אלון:
תלוי מה אני עובד באותו יום... רגליים-בטן-אירובי עושה סטריט. כל החלק העליון חד"כ. עובד בצורה שהכי כיפית. תוצאות יש ;)
~~~~~~~~~~
אתה מאוד מתרשם מהסנאי הקטן שפגשת, מעדכן את טריקו ומחליט לתפוס אותו. פאצ'יריסו לא שם לב אליכם עדיין והוא מתעסק בענייניו, אתה מבקש בשקט מטריקו להשתמש בקשר עשב והוא עושה עם ידיו מן סימן תפילה מתרכז ולפתע עיניו מהבהבות לרגע בדיוק באור ירקרק וקשר נוצר שם סביב הרגל של פאצ'יריסו, ממש על הענף עליו יושב. פאצ'יריסו אינו שם לב ואתה וטריקו ממתינים בשקט לפוקימון שעוד מנסה לשבור את הפרי. לאחר שמצליח ממהר לרוץ לביתו שבעץ אז הקשר תוקע אותו והוא מתהפך ונופל מהענף על הקרקע. זה לא השפיע עליו הרבה כי הוא פוקימון קטן ורזה במיוחד... פאצ'יריסו מגרד את ראשו הפגוע ומביט בטריקו במרמור. העיגולים שעל לחיו מתחילים להבהב ואז הוא שולח ומשתמש בניצוץ (Spark) ובין רגע הסנאי הלבן מוכף הילה תכולה וזוהרת ורץ ומחשמל כהוגן את טריקו. שעף לאחור וזרמים סטטיים מקיפים אותו, נראה כאילו משהו קרה והוא מתקשה לזוז...
תומאס:
אתה כבר משתוקק להתחיל ופותח ראשון את הקרב, אתה פוקד על טרטוייג לרוץ לעבר צ'ימצ'אר ולהשתמש בעלי תער, טרטוייג רץ ומנענע את ראשו בחזקה ומן השתיל שברשו מתעופפים עלים חדים שמסתחררים כמו כוכבי נינג'ה לעבר הקוף. סילבר מצחקק ואומר בזלזול "נו... הינה לנו מהלך חכם" ואז פוקד "צ'ימצ'אר גחלת עכשיו, בכל העצמה!" צ'ימצ'אר שולח ידיו על הלהבה שבאחוריו ומראה מופלא קורא כשאר ידיו בוערות והוא מנער אותם ושולם מתח כדוריות אש קטנות ולוהטות כנגד במתקפה שלך, הן שורפות את עלים קליל ואף כמה פוגעות טיפה בטרטוייג שניזוק מעט אך מתמודד. "צ'ימצ'אר, מהר עבור לחבטות זעם" (fury swipes) קצות אצבעותיו של צ'ימצ'אר זורחות באור לבן והוא מזנק אל טרטוייג. הקטנצ'יק מקשיב לך ומתכנס בתוך שריונו והילה כחולה מופיעה סביבו צ'ימצ'אר שורט וחובט בכל הכוח, חבטות רבות אך אין יותר מידי נזק הודות להגנה הזאת. בנתיים הקרב נראה דיי שכול...
וואיט:
זרמתי איתך על הקטע המרגש חחח...
~~~~~
אתה מביט בבורמי מעולף וזהו סוף-סוף הרגע לא חכית. אתה שולף את הפוקדור הריק מן החגורה וקצת קשה לך לנשום מההתלהבות העצומה. אתה כאילו מאין ממלמל 'קדימה פוקדור' כשאתה בעצמץ אפילו לא בטוח וזורק אותו על בורמי. הכדור נפתח וקרן אדומה שואבת את החרק הקטן פנימה. הפוקדור נופל לדשא ומתחיל לנדנד סחור סחור, שניות שנראות כמו נצח. ולפתע בכל עמום הוא נעצם. ובורמי בעודו בפנים, טוטודייל מחייך אלייך ואתה מבין לאט לאט מזה אומר. שתפסת את בורמי, הפוקימון הראשון שלך!
מולי:
את מסתכלת מופתעת על הספירו הפחדן וממלמלת ליד קלפה "מה?! אני לא מאמינה נו, תראי איזה עלוב" ומיד את מפנה אליה את צומת הלב, מחבק אותה, מחייכת ומלטפת אותה בידייך העדינות שהיא מאוד אוהבת. והיא מסמיקה בחמידות. "קדימה בואי" את אומרת לה ושניכם רצות בעקבות הפוקימון המסכן שנפל. הוא מתגלגל על גבו מצב לצד מאוד מתקשה. את עוזרת לו לעמוד ושואלת אם הוא בסדר ושתיכן מביטות בסידות החמוד. הוא קופץ בקריאה מבוהל ונראה מבולבל מפוחד קצת מסתרר מאחורי הגזה העץ שממנו נפל ומציץ עליכן.