טופס הרשמה:
שם בפורום: PizzaBlaster
שם השחקן/נית: וויד ווילסון
תיאור/ספרייט:
רקע אישי:
בתור דמות קומיקס, החיים בעולם ה"אמיתי" נהיו די קשים.
הייתי מודע להיותי דמות מקומיקס, וידעתי שהם ידעו שאני יודע, אז הם העבירו סקיצה שלי במדפסת תלת מימד, ופוף! הנה אני פה. בקיצור, היה ממש נחמד, עד שהחליטו לעשות איזשהו ניסוי על זה שאני דמות קומיקס בעולם האמיתי. ניסו להכניס אותי למשחק פוקימון! וזה עבד. אז אחרי הניסוי, התעוררתי בתוך משאית מיטלטלת, שעצרה ב"עיירה" החדשה שלי. נו באמת! לזה קוראים עיירה? זה שני בתים ומעבדה! בכל מקרה, "אמא" שלי הובילה אותי לחדר החדש שלי, ולא נתנה לי לצאת איזה שעתיים, עד שהחלטתי להקשיב למה שהיא אומרת, ואז הבנתי שהיא רוצה שאני אשנה את השעה. כמובן שכיוונתי את השעה ל4:20, ואז הבנתי שאין לי פה שום גראס לעשן! למרות זאת, מה שקרה אחר כך הרגיש כאילו אני בטריפ. ראיתי מלאאאאאאא יצורים מוזרים מתעופפים, רצים, זוחלים, ושוחים בכל מקום, ואז היתה רעידת אדמה כל כך חזקה, שנפלתי ולא זכרתי כלום לאחר מכן. אחרי שהתעוררתי, מסתבר שעברו כמה שנים, כי אמא שלי עידרה את הגינה שלה ומצאה אותי ישן מתחת לאדמה. לא קרה לי כלום, כי אני הדמות הראשית, ולא קורים דברים רעים לדמויות הרשיות. היא אמרה לי "התגעגעתי אליך! לא ראיתי אותך כבר כמה שנים! עשינו לך הלוויה!". כמובן שעשיתי את הדבר היחיד שיכל היה להיעשות, ואמרתי: "אמא, אני רעב, מה יש לאכול לצהריים? ואיפה החדר שלי? אני קצת ע-ע-~פיהוק~-ייף..."
פוקימון התחלתי: טריקו <3
אצל הפרופ': -לא לגעת-
חפצים: פוקדורים(X5), תיק למסע, פוקדע, מזון, מחסנית תגים, חכה ישנה, מפת האיזור.כסף: 1000$.
הערות/בקשות: סאנדשרו ~רמז רמז~
תודה.
לא השתתפתי במ"ת מלאאאאא זמן, מקווה שיהיה טוב. חוץ מזה, יש לי הרבה מבחנים עכשיו, אז אני אשתדל להגיב כמה שיותר.
אני משחרר המשכים אחד אחרי השני כי אני מהפון. לא לדאוג, אני הולך על פי הסדר.
ניק -
אתה מנסה לשכנע את דרטיני אך הוא מפוחד ולא מסוגל לזוז. זובאט אחד החל לתקוף את סאמר עצמה שצווחה בכאב! דרטיני מביט בסאמר ומחליט לקחת נשימה עמוקה, אז הוא משחרר רוח קפואה שמבריחה את הזובאט. זובאט שינה כיוון והחל להתעופף לעבר דרטיני שהחל לצווח בפחד למראהו.
אלון -
המדבר החם מקשה עליך מלראות ברור אך נראה לך שאתה רואה פוקימון שמתקרב לעברך, היה זה היפופוטאס זועם. הוא נראה כאילו הוא עבר כבר קרב אחד אך עדיין חזק וכשיר לקרב.
פוניטה ליקק אותך והתפייס. נראה שהיה חשוב לו לשמור על יחסים טובים.
לוקאס -
הפוקדור מתנדנד קלות ולבסוף סקורפיו נלכד. אתה ממהר חזרה לעיר ורואה שהשוטר נעלם. במקומו עמד אדם זקן וחביב למראה. "שלום לך, אתה צריך עזרה? כדאי לך ללכת למרכז הפוקימונים לרפא את הפוקימונים שלך. המסע קשה ויש סופת רוחות בקרוב, אני אביא לך טרמפ לשם. מעוניין?"
דקסטר -
הוא מזמין אותך להכנס לרכבו ואתם נוסעים לעבר המרכז בדממה. הוא מביט בתמונה ליד המראה, בתמונה היה ילד מחוייך והזקן החל לדמוע בעצב.
טובי -
הבחור המשיך ללכת לעבר המרכז וממש לפני שהדלת נסגרה הוא הביט בך ואמר. "רוצה לעזור? זוז מהדרך שלי." הוא ניגש אל האחות והביא לה את הפוקדורים שלו. נראה שכולם זקוקים לטיפול די רציני כי ג׳וי הזדרזה.
אלון -
אתה באמת משתמש בו? מגניב.
-
פוניטה נעמד על 2 רגליו האחרויות ונהם בקול ואז זנבו בהק ובחבטה עצומה הוא פגע בהיפופוטאס שראשו עף הצידה בהעצמה אך נסגר בעצמה ותפס את זנבו הבוער. פוניטה היה לכוד, היפופטאס החל לחפור מתחת לאדמה ופוניטה החל ממש להילחץ!
אלון -
פוניטה משתחרר מהאחיזה על ידי שימוש בזנב ברזל ונעמד מול היפופוטאס שנעלם תחת האדמה...
טובי -
הוא מתעלם מההערה העוקצנית שלך ולבסוף הוא אוסף את הפוקימונים שלו ויוצא לעבר הזירה כבר מעכשיו. אתה עולה במדרגות ונכנס לחדר שלך, טורצ׳יק משוטט בחדר ורואה את מבטך. הוא רואה שאתה רוצה לנוח אך הוא מרגיש שהוא רוצה לעודד אותך. הוא מנקר בעדינות את אוסנך בחיבה ואתה שומע רעשים של אימון מהחלון. היה זה הנער ממקודם הוא אימן צ׳ימצ׳אר וגרם לו לקפץ דרך חישוקים. צ׳ימצ׳אר מעד והנער הרים אותו מצווארו וזרק אותו דרך החישוק, אומר לו משהו שאתה לא יכול לשמוע שגורם לצ׳ימצ׳אר לנער את ראשו ולהמשיך באימון.
"מה?! מה הוא חושב שהוא עושה?! הוא מגזים! לא ככה מתייחסים לפוקימון!" אצעק בחדר לעצמי. ארתח מכעס ואבהה בצ'ימצ'אר המסכן שלו מבעד לחלון. "הוא פשוט חסר תקנה" אבער, כלכך מעקצץ בי לצאת ולהראות לו מזה. אך ארגע אקח ברעד את האוזניות והאייפוד מהתיק ואשמע שירים שמרגיעים אותי (Bob Marlie). אוציא מהתיק גם דף ועט ואכתוב בו 'אם אתה אמיץ מספיק פשוט אותי היום בשעה 19:30 בזירת האימונים של המרכז, מחכה לך בקוצר רוח!" אגש שוב למטה בחלוק ונעלי בית של המקום אגיש זאת לג'וי בבקשה שתעביר לו אתזה ברגע שיכנס.
אשוב לחדרי לישון ולנוח אדאג שגם טורצ'יק יאכל מעט וישן היטב.
לא חשוד בכלללוקאס -
הפוקדור מתנדנד קלות ולבסוף סקורפיו נלכד. אתה ממהר חזרה לעיר ורואה שהשוטר נעלם. במקומו עמד אדם זקן וחביב למראה. "שלום לך, אתה צריך עזרה? כדאי לך ללכת למרכז הפוקימונים לרפא את הפוקימונים שלך. המסע קשה ויש סופת רוחות בקרוב, אני אביא לך טרמפ לשם. מעוניין?"
~~
"אמא ואבא אמרו לי לא לבטוח באנשים זרים שמציעים לך טרמפים" אומר לו ואמשיך בדרך מתעלם ממנו
טובי -
אתה נכהס לישון אחרי שדאגת לכל הפוקימונים שלך חכולם אכלו היטב ונחו השעון מעורר שלך מצלצל ומעיר אותך. אתה ממהר להתלבש ורואה שהשעה היא שבע ועשרה. אתה מביט מהחלון ורואה שצ׳ימצ׳אר עוד מתאמן בחוץ יחד עם הנער. הוא נראה תשוש אך המשיך לציית בתעוזה רבה.
לוקאס -
אתה מסרב בנימוס וממשיך בדרך לבדך, סופת חול אדירה פורצת בזמן שאתה צועד בעיר החולית הזאת. אתה מרגיש בחול שעף על פניך ונכנס אל פיך ואתה צועד לעבר מרכז הפוקימונים. "כנס לפה!" קוראת אשה חביבה למראה ומראה לך את פתח ביתה, יחד איתה יצאו שני ילדים שבאו לעזור לך. "הסופה מחריפה, בוא לכאן!"
אלון -
פוניטה ממהר לעבר הבור וירה גחלת פנימה. היפופוטאס התפרץ מאחור ויצא מהמנהרה שחפר, הוא דחף את פוניטה בכבדות ואז נשך אותו שוב, מנסה לחפור מנהרה שוב, יחד עם פוניטה שהפרסות שלו מתחילות לבהוק באופן מסתורי.
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)