מחשבה | לזכר שי סולימני ז"ל
שי סולימני ז"ל היה חבר טוב מאוד שלי.
גדלנו יחד עד שעברתי לכאן. למעלה אדומים
הקשר בינינו היה חזק מאוד. ולרגע לא נפרדנו
גם כשעברתי דירה שיחותינו בטלפון היו ממושכות וארוכות
עד ליום הנורא
היה זה בבין הזמנים לקראת זמן חורף תשס"ו
האופנוע פשוט היה מהיר מדי!
שי כבר אינו בין החיים. שי חי! בליבי.
אך אני נזכר איך היינו נוהגים להתלוצץ ולצחוק
איך הבאנו לעצמינו ראשי תיבות
שי סולימני= ש"ס (והוא היה קורא בקול "רק ש"ס" והיינו צוחקים)
היינו גם לומדים יחד כשנכנסנו לישיבות
היינו חברים קשורים
ובליבי הגחלת נותרה והיא חמה וואי כמה שהיא חמה
אין מרגוע לנפשי
אתמול בלילה ראיתיו בחלומי
הוא חייך אלי אך בחיי זה לא היה פרצופו האמיתי
אך איכשהו בתוכי ידעתי. זה שי. הוא בא לדאוג לשלומי
שוב בא ללמוד איתי
שוב בא לשאול אותי מתי אני מסיים לקרוא את החַבּוּרֵ'ה
שוב בא לאחל לי הצלחה
או שמא שלא?
שמא בא רק להגיד שלום?
לא!!!!!!!!!!! הוא בא להיות איתי רק איתי
והדמעות עולות בעיני.
והגלגל חוזר. נזכרתי. הוא נפטר
האופנוע פשוט היה מהיר מדי.
