נושא: מחוז מלוטו - המסע אל המחוז החדש!

פורסם במקור על ידי NivX10

[U][SIZE=3][COLOR=Red][B]

התחלה: (מצטער מראש על השגיאות כתבתי מהר לאללה)
השעון המעורר שלכם מצפצף, עוד כבר בהשמע הצפצוף הראשון אתם מזנקים החוצה מהמיטה, מצחצחים שיניים, שותפים פנים, מסדרים שיער ומתלבשים במהירות שיא.
רצים אל המטבח במהירות תוך כדי נעילת הנעליים, חוטפים את כוס הנס והקורסון ומחכים מוכנים עם התיק וכל הציוד ליד האוטו.
הוריכם מקפיצים אתכם לנמל בקצה העיר, אל הסירה שתסיע אתכם למחוז מלוטו!
בדרך אתם מביטים על העיר שלכם ועל כל האנשים והמקומות שאתם אוהבים, כל הזכרונות, מהמסעות הקודמים, הפוקימונים שליוו אתכם במחוזות השונים.
הכל נשאר מאחור לטובת לצאת למסע חדש במחוז המופלא מלוטו, המחוז המדהים והשונה שכולם מדברים עליו.
והיה בעוד המחשבות והזיכרונות מציפים אתכם... הרכב נעצר.
הוריכם מסמנים לכם שזהו, הגעתם לנמל, ומכאן הספינה תשיט אתכם אל מחוז מלוטו!
אתם נפרדים מההורים במשך 15 דקות של חום ואהבה עולים לסיפון עם כל הציוד ומנופפים להם לשלום.
ספינה מיוחדת שמלאת מתאמים ומאמנים מכל הסוגים, המון נערים ונערות צעירים כל אחד עם חלומות מטרות השקפות עולם ומחשבות אחרים.
לאחר כמה ימים של הפלגה סוף סוף נשמע הצופר החזק והגואל, זה שחיכיתם לא כל-כך... הגעתם!
אתם יש רצים לסיפון ומביטים מהקומה העליונה של הספינה על העיירה שיין-וויל ועל היערות וההרים שמאחוריה..
מסתכלים על הנוף המשגע והאקצוצים בגוף מתחילים, אתם לוקחים את הציוד בזריזות מארגנים הכל ונדחפים בתוך שביל מלא מאמנים מהספינה למטה אל הקרקע.
התקהלות מפריע לכם להתקדם אך לבסוף אתם מגיעים, שם מחכה הפרופ' ונותן לכם נאום קצר על המחוז ועל הפוקימונים.
אתם מקשיבים ומסתכלים תוך כדי על המאמנים שלידכם. מנסים להתיידד קצת, ואז שהוא מסיים את דבריו כולם דוחפים ורצים לקחת פוקדורים.
אתם מנסים להגיע אך לא מצליחים.. לבסוף לאחר שכולם מתפנים מדברים זה עם זה והולכים לדרכם.
אתם ניגשים לפרופסור ורואים שאין פוקדורים לבחירה כבר!
הוא לא שם לב אליכם ומתחיל לאסוף את חפציו ולחזור על המעבדה... בעוד לכם אין כלל פוקימון!
מה תעשי/ מה תעשה?

'מה אני אעשה...? הרי אין עוד פוכדרים... אבל.. אולי לא פה! בטח יש עוד במעבדה!' אעלה רעיון במוחי וארוץ אל הפרופסור. "פרופסור, לא הספקתי לקחת פוקימון ועכשיו נגמרו לך הפוקימונים..." אומר לפרופסור בנימוס בעוד שאני מנסה להסתיר את העצב שנגרם כתוצאה מכך שאני אולי לא אקבל פוקימון "אבל אלי יש לך פוקימונים רזרביים במעבדה?" אשאל את הפרופסור כשאתכונן לגרוע ביותר.

השעון המעורר שלכם מצפצף, עוד כבר בהשמע הצפצוף הראשון אתם מזנקים החוצה מהמיטה, מצחצחים שיניים, שותפים פנים, מסדרים שיער ומתלבשים במהירות שיא.
רצים אל המטבח במהירות תוך כדי נעילת הנעליים, חוטפים את כוס הנס והקורסון ומחכים מוכנים עם התיק וכל הציוד ליד האוטו.
הוריכם מקפיצים אתכם לנמל בקצה העיר, אל הסירה שתסיע אתכם למחוז מלוטו!
בדרך אתם מביטים על העיר שלכם ועל כל האנשים והמקומות שאתם אוהבים, כל הזכרונות, מהמסעות הקודמים, הפוקימונים שליוו אתכם במחוזות השונים.
הכל נשאר מאחור לטובת לצאת למסע חדש במחוז המופלא מלוטו, המחוז המדהים והשונה שכולם מדברים עליו.
והיה בעוד המחשבות והזיכרונות מציפים אתכם... הרכב נעצר.
הוריכם מסמנים לכם שזהו, הגעתם לנמל, ומכאן הספינה תשיט אתכם אל מחוז מלוטו!
אתם נפרדים מההורים במשך 15 דקות של חום ואהבה עולים לסיפון עם כל הציוד ומנופפים להם לשלום.
ספינה מיוחדת שמלאת מתאמים ומאמנים מכל הסוגים, המון נערים ונערות צעירים כל אחד עם חלומות מטרות השקפות עולם ומחשבות אחרים.
לאחר כמה ימים של הפלגה סוף סוף נשמע הצופר החזק והגואל, זה שחיכיתם לא כל-כך... הגעתם!
אתם יש רצים לסיפון ומביטים מהקומה העליונה של הספינה על העיירה שיין-וויל ועל היערות וההרים שמאחוריה..
מסתכלים על הנוף המשגע והאקצוצים בגוף מתחילים, אתם לוקחים את הציוד בזריזות מארגנים הכל ונדחפים בתוך שביל מלא מאמנים מהספינה למטה אל הקרקע.
התקהלות מפריע לכם להתקדם אך לבסוף אתם מגיעים, שם מחכה הפרופ' ונותן לכם נאום קצר על המחוז ועל הפוקימונים.
אתם מקשיבים ומסתכלים תוך כדי על המאמנים שלידכם. מנסים להתיידד קצת, ואז שהוא מסיים את דבריו כולם דוחפים ורצים לקחת פוקדורים.
אתם מנסים להגיע אך לא מצליחים.. לבסוף לאחר שכולם מתפנים מדברים זה עם זה והולכים לדרכם.
אתם ניגשים לפרופסור ורואים שאין פוקדורים לבחירה כבר!
הוא לא שם לב אליכם ומתחיל לאסוף את חפציו ולחזור על המעבדה... בעוד לכם אין כלל פוקימון!
מה תעשי/ מה תעשה?

"היי פרופסור!" אצעק במבט מבוהל ואתחיל לשאול את עצמי אם בכלל אזכה לקבל פוקימון. "פרופסור אני עוד לא קיבלתי פוקימון אבל אין לך פוקימונים לבחירה.." אומר באנחה "אי אפשר לעשות משהו? כדאי שאני יוכל לקבל את הפוקימון שלי סוף סוף?" אומר באכזבה קטנה

פורסם במקור על ידי NivX10

ארבעת אלה שהתקבלו הם:
1. חמין זה נאדים - הרקע שלך יפה, מקורי וגם צפיתי בתגובות שלך במשחקים אחרים ואהבתי את הפירוט ואת החשיבה.

2. אין כינוי - התחנפות תמיד עובדת, לגביי הרקע חשיבה נכונה, אני אוהב רקעים כאלה. גם אני כותב כאלה כשאני מנסה להתקבל.

3. ttrrtte - רקע יפה, את שהמ"ית במשחק וזה אומר שיש לך ניסיון, ומעניין אותי לנהל משחק עם בת. כל פעם שיש לי בחורה בשחקנים היא מפציצה בעדכונים ולא מאכזבת.

4. ~Donphan~ - אתה אחלה שחקן יצא לי פעם לשחק איתך פרק זמן ממש קצר פעם.
יהיה כיף לעבוד אתך.

התחלה: (מצטער מראש על השגיאות כתבתי מהר לאללה)
השעון המעורר שלכם מצפצף, עוד כבר בהשמע הצפצוף הראשון אתם מזנקים החוצה מהמיטה, מצחצחים שיניים, שותפים פנים, מסדרים שיער ומתלבשים במהירות שיא.
רצים אל המטבח במהירות תוך כדי נעילת הנעליים, חוטפים את כוס הנס והקורסון ומחכים מוכנים עם התיק וכל הציוד ליד האוטו.
הוריכם מקפיצים אתכם לנמל בקצה העיר, אל הסירה שתסיע אתכם למחוז מלוטו!
בדרך אתם מביטים על העיר שלכם ועל כל האנשים והמקומות שאתם אוהבים, כל הזכרונות, מהמסעות הקודמים, הפוקימונים שליוו אתכם במחוזות השונים.
הכל נשאר מאחור לטובת לצאת למסע חדש במחוז המופלא מלוטו, המחוז המדהים והשונה שכולם מדברים עליו.
והיה בעוד המחשבות והזיכרונות מציפים אתכם... הרכב נעצר.
הוריכם מסמנים לכם שזהו, הגעתם לנמל, ומכאן הספינה תשיט אתכם אל מחוז מלוטו!
אתם נפרדים מההורים במשך 15 דקות של חום ואהבה עולים לסיפון עם כל הציוד ומנופפים להם לשלום.
ספינה מיוחדת שמלאת מתאמים ומאמנים מכל הסוגים, המון נערים ונערות צעירים כל אחד עם חלומות מטרות השקפות עולם ומחשבות אחרים.
לאחר כמה ימים של הפלגה סוף סוף נשמע הצופר החזק והגואל, זה שחיכיתם לא כל-כך... הגעתם!
אתם יש רצים לסיפון ומביטים מהקומה העליונה של הספינה על העיירה שיין-וויל ועל היערות וההרים שמאחוריה..
מסתכלים על הנוף המשגע והאקצוצים בגוף מתחילים, אתם לוקחים את הציוד בזריזות מארגנים הכל ונדחפים בתוך שביל מלא מאמנים מהספינה למטה אל הקרקע.
התקהלות מפריע לכם להתקדם אך לבסוף אתם מגיעים, שם מחכה הפרופ' ונותן לכם נאום קצר על המחוז ועל הפוקימונים.
אתם מקשיבים ומסתכלים תוך כדי על המאמנים שלידכם. מנסים להתיידד קצת, ואז שהוא מסיים את דבריו כולם דוחפים ורצים לקחת פוקדורים.
אתם מנסים להגיע אך לא מצליחים.. לבסוף לאחר שכולם מתפנים מדברים זה עם זה והולכים לדרכם.
אתם ניגשים לפרופסור ורואים שאין פוקדורים לבחירה כבר!
הוא לא שם לב אליכם ומתחיל לאסוף את חפציו ולחזור על המעבדה... בעוד לכם אין כלל פוקימון!
מה תעשי/ מה תעשה?

אלך בעקבות הפרופסור.
"סליחה? תוכל לתת לי פוקימון התחלתי?" אשאל את הפרופ', מעט נבוך.
אמשיך לנדנד לפרופ' עד אשר יקשיב לי ויענה.

מאיה:
את לא מבזבזת זמן ומיד מנסה להעלות רעיונות בראשך בעודך נמרצת ולחוצה...
את רצה על עבר הפרופסור ותופסת בשרוול מעילו ואומר לו מתוחה ומהוססת "שלום פרופסור אוליבר, אני ממש מתנצלת אבל בזמן בוא חילקת את הפוקימונים לא הספקתי לגשת ולקחת אחד ונראה שלא נותרו לך פוקדורים כלל!"
את נרגשת מאוד, מעט רועדת אפילו, לוקחת נשימה עמוקה ומנסה להירגע מעט.
הפורפ' מיד מבחין בכך ואומר "הו הו הו... זהו בהחלט מקרה מצער, אך על דאגה יקירתי, למזלך יש לי עוד 3 פוקימונים אחרונים במעבדה!"
את מאושרת מאוד בלבך מגיבה בחיוך קליל ואומרת בביישנות "תודה רבה לך!"
אתם מגיעים למעבדה ואת עומדת בפני שלושת הפוקדורים, מעליהם הולגורמת תמונה של כל אחד "נו יקירתי, עכשיו זמנך לבחור!" אומר הפרופסור בחיוך נחמד.
מה תעשי?

מגל:
'אויש מה אעשה...?' אתה מהרהר לעצמך בתסכול וממשיך לחשוב 'הרי אין עוד פוכדרים... אבל... אולי לא פה! בטח יש עוד במעבדה!' עולה רעיון זה בראשך ואתה רץ בקלילות אל הפרופסור.
"פרופסור!" אתה קורה לו והוא מביט לאחור מופתע לראותך. "לא הספקתי לקחת פוקימון ועכשיו נגמרו לך הפוקימונים" אתה אומר לו בנימוס בעודך מסתיר את העצב שנגרם כתוצאה מהאפשרות שאולי לא תקבל פוקימון כלל.
הוא טופח לך על הכתף ואומר בחיוך נחמד "ראשית, קרא לי אוליבר. שנית זהו בהחלט מקרא מצער אך חוששני שאין לי עוד פוקימונים!"
אתה ממש מצוברח ומתחיל לחשוב לעצמך "אוי נו מה אעשה עכשיו... את כל הדרך הזו עברתי לחינם!"
אתה מודה לפרופסור על הכנות מפנה את גבך, מתוסכל, מכניס ידיך לכיסים והולך באיטיות...
כשלפתע הוא צועק "היי רק רגע ענק אחד! חכה!"
מה תעשה?

מקס:
"היי פרופסור!" אתה צועק אליו מאוד המום ומבוהל, מתחיל לחשוב עם עצמך בחשש האם תזכה לקבל פוקימון בכלל.
הפורפסור מבוהל מן הצעקה מפיל את את המזוודה ואת דבריו והינך מיד רץ לעזור לו. "מצטער מאוד!" אתה אומר במבוכה.
"הו.. אין דבר נערי, אוקיי אם כך ספר לי מה קרה" אומר לך בחיוך ואתה מסביר לו. הוא מוסיף "כן, זה לא כיף, אך לא נורא. בוא אליי למעבדה ואראה מה אוכל לעשות.
אתה מגיע אליו למעבדה ואת הדלת פותח לכם האסיסטנט של הפרופסור, ילד בעל שיער חום וחולצה ירקרקה.
"שאומר שלום מר אוליבר" אתה מציג את עצמך וגם הוא "שלום, שמי לונדון פורטר..." בעודכם מדברים מביא הפרופסור מגש ועליו שלושה פקודורים.
על כל פוקדור סמל מסויים, אחד של עלה, אחד של להבה והאחרון הוא של גל. כל אחד מצייג את סוג הפוקימון.
מה תעשה?

אלון:
אתה הולך אל הפרופסור, קורה ומנדנד לו הלך וחזור. הוא עונה מעט נרגז "מה קרה מה קרה נערי?! מהי הבעיה?"
אתה מסביר לו שנדחפת לאחור פעמים רבות בתור לקבלת הפוקימון ולא הספקת לקחת אחד.
הוא אומר לך "אוקיי תשמע, לצערי אין לי עוד פוקימונים לתת לך!" אתה נאנך מבואס ומופתע וחושב לעצמך "מממההה?!"
אך אז הוא מוסיף "אבל הקשב היטב, האסיסטנט שלי נמצא כעט במרכז הפוקימונים. עם תמהר תספיק אותו. הוא בטוח יוכל לעזור לך!"
מה תעשה?

[QUOTE=NivX10;1275763]מאיה:
את לא מבזבזת זמן ומיד מנסה להעלות רעיונות בראשך בעודך נמרצת ולחוצה...
את רצה על עבר הפרופסור ותופסת בשרוול מעילו ואומר לו מתוחה ומהוססת "שלום פרופסור אוליבר, אני ממש מתנצלת אבל בזמן בוא חילקת את הפוקימונים לא הספקתי לגשת ולקחת אחד ונראה שלא נותרו לך פוקדורים כלל!"
את נרגשת מאוד, מעט רועדת אפילו, לוקחת נשימה עמוקה ומנסה להירגע מעט.
הפורפ' מיד מבחין בכך ואומר "הו הו הו... זהו בהחלט מקרה מצער, אך על דאגה יקירתי, למזלך יש לי עוד 3 פוקימונים אחרונים במעבדה!"
את מאושרת מאוד בלבך מגיבה בחיוך קליל ואומרת בביישנות "תודה רבה לך!"
אתם מגיעים למעבדה ואת עומדת בפני שלושת הפוקדורים, מעליהם הולגורמת תמונה של כל אחד "נו יקירתי, עכשיו זמנך לבחור!" אומר הפרופסור בחיוך נחמד.
מה תעשי?

אסתכל על שלושת הפוקדורים בשמחה ואחשוב על מזלי הטוב.
אני אסתובב בחזרה אל הפרופסור ואשאל אותו ''פרופסור אוליבר, עם זאל לא טררחה רבה מידי תוכל אולי בבקשה להוציא את הפוקימונים בכדי שאוכל לראות אותם?''

מקס:
"היי פרופסור!" אתה צועק אליו מאוד המום ומבוהל, מתחיל לחשוב עם עצמך בחשש האם תזכה לקבל פוקימון בכלל.
הפורפסור מבוהל מן הצעקה מפיל את את המזוודה ואת דבריו והינך מיד רץ לעזור לו. "מצטער מאוד!" אתה אומר במבוכה.
"הו.. אין דבר נערי, אוקיי אם כך ספר לי מה קרה" אומר לך בחיוך ואתה מסביר לו. הוא מוסיף "כן, זה לא כיף, אך לא נורא. בוא אליי למעבדה ואראה מה אוכל לעשות.
אתה מגיע אליו למעבדה ואת הדלת פותח לכם האסיסטנט של הפרופסור, ילד בעל שיער חום וחולצה ירקרקה.
"שאומר שלום מר אוליבר" אתה מציג את עצמך וגם הוא "שלום, שמי לונדון פורטר..." בעודכם מדברים מביא הפרופסור מגש ועליו שלושה פקודורים.
על כל פוקדור סמל מסויים, אחד של עלה, אחד של להבה והאחרון הוא של גל. כל אחד מצייג את סוג הפוקימון.
מה תעשה?

"שלום לונדון,אני מקס" יש עוד פוקימונים אחשוב ונהל קונפליקט עם עצמי במי לבחור לאחר כמה זמן של מחשחבה אומר "אני אבחר בפוקימון העשב!"

פורסם במקור על ידי NivX10

אלון:
אתה הולך אל הפרופסור, קורה ומנדנד לו הלך וחזור. הוא עונה מעט נרגז "מה קרה מה קרה נערי?! מהי הבעיה?"
אתה מסביר לו שנדחפת לאחור פעמים רבות בתור לקבלת הפוקימון ולא הספקת לקחת אחד.
הוא אומר לך "אוקיי תשמע, לצערי אין לי עוד פוקימונים לתת לך!" אתה נאנך מבואס ומופתע וחושב לעצמך "מממההה?!"
אך אז הוא מוסיף "אבל הקשב היטב, האסיסטנט שלי נמצא כעט במרכז הפוקימונים. עם תמהר תספיק אותו. הוא בטוח יוכל לעזור לך!"
מה תעשה?

"אתה בטוח?" אומר במעט פקפוק.
"טוב תודה פרופ', אני רץ.. ביי!" אקרא לעברו תוך כדי שארוץ אל מרכז הפוקימונים, איפה שהוא לא יהיה.
~~
לא כלכך הסברת טוב איפה המרכז, בעיר הזו? בעיר הבאה? אולי בליגה? אני לא יכול לנחש.

מקס:
"שלום לונדון,אני מקס" אתה אומר ומחזיר חיוך, מושיט את ידך ולוחץ לו יד. הוא קורץ לך ואומר "בחר בחכמה!"
אתה מביט בפוקדורים ותוהה לעצמך מעט, לאחר כמה דקות מעיץ בך הפרופסור ואומר "נו.."
ואז לעוד כמה שניות של חשיבה אתה אומר "אוקיי, אבחר בפוקימון העשב, באינהוד!"
לונדון והפרופסור מברחים אותך על הבחירה ואתה מודה להם ובא לצאת, לונדון מלווה אותך החוצה ולפתע אומר הפרופסור' "חכה רק רגע אחד..."
ואז הוא לוקח את הפוקדע שלך ומטעין אותו לפוקימונים של המחוז ואז לוקח את מספר הפוקיגיר שלך בכדי להתקשר אליך בעת הצורך.
מה תעשה מכאן?

אלון:
פשוט כתוב שאת רץ לחפש את מרכז הפוקימונים, אני לא צריך לכתוב במפרט מפה כל פרט קטן.. מה אני G.p.s?
~~~~~~~~~~~~~~
אתה מעט מפקפק בדבריו של הפרופ' ושואלת אותו "הינך בטוח?"
הוא קורץ לך ואומר "שום דבר אינו בטוח, אבל מבחינה טכנית כן, אמור להיות אצלו, את מלאי הפוקימונים הוא הביא ממעון הפוקימונים שבמרכז. אולי יש עוד..."
אתה מבין את דבריו של הפרופסור ומהנהן מתוך חוסר הקשה חלקית ולחץ להספיק.
מבלי שאינך יודע בדיוק היכן המרכז אתה נכנס אל תוך שבילי העיר מתוך טיילת החנויות ומחפש, ריק של דגים ירקות ותבלינים. רעשים של צעקות מלאכים ורוכלים באיזור.
עד שלפתע מתוך סמטה שנכנס אליה בטעות את מפלס את דרכך...
למשטח אספלט מלא אנשים, מוקף ביננים עצים ומתקנים של גן שעשועים. שם עומד מרכז הפוקימונים!
מאושר מאוד את ממהר אל המרכז הדלת החשמלית נפתחת אוטומטית ואת מיד צועק "מיזה לונדון?"
אתה רואה מימנך בחור גבוהה בעל עיניים כוחות לבוש חולצה בהירהעם שתי קופסאות קרטון גדולות אומר "זה אני, מי שואל?"
אתה מציג את עצמך ומספר לו את כל מה שקרה והוא אומר "הבנתי... אוקיי בוא איתי!" הוא מניח את הקופסאות ומדבר עם האחות ג'וי היא מכניסה אותך לאחד החדרים מאחורי הדלפק ושם יש מעון עם פוקימונים התחלתיים שמסתכלים בך, חלק מאושרים וחלק מפוחדים.
יש שם את 4 פינבורים, 3 פרילזארדים ו-4 אינהודים.
"בחר לך, קדימה!" אומר לונדון בחיוך ומשלב ידיו...
מה תעשה?

מאיה:
"וואוו איזה מזל" את נאנחת בליבך, שמחה ומרוצה מכך שלמרות שהכל התחיל על רגל שמאל עכשיו הכל מסתדר.
את מביטה בפוקדורים ובתמונות ההולוגרמה שלהם אך אין זה מספיק לך ואת מבקשת בחיוך ביישן "ממ... פרופסור? אם זו לא טרחה רבה מידי תוכל בבקשה להוציא את הפוקימון החוצה?"
או מהנהן בראשו ומיד משחרר אותם. מולך מוצגים:
אינהוד החמוד שנושך את פרוותו ורודף אחריי זנבו הקשקשן.
פרילזארד שמטה הצידה את ראשו ומביט בך במבט תמוהה ותמים.
ופינבור המפרקס מעט עם רגליו, יורק יריקת מים קטנטנה לאוויר בכדי להרטיב את עצמו ומתנערר ברטט.
מה תעשי?

פורסם במקור על ידי NivX10

אלון:
פשוט כתוב שאת רץ לחפש את מרכז הפוקימונים, אני לא צריך לכתוב במפרט מפה כל פרט קטן.. מה אני G.p.s?
~~~~~~~~~~~~~~
אתה מעט מפקפק בדבריו של הפרופ' ושואלת אותו "הינך בטוח?"
הוא קורץ לך ואומר "שום דבר אינו בטוח, אבל מבחינה טכנית כן, אמור להיות אצלו, את מלאי הפוקימונים הוא הביא ממעון הפוקימונים שבמרכז. אולי יש עוד..."
אתה מבין את דבריו של הפרופסור ומהנהן מתוך חוסר הקשה חלקית ולחץ להספיק.
מבלי שאינך יודע בדיוק היכן המרכז אתה נכנס אל תוך שבילי העיר מתוך טיילת החנויות ומחפש, ריק של דגים ירקות ותבלינים. רעשים של צעקות מלאכים ורוכלים באיזור.
עד שלפתע מתוך סמטה שנכנס אליה בטעות את מפלס את דרכך...
למשטח אספלט מלא אנשים, מוקף ביננים עצים ומתקנים של גן שעשועים. שם עומד מרכז הפוקימונים!
מאושר מאוד את ממהר אל המרכז הדלת החשמלית נפתחת אוטומטית ואת מיד צועק "מיזה לונדון?"
אתה רואה מימנך בחור גבוהה בעל עיניים כוחות לבוש חולצה בהירהעם שתי קופסאות קרטון גדולות אומר "זה אני, מי שואל?"
אתה מציג את עצמך ומספר לו את כל מה שקרה והוא אומר "הבנתי... אוקיי בוא איתי!" הוא מניח את הקופסאות ומדבר עם האחות ג'וי היא מכניסה אותך לאחד החדרים מאחורי הדלפק ושם יש מעון עם פוקימונים התחלתיים שמסתכלים בך, חלק מאושרים וחלק מפוחדים.
יש שם את 4 פינבורים, 3 פרילזארדים ו-4 אינהודים.
"בחר לך, קדימה!" אומר לונדון בחיוך ומשלב ידיו...
מה תעשה?

"אני רואה יש פה מעט פרילזארד" אומר, "בטח חוטפים אותם מהמדף חח" אגחך.
אסתכל על אחד האינהודים ואלטף את מצחו, "מתוק.." אמלמל. לאחר מכן אסתכל על הכריש הקטן, ואסתבך עד שאמצא את עיניו. "אממ...מפחיד מדי" אומר במעט בהלה ואסתכל על פרילזארד.
"ההתלבטות שלי היא בין אינהוד לפרילזארד.. אבל אני אקח פרילזארד" אומר בבטחון.
אסתכל על הפרילזארד ואחכה לראות את דעתו של כל אחד. (אל תאמר ללונדון לתת לי אחד בבקשה, שאני אבחר מתוכם.. לפי ההבעות שלהם)

פורסם במקור על ידי NivX10

[/COLOR]מגל:
'אויש מה אעשה...?' אתה מהרהר לעצמך בתסכול וממשיך לחשוב 'הרי אין עוד פוכדרים... אבל... אולי לא פה! בטח יש עוד במעבדה!' עולה רעיון זה בראשך ואתה רץ בקלילות אל הפרופסור.
"פרופסור!" אתה קורה לו והוא מביט לאחור מופתע לראותך. "לא הספקתי לקחת פוקימון ועכשיו נגמרו לך הפוקימונים" אתה אומר לו בנימוס בעודך מסתיר את העצב שנגרם כתוצאה מהאפשרות שאולי לא תקבל פוקימון כלל.
הוא טופח לך על הכתף ואומר בחיוך נחמד "ראשית, קרא לי אוליבר. שנית זהו בהחלט מקרא מצער אך חוששני שאין לי עוד פוקימונים!"
אתה ממש מצוברח ומתחיל לחשוב לעצמך "אוי נו מה אעשה עכשיו... את כל הדרך הזו עברתי לחינם!"
אתה מודה לפרופסור על הכנות מפנה את גבך, מתוסכל, מכניס ידיך לכיסים והולך באיטיות...
כשלפתע הוא צועק "היי רק רגע ענק אחד! חכה!"
מה תעשה?

"מה?!" אומר לפרופסור בהתלהבות וארומם רוחי "יש לך עוד פוקימונים? יש לך עוד פוקימונים?" אנדנד לו בזמן שאקפץ סביבו כמו ארנב חביב
~~~~~~~~
סליחה שלא הגבתי, יש לי בעיות באינטרנט, אני אודיע כשהן ייגמרו

מאיה:
"וואוו איזה מזל" את נאנחת בליבך, שמחה ומרוצה מכך שלמרות שהכל התחיל על רגל שמאל עכשיו הכל מסתדר.
את מביטה בפוקדורים ובתמונות ההולוגרמה שלהם אך אין זה מספיק לך ואת מבקשת בחיוך ביישן "ממ... פרופסור? אם זו לא טרחה רבה מידי תוכל בבקשה להוציא את הפוקימון החוצה?"
או מהנהן בראשו ומיד משחרר אותם. מולך מוצגים:
אינהוד החמוד שנושך את פרוותו ורודף אחריי זנבו הקשקשן.
פרילזארד שמטה הצידה את ראשו ומביט בך במבט תמוהה ותמים.
ופינבור המפרקס מעט עם רגליו, יורק יריקת מים קטנטנה לאוויר בכדי להרטיב את עצמו ומתנערר ברטט.
מה תעשי?[/QUOTE]

אני אתכופף, ואסתכל על כל שלושת הפוקיימונים אשר עומדים מולי, ובלי להתלבט יותר מידי ארים את אינהוד ואחזיק אותו בין ידי, ''אני בוחרת באינהוד!'' אומר לפרופסור בשמחה ואחכה שיביא לי את כל הציוד הנדרש למסע שלי במקום החדש ואז אצא לדרכי

מקס:
"שלום לונדון,אני מקס" אתה אומר ומחזיר חיוך, מושיט את ידך ולוחץ לו יד. הוא קורץ לך ואומר "בחר בחכמה!"
אתה מביט בפוקדורים ותוהה לעצמך מעט, לאחר כמה דקות מעיץ בך הפרופסור ואומר "נו.."
ואז לעוד כמה שניות של חשיבה אתה אומר "אוקיי, אבחר בפוקימון העשב, באינהוד!"
לונדון והפרופסור מברחים אותך על הבחירה ואתה מודה להם ובא לצאת, לונדון מלווה אותך החוצה ולפתע אומר הפרופסור' "חכה רק רגע אחד..."
ואז הוא לוקח את הפוקדע שלך ומטעין אותו לפוקימונים של המחוז ואז לוקח את מספר הפוקיגיר שלך בכדי להתקשר אליך בעת הצורך.
מה תעשה מכאן?

מברכים*
"אוקי אינהוד אתה עכשיו הפוקימון שלי אנחנו נלחם את ליגת מלוטו ונחקור את משולש ברמודה יחד"
אומר לו ברגש קל למרות שחלף אחרי שניה
"אוקי אינהוד תראה לי איזה מתקפות אתה יודע"