-
[b][color=blue][SIZE=3][u]האנשה[/u][/color][/SIZE][/b]
[color=red][b]מהי האנשה?[/b][/color]
האנשה היא שיוך תכונות, רגשות וצורה של אדם למי שאינו אדם, כדוגמת בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה. האנשה מציינת משמעות המושאלת מעולמו של האדם לעולם בעלי חיים, חפצים דוממים, או תכונות מופשטות.
ביצירה הספרותית החפץ המואנש מסוגל לחשוב, להביע את רגשותיו ולפעול כאדם.
מטרת הדימוי הזה הוא להדגיש תכונה או מהות של אחד מהדברים האמורים בקטע, ואין הקורא יכול להבין את אותה המהות אלא אם נשייך את התחושות שאנו, בני האדם, חשים ליצורים האחרים בסיפור.
[color=red][b]היכן נמצאת האנשה?[/b][/color]
האנשה נפוצה מאוד בתנ"ך, לדוגמא: "השמים מספרים כבוד א-ל". גם רבים מן המשלים המצויים בימינו מבוססים על האנשה, לדוגמא: "הסיפור על כיפה אדומה והזאב" הזאב הוא חייה מואנשת. וכן האנשה נפוצה מאוד בספרות הילדים כגון שימוש נרחב בהאנשת בעלי חיים, לדוגמא: "פו הדוב".
ישנם הרבה דוגמאות של האנשה גם בז'אנר הפנטזיה וכן בשימוש פולטי, אך לא נרחיב בנושא זה.
[color=red][b]איך משתמשים בהאנשה?[/b][/color]
האנשה מופיעה בשלוש צורות:
באמצעות הדימוי(עליו נלמד בשיעור הבא). דוגמא – "חתיכת הזהב זהרה כאור השמש".
באמצעות המטאפורה(עליו נלמד גם בשיעור הבא). דוגמא – "זרועותיו של העץ נמשכו עד אין סוף"
ובאמצעות המטונימיה(גם עליו נלמד בשיעור הבא). דוגמא – "הבית הלבן הכריז."
מכאן ניתן להבין שהאנשה מגיעה כתיאור, על עצם חי או דומם שאינו אדם.
ההאנשה באה לידי ביטוי בתכונות, בפעולות ובשמות תואר. בעל חיים המואנש מתואר באמצעות תארים שונים, פעלים ופעולות מעולמו של האדם. האנשה רווחת במשל ובאלגוריה.
[color=red][b]ש"ב[/b][/color]
כתבו קטע בן 2-4 משפטים המייצג את האנשה, בחרו כל אחד את סוג צורת האנשה שהוא רוצה ועל מה הקטע ידבר.
[color=red][b]ציונים[/b][/color]
רז:
גיל:
יונתן:
-
[i]שמים השחירו ונהיה מעוננן. מזג האוויר היה אפלולי וקודר, הירח היה מלא וזהר בשמיים.
על פסגת צוק גבוהה, נעמד לו אריה בגאווה. בקול גאוותני שאג ואמר: "אני הוא מלך החיות !"
"אנא השתחוו לי בגאווה ! כי אינכם שווים לרמה שלי, לכבוד ולעוצמה !" שאג האריה שוב.
רעמתו של האריה זהרה באור הליל, באו חיות ויצאו ממחבואם, התאספו כולם ליד הצוק.
האריה שאג שאגה. כל החיות החלו להשתחוות ואמרו: "אתה מלכינו ! כי אין כמוך !"[/i]
איך ?
-
היה זה יום בהיר ויפה, מי האגם הקטן השתקפו בשמיי הספיר של האי הנסיך אדרואד.
עצי הדובדבן נראו כנימפה קטנה לבושה בשמלה ורודה, והפרחים פרחו לאור השמש.
מספר שפנים שעבר בסביבה נראו כילדים קטנים המשחקים בין שדות הפרחים הזוהרים.
ובכלל, באי הנסיך אדוארד האביב הוא אלף חטוב ויפה, השומר על יופי העולם.
השדות הירוקים הפיצו ריח נפלא אשר משך מאות פרפרים בעלי כנפיים סגנוניות, אדומות כדם, כחולות כשמיים, או ירוקות כדשא ריחני.
-----------
באא אני לא טוב בקטעים כאלה קצרים ><
בכל מקרה רק שתדע שיש כזה אי בשם הזה והוא לא פחות יפה מתיאורי...
הוא יחסית "קרוב" לקוטב הדרומי.
אולי אתה יודע אבל עלילת הספרים "האסופית","אן שרלי" ו"אן שרלי מהחווה הירוקה" מתקיימת שם.
וכך נגמר השיעור גיאוגרפיה הקטן אודות אי הנסיך אדוארד ^^
-
היה זה לילה אפל בלונדון העתיקה, השמיים השמיעו את כולם הרם ושלחו זרם חשמלי אל הארץ. זאב שהגיע לעיירה חשב לעצמו:'אני חיב למצוא את יצור לפני שהוא גיע לקמע.'
בבית בקצה המזרחי של העיר, נשמעה דפיקה על דלת העץ, הדלת נפתחה בחריקה כאילו יללה ככלב.
מול הדלת נעמד יצור עטוי בגלימה שחורה כשרק פניו היו גלויות אך פניו לא נראו כמו של בן אנוש אלא כמו של עכבר הוא נכנס אל תוך הבית.
בתוך הבית היה כלב אחד אשר שאל:"הבאת את זה?"
----------------------------------------------------------------------------------------------
שמת לב שאני היחידי מהנרשמים שלא כתב אי פעם סיפור?
