יתום-פרק 1

הקדמה:
הסיפור מספר על ילד שקוראים לו דרי,ילד רגיל למדי:מתלבש כמו ילד רגיל יש לו בית כמו שלילד רגיל,אבל יש לו אבא לא רגיל.אביו החורג של דרי-הארי מחליט לזרוק אותו מהבית על זה שהתחצף אליו ומאותו רגע דרי צריך ללמוד לחיות לבד בלי הורים בלי חברים,ועכשיו הוא צריך לסמוך רק על עצמו.

פרק 1:נזרקתי כמו כלב.
קודם כל בואו תכירו אותי,קוראים לי דרי ואני בן 12 חי בארצות הברית בעיירה קטנה.יש לי אח ואחות חורגים,מירה וג'ון.חוץ מהם גם חי איתנו הארי-אבא שלהם שהוא אבי החורג.אבא שלי נהרג בתאונת דרכים קשה.ולאמא שלי היא קצת מפגרת זאת אומרת פיגור שכלי אז היא הייתה צריכה להתחתן עם משהו שיעזור לה והיא התחתנה עם הארי.אחרי שהסברתי קצת על החיים שלי נתחיל בסיפור.

"מירה,ג'ון,דרי רדו לכאן ארוחת ערב" אמי קראה לנו מהמטבח בקול צרוד.
"רגע" עניתי.
"בוא כבר,אתה לא שומע שאמא שלך קוראת לך, ילד?" הארי שאל בקול מחריד.
"מטומטם" הוא לא פחד להגיד את זה בפני אמא שלי.
ירדתי למטבח וראיתי שהארי נועץ בי מבטים כאילו הוא יודע משהו שעשיתי וזה לא מצע חן בעיניו.
"איך היה היום בבית הספר?" הארי שאל כשהוא מרים את עיניו מהעיתון.
"בס.."
"שתוק,לא שאלתי אותך."הארי השתיק אותי.
"היה בסדר,עוד פעם קאר החטיף מכות לג'ון" מירה אמרה.
"אה,כן" נראה שהארי נזכר במשהו.
"סידרת כבר את החדר שלהם?" הארי שאל אותי בעיניים מפחידות.
"קפוץ לי,שיסדרו לעצמם" אמרתי והלכתי אל החדר שלי.
שמעת את הילד הטיפש?" הארי פנה אל אמא שלי.

אין לי כוח לבנאדם הזה,תסדר את זה תביא את זה תגיד לזה.חושב שאני המשרת שלו.פעם כשהייתי בן 7 הוא ביקש ממני למשוך לו כסף מהבנק.הלכתי לפקידה ונתתי לה את כרטיס האשראי,חשבו שאני איזה גנב והייתי במאסר בית.הוא ניסה לעשות לי את זה בפעם השניה בגיל 10,אבל הפעם משכתי לו את כל הכסף דרך הכספומט ואז אמרתי לו שאין לו יותר כסף בחשבון,הוא השתגע!אבל מה שהכי מטמטם אותי זה שאמא שלא לא עושה כלום בנידון!מצידה שארצח מישהו היא לא תעשה כלום.זה בגלל שהיא פוחדת ממנו,היה לו רקע פלילי בעבר ויש לו אקדח במגירה ליד המיטה,בהתחלה אמא שלי לא ידעה את זה והיא התאהבה בו ואז התברר לה שהוא רצח 15 אנשים והמשטרה עוד לא עלתה עליו,אפילו הילדים שלו לא יודעים אז זה.הוא רצח את אשתו כשהיא הבינה שהוא הרוצח ועכשיו אמא שלי עלתה על זה הוא איים עליה באקדח שלא תספר לאף אחד.מאז היא פוחדת ממנו.
ירד הלילה ,בדרך כלל אצלי מכבים את האור בשעה 8:00 כי הארי רוצה קצת זמן עם הילדים שלו,אבל הפעם זה היה שונה,הוא רצה גם איתי זמן איכות מה שנראה לי מוזר מאוד.שיחקנו בפלסטיישן וטאקי.עברו שעתיים וג'ון ומירה נכנסו לחדרים,אבל הארי ביקרש ממני להשאר בסלון.
"אתה יכול להוציא את הפח?" הוא שאל בטון נחמד שלא מתאים לו.לקחתי את הפח ויצאתי ואז שמעתי נעילת דלת וסגירת חלונות.
"תישאר בחוץ וקח את זה יש בזה אוכל ומים." הוא זרק לי תיק כבד.מיד הבנתי מה קורה.
"תן לי להיכנס !!!!!!!!" צעקתי ודפקתי על הדלת בחוזקה.
"רררר" שמעתי קול צרוד מאחוריי.הסתובבתי ואיתי להקה של זאבים.כן,אנחנו גרים באזור של זאבים,הם מסתובבים בלילה ובגלל זה העיירה שקטה מאוד בלילה.
"אמאל'ה" מילמלתי . לקחתי את התיק והתחלתי לברוח,אני ילד שלא ממש יודע לרוץ אני הכי איטי בכיתה שלי ואני לא מקפיד על כושר.הם השיגו אותי ואחד מהם שרט אותי ברגל,נפלתי וכל הלהקה הייתה סביבי.אחד התנפל עלי אז נתתי לו מכה אם התיק.זרקתי את התיק לעבר אחד הזאבים והוא התגלגל לאחור,והייתה לי דרך פנויה רצתי ויצאתי מעיגול הזאבים אב הם לא ויתרו הם המשיכו לרוץ אחרי. נכנסתי לתוך פח זבל וניסיתי לא לעשות רעש.אחרי כמה דקות שהאף שלי כבר התרגל לסירחון
יצאתי מהפח וראיתי שהשטח פנוי.רצתי לעבר השדות אשר מחוץ לעיירה ושלב מסוים התמטוטתי על הקרקע.

המשך יבוא