נושא: שרשור לי וטל

אוקיי, טופס:

שם:
גיל:
אופי:
רקע:
אב אולימפי:
מראה:
הערות:

אני אגיב אחר כך, כי כרגע אני באמצע כתיבת פרק.

שם:נרו
גיל:13
אופי:חמומת מח, חברה טובה, נאמנה, לא חושבת לפני שפועלת אך אסטרטגית טובה שצריך, בוטחת באנשים בקלות מידי
רקע:י''ב כל מה שידוע עליה הוא שנולדה ביפן ועברה שהייתה בת 7 לאמריקה
אב אולימפי:אפולו
מראה:
הערות:
אתה מתחיל

שם: טרוור קולט
גיל: 15
אופי: חכם, קשוח, מתעצבן מהר, מתוחכם, ציני.
רקע: הוא הופיע במחנה יום מושלג אחד בגיל עשר, שוכב על האדמה, מאז, הוא מתאמן במחנה החצויים, ואביו\אימו האולימפי עדיין לא הכיר בו כבן, וזה הופך אותו למתוסכל מאוד. השאר י"ב.
אב אולימפי: לא ידוע.
מראה:גבוה, שזוף, שרירי, בעל עיניים כחולות ושיער בלונדיני.
הערות: אין.

התחלה

עוד בובת אימונים שוסעה על ידי החרב שהשאלתי מהנשקיה. כמובן שלא היה לי נשק משלי- הרי כזה מקבלים רק חצויים שהוריהם הכירו בהם, ואני עדיין חצוי בלי הורה. אבל היי, זה לא הופך אותי ללוחם פחות מוצלח. למרות שחרב זה לא הכלי נשק שאני הכי מומחה בו- אבל הנשקים שאני מתמחה בהם לא נחשבים לנשקים שחצויים אמורים להשתמש בהם. איזה באסה,הא?
בכל מקרה, סיימתי את האימון שלי להיום, אז הלכתי להחזיר את החרב לנשקיה. בדרך נתקלתי בפרסי ג'קסון ובאנב'ת צ'ייס. אני די חיבבתי את שניהם- הם היו די נחמדים אליי מהרגע הראשון שלי פה. "מה שלומך?" שאל אותי פרסי בחיוך. הוא היה אחד הגיבורים הכי חזקים במחנה- אחד ממנהיגי השבעה ביחד עם ג'ייסון,פריאטור רומי,ועוד כל מיני תיאורים מופלצים כאלה. הנהנתי לו בחיוך והמשכתי לנשקיה. זרקתי את החרב שלי על ערמת הנשקים (וכמובן שחטפתי צעקות מחברי ביתן הפייסטוס), והלכתי אל עבר ביתן החצויים הלא מוכרזים. ברגע שהיו יותר מדי חצויים בביתם הרמס, העבירו את החצויים הלא מוכרזים לביתן אחר. הוא היה חסר כל ייחוד-צבוע בצבע כחול בהיר מבפנים ובחוץ, אבל הוא היה הבית שלי בארבע שנים האחרונות.

''אוקיי! אוקיי!'' צעקתי בזמן שנגררתי על ידי קלאריסה, בת ארס משערי אל אחד הביתנים הנטושים ''מה אמרתי לך פעם הבאה?!'' היא צעקה ''אני יפסיד בכוונה'' אמרתי בכניעות מעגל ילדים התחיל להתאסף סבביבנו (גם אתה שם).
''לא, אני לא יפסיד בכוונה!'' צעקתי.
קפצתי במהירות והעפתי את ידה של קלאריסה משערי, תוך שניהה הקרב התהפך תפסתי את הקשת שהייתה תלוייה על גבי מתחתי בא חץ לכיוון קלאריסה ''לכי! ואל תתקרבי אליי שוב'' צעקתי על רגליי היו שריטות רבות

נרו התחילה להתרחק בחיוך, וכולם אחריה, אבל אני שמתי לב למשהו. קלאריסה התחילה לרוץ לעבר נרו, היא כמעט השיגה אותה, עד ששמתי לה רגל. היא נפלה על הרצפה בקול רם, וכולם הסתובבו אליי."חתיכת יצור מסריח!" היא צעקה עליי,קמה, ונסיתה לתת לי אגרוף. התחמקתי בקלות והפלתי אותה שוב. דרכתי עליה חזק."תקשיבי לי. ממש לא כדאי להיטפל אליי. אולי ההורה האולימפי שלי לא הכיר בי,אבל זה לא הופך אותי לפחות מסוכן בשבילך." נהמתי עליה, והלכתי אל עבר המדורה המרכזית.

כולם כבר היו שם חוץ ממני, והתחילו לאכול. לקחתי את האוכל שלי והתקרבתי למדורה, במטרה להקריב קצת למען האלים. שפכתי קצת ואמרתי,"בשביל האלים." התכוננתי לחזור למקומי, אבל לפתע קרה משהו מוזר- כל המחנה הסתכל עליי, כולל כירון ומר ד'."מה?" שאלתי בעצבנות, ואז שמתי לב. מעל הראש שלי הופיעה חנית גדולה בוהקת באור כחול חזק. היא לא נראתה רומית או יוונית. "אני לא מזהה את הסימן הזה." אמר כירון בכמעט לחישה."אז...בן של מי אני?" שאלתי בציניות.לפתע, רייצ'ל, האורקל של המחנה, התקפלה, ואז התיישרה. היא התחילה לפלוט נבואה-

בן הצפון, אדון החנית
שהותך במקום זה היא זמנית.
מהר אל הצפון הרחוק והקר,
שם תמצא את גורלך כנבחר.
יעזרו לך חבורת השבעה,
במסעך למצוא את גורלך.
עולם שלם מוטה על כף מאזניים,
ואם תיכשל-ענק,נחש וזאב יפילו את השמיים.


"אוקיי, זאת נשמעת לי חתיכת נבואה." אמר פרסי ג'קסון."ונראה שאתה," הוא הצביע עליי,"הגיבור שלה."

''וואוו' אתחיל לומר שלפתע ריי'צל תוסיף עוד חלק אחרון מהנבואה

יחד עם בת אפולו ממוספרת
ובן אפרודיטה יצא הגיבור
יחד יפילו את הרוע
אך פיתויי הזאב, הנחש והענק לחבורה יפריעו

כולם הביטו בי, מעולם לא ידעתי מה הקעקוע שעל ידי אומר פשוט הופיע שם באדום מובהק הספרות 01 ''בת אפולו ממוספרת'' כולם התלחשו.
גם טרוור בהה בי מעולם לא החלפנו מילה כל מה שידעתי עליו הוא ששמו הוא טרוור ואנחנו אמורים לצאת למסע חיפושים יחד?
התחלתי לשחק על הקוקו שלי בעצבנות-פורקת אותו ואוספתת מחדש (כמו בתמונה קוקו כזה על הצד)

אחרי הלילה המוזר הזה הלכו כולם לישון. עקרונית,בגלל שכבר הכיר בי ההורה האולימפי שלי, הייתי אמור לעבור ביתן לביתן ההורה שלי. אבל מכיוון שאף אחד לא זיהה את ההורה האולימפי שלי,נשארתי בביתן הישן שלי. כל כך מבאס. נכנסתי למיטה שלי, וחשבתי על הנבואה.מה זאת אומרת בן הצפון? אלת הצפון היוונית היחידה היא קיאונה, אבל הסמל שלה הוא ממש לא חנית. לגבי הענק- שיערתי שזה אחד מהענקים היווניים, אבל מי אלה הנחש והזאב? וכך,טרוד במחשבות אלה, הלכתי לישון.
בבוקר קמתי מוקדם, והלכתי אל עבר חדר האוכל. הייתי הראשון שם, ולקחתי צלחת מלאה אוכל, והתקרבתי אל עבר המדורה הקטנה שבערה באש כתומה חזקה."בשביל האב האולימפי שלי," אמרתי והשלכתי פרוסת טוסט ללהבות. לפתע, הלהבות נעשה כחולות בוהקות. הרחתי ריח של כפור באפי, ושמעתי צחוק והשקת כוסות."תודה, בן." הרעים קול עמוק במוחי, ואז הכול חזר להיות כרגיל. המום מעט, התיישבתי בשולחן הבלתי מוכרזים. לפתע, נרו נכנסה לחדר האוכל. היא לקחה צלחת והקריבה קצת לאלים. אבל כמובן שרק לי קרה חזיון מוזר. מזל זבל. היא התיישבה בשולחן אפולו, שהיה מול השולחן שלי."בוקר טוב." אמרתי לה, והיא הנהנה.

'מסע חיפושים..זה מלחיץ אבל אני בטוחה שזאת לא אני! אני ממש גרוע' חשבתי במוחי בעצבנות.
''בת אפולו ממוספרת.. בביתן אפולו יש עשרים ושניים ילדים, שלוש עשרה מהם בנים נותרנו עם תשע בנות באופציות, בעצם שמונה לא כולל אותי' חשבתי במוחי וסרקתי את כל הבנות שישבו בשולחן.
טרוור ישב בשולחן שמולי וסימן לי לשלום, השבתי בשקט.
לפתע המדורה החלה לבהוק באור זהוב ואל הופיע בו! זה היה אפולו הוא לבש את הצורה היוונית שלו.

"נורי." אמר אפולו בחיוך קל."ביתי. בך בחרתי להיות החצויה מהנבואה." הוא אמר בחיוך קל." בשביל זה, אני נותן לך את זה." הוא החווה בידו, ולפתע הופיעה שם קשת זהובה."הקשת הזאת לא זקוקה לחצים, את יכולה לירות בקשת הזאת כמה שאת רוצה." הוא אמר, והקשת ריחפה אל נורי."תודה, אבא." היא אמרה, ואפולו התפוגג.
התקרבתי אל נורי."קשת מגניבה." אמרתי לה."נכון." היא אמרה והתבוננה בה."אממ...מכיוון שאנחנו הולכים לבלות די הרבה זמן במסע ביחד...אתה רוצה ללכת להתאמן קצת?" היא שאלה."אני אשמח." השבתי לה בחיוך.
הגענו אל מגרש האימונים תוך כמה דקות."אז...עם מה אתה הולך להילחם?" שאלה נורי."כדאי באמת שתחליט בהקדם., אתה יודע." אמר קול מוכר. הסתובבתי וראיתי מאחוריי את שבעת גיבורי הנבואה-פרסי,אנבת', הייזל,פרנק,ג'ייסון, ליאו,ופייפר. הם התקרבו אלינו בחיוך."אז, גילית כבר מי ההורה שלך? חלום מוזר הלילה?" שאלה פייפר בחיוך."האמת שלא." אמרתי בקרירות."לא נורא. בינתים,בוא נתאמן קצת." אמר פרסי. כולם התחלקו לזוגות, ורק אני נשארתי בלי בן זוג. "נעשה החלפות אחר כך." אמר פרסי, אבל הרגשתי את הציניות בקולו."לא משנה." אמרתי, והתחלתי ללכת מן מגרש האימונים.

קוראים לי נרו 0_ם
___________
''לא טרוור אני אהיה בת הזוג שלך'' אומר בחיוך לטרור ''נרו!'' אמרה אנב'ת שהייתי הזוג שלה ''בבקשההה'' התחננתי ''נו טוב בסדר'' אמרה אנבת וגילגלה עיניים.
''אז משחקים משחק מלחמה הזירה מחולקת לשני צדדים-הצד של טרוור, נרו, אנב'ת והייזל והצד שלי(פרסי), ג'ייסון, ליאו ופייפר. פרנק הוא השופט'' הסביר פרסי ''בכל צד דגל מטרת הקבוצה השנייה לגנוב את הדגל ולהביא אותו לצד שלהם במגרש'' התחל! הוא צעק והסתער קדימה

זה כינוי חיבה. Xd
סתם, אבל זה דומה!

~~~~

"איך בדיוק אני אתקוף?" אני שואל. הם קצת שכחו שאין לי נשק, אבל היי-לא היה זמן לזה. ג'ייסון התקרב אליי בחרב שלופה, וניסה לערוף לי את הראש. התחמקתי בזריזות,וניסיתי לאלתר כלי נשק. לא היה במגרש כלום מלבד עפר. אז לקחתי חופן עפר והעפתי על ג'ייסון. פגיעה בול בפרצוף. הוא התעוור לכמה שניות, וזה הספיק לי כדי להחטיף לו אגרוף לפרצוף ולהפיל אותו לרצפה. "מהלך יפה." הוא אמר, והסתער עליי שוב. הפעם-עם רומח חד כמו דוקרן קרח. "מה עכשיו,מלמלתי לעצמי. הוא כבר היה מטר ממני. הוא עמד לדקור אותי,כשלפתע מתוך אינסטינקט, צעקתי."קראפט סוואווקאל!" צעקתי עליו. אין לי מושג מה זה אומר, אבל קרה משהו. מעין אותיות מוזרות הופיעו באוויר, ולפתע, ג'ייסון הועף אחורה בידי גל אנרגיה כחול. "גדול!" אמרתי בחיוך. ג'ייסון עדיין שכב על הרצפה. הרמתי את חרבו ודרכתי עליו."מהלך יפה." הוא אמר, ולפתע, מצאתי את עצמי על הרצפה. אחרי כמה שניות ג'ייסון החזיק את החרב שלו בידו וכיוון אותה לגרוני. "המשחק נגמר!" צעקה נרו. היא רצה אל הצד שלנו עם חתיכת בד בידה. חייכתי אל ג'ייסון. "נראה שניצחתם." הוא אמר בחיוך, ועזר לי לקום.
התקרבנו אל הקבוצה."אז...עוד מישהו ראה את מה שטרוור עשה?" שאל ג'ייסון בהתלהבות." לא." אמרה אנבת' בהשתוממות." מה קרה?". ג'ייסון סיפר לה על המילים המוזרות ועל גל האנרגיה הפתאומי." וואו. נשמע רציני." אמר פרסי בפרצוף מוטרד. "אז...איך עשית את זה?" שאלה נרו."האמת? אין לי מושג." עניתי.

''איי!'' צווחתי לפתע, גל כאב חלף בראשי ''את בסדר?'' שאלו כולם, מודאגים ''כן'' מילמלתי ''סתם גל כאב'' והתיישרתי.
''אז..מה עושים?'' שאל טרוור ''מחר יוצאים למסע החיפושים אני משארת שצריך להתכונן קח איתך אוכל, כלי נשק, שק שינה, שתייה, כסף אנושי, כסף חצויים, ושחכתי משו?'' שאלתי

"אוקיי, אני כבר מוכן ומבחינתי אפשר לצאת היום. אבל יש בעיה מרכזית אחת." אמרתי בטון קצת נבוך."והיא?" שאל פרסי."אתם מבינים,עד אתמול בערב הייתי עדיין חצוי בלי הורה אולימפי. שזה אומר שלא היה לי נשק אישי משלי." אמרתי."גם עכשיו נלחמתי בלי שום כלי נשק-רק עם אגרוף והגל אנרגיה המוזר הזה." אמרתי.
"בוא נלך לנשקיה כדי לבחור לך נשק." אמר ליאו." אני אעזור לך לבחור חרב, אתה נראה כאילו אתה מתאים לזה." הוא אמר."בינתיים, בוא ניתן לכל השאר להתארגן קצת למסע." הוא אמר, וכל השאר התפזרו. אני וליאו הלכנו לכיוון הנשקיה. מרחוק ראינו את בני הפייסטוס עובדים על נשקים חדשים ומדהימים."אה, ליאו." אמר הגדול שבהם. "מה שלומך?" הוא אמר והם החליפו כיפים."באתי לקחת נשק בשביל הבחור הזה." אמר ליאו והצביע עליי. בלי לבחון אותי אפילו, הבחור זרק לי חרב ארד והלך לדבר עם ליאו."תתחפף." נהם לי אחד מבני הפייסטוס שעמדו מולי. הלכתי מהנשקיה, עם החרב החדשה שלי.

טוב, חרב זאת לא ממש הייתה- הלהב היה לא חלק, ומחוספס קצת. הניצב עצמו היה מעט שרוף, אבל היא הייתה במצב יחסית טוב.כמובן שהיא לא הייתה טובה כמו החרב של פרסי,או הקשת של נרו, אבל היא הייתה בסדר."בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אנסה להחליף חרב." אמרתי לעצמי."עד אז-היא שלי."

''כבר באה'' צעקתי לחבריי ורצתי אל עבר אחוריי המחנה הגובל ביער.
''אומ...אני די בטוחה שהשארתי את הבקבוק שלי פה'' מילמלתי באכזבה לכיסא הריק
שלפתע הרגשתי משהו חד על צווארי ניסיתי לסלק את זה במחשבה שזה זבוב או משו אך שהעברתי את ידי חתך רחב נפער בידי זו הייתה מתכת.
''אל תזוזי'' נשמע קול של נער ''...מה?'' מילמלתי בלי להבין שום דבר, ניסיתי להביט בנער והצלחתי לראות חלק מפניו (יש לי תמונה שלו אביא אחר כך) הוא היה נער בלונדיני, בעל מראה תמים ועיניים-כחולות-אפורות יפות

החלטתי לקחת את החרב שלי לניסיון במגרש האימונים- לראות איך היציבה שלה, האיכות שלה. לפי המצב שלה- לא ציפיתי למשהו מושלם. אבל זה אולי יהיה סביר. בכל מקרה, הלכתי דרך היער אל מגרש האימונים. כמו שאתם בטח יודעים, השביל שעובר דרך היער, עובר ליד האגם. בכל מקרה, הגעתי אל האגם. לפתע שמעתי קול מוזר. זה היה הקול של נרו.

התקרבתי לעבר הקול, וראיתי אותה עם עוד מישהו ליד האגם. המישהו הצמיד חרב לצווארה. ולמען האמת? הוא היה די דומה לי. בצורה קריפית מאוד. כמעט בהכול, חוץ מהעיניים שלו- שהיו אפורות. החרב שלו, לפי מה שראיתי, הייתה עשויה ממתכת מוזרה בצבע לבן. אבל זה לא היה הזמן להתעסק במתכות, זה היה הזמן לנסות להציל את נרו. ולפי ההבעה על הפנים שלה, כדאי היה לנסות לעשות את זה מהר.
החלטתי לנסות להתגנב. הצלחתי לתהקרב דרך העצים עד למרחק של מטר. משם,יכולתי לשמוע אותם מדברים."תגלי לנו. איפה הניב?" שאל הבחור עם החרב בעצבנות."אין לי מושג." היא אמרה."שקרנית!" הוא צעק."תגלי איפה זה, או שאת יכולה להגיד שלום לעולם הזה." הוא אמר באכזריות. למרות שלא הכרתי כל כך את נרו, העדפתי שהיא תישאר בעולם הזה. אז, יצאתי מהמחבוא שלי."היי." צעקתי לבחור עם החרב. הוא הסתובב אליי."אתה יודע רק לעשות מארבים? בוא תנסה להילחם נגד מישהו עם סיכוי שווה. הבחור צחק."אתה חושב שיש לך סיכוי נגדי?" הוא אמר. לפתע, החרב שלו הפכה לגרזן עצום. גרזן עצום שעלה בלהבות. והגרזן הזה היה בדרך לערוף לי את הראש.