נושא: מפלצות כיס ז"ל (2010-2019)

היום, כאשר אני מסתכל על מה הספקתי בתחום הפוקימון, אני יכול להיות גאה בעצמי. אני זוכר שהתחלתי את דרכי כגולש מן המניין בPokemon.co.il, וכשזה נסגר, עברתי לPokeblock, וכשזה מיצה את עצמו, עברתי לPokemons.co.il, וכשסילקו אותי משם, ניסיתי את מזלי גם בPokemon-il.co.il, אבל בשום מקום לא הרגשתי בבית. עד שפתחתי אתר משלי.


המטרה של האתר הייתה פשוטה - לתת במה לכל מי שרוצה להביע את עצמו בתחום הפוקימון. וכך היה מהיום הראשון. למען האמת, המטרה הייתה לסקר את כל הסדרות שגדלתי עליהן, בין אם זה מוש השור, חתולי הרעם, אליס בארץ הפלאות וכיוצא בזה. לאט לאט החזון השתנה וכיום אתם עומדים מול התוצר הסופי.


אני במיוחד מרוצה מהעובדה ששום דבר לא הרס לנו את זה. ורק אלוהים יודע שעמדנו מול כמה וכמה מכשולים. לדוגמה, הייתה פעם שפרצו לנו, התחזו אלי בצ'אט, ניסו להוקיע אותי, לפרסם עלי שקרים, היו לנו הייטרים, ובחיי האישיים התמודדתי עם כמה דברים לא נעימים, אבל למרות כל המכשולים, האתר נשאר בחיים.


מה שמאכזב אותי זו העובדה שמה שסגר לנו את האתר בסופו של דבר זו ההחלטה של הגולשים עצמם. אני יכול לשבת פה שעות ולספר על ההשקעה שהייתה לי באתר מבחינת זמן, מבחינת כסף, מבחינת הקרבה, אבל זה לא ישנה דבר. אני נתתי להם את כל כולי, ולא ציפיתי לדבר. אני אהבתי לתת מעצמי, אהבתי את הפידבקים שלהם, ואהבתי אותם. אבל כשהגיע הזמן עבורם להחזיר מעט לאתר, לעזור לו להמשיך להתקיים, ולפתוח את הלב, הם לא ראו לנכון לעשות את זה, וזה שבר לי את הלב.


אבל כנראה שזה לטובה. היו לנו 8 שנים וחצי של אין ספור רגעים שאנצור בלבי לנצח. אני זוכר שנפגשתי עם אוהד, גלעד ונתי בקניון עזריאלי וצילמנו פרקים לערוץ היוטיוב. אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי לפריק כדי לקדם את הטורניר קלפים ביחד עם פרדי ודניאל. אני זוכר את ההרצאות שהיו לי בכנסי אמא"י ונאטסו-קון ובהם פגשתי רבים מגולשי האתר. אני זוכר את החיוכים, הפרגונים והמחמאות שלהם בכנסי האתר השונים. אני זוכר את השיחות וההתייעצויות שהיו לי במהלך השנים עם נסטי, עידו האנימטור, סער גונן, ועוד רבים וטובים.


דבר נוסף שהאתר אפשר לי לעשות זה להגשים את החלומות שלי - כתבתי באתר שפנה ל8,370,385 אנשים, יצרתי קשרים עם אנשים, דוכנים וחברות, טסתי לארה"ב לחודש ימים וליפן לשבועיים, הרמתי כנסי פוקימון, ראיינתי מדבבת מפוקימון, הכרתי מלא חברים, גרמתי להם לחייך, בידרתי אותם, עבדתי עליהם, שיחקתי איתם ועל כל אלה אני באמת אסיר תודה.


וזה לא שהאתר ימות, וזה לא שהקהילה תמות. בין מי שקורא את זה נמצאים רבים שגדלו באתר ההוא, גלשו בו, כתבו בו, נהנו ממנו, כעסו עליו, והרגישו משהו כלפיו וזה רק מראה את הכוח שלו. קחו לדוגמה את רון, אני זוכר שהוא בכלל היה על תקן ממלא מקום בסיכום השבועי של אלון, ורון הפך את זה לשלו, והוא כתב, המציא וצילם מעל ל30 פרקים וכיום הוא מתחזק ערוץ יוטיוב שמחזיק עשרות אלפי מינויים. ואני שמח בשבילו.


אותו דבר עם אליעד, הוא יום אחד בא אלי עם רעיון, אני חשבתי שהרעיון שלו לא יתאים לאתר, והוא הלך ופתח לעצמו בלוג והמציא לעצמו פוקידע שלם שמבוסס על דברים ישראלים / יהודים / ציוניים, ועד היום אנשים נכנסים לשם, בודקים אם יש משהו חדש, אם הומצא איזה פייקמון חדש, או אם הוא פרסם איזו כתבה מקורית. כלומר שגם ה"לא" שלי הוביל למשהו טוב בסופו של דבר.


אני רוצה בכל זאת לנצל את ההזדמנות ולהודות לכמה אנשים שהיו איתי לאורך הדרך ובלעדיהם כל זה לא היה קורה. הראשון והמרכזי מביניהם הוא אוהד. תודה רבה לך. בין עשרת הגבוהים ביותר נמצאים גלעד, נסטי, המאמן הורוד, רומי, שחר ועוד רבים וטובים שהיו לי לעזר, שדיברו איתי, דירבנו אותי, עזרו לי, גרמו לי להיות הכי טוב שאני יכול, ותמכו.


בשורה התחתונה - אני אהיה בסדר. למדתי באתר הזה לכתוב, למדתי להפיק אירועים, והכי חשוב - למדתי - שזה הכלי הטוב ביותר כדי ללמד, ואני אקח את כל מה שלמדתי פה ואיישם את זה בחיים שלי. כעת אני אפנה יותר זמן לספורט, למציאת בת זוג, ללימודים, לעבודה, לעצמי. ומי יודע, אולי תשמעו את השם שלי בעתיד בעוד איזה פרויקט משוגע, יצירתי, ובלתי אפשרי.


אוהב, יוסי.
לשעבר ממפלצות כיס.


(קשה לבחור שיר סיכום טוב)


https://www.youtube.com/watch?v=CnQ8N1KacJc

לא הבנתי, מה הסיבה? היית צריך תרומות מהגולשים ולא נתנו אז החלטת לסגור?
תוכל בדיוק לפרט מה אנחנו מפספסים? או לפחות אנשים כמוני שלא מעודכנים.

עברתי שבץ מוחי בסוף חודש אוגוסט, וכתוצאה מזה איבדתי את כושר ההשתכרות שלי. הגולשים הציעו שאפתח דף תרומות / מימון המונים / פטריאון, וסירבתי. הם המשיכו לנסות לשכנע אותי לעשות את זה ולבסוף השתכנעתי. הניסיונות האלה לא צלחו, כי ברגע שפתחתי את הדף תרומות ואת הפטריאון, כל מי שאמר שיתרום - התחיל להמציא תירוצים. ומאחר ואין לי כסף לממן את השרת ויש לי מחויבויות אחרות לעשות (כמו שיקום רפואי וסיום תעודת הוראה), אז האתר נסגר.

ואי לא ידעתי שום דבר מזה. קודם כל, רפואה שלמה.
דבר שני, מה גודל האחסון של האתר שלך וכמה אתה משלם על אחסון? האם זוהי ההוצאה היחידה על האתר (מלבד דומיין)?

כפי שכבר אמרתי לך - הכי חשוב הבריאות שלך. כשתרגיש מוכן ולא משנה באיזה שלב בחיים, תחזור לזה. בלב שלם.


אוהב אותך, יוסי. תזכור!