קטע | נרות הילדים

הקמטים בשפע פוזרו על פניו
זקנו ארך והלבין
קומתו הזקופה והאיתנה
כפופה עכשיו, בבית העלמין.

הוא תמיד מתרוצץ שם, מקבר לקבר
דאגה מתוחה על פניו
גפרורים באחת, סידור-תפילה בשניה
והזמן מרעיד את ידיו.

ושוב הוא רץ, בין המצבות
דואג שהנרות ידלקו
כי אם האש שלהם תיכבה
מי יודע, אולי חייו ייגמרו.

עוד נר הוא מדליק, יושב על הארץ
האש כמהפנטת אותו
ומחבקים אותו כל הילדים, חבריו
הם איתו עוד מימי ילדותו.

אך להם אין קמטים, וגם לא הזקן
עיניהם מאירות, מחייכות
כי בעוד שהוא גדל והזקין
פניהם נשארו צעירות.

והוא יודע, עוד יבוא היום
שלא ידלקו הנרות
ואז יישארו לבד הילדים
איש לא יראה פניהם מאירות.

אך עד אז, הקמטים מעמיקים
הזקן ממשיך להלבין
קומתו הכפופה והעצובה
עוד שם בקילצה, בבית העלמין.

יצירה מאוד טובה שלך ,אהבתי מאוד את הדימויים שלך .
אתה מרשה לי לרשום פה את הניתוח שלי ?

מרשה ואף אשמח.