[b]פרק 1:[/b][SIZE=1]
"אתה נשארת בלי פוקימון אחר. האחרון שלך, תורו עכשיו."
"אתה מצחיק. אותי לימדת שלא מנצחים עד שמנצחים" ענה לו.
צינת זיעתו לא הפריעה לו, וכולו היה דרוך במערכה האחרונה. הוא לא חשש. למרות שזה היה הפוקימון האחרון שלו, של לקס.
"ובכן, נמאס לי להמתין, תלמידי היקר. אני רוצה לראות מה יש לך בשרוול."
הוא ידע איזה פוקימון הוא יוציא, והוא ידע איך הוא יגיב כנגדו - הוא פשוט ימשיך להלחם. לקס צחק, וצמרמורת חילחלה בגופו. הוא רעד, וכמעט ששמט את הפוכדור.
"אני סומך עליך" לחש לפוכדור. "צא קומבסקין!"
קול בקיעה נשמע, רק שניהם היו בהיכל. מתוך הכדור האדמדם יצא קומבסקין רחב כפיים וגבוה, נוצותיו נצנצו ובהקו. עיניו הכתומות-שחורות התמקדו על המטרה ללא ספק, ממבטו של קומבסקין היה ניתן להבין זאת. אך הוא לא קרא בקול. הוא פחד, ללא ספק פחד.
"תשאר, מנקטריק" הודיע בקול יריבו.
לקס היה ילד בן ארבע-עשרה, גובהו מאה שמונים ושישה סנטימטרים, ועיניו היו כתומות שחורות, כמו של קומבסקין המתנשא לגובה דומה לו. סגנון לבושו היה מוזר, הוא אהב ללבוש כובע גרב צהוב-ירוק עם סמל גדול של ליגת הפוקימונים בצידו. הוא לובש מיזע צהוב ללא כפתור או ריץ'-רץ' כל שהו. מכנסיו הן באורך ברכיו, בצבע לבן, ומעט קרועות בקצוותיהן. גרביו נעלמות בין נעליו הספורטיביות ואין לו כמעט שער בגופו, חוץ משער הראש השופע מתחת לכובע הגרב.
צילו של רביו של לקס היה הדבר היחידי שניתן לראותו. הוא הסתתר בחלק הלא מואר בהיכל, וקולו כאילו לווה בהד.
"צא מנקטריק !" קולו הגיח כרעם ביום בהיר, "ניב ברק* !"
"מה?!" עברה במוחו מחשבה. "ניב ברק ? לא שמעתי על המתקפה הזאתי!"
מנקטריק דהר לעברו של קומבסקין, שלא ידע מה לעשות.
"הוא יתחמק, זאת הסיבה שבחרתי מתקפה איטית כזאתי. הוא יופתע"
"בעיטה נמוכה קומבסקין, אנחנו בדרגה שונה מהמשחקים שלו" הכריז לקס, קומבסקין הבין זאת ברגע, ובעט ברגלו של מנקטריק בשנייה האחרונה.
"מה?!" נשמעה זעקה לוחשת. מנקטריק נשכב על הרצפה, וקומבסקין יכל להנחית את המכה האחרונה.
"בעיטת להבה !" קרא לקס.
"אבל זאתי רק מתקפה שבלייזיקן יכול לשלוט בה ... הילד הזה מפתיע ביותר. אבל הוא עדיין חובבן"
קומבסקין נעצר. הוא לא זז, והוא לא הקשיב לפקודה.
ואז הוא הבין, כ"כ מוקדם, עוד לפני המתקפה הראשונה שלו - הוא משותק! לא יכול להיות ! עכשיו ?![/SIZE]
