נושא: אין אופק חדש: ביקורת על האנימה "פוקימון אופקים" / היטמן

פוקימון, המותג הכי מכניס של המאה ה21, זה שהעמיד אימפריה החולשת על סרטים, סדרת אנימה, קלפים, בובות, מנגה, משחקי וידאו, ואוכל, החליט להעמיד את המודל העסקי שלו בסכנה בכך שהוא קיפל את האנימה המוכרת והידועה שלו לאחר 25 שנה ולהציב במקומה אנימה חדשה, עם דמויות חדשות, בשם "פוקימון אופקים". אך לאחר 10 פרקים זה כבר ברור שאין אופק חדש.

כל בר דעת יודע שנוסחה מנצחת לא משנים. כלומר, אם זה מצליח, מכניס כסף ויוצר רייטינג, אין טעם לבצע חילופים. ולכן ההחלטה להוציא לגמלאות את אש קטצ'אם, מאמן הפוקימונים בן ה10 מהעיר פאלט, ואת פיקאצ'ו - הפוקימון ההתחלתי שלו, הייתה תמוהה בעיני מעריצים רבים. במיוחד לאור העובדה שהסאגות האחרונות בסדרה הוסיפו נופך כה שונה לאחר שנים של דשדוש. עונות איקס ו-וואי לדוגמה הוסיפו מגניבות, עונות שמש וירח הוסיפו חדשנות, ועונות מסעות נתנו מעמד אגדי לסטטוס של אש ופיקאצ'ו. אבל המהלך בוצע ואין לבכות על חלב מילטנק שנשפך.

בסדרה החדשה, הדמויות המרכזיות הן ליקו ורוי, מאמנים פוקימונים חדשים ופעורים, כאשר הנקבה מדברת אל עצמה בכל פעם שאינה מרגישה בטוחה בעצמה והזכר רועד בכל פעם שניצב מול סיטואציה מול לא מוכרת. לא בדיוק הגישה הכל יכולה שהתרגלנו אליה בחצי היובל האחרון. אבל גם אם לא חורצים את דינה של הסדרה על פי אופיין של הדמויות המרכזיות, הפער האיכותי, התוכני והעלילתי הוא בלתי ניתן לגישור.

מבחינת הספק, בעשרת הפרקים הראשונים של "אופקים" נחשפנו לשני הדמויות המרכזיות, לפרופסור המחוזי ולצוות שלו, לשלושת הפוקימונים ההתחלתיים, לצוות הרשע, ולקושי המרחבי שמתמרן אותנו הצופים בין ספינת האוויר, סרטוניה המיותרים של דוט ומרחביה הלא קיימים של פלדאה. משמע, הסדרה החדשה מרגישה מוגבלת מאוד.

אם נשווה את זה מול מה שקרה בסדרה המקורית, נגלה שכבר בעשרת הפרקים הראשונים נחשפנו לכל שלושת הדמויות המרכזיות של הסדרה (אש, ברוק ומיסטי), חשיפה של כל שלושת הפוקימונים ההתחלתיים, הופעת היריב בדמות גארי אוק וסבא שלו הפרופסור אוק, הצוות המרושע – צוות רוקט, לכידה של כמה פוקימונים, פיתוח של אחד מהם לצורה הסופית שלו (קטרפי, מטפוד, בטרפרי), מפגש עם פוקימון אגדי – הו-הו, השגת שני תגים ומפגש עם עשרות פוקימונים.

ואולי הפן הכי מורגש זה התנועתיות של העלילה. אצל אש רגע אחד הוא הורס למיסטי את האופניים, ברגע השני היא נדלקת עליו ורוצה להצטרף אליו למסע, ברגע השלישי הם הופכים ליריבים ונאלצים להילחם אחד בשני בקרב מכון, וברגע הרביעי הם יורדים אחד על השני. גם בגזרה של ברוק לא חסר את זה; קודם כל, הוא מוצג כמנהיג מכון מכובד, לאחר מכן הוא אח-הורה לאחים שלו, אז הוא הופך להיות עקרת בית בדרכים שדואגת להאכיל, לטפל ולדאוג שאש לא ימות באמצע הדרך ולבסוף הוא הופך לבדיחה חוזרת בכל פעם שמישהי עם דופק מופיעה על המסך.

אצל חברינו החדשים זה לא כך. הדבר נובע מכך שסצנות האקשן הכי "מטורפות" הן כאשר ליקו מדברת אל הדלת במטרה להגיע אל ליבה של חברתה, שלא רוצה בכלל בחברות איתה, מכתבים שעוברים מתחת לדלת, קינוחים שנאכלים בסתר, הגנה אוטומטית על ידי הקמע שלה מכל דבר שעשוי לפגוע בה, וצוות מרושע שלא איכפת לו אם הוא יורד מהמשימה שעליה הוא שוקד זה זמן מה, למרות שזה מציג אותו כחלש.

ואולי ההחמצה הכי גדולה זה זניחת הקו שמציג את היחסים שבין ליקו לחברתה ללימודים אן. אולי כי זה מזכיר קצת טקסטים אחרים, כמו הארי פוטר בזמן שהותו בהוגוורטס, או ונסדיי כשהיא נאלצת לבלות את זמנה בנוורמור. סוד הקסם הוא כאשר יש התנגשות בין הדמות הראשית, המאופקת והביישנית לבין זו המשנית, המתלהבת והחברותית. אבל במקום זה, שמים לנו הופעה חוזרת ונשנית של מספר מבוגרים, שלא מעוררים שום הזדהות בקרב הצופים הצעירים, אצלם אין שום התנגשות ערכים, הכל בסדר איתם (ותודה ששאלתם), וגם אם ילדים בני 10 רוצים לעזוב את כל מה שהם מורגלים לעשות בחייהם, כמו ספסל הלימודים במקרה של ליקו, או האי שהם חיו בו כל חייהם במקרה של רוי, אז זה בסדר גמור מבחינתם.

לסיכום, הסדרה החדשה של "פוקימון אופקים" נמתחת כמו דיטו, משעממת כמו הדלת שעלתה מתדפקת ליקו, וסתמית כמו הכובע של הקפטן פיקאצ'ו, שמנסה להסתיר את העובדה שהוא כיכב על הטלוויזיה שלנו במשך 25 שנה וכעת חיפשו תירוץ לשים פיקאצ'ו חדש לעשורים הקרובים. מה שאומר שעם כל החסרונות שיש לאש קטצ'אם, ויש הרבה, כמו לדוגמה שהוא משתמש בחסרון סוגי מול יריבים, שם פוקימונים התחלתיים מול מפותחים, מפסיד בלי סוף, מסרב לפתח את הפוקימונים שלו ומסרב להכיר באהבתם של בנות המין שני כלפיו, ועדיין, בשלב הזה, אני מתגעגע אליו.

אני לא חושב שאני מסכים עם הרבה פה.
אני מן הסתם רק יכול לשפוט את האנימה עכשיו כשאני רואה אותה במצבי הנוכחי, אני לא יכול להעריך מה הייתי חושב עליה אם הייתי שוב בן 6.
נתחיל מזה שאני חושב שעוד מאוד מוקדם לשפוט את האנימה החדשה. בבירור הם הולכים על סגנון אחר, שבו יש איזשהו סיפור ברקע ואנחנו לאט לאט מתוודעים לעוד פרטים שקשורים אליו, ויש איזשהי פואנטה שמנסים להגיע אליה. זאת להבדיל מפוקימון הישן, שבו לא היה סיפור כללי, מעבר ל"לאסוף תגים ולהגיע לליגה". ושני הסגנונות יכולים לעבוד, כן? זה לא שהנוסחה הישנה הייתה לא טובה. אבל גם סגנון יותר עלילתי ופחות slice of life יכול לעבוד באופן עקרוני. ומטבע הדברים, בסגנון היותר עלילתי הזה לוקח זמן עד שדברים מתחילים להתחבר, ובינתיים אני עדיין מוכן לזרום איתם ולראות לאן זה מוביל.
ההתחלה של האנימה הנוכחית הייתה פנומנלית. ממש מרתקת. כן, ההיתקלויות החוזרות והנשנות עם אמת'יו ואלו קצת גרמו להם לאבד נקודות אצלי, ועוד כל מיני דברים שהיו ממש חזקים בהתחלה קצת איבדו את זה, אבל שוב, אנחנו מאוד מוקדם, ויש עוד מקום לדברים להתפתח, ועדיין יש להם את האמון שלי לראות לאן זה מוביל.
עם ליקו אני ממש התחברתי כשהציגו אותה. אני חושב שבפרקים האחרונים קצת פחות מדגישים את הדיאלוגים העצמיים שלה, אבל עדיין אפשר להרגיש שהם שם, פשוט לא מוצגים לצופה. שזה נחמד. אין לי כל כך בעיות עם ליקו.
הקטעי וידיאו של גורומין ודוט לדעתי מבוצעים היטב. מה לעשות, צריך את הסוג של "tutorial" הזה. אי אפשר להניח שאנשים מכירים את כל הניואנסים של פוקימון. אז ב go rush הפתרון היה שכל אחד מה-5 או משהו פרקים הראשונים הוקדש להסבר על מכניקה אחרת בדו קרב. זה היה קצת מעיק. פה זה פשוט איזה 20 שניות מכל פרק, שקודם כל משולבות בפרק בצורה די טבעית, ושנית לא תמיד הפרק נבנה על פיסות המידע הזאת. אז לדעתי זה די אורגני ועובד לא רע.

אני מסכים שמה שהיה עם בית הספר היה קצת מוזר. שהיו שלושה פרקים בבית הספר ועם אן ואז ליקו נחטפה / חטפה את עצמה ואז היא כבר לא בבית הספר אבל סוג של כן אבל רק מרחוק. זה כן מרגיש קצת כמו סוג של זיגזג וחוסר החלטיות בכתיבה.

השורה התחתונה שלי היא שבאופן עקרוני הסגנון הזה של אנימה יכול לעבוד, ויש הרבה דברים שהם התחילו איתם טוב, ולכן אני מוכן לתת להם להנות מהספק ולראות לאן כל הדברים האלו מתפתחים. זאת יכולה להיות אנימה טובה גם אם היא לא תעקוב 1-1 אחרי הנוסחה של פוקימון המקורי, וזה מעניין אותי לראות מה הם מתכננים.

פורסם במקור על ידי LordAbizi

אני לא חושב שאני מסכים עם הרבה פה.
אני מן הסתם רק יכול לשפוט את האנימה עכשיו כשאני רואה אותה במצבי הנוכחי, אני לא יכול להעריך מה הייתי חושב עליה אם הייתי שוב בן 6.
נתחיל מזה שאני חושב שעוד מאוד מוקדם לשפוט את האנימה החדשה. בבירור הם הולכים על סגנון אחר, שבו יש איזשהו סיפור ברקע ואנחנו לאט לאט מתוודעים לעוד פרטים שקשורים אליו, ויש איזשהי פואנטה שמנסים להגיע אליה. זאת להבדיל מפוקימון הישן, שבו לא היה סיפור כללי, מעבר ל"לאסוף תגים ולהגיע לליגה". ושני הסגנונות יכולים לעבוד, כן? זה לא שהנוסחה הישנה הייתה לא טובה. אבל גם סגנון יותר עלילתי ופחות slice of life יכול לעבוד באופן עקרוני. ומטבע הדברים, בסגנון היותר עלילתי הזה לוקח זמן עד שדברים מתחילים להתחבר, ובינתיים אני עדיין מוכן לזרום איתם ולראות לאן זה מוביל.
ההתחלה של האנימה הנוכחית הייתה פנומנלית. ממש מרתקת. כן, ההיתקלויות החוזרות והנשנות עם אמת'יו ואלו קצת גרמו להם לאבד נקודות אצלי, ועוד כל מיני דברים שהיו ממש חזקים בהתחלה קצת איבדו את זה, אבל שוב, אנחנו מאוד מוקדם, ויש עוד מקום לדברים להתפתח, ועדיין יש להם את האמון שלי לראות לאן זה מוביל.
עם ליקו אני ממש התחברתי כשהציגו אותה. אני חושב שבפרקים האחרונים קצת פחות מדגישים את הדיאלוגים העצמיים שלה, אבל עדיין אפשר להרגיש שהם שם, פשוט לא מוצגים לצופה. שזה נחמד. אין לי כל כך בעיות עם ליקו.
הקטעי וידיאו של גורומין ודוט לדעתי מבוצעים היטב. מה לעשות, צריך את הסוג של "tutorial" הזה. אי אפשר להניח שאנשים מכירים את כל הניואנסים של פוקימון. אז ב go rush הפתרון היה שכל אחד מה-5 או משהו פרקים הראשונים הוקדש להסבר על מכניקה אחרת בדו קרב. זה היה קצת מעיק. פה זה פשוט איזה 20 שניות מכל פרק, שקודם כל משולבות בפרק בצורה די טבעית, ושנית לא תמיד הפרק נבנה על פיסות המידע הזאת. אז לדעתי זה די אורגני ועובד לא רע.

אני מסכים שמה שהיה עם בית הספר היה קצת מוזר. שהיו שלושה פרקים בבית הספר ועם אן ואז ליקו נחטפה / חטפה את עצמה ואז היא כבר לא בבית הספר אבל סוג של כן אבל רק מרחוק. זה כן מרגיש קצת כמו סוג של זיגזג וחוסר החלטיות בכתיבה.

השורה התחתונה שלי היא שבאופן עקרוני הסגנון הזה של אנימה יכול לעבוד, ויש הרבה דברים שהם התחילו איתם טוב, ולכן אני מוכן לתת להם להנות מהספק ולראות לאן כל הדברים האלו מתפתחים. זאת יכולה להיות אנימה טובה גם אם היא לא תעקוב 1-1 אחרי הנוסחה של פוקימון המקורי, וזה מעניין אותי לראות מה הם מתכננים.

מילה במילה