! נכון שאתה סבבה עם זה שאבא ירכוש איתך את הדמון?" היא מייללת בילדותיות מאומצת

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~
"הו מתוקה שלי!" אביך קורא ברגשנות מחשידה וממהר לחבק אותך. "אל תדאגי יפה שלי, דברים טובים קורים כאן! אני כל כך שמח לדעת שאת באמת אלפית בסופו של דבר! את מבינה? אני לא בן אנוש רגיש אך אמך היא דווקא כן ולא כל ילד של זוג מעורב נולד אלף! את הולכת להנות מהחיים החדשים שלך, דולי!"

"שתית משהו?" אצרח בפחד "מה זה אלפים? וממה בדיוק אני הולכת להנות??" אקרא בתדהמה ואגעל מהאוזניים המחוברות אליי

פורסם במקור על ידי the charmander

אנג'ל ~
אביך מראה לך כיצד להסתיר את הזנב והאוזניים. הליך לא ממש קשה, כל מה שצריך לעשות זה להתרכז ממש חזק הם פשוט חוזרים למה שהם היו. אתה מתאכזב לרגע, שכן אתה מרגיש ממש מוגבל ללא כל החושים החדשים שנחשפת אליהם. אתה ממהר להיכנס לאוטו של אביך ואתם נוסעים לעבר הבית שלך. לאחר כמה דקות אתה כבר שומע את סטף מפטפטת בקולי קולות עם אמא שלך ונראה שהיא ממש קצרת רוח. "ממש מעניין לי ת'ביצים שיש לו עכשיו זנב ואוזניים! אני לא מבינה למה אני חייבת להיות זאת שעוזרת לו לרכוש את הדמון? יש לי מספיק מה לעשות!"
היא מתיישבת לידך, יורה "זוז" קצר. גבוהה ממך בכמעט ראש. מבנה גופה היה פשוט מושלם. שיערה היה שחור ופרוע וחסר כל הגיון, בדיוק כמו הבגדים שלבשה. שחורים, קרועים וגדולים עליה בכמה מידות. מכנסי הג'ינס שלבשה היו גבריים יותר משלך. "תגיד, אנג'י, היית חייב לשחרר את הנחש שלך היום?! יש לי מלא דברים לעשות! נכון שאתה סבבה עם זה שאבא ירכוש איתך את הדמון?" היא מייללת בילדותיות מאומצת

"אהמ אוקי ?"אומר בחוסר אכפתיות.

אנייה ~
"אין לך מה לדאוג מתוקה! קודם כל, האוזניים יכולות להשתנות בחזרה." גיחח אביך ושינה את אוזניו בחזרה לצורתם המקורית. "דבר שני, אלפים הם פשוט גזע, בדיוק כמו שבני האדם הם גזע. בואי מתוקה נעיר את אמא שלך." אמא שלך מתעוררת ומתעלפת שוב. לאחר שזה חוזר על עצמו מספר פעמים אביך מסביר לך איך את יכולה להחזיר את אוזנייך למצבם המקורי ולאחר כמה נסיונות את מצליחה. היא מתעוררת ואביך מסביר לאמך ולך הכל על אלפים: אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. אנייה בת חמש עשרה. הסיבה שלא סיפרתי לך שאני אלף היא משום שפחדתי שאנייה תגלה לפני הזמן ואז היא עלולה היתה להיות בסכנה. מבינות?"
אמך חייכה וחיבקה את אביך והכל היה נורא רומנטי ודביק...

אנג'ל ~
"בשום אופן לא." עונה אביך לסטף. הוא היה נשמע כעוס במיוחד. "את אחראית עליו, את זאת שתדריכי אותו שלב שלב. הוא רק הרגע גילה מי הוא ומי אנחנו. אל תשכחי שמבחינתו כלום עדיין לא נשמע הגיוני."
"אויש חלאס אבא!" צרחה סטף באוזן שלך וניפחה בלון מסטיק "אני אלך עם הנודניק הקטן. אנג'ל, תראה לי את הזנב שלך בבקשה, אני שמה כסף שהוא שחור כמו של אבא שלנו שדלוק לך על התחת..."