-
[color=red][SIZE=3]פרק 1[/color][/SIZE]
נעמדתי על רגלי, הן שרפו מכאב. הבטתי על ידי, הן היו ספוגות בדם. צרחות אימה נשמעו מכל מקום ואש נראתה בכל מקום. קשה היה לנשום משום שהאוויר היה ספוג בריח האפר והדם.
העברתי את מבטי הצידה, הוא שכב שם, פצוע אנושות וכרות רגליים. אתה זקן מידי, אמרו לו, אינך יכול לצאת לקרב נגד יצור האוני. הוא לא הקשיב ליועציו ויצא עם צבאו לקרב.
הכפר שלנו היה מקום שלו למדי, כל בוקר היו המבוגרים יוצאים לעבודה והילדים היו משחקים ברחוב ולומדים אומנויות לחימה. הכול התנהל כשורה עד שהגיע האוני שהשתלט על הכפר, הוא הרס והרג רבים מן התושבים, ביניהם גם אבי.
ראש הכפר הרגיע את התושבים וארגן אותם יחד למתקפה סופית נגד האוני.
ראש הכפר הזה הותיר בי רושם כה עז שגם אני רציתי לצאת לקרב. אמרו לי שלא כדאי, אני צעיר מידי, רק בן 14.
לא הקשבתי להורי ויצאתי לקרב עם הצבא נגד מפלצת האוני.
כמובן שראש הכפר קיבל אותי בהבנה, ונתן לי תפקיד כמו לכל האחרים.
כשראיתי את האוני, דרקון ירוק ענקי, בעל שלוש עיניים אדומות כועסות וכן שינים חדות כתער בצבצו מבין שני פיותיו. גובהו היה כבניין כבן 50 קומות. רציתי לחזור הביתה, אך זה היה מאוחר מידי.
דרקון האוני חיסל את רוב הצבא של הכפר בקלות רבה, אך למרבה המזל פגעתי קלות.
למרבה הצער דווקא ראש הכפר האהוב שלנו איבד את שתי רגליו, הוא נראה גוסס ושותת דם.
התקרבתי אליו בזחילה ולחשתי, "ראש הכפר?"
הוא הרים את ידו בחיוך וליטף את ראשי ואז אמר חלושות, "קאזוקי, האוני פגעו יותר מידי בבני אדם."
הוא הוריד את ידו והכניסה לכיסו.
לאחר בדיקה קלה בכיס הוציא ראש הכפר תליון בצורת כדור שנראה ככדור הארץ.
"זהו אחד מתשעת תליוני השמש, אם תאחד את כל התשעה יחד תוכל לעצור ולרתק את כל האוני בעולם" אמר והושיט לפני את התליון, "קח אות. קאזוקי, צא למסע כדי למצוא ולשמור את כל תשעת התליונים"
"אבל, ראש הכפר, אני רק ילד בן 14" אמרתי בחשש והתלתי לנסוג אחורה.
"חכה, אתה ילד צעיר מאוד אך עוצמתי ואמיץ. בבקשה!" הוא אמר ודחף לפניי את התליון.
"בסדר," אמרתי בלחש ולקחתי ברעד את התליון.
"דע לך, אם כוונותיך טהורות התליון יעצים את כוחך, תודה." אמר ראש הכפר ולאט לאט נדם קולו ובנחירה קלה נדם גופו והחל להתקרר.
"לא!!!" צרחתי בצער, והתחלתי לבכות בקול חנוק. הרמתי את ראשי מעל גופת ראש הכפר, הבטתי בדרקון האוני שתקף באש הירוקה שלו את שארית צבא הכפר שלנו.
"אתה תשלם על זה," צעקתי ועיני הזילו דמעות עגולות וגדולות, "אתה וכל האוני!"
שלפתי את חרבו של ראש הכפר והתכוננתי.
"עכשיו!" קראתי קריאת קרב והתחלתי לרוץ עם החרב שלופה קדימה לעבר הדרקון, הניצחון יהיה שלי.
פרק קצר, אבל זאת ההתחלה.
-
סיפור נחמד אני מחכה להמשך.
