"ומותר האדם מן הבהמה אין כי כל הבל" אמר המורה לתנ"ך "קהלת אומר לנו שאין שום הבדל בין אדם
לבהמה לא עכשיו ביצריהם ולא במה שקורה לגופם לאחר המוות"
קמתי מהכסא וידעתי, מותר האדם מן הבהמה אין, אבל מותר הבהמה מן האדם יש.
בקיץ, כשהייתי אצל הדוד בקיבוץ ראיתי את זה. רפת הפרות. מאות פרות חיות תחת קורת גג אחת, בלי
דחיפות, בלי מריבות על מזון או מקום. הכול דופק כמו שעון. פרה לא תנגח בפרה אחרת כי היא חושבת
שצריך ללכת שמאלה ולא ימינה. פרה לא תרצח פרה אחרת כי היא אמרה כן לדבר אחד ולא לשני. הפרה
תחיה כל חייה לצד אחותה באהבה גמורה. הן מסורות לעבודת החליבה בלי תלונות. זאת ראיתי ברפת
בזמן שהדוד עסק בחליבת הפרה.
הרצח הוא מושג אנושי, הבהמה לא תרצח כי היא לא מודעת לרצח. זה יתרון של הבהמה, היא לא יודעת
מה זה הרג ובטיפשותה היא לא תדע לעולם. האדם חכם ממנה. המורה לתנ"ך הראה לנו בשבוע שעבר את
סיפור קין והבל. בני אדם הראשון, הדור השני בהיסטוריה האנושית כבר מצא את דרכו להרג.
קין דקר את הבל דקירות רבות כדי שנשמתו תצא, שימות. מאין התודעה הזאת?
ערוץ 99. נאומים של חברי כנסת ליום הזיכרון הזה. החוכמה היא ההבדל בין האדם לבהמה, האדם חכם,
האדם פיתח את העולם. אך זה חולף. רק גילויי אנושי אחד ישרוד לעד. זירוז המוות. קיצור החיים.
האדם שתמונתו נמצאת על המרקע רצה בטוב ובחר לצעוד למקום אחד ולא לשני. והוא, אדם ולא פרה,
עשה את המעשה. הירי. האם כל הטוב של ההמצאות והגילויים האנושים שווים את גילוי המוות? המחיר
כבד מנשוא.
האמת והשלום אהבו. אוטופיה. שקר.
