נושא: גיבורי על- אני טל ואייל

טופס ריק:

שם במשחק:
אופי:
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור):
גיל:
כוחות:
טכניקות מיוחדות:
חולשות:
הערות/הארות:


שלי:
שם במשחק: טוני די. רובין
אופי: נחוש, עקשן, פזיז וחכם, קצת מדוכא לרוב, רציני.
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור): היה אייל רגיל בילדותו. אבל לאחר כמה שנים, כל העדר שלו ומת והוא נשאר חי. אבל הוא השתנה. הוא היה מסוגל להפוך לבן-אדם ולשילוב בין בנאדם לאייל. אך בגלל שצורת האדם שלו נראתה כמו גורילה, הוא לא קובל בחברה הנורמטיבית, ורק גיבורי העל האחרים הסכימו לקבל אותו, והוא התחבר בעיקר עם לילי ולXXX. הוא הצליח לפתח עוד כמה יכולות. אך למרות זאת, הוא לא הסכים להילחם, בגלל טבעו הרגוע של איילים. ואז הוא גילה דבר נורא. מפעל שלא הקשיב לתקנות וזיהם את הנהר שממנו העדר שלו שתה. בגלל שהוא היה הכי צעיר בעדר, הוא לא שתה מספיק מים בשביל שזה יהרוג אותו, אבל זה שינה אותו, ונתן לו את הכוחות. אז הוא נשבע שהוא לא יתן לעוד דברים כאלה לקרות, והחליט להצטרף לצוות הגיבורים בלחימה, והצטוות ללילי ולXXX.
גיל: 12 (בגלל שהוא אייל הוא מתבגר באישיות מהר יותר)
כוחות: כמו של צ'ופר בוואן פיס, שינוי לכל מיני צורות.
טכניקות מיוחדות:
scout-למצוא את החולשה של היריב
carving hoof cross-שמים את ה"פרסות" בצורת X ומכה כל כך חזקה ליריב שזה נראה שיש לו X על העור
carving hoof cherry blossom blizzard- נותנים הרבה אגרופים עם הפרסות עד שזה נראה שיש ברד של עלים על היריב.
Horn Cannon: Eleven- טוני חופר באדמה ואז יוצא מתחת לאויבים ותוקף אותם עם הקרניים


חולשות: במים הוא לא מסוגל לעשות כלום, כיוון שהצורות שלו לא מתאימות ממש לשחייה
הערות/הארות: הארות, מה אני בודהה?

שם במשחק:לילי
אופי:חכמה, לא אוהבת להקשיב לאחרים, לא נכנעת בקלות, בוטחת בקלות יתר, מעט מרדנית, תעדיף את הרעיונות של עצמה על פני של אחרים, תמיד תשים את חבריה לפניה
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור): י''ב
גיל:13
כוחות:יכולת תעופה וקריאת+שליטת רגשות

טכניקות מיוחדות:*לעוף במהירות על טבעית דבר שגורם לאנשים לא לראות אותה (זזה מהר יותר ממה שהעין קולטת) ואז היא מכה מאחוריי היריב\מלפניו(לוקח לה הרבה אנרגיה)


חולשות:עומס רגשות-הרבה אנשים בעלי רגשות חזקים במיוחד (לרוב עצב) באזור שלה
הערות/הארות:

שם במשחק:אדמונד קרייסר
אופי:אדיש,חכם,לא בדיוק מבין אנושיות,ציני,מסוגל להתעצבן הרבה מאוד מהר,רגיש מאוד להערות על הגודל שלו
רקע (סיפור איך הפכת לגיבור):נולד במעבדה מוזרה שיצרה שיבוטים ונשקים,תוכנן להיות חלק מפרויקט הנחיל:מוח קולקטיבי של כ70 אלף חצי בני אדם,רבע חרקים מגוונים ורבע מכונות מתקדמות. הניסוי נכנס להקפאה אבל אדמונד יחד עם עוד 50 כמוהו יצאו לחופשי ואדמונד הוכרז עליהם כמנהיג בתור הכי מבוגר. מנסה להשתלב באנושות.
גיל:14
כוחות:הוא בעצם עש,מכונה מתקדמת ובן אדם,הגודל שלו הוא בעצם בערך כמו ראש של בן אדם בוגר רק לא ברוחב והוא די רזה,מסוגל לקרוא לנחיל לעזרה.
טכניקות מיוחדות:כוח מדומה-מעביר זרם חשמלי מסביב לגוף והפגיעה במטרה גורמת לו לתעתע בה כוח. קריאת נחיל-מסוגל לקרוא לנחיל של יצורים כמותו
חולשות:הנחיל לא חייב להקשיב לו בדיוק,הכוח המדומה יכול לחשמל אותו,בתור רבע מכונה הוא חייב להיטען ויש לו בעיה משמעותית בגודל
הערות/הארות:יש קבוצה שהמצאתי והוא הכי אהוב עליי מביניהם.

~מתחילים~

"לילי!", צעקתי לעמיתי בצוות, "אמרתי לך להפסיק לגרום לי להרגיש עצב!" ובכיתי. "היי, אתה שברתי לי את הטרמפולינה!". "מצטער! לא ידעתי שאיילים לא אמורים להשתמש בטרמפולינות!". "טוב, אני אפסיק לשלוט בך ברגשות..." נכנעה לילי אחרי שהשתנתי לצורת הזרוע שלי. "תגידו, אין לכם עוד דברים לעשות חוץ מלריב?" שאל אדמונד "הרי תמיד יש פשע ברחובות, לא?"

''אבל לריב זה הכי כיף!'' התלוננתי ''נכון?'' שאלתי ותקעתי מבט מפחיד באדמונד ונתתי לו רגש קליל של כאב מעצב. ''נ..נכון'' אמר מיד אדמונד והרפתי ממנו. ''אז... מה נעשה עכשיו?'' בדיוק ששאלתי את זה סדרת הטלווזיה הופסקה ונשמע קול ''אנחנו מפסיקים את השידור להודעה חשובה! כולם צריכים להישאר בבתים, הבנק ברחוב מקסוול נשדד ברגעים אלו!''

רצנו לרחוב מקסוול,יותר נכון,רובין רץ ואני ולילי עפנו, היא הכתה מאחורי היריב כשהוא לא ראה אותה וככה התברר שהיריב הוא בעצם שלושה נינג'ות בחליפה שחורה עם פסים צהובים. פתאום האחד שהיה מעולף התעורר והפך לעשן. אז מתוך האוויר נוצרה צורה של אחת מהנינג'ות והוא הפיל לרצפה את טוני. קראתי לנחיל ומתוך כל מיני מקומות הגיע נחיל עצום שכל אחד מהם היה קצת קטן יותר ממני ואז הם פשוט עטפו אותי והפעלתי את המוח הקולקטיבי,יצא מין צורה גדולה יותר מגורילה בכמה סנטימטרים של אדם חרק כמוני שפשוט הפיל אחד מהם וחיסל אותו,אז התפזרתי שוב והנינג'ות האחרות ברחו.הוכנסתי למצב הקפאה זמנית בגלל רבע המכונה

פורסם במקור על ידי odin borson

רצנו לרחוב מקסוול,יותר נכון,רובין רץ ואני ולילי עפנו, היא הכתה מאחורי היריב כשהוא לא ראה אותה וככה התברר שהיריב הוא בעצם שלושה נינג'ות בחליפה שחורה עם פסים צהובים. פתאום האחד שהיה מעולף התעורר והפך לעשן. אז מתוך האוויר נוצרה צורה של אחת מהנינג'ות והוא הפיל לרצפה את טוני. קראתי לנחיל ומתוך כל מיני מקומות הגיע נחיל עצום שכל אחד מהם היה קצת קטן יותר ממני ואז הם פשוט עטפו אותי והפעלתי את המוח הקולקטיבי,יצא מין צורה גדולה יותר מגורילה בכמה סנטימטרים של אדם חרק כמוני שפשוט הפיל אחד מהם וחיסל אותו,אז התפזרתי שוב והנינג'ות האחרות ברחו.הוכנסתי למצב הקפאה זמנית בגלל רבע המכונה

אייל אתה יכול להיות קצת יותר ברור. כאילו יותר דיבורים פחות קטעים של "מישהו אחד פועל וכל השאר לא קיימים" (כאילו זה בסדר, אבל פחות כאלה) ושהכול לא יקרה כ"כ מהר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~'לילי כמעט מעולפת בגלל המהירות על-טבעית שלה, ואדמונד חסר חשמל ומוקפא בגלל הנחיל. מזל שאני לא נכנסתי לצורת מפלצת כי אז היינו תקועים פה כמה שעות...' חשבתי לעצמי בזמן ששיניתי צורה לנק' כבדה ()והרמתי את שניהם על הגב. צעדתי לבסיס ומיד הערתי את לילי ושאלתי "בשביל להטעין את אדמונד צריך מטען או שאפשר פשוט להכניס אותו לתוך התקע?" בצחוק, למרות שבאמת התלבטתי

''יש לי הרגשה שנצטרך לדחוף אוות לתוך התקע, אוף למה הוא לא סיפר לנו איך שפגשנו אותו!'' רטנתי בעצבים. פתאום נשמע קול של משהו נשבר, הסתובבתי וראיתי שטוני שוב שבר את כד הקרח של הפרחים ''טוני! לא שוב'' רטנתי בעצבים ובעזרת הכח שלי יצרתי כד חדש ''סליחה'' הוא מלמל בזמן שתקע את אדמונד בתקע החשמל בניסיון להטעין אותו

פקחתי עיניים והתחלתי לחזור להכרה מלאה,כעבור כמה שניות צעקתי אל טוני "אני בן אדם! לא טלפון או כבל!" וחישמלתי בעצבים שלי את הכד שנשבר עוד פעם. לילי גילגלה עיניים בעצבים ואז צעקה אלינו "כל אחד שעובר פה צריך לשבור את הכד!?" טוני ענה לה בפחד קל "כן?" בזמן שאני מנקה את עצמי מהאבק בתקע.

פורסם במקור על ידי odin borson

פקחתי עיניים והתחלתי לחזור להכרה מלאה,כעבור כמה שניות צעקתי אל טוני "אני בן אדם! לא טלפון או כבל!" וחישמלתי בעצבים שלי את הכד שנשבר עוד פעם. לילי גילגלה עיניים בעצבים ואז צעקה אלינו "כל אחד שעובר פה צריך לשבור את הכד!?" טוני ענה לה בפחד קל "כן?" בזמן שאני מנקה את עצמי מהאבק בתקע.

"אז אולי תיתן לנו מטען או משהו?" אמרתי לאדמונד, ואז נזכרתי בלילי הכועסת מאחורי "את בטוחה שהתשובה היא לא "כן"?". "טוני!!" לילי התעופפה באוויר והתחילה לכעוס 'יש רק דרך אחת לצאת מזה' חשבתי והתחלתי לחשוב על הבנאדם הכי מסכן שאני מכיר בעולם והוצפתי ברגשות חמלה- וכך הבאתי עומס יתר של חמלה על לילי. "את סולחת לי?"

ניסיתי לומר שלא, אבל יותר מידי חמלה הציפה אותי ''אוף! בסדר'' רטנתי וגל החמלה סוף סוף הפסיק. ''ורק שתדעו, אני מתחילה להצליח לשלוט במתי לקרא רגשות ומתי לא! שאצליח לשלוט על זה בצורה מלאה, אתם תשלמו!'' איימתי. שניהם נראו מפוחדים וזה הספיק לי. ''אדמונד אתה כבר טעון לגמרי?'' שאלתי

עניתי ללילי "לא! כי לא טוענים אותי ככה" לילי שאלה אותי למה לא אמרתי להם את זה כשנפגשנו עניתי לה "כי מה רצית שאומר? שלום,אני אדמונד,אני ככה כי אני בעצם נשק שיבוט וד"א תטעינו אותי!?" טוני עשה ללילי מין מבט כזה של "יש לו נקודה" ואז אמרתי להם איך "יש מטען מיוחד שמטעין אותי. אבל הוא לא איתי... וההעתק שבניתי שלו רוסק בקרב ההוא.צריך לפרוץ לאיפה שבו זה היה,אקסודוס. וד"א אם הפסים המתכתים על החזה שלי זוהרים ואתם רואים עיגול כזה על החזה שלי זה אומר שאני חי."

פורסם במקור על ידי odin borson

עניתי ללילי "לא! כי לא טוענים אותי ככה" לילי שאלה אותי למה לא אמרתי להם את זה כשנפגשנו עניתי לה "כי מה רצית שאומר? שלום,אני אדמונד,אני ככה כי אני בעצם נשק שיבוט וד"א תטעינו אותי!?" טוני עשה ללילי מין מבט כזה של "יש לו נקודה" ואז אמרתי להם איך "יש מטען מיוחד שמטעין אותי. אבל הוא לא איתי... וההעתק שבניתי שלו רוסק בקרב ההוא.צריך לפרוץ לאיפה שבו זה היה,אקסודוס. וד"א אם הפסים המתכתים על החזה שלי זוהרים ואתם רואים עיגול כזה על החזה שלי זה אומר שאני חי."

הזמן הוא בערך יום...
~~~~~~~~~~~~~~~~
"איפה זה אקסודוס" אני חוזר לצורת האייל הרגילה שלי ושואל את אדמונד "ויש שם אויבים חזקים? כי אני ממש להוט להילחם!!" הייתי כל כך להוט שאפילו לילי התחילה להראות סימנים של התלהבות.

'המף... הם חושבים שזה כל כך קל שיש לך כח לשליטה וקריאת מחשבות אבל זה הכח שהכי קשה איתו! שהם ינסו ללכת שבכל מקום הם שומעים את הרגשות הכי עמוקים של כל האנשים מסביבם!' חשבתי בעצבים בליבי. ''טוב אז קדימה, כמה זמן זה בתעופה עד לשם? טוני לא כזה כבד אני יוכל לקחת אותו איתי שנעוף, זה יהיה מהיר יותר ככה'' אמרתי. ''ודרך אגב, אם עוד פעם אחת תשברו את הכד הזה אני אדאג שתבכו כמו ילדים קטנים!'' ותקעתי בהם מבט מפחיד.