סיפור חיי

שלום, כאן אספר את סיפור חיי היוצא דופן והמרגש.
אשמח אם תקראו בו ותבינו אילו חיים יוצאי דופן יש לי.

הקדמה:
"בואי נשרוף אותו!", זה המשפט הראשון שנשמע באזניי כשנולדתי.
כבר מאז שאני זוכר את עצמי כתינוק טרי, ממש בן שניה אחת, הוריי שנאו אותי.
הם הכו אותי בגלל צורת ראשי... ראשי היה מרובע, אינני מבין מהי הסיבה לשנאת הצורה הזו...
אני זוכר את זה כאילו זה היה ממש אמש. הוריי היו לוקחים כלים שונים ומכים אותי איתם.
כולם ראו את סימניי הכחולים ודאגו לשלומי, אך אמרתי שזה קרה מנפילות במדרגות. אבל לא עוד... לא יכלתי לסבול יותר את החיים האלו! הלכתי אל ארגז הכלים של אבי, ומאז כל חיי השתנו...





פרק 1: ראש מלבן?
מאותו הרגע שכבר גדלתי והבנתי את החיים, אי שם בגיל 4, הצצתי לראשונה בדבר הקרוי "מראה".
ראיתי כי לראשי צורה מוזרה... של ריבוע. כן כן רבותיי, ריבוע. מאותו היום, אני מרגיש חלש. חלש יותר... אבל לא עוד.
לאחר הרבה נסיונות וניתוחים להפוך את ראשי לצורה הרגילה, התחזקתי והבנתי כיצד לחולל את השינוי האולטימטיבי.
חיפשתי את ארגז הכלים של אבי והוצאתי משם פטיש. דפקתי על החלק העליון של ראשי עד שהמפכה התכוללה. נהיה ראשי הוא למלבן.
מאותו היום כוחי התמלא והרגשתי חזק ביותר, כמו גיבור על שיכול לגבור על כל פושע. יום אחד כשנסיתי לבחון את כוחי המהולל, נכנסתי לבנק, איפהשהו בגיל 7. ביקשתי מהפקידה לפתוח חשבון. פתאום, קרה משהו מפתיע ביותר... נכנס פושע לבנק ובידו אקדח. לפני שתספיקו להגיד יעקוב אבולפיה, רצתי בכל כוחי עם ראשי מופנה קדימה אל עבר הפושע.
מה קרה לפושע, את זה אתם לא רוצים לדעת, אבל בואו נגיד שראשי וכוחי עמדו במבחן.
בדיוק חודש ו21 ימים אחרי אותו מקרה, עליתי לכתה א'. כל התלמידים צחקו עלי, אבל כל אחד קיבל את עונשו. לאחר שנתיים, כשהייתי בכיתה ג', אף אחד כבר לא התעסק איתי. כולם ידעו להישמר מפני כוח המלבן האגדי. חשתי כל יכול, בעל עוצמה, עד שהגיע ילד ושמו היה ברוק. ברוק היה בעל עודף משקל. אך זה לא מה שחששתי מפניו... אלא כוחו של ברוק.
לראשו היתה צורה מושלמת של...

המשך יבוא!






פרק 2: ברוק
לראשו צורת משולש שווה צלעות מושלם. חשתי איום בקרב ברוק, והוא אמר שהוא צריך להסביר לי כמה חוקים.
"מלבני!", הוא צעק אל עברי. "מה רצונך?" שאלתי אותו. "אני רוצה להסביר לך את החוקים שלי", הוא אמר בעודו מתקרב אלי בצעדים כבדים. "ומה הם?" שאלתי אותו בהיסוס. "חוק מספר אחת מלבני," הוא אמר, ולפני שתספיקו להגיד משה שלומציוגינשימוגיה, רצתי אל עברו עם ראשי מופנה קדימה, על מנת להשתיקו ולהראות לו מי הבוס. כמטר אחד ממנו, הייתי ממש קרוב לפגיעה, אך לא... ברוק חסם את המכה שלי. "אל תחשוב שאתה הבוס כאן, מלבני", הוא אמר בעיניים עצומות וחיוך רשע על שפתיו. הרגשתי חלש... לא יכלתי לזוז... הייתי המום. ברוק ניצל את הרגע והשתמש במכה החזקה שלו... מקדחה. כן כן רבותיי, מקדחה. ראשו החל להסתובב כמו צנטרופוגה המסתובבת בבחינות לנאס"א. ניסתי לעצור את המקדחה בעזרת ידיי... דם נשפך. ידיי היו מחוררות. "חה חה חה!" הוא צחק. המורה התקרבה לעברנו והתעלפה. ברוק חייך אליי שוב את החיוך הזה, הפרצוף תחת המסריח הזה. חשתי סכנה והחלתי לרוץ הכי מהר שיכולתי.
תוך כמה דקות החל מרדף ביני לבין ברוק. מבלי לחשוב הרבה החלתי לרוץ במהירות המלבן, האיטית פי 2 בלבד ממהירות האור. לא הצלחתי לשלוט בריצה ונתקעתי בגדר בית הספר, או יותר נכון היא נתקעה בי וחור נפער בתוכה. יצאתי מבית הספר כמובן וברוק לא טרח לרדוף אחריי עוד. אחרי כסוף כל סוף הצלחתי לעצור, השומר לא נתן לי להכנס לביה"ס. הסברתי לו הכל, אבל הוא לא האמין לי.
הייתי צריך לחזור הביתה ולהגיד לאמי כמה השומר הזה מסריח.
כשהגעתי הביתה, בדרך לדירתי, שמתי לב לדירה של השכנים החדשים שלנו.
על הדלת שלהם, היה כתוב "כאן גרה משפחת משולש"




תגובות בבקשה!

XD
ענק.

אין לי איזה תודה על העזרה עם הסיפור? :)
אני עדיין חושב שלמרות שהסיפור לא רציני, וכתבנו אותו בהתחלה בשביל הספאם זה יצא די גדול, ואני מצפה שנמשיך אותו.

סיפור מצחיק, אבל אני לא רואה שום עיקרון בו

פרק 3 - עם אבא
קפאתי.
באותו הרגע הינני הבנתי כי האויב המושבע שלי, ברוק, חי דירה אחת לידי. החלטתי לשבור את הקרח וללכת הביתה.
נכנסתי הביתה. "למה אתה כבר בבית?!" אמי שאלה. סיפרתי לה את הסיפור. אמי כמובן לא היתה מרוצה, אך נתנה היא לי לאכול מלבנות. "עכשיו אתה הולך לעבודה של אבא! תלמד ממנו משהו!" היא צעקה וירדנו למכונית.
הגענו אל מקום העבודה של אבא. אבא הוא פועל בניין, בונה קירות. אבא קרא לי לעברו.
עברו כמה שעות של שיעמום ופתאום קרה משהו מלהיב. "נגמרו לנו הלבנות!" צעק אחד הפועלים. ידעתי כי לא חשוב חומר הלבנה, אלא צורתה. העובדים מיד החלו למרוח מלט על ראשי ואותי הדביקו אל תוך הקיר. חלומי התגשם.
אבא תמיד אמר שאהיה חזק כמו קיר, או קיר חזק. הפועלים ואבי העמיסו את הקיר ואותי בתוכו על המשאית.
הם הרכיבו את הקיר אל בית שהיה כמעט מוכן, ואתם יכולים לנחש מה היה חסר לו - כן כן רבותיי, האסלה.
הם בנו גם אסלה, ומיד הגיעה המשפחה החדשה. ובעודי בתוך הקיר, גאה בעצמי, הבחנתי במשהו ענק ויוצא דופן.
לבנם של המשפחה, היה ראש, בעל צורה מושלמת של... טרפז. טרפז שווה שוקיים עם בסיס גדול ומושלם.
הוא הסתכל עלי ונראה כאילו הוא התלהב מזה שאני הקיר של חדרו. צחקנו ביחד עד החרא של היונים מעל הגג,
עד רדת הלילה. פתאום, נפער חור בקיר. טרפז צעד אחורה צעק אל עבר הדמות שנראתה, "מי אתה?!". הדמות התקרבה בצעדים כבדים וצחקה. "אני הוא בן דוד של ברוק!". לראשו היתה צורה הדומה לצורה של ראשו של ברוק. לראשו היתה צורה מושלמת של... משולש שווה שוקיים. כן כן - שווה שוקיים.
הבנתי כי עכשיו יש לי שני אויבים, אם כי יש לי גם שותף.

יש לי רק דבר אחד לומר על הסיפור:
:XD:
סיפור קורע

פרק 4 - הישות המלבנית

השתלשלתי החוצה מתוך הקיר. הינני וטרפז הבטנו בפחד בבן דודו של ברוק. "מה שמך?" שאלתי אותו.
"ג'וני", הוא אמר. "כמה קלאסי", עניתי לו חזרה בחיוך. מבלי לחשוב הרבה, החלתי לרוץ אל עברו בעוד ראשי מופנה קדימה. ג'וני קלט במהרה את המצב והחל גם הוא לפתוח בריצה עם ראשו מופנה קדימה, אך חששתי. ראשו החל להסתובב כמו מקדחה, כמו ראשו של ברוק. סטיתי מן המסלול. הוא היה ביתרון עלינו. "פחדן!" הוא צעק אל עברי ועצר, אם כי ראשו עדיין הסתובב. טרפז רץ אל כיווני. "טרפז, אנחנו מוכרחים לברוח!" צעקתי לו. "אל המלבנית!" צעקנו יחדיו. בעודינו רצים אל רכבי, עצר טרפז. "אבל... הוריי! הם חסרי אונים!" הוא אמר בעצב. "עדיפים השניים מאשר השלושה!" עניתי לו והמשיך הוא לרוץ איתי. נכנסנו אל המלבנית והחלנו ליסוע.
בינתיים, ג'וני צריך היה לפתוח חשבון עם הוריו של טרפז. כל מה ששמענו היה צרחות נוראות.
"תוכל לגור אצלי, טרפז" אמרתי לו. "תודה, מלבני, אתה חבר אמיתי" הוא אמר.
הגענו אל ביתי. נכנסנו פנימה והסברתי את הסיפור להוריי. אך כרגיל, הם אינם האמינו, אם כי בכלל כל זה קרה בגלל אבא.
טרפז בכל זאת נשאר עמי. "לילה טוב", אמרתי לו. "אתה תישן כאן", והצבעתי על העיתונים הישנים. "מגניב! אף פעם לא היתה לי מיטה כזו נוחה!" הוא אמר בהתלהבות והלך לישון.
באמצע הלילה, ראיתי מעין זוהר משונה היוצא מן התקרה. "מלבני..." נשמע קול נמוך. "עקבתי אחרי כל חייך. הלידה, המהפך, שוד הבנק, ברוק..." הוא המשיך. פתאום, נראתה דמות לבנה כולה עם ראש... מלבני. כמוני. "השתמש בכוח, מלבני... הכוח שהענקתי לך..." הוא אמר. "איזה כוח? מי אתה?" שאלתי. "אני הוא... אני היא... הישות המלבנית. אני כאן כדי לעזור, מלבני..." הוא אמר בקול נמוך עוד יותר ונעלם.
חשתי עוצמה רבה, אך חזרתי לישון.
בוקר למחרת קמתי וסיפרתי לטרפז הכל.
הלכנו לביה"ס יחדיו. יומו הראשון של טרפז בביה"ס. בעודינו מגיעים לביה"ס, נתקלנו ב... תנחשו במי. ברוק.
מבלי לחשוב מהר, הפניתי את ראשי קדימה והחלתי לרוץ אל עברו. אך משהו מוזר קרה... ראשי גדל. גדל לגודלו של קיר.
המהפך האולטימטיבי השני בחיי החל.

וואו, איזה דימיון פורה יש לך...

[quote][i]Originally posted by DrgonDragonite[/i]@Jul 29 2009, 05:37 PM
[b] וואו, איזה דימיון פורה יש לך... [/b][/quote]
תראה, הידמיון שלי אולי פורה, אבל עידו כותב את הסיפור (אני רק כותב את העלילה/רעיונות לפרק, והוא מעבד אותם בצורה מלבנית ביותר).
המשך יום מלבני :)
אללה עוד תגובות!

המשך יום מלבני גם לך

מלבני!!!

לא!!!!!

הפלישה!!!!!!

אחלה סיפור למרות שכבר קראתי ב****[כדי לא לקבל אזהרה >>]

מלבני D:
אחלה סיפור U_U
תמשיכו ככה B)

יש ליוצרי הסיפור דימיון מלבני במיוחד :XD:

פרק 5: מלבן סטורי

נדהמתי.
הישות המלבנית העניקה לי כוח עצום.
מבלי לחשוב יותר מדי, רצתי מהר עוד יותר וחבטתי בברוק. ברוק החל להתעופף באוויר עד שחבט בקיר.
הגיעה האחות וברוק הועבר לביה"ח הקרוב. בכיתי. הייתי ממש עצוב על ברוק... הוא עדיין הולך לחיות... זה נורא.
יום הלימודים עבר כרגיל ואנוכי וטרפז הגענו הביתה.
הוריי שאלו אותנו איך היה בביה"ס. סיפרנו להם את הסיפור, וכרגיל - הם אינם האמינו.
"תגיד מלבני, יש לכם מחשב בבית?" שאל טרפז בסקרנות. עניתי לו שכן, אך אין לנו מסך. "יש לי רעיון!" צץ אבא ואמר.
ולאחר כחצי דקה, מצאתי את עצמי כמסך המחשב. הייתי שמח לעזור שנית בעזרת כוחו של ראשי. "מה רואים?" שאלתי את אבא וטרפז. "מצאנו משחק מעניין..." אמר אבא. "ואיזה משחק?" התעניינתי.
"מלבן סטורי!" הם ענו בהתלהבות.
השניים קראו על המשחק והסבירו מה המטרה בו.
"טוב מלבני וטרפז, אני חייב ללכת לעבודה" אמר אבא, אף על פי שהיה זה אחר הצהריים.
טרפז המשיך לשחק ושנינו התמכרנו.
"טרפז! יש לי רעיון! בוא נזמין מלבן קאש!" צעקתי בהתלהבות. טרפז התקשר אל מקסון, החברה שיצרה את מלבן סטורי. "שלום" ענה קול ממוחשב בטלפון. "שלום, אני רוצה..." אמר טרפז, אך קטע אותו הקול הממוחשב. "כדי להזמין מלבן קאש, לחצו אחת. כדי להזמין שליח המעלה את הדמות רמות במהירות, לחצו שתיים. המחשב ממתין לתשובה.
הקשנו אחת והסדרנו את התשלומים.
קיבלנו את המלבן קאש ושיחקנו כל היום. ובינתיים, בביתו הקט של ברוק, העניינים התחממו.
ברוק ישן. אך לפתע... קרה משהו נורא. מביתו של ברוק יצא זוהר מסנוור למדי ונשמע צחוק מרושע.
לא, אני לא יודע איך אני יודע את זה.

וואו, יש לך דימיון מלבני פורה במיוחד...
[color=ghostwhite ]וואו, יש עוד ישות...
הישות המשולשת...[/color]