מכתב לכול בני-האדם מעולם 101

[FONT=&quot]לחקות את המציאות זה טיפשי. [/FONT]
[FONT=&quot]לפחות כמו לעמוד מול הראי ולעשות פרצופים... ולחשוב שזה מצחיק וחמוד ומקסים, בזמן שהצופה מן הצד מתאפק שלא לחבוט באיש הטיפש. ייתכן ומעולם לא זכיתם להיות אותו צופה, אולם אני יכול להבטיח לכם כי התחושה עומדת על הגבול הדק שבין רחמים לבין זעם אדיר. הסיבה לכך שאני מכיר הלך רוח זה היא מכיוון שהוא פוקד אותי בכול פעם בה אני קורא את אותם סיפורי פנטזיה, אשר מתיימרים להוות צוהר לעולם האחר. העולם בו אני חי.[/FONT]
[FONT=&quot] העולם בו אין מחשבים, אין טלוויזיה ואין עיתונים אפורים עם כותרות אדומות[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] אלא יש - דרקונים, אלפים, קוסמים, מכשפים ואפילו שדונים! יש הכול, השתבח שמו. כשאני חושב על כול הקסם שבעולם שלי, ועל השוני העצום שבין העולם שלי לבין זה שלכם, אני משתדל שלא לנחור בבוז... לבסוף אני פולט אנחה וממשיך לתהות – עד כמה חייכם יכולים להיות פשוטים וחסרי כול ייחוד?[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]אני רואה אנשים הקמים בכול בוקר בידיעה כי היום הולך להיות עוד יום אפור ומשעמם בעבודה. נכון, אפשרי והמזכירה החטובה במשרד תופיע היום בחצאית קצרצרה, כזו החושפת נתח נדיב של עור – אולם אין אף בידי תרחיש צבעוני שכזה כדי לשפר ולו במעט את התסריט המוכר[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] ואתם יודעים זאת, יודעים היטב, אך עדיין ממשיכים אתם להיאחז באותה תיקווה ססגונית אודות שבירת המסגרת וחציית הגבולות. אלו העוברים אצלכם מדור לדור, מאב לבן וכן הלאה... כמו מוצר מוגמר העובר מהמוכר אל הקונה, בחינם.[/FONT]
[FONT=&quot]נורא מזה הוא עניין קריאת הספרים. בחיי, האין זה עוד ביטוי לייאוש האין סופי של המין האנושי? הניסיון הזה לשבור את המסגרת, כנגד כול הסיכויים, ולפרוץ החוצה אל עולמות חדשים ומקומות אחרים ,מעלה את חמתי. כמו כן מעלה הוא מספר שאלות מהותיות במוחי[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]הראשונה היא : האם אתם באמת כל-כך טיפשים? כלומר, עד כמה יכול יצור כלשהו להילחם נגד הבלתי מנוצח? אם עלי להשיב על השאלה הזו ביחס אליכם, הרי שהתשובה היא - בלי סוף. [/FONT]
[FONT=&quot]אני חי כבר עשרות מיליוני שנים , ראיתי הכול מהכול. החל מהדינוזאור הפרה-היסטורי, דרך עידן הקרח ועד בחירת הנשיא השחור הראשון. זו בהחלט כברת דרך. אולם טרם הבנתי מדוע אתם תמיד חייבים להתנגד. האל קבע כי עליכם לחיות בעולם כזה וכזה, עם סדר יום כזה וכזה, עם פחדים כאלו וכאלו – ואתם עדיין ממשיכים בשלכם. לא כולם נועדו לחיות את אותם חיים פנטסטיים, אלו המתוארים בזילות בסיפוריכם, אלו הגדושים לכאורה ברכיבה על דרקונים, בילוי עם מכשפים ושיחות קולחות עם שדוני הבתים[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] למען האמת – מדובר על הרבה, הרבה מעבר. מדהים יותר מאשר יכולים אתם כלל לדמיין. [/FONT]
[FONT=&quot]יכולת אשר מיסודה מוגבלת אצלכם, בני-האדם.[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]השאלה השנייה אשר עולה ברוחי היא, איזו נחמה אתם מוצאים בכך? האם אתם באמת מצפים כי יהיה זה ספר עב כרס, בן שלוש-מאות או ארבע-מאות עמודים, אשר יפתח בפניכם את הצוהר לעולם קסום ובלתי מוכר? '[I]וודאי שלא! צריך גם דמיון![/I]' אני יכול לשמוע את הילד הקטן שבכם צווח את התשובה, אם כי ציינתי זה מכבר כי יכולתכם לדמיין מוגבלת עד מאוד, כמעט ולא קיימת כלל, אם בכלל.[/FONT]
[FONT=&quot]למרות זאת, רק לשם ההדגמה, נניח ואתם באמת מצליחים למצוא מפלט באותו עולם דמיוני וקסום אשר הצלחתם ליצור עבורכם באמצעות ספר רב-מכר שקניתם היום[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]והינה, אתם מהלכים לאורך השבילים באותו עולם אפוף מסתורין, עיניכם סוקרות את השמים התכולים, אתם שואפים לריאותיכם מעט אבקת קסמים... הכול מרגיש כל-כך מושלם, כל-כך אמיתי, כל כך –[/FONT]
[FONT=&quot]ואז זה נגמר.[/FONT]
[FONT=&quot]התינוק בחדר הסמוך פורץ בבכי, כזה הדומה לזעקה מחרישת אוזניים ביום שקט ולבבי. הקול הזה משסע את אותו עולם הרואי בו שקעתם לשניים, והמציאות, שוב, מכה בפניכם במלוא הדרה. נהדר, הלא כן?[/FONT]
[FONT=&quot]טוב לדעת שאין משום ממשות בעולם הדמיוני הזה, שאין בו ולו רגע של אמת. לא משנה עד כמה הכול נראה מוחשי ואמיתי. זה שקר. השקר הכי טוב בעולם. השקר שאתם רוצים להמשיך לחיות בו... מבלי שאף אחד יצוץ מאחורי איזה שיח קוצני ויגמגם 'יש לי משהו לספר...'[/FONT]
[FONT=&quot]גם אני לא הייתי רוצה בכך, אבל המציאות חזקה מהכול, לא משנה מה מספרים לכם.[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]ובכנות, ואם לא בכנות מעדיף אני שלא לדעת כלל, עד כמה גדולה האכזבה כאשר המציאות שוב במשחק?[/FONT]
[FONT=&quot]עד כמה כואב להבין שזה נגמר? ושאף אחד באמת לא יכול להישאר באותו עולם של קסם, לפחות לא אתם.[/FONT]
[FONT=&quot]ואולי, אולי כך זה באמת צריך להיות. אולי באמת נועדתם לחיות חיים אפורים ומעייפים עד מאוד. ייתכן וזו החוקיות ביקום זה[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] יקום המורכב מאין ספור עולמות, טובים יותר וטובים פחות. לא כולם זוכים. ולא - אני לא מנסה לנחם אתכם, אני אפילו לא מנסה לעודד או לגרום לכם להשלים עם רוע הגזירה - עיקרי הוא הבנה של אותם עקרונות אלוהיים אשר יצרו את המחיצות הללו, את הקירות המפרידים בין העולם שלי לזה שלכם, ובין עולמי שלי לבין העולמות האחרים.[/FONT]
[FONT=&quot]אפשרי והעולם בו אני חי, פשוט וחסר כול-חן ביחס לעולמות אחרים[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] באותה מידה סביר להניח כי עולמי הוא הטוב והמעניין מכולם. אני לא יודע ולא רוצה לדעת, כפי שאתם אינכם רוצים לדעת כי קיים עולם אשר עולה על זה שלכם בעשרות מונים. ההבדל היחיד ביני ובנכם הוא שאני איני מקווה להיזרק דרך איזה חור שחור בתקווה להיפלט דרכו בעולם מעניין יותר[/FONT][FONT=&quot];[/FONT][FONT=&quot] ההפך הוא הנכון.[/FONT]
[FONT=&quot]אני חי את החיים תוך שאני מנצל כול יום, כל שעה, כל דקה. נכון, אני 'בן אל-מוות' כפי שמכנים בלשונכם, אולם אין זה אומר שרוצה אני להעביר את חיי בשינה ובבטלה... אין בכך כל תועלת, לא בעבורי ולבטח שלא בעבורכם.[/FONT]
[FONT=&quot]לכן אסכם בכך שאציע לכם, בני האנוש, לאחוז במציאות עד אשר זו מרחיקה את עצמה מעליכם. לא לנסות לברוח, לא לנסות להיעלם – פשוט לחיות.[/FONT]
[FONT=&quot]הקסם האמיתי טמון במציאות עצמה, בחיים הפשוטים... [/FONT]
[FONT=&quot]אלו המעניינים אותי, על-כל-פנים.[/FONT][FONT=&quot][/FONT]