נושא: ממ"ת - מיני משחק תפקידים שבועי

שם:טל
שם הדמות: lulu (לולו)
מראה/תמונה:

ספוילר

אופי:טובת לב, חמומת מח, אוהבת להילחם, לא חושבת לפני שפועלת, חכמה
עבר/רקע: י''ב
הערות/הארות/בקשות:

''מוכנים חיילים?'' שאל מפקד צבא ממלכת גולד ''כן המפקד!'' צעקנו יחדיו.
זה היה יומי הראשון בצבא ממלכת גולד, אני מאמינה בכל עמקי ונשמתי שממלכת גולד לעולם לא תגנוב כתר מלוכה מהממלכה היריבה ומסיבה זאת החלטתי לשרת כאן, ולנקות את הממלכה מהשמועות המזוייפות הללו.
בחנתי את שורת החיילים היא הייתה די גדולה נראה שאני לא היחידה שחשבה שהמקום הזה חף מפשע.
''היום חיילים חלקכם הולכים להיבחר והישלח כסוכנים סמויים לממלכת סילבר!'' צעק המפקד ''הנבחרים הם..'' אמר המפקד והחל להקריא רצף של שמות, ליבי נעצר שהקריא את שמי ''לולו!'' הוא צעק והתייצבתי מיד לצידו.
אני?.. סוכנת מסוות..?' חששות עלו במוחי

שם: אילן
שם הדמות: אליסאר (שם ימי הביניים כזה)
מראה/תמונה:

ספוילר

כן זה זה מSAO הוא פשוט נראה לי ממש קשור לימי הביניים אז.. זורם
אופי: גאוותן,רודף צדק,אמיץ, ספקן.
עבר/רקע: לא חובה לא צריך :P
הערות/הארות/בקשות:
__________________

שלום שמי אליסטאר אני בן 16, בממכלכת סילבר שבה אני חי, מתנהל קונפליקט עם הממלכה השנייה בגודלה בעולם, ממלכת גולד, כל אחת מהממלכות טוענת שנגנב ממנה אוצרה הקדוש ביותר- כתר המלכות. אני חושב שזה מאוד מוזר ששני הכתברים נעלמו בו זמנית בגלל זה הצטרפתי לצבא של הממלכה שלי,ממלכת סילבר
.
"קום אליסטר! בצבא הזה לא מתבטלים, יש לך 5 דקות להתייצב!" שמעתי את המפקד שלי קורא לעברי, מילאתי את הפקודה מיד אין לי ברירה אם אני רוצה לעשות משהו בעניין הכתרים.

"חיילים! כפי שידוע לכם לפני חודש נגנב כתר הכסף שלנו מידי משפחת המלוכה. אנו סבורים כי ממלכת גולד גנבה את הכתר מאיתנו" אמר הגנרל לכל החיילים.
" אדוני הגנרל למה אתה כל כך בטוח שכתר המלוכה נגנב על ידי הממלכת גולד?"
"אליסטר, אתה לא אמור לשאול שאלות" שלח לעברי אחד מהחיילים שעמד לידי.
"חוצפה כזאת לא שמעתי מאז ומעולם! אני אטיל עליך משימה מיוחדת כעונש אם אתה כל כך בספק אני אשלח אותך למשימת מודיעין אתה תהיה הסוכן שלנו לך לממלכת גולד ותבדוק האם באמת הם גנבו את הכתר" אמר הגנרל בכעס.
בלית ברירה הייתי חייב לעמוד בפקודה ודווקא זה בדיוק מה שרציתי לעשות במקרה לחקור מה באמת קרה.
אז יצאתי אל עבר ממלכת גולד...

אפשר להרשם בכל שלב של המשחק. אוקיי הגיע הזמן לצאת לדרך׳ חשבתי לעצמי קיבלתי מהממלכה שלי מעט גושי כסף מפני שמו הסתם במצלכת סילבר בם שווים הון, אצליהו הם אולי מספיקים לעטיפות מזון. בדרכי עברתי על יד נער עם שיער חום-אדמוני ארוך ובהדנה לראשו שאלתי אותט לכיוון ממלכת סילבר ובגך תמה השיחה עברתי על היד השומרים הם לא ניסו לעצור אותי בטח חשבו ׳מה אישה בשמלה שכזו כבר תוכל לעשות?׳ אך הם טעו מתחת לשמלתי הוסתרו שני פיגיונות עם קצוות מורעלים נגנסתי לממלכה והתחלתע לתהות מה לעשות

שם: מתן
שם הדמות:אנדי
מראה/תמונה:
אופי: האופי שלי
עבר/רקע: לא חובה לא עושה
הערות/הארות/בקשות:

אני אנדי , בן 14 , לפני כמה ימים הצבא של ממלכתי , ממלכת גולד גייס אותי לצבא , הטענה שלהם הייתה שאני הייתי אחד מהנערים המוכשרים בממלכה .

"עמוד דום." המפקד צעק , "באמת?." התלוננתי "עכשיו חמש בבוקר." "זה הזמן שבו מתעוררים בצבא שלנו , תתרגל." הוא אמר , התעוררתי והתלבשתי , יצאתי מהאוהל , "100 שכיבות סמיכה." הוא אמר לי , אחרי כמה זמן גמרתי את ה100 , כשלפתע מישהו קרא לי , ראיתי שורה גדולה של חיילים .
נכנסתי לשורה , "חיילים , חלקכם תהיו סוכנים סמויים בממלכת סילבר." הוא אמר והתחיל לומר שמות, "אנדי." הוא אמר .
'אני כסוכן סמויי , זה הולך להיות כיף.' חשבתי לעצמי .

''אה?'' מילמלתי בתמיהה למראה הילד עם הקוצים הצהובים שעבר לידי (מתן).
'הוא נראה מוכר.. אולי הוא הבית ספר הוא הצבא' חשבתי במוחי אך לא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי להיזכר מאיפה הוא בדיוק מוכר לי.
המשכתי ללכת 'אוקיי המטרה הראשונה שלי היא לנקות את ממלכת גולד מהאשמה על חפירת המנהרה, עם באמת ממלכת גולד חפרה מתחת לממלכת סילבר מן הסתם המנהרה שמובילה לארמון ומחוץ לממלכה עדיין שם עליי למצא אותה, או לפחות לקוות שלא אמצע אותה כי זה יוכיח את חפותה של ממלכת גולד' חשבתי.
התחלתי ללכת בעדינות את עבר החומות שמקיפות את הממלכה, הייתי רצה אבל זה לא יאה לבת לרוץ בשטח פתוח כפי שזה עבירה על החוק עם בת תלבש מכנס, הייתי בן הבנות הבודדות שבצבא.
הלכתי בעדינות בעדינות והתחלתי להקיף את החומה

רגע זה סוג של שירשור כי אין פה שה"ם..

יצאתי לממלכת גולד, בדרך פגשתי בחורה עם שיער בלונדיני ושימלה מוזרה היא שאלה אותי לגבי איך להגיע לממלכת סילבר. מכיוון שלא חשדתי בדבר, אמרתי לה איך להגיע רציתי אולי לשאול אותה מי היא ומה דעתה על גניבת הכתר, אך היא ברחה מעיני במהירות.
אנ די הלכתי לאיבוד בדרך אך לא באגו שלי לבקש עזרה מבני המקום הרי שאני אמור לאסוף מידע, אני לא חושב שעלי לרגל רק שאנשים לא ידעו שאני ממלכת סילבר. לכן באמצע הדרך ממש בגבול בין 2 הממלכות החלפתי את כל הכסף שברשותי בזהב חסר כל ערך, לפחות עבורי, זהב לא מספיק כדי לקנות כיכר לחם.
אבל עדיין לא ביקשתי הכוונה פשוט המשכתי ללכת בדרך לא ברור לי אם אני הולך בדרך הנכונה אני פשוט הולך לאותו כיוון שיצאתי ממנו..
'מעניין לאן אני אגיע בסוף' חשבתי לעצמי.

שם: רועי
שם הדמות: ג'וני
מראה/תמונה: ג'וני בעל שיער חום, אבל בגלל שהוא בצבא הוא מסופר כמעט כולו, הוא דיי גבוה ולובש את מדי הצבא שלו או בגדים בצבע ירוק זית ועיניו ירוקות
אופי:שופע ביטחון עצמי, חברותי, קר רוח, פיקח
עבר/רקע: י"ב
הערות/הארות/בקשות:-
__________________________
"אוקי חיילים" אמרתי ברוגע ליחידה המובחרת שעליה אני מפקד "בעיקבות שמועות על גנבת כתר הזהב מהממלכה שלנו ע"י ממלכת הכסף ציוו לאסוף את כולכם ליחידה הזו" הוספתי ואז עשיתי הפסקה קצרה כדי להדגיש את דבריי "נבחרתם כולכם בגלל הותק שלכם ובגלל שהמפקדים הקודמים שלכם המליצו עליכם, בגלל התכונות המיוחדות שלכם" אוסיף ואסתכל על החילים "גם אני נבחרתי לתפקיד בגלל תכונות דמות" אודיע ואז אמשיך לדבר "המטרה של היחידה המובחרת הזו פשוטה מאוד.... להכנס לתוך שטח האויב ולהחזיר את הכתר" ואז אפסיק שוב לרגע ואמהר להוסיף "אם משהו לא רוצה לצאת למשימה, ושלא יהיה בכם שום ספק שהיא מסוכנת, שיגיד עכשיו" אומר ואחכה כמה שניות לראות אם מישהו רוצה לצאת בזמן שאביט בכל אחד מהחילים בתורו "אף אחד? נהדר. אם כך בואו ניכנס לשם" אומר ואצביע על מבנה גדול בהמשך הרחבה שבה עמדנו "ואני אתן לכם את הפרטים"

''אומ...אממ...כן אני לא מזמן עברתי לחלק הזה של הממלכה ואני עדיין לא ממש מתמצאת בו!'' אומר בחיוך מתנצל ואקוד קידה קלה כנהוג לנשים. 'שיט חייל סילברי' אחוב במוחי בעצבנות.
אני אתכונן לשלוף את הפגיונות המורעלים שלי בסימן ראשון לסכנה.
''איפה את גרה?'' הוא שאל אותי בחביבות ''אמ...ברחוב לון'' אומר שאזכר בשם של רחוב שחלפתי על פניו בדרכי הנה.

''..הוא עוקב אחריי..' חשבתי לעצמי בזעם, בצבא למדתי לזהות היטב עם עוקבים אחריי וכל הכיוונים הצביעו על החייל ההוא, התחלתי לחזור לכיוון החומה אך במקום להמשיך אליה פניתי היישר אל רחוב השוק, קניתי כמה סלי פירות וירקות הם לא עלו הרבה ועדיין נשאר לי הרבה מגושי הכסף שקיבלתי מהצבא, נראתי כמו כל אישה ממוצעת רגילה שחוזרת מקניות לביתה בשביל לבשל ארוחת ערב.
בשלב מסויים הנחתי שאיבדתי אותו, ראיתי אישה מבוגרת עם סל קניות מועט וללא הרבה דברים הולכת בדרכה חזרה הביתה ''זה בשבילך'' אמרתי בחביבות והושטתי את הסלים, לפני שהספיקה להגיב כבר נעלמתי במהירות בדרכי לחומות בחיפוש אחר המנהרה.

המשכתי בדרך , נתקלתי בנער שבערך בגילי , היה לו שיער חום בהיר , הוא שאל אותי איפה ממלכת גולד , אני הסברתי לו איפה היא ושאלתי אותו איפה ממלכת סילבר , הוא ענה לי והלכתי לפי ההוראות שלו עד שהיגעתי לחומות .
ראיתי פירצה בחומות ורצתי כשלפתע ראיתי מישהי , זהיתי אותה מהצבא, אבל היייתי בטוח שהיא הייתה איתי בעוד מקום , היא דיברה עם נער , שבערך בגילנו , החלטתי להשאיר אותם לבד , יש לי משימה לעשות , הכנסתי את החרב לתא החרב שלה ונכנסתי פנימה , ראיתי את כולם קונים עם מטבעות עשויים כסף , 'עניים.' חשבתי לעצמי בגיחוך והמשכתי בדרכי .

התחלתי להביט בחומות ולבחון אותן היטב בתקווה לא למצא שום סדק או פרצה השתדלתי מידי פעם לשבת ולבהות בשמיים כדי שעובאים ושבים יחשבו שאני סתם ילדה תמימה שצופה בעננים קיוויתי שצבא הממלכה לא יקבל עליי דיווח מפי הנער ההוא התחלתי ללכת לאט לאט סביב החומות בוחנת כל מקום אפשרי לפריצה כל צעד שלי אחיזתי התהדקה על שולח שמלתי שפ הוחבאו הפיגיונות במורעלים שלי