ריאולו ואני|פרק 1-נפילתו של חבר
[U][SIZE="6"][COLOR="DarkRed"]פרק 1-נפילתו של חבר[/COLOR][/SIZE][/U]
[SIZE="4"]"לוקאריו!, תשתמש בקרב צמוד!" , צעקתי לו. "לוקאריוו!!!!!" נשמעה צעקת הקרב שלו בזמן שהוא מכסח את מאצ'וק. "כל הכבוד חבר" אמרתי לו, "סוף סוף אנחנו כאן!".
כן, זה היה נכון, סוף סוף הגענו לשם לספיר פילאר, כדי לממש את חלומו של כל מאמן, לתפוס את האחד והיחיד-ארסאוס.
פתאום האדמה החלה לרעוד, ואז כל המבנה האדיר הזה, כל ספיר פילאר החל להתמוטט! ואז נזכרתי- "החליל כמובן!" שלפתי את החליל מתוך כיסי ונשפתי בו.
באופן מוזר, למרות שרק נשפתי בו יצאה מוזיקה מתוך החליל ואז בדיוק באותו רגע כל האבנים, באורך פלא נעצרו באוויר ואט אט סידרו מדרגות, "אלה הן המדרגות האגדיות!" צעקתי.
אני ולוקאריו עלינו במדרגות, ופתאום שמענו זעקה- את זעקתו של ארסאוס.
ואז ראינו אותו, הגדול מכולם, יוצר היקום, ארסאוס. דברים כאלו לא שוכחים אף פעם.
"הבה נתחיל בקרב!" אמרתי, "לוקאריו, השתמש בכדור צל!" "לוווקאריוו!!!!!" נשמע שוב זעקת הקרב שלו.
ארסאוס הדף את המכה בקלות רבה, ואז שוב נשמעה צעקתו של ארסאוס- "רררראאאאאארררר!!!!!!!"
הבנתי שהוא עומד לתקוף.
"לוקאריו זוז משם, מהר!!!!" אך הוא לא הספיק התקפתו של ארסאוס פגעה בצורה קריטית בחברי הטוב. וגם בי.
האמנם לא בצורה קריטית כמו שפגעה בחברי.
ואז היה הבזק אור חזק, והוא נעלם, לאחר שפצע קשות את חברי, ואותי. רגלי נפצעה קשות. אגרתי את כוחותיי, לקחתי את לוקאריו על גבי, והשתמשתי בחבל ההצלה.
זחלתי עם לוקאריו גוסס על גבי לכפר.
כל כמה דקות בדקתי מה שלומו. בכניסה למרכז הפוקימונים הניכו אותו על המיטה, בדקו אותו, ואז אני לא אשכח- הבשורה.
האחות ג'וי יצאה מהחדר כשפניה מורכנות כלפי מטה ואמרה "אני מצטערת", "הוא כבר לא איתנו".
לרגע השתוררה שתיקה בחדר, אבל רק לזמן קצר. "לוקאריו!!!" צרחתי ואז איבדתי את הכרתי.
לאחר שעה התעוררתי בבית החולים, "איפה אני?" שאלתי "אתה בבית החולים"
ענה אחד הרופאים "לו...לוקאריו!" אמרתי בכל צרוד "מצטער חבר, אנחנו כבר יודעים"...."אאו!!" צעקתי בכל רעם, "אמממ.... זה בסדר הרגל שלך תחלים בקרוב, עברת ניתוח השתלה קשה מאוד""מה מה? איזה ניתוח השתלה?" שאלתי, הרופא ענה-"לצערי היינו חייבים להשתיל עצם חדשה ברגל שלך,היא התפוררה לרסיסים" "עצם?" שאלתי בחוסר הבנה "עצם של מי?" "טוב....היינו צריכים לכרות לך את הרגל אבל העצם של הלוקאריו שלך התאימה בדיוק למבנה הגוף שלך אז..."
"אז השתלתם אותה בגוף שלי?!" "אממ... כן, בדיוק!" הרופא יצא מהחדר ואמר "אתה צריך לנוח, שכב לישון". לא יכולתי שלא להזיל דמעה.
אך למרות כל מחשבותי הלכתי לישון.
למחרת בבוקר קמתי וליד מיטתי בבית החולים הייתה ביצה.
"אני מזהה את הביצה הזאת! היא של לוקאריו!" האחות ג'וי נכנסה לחדר ואמרה- "אתמול בלילה קרה משהו ללוקאריו שלך.
או שאני צריכה להגיד [b]הלוקאריואית שלך![/b][/SIZE]
[B][SIZE="5"][COLOR="DarkRed"]המשך יבוא>>>[/COLOR][/SIZE][/B]
*
