נושא: בעקבות האלים

בלו-
פיצ'ו הולכת לידך ביותר דילוג עליז כזה, שנראה לך מעט חשוד, כמה צעדים מאחורייך. אחרי מספר רגעים את יוצאת מהעיר ומוצאת את עצמך בדרך ארוכה אשר סלולה מלבנים צבעוניות ועוברת בתוך חורשה גדולה. מסביבך את ראה גם שדה גדול וירוק ואי שם בשמיים הגבוהים להקת באטרפריי עפים ומפזזים ונעלמים באופק.
את מחייכת. כן, אכן יום קסום למדי. את מתחילה ללכת בעליזות לעבר האופק, כשלפתע את שומעת רחש מבין העצים.
את מסתכלת לראות מה זה. מבין העצים מסתכל עליך פרצוף הפוך על רקע ירוק. לוקח לך פחות משנייה לגלות שזה לא אחר מספינרק .

"וואוו! פיצ'ו זו ההזדמנות שלנו להוסיף עוד פוקימון לצוות שלנו-זה יהיה הקרב הראשון שלנו!" אומר לפיצ'ו בהתלהבות. "אוקיי, תשתמשי במכת ברק על ספינרק!" אומר לפיצ'ו בשמחה.
'זה הרגע שלי להוכיח שאני כן מסוגלת להסתדר עם פיצ'ו!'

לוקאס-
"זה בסדר" אומרת טסה "אתה מבין, אני וג'וי אחיות. אבל כל הקטע שלהיות רופאת פוקימונים.." אומרת ומרימה את אצבעותיה ומקפלת אותן כשהיא אומרת רופאת פוקימונים, "לא בדיוק הקטע שלי. אז סוג של עזבתי את המשפחה וסוג של מרדתי במוסכמות של המשפחה, אז האחיות שלי לא כאלה אוהבות את זה" אומרת ונראה שצל כבד חולף על פניה כשהיא מדברת על הנושא.
"רגע, מי אתה בכלל?" שואלת בזעף ומשלבת את ידייה ומתחילה לנער את רגלה בחוסר נוחות.


קארון-
"לא רע בכלל" אומרת תמי מעט מזועזעת בזמן שטרטוויג פותח את פיו שוב ואנרגייה ירוקה עוטפת אותו ואת מיני.
"מיני מהר דחיפה!" קוראת תמיד במעט זעף "קצת טריק מלוכלך הקטע של המשיכה" מוסיפה בציקצוק לשון. מיני מנערת את ראשה, ונראה שמכאיב לה לחשוב על זה ובלית ברירה היא מרימה את ראשה ודוחפת את טורטוויג בזנבה ומעיפה אותו אחורה.


ג'ון-
אתה מהסס טיפה אבל מוציא מהתיק שלך כמה חתיכות מאוכל שאזרת ומשאיר ליד רטטה מסתכל שוב אחורה, ואז ממשיך בדרכך.
לאחר כמה דקות הליכה, אתה יוצא מהעיר לכיוון הדרך לעיר ג'נטה. אתה מוצא את עצמך בחורשה ענקית שהדרך סלולה מאבנים צבעוניות. לפה ושם צומחים כמה שיחים גדולים לצד הדרך. תחושת החום המעיקה בחוץ, מתחילה לרדת ככל שאתה נכנס עמוק יותר לדרך.
אחרי עשרים דקות הליכה, אתה מבחין ביצור קטן הולך לצד הדרך. שאותו אתה מזהה כווידל.



אלון-
לא בחרת אם אתה רוצה להיות מתאם או מאמן..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אם ככה כנס" אומר ומסתכל לשמים אשר מתחילים לזהור באור השמש העולה. אתה נכנס למבואה גדולה עמוסה בספרים, מחברות ורישומים. "חכה פה" אומר ומשאיר אותך, במה שנראה שפעם היה סלון.
"שמרתי לך משהו מיוחד" אומר בחיוך "אני בטוח שתסדרו" מוסיף והוא זורק לך פוקדור לידיים. ואז מביא לך במגש עוד חמישה פוקדורים, את הפוקידע היקרה וכמובן מספר טלפון שלו.
"אתה תסתדר מכאן?" שואל בחום.


בלו-
פיצ'ו קופצת באוויר ומבין העיגולים הוורודים על לחייה שולחת ניצוצות של חשמל צהוב אשר נורה לכל עבר ופוגע ברגלייך מעט, אבל ברובו פוגע בספינראק, אשר נופל על האדמה במבט מבולבל ואז קולט אתכן ומרים את גבו האחורי ומכוון מבט מפחיד עליכן. פיצ'ו שבדיוק החניקה צחקוק מהמראה שלך משפשפת את כפות רגלייך, מסתכלת בפחד מהמתקפה של ספינראק וממהרת להסתתר מאחורי רגלייך בפחד.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
אתה מהסס טיפה אבל מוציא מהתיק שלך כמה חתיכות מאוכל שאזרת ומשאיר ליד רטטה מסתכל שוב אחורה, ואז ממשיך בדרכך.
לאחר כמה דקות הליכה, אתה יוצא מהעיר לכיוון הדרך לעיר ג'נטה. אתה מוצא את עצמך בחורשה ענקית שהדרך סלולה מאבנים צבעוניות. לפה ושם צומחים כמה שיחים גדולים לצד הדרך. תחושת החום המעיקה בחוץ, מתחילה לרדת ככל שאתה נכנס עמוק יותר לדרך.
אחרי עשרים דקות הליכה, אתה מבחין ביצור קטן הולך לצד הדרך. שאותו אתה מזהה כווידל.

'איזה מקום יפה זה!' אני חושב לעצמי בפליאה "ארון את לא חושבת שזה מקום מקסים לטייל בו?" אני שואל את ארון בחיוך וממשיך להסתכל סביבי על החורשה.
לאחר כמה זמן אני נתקל בווידל ופונה לארון "ארון את רואה את הויידל ששם?" אני מתכופף ושואל אותה בלחש "אנחנו עומדים להילחם בו, אנחנו עוד צריכים להתחזק ולהשתפר, יש לנו דרך ארוכה לפנינו וזו עוד אחד מאבני הדרך שבה!" אני לוחש לה בביטחון.
"עכשיו האזור פה נורא סבוך אז זה יקשה טיפה על התנועה גם שלנו וגם של ווידל" אני מתחיל לדבר אסטרטגיה לארון "אנחנו ננצל את החורשה פה לטובתנו ונפעל בערמומיות ובשקט" אני ממשיך בדבריי מלא ביטחון "ארון את תיכנסי לשיח שהכי קרוב לווידל, תשתדלי לא לעשות שום רעש שלא יבחין בך וכשתרגישי מוכנה תצאי הכי מהר שאת יכולה ותשתמשי בדחיפה עליו ואז תתחבאי באחד השיחים, ככה ננסה לעשות לו כמה פעמים בתקווה שהוא לא יצליח להגיב" אני מסביר לה את כל התוכנית, 'אהממ, מעניין אם יהיה שווה לנסות ללכוד את הווידל הזה' אני מהרהר לעצמי במחשבותיי ועובר למקום מסתור שממנו אני יכול לראות את מהלך הקרב מבלי שיבחינו בי

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

לוקאס-
"זה בסדר" אומרת טסה "אתה מבין, אני וג'וי אחיות. אבל כל הקטע שלהיות רופאת פוקימונים.." אומרת ומרימה את אצבעותיה ומקפלת אותן כשהיא אומרת רופאת פוקימונים, "לא בדיוק הקטע שלי. אז סוג של עזבתי את המשפחה וסוג של מרדתי במוסכמות של המשפחה, אז האחיות שלי לא כאלה אוהבות את זה" אומרת ונראה שצל כבד חולף על פניה כשהיא מדברת על הנושא.
"רגע, מי אתה בכלל?" שואלת בזעף ומשלבת את ידייה ומתחילה לנער את רגלה בחוסר נוחות.


קארון-
"לא רע בכלל" אומרת תמי מעט מזועזעת בזמן שטרטוויג פותח את פיו שוב ואנרגייה ירוקה עוטפת אותו ואת מיני.
"מיני מהר דחיפה!" קוראת תמיד במעט זעף "קצת טריק מלוכלך הקטע של המשיכה" מוסיפה בציקצוק לשון. מיני מנערת את ראשה, ונראה שמכאיב לה לחשוב על זה ובלית ברירה היא מרימה את ראשה ודוחפת את טורטוויג בזנבה ומעיפה אותו אחורה.


ג'ון-
אתה מהסס טיפה אבל מוציא מהתיק שלך כמה חתיכות מאוכל שאזרת ומשאיר ליד רטטה מסתכל שוב אחורה, ואז ממשיך בדרכך.
לאחר כמה דקות הליכה, אתה יוצא מהעיר לכיוון הדרך לעיר ג'נטה. אתה מוצא את עצמך בחורשה ענקית שהדרך סלולה מאבנים צבעוניות. לפה ושם צומחים כמה שיחים גדולים לצד הדרך. תחושת החום המעיקה בחוץ, מתחילה לרדת ככל שאתה נכנס עמוק יותר לדרך.
אחרי עשרים דקות הליכה, אתה מבחין ביצור קטן הולך לצד הדרך. שאותו אתה מזהה כווידל.



אלון-
לא בחרת אם אתה רוצה להיות מתאם או מאמן..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אם ככה כנס" אומר ומסתכל לשמים אשר מתחילים לזהור באור השמש העולה. אתה נכנס למבואה גדולה עמוסה בספרים, מחברות ורישומים. "חכה פה" אומר ומשאיר אותך, במה שנראה שפעם היה סלון.
"שמרתי לך משהו מיוחד" אומר בחיוך "אני בטוח שתסדרו" מוסיף והוא זורק לך פוקדור לידיים. ואז מביא לך במגש עוד חמישה פוקדורים, את הפוקידע היקרה וכמובן מספר טלפון שלו.
"אתה תסתדר מכאן?" שואל בחום.


בלו-
פיצ'ו קופצת באוויר ומבין העיגולים הוורודים על לחייה שולחת ניצוצות של חשמל צהוב אשר נורה לכל עבר ופוגע ברגלייך מעט, אבל ברובו פוגע בספינראק, אשר נופל על האדמה במבט מבולבל ואז קולט אתכן ומרים את גבו האחורי ומכוון מבט מפחיד עליכן. פיצ'ו שבדיוק החניקה צחקוק מהמראה שלך משפשפת את כפות רגלייך, מסתכלת בפחד מהמתקפה של ספינראק וממהרת להסתתר מאחורי רגלייך בפחד.

'כמובן. כי לא יכולתי לקבל פוקימון שלא מפחד מלחימה' אחשוב לעצמי. "אל תדאגי פיצ'ו. אני אספוג את המכה הזאת, רק תשתמשי בסתירה כפולה ברגע שהוא ייסוג" אומר לפיצ'ו ואעמד ישירות לפני ספינארק. 'זה הולך לכאוב..'

חברים ראיתם את הפרסים? מה דעתכם? P:

לוקאס-
"איזה סטנטלר?" שואלת ונראית מעט מפוחדת ומסתכלת סביב. אתה מסתכל גם ורואה שאין שם כלום ורק צל אשר נעלם בצללים של המקום בו הפוקימון בזה הרגע עמד. אתה מסתכל על טסה ופניה מזעיפות.
"שמע, אני לא רוצה צרות. ואני חושבת שגם אתה לא" אומרת בהחלטיות "מצטערת אבל אני חייב ללכת מפה" אומרת במהירות ומתחילה ללכת במהירות בהמשך הדרך. משהו חשוד קורה פה, אתה חושב לעצמך ובעיקר מסתקרן.


ג'ון-
ארון מסתכלת עליך ואז הולכת במהירות בין השיחים, מנסה להיות שקטה, אבל ענפי השיחים ושריון המתכת שלה לא הולכים ביחד, והיא עושה יותר רעש מאשר שהיא הלכה על השביל. ווידל קולט אתכם ומהפחד הוא שולח אז זנבו הקטן ושולח עשרות מחטים קטנים וסגולים, אשר עפים ישירות על ארון אשר נפגעת קלות מאוד, אבל לא נראה שהמתקפה משפיעה עליה במיוחד.


בלו-
את נעמדת וחושפת את ידייך לספינראק אבל, לא נראה שהוא מעוניין בך ושולח מפיו חוט לבן ודק וקושר את רגלה של פיצ'ו, וכמו שוט שולף אותה קדימה ומעיף אותה על בטנה. פיצ'ו מזעיפה פנים, מסדרת את הפרח הורוד שלה ואז רצה לעברו וחובטת בראשו שלוש פעמים עם הסטירה שלה ומעיפה אותו על העץ בחזרה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
ארון מסתכלת עליך ואז הולכת במהירות בין השיחים, מנסה להיות שקטה, אבל ענפי השיחים ושריון המתכת שלה לא הולכים ביחד, והיא עושה יותר רעש מאשר שהיא הלכה על השביל. ווידל קולט אתכם ומהפחד הוא שולח אז זנבו הקטן ושולח עשרות מחטים קטנים וסגולים, אשר עפים ישירות על ארון אשר נפגעת קלות מאוד, אבל לא נראה שהמתקפה משפיעה עליה במיוחד.

עודכנו פרסים? לא שמתי לב אני אסתכל אחרי שאני אוציא את הכלבה שלי לטיול חחח
--------------------------------------------------------------------------
'החלטה מאוד גרועה שלי' אני חושב לעצמי ומתבאס מההחלטה הטיפשית 'טוב לא נורא, העיקר שארון לא נפגעה ממש, השיריון מתכת שלה הוא ממש מציל חיים!' אני חושב לעצמי בהנחה.
"ארון בוא נשנה טקטיקה!" אני מודיעה לארון "תשתמשי בדחיפה על ווידל ובסטירת בוץ, תנסי לגרום לבוץ לעוף לו לעיניים ולעוור אותו לפחות חלקית!" אני פוקד עליה במהירות ובהחלטיות 'אני חייב למצוא דרך להשיג יתרון בקרב הזה, המחטים של ווידל יכולים לגרום לארון לחלות וזה יהיה ממש לא טוב!' אני חושב לעצמי בחשש ומקווה שארון תצליח לעשות את מה שביקשתי ממנה בצורה החלקה והטובה ביותר

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אלון-
לא בחרת אם אתה רוצה להיות מתאם או מאמן..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אם ככה כנס" אומר ומסתכל לשמים אשר מתחילים לזהור באור השמש העולה. אתה נכנס למבואה גדולה עמוסה בספרים, מחברות ורישומים. "חכה פה" אומר ומשאיר אותך, במה שנראה שפעם היה סלון.
"שמרתי לך משהו מיוחד" אומר בחיוך "אני בטוח שתסדרו" מוסיף והוא זורק לך פוקדור לידיים. ואז מביא לך במגש עוד חמישה פוקדורים, את הפוקידע היקרה וכמובן מספר טלפון שלו.
"אתה תסתדר מכאן?" שואל בחום.

הו, הייתי צריך?
בכל אופן, ממש באלי להיות מתאם.
אבל גם מאמן יהיה ממש סבבי. אפשרי את שניהם? חח
--
"כן כמובן! תודה לך פרופסור" אודה לו, ואסמן לו לשלום, יוצא אל מחוץ לביתו.
"ובכן, זה הזמן לפגוש אותך!" אומר ואלחץ על הפוכדור בהתרגשות.

ג'ון-
כן. חרגתי ממנהגי והוספתי פרסים על עמודים, למרות שאני לא הכי מאמין בזה.. אבל צ'ופר אחרי שנתיים מותר :d
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ארון רצה במהירות, עד כמה שהיא יכולה כמובן, לעברו של ווידל ודוחפת אותו בחוזקה ומעיפה אותו על השביל, מיר אחר כך היא פותחת את פיה ושולחת גוש בוץ אשר מכסה את ווידל וגורם לו להתבלבל מעט. ווידל מנסה בכל דרך לנער את הבוץ מעיניו ושולח חוט לבן וארוך מפיו לעבר השמיים. החוט מצליח להסתלסל סביב ענף, וווידל עץ יחד איתו, כמו גיבור-על לענף ושם הוא מצליח לנער ממנו את שאר הבוץ.
בינתיים ארון מסתכלת מופתעת וסופגת עוד מתקפה של עוקצי רעל, ששוב לא משפיעים עליה במיוחד.



לוקאס-
משהו כזה חח
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה מגיש לספירו פוקדור והוא נכנס ברצון לפוקדור ולוכד את עצמו.
אתה בינתיים מסתכל לעבר טסה, אשר מתחילה להיעלם באופק. אתה מנער את ראשך ומתחיל לצעוד אחריה. מידי פעם אתה שומע רחשים מאחורייך, אבל מתעלם מהם וממהר לצעוד בדרך.
כעבור רבע שעה, אתה מצליח לתפוס את טסה. נראה שהיא נחה בשולי הדרך וכשהיא קולטת אותך היא מצמצמת את עיניה בחשד "אתה עוקב אחרי?" שואלת וקמה ממקומה ומרימה פוקדור "זה שאני ממשפחת ג'וי לא אומר שאני לא יכולה להגן על עצמי" מוסיפה.


אלון-
זה סתם מסובך להיות גם וגם כי אם אתה מתאם אתה צריך להתאמן בדרך אחרת..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה נפרד ממנו ויוצא החוצה לאוויר הטרי של יום ספטמבר חמים. אתה משחרר את הפוקימון שקיבלת וקרן אור בהירה עוטפת אותו לפני שאתה מגלה פוקימון ורוד קטן ששני עלים גדולים וירוקים יוצאים מראשו. אתה מסתכל ומגלה לתדהמתך שזו הופיפ. הופיפ קוראת בקול עליז, ואז עפה במשב הרוח עד מעד ראשך ונראה שהיא עומדת להיסחף ברוח!

לוקאס-
"אתה חושב שזה קשור אליהם?" שואלת טסה ומרימה גבה "בוא נגיד את זה ככה, ראיתי כמה דברים שחלק מהתנועות הארורות האלו לא רצו שאני אראה" אומרת טסה במעט חשש. "ועכשיו הם עוקבים אחריי. רציתי לבוא בחזרה למשפחה ולהסתתר מהן" מוסיפה וכתפיה נופלות והיא מרכינה את ראשה "אבל עד שאני לא ארשם לבית ספר לאחיות הם לא רוצים אליי קשר" מוסיפה ומשפילה את מבטה עוד יותר.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

אלון-
זה סתם מסובך להיות גם וגם כי אם אתה מתאם אתה צריך להתאמן בדרך אחרת..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה נפרד ממנו ויוצא החוצה לאוויר הטרי של יום ספטמבר חמים. אתה משחרר את הפוקימון שקיבלת וקרן אור בהירה עוטפת אותו לפני שאתה מגלה פוקימון ורוד קטן ששני עלים גדולים וירוקים יוצאים מראשו. אתה מסתכל ומגלה לתדהמתך שזו הופיפ. הופיפ קוראת בקול עליז, ואז עפה במשב הרוח עד מעד ראשך ונראה שהיא עומדת להיסחף ברוח!

אה סבבי, אז אני אגיע לתחרות הראשונה. אם אוהב את איך שזה עובד, אמשיך שם. כי ממש באלי ללכת מקורי ושונה
-
'אוי, כזו חמודה.' אחשוב לעצמי ואקרא "תתפסי בידי!", בעודי מושיט לה יד, ומושך אותה אליי.
"הופיפ, מה דעתך שנצא לדרך? יש לנו דברים חשובים להספיק" אומר לה בחיוך, נזכר באחותי.

פורסם במקור על ידי Ritsuka kun

ג'ון-
כן. חרגתי ממנהגי והוספתי פרסים על עמודים, למרות שאני לא הכי מאמין בזה.. אבל צ'ופר אחרי שנתיים מותר :d
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ארון רצה במהירות, עד כמה שהיא יכולה כמובן, לעברו של ווידל ודוחפת אותו בחוזקה ומעיפה אותו על השביל, מיר אחר כך היא פותחת את פיה ושולחת גוש בוץ אשר מכסה את ווידל וגורם לו להתבלבל מעט. ווידל מנסה בכל דרך לנער את הבוץ מעיניו ושולח חוט לבן וארוך מפיו לעבר השמיים. החוט מצליח להסתלסל סביב ענף, וווידל עץ יחד איתו, כמו גיבור-על לענף ושם הוא מצליח לנער ממנו את שאר הבוץ.
בינתיים ארון מסתכלת מופתעת וסופגת עוד מתקפה של עוקצי רעל, ששוב לא משפיעים עליה במיוחד.

'הווידל הזה הוא משהו משהו' אני חושב לעצמי בפליאה ובבלבול בזמן שארון מקבלת שוב פעם מתקפת של עוקץ רעל, "ארון את בסדר?" אני שואל אותה בדאגה 'אני חייב לעשות משהו מהר כדי למנוע מווידל לגרום לארון לחלות, אני חייב לסיים את הקרב הזה כמה שיותר מהר!' אני חושב לעצמי בלחץ ומתחיל לחשוב על תכנית.
"ארון מהר תשתמשי בהתקשחות!" אני פוקד עליה בנחישות 'אני אבקש מארון לנגוח בעץ שווידל נמצא עליו לכן אני אצטרך שהנזק שהיא תקבל יהיה מינימלי ככל האפשר' אני חושב לעצמי בחשש בגלל התכנית הפזיזה שלי "ארון תשתמשי מהר בדחיפה על העץ שווידל נמצא עליו ותנסי לגרום לו למעוד וליפול לאדמה!" אני פוקד עליה "במקרה והוא נופל תשתמשי שוב פעם בסטירת בוץ עליו!" אני ממשיך להסביר לארון את התכנית שלי ולבנתיים מכין ביד פוכדור אחד ריק ומחכה לרגע הנכון לזרוק אותו על ווידל 'אתה עומד להיות שלי!' אני חושב לעצמי בשמחה