פוקימו ואי שני האגדיים

[SIZE=4]פוקימון ואי שני האגדיים[/SIZE][list][*]דמויות[*]עלילה[*]הסיפור[/list]
[url=http://imageshack.us][img]http://img124.imageshack.us/img124/5909/dptr000bh0.png[/img][/url]
שם:אד

פוקימונים:

[url=http://imageshack.us][img]http://img512.imageshack.us/img512/884/dpmfa393rf8.png[/img][/url]
שם:פיפלאפ
מתקפות:

water gun
tackle
bubble


[url=http://imageshack.us][img]http://img514.imageshack.us/img514/662/dptr002gm7.png[/img][/url]
שם:רומי

פוקימונים:
[url=http://imageshack.us][img]http://img515.imageshack.us/img515/4379/dpmfa390uf2.png[/img][/url]
שם:צ'ימצ'אר

מתקפות:
ember
Scratch


[url=http://imageshack.us][img]http://img485.imageshack.us/img485/2614/dptr006rc8.png[/img][/url]
שם:דיאנה

פוקימונים:

[url=http://imageshack.us][img]http://img45.imageshack.us/img45/778/3871hd9.png[/img][/url]
שם:טורטוויג

מתקפות:
Leech Seed
tackle
protect

[b]עלילה[/b]

סיפורם של פאלקיה ודיאלגה הפחידו את תושבי מחוז טרג'יי,ולאחר שנתיים שקטות,נעימות לתושבי המחוז,רעידות אדמה וברקים וגשמים,החלו בטרג'יי.הם התעוררו,לתמיד,פאלקיה ודיאלגה,האגדיים שבו ממנוחתם כדי לנקום במחוז אשר קבר אותם באדמה הקשה.
אד ורומי,ילדים שהכירו בתוך מטוס למחוז טרג'יי,שם גרה משפחתם,לא ידעו לאן הגיעו,ומה פשר כל הרעידות אדמה והברקים.
אבל מה שלא ידעו בכלל,שיש שתי צוותים המנסים לתפוס את האגדיים בדרכים קשות ומאוד מבולגנות.רומי,אד ואחותו של אד,דיאנה,מנסים לעצור את הצוותים,ולהשיב את השקט למחוז טרג'יי הגדול ולהתחיל לבלות את הקיץ אשר רצו כל כך.

[b]הסיפור[/b]

[SIZE=3]פרק 1:הטיסה למחוז טרג'יי[/SIZE]

"אמא,מתי אני מגיעים",שאל אד בסקרנות,שיערו החום הקצר היה חלק עם קוצים.
"נגיע עוד שעתיים,תחזיק מעמד נכון?",ענתה ושאלה בעליזות.
"אני כל כך שמח לחזור לבית שלי,היינו בחו"ל המון זמן",אמר אד בעליזות ובשמחה.
אד ביקש מאמו שתלך איתו כדי שהוא יוכל להתפנות אך בזמן שהלך הוא לקח פתק מאחד הילדים והיה רשום:

"פגוש אותי כשכולם ישנו ליד השירותים".

אד חזר מהשירותים ושכב לישון,לאחר כמה דקות הילדה ששלחה את הפתק העירה אותו.
"מה קרה?",שאל אד בבהלה.
"תירגע,זאת רק אני,רומי",הרגיעה אותו.
שיערה החום החלק התעופף באוויר וצנח על כתפייה.
"אני מניחה שהיה לך סיוט",צחקה.
"היי,אני אד,את גרה במחוז טרג'יי?",שאל אד בקול חלש ורגוע.
"כן,אני גרה ברח' טנטקרו 11 בעיירה גולדביר",ענתה לו בחיבה.
"באמת?אני גם גר שם,אך במס' 9,אולי אנחנו שכנים",שאל בשמחה.
"יכול להיות",השיבה לו.
"טוב,תלך לישון,גם אני קצת עייפה",אמרה בלחש ופיהקה.

____________________


לאחר שעה הגיעה ארוחת הלילה,זה היה דבר ממש לא טעים,כריך טונה,מלפפון חמוץ ולקינוח עוגיות דבש עם אגוזים.
"יאק,אני לא אוכל את זה",אמר אד וניסה כמה שיותר לא להסתכל על האוכל.
לפתע באה הדיילת עם סינר והחליפה לילדים את הארוחות להמבורגר טעים.
'או,זה לפחות משהו',חשב לעצמו אד.
כשהגיעו לאד לא נשאר המבורגר,רק ספגטי עם רוטב.
"טוב,זה עדיף מכלום".
היא החליפה את האוכל בספגטי ולפתע הגיעה רומי והחליפה עם אד באוכל.
"וואו,את ילדה ממש נחמדה,יש לי מזל שהכרתי אותך,אך במקום לא צפוי כלל",צחק.

____________________

השעה:00.59------------שעת נחיתה:01.00

"יש!סוף סוף,עוד דקה נוחתים,הרגשתי שכמעט שנתרסק".
הם נחתו בשלום ויצאו למחוז.אד,רומי וכל שאר שתי המשפחות נסעו במכונית לעיירה גולדביר
"הבית שלי",קרא בקול שמח,הוא רץ לחדרו וקפץ על המיטה אך קפץ חזק מדי והמזרון שלו נקרע.
הוא ראה שם כדור אדום לבן שנפתח ושמע קול.הוא פתח את הארון וכדור מים ענק הרטיב את שיערו השחור הקצר.
"למה זה תמיד קורה לי,מתיחה טובה רומי.אני יודע שזאת את",לגלג אד.
"לא נכון,זאת אני",קפצה מהארון אחותו דיאנה.
"וואו,חזרת!כמה זמן לא ראיתי אותך,התגעגעתי.",אמר אד והזיל דמעה.
"אני יודעת,גם אני.אנח...",דיאנה שמחה גם אך נשמע צלצול בטלפון.
"אני עונה",צעק אד.
"הלו?".
"שלום לך,אני הוא פרופ' רוואן"
"שלום לך,אתה צריך לדבר עם מישהו?",שאל אד.
"כן,אני צריך לדבר עם אד".
"אז אתה מדבר עם הילד הנכון".
"בסדר,אני רוצה שאתה תבוא,ואתה מכיר את רומי טל?",שאל.
"כן,אני מכיר אותה,להביא גם אותה?".
"כן,אתה צריך,זה דבר חשוב,בוא היום לרח' דנג'י 35 וניפגש שם."
"טוב,תודה,להתראות",ענה.
"להתראות".

"רומי!את לא תאמיני,פרופ' רוואן התקשר אליי.הוא ביקש שנבוא אליו,אולי סוף סוף נהיה מאמנים",קרא אד בקול רם.
"בסדר,חכה רגע,אני כבר באה",ענתה לו.

___________________________________

לאחר כמה דקות רומי ואד הלכו ברגל לרחוב דנג'י 35.
"הגענו",צעק אד.האד של מה שאמר הלך וגבר ובעודו נכנס לבית.
"זה מעבדה",הטיח אד.
"כן,אני יודעת,אבל למה חשוך כאן?",שאלה רומי.
לפתע הגיחו כמה אנשים וצעקו "הפתעה!".
"מה קרה?יש לי יום הולדת היום?",שאל אד בקול מצחיק.
"לא,היום זה יום חלוקת הפוקימונים,מהיום אם אתם רוצים,אתם יכולים להיות המאמנים החדשים באי רייטן!אתם מסכימים?",זעק פרופ' רוואן
"בסדר,למה לא?",ענו שניהם בשמחה.
"אבל רגע,מה עם אחותי דיאנה?",שאל אד.
"היא כבר לקחה פוקימון,בגלל זה היא שתקה כמעט כל היום,הפוקימון שלה חזק מאוד!",ענה לו בקול עליז.
"טוב,איזה פוקימונים אפשר לקחת?",שאל אד.
"יש צ'ימאצ'אר ופיפלאפ ",ענה פרופ' רוואן
"אני לוקח פיפלאפ",ענה אד.
"ואני לוקחת את צ'ימאצ'אר,הוא חמוד",ענתה.
"טוב,אתם מתחילים את המסע שלכם ביער,תצטרכו לנצח בכל שמונת המכונים,בתחרות הפוקימונים והליגה.בהצלחה במסע שלכם,תהנו".

"במילה אחת?",שאלה רומי בקול עליז.
"יש!"
----------------------------

[SIZE=3]פרק 2:שובם של צוות מגמה[/SIZE]

לאחר כמה דקות מאז קבלת הפוקימונים...
_______________________________

"כבר כמה דקות עברו,אני ופיפלאפ משתעממים,אין פוקימונים ביער הזה" לגלג אד
"צודק,אני מתחילה להיות טיפה עייפה.בוא נעצור לנוח ליד העץ ונאכל משהו קטן" השיבה רומי.
"אני מסכימה איתך" ענתה דיאנה.
"דיאנה?מאיפה את באת?חשבתי שאת הל..." שאל אד בקול ודיאנה קטעה אותו
"אני גם מאמנת פוקימונים.לי יש את טורטוויג" ענתה דיאנה
"אז רוצים ששלושתנו נלך ביחד באי?" שאל אד בקול עליז.
"אין לנו בעיה" ענתה רומי בשם דיאנה ובשמה.
"אל תדברי בשמי" אמרה דיאנה וצחקה.
הם ישבו ליד העץ,שלושתם אוכלים כריכים טעימים ולוגמים מהבקבוק מים הקר.לאחר כמה דקות כשגמרו לאחר המשיכו החבורה בדרך,הם ראו שם פוקימון,טוטודייל.
"אני אלך לראות אותו,בטח הוא לבד שם" זעק אדי.הוא פסע לעבר טוטודייל אך טעה.זה לא היה הוא!אלא בן אדם מצוות מגמה המחופש לטוטודייל.
"צוות מגמה?מה זאת אומרת צוות מגמה,זה מוכר לי,צוות מגמה.אבל מאיפה..." לגלג אד.
"אני מצוות מגמה,ואנחנו מנסים לתפוס פוקימונים וכמובן את גוראדון!" הטיח האיש.
"תודה על המידע הרב והמעניין,אני אעזור לך".
"בוא אחריי ונראה עד כמה אתה מסוגל!" .
אדי והאיש הלכו ולפתע נפל האיש מבולבל,דיאנה ורומי הלכו לבדוק מי נמצא מאחורי עץ האלון וראו שם ראלטס קטן.
"הוא ממש חמוד ומתוק,בואי נשמור אותו",שאלה דיאנה.רומי לא ענתה,או ליתר דיוק,נעלמה!
"רומי,תעני לי!לא משחקים מחבואים" קראה דיאנה בקול.
"אני חושב שאני יודע איפה רומי!בואי אחרי" הם התחילו ללכת צעד צעד וראו עקבות נעליים.
"זה צוות מגמה,הם חטפו את רומי,אם נלך לפי העקבות,נגיע למקום שלהם".הם המשיכו ללכת אך באמצע נהיה עשן שהפריע להם להמשיך.הם עצמו את העיניים ולפי הידיים הרגישו מה לפניהם.לאחר כמה דקות אד ודיאנה נגעו בקיר מפלדה,אד פתח את עינייו לרווחה וראה בניין בן עשר קומות.
"זה בניין ענק,הוא מפלדה ואין בו דלת,זה מוזר" גיחכה דיאנה.
"את טועה,אני רואה סרטי מדע בדיוני,ואני יודע שיש דלת מסתתרת,דלת בלתי נראית.תגעי יחד איתי בקירות ואם תרגישי מנעול או ידית,הדלת תיראה לעיננו,מוכנה?בשלוש,אחת,שתיים,שלוש" זעק אד.הם התחילו לגעת בקירות הפלדה ולפתע הרגישה דיאנה את הדלת
"אד!בוא,מצאתי את הדרך" קראה דיאנה בקול.
אד הלך אל דיאנה והיא צחקה בקול גדול.
"למה את צוחקת,זאת הדלת האחורית" אד לגלגל.
"איך אתה יודע שאנחנו בחלק האחורי של הבניין?" שאלה דיאנה.
אד לא ענה ופשוט נכנס לבניין הגדול.הם התחילו ללכת וראו מדרגות,הם התחילו לעלות לאט לאט ולאחר כשמונה קומות התעייפו.
"כמה קומות עוד נשארו לנו?" שאלה דיאנה ונפלה על רצת הקומה השמינית.
"עוד שמונה קומות,אולי יש מעלית?" שאל אד.
"נלך לבדוק" ענתה.
הם נכנסו לקומה השמינית,הארוכה והגדולה,ולא נראית כמו שנראית בחוץ.אד ודיאנה התחילו לפסות לעבר החדר השמאלי ולהפתעתם ראו שם תלבושות של צוות מגמה.
"אתה חושב מה שאני חושבת?" שאלה דיאנה והביטה באד.
"אני חושב" ענה וצחק.
___________________________________________

לאחר כמה דקות יצאו השניים מחופשים לאנשים מצוות מגמה ועלו לקומה עשר,הקומה האחרונה.אד ודיאנה התפצלו בכוונה לדעת על צוות מגמה יותר אך מה שלא ידעו זה שצוות מגמה מפקחת על כל קומה עם מצלמה נסתרת וראו את אד ודיאנה מתחפשים.צוות מגמה החלו להתפזר ברחבי הבניין עד קומה עשר בכדי למצוא את אד ודיאנה המחופשים.
אחד מצוות מגמה מצא אותם אך מרב טיפשות לא שם לב שזה אד ודיאנה.
אד ודיאנה צחקו והמשיכו ללכת עד שנתקלו בדלת המעבדה,שם יצורים מוזרים היו שם:דוגריט,דודריטו ועוד...
"מי הם היצורים,הם פוקימונים?" שאל אד.האיש מהמעבדה שמע את אד והלך אליהם,הוא היה די נחמד אך די ערמומי.אד ודיאנה שמו לב לכך והתחבאו לו מאחורי עציץ ודלת.האיש ראה את חלקם:שיער ונעליים.הוא הזיז את העציץ וסגר את הדלת וצחק.
"מה מעשיכם כאן?" שאל האיש.
"אחד מהצוות שלכם תפס אותנו,גילה לנו את המידע שלכם וגם הדריך אותנו איפה נמצא הבניין הזה",ענתה רומי בתמימות.האיש הביט במבט מעוות על אד.הוא התקרב אליו והוא התחיל ללכת לאחור אבל נתקע בארון בחלק החד והתחיל לצעוק בכאבים.האיש תפס את החולצה שלו והרים את אד כדי שהוא יוכל לעמוד.
"יש לי הצעה,אם אתם רוצים להישאר פה בלי שריטה עליכם להגיד לנו את הסיסמא של אקווה",אמר האיש.
"זאת לא בעיה,כל אחד יודע,הסיסמא היא "קיוגר",תנסו",ענה אד.
האיש הלך לעבר המחשב ובדק את הסיסמא ולפתע היה רשום בירוק חיובי,האיש הוביל את אד ודיאנה לעבר היציאה וכשהם יצאו מהבניין,הוא נעלם.
אד ודיאנה התקדמו והמשיכו ביער.
"אתה רואה את מה שאני רואה?",צווחה דיאנה.

[b]ת"ב[/b]

התחלה יפה המשך כך

תודה:)
זה פרק ולא התחלה...(או שאתה מתכוון כאילו שההתחלה זה הפרק הראשון?)
עוד תגובות?

תנסה לפרט יותר, ולא רק מי אומר מה..

נחמד מאוד =)
[quote][b]שיערה [b]החום החלק[/b] התעופף באוויר וצנח על כתפייה.[/b][/quote]
רומי בעלת שיער שחור, תסתכל אפילו בתמונה ...
ישנם פסיקים לא נחוצים, לדוגמא:
[quote][b]"תירגע,זאת רק אני,רומי",הרגיעה אותו.[/b][/quote]
אחרי ציטוט (") לא צריך לשים פסיקים.
אחרי פסיקים שים רווח .... וגם אחרי כל סימן פיסוק.
לפעמים אתה משתמש בפסיקים במקום בנקודה או 3 ....
תנסה לפרט יותר, ולא רק מי אומר מה.
תוסיף טיפה תיאורים ...
אבל הסיפור הנורא יפה ....
יש לך כישרון ....
נצל אותו ...
סך הכל זה בסדר ....

[quote][i]Originally posted by Ninetails[/i]@Jun 19 2007, 04:27 PM
[b] נחמד מאוד =)

רומי בעלת שיער שחור, תסתכל אפילו בתמונה ...
בסדר ... [/b][/quote]
זה יותר כמו כחול ..

[quote][i]Originally posted by RoTeM[/i]@Jun 19 2007, 04:14 PM
[b] תנסה לפרט יותר, ולא רק מי אומר מה.. [/b][/quote]
תגובה בונה בבקשה?

ונינטיילס
תודה,אשפר בפרק 2 שאותו אני כבר שם...

יפה אבל יש לשפר עלילה היא לא משהו...