נושא: בעקבות האלים

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה מחבק בחום את הפוקימונים שלך "איזה אלופים אתם" אתה אומר להם בחיבוק חזק.
גרובייל מניח על כתפיך את ראשו וסלופוק מסתכל עליך במבטו המבולבל, כאילו כלום לא קרה. אתה מחייך אליהם ומחזיר אותם לכדורים שלהם. מגיע להם מנוחה ארוכה.
אתה קם על רגלייך ולוחץ את ידו של ג'סטין. "אין ספק שזה היה קרב מעולה" אתה אומר לו "למדתי המון, ואני מרגיש שעשינו שיפור משמעותי." מוסיף בחום.
ג'ניפר ניגשת אליך ומברכת אותך על הקרב הנהדר.
"אין ספק שאתה כמעט מוכן לקרב מול רוב" מוסיפה בעוקצנות. אתם מצחקקים קצת.
"כן? את חושבת שהשתפרתי?" אתה שואל אותה במעט תמימות- והיא מהנהנת בראשה בהסכמה. "אין ספק להתמודד מול פוקימונים כאלה משוריינים זו בעיה. אבל ניצלת את המתקפות שלך לטובה, אבל אין ספק שאתה צריך קצת יותר מגוון במתקפות. רוב מומחה בפוקימוני אדמה ורק גרובייל וסלופוק באמת יכולים להתמודד איתם. לפרס יכולה גם לעזור, אבל לפי מה שראיתי היכולת שלה בקרב לא ממש מעולות והיא יותר יכולה לתת לך תמיכה מאשר התקפה" מוסיפה ברצינות. אתם ממשיכים לשוחח עוד מספר רגעים עם ג'סטין על הקרב ובמהרה אתה נזכר בהצעתו של ג'סטין ומוציא את סייטר שלך.
"תוכל ללמד אותו אגרוף קליע?" אתה שואל בנימוס.
"ובכן לא, אבל אם תרצה במקום מתקפה אני יכול לתת לך משהו אחר." הוא אומר ואז רץ מהר לסטודיו שלו וחוזר עם צינור מתכתי מבריק. "זה מעיל מתכת אם תתן אותו לסייטר, הוא יוכל להתפתח לסיזור"
"סיזור יכול ללמוד אגרוף קליע בלי בעיה" אומר לך בחיוך "אולי כנף מתכת?" אתה שואל ותוהה לעצמך.
"מה שתרצה" אומר לך ג'סטין ומחכה לתשובתך.

אעעע... עיקבת אותי המשך סתם. בכוונה ישר שאלתי גם כנף מתכת, לקצר את ה-"כן" המיותר הזה.
~~~~~~~~
"כן, אני אשמח מאוד!" אשיב לו בחיבה, אחכה לצד שותפתי החביבה. "כמעט אה?!" אדחף עצמי עליה באיטיות ובעדינות, רק כדי שתרגיש בי ואלחש לה.
"אני עוד אתאמן בדרך, ואביס את רוב על בטוח!" אוסיף עם אגרוף קמוץ ולהט בעייני. ובעמידה מצחיקה כמו של מצביא נערץ (בהומור כמובן).
לאחר מכן נודה לו מאוד ונמשיך לדרכינו במהירות! (יאללללההההה, אם אני נשאר שם עוד המשך יהיה 'מחסור מסתורי באבני-ירח בעולם הפוקימון עד מכון שמיני!')


רובי-
שניכם מחזירים אל הבחור המזוקן ניפוף, אתה מנגב כמה טיפות זיעה נוספות מן המצח תוך פסיעה לעברו, מתיישיבים והוא מציע לכם בנחמדות להתיישב על המחצלת הגדולה שלו. יפייפיה למען האמת, עם הדפס ענק של קרב בין מגה-אבסול למגה סלאמנס. אתם מציגים את עצמכם תוך שאתה מלטף את ההיפוטופס החמוד והחברותי שלו שנהנה ממגע ידך. הוא מצחק בכבדות בקולו הצרוד ושואל אם הטיפוס היה לכם קשה?
נד משיב באדישות "לאלא ממש, אתה יודע קצת מאמ..." --"מאוד! אוי זה פשוט נורא!" אתה מתפרץ והשניים מביטים בך לרגע מופתעים ואז כולכם צוחקים.
בעוד אתם מוציאים סנדוויצ'ים משלכם, הוא מציע בנוסף מרק סמיך שהכין כאן על גזיה, סלט מרענן, כדורי אורז-טופו שנראים מעולה ואתם פשוט מריירים על הכל בעיניים בורקות. מנסים להיות מנומסים אך הוא מוסיף "קדימה קדימההה. מה שלא תצליחו לסיים?! היפופטאס ישמח לעזור!" ושוב צוחק בעוד הוא מפלח עוד אבטיח לו ולפוקימון שלו.
לאחר מנוחה של כמעט שעה שלמה, אתה קם ומתמתח מהרביצה הממושכת הזאת. ומביט סביב, עד שאתה מאתר בעינייך שוב את דרילבור, ומוצא אותו מתעסק בחפירת מעין גומה מתמשכת המתגלשת מטה אל תוך המערה, והוא מדרדר דרכה מזון שאסף, כנראה ישירות אל המחילה שלו.
אתה מתרשם מהתושיה והתחכום אך כל אלו לא עוצרים מבעדך לפנות אליו.
אתה מציע לו קרב, בנימוס מופתי. הוא מטה ראשו הצידה ומביט בך בתמימות אך אז מחייך וקורא "דרילבור!" בעליזות ומגיש לך בכפו הארוכה פרי גדול מאלה שאסף ומציע לך לעזור לו, כנראה, ולגלגל אותו מטה המורד המחילה.
אתה מביט בו בתמיהה והוא כלכך שמח, "זר-חברי שבא לעזור לו ולהקהל עליו! בתום לב שכזה... חחח אין לו מושג, לסרב" אתה תוהה. ומחליט לתת לו יד. ולאחר שאתה עוזר לו עם כמה פירות. אתה מציע שוב והוא אינו מתייחס, רק מציע לך פרי נוסף והוא ממהר מאוד משום מה. בכל פעם מביט אל השמיים ואל השמש. וממשיך במרץ לעבוד.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אמרת להיות יצירתי... אז אני יצירתי, בונה משהו, תפעל איך שאתה רוצה, רק תזרום ;)

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי-
שניכם מחזירים אל הבחור המזוקן ניפוף, אתה מנגב כמה טיפות זיעה נוספות מן המצח תוך פסיעה לעברו, מתיישיבים והוא מציע לכם בנחמדות להתיישב על המחצלת הגדולה שלו. יפייפיה למען האמת, עם הדפס ענק של קרב בין מגה-אבסול למגה סלאמנס. אתם מציגים את עצמכם תוך שאתה מלטף את ההיפוטופס החמוד והחברותי שלו שנהנה ממגע ידך. הוא מצחק בכבדות בקולו הצרוד ושואל אם הטיפוס היה לכם קשה?
נד משיב באדישות "לאלא ממש, אתה יודע קצת מאמ..." --"מאוד! אוי זה פשוט נורא!" אתה מתפרץ והשניים מביטים בך לרגע מופתעים ואז כולכם צוחקים.
בעוד אתם מוציאים סנדוויצ'ים משלכם, הוא מציע בנוסף מרק סמיך שהכין כאן על גזיה, סלט מרענן, כדורי אורז-טופו שנראים מעולה ואתם פשוט מריירים על הכל בעיניים בורקות. מנסים להיות מנומסים אך הוא מוסיף "קדימה קדימההה. מה שלא תצליחו לסיים?! היפופטאס ישמח לעזור!" ושוב צוחק בעוד הוא מפלח עוד אבטיח לו ולפוקימון שלו.
לאחר מנוחה של כמעט שעה שלמה, אתה קם ומתמתח מהרביצה הממושכת הזאת. ומביט סביב, עד שאתה מאתר בעינייך שוב את דרילבור, ומוצא אותו מתעסק בחפירת מעין גומה מתמשכת המתגלשת מטה אל תוך המערה, והוא מדרדר דרכה מזון שאסף, כנראה ישירות אל המחילה שלו.
אתה מתרשם מהתושיה והתחכום אך כל אלו לא עוצרים מבעדך לפנות אליו.
אתה מציע לו קרב, בנימוס מופתי. הוא מטה ראשו הצידה ומביט בך בתמימות אך אז מחייך וקורא "דרילבור!" בעליזות ומגיש לך בכפו הארוכה פרי גדול מאלה שאסף ומציע לך לעזור לו, כנראה, ולגלגל אותו מטה המורד המחילה.
אתה מביט בו בתמיהה והוא כלכך שמח, "זר-חברי שבא לעזור לו ולהקהל עליו! בתום לב שכזה... חחח אין לו מושג, לסרב" אתה תוהה. ומחליט לתת לו יד. ולאחר שאתה עוזר לו עם כמה פירות. אתה מציע שוב והוא אינו מתייחס, רק מציע לך פרי נוסף והוא ממהר מאוד משום מה. בכל פעם מביט אל השמיים ואל השמש. וממשיך במרץ לעבוד.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
אמרת להיות יצירתי... אז אני יצירתי, בונה משהו, תפעל איך שאתה רוצה, רק תזרום ;)

אסתכל עליו במעט יאוש, אבל אמשוך בכתפיי ואגלגל את הפרי הנוסף שהוא נתן לי במחילה שהוא חפר בה ואנסה להציץ מה נמצא בסופה ואם אני יכול לרדת פנימה.
~~~~~~~~~
זורם איתך


אשטון-
אתה לוקח את המעיל מתכת מידיו של ג'סטין ובוחן אותו דקות ספורות, מחייך ומודה לו שוב על הקרב הנהדר.
אתם מושחחים עוד מספר רגעים, ולבסוף אתה וג'ניפר נפרדים ממנו להתראות.
אתה מסתכל לאופק ורואה את ההר המתחיל להתפרש מעליך באופק.
"מוכן?" שואלת אותך ג'ניפר ומפשילה שרוולים. אתה מהנהן בראשך ואתם מתחילים לעלות במעלי ההר האפור.
העליה אומנם אינה תלולה בעליל, אך אחרי כמעט שעה של טיפוס אתם מגיעים כמעט למחצית ההר, ואתם מוצאים לעצמכם סוג של פארק קטן על צלע ההר,
הפארק מוקף בגדר לבנה, ואתה מבחין בעצי פרי ופרחים צומחים בפנים.
אתם מחליטים ללכת לתוך הפארק, שגם ככה הדרך מובילה דרכו.
בפנים אתה מבחין בכמה ספסלים ואנשים הנהנים מהיום. ממש במרכז הפארק אתה רואה גם מזרקה ענקית היורה מים לכל כיוון.
אתה סורק את האזור ואתה מבחין גם בכמה פוקימונים המסתובבים באזור
, , , ,
בנוסף ישנם כמה מאמנים שלוכדים את עינך המדברים בחבורה , , ,
ישנם עוד כמה אנשים המסתובבים באזור, כמה משפחות ובשמיים אתה מבחין בכמה פוקימונים מעופפים לצד צמרות העצים.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה לוקח את המעיל מתכת מידיו של ג'סטין ובוחן אותו דקות ספורות, מחייך ומודה לו שוב על הקרב הנהדר.
אתם מושחחים עוד מספר רגעים, ולבסוף אתה וג'ניפר נפרדים ממנו להתראות.
אתה מסתכל לאופק ורואה את ההר המתחיל להתפרש מעליך באופק.
"מוכן?" שואלת אותך ג'ניפר ומפשילה שרוולים. אתה מהנהן בראשך ואתם מתחילים לעלות במעלי ההר האפור.
העליה אומנם אינה תלולה בעליל, אך אחרי כמעט שעה של טיפוס אתם מגיעים כמעט למחצית ההר, ואתם מוצאים לעצמכם סוג של פארק קטן על צלע ההר,
הפארק מוקף בגדר לבנה, ואתה מבחין בעצי פרי ופרחים צומחים בפנים.
אתם מחליטים ללכת לתוך הפארק, שגם ככה הדרך מובילה דרכו.
בפנים אתה מבחין בכמה ספסלים ואנשים הנהנים מהיום. ממש במרכז הפארק אתה רואה גם מזרקה ענקית היורה מים לכל כיוון.
אתה סורק את האזור ואתה מבחין גם בכמה פוקימונים המסתובבים באזור
, , , ,
בנוסף ישנם כמה מאמנים שלוכדים את עינך המדברים בחבורה , , ,
ישנם עוד כמה אנשים המסתובבים באזור, כמה משפחות ובשמיים אתה מבחין בכמה פוקימונים מעופפים לצד צמרות העצים.

אביט במאמנים שנראים לי מוכרים ואתהה מדוע והאם הם רודפים אותי מתחילת המסע? או שמא "הגורל" פשוט עצלן ומתחסכן עליי ביצירתיות...
אבהה גם בברלום ופריימיפ בעניין. אך במידה ולא אמשע מג'ניפר כי ברצונה לעצור? אמשיך הלאה.


רובי-
גופך נשמט קדימה כשחיוך מזוייף וקצת מיואש עולה על פנייך, הוא נראה מאוד תמים נוכח העבודה שאתה בגלוי רוצה לתפוס אותו ולהילחם. אך היות והוא לא מעוניין כרגע, אתה תולה תקווה בעתיד ומחליט לעזור לו.
יורד על ברכייך והוא מאושר ונמרץ מתחיל למסור לך שלל פירות:,,,, אותם אתה מגלגל בזה אחר זה במורד הגומחה לעבר המחילה המרוחקת באפלת המערה.
'הוא מאוד מאוד ממהר, קל להבחין בזה' עולה מחשבותיך בעוד הוא מתרוצץ. הזמן עובר ואתה כבר מותש. אבל הינה סיימתם, אתה חוזר לנוח בקרבתו של נד והאלמוני שהסעיד אתכם כשהאחד מנגן ביוקיליילי והשניים והם נראים קצת מדושנים בשכרות כשיין כמעט ריק ושני פחיות בירה מצ'וקמקות מונחות על ידן. הם שרים בהנאה כשלפתע מגיב נד לחזרתך בקול מרוח "רוובביייי!!! רוביי, רוביי.. איפה היית חיפשנו אותךך.." ונתקע לרגע. אתה מרים עליהם גבה ומנסה להיראות רציני כשנד כמו נזכר -"שנים! חיפשנו אותך שנים!" ומיד שניהם נחנקים ומתפקעים מצחוק מתגלגל.
אתה נח מעט וגם שותה מהמעט שנשאר שלא עושה יותר מידי, והינה גם לא תפסת את החפרפר וגם אתה הולך לישון בטבע. ועוד בתור הסאחי היחיד. שעת הדימדומים כמעט ונגמרת והשמיים שמכוסים סגול ומעט כתום הולכים ומתכההים...
כשאז ניגד אליכם דרילבור שלו עזרת! הוא רץ צץ מממחילה שחפר ממש תחתיכם ומכתפיו שני אחיו הקטנים ומיד עוד כמה, נראה שהם משפחה שם והוא מנסה לשכנע אותך שכדאי שתבואו אחריו ותישנו בקרבתם באיזור שיציע בתוך המערה. כי האזור בו אתם נמצאים לא בטוח בלילה.
הובס (זה מעכשיו שמו של הבחור המזוקן) משתף "גם אני שמעתי על זה, לא יודע מה אתכם... אני עם החפרפר! ואתם?"

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי-
גופך נשמט קדימה כשחיוך מזוייף וקצת מיואש עולה על פנייך, הוא נראה מאוד תמים נוכח העבודה שאתה בגלוי רוצה לתפוס אותו ולהילחם. אך היות והוא לא מעוניין כרגע, אתה תולה תקווה בעתיד ומחליט לעזור לו.
יורד על ברכייך והוא מאושר ונמרץ מתחיל למסור לך שלל פירות:,,,, אותם אתה מגלגל בזה אחר זה במורד הגומחה לעבר המחילה המרוחקת באפלת המערה.
'הוא מאוד מאוד ממהר, קל להבחין בזה' עולה מחשבותיך בעוד הוא מתרוצץ. הזמן עובר ואתה כבר מותש. אבל הינה סיימתם, אתה חוזר לנוח בקרבתו של נד והאלמוני שהסעיד אתכם כשהאחד מנגן ביוקיליילי והשניים והם נראים קצת מדושנים בשכרות כשיין כמעט ריק ושני פחיות בירה מצ'וקמקות מונחות על ידן. הם שרים בהנאה כשלפתע מגיב נד לחזרתך בקול מרוח "רוובביייי!!! רוביי, רוביי.. איפה היית חיפשנו אותךך.." ונתקע לרגע. אתה מרים עליהם גבה ומנסה להיראות רציני כשנד כמו נזכר -"שנים! חיפשנו אותך שנים!" ומיד שניהם נחנקים ומתפקעים מצחוק מתגלגל.
אתה נח מעט וגם שותה מהמעט שנשאר שלא עושה יותר מידי, והינה גם לא תפסת את החפרפר וגם אתה הולך לישון בטבע. ועוד בתור הסאחי היחיד. שעת הדימדומים כמעט ונגמרת והשמיים שמכוסים סגול ומעט כתום הולכים ומתכההים...
כשאז ניגד אליכם דרילבור שלו עזרת! הוא רץ צץ מממחילה שחפר ממש תחתיכם ומכתפיו שני אחיו הקטנים ומיד עוד כמה, נראה שהם משפחה שם והוא מנסה לשכנע אותך שכדאי שתבואו אחריו ותישנו בקרבתם באיזור שיציע בתוך המערה. כי האזור בו אתם נמצאים לא בטוח בלילה.
הובס (זה מעכשיו שמו של הבחור המזוקן) משתף "גם אני שמעתי על זה, לא יודע מה אתכם... אני עם החפרפר! ואתם?"

אסתכל על דרילבור ואז אפנה להובס ואהנהן בראשי.
"אם שניים אומרים שלא בטוח פה בלילה" אומר "אין ספק שכדאי להקשיב ולבוא איתכם" אוסיף ברצינות ואאסוף במהירות את חפציי, וכמובן אעזור לנד במידה והוא שיכור מידי ללכת, ואלך יחד עם הובס ודרילבור לתוך מעמקי המערה.


אשטון-
אתה צופה בחבורת המאמנים המעט מוכרים לך, טוב כנראה שהמסלול דיי ליניארי ודיי צפוי שתראה פרצופים מוכרים בדרך.
אתה גם מתרשם מפריימפ ובלרום, אשר מתאמנים ברצינות בחבטות על עצים.
אתה מסתכל לעברה של ג'ניפר, אבל נראה שהיא אינה מתייחסת כל כך למאמנים או לפוקימונים בסביבה, ונראית מרוכזת בהליכה.
לאחר כמעט עשר דקות הליכה, אתם יוצאים סוף סוף מהפארק השטוח יחסית, וחוזרים לעלייה מתונה ולאט לאט לטיפוס רציני, וקצב ההליכה שלכם מאט במעט.
הטיפוס הרציני נמשך כמעט כשעתיים, כאשר לבסוף העליה מתחילה להשטתח ולבסוף אתם מגיעים לפסגת ההר.
אתה מסתכל לאופק ואתה מצליח לראות בדרום את נחל הגרידוס הגדול הזורם לאופק, אחריו אפילו אתה מצליח להבחין בעיר שונאן ובית הקברות הגדול הנמצא שם.
לצפונכם, אתה רואה את שרשרת ההרים שטיפסתם עליה, מתמשכת עוד לאופק, ואתה פאליו מצליח להבחין בעיר אופריט מרחוק בקצה שרשרת ההרים.
"נראה לי שאם נמשיך בקצב הזה, נוכל להגיע לעיר היום בלילה או מחר בבוקר" אומרת לך ג'ניפר בזמן שהיא אוספת את שיערה לקוקו גבוה אך מרושל.
החום באמת משפיע אף עליך ואתה מוריד את ג'קטך וקושר אותו סביב מותנך.
אתה מתנשם כמה רגעים ומהנהן בראשך להסכמה ואתם ממשיכים בהליכה.
תוך כדי הליכה אתה מבחין גם בכמה פוקימונים הנמצאים באזור , , , וחבורה של כאשר אחד מהם נראה מעט מוזר בעינייך .

[QUOTE=NivX10]

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה צופה בחבורת המאמנים המעט מוכרים לך, טוב כנראה שהמסלול דיי ליניארי ודיי צפוי שתראה פרצופים מוכרים בדרך.
אתה גם מתרשם מפריימפ ובלרום, אשר מתאמנים ברצינות בחבטות על עצים.
אתה מסתכל לעברה של ג'ניפר, אבל נראה שהיא אינה מתייחסת כל כך למאמנים או לפוקימונים בסביבה, ונראית מרוכזת בהליכה.
לאחר כמעט עשר דקות הליכה, אתם יוצאים סוף סוף מהפארק השטוח יחסית, וחוזרים לעלייה מתונה ולאט לאט לטיפוס רציני, וקצב ההליכה שלכם מאט במעט.
הטיפוס הרציני נמשך כמעט כשעתיים, כאשר לבסוף העליה מתחילה להשטתח ולבסוף אתם מגיעים לפסגת ההר.
אתה מסתכל לאופק ואתה מצליח לראות בדרום את נחל הגרידוס הגדול הזורם לאופק, אחריו אפילו אתה מצליח להבחין בעיר שונאן ובית הקברות הגדול הנמצא שם.
לצפונכם, אתה רואה את שרשרת ההרים שטיפסתם עליה, מתמשכת עוד לאופק, ואתה פאליו מצליח להבחין בעיר אופריט מרחוק בקצה שרשרת ההרים.
"נראה לי שאם נמשיך בקצב הזה, נוכל להגיע לעיר היום בלילה או מחר בבוקר" אומרת לך ג'ניפר בזמן שהיא אוספת את שיערה לקוקו גבוה אך מרושל.
החום באמת משפיע אף עליך ואתה מוריד את ג'קטך וקושר אותו סביב מותנך.
אתה מתנשם כמה רגעים ומהנהן בראשך להסכמה ואתם ממשיכים בהליכה.
תוך כדי הליכה אתה מבחין גם בכמה פוקימונים הנמצאים באזור , , , וחבורה של כאשר אחד מהם נראה מעט מוזר בעינייך .

"וואוו קבל נד!" אפנה את תשומת ליבו לסטנטלר המיוחד הזה, מעולה לא ראיתי כזה סטנלטר והוא נראה כה זוהר. 'איזה טבע מדהים' אחשוב כשחיוך על פניי מלווה בתחושה חזקה של הכרת תודה על הזכות לצאת למסע.
אביט סביב על כל הנוף ואהנה ממנו ומהרוח כל עוד אני יכול. בנוסף לכל הפוקימונים אשתהה מעט על גלייגר, אבדוק אם ישלי פוקדורים ואחשוב לעצמי "יאללה ננסה את מזלי. אנחנו צריכים למהר עד כמה שאפשר. הדרך הזו עוד ארוכה.." אמלמל לעצמי בלחש תוך שאני מתלבט על גלייגר.
בסוף אשתכנע לנסות, חיש אברר איזה סוגים חזקים עליו ואוציא את סלופוק בשקט. "סלופוק, אנחנו לא רוצים לעורר פה יותר מידי מהומה אז הקשב היטב... תתביית על גלייגר, תתקרב בשקט וחכה לסימן ממני! כשיגיע? תקוף בפעימת מים"
אמתין כמה רגעים על-מנת שהתמקם ויהיה מוכן, בנתיים אשב בשקט ולא אנסה לעורר חשד. כשיגיע הרגע אכריז בחיוך רחב ותמים "היי גלייגר, תראה!" ואנופף אליו למשוך את צומת ליבו, וזה גם הסימן להכות!
לאחר הפגיעה הישירה אמהר לזרוק פוקדור על גלייגר, במידה וישתחרר אאסוף את סלופוק ואמשיך בדרכי מבלי לבזבז עוד זמן.
.

רובי-
מסתבר שזה דרילבר, לא בור. אגב 97 מתמטיקה, 89 פיזיקה
~~~~~~~
מביט אל דרילבר, ואז אל הובס ומשיב בשקט ובהסכמה לידידך החדש, "יש מעולה!" הוא משיב ואז מיד פוצח "החלטה מעולה חברייםםם... הולכים לישון במערה!!!" בהכרזה רועמת כמו מנגינה קלוקלת בכולו הצרוד והעמוק.
למקבץ הדרילברים קופץ חזרה אל החורים שיצרו, פרט לדרילבר שהכרת ומה שנראה כמו אביו או אחיו הגדול. גם דרילבר, עם פרצוף זעוף, שקט למידי, מעט יותר גדול מחברך (הדרילבר שעזרת לו) פרוותו פרועה מעט ויש לו 'קרחת פרווה' בצורת 3 שריטות עבות שמכסות כמעט את כל גבו.
אתה בוהה בזה קצת וכשהוא שם לב מעבר לכתפו את מיד מרים מבטך במבוכה והסיטואציה זורמת לה בשקט בלי לאמר מילה...
נד מושיט אלייך ידיים בחיוך מטופש ואתה צוחק ועוזר לו לקום "אוהבתך" הוא לוחש בעקצוץ באוזנייךכשהוא נזרק עלייך ואז מיד מתפוצץ מצחוק תוך שמוסיף "אני מתתת" ואתה גם משיב בצחוק מתגלגל.
לאחר הליכה, לא פשוטה יש לציין, יחד עם כולם אתם מגיעים למערה. תחילה הם מרחיבים את הפתח הראשוני בכדי שתכנסו בקלות, ושני חפרפרות אחרונות מכסות ומקווצות חזרה וקופצות פנימה!
מי נגלה אליכם חלל ענק ומנצנץ למדי:

"זה ירידה לחלל הפנימי של המערה! כמו ירידה לקומה 2." מסביר הובס בחיוך מאושר כשחיוך דומה עולה גם על פנייך, אתה מתמוגג מהיופי הנפלא הזה. מקום פשוט צבעוני וקסום. ואתה רואה בו המוני דרילברים. גדולים ובגירים יותר, וגם ממש תינוקות.
חיים להם בהנאה ובשלווה בכל מיני גומחות. מזדרזים לחלק ערימות פירות לכל משפחה, לסדר ולפנות אדמה, יוצרים מדשאות יפות, חופרים ומגלים עוד ועוד קריסטלים מנצנצים.
קריסטלים יפייפים! בשלל צבעי הקשת! מכל מיני אבנים נדירות!
'בוודאי כל אחד כזה שווה הון אתה חושב לעצמך' ואתם פשוט משתהים באיך הם מתנהלים בחלל הענק והמפתיע הזה ,אליו מגיעים משני חורים קטנים כלכך.
לאחר שאתם מובלים בידי דרילבר ואחיו, הם מתדרכים אתכם ומסבירים שבשעות הלילה אסור להם להשמיע רעש בכלל, בלילה מגיעים מתוכה של החלק העליון במערה להקות פרסיאנים ולייפרדים, המונהגים בידי "אורסרינג הבלהות" קח הם מכנים אותו.
הפוקימונים הללו משרתים את אורסרינג ששולט בכל המערה הזאת באכזרויות, הוא לא אורסרינג רגיל וכל הפוקימון במערה מפחדים ממנו. אתם נמצאים רק בחלק קטן וסודי, אבל המערה היא ענקית. גדולה לפי התיאורים שלהם כמו הכפר בוא גדלת רק מתחת לאדמה!
כל הסיפור הזה מאוד מהיר לך, ולא מובן. עולות בך הרבה שאלות...

[QUOTE=NivX10;1513834]

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי-
מסתבר שזה דרילבר, לא בור. אגב 97 מתמטיקה, 89 פיזיקה
~~~~~~~
מביט אל דרילבר, ואז אל הובס ומשיב בשקט ובהסכמה לידידך החדש, "יש מעולה!" הוא משיב ואז מיד פוצח "החלטה מעולה חברייםםם... הולכים לישון במערה!!!" בהכרזה רועמת כמו מנגינה קלוקלת בכולו הצרוד והעמוק.
למקבץ הדרילברים קופץ חזרה אל החורים שיצרו, פרט לדרילבר שהכרת ומה שנראה כמו אביו או אחיו הגדול. גם דרילבר, עם פרצוף זעוף, שקט למידי, מעט יותר גדול מחברך (הדרילבר שעזרת לו) פרוותו פרועה מעט ויש לו 'קרחת פרווה' בצורת 3 שריטות עבות שמכסות כמעט את כל גבו.
אתה בוהה בזה קצת וכשהוא שם לב מעבר לכתפו את מיד מרים מבטך במבוכה והסיטואציה זורמת לה בשקט בלי לאמר מילה...
נד מושיט אלייך ידיים בחיוך מטופש ואתה צוחק ועוזר לו לקום "אוהבתך" הוא לוחש בעקצוץ באוזנייךכשהוא נזרק עלייך ואז מיד מתפוצץ מצחוק תוך שמוסיף "אני מתתת" ואתה גם משיב בצחוק מתגלגל.
לאחר הליכה, לא פשוטה יש לציין, יחד עם כולם אתם מגיעים למערה. תחילה הם מרחיבים את הפתח הראשוני בכדי שתכנסו בקלות, ושני חפרפרות אחרונות מכסות ומקווצות חזרה וקופצות פנימה!
מי נגלה אליכם חלל ענק ומנצנץ למדי:

"זה ירידה לחלל הפנימי של המערה! כמו ירידה לקומה 2." מסביר הובס בחיוך מאושר כשחיוך דומה עולה גם על פנייך, אתה מתמוגג מהיופי הנפלא הזה. מקום פשוט צבעוני וקסום. ואתה רואה בו המוני דרילברים. גדולים ובגירים יותר, וגם ממש תינוקות.
חיים להם בהנאה ובשלווה בכל מיני גומחות. מזדרזים לחלק ערימות פירות לכל משפחה, לסדר ולפנות אדמה, יוצרים מדשאות יפות, חופרים ומגלים עוד ועוד קריסטלים מנצנצים.
קריסטלים יפייפים! בשלל צבעי הקשת! מכל מיני אבנים נדירות!
'בוודאי כל אחד כזה שווה הון אתה חושב לעצמך' ואתם פשוט משתהים באיך הם מתנהלים בחלל הענק והמפתיע הזה ,אליו מגיעים משני חורים קטנים כלכך.
לאחר שאתם מובלים בידי דרילבר ואחיו, הם מתדרכים אתכם ומסבירים שבשעות הלילה אסור להם להשמיע רעש בכלל, בלילה מגיעים מתוכה של החלק העליון במערה להקות פרסיאנים ולייפרדים, המונהגים בידי "אורסרינג הבלהות" קח הם מכנים אותו.
הפוקימונים הללו משרתים את אורסרינג ששולט בכל המערה הזאת באכזרויות, הוא לא אורסרינג רגיל וכל הפוקימון במערה מפחדים ממנו. אתם נמצאים רק בחלק קטן וסודי, אבל המערה היא ענקית. גדולה לפי התיאורים שלהם כמו הכפר בוא גדלת רק מתחת לאדמה!
כל הסיפור הזה מאוד מהיר לך, ולא מובן. עולות בך הרבה שאלות...

'מעניין' אחשוב לעצמי ואנסה לפענך את הסיפור ההזוי הזה במוחי ואז אסתכל על נד והובס המבושמים, נקרא לזה כך, ואז אסרוק את להקת הדרילברים המסכנים ואתחיל להבין בעצמי שכנראה בגלל הלהקה הנוראית הזו חייהם של פוקימוני המערה האלה אומללים לחלוטין וזעם בלתי מוסבר ימלא את ליבי.
"חברים אם משהו קורה הלילה אני רוצה שלא תתפרסו ותשארו קרובים אלינו" אומר להם בביטחון כמעט מלא. "אני ונד מאמנים מיומנים ונוכל לעזור לכם במידה והם ינסו לתקוף אותנו" ואז באותה נשימה אשחרר את הפוקימונים שלי מהכדורים שלהם ואציג אותם בגאווה ללהקה.
מיד לאחר מכן אורה למילטנק לבנות לעצמה מהר עמדת ריפוי במידת הצורך ולנידורינו, גרנבול ופלריאון לעשות פטרולים באזור. "במידה ואתם רואים משהו חשוד מתקרב, אל תתחילו בקרב ותחזרו לכאן מהר" אסביר לשלושתם ברצינות.
בזמן שהם מסתובבים, אשכיב את נד שינוח ויתפקח מעט בעקבות השתייה המרובה שלו ושל הובס.
"פיבאס. וואלבי, אני יודע ששתיכן עוד טריות בקרבות. אבל אתן פה למקרה ותיהיה תקיפה תוכלו לעזור לי להגן על הלהקה בסדר?" אומר להם בנועם.
לאחר כל זה, אכין מדורה קטנה ואתחיל לבשל קצת ארוחת ערב לכולם מהמצרכים שאמצא בתיקי וביכולת הבישול שלי, ואחכה לראות מה יוביל איתו הלילה.


אשטון-
למרות המרחק אשר נראה יחסית קרוב, אתה וג'ניפר מתעכבים כמעט יומיים בדרך לעיר אופרייט. המסע אמנם היה דיי חסר אירועים משמעותיים. אבל סוף סוף הגעתם לעיר.
"וואו זה היה ארוך" אומרת ג'ניפר בעייפות בזמן שאתם נכנסים לעיר בעצלתיים.
"טוב אם לא היית רוצה לעצור לילה במצפה המטופש הזה, היינו יכולים להיות פה אתמול" אתה עוקץ אותה בשובבות.
אכן, למרות סירובך העיקש- ג'ניפר מצליחה לשכנע אותך להעביר את הלילה במצפה הכוכבים הגדול במחוז.
כן, המראה היה יפה, וכן זה היה רומנטי נורא, וכן אין שום דבר מלהנות מהרגע.
אבל, ויש אבל גדולץ דרך האמורה לקחת לכם יום אחד, התפרסה לכמעט שלושה ימים- מבלי להזכיר את התחנת עצירה אצל ג'סטין והבילבול והטראומה מהדרך המלחיצה לפניה.
ואכן הגעתם סוף סוף לעיר אופרייט.
עיר תעשייתית גדולה ומפותחת. רחובותיה מעוטרים באבנים שחורות אשר מסותתות בעבודת ביד. כל אבן היא מלאכת מחשבת. הרחובות גדושים בתאורה מדורנית, הנותנת קונטרסט יפה למראה האדמתי של העיר.
"כן כן" אומרת ג'ניפר ומגלגלת את עיניה "זה לא שסבלת עד כדי כך" מוסיפה במעט חמיצות.
אתה מצחקק לעצמך כי היא עדיין מצוברחת מכיוון שהיא החליקה לאחור מול קבוצה של מטיילים כאשר היא איבדה את שיווי המשקל והתגלגלה על פרצופה.
אתה תופח לה על השכם בחביבות. אכן המסע היה נחמד ובסופו אפילו ניצחת שני מאמנים רדומליים בדרך- ואפילו לכדת פוקימון חדש לצוות. אתה מרים את הכדור של גליגר החדשה שלך, מחייך ומחזיר אותה לחגורה שלך.
"אז מה בא לך לעשות קודם?" שואלת ג'ניפר לאחר שסיימתם לאכול ארוחת צהריים מוקדמת באחת מהמסעדות הרבות בעיר.
לא רחוק ממכם אתה רואה את מרכז הפוקימונים וחנות יחסית דיי גדולה בסמיכות אליו. אתה מהצד השני מבחין במכתש הענק- אשר מה שמייחד את העיר, ועשרות משאיות נכנסות ויוצאות ממנו, מלאות סחורה וטוב.וממש באופק, על רמה אחת מעל הכל, מבנה ענק עם לוגו של שני פוקדורים המתנגחים אחד בשני- מרכז ההחלפות.
ובמהירות אתה נזכר שגם עברתם את המכון בדרך למסעדה.