נושא: Pokemon ~ The Seven Deadly Sins הרשמה פתוחה !!

פורסם במקור על ידי alice

"שלום גם לך עלמתי, אני טיילר מתלמדו של הפרופסור" אומר טיילר ומחייך<טיילר הוא גבר בשנות ה20 לחייו, אשר לבוש במכופתרת לבנה, ג'ינס כהה ונעלי עור שחורות>-"הפרופסור מיד יתפנה אלייך".
את ממתינה מספר דקות בהן את מסתכלת סביב על המעבדה שמלאה בהרבה מכשירים משונים ובעיקר המון המון ספרים מסודרים בקפדנות במדפים, "הבאה בתור" נשמע קולו של הפרופסור אשר את זוכרת עוד מאותה פעם בה נתקלות בו במרכז הפוקימונים. את מתקדמת אל פנים המעבדה ואליך נגלה פרופסור אלם אשר עומד ליד מכשיר אחסון הפוכדורים שלו ואומר "שלום לך, בואי נגש ישר לעניינים מהו סוגך האהוב?".

"שלום פרופסור" אומר ואתחיל להרגיש מעט יותר בטחון. 'אני מוכנה לשאלה הזאת' אחשוב לעצמי בשמחה. "מים, פרופסור" אענה לו בציפייה. ארגיש את ההתרגשות גואה בי, 'עוד רגע ואקבל את הפוקימון הראשון שלי! אני מקווה שאסתדר איתו' אחשוב לעצמי בתקווה.[/quote]
"אממ אוקי רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כממה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואת שומעת את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו, "את מתרגשת? " שואל הפרופסור ואת מהנהנת בראשך, "צא פוקימון" אומר הפרופסור ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח ויוצא ממנו סוג של אור בצבע אדמדם האור מתחיל לתפוס צורה על רצפת המעבדה וברגע שהוא נעלם נגלה לעינייך פוקימון עגלגל שגבו וראשו כחולים ובטנו בצבע שמנת "זהו ספיל" אומר הפרופסור.

פורסם במקור על ידי bigbadmonkey

*מוזר, חשבתי שראיתי שכתבת פרופסור.
-------------------------------------
"שיטה נחמדה. זה בטח אומר שיש המון פוקימונים שמחכים למאמן. אני כבר מצפה לקבל את שלי. "אחרי הרבה התלבטויות... אני בוחר בסוג המעופף." אומר ואצפה לראות איזה פוקימון נבחר בשבילי.

"\"אממ אוקי רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כמה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואתה שומע את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו " מעניין מה יש לנו כאן אומר הפרופסור" ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח וקרן האור האדמדם מתגבשת על רצפת המעבדה ויוצרת צורה של ציפור קטנה, לבסוף האור נעלם ונגלה אלייך "פידג'י" אומר הפרופסור.

קישור לפרופיל שלכם: טוטודיילשם הדמות: טריי ברייק (trey brake)
אופי: טריי תמיד היה ילד חברותי, אחד כזה שמסתדר עם כולם. אך החטא הגדול ביתר שלו היה חטא התאווה. טריי תמיד, אבל תמיד, חיפש דברים חדשים בחיים שלו, הוא לא הסתפק במה שיש לו, בין אם זה חברים ובין אם זה הרפתקאות. לא פעם הוא הסתבך בגלל התשוקה שלו לחקור ולגלות דברים. גם אם זה אומר שהוא פועל לבד למרות כל חבריו. לאחר שחלק מחבריו יצאו למסע פוקימונים, התשוקה שלו חזרה לצוף בתוכו והוא החליט שהוא יוצא גם כן למסע משלו, הרי מה יעשה לו יותר טוב על הלב מאשר מסע מלא בהרפתקאות חדשות?
גיל: 16
מחוז: קנטו
פוקימון התחלתי: אני זורם אבל עדיפות למים.
רקע: לא חובה למי שרוצה להשקיע. (לא רוצה להשקיע.)
האגדי האהוב עליכם: ארטיקונו
הערות: אין.

תאווה/תשוקה זה בקטע מיני שתדע,אבל בסדר אחרי הכל זה מ"ת ולא יהיה פה יותר מיני יחסים חחחחחח.
התקבלת ההתחלה תתפרסם בקרוב

הנך פותח את הדלת בהתרגשות, לעיניך נחשפת מעבדתו של פרופסור אלם, הרבה מכשירים משונים ובעיקר המון המון ספרים מסודרים בקפדנות במדפים, "שלום לך" נשמע קולו של הפרופסור, אותו אתה מזהה מכיוון שצפית לא פעם בתוכנית הטלויזיה שלו, "שלום פרופסור" אתה משיב ומתקדם אליו בהתרגשות, " אני מניח שבאת לקבל את הפוקימון הראשון שלך" אומר הפרופסור בזמן שהוא מתקדם אל מכשיר אחסון הפוכדורים שלו, "אממ מה הסוג האהוב עלייך" שואל הפרופסור בזמן שהוא מתפעל את המכשיר.

" נראה לי שעל חושי , תמיד אהבתי את הסוג הזה ואשמח לקבל פקוימון מהסוג הזה " אני אומר לפרופסור
' תמיד חלמתי לראות איך המכשיר הזה של הפרופסור פועל , זה בטח הולך להיות מחזה מעניין ' אני חושב לעצמי

פורסם במקור על ידי A$ap~Roma

"שלום פרופסור" אומר ואתחיל להרגיש מעט יותר בטחון. 'אני מוכנה לשאלה הזאת' אחשוב לעצמי בשמחה. "מים, פרופסור" אענה לו בציפייה. ארגיש את ההתרגשות גואה בי, 'עוד רגע ואקבל את הפוקימון הראשון שלי! אני מקווה שאסתדר איתו' אחשוב לעצמי בתקווה.

"אממ אוקי רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כממה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואת שומעת את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו, "את מתרגשת? " שואל הפרופסור ואת מהנהנת בראשך, "צא פוקימון" אומר הפרופסור ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח ויוצא ממנו סוג של אור בצבע אדמדם האור מתחיל לתפוס צורה על רצפת המעבדה וברגע שהוא נעלם נגלה לעינייך פוקימון עגלגל שגבו וראשו כחולים ובטנו בצבע שמנת "זהו ספיל" אומר הפרופסור.

אחוש מיד שכל הלחצים שלי לגבי הפוקימון ההתחלתי שלי מתפוגגים. "שלום חמוד" אומר בחיוך ואתכופף ללטף את ספל בראשו. "אני אליס" אציג את עצמי לפני שותפי לעתיד.
"תודה רבה פרופסור!" אודה לו ואקח ממנו את הפוקדור. "יש עוד משהו שאני צריכה לדעת לפני שאני יוצאת למסע שלי?" אשאל אותו, מלאה בצורך לצאת החוצה והתחיל כבר במסע.

"\"אממ אוקי רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כמה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואתה שומע את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו " מעניין מה יש לנו כאן אומר הפרופסור" ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח וקרן האור האדמדם מתגבשת על רצפת המעבדה ויוצרת צורה של ציפור קטנה, לבסוף האור נעלם ונגלה אלייך "פידג'י" אומר הפרופסור.

דווקא פידג'י?
------------------------
"פידג'י! זה.. נחמד." אומר בנחמדות ועם חצי חיוך מאולץ. 'דווקא פידג'י, מכולם?' אחשוב לעצמי. 'הייתי יכול לקבל כל פוקימון שקיים, והייתי חייב לקבל דווקא אותו. תשחק אותה נחמד, נייט. אתה לא רוצה שהוא ייעלב ממך.' אחשוב ואתקרב אל הפידג'י. "היי פידג'י, אני נייט. אני אהיה המאמן שלך!" אומר בשמחה ואקרח את פידג'י. "עוד משהו שאני צריך לדעת?" אשאל את הפרופסור.

פורסם במקור על ידי הנפש המתמטית

הנך פותח את הדלת בהתרגשות, לעיניך נחשפת מעבדתו של פרופסור אלם, הרבה מכשירים משונים ובעיקר המון המון ספרים מסודרים בקפדנות במדפים, "שלום לך" נשמע קולו של הפרופסור, אותו אתה מזהה מכיוון שצפית לא פעם בתוכנית הטלויזיה שלו, "שלום פרופסור" אתה משיב ומתקדם אליו בהתרגשות, " אני מניח שבאת לקבל את הפוקימון הראשון שלך" אומר הפרופסור בזמן שהוא מתקדם אל מכשיר אחסון הפוכדורים שלו, "אממ מה הסוג האהוב עלייך" שואל הפרופסור בזמן שהוא מתפעל את המכשיר.

" נראה לי שעל חושי , תמיד אהבתי את הסוג הזה ואשמח לקבל פקוימון מהסוג הזה " אני אומר לפרופסור
' תמיד חלמתי לראות איך המכשיר הזה של הפרופסור פועל , זה בטח הולך להיות מחזה מעניין ' אני חושב לעצמי

"רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כמה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואתה שומע את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו " מעניין מה יש לנו כאן אומר הפרופסור" ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח וקרן האור האדמדם מתגבשת על באוויר ויוצרת צורה של עיגול, לבסוף האור נעלם ונגלה אלייך "זהו סולוסיס" אומר הפרופסור.

פורסם במקור על ידי Alice

אחוש מיד שכל הלחצים שלי לגבי הפוקימון ההתחלתי שלי מתפוגגים. "שלום חמוד" אומר בחיוך ואתכופף ללטף את ספל בראשו. "אני אליס" אציג את עצמי לפני שותפי לעתיד.
"תודה רבה פרופסור!" אודה לו ואקח ממנו את הפוקדור. "יש עוד משהו שאני צריכה לדעת לפני שאני יוצאת למסע שלי?" אשאל אותו, מלאה בצורך לצאת החוצה והתחיל כבר במסע.

"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור את יכולה להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמרי על עצמך" "תודה פרופסור" את עונה לו ומתקדמת אל עבר היציאה מהמעבדה, לוקחת מטיילר את הדברים ובדיוק כשאת באה לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" את יכולה להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.

פורסם במקור על ידי BigBadMonkey

דווקא פידג'י?
------------------------
"פידג'י! זה.. נחמד." אומר בנחמדות ועם חצי חיוך מאולץ. 'דווקא פידג'י, מכולם?' אחשוב לעצמי. 'הייתי יכול לקבל כל פוקימון שקיים, והייתי חייב לקבל דווקא אותו. תשחק אותה נחמד, נייט. אתה לא רוצה שהוא ייעלב ממך.' אחשוב ואתקרב אל הפידג'י. "היי פידג'י, אני נייט. אני אהיה המאמן שלך!" אומר בשמחה ואקרח את פידג'י. "עוד משהו שאני צריך לדעת?" אשאל את הפרופסור.

רנדומייזר:-/
------------------
"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור אתה יכול להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמור על עצמך" "תודה פרופסור" אתה עונה לו ומתקדם אל עבר היציאה מהמעבדה לוקח מטיילר את הדברים ובדיוק כשאתה בא לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" אתה יכול להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.

התחלה למאמני מחוז קנטו~
בדרכם אל מעבדתו של פרופסור אוק, אשר נמצאת ממש בתחילת דרך מספר 1.
אתה חושב על שני המוזיאונים יש לך הרגשה רעה לגבי המקרה, 'אני בטח אבקר בהם במהלך המסע' אתה חושב לעצמך.
מסביבך הנך שם לב אל המון מאמנים חלקם בדרכם למעבדה וחלקם רצים עם הפוקימון הראשון שלהם בידיהם, אל עבר עומקה של דרך מספר 1.
'אולי כדאי שאמהר לפני שיגמרו כל הפוקימונים הטובים' אתה חושב לעצמך בעודך פותח בריצה קלה, בסיום 300 מטרים של ריצה קלה הגעת אל אזור המעבדה,מבנה גדול שמצידיו ניצתן לראות את האזור המגודר בו פרופסור אוק משחרר את הפוימונים שנשלחו אליו לאחסון, בכניסה למעבדה עומד גבר צעיר לבוש בחולצת טריקו לבנה, מכנס בד בצבע כחול, ונעל סניקרס לבנה. "שלום לך, אני מייקל המתלמד של הפרופסור, אתה בטח הגעת לכאן כדי לקבל את הפוקימון שלך הלא כן?".

"רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כמה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואתה שומע את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו " מעניין מה יש לנו כאן אומר הפרופסור" ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח וקרן האור האדמדם מתגבשת על באוויר ויוצרת צורה של עיגול, לבסוף האור נעלם ונגלה אלייך

"זהו סולוסיס" אומר הפרופסור.

"שלום סולוסיס , קוראים לי מיכאל ואנחנו מעכשיו נהיה חברים טובים , נכון ? " אני אומר " אני בטוח שיהיה לך כיף " אמשיך לאומר ואחייך חיוך קל .
לאחר שגרמתי לשוחח איתו אצא מדלת המעבדה של הפרופסור והתחיל לכיוון השביל הראשון

רנדומייזר:-/
------------------
"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור אתה יכול להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמור על עצמך" "תודה פרופסור" אתה עונה לו ומתקדם אל עבר היציאה מהמעבדה לוקח מטיילר את הדברים ובדיוק כשאתה בא לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" אתה יכול להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.

dope
-----------------------------
"פוקימונים שמשתמשים במתקפות שהם לא אמורים לדעת? זה נשמע מסוכן. תודה על האזהרה." אודה לפרופסור ואאסוף מטיילר את הדברים. "קרב? נשמע מעניין. פידג'י, צא!"

פורסם במקור על ידי A$ap~Roma

"רק רגע" אומר הפרופסור ולוחץ על כמה כפתורים במכשיר לאחר מספר שניות המכשיר מתחיל לעבוד ואתה שומע את הרעש של הפוכדור מתגלגל בצינור ההובלה ובשנייה שהפוכדור מסיים את דרכו הפרופסור מושיט את ידו ותופס אותו " מעניין מה יש לנו כאן אומר הפרופסור" ולוחץ על הכפתור במרכז הפוכדור, הפוכדור נפתח וקרן האור האדמדם מתגבשת על באוויר ויוצרת צורה של עיגול, לבסוף האור נעלם ונגלה אלייך "זהו סולוסיס" אומר הפרופסור.

"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור את יכולה להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמרי על עצמך" "תודה פרופסור" את עונה לו ומתקדמת אל עבר היציאה מהמעבדה, לוקחת מטיילר את הדברים ובדיוק כשאת באה לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" את יכולה להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.


רנדומייזר:-/
------------------
"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור אתה יכול להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמור על עצמך" "תודה פרופסור" אתה עונה לו ומתקדם אל עבר היציאה מהמעבדה לוקח מטיילר את הדברים ובדיוק כשאתה בא לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" אתה יכול להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.

התחלה למאמני מחוז קנטו~
בדרכם אל מעבדתו של פרופסור אוק, אשר נמצאת ממש בתחילת דרך מספר 1.
אתה חושב על שני המוזיאונים יש לך הרגשה רעה לגבי המקרה, 'אני בטח אבקר בהם במהלך המסע' אתה חושב לעצמך.
מסביבך הנך שם לב אל המון מאמנים חלקם בדרכם למעבדה וחלקם רצים עם הפוקימון הראשון שלהם בידיהם, אל עבר עומקה של דרך מספר 1.
'אולי כדאי שאמהר לפני שיגמרו כל הפוקימונים הטובים' אתה חושב לעצמך בעודך פותח בריצה קלה, בסיום 300 מטרים של ריצה קלה הגעת אל אזור המעבדה,מבנה גדול שמצידיו ניצתן לראות את האזור המגודר בו פרופסור אוק משחרר את הפוימונים שנשלחו אליו לאחסון, בכניסה למעבדה עומד גבר צעיר לבוש בחולצת טריקו לבנה, מכנס בד בצבע כחול, ונעל סניקרס לבנה. "שלום לך, אני מייקל המתלמד של הפרופסור, אתה בטח הגעת לכאן כדי לקבל את הפוקימון שלך הלא כן?".

"כן, נעים מאוד מייקל, אני טריי ברייק." אציג את עצמי בפניו. "תוכל להגיד לי מאיפה אוכל להשיג את הפוקימון הראשון שלי? אני פשוט להוט להתחיל במסע כבר!" אומר לו ואסרוק את המקום בעיניי.

"רצות שמועות לגבי פוקימונים שמתנהגים מוזר, הדבר שמדאיג אותי הוא העובדה שאותם פוקימונים הם חזקים יחסית לשאר הפוקימונים מאותו הסוג ובנוסך לכך יודעים מתקפות שהם לא אמורים לדעת כיביכול" אומר הפרופסור את יכולה להבחין בלהט שעולה בו כשהוא מספר לך זאת, "חוץ מזה בדרך החוצה המתלמד שלי יתן לך פוכדורים, פוקידע ומספר אורן באריס, שמרי על עצמך" "תודה פרופסור" את עונה לו ומתקדמת אל עבר היציאה מהמעבדה, לוקחת מטיילר את הדברים ובדיוק כשאת באה לצאת טיילר עוצר אותך ואומר " מה דעתך על קרב קטן?" את יכולה להבחין בפוכדור צהוב עם פסים בצבע תכלת בידו.


'מתנהגים מוזר... באיזו צורה?' אחשוב לעצמי מעט בחשש. שטיילר יציע להילחם אענה בהתלהבות שכן ואחכה שיוציא פוקימון. "קדימה ספל, הקרב הראשון שלנו! אנחנו יכולים לעשות את זה!" אומר בשמחה ותוך כדי אריץ בראשי טבלאות סוגים וחולשות, בציפייה לפוקימון שטיילר יוציא.

קישור לפרופיל שלכם: clickonme
שם הדמות: פטריק ספנסר
אופי: פטריק הוא אדם שקט בהתנהגותו. הוא נוטה להיות מאוד אדיב ונדיב, אך יש לו בעיה אחת: זעם בלתי נשלט.
גיל: 17
מחוז: ג'וטו
פוקימון התחלתי: Grass
רקע: היי, אני פטריק. בן 17. נולדתי בעיר גולדנרוד בג'וטו, ושם חייתי במשך השנים הראשונות לחיי. כלומר, עד שההורים שלי גילו על בעיית הכעס ה...קטנה שלי. כמעט כל גחמה ותנועה של אדם סביבי לא נראו לי נכונים, והגבתי עליהם בזעם בלתי נשלט. מהר מאוד ההתקפות שלי נראו מוגזמות להורים שלי. הרופא של המשפחה המליץ שנעבור למקום יותר שקט, בתקווה לעדן את הכעס. עברנו לאי סיאנווד, בתקווה שאירגע. זה לא עזר. יום אחד, כשהייתי בן 12, אחרי אחד מהתקפי הזעם שלי, רבתי עם ההורים שלי וברחתי. ברחתי לכיוון היערות, רחוק מהחוף, מהים, מהחיים שהיו לי עד עכשיו. אחרי כמה שעות שברחתי בריצה, התחלתי להתעייף, והשמש כבר התחילה לשקוע. התחלתי לחשוש - מי יודע מה מסתובב בלילה ביערות של האי סיאנווד, שאיש לא חקר מעולם. התחלתי לשמוע נהמות. שלושה האונדורים מצאו אותי, ורדפו אחריי בניסיון לתפוס אותי. ברחתי כמו שלא ברחתי מעולם. בחשכה תהומית, בלב שטח שאני לא מכירף ברחתי מהנהמות של ההאונדורים מאחוריי, בידיעה שאם הם יתפסו אותי, אני לא אחזיק מעמד. בשלב מסוים הייתי כל כך מותש שלא ראיתי לאן אני בורח, ומעדתי על ענף. נפלתי על הקרקע והתגלגלתי במורד מדרון סמוך. נפלתי לתוך ביצה, וקיוויתי שאולי הם עזבו אותי ואוכל לנוח קצת. אבל זה לא היה המצב. ולא רק שה םלא עזבו, הם הביאו איתם חברים - כעת חמישה האונדורים עמדו על סף הביצה, כמה מטרים ממני, נוהמים וטוענים להביורים. עד שפוליטוד צץ. וא הסתכל עליי, במבט של 'חכה', וקרקר לשמי הלילה. בזמן שהוא מתמחק מהלהביורים של ההאונדורים ומגן עליי, התחלתי לשמוע רעש מצידי הביצה. יצאו משם פוקימונים אדירים, שלא ראיתי כמותם: לימים גיליתי שהם היו ג'אמפלאפים, אקסגיוטורים, ויקטריבלים, ויילפלומים, בלוסומים, ושאר פוקימוני עשב מפותחים לחלוטין. הם איחדו כוחות, ובמתקפה אחת משותפת הבריחו את ההאונדורים משם. פוליטוד חזר לביצה, בעוד כמה ג'אמפלאפים תפסו אותי והרימו אותי לשמיים. הם דאו לכיוון החוף, להחזיר אותי הביתה, אך אני נדהמתי - המראה של האי סיאנווד מלמעלה - של היער, החוף, הים - הכל. במהרה הם הורידו אותי בפרברי האי, על גבול היערות, וחזרו פנימה. אני רצתי הביתה בשארית כוחותיי, היישר לזרועות הוריי המודאגים. אמנם הזעם שלי לא נרפא באותו יום, אבל אני החלטתי - מהיום, כל פוקימון עשב שאתקל בו - אתייחס אליו כחבר, ולא אכעס עליו, משום סיבה שהיא.
האגדי האהוב עליכם: Dialga
הערות: נשמע אחלה מ"ת, מקווה להירשם.

פורסם במקור על ידי A$ap~Roma

התחלה למאמני מחוז ג'וטו~
בדרכם אל מעבדתו של פרופסור הלם, אשר נמצאת ממש על יד חוף הים של העיירה.
אתה חושב על שני המוזיאונים יש לך הרגשה רעה לגבי המקרה, 'אני בטח אבקר בהם במהלך המסע' אתה חושב לעצמך.
מסביבך הנך שם לב אל המון מאמנים חלקם בדרכם למעבדה וחלקם רצים עם הפוקימון הראשון שלהם בידיהם, אל עבר דרך 29.
'אולי כדאי שאמהר לפני שיגמרו כל הפוקימונים הטובים' אתה חושב לעצמך בעודך פותח בריצה קלה, בסיום 300 מטרים של ריצה קלה הגעת אל אזור המעבדה, אתה מביט סביב ורואה את הגינה המפורסמת של פרופסור הלם בה הוא מגדל שלל סוגי באריס ואפריקונים, כמו כן אתה שם לב לאזור מגודר שבו מאוכלסים פוקימונים שמאמניהם שלחו לפרופסור במטרה לאחסן אותם, כדי לסרוק את כ הפוקימונים שנמצאים שם תצטרכו לשרוף כמה שעות טובות.

"או-אה" אני נאומר ומנגב את הזיעה ממצחי
"מעניין אם גם לי יהיו ככ הרבה פוקימונים יום אחד.."
'אני מקווה שכן' אני משלים את המשך המשפט במוחי.
אני קוטף לי ברי ואוכל אותו תוך כדי הליכה אל עבר הדלת, וכאשר אני מגיע אליה אני זורק את מה שנשאר מהפרי ודופק בדלת

~~
תגיד, יהיה לך יותר אם אשנה את השם? פשוט לא שמתי לב שיש עוד נייט