פוקימון המסע האחרון – היום בו פוקימונים נעלמו מן העולם
[b]זה רעיון שהיה לי מזמן מזמן, אני לא יודע לכתוב סיפורים כל כך אז תרחמו בביקרות, אני לא חושב שאני אמשיך את הסיפור, כי הוא מדכא כזה, אבל אם ממש תוהבו את הסיפור אני אמשיך ויהיו לו עוד 6 פרקים והם יהיו הרבה יותר ארוכים מזה[/b]
[b]פרק 1: עבר הווה עתיד[/b]
השנה 3273, אלף שנה אחרי שהקרינה החלה להשפיעה על החיות והפכה אותם לפוקימונים, האומנם בני האדם לא נפגעו מהקרינה בגלל זריקת אנטי קרינה, גם את החיות ניסו להציל מהקרינה אבל הזריקה הרגה אותם, אז נתנו להם לסבול את הקרינה, והיא אכן שינתה אותם, הפכה אותם ליצורים המכונים פוקימונים, לקחו לנו כ200 שנה ללמוד על היצורים הללו, להבין איך לשלוט אליהם, אבל בעוד שבוע הפוקימונים יחזרו להיות חיות.
בבית קטן בעיר פאלט, גר מאמן בשם אש בן ה23 בעל שער הקוצים וכובע הליגה על ראשו, בעל הסווצ'ר הכחול והג'ינס, ואיתו הפיקאצ'ו הבוגר שלו דמוי העכבר שצבע גופו היה צהוב ועל הלחיים שלו היו שני עיגולים אדומים, ואוזניים גדולות ובקצה שלהן צבע שחור, באותו היום השנים ישבו וצפו בטלוויזיה, צפו בנאום החשוב ששודר בחדשות " היום זהו יום חשוב, אחרי אלף שנה אנחנו עומדים להיפרד מהדבר שהניעה את העולם שלנו, הפוקימונים, אחרי שלמדנו לשלוט אליהם, להתחבר אליהם , בשבוע הבא נאלץ להיפרד מהם, בשבוע הבא יופעלו מנקי הקרינה שיגרמו לפוקימונים לחזור להיות חיות כמו בעבר, אתם בטח שואלים למה אנחנו צריכים להפעיל את מסנני הקרינה, בעוד כמה מאות שנים הקרינה תשפיע יותר על לב כדור הארץ ותביא לסופו, אנחנו רוצים בני האדם ימשיכו להתקיים, ולכן נצטרך להפעיל את המסננים, ולכן בעוד שבוע יפעלו המסננים, תודה על שהקשבתם ולהתראות" אמר המנחה בטלוויזיה בעל הקרחת ובעל החליפה שניראה טיפה שמן. אש הביט על פקאצ'ו, דמעה זלגה מעיניו של אש, הוא הבין שפה עומדת להיגמר החברות שלהם, נראה כאילו פקאצ'ו עדיין לא הבין את פירוש הדבר, לפתע נשמע צלצול הטלפון, אש ניגב את הדמעה מעיניו וקם אל הטלפון, הוא ענה, "שלום אש קאצ'ם, רצינו לדעת את מה אתה מרגיש בקשר לנאמר של פרופסור ג'ייק, כי הריי אתה הגעתה מקום שני בתחרות האיילט פורים וכמעט הייתה מסטר הפוקימונים " אמר האיש מהצד השני של הטלפון, אש לא הגיב, היה קשה לו לעקל את זה, הוא ניתק את הטלפון, פיקאצ'ו קפץ על כתפו של אש, הוא לא הבין למה אש עצוב, אש תפס את פיקאצ'ו בידיו והניח אותו על הספה בחזרה, אש החל ללכת לכיוון הדלת, פיקאצ'ו שניראה מבוהל נשאר לשבת על הספה, אש יצא מן הבית שלו והחל לרוץ על מעבדת הפרופסור כאשר דמעות יוצאות מעיניו , כעבור רבע שעה הוא הגיעה אל המעבדה של הפרופסור ופתח את הדלת "פרופסור זה לא יכול להיות" צעק אש בזעם, בחדר ישב פרופסור אוק בעל השער האפור ובגדי המעדן על כיסא הגלגלים שלו, לידו ישב גרי . "אלה החיים אש, לכל דבר טוב יש סוף, זה לעתיד ילדינו, צריך שהעולם יחזור למסלול שלו" אמר פרופסור אוק שכבר לא נשאר קול בגרונו הצרוד. "אש אני מסכים איתך שזה לא בסדר, אבל זה יעצור את כל המלחמות האלו, את כל ניסיונות הניצול בפוקימונים, בגלל הפוקימונים העולם כמעט הגיעה לקיצו, הפוקימונים הם נשק, ועדיף שכל הצוותים הללו ייעלמו מן העולם, אני חושב שזה גם טוב בשביל הפוקימונים שפשוט יחזרו לחיים הרגילים שלהם" אמר גרי נכדו הצעיר של פרופסור אוק בעל השער החום והקוצני והחיוך האגואיסטי שלו. "אני לא מאמין שאתה אומר את זה גרי, אתה שחקרת את עולם הפוקימונים ואת היפה שבו, וככה אתה אומר" אמר אש בזעם. לפתע טרייסי בעל השער המקורזל והחולצה הירוקה ירד מהקומה השנייה "תפתחו טלוויזיה" אמר טרייסי, גרי פתח את הטלוויזיה, לפתע החבורה נראתה המומה, בטלוויזיה הופעה מנהיג צוות רוקט, ג'ובאני. "שלום לכולם פרצנו לשידור, אחרי ששמעתם שהפוקימונים הולכים להעלם השבוע הזה הולך להיות שבוע שבו צוות רוקט יביא את המהפכה, תתכוננו, חיכינו ליום השנה, ומחר הוא יגיעה, כי המלחמה הגדולה מתחילה ממחר" אמר ג'ובאני ולפתע השידור חזר לערוץ הרגיל. "עכשיו אתה מבין למה צריך שהפוקימונים ייעלמו!" אמר גרי
