פורסם במקור על ידי
NivX10
רובי:
אתה מקשיב לדבריהם בעניין רב, ונושא המחרוזת נשמע לך המעניין ביותר. 'כך היא תתפתח בקלות!' אתה חושב ומיד שואך "ישנו סיכוי שהינכם יודעים היכן ניתן להשיג מחרוזת כזאת?" הם מסתכלים עליך בעיניי עגל, חסרי מושג ואילו רק לזקן שדיבר עלזה יש תשובה.
"אני מניח שהעיר אופרייט תתן מענה בעניין המחרוזת הזו, שלל אבני הכן והמתכות נשכרות ומגיעות בראש ובראשנה משם, מאיזור המכתש, בוודאי תוכל למצוא אדם שישיג בעבורך את המחרוזת, או גברת שמוכרת כאלו" מסביר לך אך מזהיר "הן יקרות, אז תהייה מוכן".
אתה מהנהן בחיוב להבנה ומאחל להם המשך יום טוב ודייג מוצלח, והם מאחלים לשינכם המשך מסע מעולה כשאתם הולכים לדרכם.
לאחר מספר צעדים אתה חושב על מה שאמר נד על הספר ומחליט לשם שינוי להקשיב לו ולקרוא בוא קצת, אולי זה מה שאמר לוציוס, ואולי ההתנהגות המחשידה של נד, ואולי בכלל העב"ם הלבן שמצאתם אפל ותקוע בגבו של אורסרינג.
אבל כל אלו גורמים לך לחשוב על אחותך המסכנה שמי יודע היכן נמצאת היא עכשיו והם היא בסדר. תחת צילו של עץ זקן, אתה מתיישב ושולף את הספר מהתיק ומתחיל לנסות ולקרוא.
רובו של הכתב לו מוכן לך, שלא לדבר על זה שהספר לח ועדין, קרוא ומטושטש ברובו שכן מצאתם אותו במצולות האגם ההוא, אך הינה דף ברור יחסית שאתה מצליח לעלעל בו!
"...וכך הצביליזציה כמו שאנו מכירים אותה תמחק, ותבנה תחת זוהרה של אל האור ושליחתו הנהורה והמושלמת" נתפס לך המשפט ואתה ממשיך בחיפזון.
"היא ורק היא תגאל אותנו מיסוריינו כהבילים וחוטאים ויחד עם נתינותיה הנהורות ביותר, ואנו כמסכימים וכנועים בענוותה, נצעד לעולם בו אין כל צורך ברצון החופשי. אין כל צורך בהיגיון, רק עבודה תאורה של אל האור הנורא והיחיד!"
"הפוקימונים הנלוזים ומחרחרי המלחמה האלו שקיימים משכבר הדורות? יעלמו ויהפכו לאנרגיה טהורה, קורבן לאל הרחום שיציל את עולמנו! שירחם על חטאינו כבני תמותה אבילים ויוביל אותנו לשחר חדש"
אתה קורא ונדהם מהמילים המעוררות איימה האלו, כלל לא עלה בדעתך שאלו חלק ממטרותיהם של הכת הדתית והמרגיזה הזו. כשאז אתה נזכר איך מול חבר הכת ההוא ג'ני וגם שאדינג'ה לפרקים הופנתו, והשוטרת המסכנה כמעט וירתה לעצמה בראש בחוסר שליטה במלמולי "חייבת אני להקריב את עצמי אל האור" והמשפט יחד עם מבטה המייבב מהדהד לך בזיכרון עד כאב חד.
אתה ממשיך לקרוא בעניין ומבין כי המטרה שלהם היא 'להאיר' את העולם מבני האדם החיים בו כיום ומהפוקימונים שאנו מכירים, שכן הפוקימונים יהפכו לאבדים-קורבנות לאל מסתורי וכמותם גם אנחנו נקריב את האנרגיה שלהם ונעבוד אותו ללא כל רצון חופשי!
ממשיכים לדבר שם על כך שהאור יביס את האפלה והצל, שאל/ת האור 'דלתה' יו/ת/תיר לנו כמתנה יצורים חדשים במקום הפוקימונים ה-"חולים והרסניים שאנו מכירים" ויחד נצעד לעולם ללא בחירה וללא שליטה במוח כלל!
הכל מזעזע אותך, אתה מדפדף בין שאר דפים קרועים. כשאתה רואה חצי דף מעת אכול מלח וקרוע באלכסון אך מזהה סרטוט של העב"ם הלא מזוהה שמצאת ותרשימים על מהו עושה ויכולותיו, הכתב הרוס מידי. "חייב לקחת את הספר לבוחן, לאיש מקצוע" אומר נד כשהוא עומד מעבר לכתפך ורואה כי גם אתה הגעת לפרקים הללו וקראת מעט.
"מפחיד אה..." הוא מוסיף ושניכם משפילים מבט חושש ושקט סורר לרגעים, אתה מזועזע, ומתחיל שוב לחשוב על אחותך בפחד, שמה מה עשו לה. ומה עלה בגורלה, והאם היא איבדה את זהותה או קשרה קשר נגדם ונתפסה?!
ליבך פועם בעצמה ואתה מתחיל להתחמם ולהזיע.