העלילה, הרעיון המרכזי ומה שבניהם.

[img]http://img340.imageshack.us/img340/9034/merkazizik.png[/img]
[color=Coral]העלילה; אחד האלמנטים החשובים ביותר במשחק תפקידים, שלחלקינו קשה מאוד ליצור. העלילה היא סיפור המשחק, הדבר שהשחקנים עוברים דרכו, לצדדיו, מתחתיו ובפשיטות מחפשים כל דרך לעבור אותו. בלי עלילה לשה"ם אין משחק לספר – משמע שאי אפשר לשחק.
אחרי שהבנו מהי העלילה, נעבור לבנייתה המורכבת.[/color]

[color=OrangeRed]דבר חשוב שצריך להבין לגבי עלילה היא שאתם מכתיבים את בסיסה, את הרעיון הכללי של המשחק, את המבוך שבו השחקנים עוברים ומאפייניו – אבל הם, השחקנים, בוחרים את דרכם לבדם. אל תעשו את הטעות הקלאסית ו-'תכריחו,' את השחקן ללכת בדרך כלשהי; דבר זה יגרום לשחקן תחושת חוסר אונים שתגובותיו למשחק לא תורמות בשום דבר, אלא שהשה"ם קובע לבדו מה קורה בכל חלק של המשחק. יש סיכוי רב שרעיונות רבים שתעלו במהלך כתיבת העלילה יהיו חסרי שימוש בגלל שהשחקן בחר דרך נוגדת לרעיון. אל, אני חוזר, אל תכפו על השחקנים שלכם דרכים שהם לא חושקים בהן. השחקנים ינטשו את המשחק שלכם ויצא לכם שם של שה"ם גרוע.
בהתחלה, קחו את הרעיון הכללי של הסיפור ולטשו אותו. לאחר שהקונפליקט המרכזי במשחק הוגדר (כלומר, התקרית שגרמה לפתיחת המשחק. לדוגמא, אם המשחק מדבר על חטיפה של פוקימון אגדי מטעם צוות רוקט , החטיפה היא הקונפליקט) קבעו את הפרוטגוניסטים. הפרוטגוניסטים הם השחקנים, הדמויות אשר המשחק עוקב אחריהם לאורך דרכם במבוך שיצרתם. אם ניקח את הדוגמא מקודם, הפרוטגוניסטים (השחקנים) יכולים להיות חלק מאירגון המנהול על ידי אחד האליט פור הנשלחים להציל את הפוקימון מידיו של צוות רוקט. השתדלו להגביל את זהות הפרוטגוניסטים כמה שפחות; זהו נותן לשחקנים יותר חופש להתבטא בדף הדמות. ההגבלה היחידה שאני מוצא נחוצה לדוגמא שלנו היא שהשחקנים הם חיילים באירגון. כפי שאתם רואים, זה משאיר לשחקנים מרחב עצום להשלים את שאר הפרטים: כיצד הגיעו לאירגון שכזה, מאין הגיעו, משפחה, וכו'.
עכשיו, צרו את הדמויות ללא שחקן (נקרא להם בקיצור דב"שים). הדב"שים הם כל דמות במשחק חוץ מהשחקן; הסגן שצועק עליהם לרוץ למשימות, חברם לאירגון שמקריב את הפוקימון שלו ועומד מול מתקפה אכזרית שכמעט היתה פוגעת בפוקימון של השחקן, ועוד. תכננו כמה שחקנים תרצו למשחק ובנו מספר דב"שים מוכנים בהתאם. אם הדב"ש נראה לזמן קצר (או שהוא\היא פשוט לא משמעותיים במשחק) אין סיבה לתכנן אותם לעומק. לדב"שים החשובים, לעומת זאת, צרו דף דמות בדיוק כמו ששחקן יוצר דף דמות לשחקן. תנו לו שם, גיל, רקע, אופי, תמונה – וכל מה שהמשחק דורש מכם. הכירו כל דב"ש משמעותי במשחק שלכם לעומקו; הם הולכים לשחק חלק עצום בעלילה.
לאחר שדמויות השחקן, הקונפליקט והדבש"ים מוכנים, צרו קונפליקטים משניים. קונפליקטים משניים הם מקרים ותקריות העוברות על השחקנים במבוך שלכם. ליצור קונפליקטים משניים זו עבודה קשה, מכיוון שאתם צריכים להיכנס לנעלי השחקנים ולחשוב על הדרכים שהם ישרטטו במבוך שלכם ולתכנן את הקונפליקטים בהתאם. קשרו בין הפרוטגוניסטים והדב"שים דרך הקונפליקט המרכזי וצרו תקריות קטנות (או גדולות) שעומדות בדרך השחקן, עוזרות לו, מבקשות ממנו עזרה וכל דבר אחר. צרו בעיות בין הדב"שים לשחקנים, שלבו מקרים מהעבר של שני הקבוצות ואף נסו לערוך חלקים מטושטשים בעבר של השחקנים (אובדן זיכרון וכו') על מנת ליצור קשרים ומקרים שיכולים ליצור יחסים שונים של הדב"שים כלפי הפרוטגוניסטים. במקרה שהמשחק שלכם משחק קרבות\לחימה\מכות וכו'. נסו לגוון ברמת חשיבות הקונפליקטים וסוגם; קונפליקטים חשובים, כגון מציאת מפה המובילה לביוב שיכול להוביל אל תוך הבסיס הסודי של צוות רוקט בלי צורך לעבור דרך השומרים), קונפליקטים משניים (לחימה במספר אויבים על צד הדרך שאחד מהם פולט לפני תבוסתו את מיקומה של המפה) ולבין קונפליקטים מרכזיים (קונפליקטים עצומים שקובעים בדרך כלל סאגה או תקופה כלשהי במשחק).
יצירת קונפליקטים מרכזיים היא חשובה ביותר. אלו הם תקריות מהחשובות במשחק שקורות אחת לזמן רב ומסיימות משהו במשחק; למשל, אם ניקח שוב את דוגמת החטיפה של צוות רוקט, קונפליקט בו הפרוטגוניסטים מסתננים בהצלחה אל תוך הבסיס הסודי, מחלצים את הפוקימון אבל נתפסים על ידי שומרי הבסיס תהייה דוגמא מצויינת לקונפליקט מרכזי.[/color]

[color=red]יש לכם קונפליקט ראשי;יש לכם פרוטגוניסטים; יש לכם דב"שים; יש לכם קונפליקטים משניים וקונפליקטים חשובים; יש לכם את המרכיבים למשחק. ערבבו את המרכיבים שלכם, זכרו את העצות שנתתי לכם וצרו את העלילה המושלמת שלכם.[/color]

[color=gray][SIZE=1]©כל הזכויות שמורות 17.12.2009©[/color][/SIZE]