נושא: Pokemon Academy

יש אישור מSaber | ההרשמה סגורה!

.:: מילות פתיחה ::.
טוב, רובכם לא מכירים אותי, אבל אני הייתי כאן בפורום בעיקר בתקופה של פוקבלוק.
אני צחי [למי שזוכר את הכינוי Light], הייתי מנהל חת''ם וסיפורים לשעבר ואף הייתי גלובאלי לתקופה קצרה.
פתחתי את המשחק הזה מ-2 סיבות:
• כבר מעל שנתיים שלא פתחתי משחק תפקידים, וממש התחשק לי לחזור ולטעום מזה שוב.
• התגעגעתי לקהילת החת''ם של פעם.
המשחק הזה הוא לרציניים בלבד. הכוונה היא שהמשחק הזה ככל הנראה יהיה לטווח הארוך, והוא לא מיועד לאנשים לא רציניים שיפרשו באמצע. אם אתם כאלה שנמאס להם ממשחקי תפקידים מהר, אני באמת מציע לכם שלא להירשם. אני השקעתי הרבה ביצירת המשחק, ואני מצפה לאותה השקעה מן השחקנים.
כמה הבהרות:
• הפוקימונים המופיעים (נכון לעכשיו) במשחק הם מהדור הראשון עד הדור הרביעי. ההתקפות, היכולות וכדומה יהיו מעודכנים לפי מה שקורה במשחקים יהלום ופנינה.
• יש אפשרות לרומאנס.
• אני רוצה שכולם פחות או יותר יהיו באותה נקודה, כיוון שאני רוצה לערוך איוונטים מיוחדים מדי פעם ולשם כך כולם צריכים להיות באותה נקודה. אם אני רואה ששחקן מסויים מתעכב יותר מדי בעלילה שלו, אין לי בעיה לעשות מרתונים לכל אחד מכם במסנג'ר. העיקר להנות D:

.:: רקע ::.
לאחר תקופה אפלה מאוד במחוזות שונים ברחבי העולם – קנטו, ג'וטו, הוואן וכדומה, נהיה מאוד מסוכן עבור מאמנים ונערים צעירים להסתובב לבדם במסע פוקימונים.
הרבה מקרים על חטיפות, הריגות ואונס נשמעו בתקשורת כל הזמן, ולכן איחוד מחוזות הפוקימון החליט שעל כל נער הרוצה לצאת למסע פוקימונים, לעבור 3 שנים באקדמיה לפוקימונים. זאת כדי שהתלמידים יפתחו את עצמם מספיק כדי להיות מאמנים חזקים מספיק כדי לצאת למסע לבדם. 4 אקדמיות שונות נפתחו ברחבי העולם, כאשר הגדולה מביניהם היא אקדמיית הפוקימונים "ארסאוס" על שם אל הפוקימונים.

האקדמיה "ארסאוס" נמצאת על אי מבודד בין מחוז ג'וטו לקנטו, והיא נחשבת לאקדמיה הטובה ביותר מבין הארבעה.

אתם נערים צעירים בני 16 אשר חולמים לצאת למסע פוקימונים משלכם. כחלק ממדיניות המשטר במחוזכם, הוחלט שעליכם להישלח לאקדמיית פוקימונים. יום אחד, אתם פותחים את תיבת הדואר שלכם, ומוצאים להפתעכם מכתב לבן אשר חתום בחותמת כסופה, עליה מופיעה האות "A" בכתב
כסוף, מתולתל ודק. אתם פותחים את המעטפה, ומגלים את המכתב הבא:

"ל_________ שלום רב!
אנחנו שמחים להודיע לך שהתקבלת לאקדמיית הפוקימונים "ארסאוס". "ארסאוס" ממוקמת באי בין מחוז קנטו למחוז ג'וטו. בעוד שבוע, תגיע הסעה לביתך שתאסוף אותך ותוביל אותך לספינה, עליה תשוט לכיוון האקדמיה. עלייך לארוז את כל החפצייך החיוניים לשהות ממושכת באקדמיה.
בימיך הראשונים באקדמיה, תעבור סדרת מיונים, אשר יקבעו את הבית ואת אופי התנאים אליהם תזכה בימיך באקדמיה.

נשמח לראותך שם,
פרופסור אלביס קראון,
מנהל האקדמיה."

.:: בתים ::.
הבתים בהתחלה נקבעים על פי דירוגו של הבוחן שלכם במהלך הבחינה הראשונה שלכם באקדמיה.
אם דירוגכם יהיה נמוך - אתם תשלחו לבית צהוב זאפדוס,
אם דירוגכם יהיה בינוני – אתם תשלחו לבית אדום מולטרס,
אם דירוגכם יהיה גבוה – אתם תשלחו לבית כחול ארטיקונו.
בכל בית, אתם תתוגמלו ע''י כוכבים. כל דבר טוב שתעשו – תזכו בכוכבים ואילו תעברו על החוקים – תענשו בלקיחת כוכבים. צבירה של עשרה כוכבים תאפשר לכם לעבור מבית נמוך יותר לבית גבוה יותר.

בית צהוב זאפדוס – מנוהל ע''י: קייל זורקס

ספוילר

• נחשב לבית בעל התנאים הנחותים ביותר מבין השלושה – חדרים דחוסים וצפופים, מיטות קומותיים רעועות, אבזור מינימלי.
• מכיל כ-60% מתלמידי האקדמיה.
יתרונות:
• יותר אנשים, מה שאומר שלאנשים בבית הזה יהיו יותר חברים
• התלמידים בבית הזה לא משקיעים כ''כ בלימודיהם באקדמיה, ויש המון משחקים ושעות פנאי
חסרונות:
• התנאים לא טובים בכלל
• נחשבים לבית הגרוע ביותר שבד''כ מכיל את המאמנים הפחות טובים.

בית אדום מולטרס – מנוהל ע''י: מרתה לורן

ספוילר

• נחשב לבית הממוצע מבין השלושה עם תנאים טובים - חדרים מרווחים, ריהוט ואבזור בשפע, מקלחות אישיות ועוד.
• מכיל כ-30% מתלמידי האקדמיה.
יתרונות:
• לא סובלים מתנאים גרועים כמו צהוב זאפדוס, אך גם לא מפונקים וחיים בחיי נהנתנות כמו בית כחול ארטיקונו. יש זמן רב לפנאי ואימון פוקימונים.
• הבית האהוב על המנהל, אלביס קראון. הוא עצמו למד בבית זה.

חסרונות:
• מרתה לורן נחשבת לאחת המורות הקשוחות ביותר בבית הזה. התלמידים בבית הזה סובלים ממשמעת קשה המנוהלת ע''י מרתה
• בית אדום מולטרס לא נחשב כבית של מאמנים דגולים כמו בית כחול ארטיקונו.

בית כחול ארטיקונו – מנוהל ע''י: אשטון צ'ירס

ספוילר

• נחשב לבית האליט של האקדמיה, בו נמצאים המאמנים הטובים ביותר בדרך כלל. בעל תנאים מעולים – בריכות, חדרי כושר, חדרי שחייה, חדרים ומקלחות אישיות לכל תלמיד, ועוד.
• מכיל כ-10% מתלמידי בית הספר.
יתרונות:
• מכילים את התנאים הטובים ביותר בבית הספר
• אם אתה נמצא בבית הזה, לרוב התלמידים יש רושם עלייך כמאמן טוב.

חסרונות:
• נורא קל לנשור מהבית הזה. אשטון צ'ירס משאיר בביתו רק את המאמנים הטובים ביותר לדעתו.
• הטיפוסים בבית הזה הם בדרך כלל טיפוסים יהירים וקרים. אין אווירה חמה בבית הזה.
• יש משטר קפדני מאוד על שיעורי בית.

.::האקדמיה::.
כאן מפורטים כל המקומות הידועים לכם בהתחלה:
קומה 0 – קומת קרקע

ספוילר

• לובי של האקדמיה
• חדר האוכל
• חדר המנהל
• ?

קומה 1

ספוילר

• בית צהוב זאפדוס
• חדר מנהל בית צהוב זאפדוס – קייל זורקס
• הכיתה לתרבות הפוקימונים
• הכיתה להיסטוריית עולם הפוקימון
• מגרשים לקרבות
• ?

קומה 2

ספוילר

• בית אדום מולטרס
• חדר מנהל בית אדום מולטרס – מרתה לורן
• הכיתה לתורת המתקפות
• הכיתה לאסטרטגיות קרב
• חדרה של הלנה ג'ונס
• חדרו של הוגו
• מרפאה
• ?

קומה 3

ספוילר

• בית כחול ארטיקונו
• חדר מנהל בית כחול ארטיקונו – אשטון צ'ירס
• בריכות, חדרי כושר, ברים – פתוחים רק לתלמידי כחול ארטיקונו
• ?

שטחים מחוץ לבית ספר

ספוילר

• ?

.::מקצועות::.
• אסטרטגיות קרב – המלומד ע''י: אשטון צ'ירס
מקצוע הטומן בחובו את כל מה שקשור לאסטרטגיות קרב – טבע של פוקימון, סטאטים, סוגי פוקימון וכדומה.
• היסטורית עולם הפוקימון – המלומד ע''י: הלנה ג'ונס
מקצוע המתאר את היסטוריית עולם הפוקימון לדורותיה – החל מתקופת הבריאה של ארסאוס, תקופת הפוקימונים העתיקים, ועד לתקופתנו כיום.
• תרבות הפוקימונים – המלומד ע''י: קייל זורקס
מקצוע בו נלמד הקשר שבין המאמן לפוקימון – חיבה, רגשות וכן על סוגי התפתחויות שונים של פוקימונים ודרכי רבייתם.
• תורת המתקפות – המלומד ע''י: מרתה לורן
מקצוע בו נלמדים כל המקצועות האפשריים של פוקימונים, הסבר על כוחה ועל יתרונותיה וחסרונותיה של כל מתקפה.
• רפואת פוקימונים – המלומד ע''י: האחות לייזה
מקצוע המלומד בהיקף מצומצם של שיעור בשבועיים. נלמדים סוגי מרפאים שונים ש לפוקימונים, דרך לריפוי מפני מסטטוסים וכדומה.
• אימון פוקימונים
השרת "הוגו" הוא האחראי על מקצוע זה. בעיקרון, הוא לא משובץ במערכת, אלא בעצם לוקח חלק בזמן הפנאי של התלמידים. בזמן זה, אתם יכולים לאמן את הפוקימונים שלכם ברחבי האי סאביריאן. אם זאת, שימו לב – כדאי שתתייעצו עם מישהו לפני שאתם הולכים לאמן, כי האי מלא באזורים שונים ויש סיכוי שתאבדו את דרככם חזרה אל האקדמיה...


לא להגיב!

.::דמויות::.

צוות האקדמיה

אלביס קראון

מידע: מנהל האקדמיה. אלביס הוא אדם טוב לב וחביב, אשר מוכן לטפל בכל בעיה או צרה של תלמידיו. אלביס לאחרונה נהיה מעט סנילי, אך זה לא מונע ממנו לטפל בכל הבעיות באקדמיה באחריות רבה. אלביס נחשב למאמן החזק ביותר בבית הספר ויש האומרים כי הטוגקיס הזוהר שלו מעולם לא הובס בקרב.
פוקימונים ידועים: ;

קייל זורקס

מידע: מנהל בית צהוב זאפדוס ומורה לתרבות הפוקימונים. אחד המורים הצעירים ביותר באקדמיה, בסך הכל בן 20. מדובר בטיפוס כיפי, משעשע, אשר נוהג לשמור על קשר טוב עם תלמידיו מחוץ לשעות התלמידים. את שיעוריו הוא בוחר להעביר בדרך הכי מקורית ומשעשעת שיש ותמיד נוהג להפתיע את תלמידיו. הוא טיפוס נורא זורם, ואחד מתחביביו הגדולים הוא לנגן בגיטרה.
פוקימונים ידועים: ;

מרתה לורן

מידע: מנהלת בית אדום מולטרס ומורה לתורת המתקפות. נחשבת למורה הקשוחה ביותר בבית הספר, שרוב התלמידים (מלבד תלמידי הבית שלה, כמובן) שונאים אותה. ישנה שמועה המתרוצצת בבית הספר שהמגמרית שלה שרפה את אחד מתלמידי ביתה. עצה קטנה, אם לא תתעסקו איתה יותר מדי ותעשו מה שהיא מבקשת – לא יהיה לכם איתה בעיות.
פוקימונים ידועים: ;

אשטון צ'ירס

מידע: סגן המנהל, מנהל בית כחול ארטיקונו ומורה לאסטרטגיות קרב. נחשב למורה מעולה שבמהלך שיעוריו כל התלמידים לומדים הרבה על פוקימונים. עם זאת, ניתן לשים לב שאשטון מפלה ונותן עדיפות לתלמידיו בכחול ארטיקונו. אשטון לא נוהג לדבר על חייו האישיים ויעשה הכל כדי שתלמידי ביתו יצליחו. מבין שלושת מנהיגי הבתים, ללא ספק אשטון הוא המאמן הטוב ביותר.
פוקימונים ידועים: ;

הלנה ג'ונס

מידע: מורה להיסטורית עולם הפוקימון. מורה הנחשבת למורה ממש משעממת, רוב התלמידים מרגישים בשיעורים שלה שהזמן נעצר לפעמים מרוב שהשיעורים עוברים לאט. יש במערכת הרבה שעות איתה, והיא נותנת המון שיעורי בית, אך עם זאת – היא לא בודקת נוכחות בשיעורים... *קריצה*
פוקימונים ידועים: ;

האחות לייזה

מידע: אחות בית הספר והמורה לרפואת הפוקימונים. לאחות לייזה יש מרפאה מפוארת בקומה השנייה באקדמיה, מיועדת כדי לרפא פוקימונים ובני אדם במקרה הצורך. בנוסף, היא מלמדת את המקצוע רפואת פוקימונים, אך בשנה הראשונה בקושי מתקיימים שיעורים של המקצוע הזה, כך שלא תזכו ללמוד עמה הרבה.
פוקימונים ידועים: ;

"הוגו"

מידע: אחראי זמני אימון פוקימונים, ושרת בית הספר. "הוגו" הוא כינוי שהמנהל אלביס המציא לו, לא ידועה הסיבה, וכמו כן גם לא ידוע שמו האמיתי. "הוגו" הוא אדם עם מצבי מזג משתנים, לעיתים יכול להיות כועס ולעתים נחמד ושמועות שונות בבית הספר אומרות שלהוגו הייתה ספינה והוא טייל בכל המקומות בעולם.
פוקימונים ידועים: ;

דמויות נוספות

זאק רוואן

מידע: לפי שמועות, מדובר בתלמיד החזק ביותר בבית הספר. הוא שייך לבית כחול ארטיקונו, והוא התלמיד המועדף על מנהל הבית, אשטון צ'ירס. שנה שעברה, זאק זכה בטורניר האליפות של האקדמיה. זאק מעדיף לשמור בסוד את הפוקימונים שלו וטקטיקות הלחימה שלו.
פוקימונים ידועים: ---

.::טורניר האליפות::.
אז ככה, בשביל להסביר על טורניר האליפות, קודם כל נסביר לכם על הדירוגים.
דירוג – לכל תלמיד בבית הספר יש דירוג. הדירוג הוא בין 1 ל-150, כאשר כל תלמיד מתחיל בדירוג "150" ומטרתו להעלות את הדירוג שלו. לדוגמא, התלמיד זאק רוואן, זוכה טורניר האליפות בשנה הקודמת, מדורג "1".
איך עולים דירוג? זה פשוט. כל קרב הנעשה בין תלמיד אחד לתלמיד אחר בכותלי בית ספר, משפיע על הדירוג. לאחר שניצחתם או הפסדתם בקרב, הדירוג שלכם יכול להשתנות לטובה או לרעה.
איך תדעו את הדירוג שלכם? בתחילת הלימודים כל תלמיד מקבל שעון עם מספר אפליקציות, אחת מהאפליקציה הינה אפליקציה המבררת את הדירוג הנוכחי שלך. כמו כן, הדירוג הנוכחי שלכם יופיע לכם גם בדף ה"רשומים" שלכם. =]
טורניר האליפות הוא טורניר שמתקיים בסיום השנה. התלמידים אשר מדורגים מעל "16" מתחרים אחד נגד השני בטורניר ראש בראש, די מזכיר את הליגה בפוקימון. בסיומו מוכתר זוכה טורניר האליפות.

.::קישורים חשובים::.
התחלה + רשומים: http://www.myforum.co.il/showpost.ph...9&postcount=16

.::רשומים::.

ג'יימס [Pikachu 4 Ever]

ספוילר

רקע: ג'יימס נולד במוז קנטו למשפחת המונה 5 נפשות כולל הוא עצמו.
אביו הוא מגדל פוקימונים מפורסם במחוז ומאז ג'יימס היה קטן הוא אהב את העבודה של אביו והיה עוזר לו הרבה מאוד בטיפול הפוקימונים ורכש מזה ניסיון רב על טיפול בפוקימונים.
אמו של ג'יימס הייתה מאמנת שהגיעה לשלב חצי הגמר ברמת אינדיגו שבמחוז קנטו ובבעלותה אספיון קטן שהיה חבר של ג'יימס מאז שהוא זוכר את עצמו וגרם לו חשק להשיג לעצמו איווי שיתפתח לאספיון.
מאז שג'יימס היה קטן הוא הרגיש צורך להוכיח את עצמו בפניי ילידם אחרים בגלל שלעגו עליו שאביו לא היה מאמן אלא רק "מטפל" חלש בפוקימונים ושג'יימס לא יהיה שומה ממנו.דבר זה הרתיח את ג'יימס מאוד וגרם לו לפתח קצת נתק מאנשים חדשים ולוקח לו זמן להיפתח כלפי חברים חדשים.
לג'יימס יש גם שתי אחיות, גדולה וקטנה.
האחות הגדולה של ג'יימס, אמילי, סיימה את הלימודים שלה בבית אדם מולטרס ויצאה למסע הפוקימונים שלה אך חזרה מהר מאוד בגלל שנפגע על ידי שודד ראנדומלי במחוז והפוקימון שלה נגנב והבקשה שלה מג'יימס היא שיעבור את האקדמיה ברמה גבוהה יותר ממנה כדי שלא יקרה לו מה שקרה לה. דבר זה דירבן את ג'יימס להצליח והוא נרשם לאקדמיית הפוקימונים "ארסאוס" בזמן שאחותו הקטנה גלי נרשמה לאקדמייה אחרת ושם היא נחשבת לאחת המצליחות ביותר באקדמיה.
ג'יימס מדורבן מאוד להצליח בשביל אחותו הגדולה וגם בשביל להביא כבוד למשפחה שלו בקנטו ולגרום לילדים שצחקו על אביו ועליו לחזור בהם ולהתנצל בפניו לאחר שהוא יסיים את לימודיו.
ג'יימס נפרד מהוריו והלך לחברים שלו בפעם האחרונה ואמר להם "אתם, ה"חברים" שלי שצחתקם עליי ועל אבי, תתכונו לחזור בכם ולהתנצל בפניי לאחר שאני יסיים בהצטיינות את האקדמיה!" הוא אמר והסתובב עם דמעות בעיניים למשמע חבריו צוחקים עליו.
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

רובי מנוול [Ritsuka kun]

ספוילר

רקע: רובי נולד למשפחה עמידה בלב ליבו של מחוז ג'וטו. אימי הייתה וויטני, מנהיגת מכון העיר גולדנרוד כמובן שזה היה כמעט אחרי חמש עשרה שנה אחרי שהיא פרשה מהמכון. אבי היה מאמן מובחר ומכובד ברחבי המחוז.תמיד הוא היה מוקף בפוקימונים מאז ילדותו ומאז ומתמיד רצה לדעת עליהם כמה שיותר פרטים. משפחתו של רובי כמובן, הייתה מאוד מפורסמת בקרב חוקרי פוקימונים ומאמנים בכלל. עד היום רובי זוכר את האנשים שהיו מגיעים לאתגר את הוריו וכל קרב הוא למד עוד קצת על היצורים המופלאים שקוראים להם פוקימונים. בכל אופן, הוריו תמיד פינקו אותו ונתנו לו לראות קרבות אבל אף פעם לא להיתנסות בקרב משלו. אם רק היה נוגע בפוקדור שניהם היו לוקחים ממנו את הפוקדור מהיד בטענה שהם התחילו בגיל מאוחר ושזה לא לעניין, שילד קטן ישתמש בפוקימונים שלהם. לתקופה קצרה, ניסה רובי לגדל קטרפי (XP) שמצא בגינה, אבל זה לא הלך והמנקה הוציאה אותו מיד מהבית. הוריו ניסו לנחם אותו שיום יבוא והוא יקבל פוקימון רק שלא ירוץ מהר מידי בנוגע לפוקימון. רובי, לבסוף שכח מזה והמשיך בחיו. הוא הפך למצטיין בלימודיו וסיים בהצטיינות כל שנה בלימודיו הרגילים. אז מה קרה שרובי החליט ככה לנטוש הכל ולעבור לאקדמיה? הכל התחיל שרובי היה בן 12. הוריו החליטו שהם רוצים לאמץ ילד נוסף ואחרי כמה חודשים, הם הכניסו את ג'ו. ג'ו הייתה נערה בגילו גבוה, ג'ינג'ית עם עיניים בהירות וגוף מושלם( לילדה בן 12 כמובן) שניהם כמובן לא הסתדרו בכלל. ג'ו הייתה יותר מידי מחוננת בתחום הזה, והיא כבר בגיל 10 זכתה בתחרות מקומית בבית היתומים בה גרה בקרב פוקימונים. רובי קינא בה על זה. למרות שתמיד היה מוקף בפוקימונים, הוא לא נלחם בעצמו אף פעם. לילה אחד שהוריו יצאו לאיזו מסיבה מפוארת בעיר שניהם החליטו שיעשו קרב ביניהם. ג'ו בחרה את אחד מהפוקימונים של אביו, סאנפלורה והוא לקח את המילקטנק של אימו. בתוך עשר דקות מילקטנק הייתה על הרצפה מעולפת קשה. כמובן שהוריו חזרו הביתה הם התעצבנו על שניהם. באותה עת החליט רובי שהוא רוצה ללכת ללמוד באקדמיה שעליה דיברו כל התלמידים בכיתה. אחרי הכל הוא חייב לנצח את ג'ו והוא חייב ללמוד טריקים לעשות את זה. לכן, כ"כ שמח שקיבל את המכתב הזה והחליט שלא רק שהוא באמת הולך לשם, הוא יהיה גם התלמיד הכי טוב שהייתה באקדמיה הזאת ושעוד יזכרו את השם שלו.
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

היילי קליין[Alice]

ספוילר

רקע: היילו קליין, נולדה במחוז הוואן לזוג הורים רגילים, ''ממוצעים'' כפי שניתן לומר, ונקראה על פי הצעת אחיה הגדול-''היילו''. לא היה להם בית גדול מידי אך גם לא קטן מידי, היא הייתה האמצעית מבין שלושה ילדים-אחיה הגדול, קיין ואחותה הקטנה, מישל. היילו תמיד ראתה בתור קיין מודל לדוגמא-הוא כמעט סיים את האקדמיה ורוב שנותיו שם עברו עליו בבית הכחול-ארטיקונו. הוא היה תלמיד מצטיין כבר מהרגע הראשון.
יום אחד, כאשר קיין חזר לחופשה מהאקדמיה, הוא לקח את היילו ואת מישל לפארק, בתקופה זו הייתה היילו בסך הכל בת שלוש עשר ומישל כבת שש. בזמן שקיין הלך לרגע למלא את הבקבוק שהביא במים מהברזייה, שיחקו היילו ומישל בפארק שלפתע התקרבה אליהם חבורת זרים. הם היו שלושה גבים ושתי נשים, כולם לבושים בבגדים שחורים והדוקים, היילו לא הבינה מה קורה וכל שיכלה לעשות היה לעמו לפני אחותה הקטנה ולהתנהג כאילו היא לא מפחדת כלל. ''מה אתם רוצים?'' שאלה אותם היילו, אחד הגברים חייך ונתן לה אגרוף בפנים אשר העיף את היילו לאחור בחוזקה. מיד, קיין הגיע למקום ונאבק בחבורה המוזרה, הוא הצליח לגבור עליהם בעזרת הפוקימונים שלו אך נחבל קשה מידי ומת מפצעיו. מילותיו האחרונות היו מופנות להיילו- ''לעולם אל תכנעי, תקווה היא הדבר היחיד שמחזיק את העולם הזה''. מאותו יום ולאחר מכך החליטה היילו לעשות הכל בכדי להיות באותו הבית כמו קיין. לאחר מכן ובתור הוכחה לזיכרון שנצרב במוחה תמיד עטרה את החלק השמאלי של מצחה צלקת קטנה בצורת עיגול כמעט מושלם, כזכר לאגרוף שנתן לה האיש ההוא-היילו נשבעה כי היא תחזיר לו את הטובה הזאת.
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

אנדרו דיוויס[Amitlv ]

ספוילר

רקע: תדמיינו לכם להבה. עכשיו תדמיינו לכם התפרצות אש חזקה במיוחד, אחת כזאת שתגרום לכם להיבהל. אני היא אותה להבה. אני בוער! מעולם לא היה לאיש הסבר מדוע יש בי כל כך הרבה אנרגיה. אני מה שנקרא, OverHited. אני כל כך מלא אנרגיות עד כי לפעמים אני מפספס את הפרטים הקטנים. אל תבינו לא נכון, אני תמיד הייתי ילד מוכשר מאוד. אמא שלי למשל תמיד ידעה לספר שבעוד כולם למדו לזחול, אני למדתי לטפס על עצים.
הוריי דאגו מאוד כאשר הוחלט כי אין לצאת למסע פוקימונים לפני שעוברים ללמוד ב"ארכאוס". אחרי הכל, מעולם לא ישבתי למשך יותר מחצי שעה.
האמת, אני זוכר שניסו ללמד אותי לכתוב מבלי לעשות שגיאות כתיב ואפילו את זה לא הצלחתי לעשות. ידעתי כי זה הולך להוות לי למוקש, אך אם זה הדבר היחיד שמפריד ביני לבין מסע פוקימונים אני מתכוון להירשם לבית הספר.
אני זוכר, שליד הבית שלי היה מגדל מים גבוה ותמיד נהגתי לטפס מעלה, רחוק מכל הרעש והמהומה, רחוק מכל הדרישות והבקשות, מאי ההבנה ומהכעסים. נהגתי לקחת נשימה עמוקה ולהביט בנוף. אני זוכר שנהגתי לספור את כמות הפוקימונים שהייתי רואה והיה לי קל יותר לסכם בראש את כל המידע שלימדו אותי על הפוקימונים אל על במעלה מגדל המים. רעש המים הגועשים נדמה היה לחשי ליבי, שכן כעסתי על כל אלה שמעולם לא טרחו להבין כי מבעד לשגיאות הכתיב יש משמעות למילים הנכתבות, ולעוצמות האדירות והאנרגיות שלי מסתתר לו לב קטן, שסך הכל מעוניין להשתלב ולהצליח, אך הפרעות הקשב והריכוז שסביבי שבעיניי היו כחומות העוצרות את פרץ המים, רק הסתירו את התוכן האמיתי שבי, את הכשרונות והדמיון היצירתיות והתשוקה. זה אני. אנדרו דיוויס.
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

כריס בראון[Charmander ]

ספוילר

רקע: אתם לא שמעתם עליי אף פעם נכון? אני לא מתפלא. אני לא חושב שמישהו בכלל מכיר את השם שלי. לא, אני לא הזמר המפורסם, אני כריס, בן 16 ועצם העובדה שאני חלק ממשפחת בראון לא עושה אותי מפורסם יותר מדי. נכון, אבי מנהיג מכון וזה נכון שאימי מנהלת סלון יופי לפוקימונים אך אם תשאלו את הוריי כמה ילדים יש להם, סביר להניח שהתשובה תהיה שמונה, על אף שאנו תשעה אחים. אני בכלל לא קיים במחינתם.
ובכן, אני לא ילד שמסוגל להגיד בקול את דעתו ואם להיות כנים, לא נראה לי שיש לי בכלל דעה. לפעמים אני חושב שכולם צריכים לצאת למסע פוקימונים ולפעמים אני שוקל בכלל פשוט לסיים תואר במנהל עסקים. מה לי וליצורים הקסומים הללו, העולם כבר מזמן הבין כי מדובר בסכנה ממשית ואני לכשעצמי כבר ילד גדול.
אני לא חולם בלילות על פוקימונים ובכלל אני לא חולם. אין לי זמן לחלומות.
היי, אל תחשבו שאני כה משעמם, אחרי הכל אני בראון, לכל אחד מאיתנו יש כישרון כלשהו. המוח שלי מפותח בכשלושה אחוזים מאדם אחר ועל פי מחקר שקראתי המוח שלי מנצל שטח רב יותר מכל אדם אחר שחי סביבי.
אני לא מאמין גדול בנסיונות פרקטיים אלא בתיאוריה. תיאוריה זו דרך מדהימה להעריך מצב ולחקור אותו מבלי בסופו של דבר לנסות אותו ולהסתכן. מה הצורך בלהסתכן כשהכל תיאורתית מונח בפניך.
אני בן זקונים. מה שמותיר אותי הרבה פעמים לבד בבית כשההורים לא נמצאים ולהורי תמיד היתה יכולת לקנות את כל מה שהיה נחוץ לי. היה לי יותר כסף בבנק הפרטי שלי ממשפחה ממוצעת שחוסכת במשך שבע שנים. בגיל שש עשרה כבר רכשתי לעצמי מכונית (יכולתי לקנות חדשה, אך אני מאמין בפשטות. הרכבים החדשים של היום מודרניים מדי!)
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה מצאתי לנכון להירשם ל'ארכאוס'. קודם כל יש מידע חיוני לפוקימונים. אחרי הכל אני בטוח שלמדע אין הסבר לכל הג'מבו ממבו שהם עושים. אבל גם המשפחה שלי גרמה לי לתהות לגבי עצם העולם הזה.
כסף לא חסר לי, המשפחה שלי בעלת הון רב שכן אבי ואימי מצליחים מאוד בעבודתם. יש רק דבר אחד שהוא אכן מפריע לי, עד כמה שאני שונא להודות בזה, מעולם לא תשמעו אותי מזכיר את זב ביום יום אך זה מפריע לי. בכל פעם שאני רואה ילדים בני גילי משתובבים אני מרבה לקטר עליהם בכעס, אך בליבי ידעתי היטב כי משאלת ליבי היא להיות בקרבם.
אבי ערב אחד קרא לי לשיחה חשובה והבהיר לי את מצבי. הוא צעק עלי בטענה כי אני בוחר לנדות את עצמי מהמשפחה והכי כאב לו שאני בעצמי מנתק את עצמי מילדים בני גילי. ידוע לי כי מבחינה חברתית אני נמצא בעמדה נמוכה ובתוך תוכי מעולם לא רציתי להיות. אבי טוען שכדי לצאת מהמצב הזה עליי להתעניין בפוקימונים, לצאת למכללה ולהשאיר את הרכב בבית. מי יודע, אחרי הכל אני בראון. הבריונים תמיד ידעו להילחם כמו שצריך..
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

ג'ון ווילסון[חמוסף ]

ספוילר

רקע: שלום, שמי ג'ון ווילסון, אני מגיע ממחוז ג'וטו, אני בן לשני הורים מגדלי ומרבי פוקימונים והבית שלי ומה שמסביבו הוא שטח הגידול, כולל ה"חממה" בה אנחנו שומרים את הביצים. כמו שציינתי קודם, ההורים שלי הם מגדלי פוקימונים, זאת אומרת שאת רוב זמנם הם מבלים עם הפוקימונים אשר ניתנים להם על ידי מאמנים, מתאמים, ומגדלים אחרים כאחד. בתור ילד תמיד הסתכלתי על אותם האנשים בהערצה, כל האנשים שהיו מסוגלים לצאת למסע, לתפוס פוקימונים משלהם ולגדל אותם להיות משהו הרבה יותר, הם נראו לי מדהימים ופנטזתי על מסע משלי כל פעם שהיה בא מישהו חדש אלינו. כמו כן, ענייני הרבייה והגידול היו מעניינים ומרתקים, את זמני הפנוי העברתי בחברת הפוקימונים ונקשרתי אליהם או שהייתי עוזר להורי ולומד על המקצוע הזה תוך כדי עשייה. ככל שהתבגרתי כך ניתנה לי יותר אחריות והעזרה שנתתי הייתה גדולה יותר, מי רק להיות זה שמשגיח ומשחק עם הפוקימונים נהייתי מי שמקבל אנשים למקום או אחראי על הביצים, עבודות לא קלות שאני בטוח שחיזקו את הרצון שלי למסע משלי והתחברות עם פוקימונים שונים. למרות איך שאני ראיתי את העולם, כמקום גדול ומופלא בו אוכל למצוא המון פוקימונים נפלאים, תמיד היו בטלוויזיה שידורי חדשות מאוד שונים מהתיאור שלי, הרבה מאוד פעמים דיברו על הריגות ברחבי המחוז, אנסים שמסתובבים חופשי והרבה מאוד גנבות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה, למרות שהשידורים האלו היו בתכיפות גבוהה יחסית הייתי בטוח שלא יקרה לי או להורים שלי כלום, זה עד שאכן קרה משהו. אני זוכר איך זה היה, אחד הלקוחות שהגיע לחנות ביקש שנטפל בפוקימון שלו ונשלח אותו אליו לאחר כשבוע, בגלל הזמן הקצר עשינו כמיטב יכולתנו לטפל בו כמו שצריך ולהחזיר אותו במצב הטוב ביותר, אך כדי להחזיר אותו היה על אחד מאיתנו לקחת אותו אל בעליו, מה שלא נראה לי נורא בגלל המרחק שלא היה ממש רחוק. כמובן שאני רציתי להתנדב אבל עם כל מה שהלך בחוץ ההורים שלי לא נתנו לי ולבסוף הוחלט שאבא שלי יעשה את זה. הוא יצא עם הפוקימון והבטיח לחזור עוד כמה שעות אבל זה לא קרה, חיכינו כל הלילה כדי שיחזור וכבר התחלנו להעלות השערות על הרע ביותר. מבלי שאמי ידעה שמתי את הג'קט שלי, לקחתי פנס והתגנבתי החוצה כדי לחפש אחריו, לאחר כמה שעות מצאתי אותו על הרצפה עם המון חבלות ופצעים על גופו, זה היה מחזה נורא לראות אך נראה היה שהוא עדיין חי ולכן החלטתי לסחוב אותו הביתה. זה לקח הרבה זמן אבל לבסוף הגענו ואמא שלי מיד עזרה לי להכניס אותו פנימה, במשך שבועות ניסינו לטפל בו עד כמה שיכולנו ולקח לו עוד הרבה יותר זמן להחלים, זה היה ממש מזל שהוא לא נפגע יותר. אני תמיד זכרתי את החוויה הזאת, ומאז תמיד הקשבתי קרוב לדיווחים בטלוויזיה, הפעם האמנתי להם בדיוק כמו שהם היו. כשהזמן התחיל לעבור וחזרנו לתקוד המקורי שלנו, החיים חזרו להיות כמו שהיו קודם, אבל אני לקחתי על עצמי מטרה, החלטתי שאני רוצה לעזור להפסיק את הפשע במחוזות השונים, שלא יקרה לאף אחד מה שקרה לאבא שלי. הצעד הראשון היה לצאת למסע משלי אבל ההורים שלי לא הסכימו בשום אופן לכן הייתי צריך למצוא תחליף למסע כבר מעכשיו, זה הרגע בו שמעתי על האקדמיה "ארסאוס" ושאר האקדמיות למאמנים, הבנתי שכדי לצאת למסע משלי עלי להצטרף לאחת האקדמיות האלו וללמוד את כל מה שצריך כדי לקבל את הכישורים המתאימים למסע משלי ורק אז אוכל לצאת אליו ולהשיג את מטרתי, לכן ניסיתי להתקבל את האקדמיה "ארסאוס" על פי המדיניות במחוז. לאחר כמה שבועות קיבלתי את המכתב שהודיע לי על כניסתי לאקדמיה והייתי מאוד נרגש ושמח, זה היה השלב הראשון מבין השלבים שאצטרך לעבור כדי לצאת למסע בעצמי.
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

הארי רודוואל [NivX10 ]

ספוילר

רקע: "אני פשוט לא מאמין. קיבלתי את המכתב הזה, סוף סוף קיבלתי את ההזמנה הארורה, ווואווו כמה שזה משגע!!! הינה אבא, הינה אמא מעתה אני יהיה טוב כמו אחותי סינתיה. אפילו טוב ממנה עוד תראו!" זוהי השורה וחצי האחרונה שכתבתי במכתב. מכתב שכתבתי להורים כי לא יכולתי להגיד זאת להם בעיניים. אני שמי הארי, אני בא ממשפחה מאוד מוצלחת, מבוססת ומפורסמת. משפחת רודוואל משפחתה של "סינתיה גיבורת מחוז סינו המהוללת"...
פיכס... זה מה שיש לי לאמר.
מה היא יודעת על פוקימונים? לא יותר ממני. יש כאלה שיגידו שאני יהיר או שחצן או חוצפן והאמת שהכל נכון ובצדק. מותר לי להיות כזה, אני הכי טוב. אני באמת... הכי טוב. תמיד מבית הספר היסודי הרעיפו עליי שבחים ניצחתי בכל התחרויות האירוניות והאמת שאף פעם לא התאמצתי בכל הקרבות באקדמיית בית הספר היסודי. אני בא מהעיר סלדון שבקנטו, כן כן... משם סינתיה באה במקור, הלכה לחפש את עצמה במחוזות אחרים למרות שקנטו הוא הטוב מכולם בואו נודה בזה. כולם כלכך תופסים ממנה, מאחותי, היא מאמנת טובה. אבל אני? אני משהו אחר, אני עילוי... כמעט איבדתי תקווה שהגעתי לגיל 16 מבלי שיזמינו אותי עד עכשיו ל-"ארסאוס" בעוד להתחשב בעובדה שאחותי הצטיינה שם.
אבל עכשיו, עכשיו אני אלמד שם. עכשיו אני אתקדם, אצטיין בבית ארטיקונו ואוכיח לכולם את הטענה שלי, שאני באמת הכי טוב שיש!
תיאור:
דירוג נוכחי: 150/150
בית נוכחי: ---
פוקימונים:

אפשר להגיב!

שם: ג'יימס
גיל: 16
רקע:
ג'יימס נולד במוז קנטו למשפחת המונה 5 נפשות כולל הוא עצמו.
אביו הוא מגדל פוקימונים מפורסם במחוז ומאז ג'יימס היה קטן הוא אהב את העבודה של אביו והיה עוזר לו הרבה מאוד בטיפול הפוקימונים ורכש מזה ניסיון רב על טיפול בפוקימונים.
אמו של ג'יימס הייתה מאמנת שהגיעה לשלב חצי הגמר ברמת אינדיגו שבמחוז קנטו ובבעלותה אספיון קטן שהיה חבר של ג'יימס מאז שהוא זוכר את עצמו וגרם לו חשק להשיג לעצמו איווי שיתפתח לאספיון.
מאז שג'יימס היה קטן הוא הרגיש צורך להוכיח את עצמו בפניי ילידם אחרים בגלל שלעגו עליו שאביו לא היה מאמן אלא רק "מטפל" חלש בפוקימונים ושג'יימס לא יהיה שומה ממנו.דבר זה הרתיח את ג'יימס מאוד וגרם לו לפתח קצת נתק מאנשים חדשים ולוקח לו זמן להיפתח כלפי חברים חדשים.
לג'יימס יש גם שתי אחיות, גדולה וקטנה.
האחות הגדולה של ג'יימס, אמילי, סיימה את הלימודים שלה בבית אדם מולטרס ויצאה למסע הפוקימונים שלה אך חזרה מהר מאוד בגלל שנפגע על ידי שודד ראנדומלי במחוז והפוקימון שלה נגנב והבקשה שלה מג'יימס היא שיעבור את האקדמיה ברמה גבוהה יותר ממנה כדי שלא יקרה לו מה שקרה לה. דבר זה דירבן את ג'יימס להצליח והוא נרשם לאקדמיית הפוקימונים "ארסאוס" בזמן שאחותו הקטנה גלי נרשמה לאקדמייה אחרת ושם היא נחשבת לאחת המצליחות ביותר באקדמיה.
ג'יימס מדורבן מאוד להצליח בשביל אחותו הגדולה וגם בשביל להביא כבוד למשפחה שלו בקנטו ולגרום לילדים שצחקו על אביו ועליו לחזור בהם ולהתנצל בפניו לאחר שהוא יסיים את לימודיו.
ג'יימס נפרד מהוריו והלך לחברים שלו בפעם האחרונה ואמר להם "אתם, ה"חברים" שלי שצחתקם עליי ועל אבי, תתכונו לחזור בכם ולהתנצל בפניי לאחר שאני יסיים בהצטיינות את האקדמיה!" הוא אמר והסתובב עם דמעות בעיניים למשמע חבריו צוחקים עליו.
תיאור:
מספר: 15
רומאנס: 55%
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: צהוב זאפדוס (הכי כיף להתחיל מלמטה)
הערות/בקשות:להשיג איווי P:

שם: רובי מרוול
גיל: 16
רקע: רובי נולד למשפחה עמידה בלב ליבו של מחוז ג'וטו. אימי הייתה וויטני, מנהיגת מכון העיר גולדנרוד כמובן שזה היה כמעט אחרי חמש עשרה שנה אחרי שהיא פרשה מהמכון. אבי היה מאמן מובחר ומכובד ברחבי המחוז.תמיד הוא היה מוקף בפוקימונים מאז ילדותו ומאז ומתמיד רצה לדעת עליהם כמה שיותר פרטים. משפחתו של רובי כמובן, הייתה מאוד מפורסמת בקרב חוקרי פוקימונים ומאמנים בכלל. עד היום רובי זוכר את האנשים שהיו מגיעים לאתגר את הוריו וכל קרב הוא למד עוד קצת על היצורים המופלאים שקוראים להם פוקימונים. בכל אופן, הוריו תמיד פינקו אותו ונתנו לו לראות קרבות אבל אף פעם לא להיתנסות בקרב משלו. אם רק היה נוגע בפוקדור שניהם היו לוקחים ממנו את הפוקדור מהיד בטענה שהם התחילו בגיל מאוחר ושזה לא לעניין, שילד קטן ישתמש בפוקימונים שלהם. לתקופה קצרה, ניסה רובי לגדל קטרפי (XP) שמצא בגינה, אבל זה לא הלך והמנקה הוציאה אותו מיד מהבית. הוריו ניסו לנחם אותו שיום יבוא והוא יקבל פוקימון רק שלא ירוץ מהר מידי בנוגע לפוקימון. רובי, לבסוף שכח מזה והמשיך בחיו. הוא הפך למצטיין בלימודיו וסיים בהצטיינות כל שנה בלימודיו הרגילים. אז מה קרה שרובי החליט ככה לנטוש הכל ולעבור לאקדמיה? הכל התחיל שרובי היה בן 12. הוריו החליטו שהם רוצים לאמץ ילד נוסף ואחרי כמה חודשים, הם הכניסו את ג'ו. ג'ו הייתה נערה בגילו גבוה, ג'ינג'ית עם עיניים בהירות וגוף מושלם( לילדה בן 12 כמובן) שניהם כמובן לא הסתדרו בכלל. ג'ו הייתה יותר מידי מחוננת בתחום הזה, והיא כבר בגיל 10 זכתה בתחרות מקומית בבית היתומים בה גרה בקרב פוקימונים. רובי קינא בה על זה. למרות שתמיד היה מוקף בפוקימונים, הוא לא נלחם בעצמו אף פעם. לילה אחד שהוריו יצאו לאיזו מסיבה מפוארת בעיר שניהם החליטו שיעשו קרב ביניהם. ג'ו בחרה את אחד מהפוקימונים של אביו, סאנפלורה והוא לקח את המילקטנק של אימו. בתוך עשר דקות מילקטנק הייתה על הרצפה מעולפת קשה. כמובן שהוריו חזרו הביתה הם התעצבנו על שניהם. באותה עת החליט רובי שהוא רוצה ללכת ללמוד באקדמיה שעליה דיברו כל התלמידים בכיתה. אחרי הכל הוא חייב לנצח את ג'ו והוא חייב ללמוד טריקים לעשות את זה. לכן, כ"כ שמח שקיבל את המכתב הזה והחליט שלא רק שהוא באמת הולך לשם, הוא יהיה גם התלמיד הכי טוב שהייתה באקדמיה הזאת ושעוד יזכרו את השם שלו.
תיאור:
מספר: 66
רומאנס: 0 יש מספיק כבר P:
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: אדום מולטרס
הערות/בקשות: חולה על נורמאל ועל רעל.. סתם שתדע :P

שם: היילי קליין
גיל: 16
רקע: היילו קליין, נולדה במחוז הוואן לזוג הורים רגילים, ''ממוצעים'' כפי שניתן לומר, ונקראה על פי הצעת אחיה הגדול-''היילו''. לא היה להם בית גדול מידי אך גם לא קטן מידי, היא הייתה האמצעית מבין שלושה ילדים-אחיה הגדול, קיין ואחותה הקטנה, מישל. היילו תמיד ראתה בתור קיין מודל לדוגמא-הוא כמעט סיים את האקדמיה ורוב שנותיו שם עברו עליו בבית הכחול-ארטיקונו. הוא היה תלמיד מצטיין כבר מהרגע הראשון.
יום אחד, כאשר קיין חזר לחופשה מהאקדמיה, הוא לקח את היילו ואת מישל לפארק, בתקופה זו הייתה היילו בסך הכל בת שלוש עשר ומישל כבת שש. בזמן שקיין הלך לרגע למלא את הבקבוק שהביא במים מהברזייה, שיחקו היילו ומישל בפארק שלפתע התקרבה אליהם חבורת זרים. הם היו שלושה גבים ושתי נשים, כולם לבושים בבגדים שחורים והדוקים, היילו לא הבינה מה קורה וכל שיכלה לעשות היה לעמו לפני אחותה הקטנה ולהתנהג כאילו היא לא מפחדת כלל. ''מה אתם רוצים?'' שאלה אותם היילו, אחד הגברים חייך ונתן לה אגרוף בפנים אשר העיף את היילו לאחור בחוזקה. מיד, קיין הגיע למקום ונאבק בחבורה המוזרה, הוא הצליח לגבור עליהם בעזרת הפוקימונים שלו אך נחבל קשה מידי ומת מפצעיו. מילותיו האחרונות היו מופנות להיילו- ''לעולם אל תכנעי, תקווה היא הדבר היחיד שמחזיק את העולם הזה''. מאותו יום ולאחר מכך החליטה היילו לעשות הכל בכדי להיות באותו הבית כמו קיין. לאחר מכן ובתור הוכחה לזיכרון שנצרב במוחה תמיד עטרה את החלק השמאלי של מצחה צלקת קטנה בצורת עיגול כמעט מושלם, כזכר לאגרוף שנתן לה האיש ההוא-היילו נשבעה כי היא תחזיר לו את הטובה הזאת. (סורי על ניסוח הגרוע לא מזמן חזרתי מהטקס של העיר שלי ואני לא בפוקוס)
תיאור:
מספר: = 57
רומאנס: 80%
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: אדום מולטראס (:
הערות/בקשות: המשחק הזה נראה לי ממש טוב ומעניין, גם הרעיון חדשני אז קבל ח''ח עליו (:

שם: אנדרו דיוויס

גיל: 16

תיאור:

רקע: תדמיינו לכם להבה. עכשיו תדמיינו לכם התפרצות אש חזקה במיוחד, אחת כזאת שתגרום לכם להיבהל. אני היא אותה להבה. אני בוער! מעולם לא היה לאיש הסבר מדוע יש בי כל כך הרבה אנרגיה. אני מה שנקרא, OverHited. אני כל כך מלא אנרגיות עד כי לפעמים אני מפספס את הפרטים הקטנים. אל תבינו לא נכון, אני תמיד הייתי ילד מוכשר מאוד. אמא שלי למשל תמיד ידעה לספר שבעוד כולם למדו לזחול, אני למדתי לטפס על עצים.
הוריי דאגו מאוד כאשר הוחלט כי אין לצאת למסע פוקימונים לפני שעוברים ללמוד ב"ארכאוס". אחרי הכל, מעולם לא ישבתי למשך יותר מחצי שעה.
האמת, אני זוכר שניסו ללמד אותי לכתוב מבלי לעשות שגיאות כתיב ואפילו את זה לא הצלחתי לעשות. ידעתי כי זה הולך להוות לי למוקש, אך אם זה הדבר היחיד שמפריד ביני לבין מסע פוקימונים אני מתכוון להירשם לבית הספר.
אני זוכר, שליד הבית שלי היה מגדל מים גבוה ותמיד נהגתי לטפס מעלה, רחוק מכל הרעש והמהומה, רחוק מכל הדרישות והבקשות, מאי ההבנה ומהכעסים. נהגתי לקחת נשימה עמוקה ולהביט בנוף. אני זוכר שנהגתי לספור את כמות הפוקימונים שהייתי רואה והיה לי קל יותר לסכם בראש את כל המידע שלימדו אותי על הפוקימונים אל על במעלה מגדל המים. רעש המים הגועשים נדמה היה לחשי ליבי, שכן כעסתי על כל אלה שמעולם לא טרחו להבין כי מבעד לשגיאות הכתיב יש משמעות למילים הנכתבות, ולעוצמות האדירות והאנרגיות שלי מסתתר לו לב קטן, שסך הכל מעוניין להשתלב ולהצליח, אך הפרעות הקשב והריכוז שסביבי שבעיניי היו כחומות העוצרות את פרץ המים, רק הסתירו את התוכן האמיתי שבי, את הכשרונות והדמיון היצירתיות והתשוקה. זה אני. אנדרו דיוויס.

מספר: 42

רומאנס: לא משנה לי כל כך... מה שבא לך

בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: תאמת אני לא רוצה להיות בהכי גבוהה לי יהיה טוב איפה שתסים אותי

הערות/בקשות: להתקבל. הטופס דרש ממני המון כוחות נפש לסכם את עצמי אל תוך הרקע. וגם אני הכי אוהב פוקמוני אופל או דרקון או קרח....

שם: כריס בראון.
גיל: 16
תיאור:
רקע: אתם לא שמעתם עליי אף פעם נכון? אני לא מתפלא. אני לא חושב שמישהו בכלל מכיר את השם שלי. לא, אני לא הזמר המפורסם, אני כריס, בן 16 ועצם העובדה שאני חלק ממשפחת בראון לא עושה אותי מפורסם יותר מדי. נכון, אבי מנהיג מכון וזה נכון שאימי מנהלת סלון יופי לפוקימונים אך אם תשאלו את הוריי כמה ילדים יש להם, סביר להניח שהתשובה תהיה שמונה, על אף שאנו תשעה אחים. אני בכלל לא קיים במחינתם.
ובכן, אני לא ילד שמסוגל להגיד בקול את דעתו ואם להיות כנים, לא נראה לי שיש לי בכלל דעה. לפעמים אני חושב שכולם צריכים לצאת למסע פוקימונים ולפעמים אני שוקל בכלל פשוט לסיים תואר במנהל עסקים. מה לי וליצורים הקסומים הללו, העולם כבר מזמן הבין כי מדובר בסכנה ממשית ואני לכשעצמי כבר ילד גדול.
אני לא חולם בלילות על פוקימונים ובכלל אני לא חולם. אין לי זמן לחלומות.
היי, אל תחשבו שאני כה משעמם, אחרי הכל אני בראון, לכל אחד מאיתנו יש כישרון כלשהו. המוח שלי מפותח בכשלושה אחוזים מאדם אחר ועל פי מחקר שקראתי המוח שלי מנצל שטח רב יותר מכל אדם אחר שחי סביבי.
אני לא מאמין גדול בנסיונות פרקטיים אלא בתיאוריה. תיאוריה זו דרך מדהימה להעריך מצב ולחקור אותו מבלי בסופו של דבר לנסות אותו ולהסתכן. מה הצורך בלהסתכן כשהכל תיאורתית מונח בפניך.
אני בן זקונים. מה שמותיר אותי הרבה פעמים לבד בבית כשההורים לא נמצאים ולהורי תמיד היתה יכולת לקנות את כל מה שהיה נחוץ לי. היה לי יותר כסף בבנק הפרטי שלי ממשפחה ממוצעת שחוסכת במשך שבע שנים. בגיל שש עשרה כבר רכשתי לעצמי מכונית (יכולתי לקנות חדשה, אך אני מאמין בפשטות. הרכבים החדשים של היום מודרניים מדי!)
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה מצאתי לנכון להירשם ל'ארכאוס'. קודם כל יש מידע חיוני לפוקימונים. אחרי הכל אני בטוח שלמדע אין הסבר לכל הג'מבו ממבו שהם עושים. אבל גם המשפחה שלי גרמה לי לתהות לגבי עצם העולם הזה.
כסף לא חסר לי, המשפחה שלי בעלת הון רב שכן אבי ואימי מצליחים מאוד בעבודתם. יש רק דבר אחד שהוא אכן מפריע לי, עד כמה שאני שונא להודות בזה, מעולם לא תשמעו אותי מזכיר את זב ביום יום אך זה מפריע לי. בכל פעם שאני רואה ילדים בני גילי משתובבים אני מרבה לקטר עליהם בכעס, אך בליבי ידעתי היטב כי משאלת ליבי היא להיות בקרבם.
אבי ערב אחד קרא לי לשיחה חשובה והבהיר לי את מצבי. הוא צעק עלי בטענה כי אני בוחר לנדות את עצמי מהמשפחה והכי כאב לו שאני בעצמי מנתק את עצמי מילדים בני גילי. ידוע לי כי מבחינה חברתית אני נמצא בעמדה נמוכה ובתוך תוכי מעולם לא רציתי להיות. אבי טוען שכדי לצאת מהמצב הזה עליי להתעניין בפוקימונים, לצאת למכללה ולהשאיר את הרכב בבית. מי יודע, אחרי הכל אני בראון. הבריונים תמיד ידעו להילחם כמו שצריך.
מספר: 28
רומאנס: 0
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: צהוב זאפדוס.
הערות/בקשות: צ'ארמנדר. יום אחד.. חח

שם: נייתן צ'מפיון
גיל: 16
רקע:אני נייתן צ'מפיון האמת ששם משפחתי האמיתי הוא צ'מפר,אך בגלל ששני האחים הגדולים שלי היו אלופים בעבר אז מכנים את המשפחה כך,אני גר במחוז קנטו עם אמא שלי,אחי הקטן ואבא שלי שרוב הזמן מנהל עם הארקניין שלו את תחנת המשטרה של ורידיאן.
האמת תמיד חלמתי להיות אלוף ולהיות בכלל מאמן פוקימונים,אני שואף להיות החזק ביותר מבני משפחת צ'מפיון ורוצה ללמוד ולהתחבר יותר לעולם הפוקימונים.
יום אחד בזמן שעוד הייתי עם אבי בתחנת המשטרה מנסה ללמוד לאלף גראולית'ים בא אחי הגדול ביותר ביחד עם לאקסריי שלו,
אני אוהב את לאקסריי פעם הייתי מטפל בו שהיה עוד שינקס.
אחי בא ודיבר עם אבי על משהוא חשוב לפי מה שהבנתי אחי רשם משהוא ושם בדואר.
שבועיים עברו וקיבלתי מכתב ובו כתוב את הדבר המשמח ביותר אני יכול ללכת לאקדמיית ארסאוס והבנתי שזה מה שאחי עשה.
תיאור:
מספר:11
רומאנס:70%
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: מולטרס אדום
הערות/בקשות:שינקס שולט!!!

פורסם במקור על ידי Creep

ג'יימס ~

כבר שמח שיש רשומים.
כמה דברים על הרקע:
א) מישהו אמר שצוות רוקט הם חלק מהעלילה של המשחק הזה? כי הם לא...
ב) הרקע יחסית ממש קצר. תוכל להרחיב אותו?
בסך הכל, הרקע די מעניין, הייתי רק שמח אם היית מרחיב יותר את הרקע.
תפרסם כאן הודעה שערכת.

ערכתי את ההודעה

שם: ג'ון ווילסון.
גיל: 16.
רקע: שלום, שמי ג'ון ווילסון, אני מגיע ממחוז ג'וטו, אני בן לשני הורים מגדלי ומרבי פוקימונים והבית שלי ומה שמסביבו הוא שטח הגידול, כולל ה"חממה" בה אנחנו שומרים את הביצים. כמו שציינתי קודם, ההורים שלי הם מגדלי פוקימונים, זאת אומרת שאת רוב זמנם הם מבלים עם הפוקימונים אשר ניתנים להם על ידי מאמנים, מתאמים, ומגדלים אחרים כאחד. בתור ילד תמיד הסתכלתי על אותם האנשים בהערצה, כל האנשים שהיו מסוגלים לצאת למסע, לתפוס פוקימונים משלהם ולגדל אותם להיות משהו הרבה יותר, הם נראו לי מדהימים ופנטזתי על מסע משלי כל פעם שהיה בא מישהו חדש אלינו. כמו כן, ענייני הרבייה והגידול היו מעניינים ומרתקים, את זמני הפנוי העברתי בחברת הפוקימונים ונקשרתי אליהם או שהייתי עוזר להורי ולומד על המקצוע הזה תוך כדי עשייה. ככל שהתבגרתי כך ניתנה לי יותר אחריות והעזרה שנתתי הייתה גדולה יותר, מי רק להיות זה שמשגיח ומשחק עם הפוקימונים נהייתי מי שמקבל אנשים למקום או אחראי על הביצים, עבודות לא קלות שאני בטוח שחיזקו את הרצון שלי למסע משלי והתחברות עם פוקימונים שונים. למרות איך שאני ראיתי את העולם, כמקום גדול ומופלא בו אוכל למצוא המון פוקימונים נפלאים, תמיד היו בטלוויזיה שידורי חדשות מאוד שונים מהתיאור שלי, הרבה מאוד פעמים דיברו על הריגות ברחבי המחוז, אנסים שמסתובבים חופשי והרבה מאוד גנבות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה, למרות שהשידורים האלו היו בתכיפות גבוהה יחסית הייתי בטוח שלא יקרה לי או להורים שלי כלום, זה עד שאכן קרה משהו. אני זוכר איך זה היה, אחד הלקוחות שהגיע לחנות ביקש שנטפל בפוקימון שלו ונשלח אותו אליו לאחר כשבוע, בגלל הזמן הקצר עשינו כמיטב יכולתנו לטפל בו כמו שצריך ולהחזיר אותו במצב הטוב ביותר, אך כדי להחזיר אותו היה על אחד מאיתנו לקחת אותו אל בעליו, מה שלא נראה לי נורא בגלל המרחק שלא היה ממש רחוק. כמובן שאני רציתי להתנדב אבל עם כל מה שהלך בחוץ ההורים שלי לא נתנו לי ולבסוף הוחלט שאבא שלי יעשה את זה. הוא יצא עם הפוקימון והבטיח לחזור עוד כמה שעות אבל זה לא קרה, חיכינו כל הלילה כדי שיחזור וכבר התחלנו להעלות השערות על הרע ביותר. מבלי שאמי ידעה שמתי את הג'קט שלי, לקחתי פנס והתגנבתי החוצה כדי לחפש אחריו, לאחר כמה שעות מצאתי אותו על הרצפה עם המון חבלות ופצעים על גופו, זה היה מחזה נורא לראות אך נראה היה שהוא עדיין חי ולכן החלטתי לסחוב אותו הביתה. זה לקח הרבה זמן אבל לבסוף הגענו ואמא שלי מיד עזרה לי להכניס אותו פנימה, במשך שבועות ניסינו לטפל בו עד כמה שיכולנו ולקח לו עוד הרבה יותר זמן להחלים, זה היה ממש מזל שהוא לא נפגע יותר. אני תמיד זכרתי את החוויה הזאת, ומאז תמיד הקשבתי קרוב לדיווחים בטלוויזיה, הפעם האמנתי להם בדיוק כמו שהם היו. כשהזמן התחיל לעבור וחזרנו לתקוד המקורי שלנו, החיים חזרו להיות כמו שהיו קודם, אבל אני לקחתי על עצמי מטרה, החלטתי שאני רוצה לעזור להפסיק את הפשע במחוזות השונים, שלא יקרה לאף אחד מה שקרה לאבא שלי. הצעד הראשון היה לצאת למסע משלי אבל ההורים שלי לא הסכימו בשום אופן לכן הייתי צריך למצוא תחליף למסע כבר מעכשיו, זה הרגע בו שמעתי על האקדמיה "ארסאוס" ושאר האקדמיות למאמנים, הבנתי שכדי לצאת למסע משלי עלי להצטרף לאחת האקדמיות האלו וללמוד את כל מה שצריך כדי לקבל את הכישורים המתאימים למסע משלי ורק אז אוכל לצאת אליו ולהשיג את מטרתי, לכן ניסיתי להתקבל את האקדמיה "ארסאוס" על פי המדיניות במחוז. לאחר כמה שבועות קיבלתי את המכתב שהודיע לי על כניסתי לאקדמיה והייתי מאוד נרגש ושמח, זה היה השלב הראשון מבין השלבים שאצטרך לעבור כדי לצאת למסע בעצמי.
תיאור:
מספר: 7.
רומאנס: לא מבין ממש מה הקטע עם האחוזים, שיהיה 80%.
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: צהוב זאפדוס.
הערות/בקשות: אלקיד בבקשה 3>

שם: הארי רודוואל.
גיל: 16
רקע: "אני פשוט לא מאמין. קיבלתי את המכתב הזה, סוף סוף קיבלתי את ההזמנה הארורה, ווואווו כמה שזה משגע!!! הינה אבא, הינה אמא מעתה אני יהיה טוב כמו אחותי סינתיה. אפילו טוב ממנה עוד תראו!" זוהי השורה וחצי האחרונה שכתבתי במכתב. מכתב שכתבתי להורים כי לא יכולתי להגיד זאת להם בעיניים. אני שמי הארי, אני בא ממשפחה מאוד מוצלחת, מבוססת ומפורסמת. משפחת רודוואל משפחתה של "סינתיה גיבורת מחוז סינו המהוללת"...
פיכס... זה מה שיש לי לאמר.
מה היא יודעת על פוקימונים? לא יותר ממני. יש כאלה שיגידו שאני יהיר או שחצן או חוצפן והאמת שהכל נכון ובצדק. מותר לי להיות כזה, אני הכי טוב. אני באמת... הכי טוב. תמיד מבית הספר היסודי הרעיפו עליי שבחים ניצחתי בכל התחרויות האירוניות והאמת שאף פעם לא התאמצתי בכל הקרבות באקדמיית בית הספר היסודי. אני בא מהעיר סלדון שבקנטו, כן כן... משם סינתיה באה במקור, הלכה לחפש את עצמה במחוזות אחרים למרות שקנטו הוא הטוב מכולם בואו נודה בזה. כולם כלכך תופסים ממנה, מאחותי, היא מאמנת טובה. אבל אני? אני משהו אחר, אני עילוי... כמעט איבדתי תקווה שהגעתי לגיל 16 מבלי שיזמינו אותי עד עכשיו ל-"ארסאוס" בעוד להתחשב בעובדה שאחותי הצטיינה שם.
אבל עכשיו, עכשיו אני אלמד שם. עכשיו אני אתקדם, אצטיין בבית ארטיקונו ואוכיח לכולם את הטענה שלי, שאני באמת הכי טוב שיש!
תיאור:.
מספר: 64
רומאנס: 40%
בית אליו אתם מועדפים להשתבץ: אדום מולטרס, כמה שיותר קרוב לכחול מבחינתי. שיתקשר לרקע.
הערות/בקשות: יחס קטן לרקע בעלילה של המשחק, יהיה מעניין שיהיו ממני ציפיות גדולות ולחץ גדול על כתפיי הדמות בגלל שהוא "אח של..."
ואחד ההתפתחויות לאיווי איזה שבאלך. וואוו זה יהיה ממש מדהים.