נושא: פוקימון - עלילותיו של מקס

את הסיפור הזה כתבתי פעמיים, פעם אחת פרסמתי אותו בפורום מסוים, ואת הסאגה השנייה כתבתי בוורד לפני שלוש שנים, לצערי הפרקים נמחקו, ואני רוצה לנסות לכתוב מחדש, בסיפור לא יהיו פוקימונים מדור חמישים, כי אני לא מכיר או אוהב אותם, הסיפור יהיה מאוד שונה מהשניים הקודמים, אני מקווה שיהיה טוב יותר.

פרק 1: המסע הראשון שלי


מקס

הרגע של מקס הגיע, היום הראשון של המסע שלו החל בבוקר מחניק, זה היה היום החם בחורף, אך גם היום החם ביותר במאה האחרונה, חוץ מימים אחדים בשנות ה40, "אבל זה בגלל פצצה גרעינית", אמר מקס וגיכח תוך כדי שהוא יושב בשולחן העץ ואוכל את ארוחת הבוקר שלו, "אני מקווה שתשלח הביתה המון פוקימונים מקסימים כמו אחותך" קרוליין אמרה, "לא, הוא יהיה מאמן רציני, ויום אחד הילד יהפוך את מכון פטאלבורג למכון הטוב בעולם, כמו מכון ביקון ופורטי", אביו נורמן אמר, אך אולי זה הזמן להכיר לכם את המשפחה.



נורמן וקרוליין


מקס התעצבן ואמר: "מי אמר שאני ירצה לתפוס פוקימונים מתוקים או להיות מנהיג מכון? אני אחליט בעצמי", נורמן גיכח ואמר: "אתה עוד תגדל, אבל בינתיים אתה תרצה טרמפ לא?", מקס אישר עם פניו, נורמן המשיך: "אז תביא את המכשיר הצהוב הזה שלך", "אני לא צריך אותו, אני מכיר את הדרכים של מחוז הואן, חוץ מזה, כשהייתי עם מיסטי אש וברוק המכשיר רק גרם לנו ללכת לאיבוד", הם יצאו מהבית בהתרגשות, מי התרגש יותר? טוב נורמן אפילו לא הסתיר את זה, בעוד שמקס שמלאו לו עשר היום ניסה להיראות אדיש ורגוע, במשך שנים הוא התרגש וציפה ליום שהוא יקבל את הפוקימון הראשון שלו, אבל כשהיה עם אביו וראה את הסביבה, משהו דיכא אותו, נורמן הרכיב אותו על טרקטורון בצבעים לבן כחול וצהוב, והם נסעו, מקס ראה את הסביבה שהייתה פעם מלאה ביערות ושדות, עד לפני כמה שנים, שהוא טייל עם אחותו וחבריה, אבלמשהו קרה, האדמה התייבשה, סדות הפכו למדבר, ויערות החלו לגסוס, נדידת הפוקימונים אף פעם לא הפסיקה, "איך זה קרה" הוא שאל את אביו, אבל לנורמן לא הייתה תשובה, "בינתיים זה קורה רק באזור שלנו, אבל אם זה ימשיך להתפשט זה יגיע לכלל הואן", נורמן העלה חיוך ואמר "אבל זה לא יתפוס אותנו", הוא האץ עם הטרקטורון, בעבר מקס היה נבהל מרעש המנוע של הטרקטורון, היום זה נראה לו מגניב, לאחר רבע שעה של נסיעה בחולות הם הגיעו לעיר ליטרלוט, מקס הודה לאביו "חסכת לי יומיים של הליכה, תודה רבה, אני אסתדר מכאן", נורמן סירב "אני לא מוותר על הצפייה בילד שלי מקבל את הפוקימון הראשון שלו", הם מיהרו למעבדה של פרופסור בירץ', מהסיבה הפשוטה, לפרופסור בירץ' היה מזגן במעבדה, אבל כשהגיעו לשם הם גילו שגם לטכלונוגיה האנושית יש את המגבלות שלה, "אני מצטער שחם פה, זו לא רק הטמפרטורה זה גם הלחות", "זה ברור שאתה בוחר בטריקו נכון?"

מקס ובירץ'


מקס תמיד ידע ואמר לכולם שהוא יבחר בטריקו בתור הפוקימון הראשון שלו, אבל הוא ראה מה אחותו הצליחה לעשות עם טורצ'יק הקטן, והיה לו כל כך חם שבאותו רגע הוא התפתה לבחור בפוקימון המים מאדקיפ, כדי לצנן אותו, אך הוא שמר את מילותיו בליבו כמה שניות, וניסה לחשוב מחדש, עם איזה פוקימון הוא יצליח להתמודד הכי טוב במדבריות החדשות של הואן, איזה פוקימונים הוא יצליח לגדל ולאמן שם, ואיזה פוקימון יוכל להילחם בתנאים האלה, והחל לדבר: "טוב, אז.."

טריקו - פוקימון עשב טורצ'יק - פוקימון אש

מאדקיפ - פוקימון מים

אז באותו רגע מקס לקח החלטה גורלית, אבל היא לא הייתה לגבי הפוקימון שהוא הולך לבחור, "אני בוחר בטריקו", הוא אמר, נורמן הראה שמחה ואמר "יש! בחירה טובה!", למרות שחצי שעה לפני הוא ניסה להיראות ככה, הפעם הוא באמת היה אדיש "אתה חושב?", ואביו ענה לו: "בטח, נלמד אותו כמה מתקפות, נפתח אותו מהר, נתפוס פוקימון אבן טוב, פוקימון חשמל מהיר, ורק בעזרתם תוכל להשיג שישה תגים, סקפטייל יכול לעשות כמעט הכל", מקס הסכים איתו במרירות, והודה לפרופסור בירץ', "התבגרתי מהר מדי" הוא חשב, כשהם יצאו מהמעבדה מקס הלך לכיוון הים הכחול, ומקס אמר בליבו "זה השריד היחיד", נורמן הבין מה קורה, ושאל "אז זה הסוף?", מקס ענה "כן, אני חייב לעזוב, אי אפשר להישאר במקום הזה יותר, יותר מדי זכרונות, אני רק בן 10 ורק נהייתי מריר וציני כמו שופט בן 90 מרמת האינדיגו", נורמן חייך ואמר "התבגרת מהר, אז לאן אתה הולך", מקס ענה" ג'וטו, הליגה שם מדהימה, הסיפורים על הפוקימוניים האגדיים שם תמיד עניינו אותי, אני רוצה להתחיל שם", נורמן חייך ואמר: "זה לא בגלל שאש הולך להשתתף בליגה שלהם העונה נכון?" מקס התעצבן ואמר: "לא, לא ידעתי את זה, איך אתה ידעת את זה", "זה היה בטלוויזיה, מפתיע אותי שאתה לא ידעת את זה, אולי זה אומר משהו", הוא נופף לו לשלום ומקס התקדם הלאה.


ג€‹שלוש תגובות ואני כותב את הפרק הבא

הרגע שמתי לב שבזמן האחרון לא התחברו הרבה, אני אשתדל לכתוב שתי פרקים כל יום לא משנה כמה יגיבו, נקווה שזה יעזור

נורא אהבתי! תמשיך

פרק 2: השיט לג'וטו

באותו הרגע מקס שהה בספינת ממשלתית, הספינה מפליגה בכל רחבי המדינה כל הזמן, ועוזרת למאמנים להגיע ממקום למקום, הספינה הייתה רחבה ויועדה להמון האנשים, אבל דווקא ביום זה הייתה כמעט ריקה, מכל מאות האנשים שהיא יכלה להכיל היו שם רק עשרות, אך למקס זה לא הפריע, הוא עמד על המפרץ וחשב לעצמו: "עד עכשיו לא הוצאתי את טריקו מהפוכדור, הגיע הזמן", הוא שלף פוקדור, זרק אותו לאוויר והכריז "טריקו אני בוחר בך", והפוקימון יצא.



מקס ניסה להבחין בתכונות הטריקו שלו בהשוואה לטריקו שהיה לאש, רגליים גבוהות יותר, הליכה עדינה יותר, בטן שטוחה יותר, נראה שהזנב קל יותר, אך התוכנה הבולטת של הטריקו של מקס היא פחות ביטחון עצמי, מקס חשב ואמר: "טוב, אתה יכול להיות דינמי ומהיר בגלל תכונות הגוף שלך, אני אעבוד איתך על סיבולת וכוח ואתה תהיה פוקימון מעולה", טריקו הסתכל על מקס וחייך מאט, מקס שלף את הפוקידע הצהוב שקיבל מפרופסור בירץ', והופיע מידע על טריקו, הוא לא הסתכל על הזהות של טריקו אלא על היכולות, "טוב, הפוקידע אומר שאתה יכול להשתמש רק בחבטה ומבט אימתני, זה לא הרבה, אבל קודם כדאי לבחון את היכולות הפיזיות שלך, טריקו, נתר!", כשלוש שניות לאחר ההוראה של מקס רגליו של טריקו כבר היו עשרה מטרים מעל הסיפון והוא נחת בעדינות על ראשו של מקס, "הזנב שלו עדין ולא חזק, אבל הוא יודע להשתמש בו בשביל שיווי משקל", לאחר מכן מקס החל לרוץ וטריקו אחריו, לטריקו היה זריזות, אך מהירות הריצה הייתה נמוכה יחסית בגלל שהוא התעייף מהר, מקס סידר את המשקפיים שלו ואמר: "אתה תוכל להיות פוקימון מצוין, אבל נצטרך קודם לחזק את היכולות הפיזיות שלך, מהירות וכוח יהיו המפתח להצלחה שלך".

מקס התבונן על טריקו, והעיניים של טריקו התבוננו בו, שתיהם לא ידעו איך להתקדם, התכופף, הושיט את ידו ואמר: "קדימה, מגיע לך קצת אוכל", טריקו ניגש ולקח כמה גרגירים חומים מידו של מקס ואכל, "תוך כמה שבועות אתה תתחזק וכשתתפתח אתה תהיה פוקימון מדהים", לפתע מקס שמע קול מוכר: "אתה פשוט לא מבין את זה אה?", הוא התבונן וראה אדם שלא ראה הרבה זמן, נכד של אדם שהוא העריץ.



החולצה שלו הייתה שחורה, ושיערו היה חום, אך מקס זכר אותו הרבה יותר צעיר, וכך הוא זכר את מקס, גרי אוק, נכדו של פרופסור אוק, כבר עמד לסיים את הנעורים, ומקס עמד להתחיל אותם, "כמה זמן אתה כבר צופה בנו?" שאל מקס, "הייתי פה כבר שעות לפני שעלית לסיפון", "חכה כמה רגעים", הוא הוציא פוכדור ואת הפוקידע שלו, הוא לחץ על כמה מקשים בפוקידע ולפתע השתנה האור בפוכדור - הוא החליף פוקימון, פוקימון ישן חזר למעבדה של פרופסור אוק, ופוקימון אחר הגיע לפוכדור, גרי זרק את הפוקדור לאוויר וקרא: "צא קראבי", מקס נדהם: "הסרטן הזה עצום, אני זוכר אותו".


קראבי

מקס הוסיף: "קראבי? יש לך פוקימונים הרבה יותר טובים", גרי חייך: "זו לא תחרות", כזכור, גארי תפס את הקראבי שלו במסעו הראשון בקנטו, הוא היה עצום, גדול פי עשרה מהקראבי של אש, גרי סימן למקס לתקוף, מקס סימן לטריקו לנתר, וכך נעשה, לאחר מכן מקס הורה: "חבטה", הפוקימון שיגר את עצמה לעבר קראבי, אך משהו בו לא נראה מדויק, המרחק בין שתי הפוקימונים היה ממש קצר, ורגע לפני ההתנגשות קראבי זז שתי צעדים הצידה, כשרגליו של פוקימון העשב היו על הסיפון, קראבי חבט בו עם הצבטות וכך הוא הגיע חזרה למקום שהיה בו מההתחלה, "תנסה שוב" אמר גרי, ומקס ערער בליבו "לעזאזל האינטרקציה שלו עם הפוקימונים שלו היא מדהימה", הפוקימון של מקס ניטר לאוויר שוב ושיגר עצמו לעבר קראבי, גרי הורה: "הגנה", והילה בצורת כדור הקיפה את הרדיוס הקרוב לקראבי, הפוקימון הצעיר לא היה מסוגל לחדור את הכדור וחזר למקומו, "שוב!" הורה גרי למקס, ושוב מקס ראה את טריקו באוויר, שוב פוקימון העשב שיגר עצמו, אך הפעם הייתה התנגשות, מכה ישירה נגד קראבי, אך היא לא הזיזה, ובנוסף הייתה קצת עקומה.

מקס צעק: "לעזאזל, כמה זמן עבדת עם הקראבי הזה?", גרי ענה בתוקף: "אף פעם, אני מכיר את הפוקימון שלי על כל תכונותיו, אתה יודע הכל על עולם הפוקימונים, אך מה אתה יודע על הפוקימון שלך?", "מה זאת אומרת? אני יודע הכל על טריקו, הוא פשוט לא מנוסה מספיק בשביל עוד מתקפות, חבטה היא המתקפה היחידה שהוא מכיר, והיתרונות שלו הן מהירות וזריזות", גרי חייך: "כן, זה ידע טוב ויפה, אך תגיד לי, מדובר בבן או בת?", מקס ענה: "בן אני חושב.. אני לא בטוח", גרי הראה מבט רציני ואמר: "זו בת, ולא סתם בת, עם פזילה בעין שמאל, לי לקח שתי שניות להתבונן בטריקו כדי לראות את זה, לך היה נתונים בפוקידע ולא הסתכלת עליהם", מקס ענה בשקט: "לעזאזל", וגרי השיב: "לא! גם לתכונות האלה יש יתרונות, ואם תעבוד איתו כמו שאתה יכול לעבוד איתו, הוא יהיה טוב יותר ממה שרצית, מהטובים ביותר, עליך להכיר את הפוקימון שלך לפני שאתה מגדל אותו וגורם לו להתחזק".

יום אחד תדעו מה קרה כשמקס הגיע לחדר שלו בסיפון, אבל הספינה עגנה, ומקס התקדם לעיר ניו בארק, למעבדה של פרופסור אלם, בהליכה הוא נהנה מהדשא והמדשאות, אבל הוא גם ראה את האתגר האולטימטיבי שלו, הוא הבחין בפוקימון, והחליט שזה הפוקימון הראשון שהוא רוצה לתפוס, וכאן מתחיל הסיפור.

פרק 3: ההצגה מתחילה

ביומו הראשון של ג'וטו מקס צעד בדרכים, כשטריקו לצידו, "עדיף שתלכי ביחד איתי, כך את תתחזקי ותתרגלי לתנועה מדויקת", וטריקו הסכימה איתו, שתיהם נהנו לראות את הנופים הירוקים, היערות השדות והפרחים, ומקס שמח שיש לו אינטרקציה עם הפוקימון שלו, הצעדה הייתה למעבדה של פרופסור אלם בניו בארק, הוא מעולם לא היה שם, אבל הלך לפי השלטים, אך קרוב לעיר, מתחת לצוק נמוך מאוד, הוא ראה פוקימון בהיר בצבע כחול חופר מתחת לעץ תפוחים שבשדה כדי להפיל אותו, הוא עצר וצפה, התפלא עד כמה הפוקימון עקשן, אך למען ההגינות, זו הייתה פוקימון בת, נידורן, נקבה.

נידורן

למקס היה רק פוכדור אחד פנוי, אחד שהוא קיבל מגרי במתנה לאחר הפגישה ביניהם, מקס שכח לקבל מפרופסור בירץ' פוכדורים ופוקידע מכיוון שמיהר לצאת, לכן היה עליו להתקדם לעבר פרופסור אלם, הוא תהה אם זו ההחלטה הנכונה לתפוס דווקא את נידורן עם הפוכדור היחיד שלו, והוא החליט שכן, הוא אמר לטריקו: "הסיבולת שלך נמוכה, אז לא תוכלי להתמודד איתה זמן רב, אנחנו צריכים כמה מכות ישירות כדי להכניע אותה", ואז הוא הורה: "טריקו, רוצי לעבר נידורן והשתמשי בחבטה", טריקו החלה לרוץ, ונידורן הבחינה בזה והתכוננה, כשהייתה קרובה טריקו קפצה לאוויר, מאט לצד, לנידורן היה קשה לשמור על קשר עין, ואז טריקו נחתה והשתמשה בחבטה על ראשונה של נידורן, אך נפצעה מאט מהקרן, שתי הפוקימונים עמדו בשדה בעמדות קרב, נידורן החלה לרוץ לעבר טריקו, ועמדה להשתמש בסריטה, מקס הורה לטריקו להסתובב, ככה שהסריטות התבצעו בזנב, שכמעט היה חסר בבשר, פחות נזק נעשה, לפי ההוראה של מקס, טריקו קפצה מאט גבוה עשתה סלטה אחורית ונחתה על ראשה של נידורן, מקס קרא: "תנסי להשתמש בשאיבה, את אמורה להיות חזקה מספיק לזה", הילה ירוקה הופיעה מסביב לטריקו, וככל שנידורן נחלשה ממנה טריקו התחזקה, לפתע נידורן השתמשה בראשה והעיפה את טריקו לעביר, ואז השתמשה בעוקץ רעל, עוקצים סגולים בצורת סיכה עפו לעבר טריקו ויצרו פיצוצים קטנים ועשן, גופה של טריקו נראה חבול, נידורן המשיכה במתקפה זו, מקס הורה במהירות: "קפיצה", וטריקו עלתה לאוויר, אך העוקצים המשיכו לבוא, היא ניסתה לשגר עצמה מהאוויר לעבר נידורן אבל עדיין הייתה בסכנה מעוקץ הרעל, ברגע של חוסר ברירה החלה להסתובב סביב עצמה, והילה לבנה דקה הופיעה סביבה בכמה מקומות בצורה סימטרית, עד שנראתה כמו חץ, "מדהים, טריקו למדה אס אווירי", אבל זה לא הדבר המדהים היחידי שקרה, כי ברגע ההתנגשות היה קרב ראשים שהעיף את טריקו גבוהה באוויר ואת נידורן חמישה מטרים אחורה, כשהאבק עבר, שתי הפוקימונים נראו מובסים, "זה היה קרב מדהים" מקס אמר.

זה היה הרגע של מקס, הוא לקח צעד אחורה, וזרק את הפוכדור בעוצמה, הוא התרגש, הפוקימון פגע בנידורן, וההילה האדומה הכניסה אותה, הפוכדור צפצץ למשך רגעים כבדים רבים, ובסופו של דבר נידורן נכנעה, מקס התקדם לעבר הפוכדור בגאווה, הרים אותו ואמר: "כל הכבוד לך נידורן, אני מבטיח לך שאת תהיי טובה יותר בעתיד", ואז חשב לעצמו: "לעזאזל, הדבר הראשון שאני הולך לעשות אחרי פרופסור אלם זה לתפוס פוקימון בן, כמו אוניקס או סנורלקס".


פרופסור אלם

מקס המשיך ללכת, רגליו החלו לכאוב, אבל הוא המשיך ללכת, הוא כבר היה קרוב לעיר, וכשהלילה עלה, הוא ראה את אורות העיר, התקדם, ונרדם ליד דלתו של פרופסור אלם, כשהוא פתח את עיניו הוא היה בחדרו של אלם וראה את פניו במטושטש, "כן, מי אתה", "אני מקס חבר של אש", הוא מיד קפץ והלך להכין לו משהו לאכול, מקס קם לעברו ואמר: "קיבלתי לפני ארבעה ימים את הפוקימון הראשון שלי מפרופסור בירץ' והחלטתי שהמסע הראשון שלי יהיה בג'וטו", הפרופסור הצעיר והמטורלל אמר: "החלטה מצוינת", פצה את פיו ועמד לשאת נאום, מקס ענה במהירות "לא אתה לא מבין, קיבלתי את הפוקימון הראשון שלי, אבל עזבתי לפני שקיבלתי פוקידע ופוכדורים", הפרופסור השיב: "אני מבין", והמשיך: "אני יכול לתת לך אותם, אבל תצטרך אישור מהפרופסור שלך", מקס ובירץ' חיכו שיהיה מאוחר יותר, כדי לא להעיר את בירץ' בשיחת הפוקפון, בזמן שחיכו היה להם הרבה על מה לדבר, על מאמריו של פרופסור אוק, החוויות של מקס עם אש ומה מקס עבר עד פרופסור אלם, אימון פוקימונים, והיכולת שלהם ללמוד מתקפות חדשות כמו שטריקו למד אס אווירי, בסופו של דבר, למרות שניסה לעבור את פרופסור אלם מהר, מקס היה שמח שדיבר איתו, "תודה רבה פרופסור, אני אזכור את העקרונות האלו".

כשפרופסור אלם ומקס התקשרו לפרופסור בירץ' בפוקיפון הירוק הם יכלו גם לראות אותו בווידיאו, בירץ' פתח במשפט קליל: "מקס ילד דפוק שכחת את הפוקידע והפוכדורים כאן", מקס התעצבן ואמר: "אני דפוק? אתה נתת לי טריקו פוזלת, מי שמע על טריקו בת? ועוד פוזלת?", בריץ' צחק ואמר: "היא תתאים לך בדיוק", אלם אמר: "אם מפעם לפעם הפוקימונים שאנחנו מגדלים יוצאים עם פגם כלשהו, אנחנו נותנים אותם בתור פוקימון ראשון למאמנים שאנחנו מאמינים בפוטנציאל שלהם, כאלו שידעו להפיק יתרונות מהפגמים", מקס אמר לבירץ': "טריקו למדה אס אווירי, היא עפה מאט עקום, אבל אני אעבוד איתה על זה", בירץ' התעניין: "מרשים מאוד בחור צעיר, אפשר לראות אותה?" מקס התבייש ואמר: "לא, היא מעולפת וחלשה עכשיו, היא בפוכדור הזה, ניצחנו ותפסנו פוקימון, אבל היא גם ספגה", בירץ' ענה: "זה שהיא הצליחה ללמוד מתקפה כל כך מסובכת כל כך מהר זה כבר הניצחון, אני בטוח שאלם יוכל לרפא אותה, אל תטרח לקחת אותה למרכז הפוקימונים", אלם אישר והשיב: "תישאר פה הלילה, מחר תצא למסע, בינתיים בירץ', אתה מאשר לי לצייד אותו בפוקידע ופוכדורים", פרופסור בירץ' חסר לדיבור הקליל: "אם הוא מסכים להסתפק בציוד הזבל של ג'וטו", וצחק, מקס חייך מאט ואמר: "ההצגה התחילה, והמסך לא ירד אף פעם" - "עכשיו אתה סתם מצטט את פרופסור אוק", פרופסור אלם אמר, ושלושתם צחקו.

מגניב , נורא אהבתי את הסיפור , תמשיך בבקשה

מדובר בפרק ספיישל

פרק 4: "מחר או אף פעם"

ואז הם עמדו מול הקבר של החבר פוקימון שלהם, עייפים, מי יכל להאמין שהאנשים עם המוטיבציה הבלתי נגמרת יהיו עייפים, הפעם הם לא היו עליזים, לא צבעוניים, ובלי סיסמאות ונאומים, הימים האלה נגמרו בשבילם ביום הזה, "חשבתם שתשע נשמות זה יספיק?", אלו היו המילים האחרונות שהם זכרו, המילים הדהדו בראשם, הם רדפו אחרי החשמל יותר מדי זמן, "הגיע הזמן שנחשוב מה נעשה", הגבר עם השיער הכחול אמר, בשיערו כבר לא היה ברק, הוא היה בלוי ומפורזל, מות חברו הביא למות החלק הילדותי שלו, "נזכור מה שהוא אמר לנו", אמרה האישה, והרוח החלה לנשוב ולפזר את שערה הוורוד, אך מי הם האנשים האלה? אני חושב שזה כבר ברור לכולם, למרות שקשה להאמין שזה יקרה.



הם היו שתי האנשים השנואים והמאוסים ביותר שאפשר לחשוב עליהם בשביל רוב האנשים, אבל הרגע הזה נגמר בשדה חיטה, כשהם ניסו לחטוף את הפוקימון החשמלי בפעם האחרונה, אחרי כל כך הרבה מאמץ, חברם הפוקימון, מיאו שמו, קיבל מכת חשמל קשה מדי ומת, הגוף שלו לא עמד בכל כך הרבה חשמל, הם זכרו היטב כיצד זה קרה, הוא נפל ארצה, החל לרעוד, בכה דקה ארוכה ואז חייך, "כנראה שתשע נשמות כבר לא היו מספיק, אני כבר לא אהיה הפוקימון המועדף על הבוס, אבל הוא כבר לא יהיה הבוס המועדף עליי שוב, כבר המון זמן שאני ממשיך לנסות רק בשביל שתי האנשים שאני אוהב, יום אחד אתם תבינו", וכך הפוקימון שמעולם לא וויתר סגר את העיניים, לאחר יממה ארוכה שהם עמדו מול הקבר בשדה החיטה הם צעדו, היה ברור להם מה הם צריכים לעשות, והדבר הראשון שהם עשו זה להסיר את מדי צוות רוקט שלהם ולהשיג בגדים חדשים, ואז הם ישבו על ספסל ברחוב כששמי הלילה מאירים עליהם, "מה המטרות שלנו?" היא שאלה, "לעשות מה שהוא הציע לנו יום לפני הניסיון האחרון", "אתם תמיד מנסים לגנוב פוקימונים חזקים, אבל אם הייתם תופסים כמה פוקימונים ומאמנים אותם תוך כדי הרדיפות אחרי הנודניק, ובכן, כל הזמן שרדפנו אחריו היה מספיק בשבילכם כדי להפוך למאמנים ברמה עולמית, יכל להיות לכם פוקימונים חזקים, אבל ככל שאתם רודפים אחריהם ונכשלים הם מתחזקים, ואתם? אתם מבזבזים כסף בהשגת כסך למכונות, למה המכונות? כדי לתפוס עכבר חשמלי בשביל בוס שלא מעריך אותכם", הם זכרו, שלאחר שאמר את הדברים האלה, הם היו מופתעים, זו הפעם הראשונה שהיו היה ענייני ואמיתי, אבל הם לא יכלו להיות כאלה, והלכו לתפוס את הפוקימון, "זה היה חייב להיות ככה?" ג'יימס שאל את ג'סי, ג'סי כהרגלה להנהיג אמרה: "כן, נתפוס פוקימונים חזקים, נאמן אותם, ואז נתפוס את פיקאצ'ו!"

"לא," הוא אמר, "לא נתפוס את פיקאצ'ו, הוא לא שווה את זה, החיים של מייאו שווים יותר מהתפיסה שלו לבוס, וכבר הפסדנו את מיאו, אני עוזב אותו בשקט, אנחנו יותר טובים מזה, בלעדינו הם היו כלום", היא שתקה ואמרה בשקט: "אתה צודק", שתי חברי הצוות לא האמינו שהם מגיעים להבנה הזאת, "מחר אנחנו נתחיל מחדש, זה מחר או אף פעם", וכך הם נשבעו שהם יתחילו מחדש, בשביל החבר שאיבד חייו בשבילם, על המסע שלהם רבים ישמעו ועל כך יסופר המון, אבל הם לא ידעו איך זה התחיל, ג'יימס הביא את גראולי שהיה לו כשהיה קטן מהבית, ותפס לו זנגוס ולאחר מכן בגון קטן שהפך לדרקון אימתני, וג'סי, היא תפסה לה סניזל והורסי, ולאחר מכן סוואבלו, והנוצץ שבהם היה שייניקס.





וחמש שנים אחר כך, כששדה החיטה כבר הפך לשדה שושנים לזכר מיאו, ילד נרגש ירד מהספינה בנמל קטן בג'וטו, מוכן לצאת למסע שהוא חלם עליו, לו עדיין יש את מה שג'סי וג'יימס איבדו, והוא עדיין לא יודע שהגורל עומד להפגיש ביניהם בקרוב מאוד, אבל זה לא ייראה כמו שזה נראה בעבר.

סיפור יפה ומעניין, אהבתי מאוד.

מדהים

סיפור מגניב ומדהים. ההוספה של צוות רוקט לסיפור עלול להיות מאוד מעניין.

סליחה שלא פרסמתי פרק כמה זמן...

פרק 5: זכור את היסודות

לאחר שעזב את העיר ניו בארק מקס בילה שבועות ביערות שדרכן עוברת דרך 29, הוא העדיף לאמן את הפוקימונים שלו ולהתחזק לפני שהוא מגיע לעיר צ'ריגרוב, לא מפני שהיה שם מכון או ציפה לו קרב, אלא שהיה לו המון זמן עד הליגה, והוא רצה לנצל את הזמן שלו בג'וטו כמה שיותר, למקס מלאו עשר שנים שלושה חודשים לאחר שעונת הליגות הסתיימה, וליגת ג'וטו עומדת להתחיל עוד שמונה חודשים, הוא הניח שלאסוף שמונה תגים ייקח לו רק כמה חודשים, ואז יוכל לאסוף את התגים של הואן, אבל העדיף לבלות את העונה הזו בג'וטו, מכיוון שרצה לחזור להואן כמאמן חזק, בנוסף, הוא הרגיש צורך להתרחק מהמשפחה שלו, ארבעה ימים לאחר שעזב את העיר ניו בארק מקס התאמן עם שתי הפוקימונים שלו בקרחת יער, "טריקו אס אווירי!" הוא קרא, וטריקו התעופפה כשהפכה את גופה למעין חיץ, הכיוון שלה הייתה נידורן שעמדה בכוננות, הפזילה של טריקו גרמה לשיגור להיות מעט עקום, אך היא ייצבה זאת, וזה היה מסוכן, כי היה קשה להתמודד עם פוקימון שבדרך אליך בציר לא ישר, אז נידורן החלה לרוץ והתכוננה לבצע את המתקפה בפעם הראשונה בעצמה לאחר שמקס אימן אותה במשך ימים רבים, ההילה של החץ החלה להופיע, אבל אז היא פחדה, והאינסטינקט קרה, תוך כמה שניות הילה עבה בצבעים שונים ובצורת בועה הופיעה מסביב לנידורן, "הגנה", מקס אמר בתמיהה, כשראה את נידורן משתמש במהלך הזה בפעם הראשונה, טריקו התנגשה בבועת ההגנה ועפה אחורה, היא נחתה על הרצפה, אך זו הייתה נפילה, היה ברור שיקח לה זמן לקום, בינתיים נידורן רצה מהר וניתרה לאוויר, ואז ברגע שהשמש חיממה את גופה יותר משאר הרגעים ההילה של החץ הופיעה, היא השתמשה באס אויירי ושיגרה עצמה לעבר טריקו, מקס היה מרוצה מקצב ההתקדמות של שתי הפוקימונים שלו.

"טריקו!" הוא אמר, "הגנה!" הוא ציפה מטריקו ליצור בועת הגנה, טריקו הניפה שתי ידיה לצדדים באופן סימטרי, והחלה ליצור בועת הגנה כשחיקתה את נידורן, אך היא לא הצליחה ליצור מעגל מושלם, וההילה העבה התעוותה מסביבה והתפוצצה בפנים, כשטריקו התאוששה לאחר כמה דקות מקס ביקש ממנה לעשות זאת שוב, אך נוצר פיצוץ שוב ורסיסי אדמה החלו לעוף למרחקים ארוכים, קרחת היער הייתה מיושבת, היו בה בתי קוטג' קטנים עם גינות מטופחות, התושבים של היער נהנו מפוקימוני היער, שגרמו למיני פרחים לצמוח שם, ולהפוך את הרחוב הירוק לסביבה יפהפה, בין מאות הבתים שהקיפו את המקום הופיע בחור רחב, בשנות ה40 לחייך, שערו היה אפור, בגדיו בגדי משרד והוא דיבר למקס: "טריקו שלך לא עושה את זה נכון, הטכניקה שגויה, אתה שוכח את היסודות", "טכניקה, יסודות", מקס לחש, הוא זכר שקרא על כך ספר כשהיה קטן, אך הזיכרון היה מעורפל, "למה אתה מתכוון?", שאל מקס, "תסתכל על האדמה ועל השמים, מה אתה רואה?" שאל הבחור, "אני רואה דשא ושמש" מקס אמר, והחל להתעניין, "בדיוק", הוא אמר, "פוקימוני עשב ניזונים מהשתמש בדיוק כמו צמחים, מאמנים צעירים נותים לחשוב שהמהלך שנקרא פוטוסינתזה היא הדרך היחידה שבהם פוקימוני עשב מקבלים אנרגיה מהשמש, אבל זה לא נכון, פוטוסינתזה קורת כל הזמן, המהלך מפנה מקום לטעינה מוגברת כדי להחזיר את הגוף לתפקוד בריא יותר, אם הייתה מבצע מהלך זה על אדמה יבשה בחושך, אז טריקו הייתה מצליחה, אבל היא מקבלת אנרגיה כל הזמן וצריכה ללמוד לשלוט בזה", מקס שאל: "אז מה אני צריך לעשות?", מקס שאל, "תתאמן על זה, תורה לה על שחרור אנרגיה מוגבל, היא צריכה למצוא איזון בפליטת האנרגיה, כשהיא לא מוצאת איזון העובי של ההילה לא רציונלי וקורה פיצוץ", במשך חצי שעה הם הדריכו את טריקו שוב ושוב, ולבסוף היא הצליחה, והיא אפילו לא התעייפה מזה, מקס שאל: "אז מול השמש טריקו תתחזק?", והאיש שנה: "מעט מאוד, כשהגוף נפגע גם היכולת לבצע פוטוסינתזה נפגעת, אם אתה תרצה לתקוף עם טריקו מתקפות מכריעות כמו קרן סולארית תורה לה לתקוף מגובה רב, ככה תוכל לשחרר הרבה יותר אנרגיה".


בייליף

"תנסה קרן סולרית עם טריקו", מקס גיכח ואמר: "זה נס שלמדנו תוך כמה ימים אס אויירי והגנה, קרן סולרית זה כמה רמות מעלינו", הבחור שלף פוכדור וקרא: "ביילי צאי!", ופוקימון העשב יצא, "שוט גפן!", מהעלים סביב של צווארה של ביילי יצאו שישה רצועות גפן בצורת שוט, מקס הרהר בליבו: "לביילי של אש היו רק שתיים", היא השתמשה בהם כדי להיתלות באוויר בגובה אדיר, פי עשרה מגובהו של מקס, כך שהייתה גבוהה יותר מהעצים, "טריקו תסתכלי, ביילי קרן סולארית!", גופה של ביילי התכסה בהילה ירוקה, והיא הוציאה מפיה קרן לבנה עם עוצמה אדירה שכוונה גבוהה לאויר, הנפח של הקרן היה עצום, גדול יותר מכל קרן סולארית שמקס זכר, אך הנפח היה מאוזן מבחינת גובה אורך ועומק, ביילי המשיכה לירות את הקרן באותה עוצמה במשך דקות ארוכות, ולאחר מכן נחתה, מקס נדהם, "קוראים לי ברט אגב, אז העיקרון הוא פשוט, כמו שטריקו הצליחה למצוא איזון בפליטת אנרגיה מגופה, כך היא תוכל למצוא איזון בריכוז אנרגיה מגופה", מקס נדהם ולא הגיב, "אתה מאמן פוקימונים?", ברט ענה: "הייתי מאמן פוקימון כשהייתי צעיר, עכשיו אני נשוי", מקס גיכח מעט, לפתע אשתו של ברט הופיעה, טלטלים חומים בצורת אפרו, אישה רזה חולצה בצבע תכלת וחצאית אדומה ארוכה, "ברט, הבטחת שהפעם אתה תגיע לארוחת הערב בזמן", היא הזיזה פניה הצידה, הראתה חוסר עניין וחזרה לרחוב הדרומי, ואז הוא אמר: "אני מצטער מקס, כמו שאתה רואה אין לי כבר יכולת להיות מאמן פוקימונים, תבוא לבקר אותי בארבע עשר לחודש כשיהיה לי כמה ימים חופשיים", "הארבעה עשר לחודש, זה עוד שבעה ימים", אמר מקס, "להתראות".



סינדקוויל

לאחר שברט עזב הערב הופיע, ומקס החל לעשות את הדרך חזרה למרכז הפוקימונים על מנת שיוכל לישון שם, ורצה להגיע לפני שיחשיך, אך בדרך הוא ראה אורות בוהקים בין השיחים שזזים להם, הוא עקב אחריהם וראה פוקימון אש ק טן יוצא, "זו הלהבה שעל גבו שיצרה את האור", הוא התבונן וסינדקוויל וחשב אם כדאי לנסות לתפוס אותו, הוא זרק פוכדור וקרא: "צאי נידורן!", נידורן יצאה וסרטה עם רגליה את האדמה, מעט דשא עף לצדדים, נידורן החלה לרוץ לעבר סינדאקוויל, שברגע השתמש במתקפה מהירה, קפץ לה על הגב כשהילה לבנה מסביבו וריחף לאוויר, מקס חייך, הוא חיכה שסינדאקוויל ינחת, ואז קרא: "בעיטה כפולה!", נידורן הכתה בסינדאקוויל פעמיים והוא עף לכיוון העץ, "עוקץ רעל!", היא שלחה לעברו גיצי רעל סגולים, סינדקוויל השיב במהירות בגחלת ששרפה את גיצי הרעל לגמרי, ואז הוא החל לרוץ לעברה, לפי תנועותיו מקס הסיק שהוא הולך לשלוח מתקפה ישירה ממרחק קרוב, אך כשנהיה קרוב מספיק החל שוב במתקפה מהירה כשההילה הלבנה מאחוריו, מקס חיכה, ורגעים ספורים לפני ההתנגשות הורה לנידורן לקפוץ, אף שבגלל גופה הקשה יכל לעמוד מולו, "עכשיו! חבטה!", היא הפילה עצמה על סינדקוויל וגרמה לו נזק רב, הוא רץ אחורה וירה עליה להביור, מקס קרא: "אס אווירי!" נידורן שיגרה לעצמה לעבר סינדקוויל כהילת החץ הופיעה שוב, אך היא הייתה צריכה לעבור דרך הלהביור שפגע בה מאוד, סינדקוויל קיבל מכה אנושה והובס, כמה שניות לאחר מכן נידורן התעלפה, מקס זרק פוכדור לעבר סינדקוויל, והוא נתפס.

נחמד רק קודם כל הפוקימון הוא בייליף , לא ביילי.
נראה לי שללמוד התקפות כאלה בשלב כל כך מוקדם לא הגיוני (ואני בספק אם נידורן נקבה יודעת ללמוד אס אווירי.)
סך הכל פרק נחמד