ממלכת לור- עידן הכאוס

<div align="Center">[u][SIZE=4][color=purple][b]ממלכת לור- עידן הכאוס[/b][/color][/SIZE][/u]</div>
[color=purple][b]סיפור המבוסס על המשחק AdventureQuest Worlds[/b][/color]

העולם של לור הוא עולם גדול ורחב ידיים, מלא במפלצות ובאנשים בעלי כוחות מדהימים.
כאשר העולם הזה נכנס לסכנה, גיבור עולה להציל אותו.
*עלילת המשחק כמעט זהה לסיפור. בשלב מסויים של הסיפור תקרה תפנית והוא יצא מעלילת המשחק, וברגע שהיא תקרה אני אודיע על כך*

[color=purple][u][b]המפה של לור:[/b][/u][/color]
כדי שיהיה סדר בתוך העולם הענק הזה אני אעלה צילום של מפת המשחק. כשהמפה תתעדכן במשחק, היא תתעדכן גם כאן, כך שיהיו הרבה איזורים שלא רלוונטיים לסיפור. ברגע שהסיפור יצא מקו העלילה של המשחק אני אביא רק מפות הרלוונטיות לאיזורים שקיימים במשחק וגם בסיפור.
המפה לקוחה מ[url=http://aqwwiki.wikidot.com/]aqwwiki[/url]
[url=http://img148.imageshack.us/img148/5088/screenshot20100226at542.jpg]המפה גדולה מדי אז אני מביא קישור לתמונה[/url]
באטלאון- הכוכב הירוק. עיר קטנה שבה נמצא מגדל השומרים, ארגון של לוחמים חזקים השומר על הסדר בלור. כאן ניתן למצוא גם את הפונדק של יאגולר, חנות קסם וחנות חיות, ואת ביתן המאמנים, המורים של לוחמים, מכשפים, גנבים וקלריקים צעירים

<div align="Center">[u][b]מדריך דמויות:[/b][/u]</div>
בגלל שהפרק הראשון קצר יותר מרוב הפרקים אין בו הרבה דמויות, ולכן עדיין לא מפורסם מדריך דמויות.
במדריך הדמויות יופיעו רק דמויות חשובות, ודמויות שמופיעות רק ברגעים קצרים ואז עוזבות לא יכנסו אליו.

<div align="Center">[u][b]מילון מושגים:[/b][/u]</div>
בגלל שהסיפור מלא במושגים שקיימים רק במשחק הזה או שלא בדיוק מוכרים, וחלקם מתוגרמים מאנגלית ככה שלא בטוח שיזוהו גם אם הם מוכרים, ישנו מדריך מושגים שיסביר את המושגים שאנשים עלולים לא להבין.
פרק 1:
אורק- יצור דמוי אדם, גדול ומכוער המזכיר קצת חזיר, עורו ירוק ושריריו רבים. אורקים הם מטומטים מוחלטים שלא מסוגלים לחשוב צעד אחד קדימה ומתבססים על כוח בלבד. ישנם מעט אורקים חכמים יותר מהאחרים שמנהלים את כולם, והם היחידים שמדברים וכותבים כמו שצריך.
מוגלין- יצור קטן וחמוד בעל אוזניים גדולות המזכיר קצת במבנה גופו אדם. מאופיינים בכוחות ריפוי.
כשפי מתים- קוסמים המבצעים כשפים הקשורים במתים. מעירים מתים בצורות שונות ויוצרים אל-מתים שונים שילחמו בפקודתם ובמקומם.
אל-מת- יצור מת שהוקם "לתחייה" ע"י כשף מתים, והפך לגוף חסר מחשבה המתפקד לפקודותיו. אל מתים שמעירם נהרג משתחררים משליטתו והופכים לחופשיים.
"הספר של הידע"- ספר מדבר שיודע את הכל וכותב את כל מה שקורה. בו כתובות האגדות השונות ונאמר שהוא יעזור לגיבור שיעלה ויציל את העולם. למרות שהוא מדבר ויודע הכל, רק מה שכבר נכתב בו באופן קסום (או סתם קושקש ע"י מישהו) יכול להיאמר. את כל השאר הוא יוכל לגלות רק כאשר זה יכתב.
פרק 2:
רפש- ידוע גם כגלי. גוש של זוהמה נוזלית מבעבת ולרוב ירוקה שהתעורר לחיים בצורה לא ידועה והחל להשמיד ולחסל. הוא לא מסוגל לחשוב ולדבר (חוץ מנדירים) ופשוט זז ומשמיד את מה שעומד בדרכו. לרוב בצורה לא מוגדרת, מעוגלת, אבל לפעמים לובש צורות אחרות כמו קוביה או חרוט.
סניבלים- יצורים קטנים וירוקים (רובם) המחזקים בנשקים שונים ומשונים. ניתן למצוא אותם במקומות רבים והם אוהבים מאוד קופסאות. אם אתם מחפשים אחת, תפנו אליהם לפני הכל.
פרק 3:
פאלדין- לוחם הנלחם בעזרת כוחות האור נגד אל-מתים ויצורים אפלים נוספים. הוא משתמש גם בקסם, בעיקר ריפוי, וגם ביכולות פיזיות רבות כדי להביס את אוייביו.

פרקים:
[color=blue][b]פרק 1- מוגלין מיוחד במינו[/b][/color]
&#39;אגדות עתיקות מספרות על כוח לא מוכר שיזעזע את העולם ויפר את השקט היחסי שיש בו, ויגרום לשני האוייבים הגדולים ביותר לאחד כוחות. הן גם מספרות על גיבור אחד שיציל את העולם מפני האסון הקרב. הכוח ההוא, סוף סוף הבנתי מה הוא. אם אני אצליח למצוא את הגיבור ולתת לו את הספר, "הספר של הידע", אני אוכל לאפשר לו להציל את העולם. לפי האגדות הוא אמור לבוא אל הספר בעצמו, ולהגיע קצת לפני החורבן. הבעיה היא, שאם ספקולר כבר קרוב להשיג את מטרתו, והנסיכה נחטפה ע"י דרקון, משהו קורה, והמשהו הזה חייב להיות קשור באגדות. במשך דורות המשפחה שלי ניהלה את חנות הספרים הקטנה הזאת כדי לתת את הספר לאחד, וכמו שזה נראה, היום הגיע היום לתת את הספר.&#39;
רעש נשמע מבין השיחים, כשלפתע צרחת קרב אורקית אדירה נשמעה, וקול של צרחה עמומה ומפוחדת אחריה. משהו נזרק ופגע בקרקע בעוצמה, ואורק מחופש עמד במקומו, מחיז בספר, ב"ספר של הידע".
באותו לילה הוא עמד על רכס של הר ליד העיר של באטלאון. הוא הניף שרביטו קדימה, בתקווה שהאגדה מדברת עליו. הוא היה בטוח שהוא יהיה הגיבור של האגדה, שיציל את העולם מפני כוח לא מוכר. אבל במקום זאת, ברק פגע מאחורי וגרם לו ליפול מהצוק העצום למטה, במהירות אדירה, בעודו חוטף הרבה חבלות בדרך ומאבד את כל ציודו פרט למטהו ובגדיו.
"מה? מה קורה פה? אמא, תני לי לישון עוד קצת, אני צריך לצאת למסע רק מחר. היי, די כבר, זה כואב, איי, איי, מספיק&#33; אני קם." הוא התחיל לקום, אדם צעיר בחליפת קוסמים כחולה עם פסי תכלת, המחזיק בידו את שרביט המגפה הנוראי והיקר שהוא קנה מיאגולר בכל כספו. עורו בהיר מאוד ושיערו חום, עיניו הכחולות והקסומות משדרות כוח רב. הוא נעמד והביט במוגלין הכחול הכחול בעל העיניים האדומות שעמד מולו. לידו נחו להן עצמות בערמה, שהקוסם יכל להישבע שהיו שלד מהלך לפני שניה. גלימה אפורה עיתרה את גב המוגלין הקטן, ובידו הוא החזיק שרביט אליו מחוברת גולגולת. המוגלין הקטן הביט בקוסם הצעיר במבט מוזר, מופתע בשילוב של כועס, ואמר "אה, עוד גיבור מטומטם שחושב שהוא יכול להתמודד נגד האסון הקרוב בא הנה, ונפל מההר. כדי שתמהר, העיר מותקפת ע"י דרקון שחטף את הנסיכה, ושמעתי שהרבה אנשים רבים על "הספר של הידע". לפי דעתי יותר מתאים לו השם "הספר של הגיבור המטומטם". בכל מקרה, במקומך הייתי רץ, אתה גיבור אחרי הכל, והספר הזה הוא המפתח שלך להצלחה, והמלך אלטאון יתן פרס גדול למי שיציל את הנסיכה." המוגלין הסתובב והרים את שרביטו לכיוון ערמת העצמות. אור שחור בהק מהגולגולת שבקצה המטה שלו, כשלאט לאט, העצמות בערמת העצמות החלו לרחף באוויר, ואז להסתדר מחדש בצורה של סוס קטן. המוגלין קפץ על העצמות בצורת סוס ואמר "זה היתרון בלהיות כשף מתים", בעודו מכה בצידי הסוס עם רגליו הקטנות ומורה לו לרכב הרחק משם. האדם קם וחשב לעצמו עד כמה מה שקרה הרגע לא הגיוני ושהוא חולם, כי מוגלינים מתמחים ברפואה ולא בכשפות מתים, והתחיל ללכת משם לפי השביל החום המאובק.
בנתיים בחנות הספרים במרחק כמה מטרים גיבורים רבים יצאו למסעם, לאחר שביצעו משימות בשביל המוכרת. היא הסתובבה לשיח שלידה עם חיוך רחב מרוח על הפנים, צחקה ואמרה "את מוקרת מתופשת. אני מסיג הרבא קסף מרמעות. הם לקכת שפרים מזוייפים וללחת. אורק להרוויך הרבא קסף" וצחקה, כשעורה הירוק והמגעיל נחשף, מגלה את צורתה האמיתית, אורק מתחזה המרמה את הגיבורים ומקטין את סיכויי העולם לשרוד.
[url=http://pokemons.co.il/forum/index.php?showtopic=22350&view=findpost&p=595995]פרק 2- תולעת ספרים[/url]

אוהב את המשחק מאוד
והפרק הראשון יוצא דופן
קצת לא מובן לי אבל אני אוהב אותו מאוד.
הגעתי לרמה 69 :) יש :)
מאוד אוהב את המשחק ולדעתי אני והסיפור שלך נשתף פעולה ביחד ונהנה :)

[quote][i]Originally posted by ErWiN[/i]@Mar 24 2010, 11:13 AM
[b] אוהב את המשחק מאוד
והפרק הראשון יוצא דופן
קצת לא מובן לי אבל אני אוהב אותו מאוד.
הגעתי לרמה 69 :) יש :)
מאוד אוהב את המשחק ולדעתי אני והסיפור שלך נשתף פעולה ביחד ונהנה :) [/b][/quote]
אתה כנראה מדבר על AQ, המקור וגירסאת הRPG.
אני מדבר על AQW, משחק רשת רב משתתפים המבוסס על אותו עולם (המפה שונה לחלוטין) ועלילה אחרת לגמרי.
במשחק הזה הרמה המאקסימאלית היא 20.
תודה רבה על התגובה.

בינינו שני המשחקים כמעט אותו דבר
אבל בכל זאת אני אוהב אותו
סחתיין

[color=blue][u][b]פרק 2- תועלת הספרים[/b][/u][/color]
הקוסם הצעיר התקדם בשביל, מחזיק בידו את שרביט המגפה שלו, הציוד היחיד שנשאר לו. השרביט היה לא יותר ממוט עץ ארוך ודק, בקצהו שני כדורים זהב קצת יותר עבים מהמקל, החצויים ככה ששניהם ישלימו זה את זה לאליפסה תלת-מימדית. כדור ירוק זוהר הגדול יותר מהכדורי הזהב מחובר להם, והוא מקור הקסם של השרביט. בקצהו מחובר לו עוד כדור זהב קטנטן, שלא ברור למה הוא נמצא שם.
רפש יצא מכיוון היער וזז במהירות לכיוון הקוסם, שתי עצמות תקועות בו. הוא הפתיע את הקודם הצעיר, שהרים את מטהו במהירות ובפחד. הוא ניסה להיזכר במה שהוא למד, אבל שכח הכל פתאום. גוש הרפש גדל בפתאומיות והכה בו, העיף אותו לאחור, ואז חזר לגודלו הרגיל. הקוסם החליט להילחם בחזרה, הרים את מטהו, והכה בעוצמה רבה בגוש הרפש. הרפש נהדף לאחור ואז חזר. הוא גדל שוב, אבל הפעם הקוסם ציפה לזה וידע מה לעשות. הוא שלח את שתי ידיו קדימה בעודו מחזיק במטה ויצר כדור אש. כדור האש עף במהירות לכיוון הרפש ופגע בו, העיף אותו אל הקרקע וגרם לו לבעור. הרפש בער עד שאוכל לגמרי, ורק אז הקוסם הוריד שרביטו. קצת כסף נח על הריצפה במקום שבו הרפש היה. הקוסם הניח שרובינה נתנה לרפש קצת כסף שהיא גנבה מעשירים ולקח אותו, שמח באוצר הקטן שהוא מצא. הוא המשיך להתקדם והגיע למבנה גדול, עליו תלוי שלט שעליו כתוב &#39;תועלת הספרים&#39;. אדם גדול מימדים בעלי נעליים משוריינות המכסות את כל רגלו וחולצה חומה המבליטה את הקוביות שיש לו בבטן אדם שם והחזיק ספר, את "הספר של הידע".
הקוסם ניגש אליו אומר לו "שלום, אני רואי, מי אתה?" האדם שעמד שם ענה לו בעודו יורק "דוגיר, המוקר בחנוט הספרים הזעת. אני מכליף מוקרת מיה נפצא כשה ונארגה" "נהרגה?" רואי שאל בלחץ. הוא ניסה להירגע ונשם כמה נשימות עמוקות, ולאחר כמה שניות נרגע ואמר "אז אתה המוכר. תגיד, יש לך את "הספר של הידע למכירה?" המוכר אמר "כן קמובן. הוא עולא רך מאטיים מתבאות זהב." רואי נלחץ. היו לו רק חמישים מטבעות. שמונה עשרה מטבעות שהוא הצליח להציל לפני שהוא איבד את ההכרה, ושלושים ושניים מטבעות שהרפש החזיק. היו חסרים לו מאה וחמישים מטבעות. הוא אמר למוכר מובך מאוד "אהה, אני קצת דל בכסף, איבדתי את כל הכסף שלי כשנפלתי מהצוק. יש סיכוי שתמכור לי את הספר בחמישים מטבעות?" המוכר צחק ואמר "לא, עבל זה כרה הרבא. בגלל שיש לי הרבא מעוד קסף, אלפיים מתבעות, אתה מסימות עושה ומכבל קסף. אכרי אתה מסלם לי" רואי נבהל מהדיבור הגרוע של המוכר. הוא בקושי הבין מה שהמוכר אמר. לאחר מעט מחשבה הוא אמר "טוב, בסדר, מה המשימה הראשונה?" המוכר אמר "אקילת שפרים תוב לבתן, אבל צריק עיזון. קצט רפש ירד עקשיו תוב. אטה אורג רפש ומביע לאקול, ואני מסלם חמיסים מתבעות."
רואי שמח, הוא כבר גבר על רפש אחד, לא תהיה בעיה לגבור על עוד אחד. הוא המשיך להתקדם בשביל והגיע לעוד עיכול, בו עמדו שני רפשים. הוא מיהר לתקוף אותם. כדור אש אחד הדף את אחד הרפשים לאחור, אבל הפעם לא היה לא מזל. הרפש עמד בזה בקלות. הוא הבין שהרפש הקודם היה פצוע, והפנים שהקרב הולך להיות קשה. הוא קפץ על הרפש שנפגע מכדור האש והחל להכות בו, בזמן שהרפש נשרף לאט לאט. לאחר כמה שניות הרפש נפל, והרפש השני תקף. רואי ירה כדור אש ופגע ברפש, ואז המשיך להכות בו וגמר בעוד כדור אש. הוא החל להצטער שלא נשאר ללמוד עוד קסמים, בעודו מביס עוד שישה רפשים ולוקח מהם חתיכות למוכר, שיאכל אותן. הרפש החמישי שהוא הביס הפיל מטה מוזר, מטה רפש. רואי פשוט הכניס אותו לתיק והמשיך להילחם, בלי לחשוב עליו יותר מדי. בקושי רב רואי השיג שמונה חתיכות רציניות של רפשים ונתן אותם למוכר. המוכר לקח את שמונת החתיכות ואכל את כולן בביס אחד, ואז נתן לרואי חמישים מטבעות. רואי החל לחשוד שמשהו לא בסדר במוכר הזה, אבל אמר לעצמו שכל עוד הוא יקבל את "הספר של הידע" הכל יהיה בסדר. הוא גם תהה לעצמו איפה כל ההרפאתקנים האחרים שהמוגלין ההוא אמר שבאו הנה במטרה להשיג את "הספר של הידע". הוא ידע שהם לא יוותרו עליו סתם כך, אבל לא ידע מה גרם להם ללכת, לעזוב את המקום בלי להשיג את הספר.
המוכר אמר "אוי, דה היה מצוין. אני לסלוך לכברים בניו-אורקיה קצט מדה. סניבלים לקכת קופשאות, אני לע לסלוח. אתה לארוג סניבלים ולקכת ארבא קופשאות, להביע לי. אם תביע, תכבל מאה מתבעות"
רואי ידע שמשהו לא בסדר. חברים בניו-אורקיה? למה שלמוכר בחנות ספרים יהיו חברים במחנה של אורקים. הוא גם ידע שמאה מטבעות זה מה שמפריד בינו לבין הספר, אז הוא עזב בלי לבזבז זמן ויצא לחסל סניבלים. הוא חזר למקום שבו נילחם ברפשים, ובנוסף לרפשים מצא שם כמה סניבלים. הם נראו הרבה יותר חזקים מהרפשים. הוא החל לתקוף אחד. מכה ואז כדור אש. הסניבל חסם את המכה עם מגנו והחל להכות ברואי עם סכינו. הם תקפו זה את זה בעוצמה רבה, בלי סוף. לאחר כחצי דקה רואי גבר על הסניבל ונפל מותש על הריצפה. הוא הכניס את הקופסאה לתיק ונח קצת, ובאותה מתכונת גבר על ארבעה סניבלים והשיג ארבע קופסות.
רואי מיהר לחזור אל המוכר ונתן לו את הקופסאות. הו נתן לרואי עוד מאה מתבעות ונכנס פנימה במהירות, השאיר את רואי לחכות בחוץ. לאחר כמה שניות רואי שם לב לרגליים מבצבצות מתוך השיח בצד, שהתחיל לרעוד בפתאומיות ולהשמיע רעשים מוזרים ומפחידים, המזכירים קצת רעשים של חיית טרף.

הדיבור של המוכר לא מובן לקריאה ולא תמיד הבנתי בדיוק מה הוא רצה
רק אחרי קריאה מעמיקה .
אבל בסדר .
אהבתי שעשית את המשימות ,זה ימשוך זמן לעלילה ולא יתן לרואי לקחת את הספר ישירות אלא במאמץ והכי טוב שהשארת את זה פתוח לעוד פרק.

כל הכבוד.
אהבתי מאוד ומחכה לפרק הבא.

[quote][i]Originally posted by ErWiN[/i]@Mar 27 2010, 09:52 AM
[b] הדיבור של המוכר לא מובן לקריאה ולא תמיד הבנתי בדיוק מה הוא רצה
רק אחרי קריאה מעמיקה .
אבל בסדר .
אהבתי שעשית את המשימות ,זה ימשוך זמן לעלילה ולא יתן לרואי לקחת את הספר ישירות אלא במאמץ והכי טוב שהשארת את זה פתוח לעוד פרק.

כל הכבוד.
אהבתי מאוד ומחכה לפרק הבא. [/b][/quote]
בקרוב מאוד תבין למה הדיבור של המוכר לא מובן, בפרק הבא, עשיתי את זה בכוונה ולומר את האמת הייתי יכול לעשות את זה אפילו יותר לא מובן ולא הייתי מגזים.
תודה רבה על התגובה

התקשתי קצת לקרוא את מה שהמוכר אמר, אבל הסיבה ברורה
מאוד אהבתי את הסיפור ואת המשחק גם
איך יקראו לפרק הבא ?

[quote][i]Originally posted by D a M a G e[/i]@Mar 27 2010, 10:40 AM
[b] התקשתי קצת לקרוא את מה שהמוכר אמר, אבל הסיבה ברורה
מאוד אהבתי את הסיפור ואת המשחק גם
איך יקראו לפרק הבא ? [/b][/quote]
זה יחשף כשהוא יצא, לפי דעתי מחר.
מחר לדעתי גם יצאו שני פרקים ולא רק אחד

לכבוד הלילה הלבן שני פרקים חדשים, שתוכננו לצאת בזמנים שונים.
הנה פרקים 3 ו4:
[color=blue][u][b]פרק 3- הספר של הידע[/b][/u][/color]
רואי התקדם בזהירות ובאיטיות רבה לכיוון השיח, כאשר שרביטו מורם קדימה. לאחר כמה שניות של פחד והתקדמות איטית הוא הזיז את השיח מדרכו ומצא שם אישה קשורה בחבלים מרותקת לריצפה, מוחבאת מסיבה לא ברורה. רואי נשם כמה שניות ונרגע, ואז שיחרר את האישה ועזר לה להיעמד. היא הייתה לבושה במכנס ארוך וצמוד בצבע סגול כהה ובחולצה חומה. על כפות ידיה נחו כפפות לבנות, שהתאימו לה בצורה מדהימה, כאילו הן נוצרו במיוחד בשבילה. שערה החום היה מפוזר לכל כיוון ומשקפייה היו שבורות, חושפות את עיניה הכחולות. היא אמרה "תודה רבה בחור צעיר. מהו שמך?" רואי ענה לה "שמי רואי, הרפתקן צעיר שבא להשיג את "הספר של הידע". דוגיר נתן לי משימות ושילם לי ביד רחבה כדי שארוויח מספיק מטבעות זהב כדי לקנות את הספר." "דוגיר הוא מתחזה אורקי&#33; אני היא הספרנית, קוראים לי מיה. הוא הפתיע אותי אתמול וזרק אותי לתוך השיח בעודי קשורה ופי חסום, כדי לרמות אנשים צעירים ולקחת מהם את כספם בשביל ספר אכול ועלוב שלא ניתן ללמוד ממנו כלום. הוא נמצא עכשיו בתוך חנות הספרים, כנראה מחפש עוד ספר מזוייף שלו. לך לשם ותביס אותו, ותביא את הספר של הידע&#33;"
רואי היה המום. היה לו קשה לעכל את כל זה, אבל הכל הסתדר. הסיבה למה אין כאן אף אחד שרב על הספר, השגיאות הרבות של דוגיר, החברים בניו-אורקיה. הכל הסתדר פתאום, הכל נראה הגיוני. הוא נכנס לחנות הספרים, וראה את דוגיר מולו, מזחיק ב"ספר של הידע" ומביט בו במבט רצחני. הוא הבין שהקרב הזה יהיה קשה יותר מכל קרב אחר שהיה לו, והרים את מטהו מוכן לקרב.
הוא ירה כדור אש לכיוון דוגיר, אבל זה התכופף וחמק בקלות ואז רץ והטיח ברואי את הספר מלמטה, זורק אותו אל ארונית ספרים במרחק כמה מטרים. רואי פגע בארונית בעוצמה רבה ונפל על הריצפה. הוא קם לאט ונעמד, כשדוגיר נעמד שוב מולו והכה בו מלמעלה, מכה ישירה בראשו. רואי שוב נפל, והפעם דוגיר שם עליו רגל ומנע ממנו לקום. זה היה הסוף של הקרב, ככה זה נראה. רואי ניסה לבצע שוב את לחש כדור האש, אבל לא הצליח. הוא החל להניף במטהו, אבל הוא לא יכל לפגוע בדוגיר. זה היה הסוף שלו. דוגיר צחק למראה הניסיונות של רואי לברוח והרים קצת את רגלו, אפשר לרואי להתגלגל הצידה ולברוח. רואי מיהר לקום ולירות כדור אש, שפגע לדוגיר בבטן וזרק אותו בעוצמה לכיוון הקיר. דוגיר פגע בקיר ונפל על הריצפה בעוד חולצתו נשרפת, חושפת את עורו הירוק והמגעיל. רואי הרים את מטהו ופגע בדוגיר בעוצמה בגב, ואז חטף לו את הספר והכה לו בראש איתו. הוא יצא החוצה במהירות ונתן למיה את הספר בעודו אומר "ניצחתי את דוגיר. זה היה קרב קשה, אבל גברתי עליו" מיה החזירה לו את הספר ואמרה "רואים עליך. אתה פצוע וחבול. תישאר כאן לנוח היום. ואני רוצה שתיקח את הספר הזה. דוגיר אכל כמה מהדפים שלו והוא קצת קרוע, אבל הוא עדיין יכול לשמש אותך." "מה?" רואי צרח בהתלהבות, "תודה רבה. הספר הזה יעזור לי להציל את העולם מהאסון שקרב. תודה רבה לך על שנתת לי את הספר הנדיר הזה&#33;" מיה אמרה "נדיר? זה רק הספר הכי נמכר בכל הארץ, למעלה ממיליון עותקים נמכרו." "רגע, אז את אומרת שיש למעלה ממיליון עותקים של הספר הזה ושלא הייתי צריך למהר כל-כך כדי להשיג אותו?" "אהה כן, פחות או יותר" בתשובה הזאת השיחה שלהם נגמרה.
כמה שעות מאוחר יותר, רואי שכב תחת כיפת השמיים. כל הפצעים שלו היו חבושים, והוא עמד לצאת לדרך. הוא הביט בספר שלו, "הספר של הידע", וידע שההרפתקאה האמיתית מתחילה. הוא נעמד והרים את הספר, ולאחר מכן את מטהו. הוא פתח את הספר וקרא שם על האגדות העתיקות, הנפילה שלו והקרב נגד דוגיר. הוא גם קרא על הדרקון שתוקף את באטלאון כבר יום שלם, ואף אחד לא מצליח לעצור. הוא גם קרא על זה שהנסיכה עליו, עם טבעת ירוקה. הוא החליט לצאת ולנסות להציל אותה, כדי לקבל את הפרס הגדול של המלך אלטאון.
הוא רץ על השביל במהירות והגיע אל צומת. שני אנשים עמדו שם. אחת, אישה עם קשת על הגב שלה, בבגדים ירוקים המזכירה קצת את רובין-הוד. השני, אדם גבוה הלבוש בשריון פאלדין מכובד עם חרב גדולה נחה על גבו. בניהם עמד לו רובה קשת עצום עם חץ גדול עליו. מעבר לגבעה ניתן היה לראות את העיר באטלאון, עולה בלהבות שהולכות ונחלשות בגלל פעילות האנשים הרבה כדי לכבות אותן, ואז גדלות מחדש כשהדרקון שעף מעל העיר תוקף.
בלי לבזבז זמן רואי שאל את שני האנשים "איך אני יכול לעזור?" הפאלדין אמר לו "אנחנו מחפשים גיבור אמיץ שמוכן לשבת על החץ שאנחנו עומדים לירות על הדרקון. החץ לא ישפיע יותר מדי על הדרקון, אבל אם גיבור יעלה על הדרקון הוא יוכל להביס אותו." רואי שאל "אז למה אתם לא עולים? שניכם יותר מנוסים מרוב האנשים פה." האישה אמרה "אנחנו לא עולים מסיבות בטיחותיות. אני רובינה הוד וזה ארטיקס הפאלדין, ראש מסדר הפאלדינים. אנחנו לא יכולים להסתכן במוות בלי רווח." "מוות בלי רווח?" רואי שאל בהפתעה. ארטיקס מיהר לענות "מה פתאום מוות בלי רווח. רק בוא ותעלה על החץ הזה."
רואי התיישב על החץ ונורה לכיוון ראש הדרקון. הדרקון זז מהר מאוד וניראה כי רואי יפספס את הדרקון. רואי הבין למה רוביה התכוונה כשהיא אמרה מוות ללא רווח, אבל זה היה מאוחר מדי. הוא נורה על האוויר, כשהדרקון במרחק כמה מטרים ממנו, והוא יפגע בזנב, שלא בטוח שהחץ יצליח להיתפס בו ולהחזיק בו.


[color=orange][u][b]פרק 4- מי חטף את מי?[/b][/u][/color]
החץ טס לכיוון זנב הדרקון וננעץ בו. רואי שלח יד ותפס בזנב כשהחץ נפל, משאיר אותו תלוי, מחזיק ביד אחד את זנב הדרקון. רואי החזיק בכוח רב בזנב הדרקון וניסה למשוך את עצמו למעלה, אבל לא יכל לעשות יותר מלשמור את עצמו תלוי באוויר. האחיזה שלו החלה להיחלש עד שהדרקון פנה למטה בעוצמה ורואי איבד את אחיזתו.
הוא נפל במהירות והיה בטוח שזה הסוף שלו, אבל הדרקון ירה אש שהעלתה את באטלאון בלהבות שוב ואז טס למעלה, ותפס את רואי בכנפו. רואי חטף מכה חזקה בבטן שהיממה אותו, ורק ברגע האחרון הוא הצליח לתפוס בכנף הדרקון כשהוא התיישר. במשך דקות ארוכות הוא עבד כדי להרים את עצמו על כנף הדרקון ומשם לזחול בזהירות לכיוון הגוף עצמו, שלא נע בלי סוף ושיותר עבה ויציב.
לאחר מאמצים רבים הוא נעמד על גוף הדרקון, שלף מטהו, והחל לרוץ לכיוון ראשו. על הצוואר, צמוד לראש הדרקוןף עמדה הנסיכה. היא הושיטה שתי ידיה קדימה ומתוך טבעת ירוקה שנחה על ידה השמאלית יצאה קרן אור ירוקה שיצרה דרקון ירוק קטן. רואי נעמד מולה מופתע, והיא צרחה "שלי&#33;שלי&#33;שלי&#33; תשיג לך דווקון משלך&#33;"
רואי הביט בה מופתעף הוא כבר עמד לתקוף את הדרקון, כשהוא קלט שמשהו לא בסדר. "רגע, מה?" הוא שאל. "שמעת אותי&#33;תשיג לך דווקון משלך, האחד הזה שלי&#33;" רואי המשיך להביט בה מופתע ושאל "ואיך בדיוק הדרקון הזה שלך?" הנסיכה אמרה "אבא שלי הוא המלך ונמאס לי לקבל סוסי פוני ליום ההולדת. מוגלין כחול נתן לי את הטבעת הזאת ואמר שאני אוכל להשתמש בה כדי לשחק עם כל דווקון שבא לי."
רואי הביט בה מופתע. הוא הביט בטבעת ואז זיהה אותה. הוא ראה אותה ב"ספר של הידע". הוא פתח את הספר במהירות בעמוד שבו ראה את הטבעת וקרא עליה.

"חפץ מס&#39; 1- טבעת לשליטת דרקונים

הטבעת הזאת מאפשרת לחובש לשלוט בכל דרקון. למרות זאת, הטבע מקוללת ע"י הרוח של הדרקון הירוק גורגוק, ובנוסף לשליטה בדרקון, הטבעת משתלטת גם על החובש."

רואי הביט בה בלחץ ואמר "לעזאזל" בעודו הרים שרביטו והתכונן לקרב קשה, שבו מכה אחת שתעיף אותו גם תביס אותו.
רואי הניף את מטהו ופגע בגורגוק, אבל הוא רק נהדף קצת לאחור ואז שרט את רואי במהירות ובעוצמה, גורם לו לקחת כמה צעדים לאחור. הפצעים של רואי החלו להיפתח, אבל הוא לא עצר וירה כדור אש אימתני לכיוון גורגוק והכל בנתינת מכה, אבל בקרן אנרגיה ירוקה מוזרה אחת גורגוק העיף אותו אל פלג הגוף האחורי של הדרקון. רואי נשכב על הגב מעוצמת המכה ולא הצליח לזוז, כשהנסיכה התקדמה לכיוונו, גורגוק מולה. בקושי רב הוא ירה כדור אש שהסיט את הדרקון הצידה, ואז קפץ על הנסיכה והפיל אותה לריצפה. רואי ניסה להוריד ממנה את הטבעת אבל לא הצליח, וגורגוק תפס אותו מאחורה וזרק אותו מהדרקון. הוא עף ונפל מהדרקון, אבל ירה כדור אש שפגע בגורגוק והעיף אותו על הנסיכה, גורם לה ליפול לאחור ולשכב כשראשה בולט מחוץ לגוף הדרקון וידה שמוטה כלפי מטה באוויר. הטבעת החליקה מידה ונפלה לכיוון רואי, כשגורלוק עדיין מחוץ לה. רואי הכה בגורלוק ובטבעת ושבר אותה, משחרר את הדרקון והנסיכה מהקללה. הדרקון נעצר ונעמד באוויר, שלח רגלו לכיוון רואי ואיפשר לו לתפוס באחת הציפורניים ולעלות עליו. הדרקון המשיך להתקדם ולא הצליח לעצור את עצמו, ורואי בקושי אחז בציפורן כשהוא עף לצוק שליד באטלאון, והתרסק בו.
לאחר כשעה ארטיקס ורובינה הגיעו למקום ההתרסקות. הם הרימו את הנסיכה המבולבלת שלא הבינה מה קרה ואת רואי, שנפצע קשות וכמעט נהרג, והשאירו את גופת הדרקון שם.
כשהם חזרו לאיזור הקרוב לבאטלאון הם החלו לדבר. ארטיקס אמר "ואו, ככה גיבור אמיתי מטפל בצרות. כל הכבוד." רובינה הביטה בו בזלזול ושאלה "בכך שהוא מביס נסיכה וגורם להתרסקות של דרקון בתוך הר?" הנסיכה, שנחה על גבו של ארטיקס שסחב אותה גאחה בכאב. ארטיקס אמר "לא, בכך שהוא משמיד את הטבעת לשליטת דרקונים ומציל את באטלאון משריפה בטוחה עד אפר. רואי, אני ורובינה ניקח את הנסיכה למלך ונספר לו את כל מה שקרה. אתה תישאר לנוח בפונדק ולרפא את הפציעות הרבות.
לאחר שרואי נח וריפא את הפצעים הוא החל לבצע משימות והתחזק, עד שקנה את "גלימת הדם", גלימה אדומה ארוכה מאוד המגיעה עד הריצפה, שאומרים שלא תמיד הייתה אדומה. הוא גם התחזק מאוד כקוסם. הוא גם טייל באיזורים רבים במהלך משימותיו, שקיבל בעיר באטלאון. במהלך אימוניו ככקוסם הוא גם למד לחש חדש שיעזור לו בקרבות, גביש קרח , ועשה מספר משימות למורתו ארכנה.
הוא גם עבד קשה כדי לחזק את שרביטו, שיהיה כלי נשק יעיל הרבה יותר. את שרביט הרפש שהוא מצא הוא מכר ליאגולר במכיר רב.
בזמן שהוא נח לו, המלך אלטאון שלח את אחד מחייליו לקרוא לו לקבל את הפרס. אבל החייל לא הגיע לבאטלאון. כדור אש נורא עליו בדרך והרג אותו, כדור אש שנשלך ע"י שלד, שלד של קוסם שהתמחה באש.