נושא: Glaria Soa

פורסם במקור על ידי the charmander

אנג'ל ~
"בשום אופן לא." עונה אביך לסטף. הוא היה נשמע כעוס במיוחד. "את אחראית עליו, את זאת שתדריכי אותו שלב שלב. הוא רק הרגע גילה מי הוא ומי אנחנו. אל תשכחי שמבחינתו כלום עדיין לא נשמע הגיוני."
"אויש חלאס אבא!" צרחה סטף באוזן שלך וניפחה בלון מסטיק "אני אלך עם הנודניק הקטן. אנג'ל, תראה לי את הזנב שלך בבקשה, אני שמה כסף שהוא שחור כמו של אבא שלנו שדלוק לך על התחת..."

אראה לסטף את הזנב.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~
"אין לך מה לדאוג מתוקה! קודם כל, האוזניים יכולות להשתנות בחזרה." גיחח אביך ושינה את אוזניו בחזרה לצורתם המקורית. "דבר שני, אלפים הם פשוט גזע, בדיוק כמו שבני האדם הם גזע. בואי מתוקה נעיר את אמא שלך." אמא שלך מתעוררת ומתעלפת שוב. לאחר שזה חוזר על עצמו מספר פעמים אביך מסביר לך איך את יכולה להחזיר את אוזנייך למצבם המקורי ולאחר כמה נסיונות את מצליחה. היא מתעוררת ואביך מסביר לאמך ולך הכל על אלפים: אלפים יכולים באופן מפתיע לרכוש את האנרגיות שלהם ולחוות ולשתף רגשות. כל אלף רוכש לעצמו דמון והדמון הופך להיות שותף מלא לחייו ולנשמתו של האלף. חולשתם הגדולה של האלפים הם למעשה ילדיהם שלהם. בעבר, תינוק הנולד לאלף לא היה מסוגל לשלוט בעוצמת כוחותיו ועלול היה למות ולהרוג אחרים יחד אתו. האלפים היו חסרי אונים במשך דורות וניסו למצוא פתרון עד ששליח הרוקח הראשי של המושבה של הקוסמים הציג בפני מלך האלפים שיקוי המשכיח את יכולות האלף עד שיגלה אותם בכוחות עצמו. על כן, נאלצו האלפים בעלי המשפחות להשתלב בחברת בני האדם. הרחק מגלאריה סאה. השיקוי הושתל בdna של כל אלף שהיה קיים באותה תקופה. הדבר הזה מחזיק מעמד חמש עשרה שנה בדיוק. אנייה בת חמש עשרה. הסיבה שלא סיפרתי לך שאני אלף היא משום שפחדתי שאנייה תגלה לפני הזמן ואז היא עלולה היתה להיות בסכנה. מבינות?"
אמך חייכה וחיבקה את אביך והכל היה נורא רומנטי ודביק...
[/b][/color]

"טוב פאוס" אומר להם ואנפנף בידיי "אז אני חצי אלפית ויש לי כוחות הא? אני יכולה לעוף? ומה זה דמון? ואיך נרכוש אחד בכלל אין לנו כסף יו נו..." אומר ואביט ישירות באבי "וזה רק בגלל שהיית חייב לעשות כמה טעויות עם החשבונות לא?" אומר בחוצפה

אנג'ל ~
"כסוף?!" ממלמלת סטף ומבט פניה נראה שונה לחלוטין מלפני שניה. אך היא מיד מתעשתת. "אנחנו מיד מגיעים לואדי ומשם אנחנו עפים ישר לגלאריה. אני ואתה. מוכן לצאת לדרך?" אביכם מוריד אתכם באופן מפתיע באיזור שמעולם לא היית בו קודם. נוף מדברי ורוח חמימה הם לא בדיוק מראה מוכר באנגליה. אתה מהלך אחרי סטף והיא פורסת את ידיה לצדדים בדרמתיות. אתה מבין שתכף משהו מדהים קורה, אתה ממש מדמיין מוסיקת מתח במקצב תופים עמוק. בטח תעופו באוויר או שחיה ענקית תיקח אתכם מכאן הרחק כשלפתע אתה שומע חירחור דוחה מהישבן של אחותך הגדולה. "אחחח הייתי צריכה את זה! זאת הפיצה הזאת, אמרתי לאמא שהיא מסוכנת.." פלטה סטף הנשית ספק לך ספק לעצמה. "טוב. ועכשיו נעוף לגלאריה!" היא קפצה גבוה באוויר ושני ידיה סימנו כביכול שהיא מרימה משהו באוויר. לקח לך מספר שניות להבין שהמשהו הזה אכן היה אתה. אתה מתרומם גבוה באויר ושניכם נישאים מעלה מעל ההרים. סטף שומרת על ריכוז ואתם מגיעים לאחר זמן מה למבנה ענק שנראה כמו קניון. סטף נוחתת ומנחיתה גם אותך. אתם נכנסים למבנה העגול האפור ובכניסה מופיע שלט מקבל פנים: "מרכז קניות קסטו: חוויה אנרגטית!" אתה נכנס למרכז קניות ורואה חנויות מרהיבות שמעולם לא ראית בחייך.
"אז... בא לך לעשות סיבוב או שמא ניכנס לרכוש את הדמון כבר עכשיו?" שאלה סטף בקוצר רוח, מביטה בשעון יד מוזר שמעולם לא ראית.

אנייה ~
"אנייה את יכולה לעוף, אבל זה דבר שתצטרכי ללמוד עם הזמן ויש לך כוחות מעבר לכל דמיון." ענה אביך "אם תרצי לדעת מה זה דמון, למה שלא אציג בפניך את צ'אק? אבל לפני זה מאמי, בואי נלך להשיג לך אחת משלך... מה את אומרת?"

פורסם במקור על ידי the charmander

[b][color="darkorange"]

אנייה ~
"אנייה את יכולה לעוף, אבל זה דבר שתצטרכי ללמוד עם הזמן ויש לך כוחות מעבר לכל דמיון." ענה אביך "אם תרצי לדעת מה זה דמון, למה שלא אציג בפניך את צ'אק? אבל לפני זה מאמי, בואי נלך להשיג לך אחת משלך... מה את אומרת?"

"מי זה צ'אק? ומאיפה בדיוק אתה רוצה שנשיג אחד? זה לא שיש חנות שמוכרת כאלה בקניון..." אומר לו כמומחית בעניין הקניונים

אנייה ~
"אני לא חושב שאת מכירה את הקניון הזה. את צ'אק תכירי בקרוב, אך קודם, כדאי שנלך לגלאריה. הלן האני, אני ואנייה הולכים לסדר את כל מה שצריך כדי שלאנייה יהיו את החיים הכי טובים עבורה." ענה אביך כשהסקס אפיל שלו זוכה לכמה קרדיטים רציניים אצל הלן. "do what you have to do my warrior!" פלטה הלן בגחמה.
את עוקבת אחרי אביך בתהייה. לאחר כמה מטרים של הליכה אביך נוקש בדלת של דורתי הזקנה. היא פותחת בחיוך לבבי ומחבקת אותך. "אנייה! אני כל כך שמחה שלבסוף את פה! יום הולכת שמח מתוקה! בואו אחריי." אמרה, והסתובבה. אביך קרץ לך והזקנה פתחה בפניכם את המקרר שלה, מביטה בכם בציפייה. "אחרייך מתוקה." אומר אביך ומצפה אף הוא.

פורסם במקור על ידי the charmander

[color="darkorange"][b]
מייקל ~
אתה פוקח את עיניך בבילבול ומביט באביך ואמך עומדים יחד מעליך במבט מחוייך. אמך פשקה ידיים ומחאה אותם מספר פעמים. "הוא כבר בוגר ג'וני, אפשר לספר לו הכל! אני כל כך מאושרת!" אתה מסיט את עיניך לרגע ואז ממהר להביט בהם שוב. לשניהם היו אוזניים מאורכות כמו של הוגו, דמות ממשחק המחשב האהוב עליך.

"אבא! מה עובר עלי?! ולמה אתם כל כך שמחים?" שאלתי את אבי.

פורסם במקור על ידי The Charmander

אנג'ל ~
"כסוף?!" ממלמלת סטף ומבט פניה נראה שונה לחלוטין מלפני שניה. אך היא מיד מתעשתת. "אנחנו מיד מגיעים לואדי ומשם אנחנו עפים ישר לגלאריה. אני ואתה. מוכן לצאת לדרך?" אביכם מוריד אתכם באופן מפתיע באיזור שמעולם לא היית בו קודם. נוף מדברי ורוח חמימה הם לא בדיוק מראה מוכר באנגליה. אתה מהלך אחרי סטף והיא פורסת את ידיה לצדדים בדרמתיות. אתה מבין שתכף משהו מדהים קורה, אתה ממש מדמיין מוסיקת מתח במקצב תופים עמוק. בטח תעופו באוויר או שחיה ענקית תיקח אתכם מכאן הרחק כשלפתע אתה שומע חירחור דוחה מהישבן של אחותך הגדולה. "אחחח הייתי צריכה את זה! זאת הפיצה הזאת, אמרתי לאמא שהיא מסוכנת.." פלטה סטף הנשית ספק לך ספק לעצמה. "טוב. ועכשיו נעוף לגלאריה!" היא קפצה גבוה באוויר ושני ידיה סימנו כביכול שהיא מרימה משהו באוויר. לקח לך מספר שניות להבין שהמשהו הזה אכן היה אתה. אתה מתרומם גבוה באויר ושניכם נישאים מעלה מעל ההרים. סטף שומרת על ריכוז ואתם מגיעים לאחר זמן מה למבנה ענק שנראה כמו קניון. סטף נוחתת ומנחיתה גם אותך. אתם נכנסים למבנה העגול האפור ובכניסה מופיע שלט מקבל פנים: "מרכז קניות קסטו: חוויה אנרגטית!" אתה נכנס למרכז קניות ורואה חנויות מרהיבות שמעולם לא ראית בחייך.
"אז... בא לך לעשות סיבוב או שמא ניכנס לרכוש את הדמון כבר עכשיו?" שאלה סטף בקוצר רוח, מביטה בשעון יד מוזר שמעולם לא ראית.

"דמון" אומר בהחלטיות.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~
"אני לא חושב שאת מכירה את הקניון הזה. את צ'אק תכירי בקרוב, אך קודם, כדאי שנלך לגלאריה. הלן האני, אני ואנייה הולכים לסדר את כל מה שצריך כדי שלאנייה יהיו את החיים הכי טובים עבורה." ענה אביך כשהסקס אפיל שלו זוכה לכמה קרדיטים רציניים אצל הלן. "do what you have to do my warrior!" פלטה הלן בגחמה.
את עוקבת אחרי אביך בתהייה. לאחר כמה מטרים של הליכה אביך נוקש בדלת של דורתי הזקנה. היא פותחת בחיוך לבבי ומחבקת אותך. "אנייה! אני כל כך שמחה שלבסוף את פה! יום הולכת שמח מתוקה! בואו אחריי." אמרה, והסתובבה. אביך קרץ לך והזקנה פתחה בפניכם את המקרר שלה, מביטה בכם בציפייה. "אחרייך מתוקה." אומר אביך ומצפה אף הוא.

אסתכל עליהם בבלבול וארים גבה "אחרי לאן?" אשאל ואצקצק בלשוני

מייקי ~
"יש המון דברים שאתה לא יודע אח קטן. אל תשפוט אותי!" קרא אחיך במבט נעלב ופתח את דלת המרפאה, האחות הודיעה לך שאתה משוחרר ויכול לעזוב את המרפאה. "בוא, יש לנו לאן ללכת. אני אסביר לך הכל בדרך... באופן כללי, הסיבה שלא היינו בקשר היא בעיה קטנה שיש לי. אתה מבין, אני לא בן אדם. אני אלף. האמת שאני לא עושה עבודה כל כך טובה בלהיות אלף בעיקר כי אני לא מצליח לשלוט בכוחות שלי. זה סיכן אותך ולכן לא יכולתי לגור בבית של ההורים שלנו. אני גר בפנימיה של בית הספר בעיקר. גם בחופשים. עכשיו, אין שום סיכוי שנוכל להלך במסדרונות בית הספר שלך עם הזנב והאוזניים האלה... מוטב שתכניס אותם פנימה לצורתם המקורית אם אתה רוצה להשמר מצרות..." הוסיף אחיך והצביע לעבר הזנב האפור שהשתרך מבעד לג'ינס שלך.

"wtf?!" אצעק בתדהמה ואנסה להסתיר את הזנב שלא ידעתי שיש לי, מתחבט בשאלה האם להאמין לסיפוריו ההזויים של אחי, או שפשוט כל זה חלום? "רגע אחד. אתה אלף? אלף כמו במשחקי המחשב האלה?" אומר לו. "טוב. לזמן הקרוב, אני מאמין לך. אז מה אני עושה כדי להסתיר את הדברים האלה שצמחו לי מהגוף?"

מייקל ~
"זה בהחלט לא יעזור אם נתחיל לקשקש פה. מוטב להתחיל לזוז לכיוון גלאריה סאה. יש מלא מה לקנות וצריך להשיג לך גם דמון!" אמרה אמך בהתלהבות. "קדימה מייקל, כנס לארון חשמל בבקשה!" הוסיפה בטבעיות מבלי לחשוב לרגע שהיא טעתה. אתה ממהר להיכנס לשם וסוגר אחריך את הדלת, שומע את אמך ממלמלת משהו וכשהדלת נפתחה אתה מגלה שאתה נמצא בלא פחות ולא יותר בתוך מדבר.
"אפשר לעזור אדוני?" שאל אלף שמנמן בעל זנב קצרצר בצבע חום בדיוק כמו שלך.

אנג'ל ~
סטף עדיין מביטה בסקרון בזנב הכסוף שלך, מה שהעיד שזה בהחלט מעורר את הסקרנות שלה. היא מובילה אותך במורד מדרגות שיש רחבות שבקצה הקניון. אתם יורדים מטה ואתה נדהם לגלות שלג בקצה המדרגות. השלג מתעבה בכל צעד שלקחתם ובסוף האולם הרחב מלא השלג ניצב אלף שמנמן בעל זנב קצרצר חום בעיניים בולטות, לראשו כובע שבקודקודו פונפון. "מה רצונכם?"
"זאת אני אדיוט, סטף. אני אשלם, תן לאחי ולי להיכנס. אני נכנסת איתו." ירתה סטף והביטה בך. "מוכן להיכנס?"
לפתע אתה מבחין בדלת אבן קרה וגסה נפתחת והדבר הראשון שאתה יודע זה שהכל מלא שלג. אתם נכנסים פנימה ואתה מגלה יצורים מרהיבים. לפתע נשמעת שאגה מאחוריך. לאימתך, סטף התיישבה מאחור וגירדה את המפשעה שלה. "אני רוצה שתחסל את הדבר הזה." היא התכוונה למה שנראה כאריה ים זועם כשלהבות חדות נראו במקום ניבים ועיניו היו אדומות.

אנייה ~
אביך מצביע על המקרר והזקנה מהנהנת בחיוך. "פשוט כל מה שעליך לעשות זה לספר למקרר מה שאת מרגישה. את תהיי בסדר, פשוט כנסי לשם."

מייקי ~
אתה עוקב אחרי הנחיותיו ומתרכז. אתה מתרכז והזנב נכנס. אתם עומדים לצאת מהמרפאה ואתם ניגשים לעבר השער לכניסה של בית הספר שלך. אתה ממש עומד לצאת בעקבות אחיך כשמנהלת בית הספר שרון עוצרת אותך במבט זועם. "לאן זה?" שואלת בקול הכי מורתי שקיים.

פורסם במקור על ידי the charmander

מייקל ~
"זה בהחלט לא יעזור אם נתחיל לקשקש פה. מוטב להתחיל לזוז לכיוון גלאריה סאה. יש מלא מה לקנות וצריך להשיג לך גם דמון!" אמרה אמך בהתלהבות. "קדימה מייקל, כנס לארון חשמל בבקשה!" הוסיפה בטבעיות מבלי לחשוב לרגע שהיא טעתה. אתה ממהר להיכנס לשם וסוגר אחריך את הדלת, שומע את אמך ממלמלת משהו וכשהדלת נפתחה אתה מגלה שאתה נמצא בלא פחות ולא יותר בתוך מדבר.
"אפשר לעזור אדוני?" שאל אלף שמנמן בעל זנב קצרצר בצבע חום בדיוק כמו שלך.
[/color][/color]

"אני חושש שהלכתי לאיבוד. אתה יכול להגיד לי איפה אני ומי אתה?" אומר לאלף השמנמן.

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~
אביך מצביע על המקרר והזקנה מהנהנת בחיוך. "פשוט כל מה שעליך לעשות זה לספר למקרר מה שאת מרגישה. את תהיי בסדר, פשוט כנסי לשם."
[/color][/color]

'וואטאבר' אחשוב לעצמי ואנסה לעשות כדברי אבי ואכנס למקרר

אנייה ~
המקרר צפוף וקר. שום דבר קסום או מדהים קרה מלבד העובדה שיש ריח חזק של סלמון רקוב. החושך היה הדבר היחיד שנראה בעיניך.

מייקל ~
״הלכת לאיבוד בקניון?״ שאל האלף בבילבול. הוריך לא הגיעו אחריך והדלת עצמה נעלמה. נראה שאתה די לבד שם. ״שמע, אני לא יכול להכניס אותך כי יש לי בעיה. אני צריך שתשיג לי ׳חשופית כסופה׳ מהאיסור של החנויות. אני איבדתי את זה באיזור השוק ואני לא יכול לפתוח את השער בלי זה!״

פורסם במקור על ידי the charmander

אנייה ~pleasant
המקרר צפוף וקר. שום דבר קסום או מדהים קרה מלבד העובדה שיש ריח חזק של סלמון רקוב. החושך היה הדבר היחיד שנראה בעיניך.

"אני מרגישה המומה ונבגדת שלא סיפרו לי על המקור שלי" אומר למקרר בתחושת עליבות "אני מרגישה שאני רוצה לחזור לעצמי, להיות עשירה ומקובלת מלאת חברים" אומר ואתוודה מפני המקרר

אנייה ~
״אז את חושבת שלדבר עם מקרר יעזור לך להיות פופולרית?״ נשמע קול גבוה וצייצני. ״את חושבת שמה שקורה פה הגיוני בכלל?״