נושא: המדריך המלא ליום הגיוס

המדריך המלא ליום הגיוס

נכתב ע"י YoRt3m עבור myFORUM.

מהיוצר שהביא לכם את שובר הקופות "המדריך המלא לצו ראשון" החלטתי לכתוב לכם פה את המדריך המלא ליום הגיוס על סמך נסיוני ועל סמך כמובן מה שנותר לי מהזיכרון, כי יום הגיוס שלי היה בתאריך 11.08.10 וכבר עברו יותר מ-5 שנים, אבל אני בטוח שהמדריך הזה יועיל למתגייסים הטריים.

קודם כל, מה עושים בבית?
אני אשתף אתכם במדריך הזה גם בחוויות מהפן האישי, גם בגלל שאני יכול, וגם בגלל שזה אולי יתן צורה קצת אחרת מאשר מדריך יבש למה שהולך לקרות.

תאריך הגיוס שלי היה אמור להיות 8.8.10, אותו תאריך שבן דוד שלי שלמד איתי מכיתה א' אמור להתגייס, אבל מסיבות כאלו ואחרות ביקשתי לדחות, התקשרתי בבוקר של יום הגיוס בבקשה לדחות ולאחת בקשות ותחנונים אישרו לי (אל תנסו כמוני, שלחו בקשות כמה שיותר מוקדם, אפילו חודשים מראש אם זה אפשרי) ותאריך הגיוס שלי נדחה לתאריך לא ידוע. שלושה ימים לאחר מכן אמרו לי לבוא ב-11.8.10.

אז הכנתי תיק, הכנסתי בו בגדים וכל מיני ציוד נוסף כמו מסמכים אישיים, מוצרי היגיינה אבל לא הכנסתי כפכפים וזה התברר כטעות איומה.

הקדמה

לפני ההגעה.
בגלל שהייתי בתקופה מאוד מוזרה בחיים שלי, הגעתי כאחרוני האחרונים ללשכת הגיוס בתל השומר במטרה לעלות על אוטובוס למקום שנקרא "צבא". הגעתי לשער תל השומר, הכניסו אותי, ובין כל האמהות הבוכיות והחברות המנפנפות שלום מצאתי אוטובוס שמעמיס את המלש"בים האחרונים (מלש"בים - מיועדים לשירות ביטחון, אנשים שעתידים להתגייס) ומצאתי לי כיסא פנוי. נראה היה שכולם הכירו את כולם ורק אני לא קשור, אבל זו הייתה הרגשה יחסית מוכרת.

ההגעה
מבלי שאף אחד יגיד לי משהו או אפילו לאן אנחנו נוסעים, מצאתי את עצמי באוטובוס שנוסע אל הלא נודע, נסיתי לדמיין בראש כמה זמ תיקח הנסיעה, אבל לא הספקתי לאיית את המילה 'נסיעה' וכבר האוטובוס עצר והוריד את כולם. לקחנו את הציוד והגענו לרחבה חצי מוצלת וביקשו מאיתנו לעמוד בצורת האות ח', אילו הייתי יודע שאעמוד בצורה הזאת במשך 3 שנים הייתי קצת יותר עצוב, אבל באותו הרגע לא חשבתי על זה בכלל.

לאחר דין ודברים וכל מיני בילבולי מוח של חיילים וותיקים מאוד בעלי וותק של חודשיים שמסבירים לנו קצת על הצבא, חילקו לנו דפים ועטים כדי שנרשום את השם שלנו ונקשור לתיקים כך שהם לא יוכלו ללוות אותנו במהלך כל מסלול הגיוס. אסרו עלינו לקחת טלפונים ניידים איתנו ושאר מותרות אלא רק את עצמנו, הבגדים שעלינו וכמה מסמכים, וכמובן תעודת הזהות שבקרוב תהפוך למותרות כי החוגר יהיה "הדבר".

התחנות

הכניסה
נכנסו לבניין הקרוב ועמדנו בטורים, הגיע הזמן להפוך מאזרחים למופת לגושים בצורה של חיילים. אנחנו צריכים להיות בתוך תבנית של חיילים ולכן אסרו עלינו להיות שונים במיוחד, כמו למשל, משקפי שמש. אלה שטענו שמשקפי השמש שלהם הם גם משקפי ראיה גילו שזה לא מפריע לאף אחד ואלו שחשבו שהתספורת היפה שהם גידלו במשך המון המון זמן תישמר, גילו שהם צריכים הרבה יותר מאשר תחנונים. ואם כבר מדברים על תחנונים - בואו אסביר לך על התחנות (שלא בהכרח יהיו בסדר הזה, תלוי בתור ותלוי במצב הרוח של התחנות)

תחנה ראשונה - צילומים
בדומה לצילום לתעודת זהות או לרב קו (שלא היה בזמנו), גם פה הולכים לצלם אתכם באחת התמונות הפחות פוטוגניות של חייכם. תירוצים של "אני לא מרגיש טוב" (מה שבאמת הייתי) או "נכנס לי זבוב לעין" לא יזכו אתכם בניסיון נוסף לתמונה מוצלחת ואתם תצטרכו להסתפק במה שיש.

תחנה שניה - צילום שיניים
לאחר שניסיתם לתת את הפוזה הטובה ביותר שלכם וגיליתם שבמקסימום אתם נראים כמו מוסכניקים פוזלים, הגיע הזמן להפסיק להתמקד בחיצוניות ולהתמקד בפנימיות - השיניים שלכם. חיילות מסכנות צריכות להעביר מאות חיילים כל יום ולצלם להם את השיניים בכל מיני תנוחות לא נוחות, אבל גם החיילים לא אמורים להיות מבסוטים מזה, אתם תצטרכו להעמיד את הראש שלכם על מתקן ותוך כדי בדיקה פולשנית לתוך הפה שלכם באמצעות כלים מוזרים אתם תצטכרו לתת את התמונות הפוטוגניות ביותר של השיינים שלכם, במקרה ותמותו והן יהיו הדרך היחידה לזהות אתכם.

תחנה שלישית - טביעת אצבע
אחרי בדיקת השיניים, הגיע הזמן שתיכנסו למאגר (על מי אני עובד, אתם במאגר מהרגע שנולדתם). אתם תגיעו לעמדה שבה יש אדם עם אצבעות ממש קשות, שבעזרת כפפות כמובן (שחס וחלילה לא יגע בידיים המדהימות שלי) יקח לכם את היד ויטביע אצבע אצבע במחשב אלקטרוני מיוחד שישמור את טביעות האצבע שלכם. השמועות אומרות שפעם היו משתמשים בדיו אמיתי, אבל אתם צעירים מדי בשביל לדבר על זה. ש"צ (ש"צ - מילת גנאי בצבא שבה קוראים לאנשים צעירים, צעירים - חיילים שרק התגייסו לצה"ל או כאלה שאמנם לא חדשים, אבל הם מתנהגים כמו חדשים).

תחנה רביעית - אימות נתונים
התחנה הזאת הייתה מאוד משעממת. בחורה שרוצה לברר מי אתם ומאיפה אתם באים אבל כבר יש לה את כל המידע הזה במחשב, תשאל אתכם את כל השאלות שכבר שאלו אתכם מתי פעם. רק שפה, אתם כבר כנראה סיימתם בית ספר והגיע הזמן לשתף אותה גם בסיפורי הבגרות שלכם (אם יש לכם) או בסיפורים של "מצטער שלא סיימתי 12 שנות לימוד, פשוט לא היה לי חשק ללכת לבית הספר".

תחנה רביעית - חיסונים, דגימות וכוונות טובות
אם יש לכם בעיה עם מחטים, התחנה הזאת תהיה הגרועה ביותר בשבילכם. מלבד חיסונים (אל תדאגו, לא כואבים) שתצטרכו לעשות, גם ידקרו אתכם באצבע, וזה דווקא כן יהיה כואב. הצבא ידאג טוב מאוד שתשיגו כמה שפחות גימלים (ימי חופשה למחלה) וידאג שתהיו חסינים מכל מחלה שלא תבוא. בסוף התחנה תוכלו לנדב קצת מדמכם על מנת להיכנס למאגר מוח עצם על כל מקרה שמישהו יצטרך אתכם ותוכלו לעזור בשמחה. אני שמחתי לתת מדמי וכמובן במהלך השירות היו הרבה הזדמנויות לתרומות דם, ואם אתם אנשים בריאים וטובים, אני ממליץ לכם לתרום.

תחנה חמישית - קצין מיון
יכול להיות שכבר הספקתם להתבלבל פה בסדר, אבל אני פשוט מספר לכם את הסיפור שלי כי ייתכן שלא הייתם צריכים להיות בכלל בקצין מיון בשלב הזה. במקרה שלי, בגלל שאיחרתי בתאריך הגיוס שלי, אולצתי להמתין לקצין המיון. אני זוכר שזו הייתה שעת הצהריים כי ארוחת הצהריים הייתה מוגשת אז מילאתי את המנילה (הטופס הזה שבו אתם רושמים איפה אתם רוצים לשרת) וקפצתי לי לארוחת הצהריים.

תחנה שישית – חדר אוכל
חדר אוכל הוא מקום קסום ומיוחד שיש בכל בסיס. הריחות בו לא תמיד טובים וגם האוכל לא תמיד טוב, אבל הוא מקום מפלט שמזכיר לכם שאתם עדיין אנושיים. במקרה שלי, לאחר שתפסתי כמה מהנקניקיות שצפו להם שם על המים וגירדתי לי קצת אורז מהפינות של המגש, חזרתי לתור שלי בעמדת קצין המיון. אל בהלה מהאוכל שמגישים שם, אם הוא נראה לכם מחריד ולא טעים, תדעו שיכל להיות יותר גרוע, ומצד שני יכל להיות גם יותר טוב. הייתי בבסיסים עם אוכל לא רע בכלל.

תחנה חמישית חלק ב' – קצין מיון
כפי שהבנתם, הייתה זו שעת ארוחת הצהריים. לכן אולי תתפלאו לשמוע שבסוף ההמתנה לקצין המיון, כבר היה חושך מוחלט בחוץ והואילו בטובתם להכניס אותי. הסברתי לקצין המיון על מצבי ועל האיחור האופנתי שדפקתי והוא שאל אותי אם אני רוצה להיות קרבי כפי שהייתי אמור להיות (הייתי אמור להיות שריונר) ואמרתי לו שכן, אבל בגלל שככה וככה וככה, אז זו החלטה שלך (כאילו אני צריך להגיד לו מה תפקידו). הוא שאל אותי שוב ואמרתי "כן" והוא טיקטק כמה דברים במחשב, רשם כמה דברים על דף ושיחרר אותי לתחנה הבאה. מאוחר יותר הבנתי שלמרות ה"כן" שאמרתי לו, הוא קרא בין השורות והחליט לא לשלוח אותי לקרבי.

תחנה שישית – ביגוד והנעלה
לאחר מסדרון קצרצר שהרגיש ארוך, הגעתי לתוך מחסן גדול בו שאלת השאלות הייתה "אתה הולך לקרבי?" ועל סמך הרושם שקיבלתי התשובה הייתה כן ולכן קיבלתי מה שחייל קרבי מקבל. 2 זוגות נעליים, מדי א', גרבים, תחתונים, מעיל, עוד כל מיני פרטים קטנים וחבילת במבה (באמת) וכל זה בתוך קיטבג (תיק גדול) שיכול להכיל הרבה יותר דברים מאשר מה שהעין יכולה לראות.

לאחר שקיבלתי את הכל עברתי לחדר הבא, מחסן יותר גדול, שבו הייתי צריך להחליף את הבגדים. אין דלתות, אין הפרדות, אלא פשוט חדר גדול שבו אתם מחליפים את הבגדים לעיני כל, מה שהיה לי מאוד מוזר, ובגלל שהייתי מאחרוני האחרונים, היה יחסית ריק אז הרגשתי יותר בנוח. המידה שנתנו לי לבגדים הייתה לי קטנה מדי ונאלצתי לבוא לעמדה שהייתה שם כדי שיגדילו לי בשקל תשעים, אבל כל מידה שנתנו לי לא הייתה טובה, עד שבפעם הרביעית הביאו לי מידה טובה (אני לא כזה שמן וגם החייל בעמדה הופתע).

אבל אתם צריכים להבין רגע איך התלבשתי, החוצה הייתה מעל המכנסיים, המכנסיים היו ללא גומיות בנעליים (כן, יש דבר כזה גומיות בנעליים, וזה חובה), הייתי עם דיסקיט (שקיבלתי מאוחר יותר) מעל החולצה (והיא אמורה להיות בפנים) ואת השרוכים בנעליים שרכתי כאילו הם היו נעלי ספורט של נייק. לא היה לי מושג בכל זה ואף אחד לא לימד אותי, רק כשיצאתי החוצה התברר לי שהדריכו את כולם, אבל שוב, פספסתי את זה כי הייתי אחרון.

תחנה שביעית – קבלת תעודות
בסוף בסוף, יש מראה, כדי שתוכלו להסתכל עליה ולהגיד "מה לעזאזל?!?" ואז נותנים לכם את תעודת החוגר שלכם שבה תוכלו לראות את התמונה שלכם ולהגיד שוב "מה לעזאזל?!?" ביחד עם טופס של רוח צה"ל, פנקס שבי (פנקס שבו רשום מה מותר לכם להגיד לשובים שלכם במידה ותישבו) וגם את הדיסקיות. 2 דיסקיות שאחת אמורים לענוד על הצוואר עם שרשרת שמקבלים ואת השניה צריך לשבור ולשים בכל נעל. בחלק הפנימי של הנעל יש מקום לאחסן את הדיסקית השבורה.

בהמשך

סוף סוף זה נגמר, אבל מה עושים עכשיו?
מפה כבר הכל נהיה מעורפל. אני זוכר שחלפתי על פני מאות חיילים, כל אחד נמצא בשלב אחר בחייו, בתפקיד אחר, בדרגה אחרת ואפילו אלו שהסתובבו עם כומתה על הראש (במקום על הכתף) וצעדו 'שמאל ימין שמאל' נראו לי כמו חיילים רציניים שכמוהם אני רוצה להיות בעתיד, רק מאוחר יותר התברר לי שאלו חיילים שסירבו פקודה בגיוס והם עולים למשפט או בדרכם לכלא.

*חוויה אישית, לא חובה לקרוא*
לא זוכר כיצד בדיוק זה הובא לידיעתי, אבל ללכת הביתה כבר לא היה מצב באותו היום, וגם להגיע אל התיק היפה והאזרחי שלי אין סיכוי. אז צעדתי אני והקיטבג שלי מאות מטרים בחושך ובשבילי עפר עד שהגעתי למתחם אוהלים ענקי. עצרתי לרגע וניסיתי לפענח מה אני עושה עכשיו, ואז ניגש אלי במפתיע בחור דתי גבוה ושאל אותי אם אני רוצה לבוא למניין. אמרתי לו שאני קודם כל צריך להתאפס על עצמי ובשניה אחת הוא לא היסס, לקח לי את התיק, גרר אותי אחריו לאיזה שהוא אוהל, ולפני שחשבתי שהוא יאנוס אותי הוא שם את הדברים על מיטה ואמר לי "זה האוהל שלך, הם ידאגו לך למזרן בזמן שאתה בתפילה, עכשיו בוא". באותו רגע תפסתי ממנו כקצין הכי חשוב בצה"ל שעל פיו יושק דבר, אבל התברר לי שכמה ימים לאחר מכן הוא יהיה איתי באותה מחלקה בטירונות. מסתבר שיש אנשים רציניים בכל גיל.

לאחר התפילה שכל מה שעשיתי בה זה לבהות על הקיר ולדמיין מה הולך לקרות איתי עכשיו, חזרתי לאוהל שלי. אבל תבינו, מדובר באוהל מרובע אחד, עם 8 מיטות, ויש כמוהו עשרות, ואם זה לא מספיק אז גם היה חושך מצריים למעט פנס אחד שמנסה בכח רב להאיר את כל המתחם. הגעתי למיטה שלי והבנתי שעדיין לא התקשרתי להורים, התיק שלי עדיין היה במקום לא נודע אז ביקשתי שיחה מבן אדם שעד היום אני לא זוכר איך הוא נראה והוא נתן לי להתקשר להורים. מסתבר שההורים שלי דאגו כל הזמן הזה והשיחה שלי הצילה אותם מפאניקה. בן דוד שלי שהתגייס כמה ימים לפניי נתן רושם מוטעה שקשה לו והוא רוצה הביתה, אז הם חשבו שגם אני ככה, אבל הייתי יחסית יציב. הסברתי לאמא שלי את המצב, סיימתי את השיחה והחזרתי לבחור את הטלפון.

בגלל שמדובר באוגוסט, הרגשתי שאני לא יכול לוותר על מקלחת ואפילו ליום אחד והחלטתי לצאת לחיפושים אחר מקלחת טובה שתרענן אותי. אספתי איתי בגדים להחלפה ויצאתי למסע מפרך חוצה גדרות. הגעתי למקום שנראה כמו בית נטוש ושמעתי קולות של אנשים מדברים ושל מים ולאחר כמה דקות מאותו בית יצאו האנשים עם מגבות על המותניים וחיוך רענן. הבנתי שהגעתי למקום הנכון, נכנסתי, והתקלחתי להנאתי עד ששמעתי קול מפחיד מהדלת. שני אנשים התחילו לצעוק עליי למה אני מתקלח במקלחות של הקצינים והאמת שלי לא היה מושג. סיימתי את המקלחת במהירות תוך כדי שהמבט שלהם עליי זועף (אם לא הבנתם, אין פרטיות במקלחת), התלבשתי במהירות ויצאתי משם חזרה לחוף מבטחים. בדרכי חזרה לאוהל שמעתי את קול הצחוק שלהם, ובמבט לאחור, כנראה שהם בכלל לא היו קצינים אלא סתם חיילים שנמצאים פה קצת יותר מדי זמן ומרגישים בנוח להתעלל בחדשים.

הבוקר למחרת היה מאוד מוזר, הרגיש שכולם מורגלים למצב הזה שעובר בן אדם וצועק לכולם לקום אבל לי זה היה מוזר. תוך דקות בודדות כולם היו מוכנים במרכז הרחבה ב-2 טורים ארוכים (צידי כביש שחצה את הרחבה לשתיים) וחלקם היו נראים לא מוכנים בעליל, מגבות על הראשים כאילו יצאו מטיפול פנים ועוד שטויות. אני הייתי לא מוכן יותר מהם, אבל מרוב כמות האנשים כנראה המפקד האחראי לא הבחין בי והוא חילק הנחיות בזמן שאני מרחף ובוהה במתרחש. אם הייתי מקשיב להנחיות הייתי יודע לאן אני צריך ללכת, מה גם שהיה נראה שכולם חולקו בסדר מסויים ואני נפלתי בין השורות. בסוף מצאתי את עצמי מטייל ממקום למקום במשך חצי יום ללא סדר וללא מטרה.

המתנה נוספת לקצין מיון
סביר להניח שזהו שלב שלא יהיה לכם, פשוט איתי עדיין לא החליטו מה לעשות ולכן אני ועוד כמה חיילים אבודים הונחנו כבובות על ספסל לקצין מיון נוסף שיקבע מה יעלה בגורלנו. לאחר המתנה ושיתוף חוויות (היו שם כאלו שכבר התחילו את השירות שלהם במקום אחר) נקבע תורי להגיע לקצין המיון, מילאתי מנילה נוספת, החלפתי איתו כמה מילים ושוחררתי משם לשלום.

סוף דבר

הרחבה הגדולה והמשלוח למחנות
סלחו לי על התיאור "משלוח למחנות" אבל ככה הייתה ההרגשה. זה היה יום חמישי והתספנו כולנו ברחבה ענקית ושטוחה, כמו מגרש כדורגל מבטון, ללא הכדורגל וקיבלנו מדבקות עם מספרים. הרגע בו הקצין יכריז את המספר שלנו ואנחנו נישלח למקום לא נודע באוטובוסים הגיע. זה היה הרגע בו ניגש אליי בחור ואמר לי "אמא שלך התקשרה אלי" ואני במבט של "אויש, עד לפה מגיעים ערסים משועממים?" מסנן אותו ב- "מה אתה רוצה?" ונדמה היה שהוא נפגע מהדברים שאמרתי לו קצת יותר ממה שציפיתי מערס שמחפש עם מי לריב, אולי בגלל שמאוחר יותר הכה בי שזה אותו אחד שנתן לי שיחת טלפון ואמא שלי באמת התקשרה אליו! אז אנצל במה זו להגיד, שאם אתה קורא שורות אלו, תדע שזו הייתה אי הבנה ואני מתנצל!

הבשורה והביתה
מאות אנשים ברחבה, מועלים עשרות עשרות לאוטובוסים וכל אחד נשלח למקומו. לא יודע אם קיוויתי לצאת משם ללא שיבוץ או קיוויתי שכבר נעלה על אוטובוס ושהוא ייקח אותי כבר לאן שהוא, אבל שמי לא נקרא ולכן הבנתי שאם אני אסע כבר לאן שהוא, לפחות שזה יהיה לבית. כך גם התברר לי יותר מאוחר על ידי קצין, שלאחר שאמר לי שאני הולך הביתה, איבדתי את ההכרה (לא באמת) ואני לא זוכר כלום עד הרגע שבו יצאתי. אז רק זוכר שזה היה כרוך בהמתנה ארוכה ארוכה, עד הערב, כמו בכל דבר שכרוך בהמתנה בצבא, אבל אני באמת לא זוכר מה קרה אחרי זה, אני רק זוכר שהגעתי ביום ראשון חזרה לאותו המקום (לאבא שלי היה אישור כניסה להיכנס לתוך תל השומר) ובפעם הזאת אני דווקא כן הייתי ברשימה ונשלחתי למחנה 80 – בט"ר דותן, הבסיס הכי מעפן בעולם.

ארוך מדי
לא מתגייס

עוד רגע אקרא הכל בעיון.
אבל שאלה לי, מ1 עד 10, כמה חשוב ללמוד לפני הצו הראשון? (ישלי תחושה שכבר שאלתי את זה בעבר, וכן אפילו שזה לא קשור בדיוק.)

פורסם במקור על ידי Kooki Pakuki

ארוך מדי
לא מתגייס

לכתוב את זה לקח שעה, לקרוא את זה לוקח רבע שעה ולשרת בצבא לוקח 3 שנים. עדיף לקרוא!

פורסם במקור על ידי Hitman

עוד רגע אקרא הכל בעיון.
אבל שאלה לי, מ1 עד 10, כמה חשוב ללמוד לפני הצו הראשון? (ישלי תחושה שכבר שאלתי את זה בעבר)

ללמוד? ללמוד מה? חשוב ללמוד תמיד.

פורסם במקור על ידי YoRt3m

ללמוד? ללמוד מה? חשוב ללמוד תמיד.

אינלי שמץ.
הצו הראשון שלי אמור להיות בעוד כחצי שנה, וההורים שלי טוענים שאני חייב ללמוד כדי שייפתחו לי יותר דברים ותפקידים.
עכשיו, לא שאני מבין כזה גדול, אבל כמה כבר ללמוד לצו הראשון יועיל?
לפי מה שהבנתי הרוב זה ידע כללי שלא כזה יהיה חשוב ללמוד.


וכן, זה לא כזה קשור, ההתחלה בלבלה אותי חשבתי עשית רימייק ליום של הצו הראשון

פורסם במקור על ידי Hitman

אינלי שמץ.
הצו הראשון שלי אמור להיות בעוד כחצי שנה, וההורים שלי טוענים שאני חייב ללמוד כדי שייפתחו לי יותר דברים ותפקידים.
עכשיו, לא שאני מבין כזה גדול, אבל כמה כבר ללמוד לצו הראשון יועיל?
לפי מה שהבנתי הרוב זה ידע כללי שלא כזה יהיה חשוב ללמוד.


וכן, זה לא כזה קשור, ההתחלה בלבלה אותי חשבתי עשית רימייק ליום של הצו הראשון

כן, לא קשור אבל לא נורא.
ללמוד לו ראשון - אין מה ללמוד. הם שואלים אותך שאלות כלליות או מבחנים פשוטים שלמדת בשנים עברו (תקרא את המדריך לצו הראשון ותראה בדיוק).
יש גם את הפסיכוטכני שזה אולי הדבר היחיד שאתה יכול עוד איכשהו להתכונן אליו. אבל אם אתה רוצה תפקיד מסויים בצה"ל, תכין את עצמך ישירות לתפקיד הזה. אתה רוצה קרבי? כנס לכושר, אתה רוצה יחידת מחשוב? תשקיע במחשבים ותגיד להם את זה. אין משהו נקודתי ששווה להתכונן אליו, הם לא בוחנים אותך רק על מבחן אלא על כל חייך.

פורסם במקור על ידי hitman

עוד רגע אקרא הכל בעיון.
אבל שאלה לי, מ1 עד 10, כמה חשוב ללמוד לפני הצו הראשון? (ישלי תחושה שכבר שאלתי את זה בעבר, וכן אפילו שזה לא קשור בדיוק.)

תעשה מבחנים לדוגמא, זה לא יכול לא לעזור לך
וסתם אם יש לך תפקיד בראש תראה מה אתה יכול להגיד ואיך אתה יכול "לכוון" את עצמך אליו בצו הראשון



ואחלה פוסט!
אני לא מאמין שאנ י אצטרך לעבור את זה :o

פורסם במקור על ידי YoRt3m

כן, לא קשור אבל לא נורא.
ללמוד לו ראשון - אין מה ללמוד. הם שואלים אותך שאלות כלליות או מבחנים פשוטים שלמדת בשנים עברו (תקרא את המדריך לצו הראשון ותראה בדיוק).
יש גם את הפסיכוטכני שזה אולי הדבר היחיד שאתה יכול עוד איכשהו להתכונן אליו. אבל אם אתה רוצה תפקיד מסויים בצה"ל, תכין את עצמך ישירות לתפקיד הזה. אתה רוצה קרבי? כנס לכושר, אתה רוצה יחידת מחשוב? תשקיע במחשבים ותגיד להם את זה. אין משהו נקודתי ששווה להתכונן אליו, הם לא בוחנים אותך רק על מבחן אלא על כל חייך.

יש אתרים שאפשר לשלם להם כסף והם נותנים לך הרבה מבחנים שעוזרים להתכונן למבחן הדפ"ר
לא כל אחד חייב להתכונן אבל לאלון אני ממליץ

סבבי תודה עמית^
@The^Charetard
שתוק שתוק אני אפגש איתך בלשכת הרמטכ"ל בסוף

פורסם במקור על ידי yort3m

כן, לא קשור אבל לא נורא.
ללמוד לו ראשון - אין מה ללמוד. הם שואלים אותך שאלות כלליות או מבחנים פשוטים שלמדת בשנים עברו (תקרא את המדריך לצו הראשון ותראה בדיוק).
יש גם את הפסיכוטכני שזה אולי הדבר היחיד שאתה יכול עוד איכשהו להתכונן אליו. אבל אם אתה רוצה תפקיד מסויים בצה"ל, תכין את עצמך ישירות לתפקיד הזה. אתה רוצה קרבי? כנס לכושר, אתה רוצה יחידת מחשוב? תשקיע במחשבים ותגיד להם את זה. אין משהו נקודתי ששווה להתכונן אליו, הם לא בוחנים אותך רק על מבחן אלא על כל חייך.

תכלס ממש רציתי קרבי, אבל ישלי ירידה בשמיעה.
אחד הרופאים אמר לי אני כנראה אקבל פרופיל של 60 ומשהו, או 70 ומשהו [לא זוכר בדיוק מספרים] בגלל שגם לא ברור מה הסיבה
בנוסף לזה, אם אני אבצע ניתוח אז הפרופיל יעלה ככל הנראה [שוב, מה שהוא אמר], אז אם אני רוצה קרבי זה נהדר.
מצד שני אני במגמת מחשבים, וזה מתנגש כל הזמן. כי אם הניתוח לא ילך או משהו, אז אני אוותר על הקרבי לעומת מחשבים.

יש לי דרך להבטיח את הpaths גם למחשבים וגם לקרבי? ואז פשוט להתנייד למה שיתאים יותר?
או שאני צריך כבר מהצו הראשון לדעת לאן אני מובל.

חשוב לי להדגיש שאני סיפרתי את זה מנקודת מבט שלי, ואני הייתי די חריג כך שיש סיכוי שזה לא יהיה בדיוק ככה או אפילו יהיו שינויים רציניים מאוד. אם מישהו פה התגייס לאחרונה הוא מוזמן לחלוק עם השאר את החוויה שלו ואם היא תהיה מושקעת ממש, אוסיף אותה להודעה הראשית.

@Hitman, לא משנה מה, אין דרך להבטיח לך שום תפקיד. אתה יכול לרצות תפקיד אחד מאוד מאוד אבל לצבא יש תוכניות משלו. תוכל לפרוק את כל חששותיך ורצונותיך בצו הראשון, אם תיפול על אוזניים ערלות או לא זה כבר עניין של מזל.

פורסם במקור על ידי YoRt3m

חשוב לי להדגיש שאני סיפרתי את זה מנקודת מבט שלי, ואני הייתי די חריג כך שיש סיכוי שזה לא יהיה בדיוק ככה או אפילו יהיו שינויים רציניים מאוד. אם מישהו פה התגייס לאחרונה הוא מוזמן לחלוק עם השאר את החוויה שלו ואם היא תהיה מושקעת ממש, אוסיף אותה להודעה הראשית.

גם נראה לי שהגיוס למישהו שכבר יש לו תפקיד יכול להיות קצר יותר (אבל ממש אין לי מושג)

פורסם במקור על ידי yort3m

חשוב לי להדגיש שאני סיפרתי את זה מנקודת מבט שלי, ואני הייתי די חריג כך שיש סיכוי שזה לא יהיה בדיוק ככה או אפילו יהיו שינויים רציניים מאוד. אם מישהו פה התגייס לאחרונה הוא מוזמן לחלוק עם השאר את החוויה שלו ואם היא תהיה מושקעת ממש, אוסיף אותה להודעה הראשית.

@hitman, לא משנה מה, אין דרך להבטיח לך שום תפקיד. אתה יכול לרצות תפקיד אחד מאוד מאוד אבל לצבא יש תוכניות משלו. תוכל לפרוק את כל חששותיך ורצונותיך בצו הראשון, אם תיפול על אוזניים ערלות או לא זה כבר עניין של מזל.

הצבא נשמע ארגון רשע ככה
@teamrocket

פורסם במקור על ידי Hitman

סבבי תודה עמית^
@The^Charetard
שתוק שתוק אני אפגש איתך בלשכת הרמטכ"ל בסוף


תכלס ממש רציתי קרבי, אבל ישלי ירידה בשמיעה.
אחד הרופאים אמר לי אני כנראה אקבל פרופיל של 60 ומשהו, או 70 ומשהו [לא זוכר בדיוק מספרים] בגלל שגם לא ברור מה הסיבה
בנוסף לזה, אם אני אבצע ניתוח אז הפרופיל יעלה ככל הנראה [שוב, מה שהוא אמר], אז אם אני רוצה קרבי זה נהדר.
מצד שני אני במגמת מחשבים, וזה מתנגש כל הזמן. כי אם הניתוח לא ילך או משהו, אז אני אוותר על הקרבי לעומת מחשבים.

יש לי דרך להבטיח את הpaths גם למחשבים וגם לקרבי? ואז פשוט להתנייד למה שיתאים יותר?
או שאני צריך כבר מהצו הראשון לדעת לאן אני מובל.

אתה מדבר פה עם דפר 90 קבא 55 קצת כבוד :3
למרות שלאף אחד לא באמת אכפת מזה כשאתה נכנס לצבא

פורסם במקור על ידי Hitman

אינלי שמץ.
הצו הראשון שלי אמור להיות בעוד כחצי שנה, וההורים שלי טוענים שאני חייב ללמוד כדי שייפתחו לי יותר דברים ותפקידים.
עכשיו, לא שאני מבין כזה גדול, אבל כמה כבר ללמוד לצו הראשון יועיל?
לפי מה שהבנתי הרוב זה ידע כללי שלא כזה יהיה חשוב ללמוד.


וכן, זה לא כזה קשור, ההתחלה בלבלה אותי חשבתי עשית רימייק ליום של הצו הראשון

ממליצה לך לחזור על מתמטיקה בסיסית כזאת. כפל וחילוק ארוך (לא זוכרת מה עוד חח יש באינטרנט) וכאלה.