חלומות של אף אחד

היי. זהו סיפור מבוסס על חלום בלוהות שלי O: בנתיים יש שתי פרקים.

[center][size="4"]חלומות של אף אחד[/size][/center]

[center]פרק א. התעוררות.[/center]

מי אני? מה אני? התעוררתי על מיטה ליד בחורה צעירה. לקח לה מספר רגעים להתעורר גם כן. היא התעוררה והסתכלה עלי והתחילה לצרוח,שאלתי מדוע והיא ענתה,"מי אתה לעזאזל?! למה יש לך את המסכה הזאת?!" התפעלתי ממסכתי ושאלתי,"מסכה?" שמתי את ידי על פניי והרגשתי מסכה,ניסתי להוריד אותה ללא הצלחה וביקשתי מהנערה להוריד אותה. היא שמה את ידיה על פני ולפתע אמרה,"יש כאן פתח למפתח." הצטערתי. שאלתי אותה לשמה והיא ענתה,"איזבלה גאו. אבל תקרא לי בלה,ואתה?" ניסתי להיזכר בשמי ועניתי לה,"אינני יודע." הסתכלתי מסביב וראיתי דלת עשויה ממתכת ושאלתי,"איפה אנחנו?" בלה ענתה בשלילה כאילו היא איננה יודעת. לפתע הקירות התחילו לזוז ומסך הופיע. הוא נדלק ופנים גרפיות הופיעו ואמרו,"שלום. ברוכים הבאים לספינת החלל O S 5 35325 V 6." בלה שאלה,"ספינת חלל? אנחנו בחלל?" הקול ענה,"כן. אתם שני בני האדם האחרונים." חשתי צער ושאלתי,"מה קרה לכדור הארץ ולבני האדם?" הקול ענה,"הירח התנגש בכדור הארץ." בלה צרחה ואז התחילה לבכות,"אז איך הגענו לפה?" שאלתי. הקול ענה,"הקפאנו אותכם ושלחנו אותכם לחלל בשביל שתמצאו כוכב חדש בשביל לעשות מין חדש." לפתע מין עשן נכנס לחדר ונרדמנו. לאחר זמן מה התעוררנו בחדר שונה. אמרתי,"בלה, בת כמה את?" בלה ענתה במהרה,"שש עשרה,ואתה?" ניסתי להיזכר ואמרתי,"מצטער... אינני זוכר." גירדתי את ראשי ושאלתי,"מאיפה את?" היא אמרה,"ניו יורק, מדינת ניו יורק, אמריקה, כדור הארץ, מערכת השמש, שביל החלב, היקום." ואז שאלתי,"באיזה כיתה?" היא ענתה,"אני לא בבית ספר. כול מה שאני זוכרת הוא שעבדתי בתור נערת ליווי." הרגשתי רגש כלשהו בלבי ושאלתי,"אינך צעירה מידי בשביל לעבוד בתור נערת ליווי?" בלה עמדה להגיד משהו כשלפתע כוח המשיכה בחדר פסק והתחלנו לעוף. השמיכה התחילה לעוף וראיתי את גופה של בלה. על שדייה היו כוויות רבות של סיגריות. על בטנה היו מספר צלקות שנראים שבאו מסכינים. על רגל ימין שלה היו מספר כוויות ועל רגל שמאל שלה היו מספר נשיכות. ריחמתי עליה ושאלתי,"למה עבדת בתור נערת ליווי?" בלה שתקה. חשבתי שהיא התביישה להיות בת האנוש האחרונה ולהיות נערת ליווי. ושמתי לב שהיא אפילו לא שמה לב שאני רואה אותה ערומה. אולי היא אפילו לא שמה לב שאנחנו מרחפים? לאחר מספר דקות אמרתי,"מחשב האם אתה שומע אותי?" מסך הופיע ואמר,"כן." חשבתי מספר דקות על תשובתי ובסוף עניתי,"כוח המשיכה לא פועל. ואנחנו רעבים. אפשר לצאת מהדר הארור הזה?" כוח המשיכה הופעל ואז דלת הופיע בקיר ונפתחה. בלה קמה והתחילה ללכת לשם. קמתי גם אני וגילתי שגם אני ערום. אמרתי למחשב,"מחשב, למה אנחנו ערומים?" והמחשב ענה,"כי אתם לא צריכים בגדים." חשבתי מספר דקות ואמרתי,"ומה עם המסכה שלי?" המחשב שתק. הלכנו מספר דקות במין מסדרון ולאחר מך הגענו לחדר אוכל. היה שם מלא אוכל ומשקאות לא מה שתצפה בחללית בחלל. לאחר מספר דקות סיימנו לאכול ואמרתי לבלה,"תגידי, באיזה גיל תרצי לעשות ילדים?" בלה חושבת מספר דקות ואומרת,"איך אעשה ילדים עם גבר שאנני בכלל מכירה?" צחקתי ואמרתי,"את צודקת."

[u]סוף פרק א – התעוררות[/u]

[center]פרק ב – חלום מספר אחד[/center]

השעון צלצל חזק נמאס לי מימנו וקמתי. הלכתי למקלחת וצחצחתי את שיניי והתקלחתי. לא היה לי שום דבר לעשות בגלל שזה היה קיץ. הלכתי למטבח וראיתי את בתי ואמרתי,"שלום איזבלה. יום הולדת 16 שמח." איזבלה התעצבנה ואמרה,"אבא! אמרתי לך שתקרא לי בלה!" חייכתי ואמרתי,"אני יחזור בעוד דקה." נכנסתי לחדר העבודה שלי. הלכתי לארון וחיטטתי בו קצת והוציא קופסה גדול מעטופת. הלכתי בחזרה למטבח ונתתי לה את המתנה. היא פתחה אותה וראה מערכת סטריאו. היא קפצה מהכיסא ורצה אלי,היא חיבקה אותי ואמרה,"תודה אבא!" חייכתי ואמרתי,"תתלבשי,אנחנו הולכים לבנק." בלה שאלה,"לבנק?" עניתי לה בחיוב ועליתי בחזרה לחדרי בשביל להתלבש. לאחר בערך עשרה דקות פגשתי אותה למטה ויצאנו מהבית. הלכנו לכיוון האוטו שלי. נכנסו אליו ונסעו לעיר לרחוב ירקן. היה שם בנק והלכנו לשם. הלכנו לעמדת כרטיסי האשראי וכמובן שהיה שם טור עצום. לאחר בערך חצי שעה נשארו רק 4 אנשים לפנינו כשלפתע נכנסו שני אנשים עם מסכות לבנק ועם רובים. הם ירו במספר אנשים ובשומר וצעקו,"זהו שוד בנק!" בלה ואני ישבנו מיד על הרצפה, לרוע המזל אחד השודדים ראה אותנו. הוא התקרב אלינו ושם את אחד מאקדחיו על ראשה של בלה ואת השני על ראשי ואמר,"תתפשטו." בלה התחילה לבכות וצעקה,"לא!" הוא ירה בתקרה ואמר,"תעשי את זה עכשיו!" בלה התפשטה תוך כדי בכי. הוא הכניס את האקדח שלו לתוך פיה ואמר,"תמצצי." צעקתי ואמרתי,"לא! אני יעשה הכול רק תעזבו את הבת שלי!" השודד הסתכל עלי ואמר,"דיברתי אלייך?" וירה בראשי.

[u]סוף פרק ב' – חלום מספר אחד[/u]