נושא: בעקבות האלים

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
הבחור רק עומד ומסתכל עליך במבט משועשע "בוא היא כולה שלך" אומר וניצוץ מרושע חולף על פניו בזמן שהפוקימונים שלך עומדים נחושים להגן עליך מכל צרה.
"אוי כאלה חמודים" מוסיף בקולו הילדותי והמעיק ומסתכל על הפוקימונים שלך בשעשוע אבל בתנועה מהירה אחת שאינך מספיק בכלל לקלוט הוא משחרר שלושה פוקימונים משלו , , הפוקימונים המרושעם שלו עומדים במהירות כנגד הפוקימונים שלך ולכולם ניצוץ מרושע בעיניים.
"קדימה חסלו אותם!" צורח בקול חולני הבחור המתועב והפוקימונים שלו מסתערים לעברם של ארידוס, גרובייל וסלופוק. אתה מרוכז בקרב, אבל כשלפתע אתה מבחין בתנועה מהירה והבחור מחזיק בסכין קצבים ארוכה והוא קופץ לעברה של ג'ניפר בזמן שהוא מצחקק בחולניות.

מבלי לפחד כלל, רק מתוך שנאה אליו ולקט שלו, בנוסף לכמות אדרנאלין וטירוף שזורמים בי כמו לבה. אשלח את הפוקימונים שלי נגדו בתיאום "סלופוק אקדח מים כנגד לאמפנט, אריאדוס השתמש בהתגנבות צללים על האנטר..." ואז ליפני שאספיק לפקוד על גרובייל ואראה אותו מזנק אליה עם סכין, אוציא את סוואבלו שתעזור לשתיים עם שירה ותנסה להרדים או לפחות לעייף את היריבים.
ואפקוד על גרובייל במידי "גרובייל מיד, זרוק אותי אל ג'ניפר בכל הכוח!" אפציר בו, ולא ארצה לבזבז מאית שניה. אנזק אליו באלימות ואנסה לבלום אותו מלפגוע בה בכל דרך, אפילו בגופי!
"גרובייל, השתמש במהירות וטוס אליו. תקוף אותו ישירות עם עלי להב!" אדריך אותו תוך כדי שיתגבר אותי ויכפה עליי, לא אבחל באמצעים. אלו החיים של ג'ניפר, ואלו הם גם חיי שלי.
במידה ואספיק אתגושש איתו עד זוב דם יחד עם עזרתו של גרובייל, על מנת להביס אותו ואת הצוות שלו, הישרדותי לחלוטין, לא משנה באיזה אופן.

רובי:
כמו שני צמחים מתנודדים במים, אתם מביטים בספינה הענקית באיזור הבקע הגדול הזה, כשסביב פוקימונים בינוניים ועד ענקיים, ופעם הראשונה בחייך אתה מרגיש באמת פצפון!
אתה משתהה מולה בפליאה עוד מספר דקות כשהתרגשות עזה, צמרמורת, פחד וסקרנות משחקים לך בכל החושים. ולאחר חשיבה קצרה אתה מבין שכנראה באיזה שהוא נקודה באגם היא ממשיכה מתחת לאדמה ומתחברת לים.
נד ואתה ממשיכים צמודים זה לזה מתקרבים לספינה ואתה בכלל שוכח מכל הסכנה, ההתלהבות והאי-וודאות בנוגע לספינה, השאלות שצפות לך עליה כמו מאיזה תקופה היא, מה יש שם, איך הגיע לכאן וכו'...
אתם נכנסים דרך חור בשלד שלה, ומיד עם כניסתכם, הבהלתם להקת, ששכנה בפנים ונסה מפניכם בבהלה, הם התפרצו דרך הפתח פערו אותו עוד ועשו רעש לא קטן. ואף יתרה מכך הרעידו וערערו את יסודות הספינה העתיקה שגם ככה רעועים.
אתם ממשיכים להסתובב בפנים בין מזדרונות רעועים, חולף על פני תמונות שבורות של כל מיני אישים עתיקים שלא מוכרים לך כלל, מחדר לחדר מביטים בדברים.
אתם חולפים על פני חלל גדול שלפי הסכום העתיק המותל שם, השולחנות ההפוכים, שנדלירים מנופצים אתם מבינים שזה היה חדר האוכל והסעודות. היא שם גם חדר מוזיקה, וחלפת על פני חדר שינה אחד ריק. והינה חדר שינה אחר בדיוק בפניה למזדרון מקביל אליו נד מנסה לזרז אותך.
כשמהחדר שפספסתם אתה מזהה אור כחלחל, זרחני וחמים! כנד ממש להתקדם ולא רואה אותך מגבו... הוא מפספס זאת.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
כמו שני צמחים מתנודדים במים, אתם מביטים בספינה הענקית באיזור הבקע הגדול הזה, כשסביב פוקימונים בינוניים ועד ענקיים, ופעם הראשונה בחייך אתה מרגיש באמת פצפון!
אתה משתהה מולה בפליאה עוד מספר דקות כשהתרגשות עזה, צמרמורת, פחד וסקרנות משחקים לך בכל החושים. ולאחר חשיבה קצרה אתה מבין שכנראה באיזה שהוא נקודה באגם היא ממשיכה מתחת לאדמה ומתחברת לים.
נד ואתה ממשיכים צמודים זה לזה מתקרבים לספינה ואתה בכלל שוכח מכל הסכנה, ההתלהבות והאי-וודאות בנוגע לספינה, השאלות שצפות לך עליה כמו מאיזה תקופה היא, מה יש שם, איך הגיע לכאן וכו'...
אתם נכנסים דרך חור בשלד שלה, ומיד עם כניסתכם, הבהלתם להקת, ששכנה בפנים ונסה מפניכם בבהלה, הם התפרצו דרך הפתח פערו אותו עוד ועשו רעש לא קטן. ואף יתרה מכך הרעידו וערערו את יסודות הספינה העתיקה שגם ככה רעועים.
אתם ממשיכים להסתובב בפנים בין מזדרונות רעועים, חולף על פני תמונות שבורות של כל מיני אישים עתיקים שלא מוכרים לך כלל, מחדר לחדר מביטים בדברים.
אתם חולפים על פני חלל גדול שלפי הסכום העתיק המותל שם, השולחנות ההפוכים, שנדלירים מנופצים אתם מבינים שזה היה חדר האוכל והסעודות. היא שם גם חדר מוזיקה, וחלפת על פני חדר שינה אחד ריק. והינה חדר שינה אחר בדיוק בפניה למזדרון מקביל אליו נד מנסה לזרז אותך.
כשמהחדר שפספסתם אתה מזהה אור כחלחל, זרחני וחמים! כנד ממש להתקדם ולא רואה אותך מגבו... הוא מפספס זאת.

אמשוך בכתפיי ואתן לו אתקדם ואכנס לחדר לבדוק את פירוש האור הכחול המסקרן הזה.
'אני לא אמור להיות פה' אחשוב לעצמי בהיסוס 'אבל הצצה קטנה לא תהרוג אותי' אוסיף לחשוב, אבלע רוק ואכנס לחדר.



אשטון-
בצעד מהיר, אתה מזנק לעברו של הבחור בשחור, בעזרתו של גרובייל ומצליח להעיף אותך ישירות על רגליו. אתה תופס את הבחור, אבל נראה שהוא תכנן את זה ובעזרת מרפקו, הוא חובט בך בעורפך, משטיח אותך בחוזקה על הרצפה הבוערת.
אתה מתפתל מכאבים ומצליח לשבריר שנייה, לראות את פוקימוניך נאבקים באויביהם.
"כמה רומנטי. שני נאהבים נספים בשריפת ביתה של חברת הרביעייה האיליט" אומר הבחור ומצחקק ברשעות.
"אתה לא תתחמק מזה" אתה מצליח לירות לכיוונו ומצליח לאסוף כוחות ומסתער על הבחור שוב.
אתה נאבקים בחוזקה, ואין ספק שהבחור משחק מלוכלך. הוא נושך אותך בידך, מושך בשיערך ואפילו מצליח לחתוך את כף ידך עם הסכין מה הוא אוחז.
אתה מנסה בכוח, אבל למרות מאמציך, ידו עדיין בעליונה. לבסוף לאחר שהוא בועט בך בבטן, ומעיף אותך לעבר ג'ניפר המעולפת, אתה מתחיל לחשוש שסופך קרוב. הוא מתקרב אליך עם הסכין שלופה, והוא משחק בה כאילו הייתה צעצוע של מטוס בזמן שהוא מזמזם לו שיר ילדים 'טוב לפחות ניסיתי' אתה חושב לעצמך מובס, עייף ופצוע בזמן שהוא עומד ממש מעליך, מרים את סכינו ומחייך חיוך קר, מבטו חלול, ואתה יודע שזהו. הוילון יורד. האור בקצה המנהרה ואתה מתחיל לחשוב על הוריך המסכים כשיגלו מה עלה בגורלך, אתה מרחם על ג'ניפר שהולכת להיות הבאה בתור, אתה מתוסכל ממה עלול לקרות לפוקימוניך ברגע שהסכין תפלח את ליבך.
אתה מרים את ידייך בתסכול, אבל הוא מצליף בהן כאילו היו זרדים יבשים.
אתה עוצם את עינייך ברגע שהסכין מתחילה לרדת אט אט למטה. ואתה מרגיש טיפות קטנות זולגות על פניך. טיפות קטנות וחמות אתה מסתכל על ידייך ורואה אותן מגואלות בדם. אתה מביט לעבר חזך, אבל הסכין אינה מבצבצת משם ואתה תוהה מה קורה, כשאתה מרים את מבטך לעבר האיש, כל מה שאתה מצליח לראות את גופו משופד במין חרב ירוקה הפוערת חור באמצע צווארו. ואז חושך
אתה מתעורר משינתך הטרופת חלומות במיטה נקייה בחדר הנראה לך מוכר. אתה מתיישב במהירות ורואה אחות ג'וי חייכנית מסתכלת במבט סקרן ואתה רואה את ההקלה על פניה. "אתה בסדר?" היא שואלת בקול עדין ואימהי.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אמשוך בכתפיי ואתן לו אתקדם ואכנס לחדר לבדוק את פירוש האור הכחול המסקרן הזה.
'אני לא אמור להיות פה' אחשוב לעצמי בהיסוס 'אבל הצצה קטנה לא תהרוג אותי' אוסיף לחשוב, אבלע רוק ואכנס לחדר.



אשטון-
בצעד מהיר, אתה מזנק לעברו של הבחור בשחור, בעזרתו של גרובייל ומצליח להעיף אותך ישירות על רגליו. אתה תופס את הבחור, אבל נראה שהוא תכנן את זה ובעזרת מרפקו, הוא חובט בך בעורפך, משטיח אותך בחוזקה על הרצפה הבוערת.
אתה מתפתל מכאבים ומצליח לשבריר שנייה, לראות את פוקימוניך נאבקים באויביהם.
"כמה רומנטי. שני נאהבים נספים בשריפת ביתה של חברת הרביעייה האיליט" אומר הבחור ומצחקק ברשעות.
"אתה לא תתחמק מזה" אתה מצליח לירות לכיוונו ומצליח לאסוף כוחות ומסתער על הבחור שוב.
אתה נאבקים בחוזקה, ואין ספק שהבחור משחק מלוכלך. הוא נושך אותך בידך, מושך בשיערך ואפילו מצליח לחתוך את כף ידך עם הסכין מה הוא אוחז.
אתה מנסה בכוח, אבל למרות מאמציך, ידו עדיין בעליונה. לבסוף לאחר שהוא בועט בך בבטן, ומעיף אותך לעבר ג'ניפר המעולפת, אתה מתחיל לחשוש שסופך קרוב. הוא מתקרב אליך עם הסכין שלופה, והוא משחק בה כאילו הייתה צעצוע של מטוס בזמן שהוא מזמזם לו שיר ילדים 'טוב לפחות ניסיתי' אתה חושב לעצמך מובס, עייף ופצוע בזמן שהוא עומד ממש מעליך, מרים את סכינו ומחייך חיוך קר, מבטו חלול, ואתה יודע שזהו. הוילון יורד. האור בקצה המנהרה ואתה מתחיל לחשוב על הוריך המסכים כשיגלו מה עלה בגורלך, אתה מרחם על ג'ניפר שהולכת להיות הבאה בתור, אתה מתוסכל ממה עלול לקרות לפוקימוניך ברגע שהסכין תפלח את ליבך.
אתה מרים את ידייך בתסכול, אבל הוא מצליף בהן כאילו היו זרדים יבשים.
אתה עוצם את עינייך ברגע שהסכין מתחילה לרדת אט אט למטה. ואתה מרגיש טיפות קטנות זולגות על פניך. טיפות קטנות וחמות אתה מסתכל על ידייך ורואה אותן מגואלות בדם. אתה מביט לעבר חזך, אבל הסכין אינה מבצבצת משם ואתה תוהה מה קורה, כשאתה מרים את מבטך לעבר האיש, כל מה שאתה מצליח לראות את גופו משופד במין חרב ירוקה הפוערת חור באמצע צווארו. ואז חושך
אתה מתעורר משינתך הטרופת חלומות במיטה נקייה בחדר הנראה לך מוכר. אתה מתיישב במהירות ורואה אחות ג'וי חייכנית מסתכלת במבט סקרן ואתה רואה את ההקלה על פניה. "אתה בסדר?" היא שואלת בקול עדין ואימהי.

"הה!" אפלוט בבהלה, בחוסר הבנה מוחלטת מה קורה. "אאא- אני חושב..." אשיב בחוסר ביטחון, אמשש את ידי ואת גופי, אחפש פציעות או מכות. "אני חיי? גרובייל?! איפה גרובייל? וכולם?! ואיפה ג'ניפר?!" אתקוף את האחות ג'וי בשאלות ואנסה אף לקום ולהתחיל לחפש בעצמי. אנסה להבין מה קרה לכל הרוחות.

רובי:
'המףף... שיהיה, הוא יהיה בסדר בדוואי. עכשיו מה זה היה' אתה מניח וממשיך אכול סקרנות אל כיוון האור המיוחד בעצמך. כשאתה מגיע אתה מספיק לראות ספק רגל או יד, או אולי מחוש, כמו נבלעים החוצה מתוך חלון שבור בחדר אל מחוץ לפנים הספינה. אתה ממשיך בקבעות השובל המנצנץ והאור הזרחני וכשאתה מתקרב בעקבותיו אתה גם מרגיש חמימות נעימה ומעניינת.
אתה זוכר מה קראת קודם, ולכן אתה מאוד חושש וחצוי מבפנים בנוגע לשהייה של שניכם כאן. אבל אתה מרגיש שאת חייב לגלות, דבר מה כאן.
אתה יוצא מהחלון ונכנס אחריו לפתח אחר. נחוש לגלות מי או מזה היה... האור זורח מהפתח וכשאתה ממהר ומפרץ פנימה הוא הפסיק, נעלם כלא היה. והינה אתה בחדר שונה מהאחרים.
בו 2 מיטות בלבד. תמונות של שני אנשים, בתי המיטה וכלל החדר נראים מעותרים ומהודרים יותר. שידת-כתיבה מחוברת עם ספרייה אישית ועליה דפי קלף ששרדו בחלקם... אתה מרים ומבין מכל הכתבים שזהו כנראה חדרם של קפטן הספינה וסגנו.
אתה מגלה פרטים מעניינים:
שם הספינה הזאת היה ה-"אורו ג'קסון", שם הקפטן "שאנקס 'אדום השיער' זייפר", הספינה הייתה ביתם של 113 פיראטי-פוקימונים הידועים בכל שמונת ימי עולם הפוקימון, "איפשהו בספינה יש חדר אוצרות" אתה ממשיך לקרוא ומתמלא התלהבות ותעווה, אתה ממשיך בין עוד ועוד פרטים לא רלווטים. וקורא שם משהו מעניין על אלילת המזל הכחולה, והשד הנורא של המעמקים.
על יצורה קטנה כלשהיא שהייתה לקמע המזל של הפיראטים, כל פעם שהיו פוגשים בה היו מצליחים במטרותיהם, זה לא היה צוות פיראטים רגיל שפושע ופוגע בכל מקום בו הוא דורך.
אלא פשוט כאלו הנהנים מהחופש האין סופי שלהם בין המים ובין ביבשה.
אך בעקבות קרב עקוב מדם, וכך שבעימות חזיתי עם שד הים ההוא חתך הקפטן את אחת מידיו הוא נרדף לנצח... ופתאום מבט המום תופס אותך, פשוט מכה בך ואתה מבין!
שבסוף שד הים הזה, או מה שזה לא יהיה, הצליח במטרותיו. להתביע ולהשמיד את הקפטן וכל הפיראטים, והספינה נטרפה בידיו.
תמונה קטנה נוספת של הקפטן נמצאת על השידה, ולפתע, מבט חטוף על הרווח שבין השידה לקיר מפנים את צומת ליבך ליד, שלד של יד ועליו שעון, ופיסת בד שהייתה נראת אדומה בעבר. זהה בדיוק ליד השמאלית של הקפטן המדובר שאנקס!!!
והינה נשמע רעש שמקפיץ אותך כמעט עד התקרה וגורם לך להיכנס לעמידת קרב דרוכה. האור הזה שוב בקע וסינוור אותך. והינה הוא נמלט מן הדלת, צמוד אלייך.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
'המףף... שיהיה, הוא יהיה בסדר בדוואי. עכשיו מה זה היה' אתה מניח וממשיך אכול סקרנות אל כיוון האור המיוחד בעצמך. כשאתה מגיע אתה מספיק לראות ספק רגל או יד, או אולי מחוש, כמו נבלעים החוצה מתוך חלון שבור בחדר אל מחוץ לפנים הספינה. אתה ממשיך בקבעות השובל המנצנץ והאור הזרחני וכשאתה מתקרב בעקבותיו אתה גם מרגיש חמימות נעימה ומעניינת.
אתה זוכר מה קראת קודם, ולכן אתה מאוד חושש וחצוי מבפנים בנוגע לשהייה של שניכם כאן. אבל אתה מרגיש שאת חייב לגלות, דבר מה כאן.
אתה יוצא מהחלון ונכנס אחריו לפתח אחר. נחוש לגלות מי או מזה היה... האור זורח מהפתח וכשאתה ממהר ומפרץ פנימה הוא הפסיק, נעלם כלא היה. והינה אתה בחדר שונה מהאחרים.
בו 2 מיטות בלבד. תמונות של שני אנשים, בתי המיטה וכלל החדר נראים מעותרים ומהודרים יותר. שידת-כתיבה מחוברת עם ספרייה אישית ועליה דפי קלף ששרדו בחלקם... אתה מרים ומבין מכל הכתבים שזהו כנראה חדרם של קפטן הספינה וסגנו.
אתה מגלה פרטים מעניינים:
שם הספינה הזאת היה ה-"אורו ג'קסון", שם הקפטן "שאנקס 'אדום השיער' זייפר", הספינה הייתה ביתם של 113 פיראטי-פוקימונים הידועים בכל שמונת ימי עולם הפוקימון, "איפשהו בספינה יש חדר אוצרות" אתה ממשיך לקרוא ומתמלא התלהבות ותעווה, אתה ממשיך בין עוד ועוד פרטים לא רלווטים. וקורא שם משהו מעניין על אלילת המזל הכחולה, והשד הנורא של המעמקים.
על יצורה קטנה כלשהיא שהייתה לקמע המזל של הפיראטים, כל פעם שהיו פוגשים בה היו מצליחים במטרותיהם, זה לא היה צוות פיראטים רגיל שפושע ופוגע בכל מקום בו הוא דורך.
אלא פשוט כאלו הנהנים מהחופש האין סופי שלהם בין המים ובין ביבשה.
אך בעקבות קרב עקוב מדם, וכך שבעימות חזיתי עם שד הים ההוא חתך הקפטן את אחת מידיו הוא נרדף לנצח... ופתאום מבט המום תופס אותך, פשוט מכה בך ואתה מבין!
שבסוף שד הים הזה, או מה שזה לא יהיה, הצליח במטרותיו. להתביע ולהשמיד את הקפטן וכל הפיראטים, והספינה נטרפה בידיו.
תמונה קטנה נוספת של הקפטן נמצאת על השידה, ולפתע, מבט חטוף על הרווח שבין השידה לקיר מפנים את צומת ליבך ליד, שלד של יד ועליו שעון, ופיסת בד שהייתה נראת אדומה בעבר. זהה בדיוק ליד השמאלית של הקפטן המדובר שאנקס!!!
והינה נשמע רעש שמקפיץ אותך כמעט עד התקרה וגורם לך להיכנס לעמידת קרב דרוכה. האור הזה שוב בקע וסינוור אותך. והינה הוא נמלט מן הדלת, צמוד אלייך.

'לכל הרוחות למה הכנסתי את עצמי?' אלחץ בפאניקה אבל אדע שזו ההרפתקאה שאני מחפש, אעזור כל טיפת אומץ שיש לי ואז ארדוף אחרי האור המסתורי.



אשטון-
אתה נלחץ ושאריות אדרנלין מקפיצות אותך מהמיטה הנוחה, רק כדי להדף בחזרה על המיטה על ידי האחות ג'וי ושתי צ'אנסי. "הכל בסדר אשטון, הפוקימונים שלך בסדר" היא אומרת במטרה להרגיע אותך, מה שבאמת מוריד לך אבן מהלב.
"אתה במרכז הפוקימונים באזור העצירה הלילית בפרדס התפוחים המשטרה חילצה אותך מהשריפה" מוסיפה בזמן שאתה נשכב שוב.
"איפה ג'ניפר?" אתה שואל בחשש עצום. "היא בחדר השני, הלהבות חרכו אותה מעט אבל היא תיהיה בסדר" אומרת בחיוך מרגיע ומשכיבה אותך בחזרה על המיטה הנוחה.
אתה לבסוף נרדם, רק כדי להתעורר כמה שעות מאוחר יותר ואתה מבחין בתזוזות מהירות בזווית העין רק כדי לגלות שאלה הסוואבלו, ארידוס וסלופוק בוחנים אותך מקרוב. אתה מסתכל סביב, מחפש את גרובייל, אבל הוא עומד מצידך השני ומבטו הוקל כשהוא רואה שאתה בסדר. אתה מחייך ופוקימוניך מחבקים אותך בחיבה ואיכשהו אתם מצליחים להידחס כולכם למיטה הקטנה, ושוב אתה נרדם מוקף בפוקימונים שלך.
אתה מתעורר למחרת, לבוקר שמשי ונעים כשהאחות ג'וי נכנסת בחיוך לחדר "נראה לי שאתה יכול ללכת, אין כל חשש לפגיעות רציניות והחתך כמעט הגליד לחלוטין!" אומרת בקולה העליז והשמח.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה נלחץ ושאריות אדרנלין מקפיצות אותך מהמיטה הנוחה, רק כדי להדף בחזרה על המיטה על ידי האחות ג'וי ושתי צ'אנסי. "הכל בסדר אשטון, הפוקימונים שלך בסדר" היא אומרת במטרה להרגיע אותך, מה שבאמת מוריד לך אבן מהלב.
"אתה במרכז הפוקימונים באזור העצירה הלילית בפרדס התפוחים המשטרה חילצה אותך מהשריפה" מוסיפה בזמן שאתה נשכב שוב.
"איפה ג'ניפר?" אתה שואל בחשש עצום. "היא בחדר השני, הלהבות חרכו אותה מעט אבל היא תיהיה בסדר" אומרת בחיוך מרגיע ומשכיבה אותך בחזרה על המיטה הנוחה.
אתה לבסוף נרדם, רק כדי להתעורר כמה שעות מאוחר יותר ואתה מבחין בתזוזות מהירות בזווית העין רק כדי לגלות שאלה הסוואבלו, ארידוס וסלופוק בוחנים אותך מקרוב. אתה מסתכל סביב, מחפש את גרובייל, אבל הוא עומד מצידך השני ומבטו הוקל כשהוא רואה שאתה בסדר. אתה מחייך ופוקימוניך מחבקים אותך בחיבה ואיכשהו אתם מצליחים להידחס כולכם למיטה הקטנה, ושוב אתה נרדם מוקף בפוקימונים שלך.
אתה מתעורר למחרת, לבוקר שמשי ונעים כשהאחות ג'וי נכנסת בחיוך לחדר "נראה לי שאתה יכול ללכת, אין כל חשש לפגיעות רציניות והחתך כמעט הגליד לחלוטין!" אומרת בקולה העליז והשמח.

אביט בכולם ואנשום באנחת רווחה, 'איזה מזל שיש לי אתכם, כולכם' אחשוב בליבי, חונק את הדמעות וארגיש באמת ובתמים מבורך. איך שאקום מהמיטה ואשתחרר אחזיר את כולם, אודה לאחות ג'וי על הטיפול המסור ודבר הראשון אלך אל ג'ניפר.
אבדוק מה שלומה, 'הלהבות מעט חרכו אותה?!... זה לא יכול באמת להיות?! למה זה מגיע לה?!' אהרהר לי בדאגה רבה ואלחיץ את עצמי תוך שאני מגביר קצב לחדרה, מברר בין עובדים היכן היא ואכנס לראות כמובן מה שלומה.

רובי:
אתה רועד, איזו סערת רגשות מתכוללת בך. אתה מרגיש חרטה ואף מעט ייסורים על הצרה שנכנסת אליה, והינה אתה במעמקי הרפתקאה מרעישה, תרתיי משמע וזה בהחלט מרגש אותך עד כלות נשימתך!
אתה יוצא במהרה אחרי האור הכחלכל וזונך את כתביו של הקפטן לרחף במי החדר אל הרצפה. עט על המטרה ולא מרפה, מנפה ושוחה דרך מכשולים בעקבות הזוהר המהיר שנמלט מפניך בין רהיטים ממזדרון לחדר כזה או אחר. כשאז נעמד למולך, תקוע בקצה מזדרון כשלדת לפניו. אתה שוהה מולו, מתבונן בו ביסודיות והוא בך. אך הזוהר מפריע לראות, למרות שמתוכו אתה מזהה איזושהי דמות קטנה ולא מוסברת, שנבהלת ומגבירה את הזוהר המסנוור אותך ממש ומבין ידיך המגנות על העיניים ה-דבר הזה משתכל מחריץ התחתון, מאבד לשניונת צורה וזורם דרכו כמו מים ומתחמק ממך.
אתה ניגש מיד לדלת בנשימה עמוקה, משחק התופסת הזה פוקע את סבלנותך, אך הדלת נעולה! אתה מנער אותה ומנסה לסובב את הידית שוב ושוב דוחף, מזיז, מנוענע את הדלת עד שיסודותיה החלודים והגמורים נשברים היא נעקרת באיטיות קדימה. אתה שוחה לאחור ומשם קדימה בתנועה מעגלית, מדלג מעליה. החדר שאתה בתוכו עצום... ואתה פשוט משתנק!
אתה מחסיר פעימה אל מול כמו הזהב, דברי החן, האבנים, היהלומים והכסף המפוזר בערימות גדולות במטבעות, מתיבות פתוחות. תמונות עתיקות יומין שוודאי שוות הון. את כל אלו אתה רואה למולך, נוצצים בשילוב של זהב וכחול המשתקף בהם מהזוהר של היצורון המתחבא מאחרי תיבה בפינת החדר בין מגדל של מטילי זהב שורות של כסף עליהם מונחים חפצים ורהיטים שונים מכסף/נחושת ויהלומים. (תמונה להמחשה כאן!)
אתה ניגש באיטיות ומציץ, ואתה מגלה יצור מפוחד. שקשה לא לזהות... וזה הפוקימון האגדי, נינפת הים פיונה!

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
אתה רועד, איזו סערת רגשות מתכוללת בך. אתה מרגיש חרטה ואף מעט ייסורים על הצרה שנכנסת אליה, והינה אתה במעמקי הרפתקאה מרעישה, תרתיי משמע וזה בהחלט מרגש אותך עד כלות נשימתך!
אתה יוצא במהרה אחרי האור הכחלכל וזונך את כתביו של הקפטן לרחף במי החדר אל הרצפה. עט על המטרה ולא מרפה, מנפה ושוחה דרך מכשולים בעקבות הזוהר המהיר שנמלט מפניך בין רהיטים ממזדרון לחדר כזה או אחר. כשאז נעמד למולך, תקוע בקצה מזדרון כשלדת לפניו. אתה שוהה מולו, מתבונן בו ביסודיות והוא בך. אך הזוהר מפריע לראות, למרות שמתוכו אתה מזהה איזושהי דמות קטנה ולא מוסברת, שנבהלת ומגבירה את הזוהר המסנוור אותך ממש ומבין ידיך המגנות על העיניים ה-דבר הזה משתכל מחריץ התחתון, מאבד לשניונת צורה וזורם דרכו כמו מים ומתחמק ממך.
אתה ניגש מיד לדלת בנשימה עמוקה, משחק התופסת הזה פוקע את סבלנותך, אך הדלת נעולה! אתה מנער אותה ומנסה לסובב את הידית שוב ושוב דוחף, מזיז, מנוענע את הדלת עד שיסודותיה החלודים והגמורים נשברים היא נעקרת באיטיות קדימה. אתה שוחה לאחור ומשם קדימה בתנועה מעגלית, מדלג מעליה. החדר שאתה בתוכו עצום... ואתה פשוט משתנק!
אתה מחסיר פעימה אל מול כמו הזהב, דברי החן, האבנים, היהלומים והכסף המפוזר בערימות גדולות במטבעות, מתיבות פתוחות. תמונות עתיקות יומין שוודאי שוות הון. את כל אלו אתה רואה למולך, נוצצים בשילוב של זהב וכחול המשתקף בהם מהזוהר של היצורון המתחבא מאחרי תיבה בפינת החדר בין מגדל של מטילי זהב שורות של כסף עליהם מונחים חפצים ורהיטים שונים מכסף/נחושת ויהלומים. (תמונה להמחשה כאן!)
אתה ניגש באיטיות ומציץ, ואתה מגלה יצור מפוחד. שקשה לא לזהות... וזה הפוקימון האגדי, נינפת הים פיונה!

'וואו זה פוקימון מיתולוגי' אחשוב לעצמי בפליאה ואבהה לשנייה בפיונה ואז אונפף לו לשלום, ולמרות המסיכה והציוד המפחיד, אנסה להיראות ידידותי ככל הניתן.



אשטון-
לאחר שאתה מתארגן במהירות, אתה יוצא מהחדר ותר אחרי חדרה של ג'ניפר, ואכן לאחר כמה שניות חיפושים, אתה מוצא אותה שוכבת על מיטה, ידה מגובסת בגבס לבן, ומזפזפת בתוכניות הטלוויזיה. היא לפתע מיישרה אליך מבט וקופצת במהירות לעברך ומחבקת אותך בעצמה.
"כל כך דאגתי חשבתי שמשהו קרה לך! השוטרים אמרו לי שנלחמת באיש ההוא ומשהו כנראה ישתבש לו כי הוא הוא מת כשהם הגיעו" אומרת במהירות שיא והיא נראית מתוחה בזמן שהיא מספרת, לא עוזבת אותך בחיבוקה. אתה מחבק אותה בחזרה, רגוע יותר משאי פעם היית.
אתם מתיישבים על מיטתה ואתה מספר לה על הקרב הנקוב דם שעברת עם חבר הכת.
"הוא חיפש את אן" אומרת לבסוף ג'ניפר במבט חתום "הוא חושב שהיא החביאה משהו בקוטג'. לא הבנתי בדיוק מה זה היה ואן לא מוכנה לגלות לי מה זה" אומרת ברצינות.
אתה מתעניין היכן אן אבל ג'ניפר רק מושכת בכתפה "היא יצאה למשימה מטעם הנהלת הליגה. משהו מסווג, היא לא יכלה לפרט יותר מזה" מגלה, אבל לא נראה שהיא יודעת יותר להוסיף.
"משחררים אותי רק מחר מפה. האחות ג'וי וצ'אנסי רוקחת לי משחה שתעזור עם הכוויות. היא אמרה לי שניצלתי בנס" אומרת ומנסה לעלות על פניה חיוך, אבל הוא נראה מעט עצוב ומרוחק.

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:[/b]
'וואו פיונה... זה פוקימון מיתולוגי' אתה חושב ופשוט לא מאמין שאתה פוגש פוקימון שכזה!
אתה בוהה ביצור הקטנטן והביישן, שמסתרר שם בין החפצים ומנסה לנופף לו לשלום בעדינות.
בעוד אתה מתקרב ונהנה מהילתו החמימה, נופל לך האסימון, הוא ״פיית הים״ המדוברת מהכתבים של שאנקס המנוח, קפטן הספינה הזאת.
פיונה משתכנע בנחמדותך, יש האומרים שהוא ומנאפיו מרגישים אל-תוך נשמת האדם ויודעים אם כוונותיך טובות או מזוהמות.
הוא יוצא החוצה ומנסה בצחקוק שמהדהד ישירות לתוך מוחך דרך המים... אתה מחייך אליו ושניכם משחקים סוג של תופסת, וכך מתידידים.
כל הכסף שמסביבך, פתאום אתה שם לב איזו כמות ענקית של זהב עתיק שוודאי שווה הון יש כאן.
פיונה מרשה לך לקחת 3מטבעות בלבד!
וכך אתה עושה, כשאתה דוחף אותם לפאוץ׳ החליפה שבבטן.
עובר הזמן, ואינך בטוח כלל כבר היכן נד, ואילו מצד שני פיונה? הוא נלהב, רוצה להמשיך ולהראות לך דברים מעניינים נוספים על הספינה.
נראה שכאן הוא גר ואין לו יותר מידי אורחים.

אסתכל לאחור, אבל אז אנער את ראשי ואשחה אחריו. 'זה לא שאני אראה אותו עוד פעם ואין ספק שהפיונה הזה מחפש חברה' אחשוב לעצמי ואמשיך בעקבותיו. 'נד יסתדר'


אשטון-
"מה זאת אומרת היא לא מוכנה?!" אתה צועק בחדרה "אתן משפחה! חייך היו בסכנה בגללה! זה המעט שהיא יכולה לעשות בשבילך!" אתה ממשיך ופניה של ג'ניפר נרטטות מעט, אבל היא רק מחייכת אליך בעייפות.
"הכל בסדר" אומרת לאחר התנשמות עמוקה "זה ענייני הליגה ויש דברים שהיא אינה יכולה לשתף אותי מכיוון שזה קשור לדרגות הגבוהות של המחוז. אל תדאג אני אהיה בסדר" מוסיפה בחיוך חם ולבבי.
"אם יש צורך נשאר פה גם עוד יומיים רק שתרגישי טוב" אתה אומר לה בחיוך וקורץ לה ואז יוצא מהחדר עם הבטחה להביא לה ג'לי תפוחים והולך ישירות לאחות ג'וי ומתחקר אותה קצת, היא מאשרת לך שאכן היא תיהיה בסדר "יכולה להישאר אולי צלקת קטנה אבל צ'אנסי עושה כל מה שביכולתה לעזור לה" אומרת לבסוף, ומתפנה לעזור לאחרים.
אתה מתיישב על אחת מהספות בחדר ההמתנה ומנסה לחשוב על משהו יקר ערך שבגללו נכנסתם לצרה הזאת, אבל שום דבר לא נראה לך לא במקום או מיוחד כל כך שיכול להצדיק 'יש רק בן אדם אחד שיידע את התשובה' אתה מבין לבסוף 'אני צריך לשאול את אן'

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
"מה זאת אומרת היא לא מוכנה?!" אתה צועק בחדרה "אתן משפחה! חייך היו בסכנה בגללה! זה המעט שהיא יכולה לעשות בשבילך!" אתה ממשיך ופניה של ג'ניפר נרטטות מעט, אבל היא רק מחייכת אליך בעייפות.
"הכל בסדר" אומרת לאחר התנשמות עמוקה "זה ענייני הליגה ויש דברים שהיא אינה יכולה לשתף אותי מכיוון שזה קשור לדרגות הגבוהות של המחוז. אל תדאג אני אהיה בסדר" מוסיפה בחיוך חם ולבבי.
"אם יש צורך נשאר פה גם עוד יומיים רק שתרגישי טוב" אתה אומר לה בחיוך וקורץ לה ואז יוצא מהחדר עם הבטחה להביא לה ג'לי תפוחים והולך ישירות לאחות ג'וי ומתחקר אותה קצת, היא מאשרת לך שאכן היא תיהיה בסדר "יכולה להישאר אולי צלקת קטנה אבל צ'אנסי עושה כל מה שביכולתה לעזור לה" אומרת לבסוף, ומתפנה לעזור לאחרים.
אתה מתיישב על אחת מהספות בחדר ההמתנה ומנסה לחשוב על משהו יקר ערך שבגללו נכנסתם לצרה הזאת, אבל שום דבר לא נראה לך לא במקום או מיוחד כל כך שיכול להצדיק 'יש רק בן אדם אחד שיידע את התשובה' אתה מבין לבסוף 'אני צריך לשאול את אן'

נראה שאם כך, זה יצטרך לחכות. אחזור לג'ניפר עם ג'לי תפוחים כמובן בכדי שלא תחשוד בדבר, וגם כוס של מים.
ארגיע אותה, אשב ואנעים את זמנה לכל אורך ההחלמה.

רובי:
בהחלט מעניין אותך מה קורה עם נד, מה הוא מצא והאם הוא בכלל בסדר. אך אתה מנסה להרגיע את עצמך בכך שנד היה נראה כמאמן מנוסה וחזק, וגם רציני, אז הוא וודאי בסדר עכשיו ותיפגשו בהמשך.
אתה מנער את ראשך פיזית, וגם נפשית, מכל הסחות הדעת. 'אני באמת מסתובב כרגע מתחת למים בספינה שדודה, עם פיונה הפוקימון האגדי, ומארח לו חברה בנעימים! תקלוט!' אתה מדבר אל עצמך בראש ופשוט מתפוצץ מאדרנלין.
בעוד אתם מסיירים אתה מסתובב ואתם פוגשים בעוד חדר גדול והוא ממש איזור אירוח ענק, כורסאות, שנדלירים ונברשות, במה שלצידה זרוקים כלי נגינה מעט הרוסים ועד ומפורקים לחלוטין. שולחן מהודר וכמה כיסאות, המון זכויות מכל סוג סביב. זה נראה כמו חדר לאירועים, ערבי כיף של הצוות הנ"ל.
שם אתה מוצא עוד מכתב שבוא הוא מדבר על כל המזל שהביאה 'פית המים' הלא היא פיונה שלצידך לצוות. על אוצרות, על המסעות המפוארים. נגלה לך שהצוות הזה לחם בדרקראיי בעבר, ושט בין להקת לוגיות! וכמעט נשאב לבטנו של קאיוגר הענקי!
ואתה פשוט נרגש, בין כל הכתבים אתה מגלה שרדף אותם תמיד שד המצולות, על דמותות המפחידה,עיניו מעוררות הצמרמורת, הזעקה המצמררת שלו, תלפיו ה... רבים? וריח הבל פיו מכל הגופות שצבר לתוכו בהצלחה.
אתה ממשיך ומבין שזה אחד מכתביו האחרונים של הקפטן, הוא פיזר לבסוף באי כלשהו את כל מלאכיו, הוא היה האויב המושבע של אותו שד, שרדף אחריו ללא שובע עד סוף ימיו, ולכן נשאר לשוט לבד ולהיות קורבן למפלצת השנואה שתיקח אותו איתה למצולות, חיי או מת.
אתה אוסף עוד כמה דפים מהרצפה ולאט לאט כל התרשימים מתחברים לך לדבר מצמרר מאוד... המפלצת שוכנת כאן באגם, זה מקום המחבוא שלה מהים הגדול! ולכן הספינה הזאת נסחבה לכאן. 'הכל נכון, האגם הזה באמת מתחבר עם הים, כל האגדות הללו נכונות... המפלצת הזאת, איפשהו, ממש כאן!!!' אתה נחרד. וישירות חושב על נד, אתה חייב לספר לו ועולה בך מיד גם תחושת חלחלה כי אולי הוא הסתבך בצרה כקשורה בה. אתה שוחה בטירוף כשפיונה בעקבותיך, מוטרד גם הוא אך מנסה להרגיע. אינך עוצר כשבטעות אתה פותח דלת בה שכנו עוד המון המון רליקנטים, כמו קודם.
הדגים המבוהלים נסים כלהקה החוצה, עודפים אותך וחובלים בך מבלי לשים לב. מתפרצים מחלון והלחץ מרעיד את הספינה. ואז, בכל חריקה אדיר, הספינה יוצאת מאיזון וקורסת מעט למטה!!!
ובום מהדהד נשמע סביב כמו גל הדף, מכל עבר. אתה משתתק ממה שעשית כשלפתע... בתוך השקט נשמע נהמה מפחידה ביותר! אתה כמעט מתעלף מהפחד זה נשמע כמו רעש גיהנום בכל האגם. והכל מתחיל להתכסות בעלתה משום מה...(הרעש להמחשה - עומר שים לב אליי הפעם)

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
בהחלט מעניין אותך מה קורה עם נד, מה הוא מצא והאם הוא בכלל בסדר. אך אתה מנסה להרגיע את עצמך בכך שנד היה נראה כמאמן מנוסה וחזק, וגם רציני, אז הוא וודאי בסדר עכשיו ותיפגשו בהמשך.
אתה מנער את ראשך פיזית, וגם נפשית, מכל הסחות הדעת. 'אני באמת מסתובב כרגע מתחת למים בספינה שדודה, עם פיונה הפוקימון האגדי, ומארח לו חברה בנעימים! תקלוט!' אתה מדבר אל עצמך בראש ופשוט מתפוצץ מאדרנלין.
בעוד אתם מסיירים אתה מסתובב ואתם פוגשים בעוד חדר גדול והוא ממש איזור אירוח ענק, כורסאות, שנדלירים ונברשות, במה שלצידה זרוקים כלי נגינה מעט הרוסים ועד ומפורקים לחלוטין. שולחן מהודר וכמה כיסאות, המון זכויות מכל סוג סביב. זה נראה כמו חדר לאירועים, ערבי כיף של הצוות הנ"ל.
שם אתה מוצא עוד מכתב שבוא הוא מדבר על כל המזל שהביאה 'פית המים' הלא היא פיונה שלצידך לצוות. על אוצרות, על המסעות המפוארים. נגלה לך שהצוות הזה לחם בדרקראיי בעבר, ושט בין להקת לוגיות! וכמעט נשאב לבטנו של קאיוגר הענקי!
ואתה פשוט נרגש, בין כל הכתבים אתה מגלה שרדף אותם תמיד שד המצולות, על דמותות המפחידה,עיניו מעוררות הצמרמורת, הזעקה המצמררת שלו, תלפיו ה... רבים? וריח הבל פיו מכל הגופות שצבר לתוכו בהצלחה.
אתה ממשיך ומבין שזה אחד מכתביו האחרונים של הקפטן, הוא פיזר לבסוף באי כלשהו את כל מלאכיו, הוא היה האויב המושבע של אותו שד, שרדף אחריו ללא שובע עד סוף ימיו, ולכן נשאר לשוט לבד ולהיות קורבן למפלצת השנואה שתיקח אותו איתה למצולות, חיי או מת.
אתה אוסף עוד כמה דפים מהרצפה ולאט לאט כל התרשימים מתחברים לך לדבר מצמרר מאוד... המפלצת שוכנת כאן באגם, זה מקום המחבוא שלה מהים הגדול! ולכן הספינה הזאת נסחבה לכאן. 'הכל נכון, האגם הזה באמת מתחבר עם הים, כל האגדות הללו נכונות... המפלצת הזאת, איפשהו, ממש כאן!!!' אתה נחרד. וישירות חושב על נד, אתה חייב לספר לו ועולה בך מיד גם תחושת חלחלה כי אולי הוא הסתבך בצרה כקשורה בה. אתה שוחה בטירוף כשפיונה בעקבותיך, מוטרד גם הוא אך מנסה להרגיע. אינך עוצר כשבטעות אתה פותח דלת בה שכנו עוד המון המון רליקנטים, כמו קודם.
הדגים המבוהלים נסים כלהקה החוצה, עודפים אותך וחובלים בך מבלי לשים לב. מתפרצים מחלון והלחץ מרעיד את הספינה. ואז, בכל חריקה אדיר, הספינה יוצאת מאיזון וקורסת מעט למטה!!!
ובום מהדהד נשמע סביב כמו גל הדף, מכל עבר. אתה משתתק ממה שעשית כשלפתע... בתוך השקט נשמע נהמה מפחידה ביותר! אתה כמעט מתעלף מהפחד זה נשמע כמו רעש גיהנום בכל האגם. והכל מתחיל להתכסות בעלתה משום מה...(הרעש להמחשה - עומר שים לב אליי הפעם)

עלטה* חחח
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
'מה זה לכל הרוחות?!' אחשוב בפאניקה, אתפוס את ידו של פיונה ואתחיל לשחות משם במהירות 'חייב למצוא את נד ולהתחפף מכאן!' אחשוב לעצמי בלחץ ואנסה לחפש אותו ברחבי הספינה כמה שיותר מהר.



אשטון-
אתה חוזר לחדרה של ג'ניפר, ונדחס יחד איתה למיטה ומוציא לה שלוש חבילות של ג'לי תפוחים ואתם אוכלים ביחד בזמן שאתה צופים בטלוויזיה. אתם מזפזפים ברחבי הערוצים ורואים בערוץ הבידור סיקור על האירוע של הקמת מרכז ההחלפות ומדרגים את לבושם של סלבריטאי המחוז בין לבין אתה מבחין באן כשמשהו מנצנץ לך בעין. הענק שעל צווארה חושף אבן אדומה נוצצת ומיוחדת למראה, משהו שלא שמת לב אליו כשהיא יצאה בחיפזון מביתה השרוף. אתם ממשיכים לראות את הטלוויזיה עוד כמחצית השעה, כשג'ניפר מפהקת פיהוק ענקי ונשענת לאחור.
"אתה לא חייב להישאר איתי אהיה בסדר" אומרת לך ועוצמת את עינייה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
אתה חוזר לחדרה של ג'ניפר, ונדחס יחד איתה למיטה ומוציא לה שלוש חבילות של ג'לי תפוחים ואתם אוכלים ביחד בזמן שאתה צופים בטלוויזיה. אתם מזפזפים ברחבי הערוצים ורואים בערוץ הבידור סיקור על האירוע של הקמת מרכז ההחלפות ומדרגים את לבושם של סלבריטאי המחוז בין לבין אתה מבחין באן כשמשהו מנצנץ לך בעין. הענק שעל צווארה חושף אבן אדומה נוצצת ומיוחדת למראה, משהו שלא שמת לב אליו כשהיא יצאה בחיפזון מביתה השרוף. אתם ממשיכים לראות את הטלוויזיה עוד כמחצית השעה, כשג'ניפר מפהקת פיהוק ענקי ונשענת לאחור.
"אתה לא חייב להישאר איתי אהיה בסדר" אומרת לך ועוצמת את עינייה.

כתבתי את זה מהר פיצוצים אתמול, בגלל זה גם ההמשך שלי היה מעפן.
~~~~~
"אל תהיי מצחיקה... לילה טוב ג'ני, תרגישי טוב" אומר וארים אל מעל הכתף את השמיכה, ואסתובב עם גבי אל גבה. ואשחק אותה נרדם במהירות, אחכה כך שעה ואעסיק את עצמי במחשבות על התליון של אן. וכשהיא תרדם אתגנב בשקט אל מחוץ למיטה. 'אריאדוס יהיה מתאים לשמור עליה. הוא פוקימון שיוכל להיות עירני למשך הלילה... וגם, אני כבר אחזור' אהרהר לעצמי ואוציא את אריאדוס החוצה, אלחש באוזנו שישמור על שקט וישמור על ג'ניפר מוגנת ושלווה פה.
אצא החוצה מהדלת בצעדי התגבנות ואפקיד באיטיות להדק את הדלת מבלי לתרוק אותה, "זהו אני יוצא להבין מה באמת הזבלים האלה חיפשו שם. האם זה קשור לאן בלבד או אולי לשאר משפחתה וג'ניפר, ואולי גם... לליה!" אמלמל לעצמי, ואחליט בדרמתיות לצאת להריסות הבית ההוא ולחפש.
מבלי לדעת מבאמת מה... משהו, דבר מה בנוגע לארגון הזה, למה הם חיפשו, לאחותי, כל דבר... 'אני מרגיש שיש כאן משהו מסריח!'
כשאגיע למבנה, אוציא את גרובייל, אסביר לו מה עושים ויחד איתו נסרוק ראשית את השטח מרחוק, רק בשביל לוודא שאנו בטוחים. ומשם נצא...


רובי:
הדהוד סביב נותר מאותה צווחה מקפיאת דם. פיונה הרועד החליט לנטוש אותך מאחור, הוא מצביע הצידה אל ספר שזרוק על הרצפה. ההילה המקיפה אותו מתגברת ומכסה את כולו הוא זורח וכמו פלאש מצלמה כחלחל נעלם בבת-אחת!
אינך מבין, ואתה גם קצת עצבני על המוג לב הזה, 'מה?! חוצפן, ררר... פוקימון אגדי בצד שלי היה יכול לעזור. אגדי גם כן...' אתה חושב לרגע. אך ממקד את עצמך שוב פעם ניגש בשחייה זריזה על ספר חצי אכול שמרבית כריכתו שלמה, מעופשת אך שלמה, והינה נגלה לפניך הסמל המשונה ההוא שפגשת בתקרית עם המטורף מכת 'הנהורים'!!!
אתה מתבונן בזה כרעש גרגור ופחפוח תופסים אותך, זה אותו היצור שעשה את הרעש מקודם. הפיח מתחיל להיכנס ולכסות את המים מבחוץ והסירה מבפנים בעלטה. אתה דוחף את מחצית הספר הזה לפאוץ' ומחפש בטירוף את נד. ולאחר זמן קצר שמרגיש לך כמו נצח, אתם מתנגשים זה בזה בחושך בדיוק בחיבור בין שני מזדרונות. אתם שמחים מאוד לראות זה אתזה, ומהמבטים בעיניים נראה שכל אחד גילה דבר מה, לכל אחד יש מה להגיד. כשאז נשמעים כולות פיצוץ, ריסוק, התעקמות ופירוק. ולפתע נעקרת מעליכם חלק מהספינה, באמצעות זרוע שחורה וענקית.
מהפתח שנפער, בין קרשים, רהיטים ושאר חלקי ספינה אחרים צפים להם בתוך המצולות. אתם רואים מנוסה אדירה של פוקימונים, קטנים כגדולים, מצ'ימיצ'ו ורמוריידס ועם גרידוסים ושארפדו. כולם בורחים על נפשם מהאיזור כשהצווחות ההולכות וחוזות האלה נשמעות בכל האגם. ועוד חבטות עתירות עצמה הולמות בספינה באלימות שהולכת ומתפרקת.
אתם מתחילים לשחות גם אתם ולבחור, אך הזרוע ההיא ועוד כמה אחרות שנגלו לכם עפות לכל עבר והגדול והמשקל שלהם משנים זרמים במים ומקשים עליכם את הבריכה. לפתע, בעוד אתם שוחים על חייכם, צל גדול מעפיל עליכם ואתם קופאים מבהלה. בתוך השקט המצמרר הזהצונח אל מולכם היצור. 'שד המעמקים...' אתה חושב לעצמך. 3 זוגות עיניים ישלו, אחת לכל כיוון. מימדיו עצומים, זרועות נפרסות סביבכם לכל כיוון ומצילות אליכם, יחד עם דיו סמיך המתפזר ומתמזג עם המים, מעל ניתן לראות אבני ענבר אדומות, משובצות לראשו במסודר. ודוקנים חדרים ורעילים מבצבים מכל כיוון בגולגתו הכחולה והקשיחה. פיו נפער באיטיות לפניכם ונגלות לך מספגר רב של לסטות ומעגלי שיניים משוננות וריר מתעופף סביב עם הנהמה העצומה והמפחידה הזו.
זהו מגה טנטקרול, והוא עצוםםםם!!!

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
הדהוד סביב נותר מאותה צווחה מקפיאת דם. פיונה הרועד החליט לנטוש אותך מאחור, הוא מצביע הצידה אל ספר שזרוק על הרצפה. ההילה המקיפה אותו מתגברת ומכסה את כולו הוא זורח וכמו פלאש מצלמה כחלחל נעלם בבת-אחת!
אינך מבין, ואתה גם קצת עצבני על המוג לב הזה, 'מה?! חוצפן, ררר... פוקימון אגדי בצד שלי היה יכול לעזור. אגדי גם כן...' אתה חושב לרגע. אך ממקד את עצמך שוב פעם ניגש בשחייה זריזה על ספר חצי אכול שמרבית כריכתו שלמה, מעופשת אך שלמה, והינה נגלה לפניך הסמל המשונה ההוא שפגשת בתקרית עם המטורף מכת 'הנהורים'!!!
אתה מתבונן בזה כרעש גרגור ופחפוח תופסים אותך, זה אותו היצור שעשה את הרעש מקודם. הפיח מתחיל להיכנס ולכסות את המים מבחוץ והסירה מבפנים בעלטה. אתה דוחף את מחצית הספר הזה לפאוץ' ומחפש בטירוף את נד. ולאחר זמן קצר שמרגיש לך כמו נצח, אתם מתנגשים זה בזה בחושך בדיוק בחיבור בין שני מזדרונות. אתם שמחים מאוד לראות זה אתזה, ומהמבטים בעיניים נראה שכל אחד גילה דבר מה, לכל אחד יש מה להגיד. כשאז נשמעים כולות פיצוץ, ריסוק, התעקמות ופירוק. ולפתע נעקרת מעליכם חלק מהספינה, באמצעות זרוע שחורה וענקית.
מהפתח שנפער, בין קרשים, רהיטים ושאר חלקי ספינה אחרים צפים להם בתוך המצולות. אתם רואים מנוסה אדירה של פוקימונים, קטנים כגדולים, מצ'ימיצ'ו ורמוריידס ועם גרידוסים ושארפדו. כולם בורחים על נפשם מהאיזור כשהצווחות ההולכות וחוזות האלה נשמעות בכל האגם. ועוד חבטות עתירות עצמה הולמות בספינה באלימות שהולכת ומתפרקת.
אתם מתחילים לשחות גם אתם ולבחור, אך הזרוע ההיא ועוד כמה אחרות שנגלו לכם עפות לכל עבר והגדול והמשקל שלהם משנים זרמים במים ומקשים עליכם את הבריכה. לפתע, בעוד אתם שוחים על חייכם, צל גדול מעפיל עליכם ואתם קופאים מבהלה. בתוך השקט המצמרר הזהצונח אל מולכם היצור. 'שד המעמקים...' אתה חושב לעצמך. 3 זוגות עיניים ישלו, אחת לכל כיוון. מימדיו עצומים, זרועות נפרסות סביבכם לכל כיוון ומצילות אליכם, יחד עם דיו סמיך המתפזר ומתמזג עם המים, מעל ניתן לראות אבני ענבר אדומות, משובצות לראשו במסודר. ודוקנים חדרים ורעילים מבצבים מכל כיוון בגולגתו הכחולה והקשיחה. פיו נפער באיטיות לפניכם ונגלות לך מספגר רב של לסטות ומעגלי שיניים משוננות וריר מתעופף סביב עם הנהמה העצומה והמפחידה הזו.
זהו מגה טנטקרול, והוא עצוםםםם!!!

אבהה במפלצת הענקית הזאת בהלם, אבל עם זאת בפליאה על הטבע ועולם הפוקימונים. איך יצור כזה בכלל קיים, אבל אחרי שאקלוט את כל הסיטואציה במלואה אשחרר את טוטדייל מהכדור שנד נתן לי, אתפוס את ידו של נד ואסמן לטוטדייל עם אצבעותיי את הסימון לסילון מים ואצביע לו למעלה, אאחוז בו ואתן לטוטדייל למשוך אותנו מהסירה הטבועה וההרוסה, אתה להתחמק ככל הניתן מהמפלצת הימית.


אשטון-
לאחר שעה קלה של שכיבה לצד ג'ניפר, אתה מתגנב מחוץ למיטה ומורה לארידוס הנאמן שלך, לשמור על ג'ניפר 'רק לייתר צרה' אתה מעודד את עצמך וחומק מהחדר, בזמן שארידוס מתמקם מתחת למיטה של ג'ניפר, אורב למקרה תיהיה צרה כלשהי.
אתה יוצא במהירות ממרכז הפוקימונים ומתחיל לרוץ לעבר ביתה של אן. לאחר חצי שעה של חצי הליכה- חצי ריצה, אתה מגיע לאזור שאתה מזהה. החורשה שממנה חזרת רק כדי לראות את הלהבות אשר שרפו את הבית של אן מרחוק.
אתה משחרר את גרובייל מהכדור שלו ומסביר לו שאתם מחפשים רמזים על פשר המתקפה הנוראית אשר חווית. ככל שאתם סורקים את האזור, רק כדי לגלות כמה מחנאיים, אשר הקימו מאהל וישנים שנת ישרים באוהלם. אתה מבין שסביב לא תמצא דבר ואתה צועד יחד עם גרובייל לצדך לעבר הבית השרוף.
כשאתה עובר את הגדר המפויחת, ריח העשן עולה באפך ומקשה עליך מעט לנשום, אבל אתה חדור מטרה. 'יש פה רמז' אתה חושב לעצמך ונכנס בפתח הבית, אחרי שהדלת נשרפה לחלוטין, הבית פרוץ לחלוטין. אתה מסתובב בהריסות, מחפש משהו. כל דבר, אבל אינך יודע מאיפה להתחיל כלל וכלל. אתה וגרובייל מתחילים לסרוק את מה שהיה פעם ביתה של אן, ואתה מוצא בעיקר בגדים שרופים, או גביעים שנמסו מאש הלהבות. בדיוק כשאתה בא להרים כד מעוטר בציורים קדומים של ארידוס ומיו, גרובייל מגיע אליך ואיתו תמונה חצי שרופה.
אתה בוהה בתמונה כמה דקות עד שאתה מצליח לעכל שזו תמונה של אן וג'ניפר מחבקות משתי צדדיה את ליה, אשר מחזיקה בגאווה את תג המכון השמיני שלה!
'אבל ליה נעלמה לפני המכון השמיני! מאיפה הן מכירות בכלל? ג'ניפר שיקרה לי?' כל אלו ועוד מחשבות מוזרות עוברות בראשך, כשאתה מבחין לצד התמונה בחלק מעט שרוף, דמות נוספת, אשר עורבת בצללים, ואתה מזהה אותו. זה הבחור שרף לאן את הבית.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
לאחר שעה קלה של שכיבה לצד ג'ניפר, אתה מתגנב מחוץ למיטה ומורה לארידוס הנאמן שלך, לשמור על ג'ניפר 'רק לייתר צרה' אתה מעודד את עצמך וחומק מהחדר, בזמן שארידוס מתמקם מתחת למיטה של ג'ניפר, אורב למקרה תיהיה צרה כלשהי.
אתה יוצא במהירות ממרכז הפוקימונים ומתחיל לרוץ לעבר ביתה של אן. לאחר חצי שעה של חצי הליכה- חצי ריצה, אתה מגיע לאזור שאתה מזהה. החורשה שממנה חזרת רק כדי לראות את הלהבות אשר שרפו את הבית של אן מרחוק.
אתה משחרר את גרובייל מהכדור שלו ומסביר לו שאתם מחפשים רמזים על פשר המתקפה הנוראית אשר חווית. ככל שאתם סורקים את האזור, רק כדי לגלות כמה מחנאיים, אשר הקימו מאהל וישנים שנת ישרים באוהלם. אתה מבין שסביב לא תמצא דבר ואתה צועד יחד עם גרובייל לצדך לעבר הבית השרוף.
כשאתה עובר את הגדר המפויחת, ריח העשן עולה באפך ומקשה עליך מעט לנשום, אבל אתה חדור מטרה. 'יש פה רמז' אתה חושב לעצמך ונכנס בפתח הבית, אחרי שהדלת נשרפה לחלוטין, הבית פרוץ לחלוטין. אתה מסתובב בהריסות, מחפש משהו. כל דבר, אבל אינך יודע מאיפה להתחיל כלל וכלל. אתה וגרובייל מתחילים לסרוק את מה שהיה פעם ביתה של אן, ואתה מוצא בעיקר בגדים שרופים, או גביעים שנמסו מאש הלהבות. בדיוק כשאתה בא להרים כד מעוטר בציורים קדומים של ארידוס ומיו, גרובייל מגיע אליך ואיתו תמונה חצי שרופה.
אתה בוהה בתמונה כמה דקות עד שאתה מצליח לעכל שזו תמונה של אן וג'ניפר מחבקות משתי צדדיה את ליה, אשר מחזיקה בגאווה את תג המכון השמיני שלה!
'אבל ליה נעלמה לפני המכון השמיני! מאיפה הן מכירות בכלל? ג'ניפר שיקרה לי?' כל אלו ועוד מחשבות מוזרות עוברות בראשך, כשאתה מבחין לצד התמונה בחלק מעט שרוף, דמות נוספת, אשר עורבת בצללים, ואתה מזהה אותו. זה הבחור שרף לאן את הבית.

אתבלבל מאוד ואכנס להלם טוטאלי, אתרוצץ במחשובות פרועות ללא הפסק עד כאבי-ראש. אבין זאת, ג'ניפר מכירה את אחותי מהיכן שהוא... וגם אן!
אתחיל לחשוד איזה קשר יש להן, ואיזה קשר יש להן לדמות הזאת, "בטח הנבלה ההיא חטפה אותה" אמלמל ואכה עם אגרוף בקיר ללא התחשבות בידי.
אתחיל להתפרק מעט ולשחרר קיטור ואנסה לחפש בטירוף אחר עוד דבר מה חשוד או משהו שישפוך לי עוד אור על מה שראיתי.
את התמונה אדחף לכיס קטן ומוסתר בתוך התיק שלי, אשמור אותה שם היטב. אברר גם עם גרובייל אם מצא דבר מה!

רובי:
גם אתה וגם נד בוהים בשוק מוחלט בפוקימון העצום, נשימתך נעצרת כך נדמה, אתה מקבל שוב פרספקטיבה, והפעם עצמתית כלכך על כמה מדהים הטבע ועולם הפוקימונים.
כשהוא מנגד מביט בכם לרגע באחת מאישוניו, שגדולה ממך במידותיה וקולט בה את שניכם ועוד הרבה יותר. כשהוא מציל עליכם בגופו כשאתם כמו לכודים בין שלל זרועותיו הפרוסות סביב.
לוקח לך זמן אך אתה מעבד במוחך את כל הסיטואציה בצורה הגיונית, כשנד הספיק לעשות זאת עוד קודם. והוא שולף את טוטודייל החוצה. הוא אוחז בו ותופס בידך ומסמן לו 3 עם היד, וטוטודייל באמצעות סילון אקווה משגר אותו ואתכם מעלה מעלה.
מגה-טנטקרול מנסה לתפוס אתכם אבל לאחר שני נסיונות כושלים הוא פשוט מוותר, ולא נראה כאילו התאמץ מידי. פשוט מביט לתוך עינייך ואתה לעיניו, אתה מתרחק ומתקרב לאור השמש כשאתה מרגיש תחושת פספוס כזאת מכל המקרה איתו ועם הספינה. 'האם ישנם דברים שלא גיליתי ואבדו לעד?' אתה מהרהר בתחושת חרטה מעקצצת.
אתם נפלטים מהמים בשפריץ גדול המפתיע כמה מהסובבים ששמו לב לזה. ויוצאים, רטובים ועייפים ממש סמוך למרכז הצלילה. גוררים את עצמכם לשם שניכם. כשאתה בכלל, רועד כולך.
מנהל המקום, נחרד לראותכם כך והוא ניגש אליכם בריצה יחד עם אזומרילית שברשותו. אך בעוד הם בוהים לך שוכב ומתנשף בכבדות על הקרקע בתוך מאהל הצלילה, הכל מיטשטש ואתה מתעלף!
לאחר כמה שעות אתה קם, יבש ונקי, מטלית קרירה לראשך עטוף היטב בשמיכות מחממות על מזרן מוגבהה, והינה בתחתונים בלבד.
קשה לך לזוז משום מה ולתפעל את הגוף, אתה מזיז טיפונת את הראש לכל צד וכמובן את האישונים ונראה שאתה לבד בחדר הזה!

פורסם במקור על ידי NivX10

רובי:
גם אתה וגם נד בוהים בשוק מוחלט בפוקימון העצום, נשימתך נעצרת כך נדמה, אתה מקבל שוב פרספקטיבה, והפעם עצמתית כלכך על כמה מדהים הטבע ועולם הפוקימונים.
כשהוא מנגד מביט בכם לרגע באחת מאישוניו, שגדולה ממך במידותיה וקולט בה את שניכם ועוד הרבה יותר. כשהוא מציל עליכם בגופו כשאתם כמו לכודים בין שלל זרועותיו הפרוסות סביב.
לוקח לך זמן אך אתה מעבד במוחך את כל הסיטואציה בצורה הגיונית, כשנד הספיק לעשות זאת עוד קודם. והוא שולף את טוטודייל החוצה. הוא אוחז בו ותופס בידך ומסמן לו 3 עם היד, וטוטודייל באמצעות סילון אקווה משגר אותו ואתכם מעלה מעלה.
מגה-טנטקרול מנסה לתפוס אתכם אבל לאחר שני נסיונות כושלים הוא פשוט מוותר, ולא נראה כאילו התאמץ מידי. פשוט מביט לתוך עינייך ואתה לעיניו, אתה מתרחק ומתקרב לאור השמש כשאתה מרגיש תחושת פספוס כזאת מכל המקרה איתו ועם הספינה. 'האם ישנם דברים שלא גיליתי ואבדו לעד?' אתה מהרהר בתחושת חרטה מעקצצת.
אתם נפלטים מהמים בשפריץ גדול המפתיע כמה מהסובבים ששמו לב לזה. ויוצאים, רטובים ועייפים ממש סמוך למרכז הצלילה. גוררים את עצמכם לשם שניכם. כשאתה בכלל, רועד כולך.
מנהל המקום, נחרד לראותכם כך והוא ניגש אליכם בריצה יחד עם אזומרילית שברשותו. אך בעוד הם בוהים לך שוכב ומתנשף בכבדות על הקרקע בתוך מאהל הצלילה, הכל מיטשטש ואתה מתעלף!
לאחר כמה שעות אתה קם, יבש ונקי, מטלית קרירה לראשך עטוף היטב בשמיכות מחממות על מזרן מוגבהה, והינה בתחתונים בלבד.
קשה לך לזוז משום מה ולתפעל את הגוף, אתה מזיז טיפונת את הראש לכל צד וכמובן את האישונים ונראה שאתה לבד בחדר הזה!

'מה לכל הרוחות קרה פה?' אחשוב לעצמי בפאניקה ואנסה להזיז את עצמי להתיישב על המיטה ואסתכל סביב. "אני בטח באיזה חדר של מרכז הצלילה" אמלמל לעצמי ואסתכל סביב בלחץ, אחפש את חפציי ואנסה לקום מהמיטה.


אשטון-
"כוסעמק!" אתה פולט בזעם בחובט בחוזקה בקיר שמולך, מפזר פיח ואפר לכל עבר. גרובייל ניגש אליך במבט מודאג "גרו.." אומר ומניח את אחת מידיו על גבך בניחום. אתה מחייך אליו חצי חיוך "מצאת משהו?" אתה שואל אותו בתקווה לרמזים, אבל הוא מניד בראשו לשלילה.
"מאיפה הן מכירות? ולמה ג'ניפר לא סיפרה לי כלום?" אתה שואל אותו ואתה מרגיש את תחושת המחנק בגרונך, האובדן חוזר אליך בדג'ה וו מטורף, כאילו לא עברו כמה שנים מאז. הכאב מציף אותך ואתה נופל על ברכיך בתסכול.
"ליה!" אתה צווח בקול לתקרה ומוחה את הדמעות אשר מתחילות לזלוג על פניך. אתה מנגב אותן עם חולצתך מושך באפך ומכניס את התמונה לתוך תא קטן בתיק. לאחר סריקה נוספת של הבית, אתה מבין שאין שם עוד רמזים היכולים לעזור לך לפתור את התעלומה. 'מה שבטח יכול להיות רמז המשטרה לקחה כראיות' אתה חושב לעצמך בתסכול מה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אשטון-
"כוסעמק!" אתה פולט בזעם בחובט בחוזקה בקיר שמולך, מפזר פיח ואפר לכל עבר. גרובייל ניגש אליך במבט מודאג "גרו.." אומר ומניח את אחת מידיו על גבך בניחום. אתה מחייך אליו חצי חיוך "מצאת משהו?" אתה שואל אותו בתקווה לרמזים, אבל הוא מניד בראשו לשלילה.
"מאיפה הן מכירות? ולמה ג'ניפר לא סיפרה לי כלום?" אתה שואל אותו ואתה מרגיש את תחושת המחנק בגרונך, האובדן חוזר אליך בדג'ה וו מטורף, כאילו לא עברו כמה שנים מאז. הכאב מציף אותך ואתה נופל על ברכיך בתסכול.
"ליה!" אתה צווח בקול לתקרה ומוחה את הדמעות אשר מתחילות לזלוג על פניך. אתה מנגב אותן עם חולצתך מושך באפך ומכניס את התמונה לתוך תא קטן בתיק. לאחר סריקה נוספת של הבית, אתה מבין שאין שם עוד רמזים היכולים לעזור לך לפתור את התעלומה. 'מה שבטח יכול להיות רמז המשטרה לקחה כראיות' אתה חושב לעצמך בתסכול מה.

איי יא ייאיי... מרבון! איזו דרמטיות!
~~~~
אנסה לנשום לרווחה, ואעלה יחד עם גרובייל למקום גבוה יותר כמו עץ גבוהה סמוך או גג הבית. אתנשם מעט ומבלי לבכות, סתם במבט שקוע אל הלילה אחשוב על ליה ועל כל מה שקרה והאלה תאוריות בראשי.
"איך זה קרה... מה היה שם? מה פשר התמונה הזאת? חושב שהיא יודעת בכלל שאנחנו אחים?" אשאל ואביט אל גרובייל, סתם אשאל, בכדי לפרוק בעצם.
אתאנח ואשען על משהו כשאביט אל גרובייל ואתוודה בפניו "היי חבר, רציתי להגיד לך תודה. נאלצת שלשום לעשות עבורי משהו מחריד וקשה, שבטוח לא יוצא לך מהראש. באמת עברת איתי המון גרובייל, ואני מודה לך שאתה השותף שלי" אסיים ואביט בו בחיוך כנה וגלוי, אחבק אותו בחבריות.
לאחר שאסיים להתפרק והרגע, אמצא היכן לשתוף את פניי, ואתגנב בשקט מופתי בחזרה למיטה של ג'ניפר. גם אם תקום בטעות אשמור את פי סגור וארדם עד לבוקר, במחשבות על איך לפעול מעתה והלאה.

רובי:
אתה ממשיך לעשות מאמצים בכדי לזוז, מה שקורה לגוף שלך מאוד מלחיץ אותך וחשוד בעבורך, אך כל אלו מתפוגגים שאתה רואה את נד ואזומריל. "אורי קומי נסיכתי" אומר נד בהלצה ואתה מביט בו במבט מסוונר ולא מחובר כשהפולרסנט בחדר נדלק.
לאט לאט אתה מתחיל לזוז, נד מגיש לך לפה כוס מים ואזומריל מסייעת לך בלהתרומם ולהישען על הקיר. "הגעת שם לאפיסת כוחות, הצלילה הראשונית לעומק כה גדול ועלייה חדה מעלה בהפרשי לחץ שכאלו, ועוד לצוללן מתחיל... ושלא נדבר על כל הטיולים שלנו והשחיה בתוך הספינה ומחוצה לה בין לבין וג..." הוא מסביר וממשיך למלמל כשאתה כבר לא כלכך בהקשבה.
"זו בסה"כ הייתה עייפות" מוסיף מנהל המקום כשהוא נכנס לאוהל הרפואי שבמתחם, הכל מתחיל להתבהר לך, וזאת נראת כמו מרפאת שטח קטנה. "הציוד שלך הוחזר, הבגדים הפוקדורים נמצאים בלוקר אם אתה זוכר. הפאוץ' האטום נמצא ספר, אך המהירות והלחץ שעליתם ממנו דיי חרכה אותו אני חושב" הוא שולף ממותנו את הספר שכמו פלאשבק מכה בך ואתה נזכר בספר העבה והקרע בו ראית את הסמל של כת הנהורים.
ואתה מבקש ממנו לשמור אותו עם חפציך לאחר שתית המים, נד מוסיף "עכשיו חזור לנוח, כשתקום שוב אראה לך דבר נהדר!" והוא חושף חיוך מלא שיניים ושביעות רצון, זה הדבר האחרון שאתה רואה כשעינייך מתחילות שוב להיעצם מתשישות.
לאחר 9 שעות אתה קם, זה שוב בוקר. ואתה קם ליפניו שזרוק שם מרייר על הרצפה, ישן כמו מת.
אתה לובש את הבגדים ומתארגן, שיער, שיניים, פנים, ממש מתוקתק. חושב בחיוך על החוויה האדירה שעברת ועל הפוקימונים שגילית. וגם על החדש שהתווסף אלייך.
נד מתעורר בקצבו גם הוא ולאחר ששניכם מוכנים, מודים על למנהל המקום על העזרה יוצאים לדרך נד חושף בפניך לפתע בפנים נלהבות:
שני מטבעות זהב נדירים מהספינה, ושני מאובנים סגורים בתיבת זוככית . "רוצה משהו מהם?" שואל אותך.