נושא: הישרדות: עונה 42 - הרשומה של היטמן.

הישרדות 42 – כשהמשחק נהיה יותר חשוב מהסיפור.



אם יש משהו שעומד בעוכרי תוכנית כמו "הישרדות", זו המחשבה שהיא חייבת להשתפר משנה לשנה. הרי, אם נחשוב על קרבות היאבקות מקצועית, על תעלולים של ג'קאס, אפילו על תוכניות ריאליטי אחרות כמו מאסטר שף, אחרי זמן מה זה כבר לא מספיק לעשות את הבלתי יאומן. אפקט ה-"וואו" דועך. ואיתו מגיע גם הרצון לשפר, לרומם, להביא לגבהים חדשים שבסופו של דבר יביאו את הצופים, ואיתם גם את המפרסמים.

ולכן זה מאכזב לראות שבעונה 42 המשחק נהיה יותר חשוב מהסיפור. כנראה בהפקה הבינו בינם לבין עצמם שמשהו חייב להשתנות. ולכן הם לא הסתפקו בלהביא טרנסג'נדר, מעריץ שרוף של התוכנית ואת האישה שמתלהבת מזה שהביאו לה סיר, מצ'טה וחומר בעירה. הם גם הוסיפו לקלחת טוויסט, ועוד אחד, ועוד אחד ליתר ביטחון. ואם זה לא מספיק, אז נהרוג את השורדים על המשימה הראשונה, ואם לא נצליח להרוג אותם, לפחות נגרום להם לפרוק את הכתף.

משהו הלך לאיבוד אחרי עונה 16 של הישרדות. פעם היה מספיק לשים 20 אנשים על אי בודד, לראות איך הם מסתדרים ולתת להם לעשות טלוויזיה טובה. היום אם לא עוברת לה רבע שעה בלי דיבורים על אלילים, אם מישהו לא מצא יתרון משמעותי במשחק, אם אין איזה שהוא אליל שמחייב 3 אנשים לשתף פעולה, זה כבר לא נחשב.

וזה כן יכול לעבוד בלי כל ההתערבות המטורפת הזו. מרי-אן היא דמות צבעונית (תרתי משמע) שאשכרה כיף לצפות בה. ג'ונתן "אני מרים תיבת ענקית לבדי" הוא הרקולס בצורת בן-אדם, וכל בן יאהב לצפות בו וכל בת תרצה לפנטז עליו. מייק נותן תחושה שיש לנו פה שורד מהימים הישנים והטובים של הישרדות, כזה שדואג לכולם, טוב במשימות ודואג לחיי השבט גם במחנה. וזה מצער כי יש בעונה הזו חומר אנושי טוב, וחבל, כי רואים יותר את ג'ף מאשר את השורדים.

פרק 2: לשרוד את המשחק.






התחושה היא שבעונה הזו מנסים לעשות את הכל מוגזם כדי להראות - "הנה, המשחק ממשיך להתפתח, והנה, יש לנו עדיין מה להציע" - ולפעמים זה בא על חשבון היסודות עליהם מבוסס המשחק. לדוגמה, דריאה מספרת לבנות שהיא רוצה ברית בנות ויש לה קול נוסף במועצת השבט, ובמקום לזרום עם העניין, לראות לאן זה מתפתח ואשכרה להכיר בעובדה שיש שחקנית חזקה שרוצה לעבוד איתך, סוואטי ישר מפנה אליה גב ומצהירה שהיא מתכוונת להדיח אותה.




דוגמה נוספת: מייק מוצא אליל משולש, הוא הולך ומספר את זה לכל מי שהוא יכול ובמקום לנצל את זה, לשמור את מייק קרוב, אולי לשמור את האליל לשלב שבו שימוש בו יהיה אפקטיבי, דניאל ישר מצהיר - אסור לתת לו להפעיל את האליל ובואו נדיח אותו. הישרדות על סטרואידים כבר אמרנו?




גם שאר הסיפורים שמתגלים על האי מתחילים להישמע טיפה יותר מוגזמים מהרגיל. האחות שאיבדה את אחיה כקורבן ראשון לקורונה. רבאק, אנחנו באים לראות אנשים שורדים על אי, או כתבת-מגזין סוחטת דמעות עם איילה חסון? וההלבנה המוגזמת שעשו לעומאר, כאילו זה מעניין מישהו שהוא מוסלמי. ההחצנה הזו של כל מה שנחשב כפרה קדושה והשחיטה המוגזמת הזו פשוט יוצרים אצלי תחושה של אי נעימות. מנגד, אני בטוח שאצל האמריקנים עדיין מדובר בפצע פתוח והופעה של מוסלמי 21 שנה אחרי פיגועי ה11 בספטמבר לא תתקבל בארך רוח.




העניין הוא שבעיני ההפקה כל דבר שהוא שנוי במחלוקת שווה טלוויזיה טובה, ואם אפשר לעצבן את האמריקנים עם הלבנה של עומאר המוסלמי, את הטבעונים עם זה שהאי הטבעוני אוכל בשר, ואת השחורים עם ה-הגחכה לה זוכה מרי-אן שמעולם לא שמעה את המילה "כן" בהקשר זוגי, הרי זה משובח. לא בעיני.