סיום הלימודים!

טוב באווירה של סוף שנה וכי מאוד התחשק לי כתבתי סיפור מנקודת המבט שלי על שיום האחרון (זאת אומרת היום) בבית הספר מקווה שתהנו!
ותודה לדימה (Dark) שתיקן לי שגיאות.

סיום הלימודים!

שחור, כך התחיל היום הזה כמו כל יום.
ולמה שחור? כי אני אף פעם לא חולמת, מה אתם מצפים שבן אדם יראה כשהוא ישן?
והינה הגיעה השעה 6:20 והשעון המעורר צלצל כמובן זה יום אחרון כיביתי אותו, אני מתחילה ב8:30 יש לי עוד זמן לישון. 10 דקות לאחר מיכן הוא צלצל פעם נוספת איך יכולתי לשכוח לבטל את ההתראה השנייה? וכמו מקודם כיביתי אותו התכסתי עד למעל ראשי בסמיכה הדקה וקברתי את פני בכרית הנוחה.
וכמו בסיוט שלא ניגמר אמא שלי התעוררה "קומי כבר לפחות ליום האחרון תתאמצי לא לאחר."
"כן אמא אני כבר קמה." הזזתי את ראשי לצד השני של הכרית וכבר זרקתי את אחת מרגלי אל מחוץ למיטה, אך שנייה לאחר מיכן נרדמתי שוב.
השעה כבר הייתה 7:15, כאשר התעוררתי סופית, התלבשתי והסתרקתי כמו בכל בוקר. שמתי כמה שירים חדשים באמ.פי שלי ויצאתי לטייל עם הכלבים, ורק אז המחשבה הכתה בראשי, זהו זה, היום האחרון ללימודים חופש סוף-סוף.
לאחר חצי שעה חזרתי הביתה שטפתי פנים וצחצחתי שיניים. הרגשתי שהמים חמים והחלטתי לקחת אמבטיה קצרה ולאחר מיכן החלפתי בגדים שתיתי תה וכמו תמיד בחנתי את עצמי במראה (לא אני לא פקצה אבל כמו כל בת המראה זה חלק חשוב מחיי). "אני חושבת שלא יזיק טיפה איפור, למה לא, ליום האחרון אני אשקיע קצת יותר, חוץ מזה אני רוצה לפגוש היום את המורה שלי מהיסודי למה לא להראות טוב?" מלמלתי לעצמי בהתלבטות מסוימת, בחנתי את עצמי פעם אחרונה במראה "המכנס השחור השני יושב עלי יותר טוב אחליף גם אותו, אני תוהה אם אפשר לבוא היום בחולצה רגילה ולא חולצת בית ספר, נו שיהיה היום האחרון אני אסבול עוד יום עם החולצות האלו, בכל מיקרה אין לי כוח לחפש חולצה טובה נשארו רק 20 דקות ואני רוצה להתאפר." סיכמתי והלכתי לחדרה שלי אימי.
לא שמתי הרבה איפור, קצת מייק –אפ, ועיפרון שחור צללית לבנה ושפתון ורוד שבקושי שמים לב אליו.
"כן זה מושלם." אמרתי לעצמי.
לקחתי את פלאפון ודחפתי אותו לכיס, שמתי את האמ.פי בכיס השני שלי, ובדקתי אם יש מקום במצלמה. לאכזבתי לא היה, נאנחתי וקיללתי לפחות בפעם המיליון את הבן אדם המטומטם שסגר את החנות ליד ביתי שאפשר היה להשיג שם סרט צילום וציוד לימודי דרוש.
הבטתי בשעון, נשארו 5 דקות. נעלתי נעליים ויצאתי לא בלי לצעוק לאמא שלי שאני הולכת ושלא תינעל את הדלת כי אני לא לוקחת מפתחות.

הייתי בשער בית הספר ושם ראיתי את רוב התלמידים בחולצות שונות שהן לא חולצות בית ספר וכבר התחרטתי שלא לבשתי חולצה רגילה, אבל אין מה לעשות כבר אין זמן לחזור ואין חשק.
נכנסתי לשטח בית הספר וישר שמעתי מישהו קורא בשמי "רינה, אני כאן." צעקה חברתי הטובה והוותיקה אנג'לה.
ישר חייכתי ורצתי לעברה שם ראיתי שאיתה נמצאות עוד כמה בנות וביניהן מרינה (ו) עוד חברה טובה וחמודה.
"ראית את זה?" שאלה אנג'לה והפנתה את צומת ליבי לדף שהיה תלוי על זכוכית הדלת לכניסת בניין ב' של חטיבת הביניים.
הבטתי בדף והתחלתי לצחוק; זה היה דף עם ציור של פרצופים השייכים למורים ולכל מורה היה איזשהו משפט שהוא נהג לומר. אלו היו המורים השנואים על כולנו, וכמובן הדבר הכי גאוני, בגדול היה כתוב 'לא רק בני גורן הרס לנו את הילדות.' כבר הרגשתי את הדמעות מגיעות לעיני אך עצרתי את עצמי לפני שאני אתמוטט שם.
"מי הגאון?" שאלתי בגיחוך.
"לא יודעת." ענתה אנג'לה.
"טוב בואו נלך לאולם ספורט, הטקס אמור להתחיל." אמרתי וכולנו הלכנו לעבר אולם ספורט.
בכניסה ראיתי עוד כמה מחברותי נפרדתי מאנג'לה והלכתי לקבוצה השניה של הבנות שתים מהן ישבו עם גיטרות והתאמנו על שיר, כבר ידעתי שזה עומד להיות שיר שהן ישירו בטקס.
"היי." אמרתי כשהייתי לידן.
"היי רג'."
"היי רג'ינינה."
"ממצב?" כל אחת עם התשובה שלה.
"הכל טוב, למה אתן לא נכנסות?" שאלתי.
"אנחנו מתאמנות עוד מעט ניכנס." ענתה אחת מהן.
"ט'4 כנסו לאולם." נשמעה צעקה של אחת המורות וכל מי שהיה מחוץ לאולם שהיה שייך לט'4 נכנס.
"טוב אני הולכת אני רוצה לתפוס מקום לפני שאני אתקע ליד אחת הפקצות." אמרתי ונכנסתי לאולם.
ישר ראיתי את אולגה יושבת באולם מדברת עם מי שהיה שם מהחבורה. לידה ישב בוריס אחרי כמה מאמצים הצלחתי לעבור ונעמדתי מאחורי בוריס.
"היי אולגה." אמרתי.
"היי רגינה." היא ענתה.
"בוריס אכפת לך להזיז את האוזניות שלך לכיסא לידך ואת עצמך?" שאלתי בגיחוך.
אני בטוחה שהוא לא שמע הכל כי אולגה הקדימה אותי וביקשה שיזוז כיסא.
התיישבתי ליד אולגה ודיברנו ואחרי כמה דקות הגיעה מרינה (ט) והצטרפה אלינו לשיחה.
"שקט בבקשה." נשמע קול המורה מהרמקול, "כולם להתיישב, למי שאין מקום שישב במדרגות אנחנו רוצים להתחיל." היא הוסיפה כשראתה שאף אחד לא ממש מקשיב לה.
זה נימשך כרבע שעה עד שכולם ישבו, והכוונה בכולם זה שכבות ז' ח' ט'.
הטקס התחיל אני לא ממש זוכרת הרבה מנאום המנהל, מה שכן הוא הזכיר את הקיץ הקשה ואת העובדה שחייל מכרמיאל נהרג שלשום בתאונת דרכים. אני זוכרת שילד מהכיתה קיבל אתמול הודעה על כך והרגשתי עצובה, הוא הזכיר כמה זכיות של בית הספר השנה והנאום הארוך הרגיל שלו נימשך משהו כמו חצי שעה, למרות שלא שמתי לב לכך הייתי חצי ישנה אז.
סוף-סוף הוא סיים, ומי עלתה 'לבמה'? מי אם לא מנהלת חטיבת ביניים.
"יופי עוד חפירות." לחשתי לאולגה ומרינה.
"ראית את זה? מזעזע היא לובשת חולצה לבנה ומתחת חזייה שחורה." אמרה אולגה.
"אני יודעת." לחשתי וחזרנו למצב ההקשבה.
וצדקתי היא חפרה לנו עוד חצי שעה על כל מיני דברים ועל איך שמקווים שכולנו נחזור שלמים ובריאים כל 538 והילדים "אני לא מאמינה שהם ספרו." אמרתי, זה מנהג ישן שלי להעיר הערות בטקסים בגלל השעמום.
הטקס המשיך וכיתות ז' אמרו כמה מילים וכך גם כיתות ח' והשכבה שלנו הכינה שיר, שלוש מחברותיי שפגשתי קודם נכנסו ושרו את השיר 'קו הזינוק.' או משהו כזה שהיה מוקדש לשכבה ט' במיוחד כי אנחנו מתחילים שנה הבאה התחלה חדשה.
אחת מהתלמידות הכינה ריקוד במסגרת העיסוק שלה של התעמלות קרקע.
"ואי רק להסתכל עליה גורם לשרירים שלי להיתפס." לחשה אולגה מספר פעמים.
הטקס נמשך ולהקת בית ספר שרה למרות שהיה להם קשה כי החייל שנהרג היה חבר טוב של הרבה מחברי הלהקה, אך בכל זאת ביצעו זאת טוב ויפה.
בהמשך היה ריקוד של כמה ילדים, ריקוד זוגות של סלסה וזה היה מוקדש לחייל ההרוג שהשתתף בחוג ואהב את הריקוד מאוד.
"אני חייבת להודות סרגיי רוקד יפה." לחשתי.
"מסכימה."
"צודקת." ענו מרינה ואולגה.
הטקס ניגמר ושתי תלמידות קיבלו מלגות אני חושבת שזה מהשו חדש כנראה, ואז שלחו אותנו לכיתות.
המורה שלנו סיכמה את השנה וחילקה לנו מכתבים, לכל אחד ומהמגמות או ההגברות שלו ואיזה ספרים אנחנו צריכים לשנה הבאה ודיסק עם סרט לסיכום השנה.
השתחררנו וירדתי לכיתה ט'2 שם התחלנו להצטלם ולהשתגע.
"דינה בואי נלך לפגוש את אהובה." הצעתי לדינה.
"בטח, אנחנו הולכים ביחד עם עוד כמה ילדים בואי תצטרפי." היא אמרה ויצאנו לעבר בית ספר אלון שהיה צמוד למגדים.

לצערנו לא נתנו לנו להיכנס לשטח בית הספר, אבל במקרה אהובה שלנו יצאה והחלפנו כמה מילים.
"טוב סיימתי את כל מה שרציתי לעשות אני הולכת הביתה ביי." אמרתי ועמדתי לעזוב.
"לא. ניראה לך? את באה איתנו להצטלם בעץ כולם שם." אמרה דינה וגררה אותי חזרה לבית הספר לעבר החבורה.
טוב לא היה מה לעשות באתי איתה פעם נוספת הצטלמנו והשתגענו ודיברנו ולבסוף אחרי שעה שמתי לב שאמא שלי צריכה לעזוב ואין לי מפתח אז החלטתי לפרוש, הצטלמתי בעוד שתי תמונות והלכתי הביתה שם אמא שלי כבר עמדה לעזוב נפרדתי ממנה ורצתי לחדר הדלקתי את המחשב וכמו תמיד בלוג, מסן, וחברים נוספים.

סיפור נחמד
^^
(הרי קראתי אותו מראש)

[quote][b]
"היי." אמרתי כשהייתי לידן.
"היי רג'."
"היי רג'ינינה."
"ממצב?" כל אחת עם התשובה שלה.
"הכל טוב, למה אתן לא נכנסות?" שאלתי.
"אנחנו מתאמנות עוד מאט ניכנס." ענתה אחת מהן.
"ט'4 כנסו לאולם." נשמעה צעקה של אחת המורות וכל מי שהיה מחוץ לאולם שהיה שייך לט'4 נכנס.
"טוב אני הולכת אני רוצה לתפוס מקום לפני שאני אתקע ליד אחת הפקצות." אמרתי ונכנסתי לאולם.
ישר ראיתי את אולגה יושבת באולם מדברת עם מי שהיה שם מהחבורה. לידה ישב בוריס אחרי כמה מאמצים הצלחתי לעבור ונעמדתי מאחורי בוריס.
"היי אולגה." אמרתי.
"היי רגינה." היא ענתה.
[/b][/quote]

סלנג!!!
[b]ממצב[/b]
שגיאת כתיב
[b]מאט-מעט[/b]
ו-'
[b]רגינה-רג'ינה[/b]

[color=red]סלנג[/color]

לא רושמים אף פעם סלנג בסיפור,השפה שלך נראת נמוכה.
תרשמי למשל:
[b]מה נשמע[/b],[b]מה שלומך[/b],ואם בא לך ממצב אז [b]מה המצב[/b]

[color=red]שגיאת כתיב[/color]

מאט-מעט

והשלישי,כבר רשמתי...

[b]סה"כ,סיפור נחמד אבל יש מה להשתפר[/b]

[quote][i]Originally posted by crazy frog[/i]@Jun 20 2007, 04:06 PM
[b]
סלנג!!!
[b]ממצב[/b]
שגיאת כתיב
[b]מאט-מעט[/b]
ו-'
[b]רגינה-רג'ינה[/b]

[color=red]סלנג[/color]

לא רושמים אף פעם סלנג בסיפור,השפה שלך נראת נמוכה.
תרשמי למשל:
[b]מה נשמע[/b],[b]מה שלומך[/b],ואם בא לך ממצב אז [b]מה המצב[/b]

[color=red]שגיאת כתיב[/color]

מאט-מעט

והשלישי,כבר רשמתי...

[b]סה"כ,סיפור נחמד אבל יש מה להשתפר[/b] [/b][/quote]
אין לתקן את השם שלי רגינה ולא רג'ינה אף אחד לא אומר איך מבטים את השם שלי וסלנג זה בגלל שכתבתי את זה בסיגנון שאנחנו מדברות אם הייתי כותבת בדרך אחרת ובשפה גבוה זה לא היה מבטה חיי יום יום ובקשר לשגיאות כתיב עם זה אני לא אתווכח. :P
וכשכתבתי רג'ינינה זה עיוות של חברה שלי.

[quote][i]Originally posted by Night-Win[/i]@Jun 20 2007, 04:14 PM
[b] אין לתקן את השם שלי רגינה ולא רג'ינה אף אחד לא אומר איך מבטים את השם שלי וסלנג זה בגלל שכתבתי את זה בסיגנון שאנחנו מדברות אם הייתי כותבת בדרך אחרת ובשפה גבוה זה לא היה מבטה חיי יום יום ובקשר לשגיאות כתיב עם זה אני לא אתווכח. :P
וכשכתבתי רג'ינינה זה עיוות של חברה שלי. [/b][/quote]
אם כך אז טעיתי..מצטער..
ואת/ה יודעת שאפשר בכל מקרה לשנות את השפה..
אבל לא משנה..

[quote][i]Originally posted by crazy frog[/i]@Jun 20 2007, 04:06 PM
[b]
סלנג!!!
[b]ממצב[/b]
שגיאת כתיב
[b]מאט-מעט[/b]
ו-'
[b]רגינה-רג'ינה[/b]

[color=red]סלנג[/color]

לא רושמים אף פעם סלנג בסיפור,השפה שלך נראת נמוכה.
תרשמי למשל:
[b]מה נשמע[/b],[b]מה שלומך[/b],ואם בא לך ממצב אז [b]מה המצב[/b]

[color=red]שגיאת כתיב[/color]

מאט-מעט

והשלישי,כבר רשמתי...

[b]סה"כ,סיפור נחמד אבל יש מה להשתפר[/b] [/b][/quote]
חחח

זה תלוי בסוג הסיפור
כשאתה מתאר משהו שקרה אתה מתאר אותו איך שהוא
אנשים בימינו מישתמשים בסלנג
ככה שזה בהחלט וממש נכון לירשום כפי שהיא רשמה

אם בן אדם אומר במהירות מה המצב
אז זה נישמע כמו ממצב?
ככה שגם זה נכון לירשום


[color=#EEF2F7 ]אני ממש לא מאמין שדירדרו אותי למצב שנאלצתי לירשום הערה על הערה
[/color]

[quote][i]Originally posted by crazy frog[/i]@Jun 20 2007, 04:15 PM
[b] אם כך אז טעיתי..מצטער..
ואת/ה יודעת שאפשר בכל מקרה לשנות את השפה..
אבל לא משנה.. [/b][/quote]
תודה שאתה מסכים איתי ואני דווקא שמחה שאתה מתקן אותי כי אני לומדת משגיעות שלי ואני מסכימה בקשר לתיקון שפה אבל כך אנחנו מדברות ותסכים איתי שזה יותר רייאלי ככה.

יפה ונחמד...