אני מניחפלורנס
עברנו לרציני?
--
לאחר הליכה קצרה ברחוב השני את מגיעה למרפאה. היא נראית כמו דירת קרקע רגילה לחלוטין, מלבד השלט העקום שתלוי מעל לדלת המבנה.
את נכנסת בחשש למרפאה, בפנים יש דלפק קטן שעומדת בו פקידה שמנה עם שומה על תחתית הלחי, במבט סביב המרפאה קטנה: שתי דלתות שמובילות לחדרים אחרים, מספר כיסאות פלסטיק שמוצמדים לקירות, וכוננית ספרים שעליה צנצנות עם דברים מוזרים.
אין תור לדלפק, למעשה אין שם איש מלבדך ומלבד הפקידה השמנה שבוהה בך בחוסר עניין.
-
"סליחה?" אגש בנימוס לגברת על הגלפק. "אפשר לרפא את הפוקימונים שלי בבקשה? עבר עליהם קרב קשה והם זקוקים לעזרה. תודה רבה!"
בנתיים אביט סביבי ואראה אם יש מכשיר החלפות או משהו...
אלון
אתה עוצר לנוח עם בילי כי אתה עצלן, הבטן שלך מתחילה לקרקר.
אתה מחפש בתיק ומוצא כמה פירורים, אתה יורק אותם כשאתה מבין שהם לא אוכל.
אתה מתחיל לשמוע עקצוצים מהעור שלך ואתה ובילי זוחלים לצל של אחד המבנים.
אתם שומעים יריית אקדח מבפנים והרעש גורם לכם לזנק בבהלה, הבטן שלך ממשיכה להשמיע קולות מוזרים.
דרייק
נאטוק צועק בעודו רץ מצד לצד בין העשבים בפראות, הפוקימון לא מרפה. הוא ממשיך לצעוק, אבל עדיין לא קורה דבר והפוקימון ממשיך לאחוז בראשו.
נאטוק מנסה להתגלגל על האדמה בחוסר אונים, עשבים עפים לכל עבר ואתה לא רואה כלום.
העשבים נופלים לאדמה, נאטוק עומד עם פרצוף זועם נעוץ בפוקימון, שניהם דרוכים לתקוף.
פלורנס
״המרפאה לא מיועדת לפוקימונים״ הפקידה השמנה מפהקת ״אבל אם זה מה שיעיף אותך מכאן, כנסי לחדר 2״.
את נכנסת לחדר, מולך עומד טיפוס כפוף, לבוש בסוג של ספק חלוק ספק שמלה לבנים. על חזהו מדבקה שעליה רשום בכתב מבולגן ׳דוקטור לוונדר׳.
הוא קירח, מסביב לקרחת הוא בעל שיער לבן ארוך. פרצופו צר, שפם לבן ארוך מסתיר את החלקים שלצד פיו חסר השיניים.
״אז מה יש לנו כאן?״ הוא אומר בקול צווחני ״מה את עושה במרפאה שלי? תניחי את החלק הכואב על המיטה!״ הוא מצביע על מיטת טיפולים מלאת אבק.
למה לא קיבלתי את נאטוק המצוף התמים הזה למההה
שינשוך בזנב של פרגרו חח
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"לא יפה רסיל" אומר. אזרוק פוקדור על פרגרו. 'הוא יכול להוות אימון לא רע לרסיל בינתיים, ומי יודע, אולי הוא עוד יהפוך לטוב". אמשיך להתקדם בשדה לאחר מכן, עם רסיל בפוקדור כדי שלא יפעיל עליי עוד תעלול כלשהו.
ספוילר
מצולקת לכל החיים ממה שראיתי, אקח את עצמי הכי מהר שאוכל רחוק מהבניין הזה, צורחת "freaks!" בקולי קולות!פלורנס
״המרפאה לא מיועדת לפוקימונים״ הפקידה השמנה מפהקת ״אבל אם זה מה שיעיף אותך מכאן, כנסי לחדר 2״.
את נכנסת לחדר, מולך עומד טיפוס כפוף, לבוש בסוג של ספק חלוק ספק שמלה לבנים. על חזהו מדבקה שעליה רשום בכתב מבולגן ׳דוקטור לוונדר׳.
הוא קירח, מסביב לקרחת הוא בעל שיער לבן ארוך. פרצופו צר, שפם לבן ארוך מסתיר את החלקים שלצד פיו חסר השיניים.
״אז מה יש לנו כאן?״ הוא אומר בקול צווחני ״מה את עושה במרפאה שלי? תניחי את החלק הכואב על המיטה!״ הוא מצביע על מיטת טיפולים מלאת אבק.
תערובת של חוסר חשק לעשות כלום עם עומס לאחרונה והמחשב שלי בפרמוט גם, בקרוב נחזור לפעילות שהייתה בהתחלה לא לדאוג
אלון
אתה מגשש סביב המבנה וזורק את בילי על הדלת, מסתבר שהיא לא בעלת מרקם קשה במיוחד והיא פשוט ״נמרחת״ באיטיות לרצפה.
אתה לוחץ על הידית קלות ומגלה שהדלת לא נעולה, אתה עומד במסדרון צר. בפנים חשוך יחסית, קרן אור דקה מחריץ בדלת הנמצאת בקצה המסדרון בומונעת מהחשיכה להיות מוחלטת.
אתה מתקרב לדלת בזהירות, החריץ קטן מכדי שתראה משהו ברור, אבל אתה שומע דמויות מדברות.
״אתה עוד תחשוף אותנו! אידיוט!״ אתה שומע קול של בחורה ״למה הבאת את האקדח הזה בכלל?״
״אוי נו לא התכוונתי ללחוץ״ קול גברי מיילל בתגובה ״זה היה על השולחן שלי! חשבתי שהבוס התכוון שאקח את זה!״
״אפילו אין לך משרד טמבל״ הקול הנשי עונה, אתה מרגיש תחושה מדגדגת באפך שהולכת ומתחזקת.
״טוב בואו נפטר מהאקדח הזה ונלך לקחת את החלק שלנו מהבחור הזה, נמאס לי להחזיק בפוקימון הזה הוא כל הזמן נושך אותי וזה כואבב״ הקול הגברי מיילל שוב, הדגדוג מתחזק.
אתה מתעטש על ידך שמתכסה בנזלת במהירות, חסמת את רוב הרעש.
״מה זה היה?״ קול גברי אחר מעט יותר גבוה אומר ״אני חושב שיש לנו אורחים״
אתה שומע טפיחות רגליים שהולכות ומתחזקות.
פלורנס
חחחח
---
את בורחת מהמבנה בצרחות ורצה ברחבי העיירה, עוברת על פני בתים רבים.
לבסוף את מתנגשת במישהו ושניכם נופלים, האדם שהתנגשת בו שולח את ידו המקומטת ועוזר לך לקום.
״תשימי לב לאן את הולכת, את לא מפה- מה את עושה בעיירה שלנו?״ מולך עומד טיפוס כפוף, לבוש במעיל חום מעל לתלבושת שמלתית לבנה שנראית לך מוכרת. הוא יחף.
הוא חובש מגבעת חומה שמסביבה מבצבץ שיער לבן ארוך. פרצופו צר, שפם לבן ארוך מסתיר את החלקים שלצד פיו חסר השיניים.
דרייק
נאטוק עוצם את העיניים ונרגע, הוא מתחיל לרוץ אל הפוקימון ויורה בועות לכל עבר.
הבועות הכחלחלות פוגעות בפוקימון, הוא נראה חבול ועייף כבר.
הפוקימון מתחיל לדדות אל נאטוק באיטיות, ויורה מטר של מחטים סגולות שמתקרבות ומתקרבות אל נאטוק.
אתה מזהה את ההתקפה כעוקץ רעיל.
ניקו
אתה זורק פוקדור על פרגרו.
הוא מתנדנד מצד לצד, בלי יותר מדי מתח הוא נעצר. פרגרו נתפס!
הפוקדע מדבר: *ההתקפות של פרגרו הן:
-דחיפה tackle
-הצלפת זנב tail whip
-צווחה screech
היכולת של פרגרו היא רגליים זריזות* הפוקדע ממשיך *הפוקימון נהיה מהיר יותר כשהסטטוס שלו משתנה והוא לא נהיה איטי יותר משיתוק*
אתה מסתכל על האפשרויות העומדות בפניך להמשך הדרך. מולך שדה רחב ידיים בו פוקימונים רבים בשדה ראייתך. ציוצים של ציפורים נשמעים מהעצים התוחמים את השדה מצידו השמאלי ומצידו הימנים קבוצת מבנים גדולה יחסית.
השדה לא ארוך מדי, אתה כבר רואה את הקצה שלו באופק. מאמנים רבים נמצאים בהמשכו ובוחנים את כישורי הפוקימונים החדשים שלהם.
הפוקימונים:
ספוילר
--
יתעדכן בקרוב, Quick feet
"מה?" אבחן את לבושו. הוא נראה דומה מדי לפריק שבמרפאה, אולי זה אותו אחד? שיט.פלורנס
חחחח
---
את בורחת מהמבנה בצרחות ורצה ברחבי העיירה, עוברת על פני בתים רבים.
לבסוף את מתנגשת במישהו ושניכם נופלים, האדם שהתנגשת בו שולח את ידו המקומטת ועוזר לך לקום.
״תשימי לב לאן את הולכת, את לא מפה- מה את עושה בעיירה שלנו?״ מולך עומד טיפוס כפוף, לבוש במעיל חום מעל לתלבושת שמלתית לבנה שנראית לך מוכרת. הוא יחף.
הוא חובש מגבעת חומה שמסביבה מבצבץ שיער לבן ארוך. פרצופו צר, שפם לבן ארוך מסתיר את החלקים שלצד פיו חסר השיניים.
"אני מצטערת אדוני. אני יצאתי לחקור את המחוז הזה מרחוק." אני אנתח את מצבי. הפוקימונים שלי אומנם מעט חלשים אבל אני יכולה להילחם בו במידה והוא מוזר מדי.
דרייק
נאטוק לא מצליח לנפח את המצוף ונאנח ״נאאאט.....״ הוא מצליח לקפוץ הצידה ולחמוק מהחצים המורעלים, שמנקבים את העשבים בהן פגעו.
נאטוק רץ אל הפוקימון ודוחף אותו בחוזקה! הפוקימון מתגלגל על האדמה, מעולף.
פלורנס
״מרחוק?״ הוא תוהה בצווחנות ״כמה רחוק?״
הוא שולף ערכת תה מכיסו ופותח אותה איכשהו לשולחן בגודל מלא, הוא עורך אותו בכלי תה.
לפני שאת שמה לב הוא מושיט לך כוס למה עם נוזל חום-כתום שקוף, מצדדיך בובות של פיקאצ'ויים מושבות על כיסאות סביב שולחן התה המרובע.
״תטעמי תטעמי עלמה צעירה״ הוא ממשיך בקולו הצווחני ״ספרי לי איך ומאיפה הגעת לעירנו!״
אלון
תודה שידעת שאני חותר לשם, תאמת לא ניסיתי להסתיר
--
אתה מתלבש כמו ג'נטלמן בזריזות. ״היכונו לצרות!״ ״כפולות ומכופלות!״ בחור בעל שיער כחול בועט בדלת, הוא מיילל בעצבנות מהכאב ואז מושך אותה כדי לפתוח.
״כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה״
״כדי לאחד את כל תושבי המדינה.״
״כדי לכבוש את היבשה, האוויר והמים״
״כדי להגיע אף לכוכבים שבשמיים.״
״ג'סי!״ ״ג'יימס!״
״צוות רוקט במהירות האור ללא רחם!״
״תכנע עכשיו ילד או שתלחם!״
״מיאו בדיוק!״
הם מביטים בבילי ומתחילים להצביע עליה ולהתפקע מצחוק, מאחוריהם יש פוקימון נחשי בעל מבט עצוב בעיניים )שולח לך גם בסקייפ do not worry child)
הוא לוחש בתסכול ״סססססססססססנלט״ (תדמיין את הקול של סווייפר אבל בטון יותר תוסס ומפוחד, עם יותר דגש על הס׳)
כל הגיפים שרציתי להכניס בהמשך הזה אבל לא רציתי להעמיס על הדף מדי: (והלינק לפוקימון)
ספוילר
ניקו
*סיקאט, פוקימון התצפית. פוקימונים חברותיים מאוד שלומדים מהר. הם מאוד סקרנים ואוהבים אובייקטים ומכשירים תוצרת אדם.* הפוקדע אומר *סיקאט הוא פוקימון מהסוג נורמל*.
אתה זורק את הפוקדור של פרגרו באוויר ״פראג!״ הוא צווח, הוא נראה מעט תשוש אבל הוא עומד על הרגליים בהיכון.
אתה מוציא גם את רסיל שמיד מתחיל לשחק באבנים בחוסר עניין.
״דחיפה על סיקאט!״ אתה צועק ופרגרו מתחיל לרוץ אל עבר סיקאט, שלא מנסה אפילו לחמוק מהמתקפה. סיקאט מתגלגל אחורה מההדף.
סיקאט נעמד על שתי רגליו האחוריות ״סיייי״ הוא לוחש ואז נובח ״קאט!״ הוא מתחיל לנענע את כפות ידיו מצד לצד, כדור לבן זוהר מקציהן.
להבת אש אדומה בוקעת פתאום מהעיגולים הלבנים, קרן אש ממושכת מתקרבת אל פרגרו במהירות, אתה מזהה אותה כלהביור.
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)