Printable View
[b]הקדמה[/b]
'המפץ- זהו מקרה מאוד נדיר שקורה פעם בכמה וכמה שנים, פעם בכמה שנים בליל ירח מלא ישנו פיצוץ אשר אינו נראה או נשמע לבני האנוש.
יש האומרים שהנוכחים במפץ, ללא ידיעתם מקבלים כוחות ונשק מיוחדים, ונקראים ארטיסטים-אמנים.
יש כאלו המאמינים שהמפץ יצר את העולם ולארטיסטים יש היכולת לתקן את העולם.
אך כל אלו רק שמועות, או שמא לא?
[b]מדריך דמויות[/b]
ייכתב בהמשך...
[b]מדריך פרקים[/b]
[url=http://pokemons.co.il/forum/index.php?showtopic=22997&st=0&#entry604212]פרק 1-התחלה חדשה[/url]
פרק 1:התחלה חדשה
"אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני השטן" אמר אחד המשרתים וצפה בצג הפלזמה העצום.
"הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל השטן, "זאת התחלה חדשה"
*שעתיים לפני כן.
נער בעל שיער חום בהיר עמד בפתח השער, עיניו היו חומות, הוא לבש גופייה שחורה וג'ינס בעודו מחייך חיוך קטן.
"היי דרו!" נשמעה צעקה לעבר הנער וזה סובב את ראשו למקור הקול.
"לא חשבת להתחיל בלעדיי נכון?" שאל הקול.
הנער המכונה דרו הסתכל אחורה, אל עבר נערה בעלת שיער בלונדיני יפהפה, עיניה כחולות, היא הייתה לבושה בחולצה לבנה עליה סמל של ספר וחצאית משובצת אשר חשפה מרגליה הנאות והחלקות.
"או, היי סאק" הוא מלמל בחיוך.
"היי אמרתי לך להפסיק לכנות אותי ככה, קוראים לי סאקורה, תפנים זאת!" היא אמרה בזעם אך אז חייכה וזה חייך לעברה בחזרה.
"וואו, אני מרגיש מוזר, זאת אומרת, פנימייה חדשה, אנשים חדשים, אבל לא יודע, זה שונה, זאת לא התרגשות או משהו כזה..." הוא מלמל אך זו קטעה אותו.
"דרו, דרו, דרו" היא מלמלה בייאוש.
"תמיד חושב יותר מדי, לא כך?, פשוט תהנה מהחיים ותפסיק להתלונן!" היא אמרה ודחפה אותו לתוך השער בעודה נכנסת אחריו.
מסדרון ענק נגלה לפניהם, הוא היה מקושט בכוכבים זהובים ושחורים, הרצפות היו צבעוניות, בשלל צבעי הקשת, זה היה נראה מקום מדהים.
"וואו!" קראה סאקורה וחיוכו של דרו השלים את מילותיה החסרות.
השניים התהלכו להם במסדרון העצום והתבוננו בו בהתלהבות.
פה ושם היו להן כיתות אך לא עצרו לרגע עד שהגיעו ליעדם.
השניים נעמדו מול דלת לבנה ובה היה כתוב באותיות מודגשות וגדולות:
"משרד המנהל"
סאקורה החליטה לנקוש בדלת ולחכות לתשובה. אך לא היה שום עונה.
היא דפקה על הדלת שוב ושוב בדפיקות חוזרות ונשנות בעוד שדרו מתחיל לאבד סבלנות, ממש שנייה לפני שהוא ניגש לפרוץ את הדלת קול מוזר ועבה נשמע.
"היכנס" אמר הקול.
השניים נכנסו לחדר, מעט לא מרוצים.
החדר היה עצום, מלא מדפי ספרים ובמרכזו שולחן גדול וחום שעליו ערמות קלסרים.
מלפני השולחן ישב לו אדם, קומתו ממוצעת, שיערו חום ופרוע במקצת, זז לצדדים.
הוא לבש גופייה לבנה שעליה קרעים וקצת כתמים.
"או אתם בוודאי החדשים, בוא נראה, בוא נראה" הוא מלמל לעצמו ועיין בין הקלסרים הרבים.
"או הנה!" הוא אמר ונעצר על אחד הקלסרים.
"דרו ג'ונסון וסאקורה פליס" הוא אמר והשניים הנהנו בראשם לחיוב.
"שמי הוא אדם גרייס, מנהל בית הספר 'סטארס' ואני הולך להיות האפוטרופוס הרשמי שלכם בשנה הקרובה." הוא אמר בחיוך.
"למרות שאתם חדשים פה אני אקפיץ אתכם היישר אל בוגרי בית הספר, דבר קצת חריג בבית ספרנו אבל לפי הממוצע שלכם אני רואה שאתם תלמידים די טובים" הוא הסביר להם.
"כפי שאתם יודעים ישנם חוקים לבית הספר ואני מניח שעיינתם בהם במהלך החופשה, בית הספר שלח לכם ספרי חוקים והדרכה" הוא אמר לשניים ואלו הנהנו בראשם אך לא אמרו מילה.
"אבל יש דבר אחד, ממש קטן שאתם צריכים לעשות כדי להגיע להיות בוגרי בית ספר" הוא קטע לפתע את שמחתם.
"איזה דבר?" שאל דרו בתוקפנות.
"לא, לא אל תדאג, זה דבר נורא קטן, מבחנון המורכב משלושה אתגרים, אם תעברו ביחד שניים מתוך השלושה, תתקבלו" הוא אמר בחיוך.
"אבל אם לא..." הוא מלמל ושינה מבטו לרציני.
"תעופו מן הפנימייה לצמיתות" הוא אמר.
"במידה ותסרבו פשוט תתחילו מן הצעירים, אופציה לא מועדפת, אני בטוח שלא עליכם" אמר המנהל.
"קחו לכם 5 דקות להתייעץ" הוא אמר להם בעוד השניים נראו מודאגים ומיוזעים, אחרי כל המבחנים שהם עברו כדי להתקבל לכאן.
עברו להן חמש דקות, דרו וסאקורה התייצבו מול המנהל במעט פחד אך תחושת התרגשות גם כן.
"אנחנו..." מלמלה סאקורה.
"נלך על האתגר!" השלים אותה דרו לפתע בקריאה נחושה.
"תוכל לזרוק עלינו כל דבר, אנו נצליח, אני מבטיח לך!" הוא קרא בנחישות בעוד המנהל מסתכל בו בחיוך והערצה.
"מצוינות, זה מה שאנו מטפחים בפנימיית 'סטארס', אני אוהב את הגישה שלך איש צעיר" אמר המנהל בשמחה בעוד דרו מחייך.
"קדימה, בואו נצא לדרך" הוא אמר.
"המבחן הראשון שלכם יערך בבריכה שלנו" הוא אמר ויצא איתם מן המשרד.
תוך כמה שניות של הליכה הגיעו השלושה לדלת חומה ועליה כתוב:'בריכה'.
המנהל נכנס ראשון, אחר כך דרו ואחר כך סאקורה.
בפניהם ניצבה בריכה עצומה ומרובעת וסביבה ישנן רצפות אפורות, לבנבנות.
הבריכה הייתה שוממת, כנראה רוב הכיתות למדו להן, מה שהקל על המבחן הראשון.
"אתם מבינים אצלנו בסטארס ישנם שלושה מרכיבים עיקריים:
1.חשיבה אסטרטגית
2.סיבולת
3.איזון הנפש
כולם מרכיבים חשובים ביותר וכל בוגרי הפנימייה חייבים להחיל תכונות אלו" הסביר המנהל.
"המשימה הזאת תהיה משימת חשיבה אסטרטגית, עליכם להגיע לקצה השני של הבריכה מבלי שתהיה עליכם טיפה אחת." הוא הסביר להם.
השניים היו המומים, הרי דבר כזה הוא בלתי אפשרי, אך הם לא אמרו מילה, הם ידעו שישנה דרך וצריך למצוא אותה.
"יש לכם חמש דקות מעכשיו!" הוא קרא לפתע והשניים נכנסו ללחץ.
"חמש דקות?!, אתה רציני?!" שאל דרו בזעם.
"דרו, תפסיק להתווכח, זה סתם מבזבז זמן!" הרגיעה אותו סאקורה.
"היא צודקת, עכשיו יש לכם ארבע דקות ושלושים שניות, עשרים ותשע, עשרים ושמונה..." הוא מלמל והסתכל בשעונו, דרו השתדל שלא לצאת מגדרו.
"קדימה, אנחנו נצליח!" אמר דרו.
"אם כך, קפיצה בלתי אפשרית, כך גם שחייה" סרקה סאקורה את האפשרויות בעוד המנהל מציץ בשעונו בחיוך.
"אולי נבנה גשר כלשהו מן הדברים שיש כאן?" הציע דרו.
אך כשסרקו את המקום גילו רק סמרטוט אחד מסכן ולא עוד.
"דקה אחת" הלחיץ אותם המנהל.
"נו חייבים לעשות משהו!" אמר דרו בלחץ.
סאקורה הסתכלה על סביב הבריכה ולפתע חייכה, במוחה עלה רעיון.
"היי המנהל, מהם החוקים של המשימה?" היא שאלה לפתע.
המנהל הרים ראשו משענו וחייך אל סאקורה בחזרה.
"מה כל כך מצחיק?!" שאל דרו.
"אתה לא מבין טמבל, אין חוקים משמע אנו יכולים לעשות זאת בכל דרך שנרצה!" היא קראה.
"עשר, תשע..." החל לספור המנהל את השניות האחרונות.
"קדימה דרו מהר!" היא קראה ותפסה את ידו של דרו, היא גררה אותו מסביב לברכה עד לקצה השני, ובדיוק כשהגיעו הכריז המנהל על סיום המשימה.
"מדהים, הרשמת אותי למדי סאקורה, עבדת לפי ההיגיון" הוא החמיא לה וזו הסמיקה במבוכה.
"אתם מבינים תמיד צריכים לחשוב באופן כוללני ולא בדרכים ספציפיות, תרחיבו את קו המחשבה שלכם חשבו לעומק!" קרא המנהל במילות דרבון בעוד השניים שמחים מהצלחת המשימה.
"ועכשיו למשימה השנייה משימת הסיבולת!" קרא המנהל.
השניים הלכו אחריו וזה הובילם אל דלת גדולה ועליה שלט:'מגרש הכדורגל'
הוא פתח את הדלת ואל מולם נגלה מגרש כדורגל עצום, פי שתיים ממגרש רגיל.
השניים היו פעורי פה.
"שלא תבינו אותי לא נכון, כשדיברתי על סיבולת לא דיברתי על סיבולת פיזית אלא על נפשית, איפוק" הסביר המנהל.
"המשימה שלכם עכשיו תהיה קשורה לסיבולת נפשית:לפני כמה זמן המדענים שלנו הצליחו לפתח מכונה למזג אוויר מלאכותי."
"אנו נכבול אתכם לתוך המגרש ותצטרכו לשרוד ברד ושמש 10 דקות שלמות."
"רק רגע!" העיר דרו.
"אם אתה אומר שנשרוד ברד ושמש קשה זאת לא בעצם סיבולת פיזית?" הוא שאל.
"לא, אתם לא תרגישו את מזג האוויר פיזית אלא נפשית, המזג אוויר ישפיע על הנפש שלכם." הוא הסביר.
"אתה רציני?!, זה לא יזיז לנו" קרא דרו.
"נחיה ונראה" מלמל המנהל.
"אני מבקש שתשכבו על הגב" ביקש המנהל.
השניים עשו כדברו לפתע הופיעו אזיקים אוטומטיים אשר כבלו את ידיהם ורגליהם לרצפת המגרש.
המנהל לחץ על כפתור אדום בשלט מוזר ולפתע החל לרדת לו ברד וכפי שאמר המנהל השניים לא הרגישו את הכאב הפיזי.
"זה קל מדי..." אמר דרו אך לפתע הוא הרגיש כאב פנימי.
"איי!" הוא צרח בכאב בעודו מזיז ראשו לצד ימין ורואה את סאקורה עוצמת עיניים ונאבקת בכוח.
המנהל חייך והברד המשיך לרדת לו ככל שהזרם התגבר יותר ויותר כך גם הכאב של שניהם.
פליטות כאב נשמעו מפה לשם בהדרגה.
"עברתם כבר חצי דרך לכן נשנה את מזג האוויר" אמר המנהל והציץ בשעונו.
הוא לחץ על כפתור ירוק בשלט ושמש חזקה הופיעה.
נראה היה שדרו וסאקורה נרגעו לרגע אך פתאום צרחת כאב נשמע משניהם.
"זה כאילו, הנשמה שלי נשרפת!" קרא דרו בכאב רב.
"נותרו עוד שלוש דקות תוכלו להיכנע" הזכיר המנהל.
"לא ניכנע..." אמרה סאקורה בכאב.
"בדיוק" הסכים דרו.
שוב פליטות הכאב נשמעו אך הפעם חזקות מרגע לרגע.
"עשר... תשע..." החל המנהל סופר את השניות האחרונות.
"אחח!" קראה דרו.
"חמש... ארבע..." המשיך המנהל.
השניים התנשפו בכבדות נראה היה שזה הסוף אך לפתע משהו קרה.
"אני...נכנעת" אמר סאקורה מבוישת.
מן השניים הוסרו האזיקים ומזג האוויר חזר להיות כפי שהיה קודם.
"אני... מצטערת" היא אמרה בפני דרו הכעוס.
"לא... זאת לא אשמתך, גם אני עמדתי להיכנע" השיב לה דרו.
"אם כך נראה שנשאר לנו המבחן השלישי והאחרון" אמרה סאקורה.
"בדיוק, איזון הנפש" אמר אדם המנהל.
הפעם פניו היו רציניות, נסערות, נראה היה שהוא קיווה שהם לא יצטרכו להגיע למבחן הזה.
"בואו איתי" הוא אמר בלחש והשניים הלכו אחריו.
תחילה הם יצאו מהמגרש ואז הלכו לאורך המסדרון עד שהגיעו לדלת שחורה וגדולה עליה היה כתוב באותיות גדולות, אדומות ובולטות:'אין כניסה!, מורשים להיכנס רק אבות הבית והמנהל!'
המנהל פתח את הדלת ונכנס, תחילה התלבטו סאקורה ודרו אך לבסוף נכנסו.
אל מולם התגלתה מכונה מוזרה, זה היה מן כיסא כסוף מעליו קסדה כסופה גם כן ומן מד מוזר על הקסדה אשר מדורג מאפס עד מאה בקפיצות של עשר.
"זה הולך להיות המבחן הקשה ביותר שלכם עד עכשיו" אמר המנהל והשניים נראו מודאגים.
"במבחן הזה שלא כמו השניים הקודמים ישתתף רק אחד מכם, אותו אחד יחבוש את הקסדה על ראשו ויצטרך להגיע לאיזון נפשי מושלם בעזרת האנרגיה שלו תוך חמש דקות, זה לא יהיה קל והוא יגיע לכך כשהמד יראה על מאה." הסביר המנהל.
"אני אקח זאת!" קרא דרו ללא שום היסוס, סאקורה ניסתה לעצור בעדו אך זה לא הסכים.
"תחבוש את הקסדה כשתהיה מוכן" אמר.
דרו חבש את הקסדה בזהירות ונכנס למצב של היפנוזה.
תחילה המד הראה על עשר, לאחר מכן דרו החל להזיע ולהתנשף בכבדות, המד עלה קצת מעל העשר אך מיד ירד שוב.
זה היה קשה משנראה, דרו הזיע והזיע שוב בהתאמצות רבה אך המד בשלו, מתעקש להישאר על עשר.
"איפה אני?!" קרא לפתע דרו.
הוא מצא עצמו בחלל שחור וריקני לגמרי.
"היי, יש פה מישהו?!" הוא שאל בקריאה אך רק ההד שלו ענה לו.
"אני שאלתי אם יש פה מישהו?!" הוא צעק בכוח.
"אם יש פה מישהו... מישהו... מישהו..." קולו הדהד במרחב החלל.
"היי לא צריך לצעוק" נשמע קול עבה לפתע אך דרו לא ידע לזהות מאיפה זה בא.
הוא הניד ראשו לצדדים, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה אך לא נראה לו מקור הקול.
"אל תנסה יותר מדי, במילא לא תמצא אותי" אמר הקול שוב.
"מי אתה?!" שאל דרו בזעם.
"אני לא חייב לך תשובות דרו, אבל באתי להראות לך משהו, הסתכל למעלה" דרו הסתכל למעלה וראה את מצבו בזעם רב הוא שם לב שהמד מצביע רק על עשר.
"איך זה ייתכן?!" שאל דרו.
"עכשיו תשתוק ותראה את זה" אמר הקול ומלמעלה הוא ראה מן תמונה.
שני ילדים קטנים הדומים כשתי טיפות מים לסאקורה ודרו מקבצים נדבות, גונבים אוכל ועוד.
דרו זכר את התקופה הזאת, התקופה שניסה להדחיק במשך כל חייו, החיים בשכונת העוני, ללא הורים, ללא חברים(חוץ מסאקורה כמובן), היו להם רק אחד את השנייה.
"אבל... איך אתה יודע" הוא שאל כשדמעות בעיניו.
"תסתום ותקשיב, זה מה שהולך לקרות אם תיכשל במשימה, העבר יחזור על עצמו שוב, זה מה שאתה רוצה?!" שאל הקול בחוזקה.
"שלך ולסאקורה לא יהיה גרוש?!, אז קדימה, תתעשת! נותרה חצי דקה לסיום המשימה, גם אני וגם אתה יודעים שאתה מסוגל, אז קדימה!" דרבן אותו הקול.
דרו השפיל את מבטו, "אתה צודק" הוא אמר לפתע בקול חלש.
"אני יכול!!!" קרא דרו בזעם וכל החלל השחור נשבר לו לרסיסים.
הילה סגולה ועצומה עטפה את דרו, עיניו נפקחו וקול צרחה נשמע.
המד עלה במהירות עד שנשבר לגמרי וקול פיצוץ נשמע, כמות עצומה של עשן נראתה לה.
"דרו!" קראה סאקורה בדאגה בעוד המנהל חייך.
העשן התפוגג ודרו נראה שכוב על הרצפה משתעל מעט.
"אם כך, עברנו את המבחן?" הוא אמר והשתעל.
"דרו..." קראה סאקורה ורצה אליו כשדמעות בעיניה, דמעות של אושר.
"בהחלט דרו, בהחלט" אמר המנהל והנהן בראשו לחיוב.
"הגיע הזמן דרו, הגיע הזמן... להתחלה חדשה!" קרא המנהל.
~~~~~~~~~~~~
'כשהייתי קטן אבי תמיד היה מדבר איתי על התחלה חדשה, בשבילי הן תמיד היו רעות, קשות, כואבות, לא רציתי למצוא עוד התחלה חדשה.
אבל התחלה חדשה היא לא בהכרח רעה, לא בהכרח טובה, היא מאוזנת, כמו הנפש.
אבל יש לי הרגשה שההתחלה הזאת, היא לא כמו שאר ההתחלות חדשות שהיו לי, היא טובה, נהדרת, משנה לטובה, התחלה מיוחדת-זאת התחלה חדשה'.
~~~~~~~~~
*בגהינום*
"אם כך, נראה שיש לך בעיות רציניות אדוני השטן" אמר אחד המשרתים וצפה בצג הפלזמה העצום.
"הילד הזה, הוא נוכח בזמן המפץ, הוא מסוכן אבל אפשר לדכא עוד את הכוח שלו, כי בשבילו..." מלמל השטן, "זאת התחלה חדשה"
שם הפרק הבא:ארטיסט
כבר קראתי את הפרק וידועה לך דעתי עליו...
יפה מאוד.
*עברה על חוק מספר 10*
יש לך רק אזהרה מילולית בגלל שזה אני. פעם הבאה הנושא ינעל.
אתה צודק XD פשוט שכחתי מזה לגמרי
אני גם די חדש בפורום אז תודה שהסתפקת באזהרה מיליולית
קרדיט לאסף עזר לי עם הפרק הראשון D:
ד"א תגיבו מבאס לקבל רק תגובה אחת!
סיפור מעניין זה סוג של פנטזיה או מדע בדיוני?
לא משנה אהבתי את הסיפור מחכה לפרק הבא.
גם אני נורא אהבתי את הסיפור!
מחכה לפרק הבא! :)
תודה רבה לכם D: יכול להיות שביום רביעי אני אפרסם לא רק את הפרק השני אלא יחד איתו את השלישי אבל זה לא בטוח