סיפור חדש שלי-combat master
טוב זהו הסיפור השני שלי, מבוסס על רעיון מקורי שלי שהתחלתי לפתח לפני שבוע בערך, מקווה שתאהבו
[u]פרק 1:להכיר את ראיין[/u]
"תגיד אחי אתה חושב שכדאי שנחזור?" אמר בחור שרירי עם שיער בלונדיני קצר יחסית שהורם למעלה על ידי ג'ל בחלקו הקדמי של ראשו, הוא ישב על עץ גדול במדשאה הרחבה של בית ספרם ולידו ישב עוד בחור נמוך יותר עם שיער שחור פזור שהוסט לצד אחד
"למה, מפחד מהמורה מהמורה דרו?" אמר הילד בשיער השחור לחברו
"אתה יודע, אני מאבד יותר מדי ציון מלשבת כאן איתך, ונראה לאנשים מוזר שאני מגיע רק לאימוני הפוטבול ואז נעלם, אם זה יימשך יעיפו אותי מהקבוצה" אמר הבחור הבלונדיני שהתגלה כדרו בחשש
"אתה משחק טוב, לא נראה לי שיהיה אכפת לאנשים אם היית בקבוצה בתיכון או לא" אמר הבחור בשיער השחור
"אבל בכל זאת ראיין אני..." דרו התחיל להגיד ונקטע על ידי הצלצול
"אני יכול לבוא אלייך עכשיו?" שאל הנער שהתגלה כראיין במהירות כשהצלצול הפסיק
"אני לא כל כך יכול עכשיו, יש לי משהו לעשות..." הוא אמר והתחיל לחייך
"יש לך דייט עם אנג'י, נכון?" אמר ראיין כשדרו קם
"אולי" אמר ושלח יד לעזור לחברו לקום אך ראיין קם בעצמו בהתאלמות מחברו "אתה יודע, אתה צריך חברה משל עצמך, יש כמה בנות שלא יתנגדו עם תציע להם" הוא הוסיף
ראיין השפיל את מבטו ואמר "אולי... עוד נראה..." והשניים נפרדו כל אחד לדרכו
ראיין צעד מצוברח לכיוון ביתו ופנה בכניסה לרחובו, כבר ממרחק יכל לשמוע צעקות
"בת ****"
"חתיכת ****"
ראיין התקרב למקום הצעקות והתגלה שהן מגיעות מבית, לא בית גדול במיוחד אבל גם לא חורבה, ראיין נכנס בדלת הראשית ובקול חלוש אמר
"אני בבית"
שני המבוגרים שתקו מיד כשראיין נכנס, ראיין לא הסתכל לאף אחד מהם בעיניים והלך בראש מורכן לחדרו, החדר היה קטן יחסית ובתוכו הייתה מיטה, כמה פוסטרים של להקות רוק ומטאל ושידה בודדה, ראיין זרק את תיקו בתוך החדר ויצא ממנו, הוא ניגש לדלת הבית כשאמו אמרה לו
"תחזור לארוחת ערב"
"בסדר" ראיין ענה לה בקול חלש ויצא מהבית, הוא התחיל ללכת ברחובות בלי שום יעד ומחשבות לא הפסיקו לרוץ במוחו
'למה לא יכולה להיות לי משפחה רגילה?!'
'למה הם תמיד חייבים לריב?!'
'כשהם יתגרשו, אם מי אני אגור?' הוא חשב אך מיד הדחיק את המחשבה הזאת 'לא, אין מצב שזה יקרה'.
ראיין התקרב לביתו, לפי החושך שבשמיים הוא הבין, הוא מאחר.
"זה הכל בגללך עכשיו הוא בטח ברח מהבית!!" הוא שמע צרחה
"חתיכת!! נמאס לי ממך ומכל ה**** שכל שלך!!!" שמע עוד קול ואז פתאום נהיה שקט, ראיין הקשיב אבל לא שמע כלום, זה הפחיד אותו והוא פתח בריצה לכיוון הבית שלו.
מתנשף, פתח ראיין את דלת ביתו ומה שנגלה לפניו היה פשוט מזוויע, אימו היה שקועה בתוך שלולית דם, עם סכין בגופה.
"אה, ראיין, זה..." התחיל אביו להגיד, ראיין התקרב בצעדים איטיים אל גופת אימו ורכן מעליה, בלי לחשוב חטף ספר טלפונים מהשולחן וחבט בו באביו, קול ניפוץ אדיר נשמע ואביו הוטל בחוסר משקל.
שוב היה שקט, שקט מטריד, ראיין בהה בשני הוריו שהיו על הרצפה ודמעות החלו להציף את עיניו, הוא נפל על הרצפה ואיבד את ההכרה, אבל מחשבות בכל זאת רצו במוחו
'הם מתים?'
'למה עשיתי את זה?'
'למה בכלל היה אכפת לי?'
אך במשהו אחד הוא היה בטוח, הכל ישתנה מעכשיו
