דז'ה וו

[u][b]הקדמה קצרצרה[/b][/u] :)

שכבתי על אלונקה ומסביבה הרבה רופאים רצים, ואני זז במהירות איתם. כואב לי, מאוד. אני חושב שאני עומד למות, אני יכול להרגיש את זה.
אני רואה את אחותי מהצד רצה עם כל הרופאים. פניה היו לבנות וחיוורות, עיניים ירוקות ושיער חום בהיר וגולש. היא נראתה הכי מודאגת שבעולם, כאילו שכחה מכל צרותיה.
תמיד תהיתי מה יש בצד השני, המחשבה על זה העסיקה אותי הרבה בחיי. והנה זה מגיע, ואני מפחד ומרגיש את הגוף שלי רועד מכאב ומהמחשבה שהסוף מגיע.
"אל תדאגי, אני תמיד אהיה פה, בכל מקום, אני אראה הכל." אמרתי לה והיא חייכה חיוך סובל.
לפתע הכל התחיל להתבלבל בתוך עיניי, הכל נעשה לבן, וראיתי את אליס צועקת, ללא שום יכולת לשמוע אותה. הרגשתי כאילו הזריקו לי זריקת הרדמה, כאילו אני כל כך עייף שאני לא יכול להחזיק את עצמי ער... ונרדמתי.

ולאחר מכן, קולות בכי... לא ראיתי כלום, רק שמעתי, העיניים שלי היו עצומות ולא יכולתי לפתוח אותן. יכולתי להריח את אותו מקום שהרגע נרדמתי בו, אבל סיטואציה שונה, חדשה, שאני לא הכרתי.
ערום כביום היוולדי, מחוסה בדם, ללא שליטה על הגוף שלי.

וואו
זה ספר כאילו?
אם אתה ממשיך את זה אתה מלך
יפה מאוד

*-*
ליאב בסוף תיהיה סופר! D:
גם אז אני אהיה הסוכן שלך (H)
XDD
זה ממש טוב!

[quote][i]Originally posted by MegaSceptile[/i]@Nov 30 2009, 12:46 AM
[b] וואו
זה ספר כאילו?
אם אתה ממשיך את זה אתה מלך
יפה מאוד [/b][/quote]
חח ספר זה דבר מוצק עם כריכה ודפים, זה סיפור וכן יהיה לו המשך :)
ותודה D:

העיקר שהבנת למה התכוונתי

מגניב מקווה שתמשיך תסיפור =]

נחמד ביותר.
תמשיך כך.

[SIZE=2][u][b]פרק 1 - חוסר שליטה[/b][/u]
לא עבר הרבה זמן וכבר ממש יכולתי להסתכל על כל הגוף שלי, ובזמן הזה הגעתי למסקנה שיש שתי אפשרויות. או שאני חולם או שבצד השני יש גלגול נשמות. מעולם לא האמנתי בגלגול נשמות, נראה לי טיפשי. אבל מצד שני זה נראה כל כך אמיתי כדי להיות חלום.
אני נמצא בחוסר שליטה בתוך גוף של תינוק, לפני שעות ספורות יצאתי מתוך בטן של אישה שאני בחיים לא ראיתי או שמעתי עליה, ובזמן שכל העניין הזה הטריד בחוסר הגיון את המוח של התינוק הזה, שמתי לב שמרימים אותי.

הכניסו אותי לתוך מכונית, ישבתי בחוסר מעש בתוך כיסא מיוחד לתינוקות ויכולתי לראות את שני ההורים של אותו תינוק נכנסים לתוך המכונית. האמא הייתה אדומת שיער ארוך וחלק, פניה היו חיוורות ולבנות והיא הייתה כל כך יפה עד שרציתי לנסות עליה איזה משפט פתיחה שלי מהשנים הצעירות של חיי. מדי פעם היא הסתובבה לאחור והביטה בי, בתינוק, וחייכה. האבא נראה זועף, שיער שחור על גבול האפור, עיניים גדולות, וצלקת חזקה על הלחי- בדיוק ההפך מהאמא.
אחרי כמה דקות ספורות הבנתי שהתינוק נרדם, ולא יכולתי לראות כלום אז רק הקשבתי לקולות. שמעתי אותם מדברים שפה שאני לא מכיר, ולא יכולתי להבין מה הם אומרים. הם דיברו כך כמה דקות, האמא דיברה בקול רך ואשם, והאבא בתקיפות, ובצעקות מדי פעם. לא נראה שהוא נותן לה הרבה כבוד, ואני עדיין תוהה מה לעזאזל אני עושה כאן. לפתע נשמעה הצלפה חזקה, הבנתי שהאמא קיבלה מכה שלא הגיעה לה. והתחילו צרחות, שוב באותה שפה, וחריקה של אוטו, ואז הרגשתי שכוח הכבידה כבר לא משפיעה עליי, והתנגשות חזקה, פה כבר יכולתי לראות.
המכונית הייתה הפוכה, תוך כמה שניות הדלת משמאלי נפתחה והאישה היפה הוציאה אותי וגאלה אותי מייסוריי. הסתכלתי על כל האיזור, זה היה אמצע של מדבר, או לפחות נראה כך. קקטוסים מסביב והשמש חזקה כל כך, לא שיכולתי להרגיש אותה.
היא התחילה לרוץ, לכיוון שממנה באה המכונית. אולי שעה, שעתיים, מדי פעם היא עצרה לנוח או המשיכה בהליכה. פתאום היא התחילה למלמל לעצמה מילים מוזרות שכמובן, אני לא הבנתי, ואז נשכבה על החול. הכל היה כל כך מוזר, כבר לא הבנתי כלום. מי אני? מה אני לעזאזל? אני חי? מת? איפה אני? חשבתי שאני משתגע, אני רוצה לצאת מהחלום המטומטם הזה. אני רוצה להבין מה קורה.
היא הוציאה מכיסה מכשיר טלפון סלולרי והתקשרה למספר כלשהו. ואז התינוק שוב נרדם, אבל הקשבתי.
עכשיו היא דיברה בשפה שדווקא כן הבנתי. הקול שלה היה כל כך מושלם, בדיוק כמוה. קולה רעד וכולה הזיעה.
"ג'ולייט," היא אמרה במבטא, אני חושב רוסי. "אני... מחוץ לעיר, אני צריכה עזרה."
היא דיברה עם ג'ולייט כמה דקות ארוכות וסיפרה לה כל מה שקרה, ואז היא ניתקה, והתינוק שוב נרדם.

תוך שעה וחצי הגיעה מכונית כחולה וישנה ועצרה לידינו. האמא תפסה את התינוק בידיה ונכנסה לתוך המושב האחורי של המכונית. היא ישר הסתכלה במראה ונגעה בשריטות שעל פניה.
"ג'ולייט, אני לא יודעת איך להודות לך." היא אמרה.
ואז שמעתי קול מוכר, עברה בי צמרמורת למרות שלא יכולתי להרגיש כלום. נדהמתי, גם אם יכולתי להזיז את הגוף שלי לא הייתי מסוגל. הכל מתחיל קצת להתקשר, אבל זה בלתי אפשרי. מה היא עושה פה?
זאת הייתה אמא שלי. איך לא עשיתי את החשבון? ג'ולייט... זאת היא.
"אני מאז ומתמיד אמרתי לך שהוא מניאק, אניה." אמא שלי אמרה. סוף סוף גיליתי את השם של אם התינוק.
אמא שלי הסתובבה אל אניה ופרצופה היה חמוּר. היא נשכה את שפתה והנידה בראשה. היה לה שיער בלונדיני כהה, והעיניים הכי יפות שיש. הקמט במצח שהיה לה מאז ומתמיד לא הופיע עכשיו. "אני לא יודעת מה לעשות איתך ועם התינוק עכשיו." היא הסתובבה חזרה והניעה את המכונית. התינוק התחיל לבכות, ואניה לקחה אותו אל חיקה.
"אני חושבת שאתן אותו לאימוץ." אמרה אניה אחרי כמה דקות של נסיעה. היא הסתכלה אל צווארה של אמי וזו החזירה לה התנשפות של ייאוש. לפתע אניה השמיעה קול של תדהמה ועיניה נפערו. היא תפסה חזק בתינוק והניחה אותו בשכיבה במושב לידה.
"מה את עושה אניה?" אמא שלי שאלה בדאגה.
"אני מצטערת." היא ענתה. הכל קרה כל כך מהר, היא פתחה את דלת המכונית וקפצה במהירות. והדלת נסגרה אחריה כאילו אלוהים שמר על אותו תינוק. אמא שלי נבהלה כל כך והאוטו זז מצד לצד בגלל תגובתה, חריקות גלגלים נשמעו בחוץ ולא רק של מכונית אחת. ואז המכונית נעצרה. אמא שלי תפסה בתינוק ולקחה אותי החוצה, פניה היו מלאות דאגה מהעתיד. היא הביטה לכל עבר, זה עדיין היה כביש מדברי אבל התנועה שם הייתה מלאה, והיא לא יכלה לראות את אניה. אנשים צעקו לה מחלונות של מכונית "משוגעת" ו-"חסרת שכל" אבל לא היה אכפת לה.
היא תפסה בתינוק והרימה אותו מול פניה, היא הביטה ישר לעיניים שלו, ופניה כבר לא היו מודאגות כל כך. כזאת אמא שלי, היא קולטת את המצב מהר ומסתגלת אליו. "היא ידעה שאני לא אסכים לקחת אותך, אז היא קפצה וברחה, בת זונה." אבל היה לה חיוך ממזרי על הפנים, כאילו התינוק הזה לא כזה נוראי והוא בא לה בזמן טוב.
ואז הבנתי הכל, פשוט הכל. חיים שלמים עברו לי מול העיניים, הכל הסתדר, ולא האמנתי איך שיקרו לי. לא יכולתי להבין, הייתי כל כך טיפש. אלה החיים שלי שאני רואה עכשיו.
והרגע גיליתי שאני מאומץ.[/SIZE]

יוואוווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!
אי אפשר איתך!
כל התאורים. כל הסיפור. הכל!
זה ממש טוב!
אין אין! גם סופר וגם איש הייטק! אתה עוד תעשה אותי עשיר D:
חחסתםסתם(H)

הכתיבה יפה מאוד, קצת מבלבל שהוא מדבר על התינוק גם בתור "אני" וגם בתור "התינוק"
העלילה בסדר, אבל אני לא רואה לאן היא מתפתחת...
מקווה שיתקדם יפה.

[quote][i]Originally posted by zuran[/i]@Dec 3 2009, 09:04 AM
[b] הכתיבה יפה מאוד, קצת מבלבל שהוא מדבר על התינוק גם בתור "אני" וגם בתור "התינוק"
העלילה בסדר, אבל אני לא רואה לאן היא מתפתחת...
מקווה שיתקדם יפה. [/b][/quote]
זה לא צריך לבלבל, בתוך הגוף שלו יש שני אנשים, אחד זה הוא אחרי שהוא מת, והשני זה הוא בגיל שמצויין(בפרק 1 הוא בן כמה שעות).
ותאמין לי שהעלילה מתפתחת, כבר חשבתי הרבה קדימה.

שמע הסיפור עצמו עם רעיון יפה ,אהבתי את הדמות הראשית אם בכלל הבנתי את התכלית שלה.
אתה כותב מצוין רק שתדע ותמשיך לכתוב בבקשה.
אגב תגיב גם בספר שלי הוא גם בפורום